בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקשו התובעים, לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 8,000 ₪. טענות התובעים התובעים טוענים כי בתאריך 12.10.08 שילמו לנתבעת 1 הסך של 8,000 ₪, כדמי הרשמה עבור מגרש בפרויקט הרחבה קהילתית אצל הנתבע 2 (להלן: "הפרויקט"). לטענת התובעים, בסופו של יום, לא יצא ביצוע הפרויקט אל הפועל, ואף על פי כן, לא קיבלו חזרה את כספם, כאשר כל פניותיהם אל הנתבעים, לקבלת הסך הנ"ל, לא צלחו. טענות הנתבעת 1 לטענת הנתבעת 1, היא שימשה כמנהל מטעם הנתבע 2 לביצוע הפרויקט, כאשר בתאריך 12.10.08 נחתם זיכרון דברים בין התובעים לנתבע 2, לרכישת מגרש בפרויקט. הוסיפה הנתבעת 1 וטענה כי, במעמד החתימה על זיכרון הדברים, הסכימו התובעים כי הסך של 8,000 ₪ מהווה דמי הרשמה ורצינות, אשר לא יוחזר. עוד טענה הנתבעת 1 כי בשלב כלשהו, החליטו התובעים מיוזמתם, לא לחתום על ההסכם אשר הוגש להם על ידי הנתבע 2, ובשל כך, החליט האחרון באופן חד צדדי, וללא תיאום עם הנתבעת 1 על ביטול הפרויקט. הנתבע 2 החליט על דעת עצמו להחזיר את כספי הנאמנות, ללא ידיעת הנתבעת ונציג מטעמה, דבר המנוגד לנוהלי העבודה ולהסכם בין הצדדים. לגישת הנתבעת 1, לאור האמור בזיכרון הדברים עליו חתמו התובעים מרצונם האישי, לפיו סכום המקדמה בסך של 8,000 ₪ לא יוחזר,יש לדחות את התביעה על הסף. טענות הנתבע 2 לטענת הנתבע 2, בתביעתם מאשרים התובעים כי שילמו את הסך הנתבע לנתבעת 1, כאשר הם מצרפים שיק, חשבונית מס/קבלה מהנתבעת 1, מכתב המופנה לנתבעת 1 וכן דרישה להחזרת הסכום ששולם, ועל אף האמור, וללא עילה בדין החליטו התובעים לתבוע את הנתבע 2. הוסיף הנתבע 2 וטען כי, התובעים מבקשים השבת כספם מגורם שלא קיבל אותם בפועל, כאשר ככל ומגיעים להם כספים כלשהם, הרי הינם זכאים לקבלם מהנתבעת 1 בכך דין תביעתם כנגד הנתבע 2 להידחות. דיון והכרעה בישיבה שהתקיימה בפניי התייצבו התובעים ונציג הנתבע 2 בלבד. בדיון זה חזרו הצדדים על טענותיהם. מעיון במסמכים אשר הוגשו בפניי עולה כי, לצורך רכישת המגרש במסגרת הפרויקט, חתמו התובעים בתאריך 12.10.08, על מסמך זיכרון דברים עם הנתבע 2. בהתאם למסמך זה, מאשרים הצדדים, כי תשלום דמי ההרשמה יש לבצע עבור הנתבעת 1, כאשר בסופו של יום, תשלום זה אכן בוצע לנתבעת 1, כפי שעולה מהשיק, הקבלה והחשבונית שצורפו לכתב התביעה, ומכאן יש לתובעים עילת תביעה נגד הנתבעת 1 וזאת מכוח עשיית עושר ולא במשפט, ולאור הוראת סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א -1970 , וכאשר לא נטען ע"י הנתבעת 1 כי ביצעה לתובעים עבודה כלשהי תמורה הסכום שהועבר. מעבר לעובדה כי הנתבעת 1 ציינה שהיא שימשה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מנהל מטעם הנתבע 2 לביצוע הפרויקט, אוסיף כי יש בחתימת הנתבע 2 על זיכרון הדברים בו נדרשה תשלום מקדמה ודמי רישום בסך הנ"ל, ובביצוע התשלום בפועל לנתבעת 1 בהתאם לדרישת הנתבע 2, בגין אותו פרויקט שבגין ביטולו נדרשת השבת הכספים, כדי להקים עילת תביעה נגד נתבע 2, וזאת מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 . מבלי לגרוע מהאמור לעיל אוסיף כי, אין בטענות הנתבעים אחד כלפי משנהו, לרבות ההתנהלות הכספית הנוגעת לפרויקט, שאינה בהתאם למוסכם, כפי שטענה הנתבעת 1 בפניי, כדי לשחרר את מי מהנתבעים, מאחריותם להחזרת הכספים לתובעים, ובמיוחד כאשר הסכום הועבר לנתבעת 1 על פי דרישת הנתבע 2 ומכוח זיכרון הדברים עליו חתום עם התובעים, וכאשר לא הוצג הסכם כלשהו בין הנתבעת 1 לנתבע 2 ממנו ניתן ללמוד על מערכת היחסים ביניהם, ואם יש למערכת זו השלכה כלשהי על הקשר החוזי עם התובעים. עתה נשאלת השאלה, האם על הנתבעים להחזיר לתובעים את הסך הנתבע אם לאו, לאחר שבסופו של יום, בוטל הפרויקט? אין חולק כי לאחר חתימת זיכרון הדברים הנ"ל, העבירו התובעים לנתבעת 1 את הסך של 8,000 ₪. ממקרא זיכרון הדברים, עולה כי הסך של 8,000 ₪ לא יוחזר גם אם בסופו של תהליך לא ייחתם חוזה, כאשר בהמשך צוין כלהלן: "במידה ואחליט שלא לחתום כלל על ההסכמים, אני מאשר כי סכום הרישום (8,000 ₪ ששולמו לתקומה) לא יוחזר לי". על כן, השאלה הינה, האם אי חתימת התובעים על ההסכמים מקורה בהתנהגותם של התובעים עצמם? בסעיף 12 לכתב ההגנה של הנתבעת 1 נטען כי התובעים החליטו, יחד עם שאר המשתכנים, לא לחתום על ההסכמים, על אף שאלו הוגשו להם לחתימה. לטענה זו של הנתבעת לא היה כל תימוכין. האם אכן כך הם פני הדברים? עיון במסמך של הנתבע 2 מתאריך 10.06.09 (נספח ב' לכתב ההגנה של הנתבע 1), אשר נשלח בין היתר לתובעים, צוין כי "לאור בעיות שנוצרו בכל הקשור לקידום פרויקט ההרחבה במתכונתה הנוכחית, בין היתר, מול מנהל מקרקעי ישראל/משרד הבינוי והשיכון, הננו להודיעכם כי לא ניתן להמשיך ולקדם את פרויקט ההרחבה....". במכתבו זה אף מציע הנתבע 2 מספר חלופות לתובעים, לרבות החזרת הכספים. משמע, ביטול ביצוע הפרויקט אינו באחריותם של התובעים, אלא מהסיבות שפורטו במכתבו של הנתבע 2 שלעיל. על כן, בהעדר כל אסמכתא כי התובעים הם אלו שביקשו לבטל את ההתקשרות ו/או סירבו לחתום על ההסכמים, כאשר מנגד מודיע הנתבע 2 על ביטול ביצוע הפרויקט, על הנתבעים להחזיר לתובעים את הכספים אשר שלמו על ידם. למעלה מהצורך אציין כי התובעים אף פעלו בהתאם למכתב שנשלח להם על ידי הנתבע 2, עת ביקשו בכתב בתאריך 21.06.09, לממש אפשרות החזרת הכספים ששולמו על ידם, כפי שזו ניתנה להם על ידי הנתבע 2. לאור האמור לעיל, ולאחר עיון בכתבי טענות הצדדים, לרבות שמיעת התובעים נציג הנתבע 2 בפניי, הגעתי למסקנה כי האחריות להחזר הסך הנתבע נופלת על שכמם של שני הנתבעים יחד, ועליהם להחזיר לתובעים את סכום המקדמה, אותה שילמו האחרונים ע"ח התשלום בגין הפרויקט, אשר בסופו של יום לא יצא אל הפועל. סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתבועים, הסך של 8,000 ₪, בתוספת הוצאות ואגרת משפט בסך של 300 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהקרקעותזכרון דבריםקניית קרקעות / מגרשים