בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, וזאת בהתאם לסעיף 60 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], הקובע את היקף סמכותו של בית משפט זה. הרקע והצדדים 1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בעתירה לפיצוי בסכום של 10,000 ₪. התובע טוען כי הגיע להסכמות עם הנתבעת לתשלום בסכום קבוע ללא תוספות, ללא התניית היקף שימוש, ולא בשיטה המקובלת של "חיוב-זיכוי". לטענת התובע, העובדה שנרשמו בטבלת תנאי המסלול, לאחר פירוט התניית השימוש, מילים אלה בכתב ידו של הסוכן: "למעט תוכניות מובנות" יש בה כדי ללמד שהתניית היקף השימוש בוטלה. הסכום הנתבע על ידי התובע הינו כהגדרתו "ללא הוכחת נזק". לשאלת בית המשפט ציין התובע כי הוא תובע את הסכום האמור בשל "הריצות שרצתי ועגמת הנפש." 2. הנתבעת טוענת כי עמדה בכל הסיכומים שבינה לבין התובע, כי כל הזיכויים הובטחו לתובע בכפוף ל"צריכת רף חודשי לצורך קבלת הנחה: 250 דקות" כפי שהדברים נרשמו באופן ברור ומפורש. עמדת הנתבעת הינה כי אין בתוספת הכתוב בכתב יד כדי לבטל את תניית השימוש (שלא נמחקה) וכי ככל שהתובע לא עמד בהיקף מינימאלי המזכה בהנחה - בדין לא קיבל את ההנחה האמורה. הנתבעת הבהירה - טענה שהתובע הסכים לה - כי התובע "עשה דין לעצמו" והגביל את הוראת הקבע לתשלום חשבונו החודשי בכרטיס האשראי לסכום שלדעתו היתה רשאית הנתבעת לגבות ממנו, ועקב כך הוא צבר חוב משמעותי אצל הנתבעת. נציג הנתבעת הבהיר כי בנוסף לאי קבלת ההנחה בחודשים בהם לא עמד התובע ברף השימוש הנדרש, ישנם חיובים בגין צריכת שירותים שאינם כלולים בחבילת השירות שרכש התובע. 3. התובע ביקש לזמן את הסוכן על מנת לשמוע את עדותו המתייחסת למשמעות תוספת המילים שרשם, לאחר ההוראה הנוגעת לתניית רף השימוש. לצורך כך היה צורך לדחות את הדיון למועד נוסף. בשים לב למסקנה אליה הגעתי כמפורט להלן, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התובע. דיון והכרעה 4. אין חולק כי בשלב זה, לא נגרם לתובע כל נזק ממוני. התביעה הוגשה על ידו כ"תביעת מנע" מאחר והוא סבור שהנתבעת תגיש נגדו תביעה בשל החוב שצבר אצלה, ולדעתו לאחר הגשת התביעה דנן "לא יוכלו לדרוש זאת." 5. לא שוכנעתי מעמדת התובע, כי במילים שהוסיף הסוכן יש משום ביטול התניית רף השימוש לצורך קבלת הזיכויים וההנחות. ההתניה עצמה לא נמחקה, עובדה המדברת בעד עצמה. עם זאת, אינני קובעת עמדה לגבי סכום החיוב "הנכון" שהיה על הנתבעת לחייב את התובע מאחר וזו אינה התביעה המונחת לפתחי. 6. בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, וזאת בהתאם לסעיף 60 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], הקובע את היקף סמכותו של בית משפט זה. בנסיבות אלה, בית המשפט לא יכול לקבוע מהו סכום החיוב שהיה אמור להיות מוטל על התובע, מהי מסגרת התשלום - אם היא מותנית ברף שימוש אם לאו - וכיוצא בזה הצהרות שהתובע סבר ש"יזכה" בהם בתביעתו, ובכך תהיה הנתבעת מנועה מהגשת תביעה נגדו בגין החוב שצבר בספריה. כל טענותיו של התובע, ככל שתהיינה, שמורות לו - והוא יוכל להעלותן כטענות הגנה אם וכאשר תוגש נגדו תביעה על ידי הנתבעת לתשלום החוב. באותו הליך יוכל כמובן התובע לזמן את הסוכן מולו נחתמו מסמכי ההצטרפות, ככל שימצא לנכון. 7. התביעה היחידה שעלי לפסוק בה, היא התביעה שהוגשה על ידי התובע, לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש, בסכום של 10,000 ₪. התובע לא זכאי לכל פיצוי באם פעולותיה וחיוביה של הנתבעת היו דין, ואלה כאמור אינם נבחנים על ידי בהליך זה. 9. בנסיבות העניין, אני סבורה שעדיף היה לו נמנע התובע מהגשת התביעה, שכן מדובר בטענות בעלמא שלא ראוי היה להביאם בפני בית המשפט בהליך זה, לבזבז זמן שיפוטי יקר וכן את זמנו של נציג הנתבעת. כך קבע בית משפט בתק 487/09 זריהן שלמה נ' סלקום ישראל בע"מ: "דין התביעה להידחות... הגיע הזמן להבין שבית המשפט לתביעות קטנות איננו מכשיר להדפסת כסף גם לתובעים שהדין איתם. העובדה שהאגרות בבית משפט לתביעות קטנות הן מגוחכות ולמיטב ידיעתי גם מסובסדות אינה צריכה להצדיק את התופעה שאני נתקל בה ברובן המכריע של התביעות המוצדקות והיא שהסכומים הנתבעים ברובן של התביעות מנופחים בעליל". 10. במהלך הדיון, הסכימה הנתבעת במסגרת פשרה, לחשב מחדש את חובו של התובע על בסיס מחיקת הדרישה לרף שימוש חודשי כתנאי להנחה - אך גם הצעה זו נדחתה על ידי התובע. נראה לי שהצעה זו - שניתנה לפנים משורת הדין ועל מנת להימנע מהתדיינות נוספת - היה בה כדי להעמיד את התובע במצב בו יהיה, במידה ויצליח להוכיח את טענתו כי ההסכמה מלכתחילה היתה שהחיוב לא יותנה ברף שימוש כלשהו. דחיית ההצעה משמעה כי התובע מחפש בכל כוחו אפשרות לקבלת פיצוי מהנתבעת ולא פתרון מעשי, והוא "שש אלי קרב". יפים ומתאימים לענייננו דבריו של בית המשפט בתיק תק 34540-05-12, סיני ליבל נ. פלאפון תקשורת בע"מ, המבטאים את התרשמותי ותחושתי במקרה דנן: רנה הירש " ... התרשמתי כי התובע שש אלי מאבק עם הנתבעת, כאשר הוא מחכה לכשלונה ... בתקווה לזכות בפיצוי. התובע, כאמור, גם הודיע מראש שאינו מוכן לשום פשרה והעמיד את התביעה על סכום גבוה במיוחד כדי למנוע פשרה, בבחינת "יקוב הדין את ההר", ובסכום פעוט של אגרה, יתדיין התובע בבית המשפט לתביעות קטנות, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר, על מנת שיהא בידו הזמן לפרוס את משנתו כנגד הנתבעת והחברות כמוה." 11. כמובן, שאין בהסכמת הנתבעת לפשרה האמורה כדי לחייב אותה בכל התדיינות עתידית, מקום שהצעתה נדחתה על ידי התובע. סוף דבר 12. התביעה נדחית. התובע ישלם הוצאות לנתבעת, בסכום של 500 ₪. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.תביעות קטנותסעד הצהרתי