1. א. עסקינן בתאונת דרכים שאירעה בין רכב שהיה נהוג בידי מר X (להלן:"מר X") ובין רכב שהיה נהוג בידי מר X אשר (להלן:"מר X") ומאחר וכל אחד מהמעורבים בתאונה היה סבור שהאחריות רובצת על זולתו, הגיש כל אחד מהם תביעה לחייב את האחר בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה זו. ב. א) מר X הגיש תביעתו בתיק 39081-06-12 בו מבקש הוא לחייב את מר X ואת הנתבעת 2, המבטחת את רכבו (להלן:"מנורה") לשלם לו הסך של 12,545 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 10,570 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,070 ₪, הוצאות תמלול הקלטות בסך 170 ₪, עוגמת נפש, לרבות בזבוז זמן, הוצאות נסיעות וכיוצ"ב סך 550 ₪. ב) בהחלטת בית המשפט מיום 8.11.12 ניתנה אפשרות לכ"א מהצדדים להגיש מסמכים נוספים ובהתאם לכך, הגיש מר X בקשה להגדלת התביעה על ידי הוספת ירידת ערך בסכום של 1,104 ₪ - זאת בהסתמך על חוות דעת שמאי לעניין זה. ג. א) מר X הגיש תביעתו בתיק 39770-06-12 בו מבקש הוא לחייב את מר X ואת מנורה לשלם לו הסך של 7,987 ₪, הכולל בחובו: נזק לרכב בסך של 5,915 ₪, ירידת ערך 826 ₪, שכ"ט שמאי 696 ₪, עגמת נפש, לרבות בזבוז זמן, הוצאות נסיעות וכיוצ"ב בסך 550 ₪. ב) בהתאם לאותה החלטה מיום 8.11.12 המציא גם מר X מסמכים נוספים. ד. לבקשת הצדדים אוחד הדיון בשני התיקים הנ"ל והדיון נתקיים בהם בצוותא חדא ולאור זאת יינתן גם פסק דין אחד המתייחס לכל אחד מהתיקים הנ"ל. 2. א. לטענתו של מר X - הן בכתב התביעה והן בכתב ההגנה שהגיש בתיקו של מר X- אירעה התאונה כך: בעודו נוסע בנתיב הימני ומאט לקראת רמזור בצומת, הגיח לפתע משמאלו רכב, שהיה נהוג בידי מר X ופוגע ברכבו של מר X, תוך שהוא סוטה בפתאומיות וללא איתות לנתיב נסיעתו של מר X ובולם בפתאומיות. כתוצאה מהסטייה והעצירה הפתאומית, אירעה ההתנגשות בין הרכבים וכך נגרמו נזקים למכוניות. ב. לטענתו של מר X - הן בכתב ההגנה והן בכתב התביעה שלו- אירעה התאונה כך: מר X רצה לפנות ימינה ולשם כך אותת כדין, ווידא שהנתיב פנוי ועבר אליו. לאחר כמה שניות, כאשר כבר התיישר ונעצר מאחר והרמזור התחלף לאדום, פגע בו לפתע מאחור רכבו של מר X. 3. בתחילת הדיון טען מר גד ליבמן, נציג מנורה, (להלן:"מר ליבמן") היות ומנורה היא המבטחת של שני הרכבים, לא תנקוט מנורה עמדה בשאלת האחריות והיא תכבד כל החלטה של בית המשפט. העובדה שמנורה מבטחת את שני הנהגים גם משתקפת יפה מנוסח שתי התביעות שהוגשו בשני תיקים נפרדים, כאשר ישנם סעיפים ממש זהים בכ"א מהתביעות ובשתי התביעות אף מצוי פריט הנזק הסתמי, הכללי והבלתי מוכח של:" עגמת נפש, לרבות בזבוז זמן, הוצאות נסיעות וכיוצ"ב בסך של 550 ₪". הסכום והפירוט הנ"ל מופיע בשתי התביעות על מנת, שחלילה, לא יקופח צד בקבלת סכום זה. מעניין לציין, שלמרות שבכתבי התביעה נתבקש הסכום הנ"ל, שהוא סכום סתמי, כאמור, מבקש מר ליבמן שלא לקבל ראשי נזק שלא מוכחים , שלא צורפו להם קבלות ושלא הוכח, שנשאו בנזק זה בפועל. אם כך נטען, מדוע הוכנס סכום זה מלכתחילה בכתבי התביעה?! 4. לגופו של עניין, בחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות כולו בשתי התביעות (כולל המסמכים שהצדדים המציאו לאחר מועד הדיון) ולאחר ששקלתי את כל הראיות, אני קובע, שמהעובדות שהועלו על ידי הצדדים המעורבים בתאונה, אין חילוקי דעות מהותיים על עצם קרות התאונה. עם זאת, לאחר בחינת הראיות ולאחר בחינת האחריות לגרם התאונה, אני קובע, שגרסתו של מר X על כי מר X "חתך" את נתיב נסיעתו מתקבלת יותר על דעתי. לאור קביעה זו, אני קובע, שמרב האחריות לקרות התאונה ולנזק לשתי המכוניות רובצת על מר X, אך גם קובע, שמר X גם הוא תרם תרומה כלשהי לגרם התאונה. בשוקלי את שיעורי האחריות של כ"א מהצדדים, אני קובע את שיעור אחריותו של מר X בשיעור של 80% ואילו את רשלנותו התורמת של מר X אני קובע בשיעור של 20% - כל זאת לאור הנימוקים הבאים: א. אין חולק בין הצדדים, שבמקום האירוע מצויים מספר נתיבים ואין חולק בין הצדדים, שבאותה עת נסע מר X בנתיב הימני ואילו מר X נסע בנתיב השמאלי - משמאלו של מר X. אין גם חולק בין הצדדים, שבשלב מסוים פנה מר X מהנתיב השמאלי לנתיב ימין ולבית המשפט אין ספק, שבעת שמר X פנה ימינה, הוא "חתך" וחסם את המשך דרכו של מר X עד כי לא היה סיפק בידי מר X לבלום ולמנוע את התאונה ובשל כך, בשל סטייתו של מר X פגע חלקו הקדמי של מר X בחלקו האX של רכבו של מר X. ב. א) מר X מודה, שהוא עבר לנתיב הימני (עמ' 2 לפ, ש' 29) , אך טוען שבטרם פנה, הוא אותת וגם ווידא שהנתיב פנוי ורק אז השלים את המעבר לנתיב ימני. (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה וסעיף 4 לכתב התביעה של מר X). מעבר זה של מר X לימין, בוצע בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת ולא שם לב לכך, שרכבו של מר X נוסע באותו נתיב ובהיות רכבו של מר X קרוב - החליט מר X לבצע הפנייה ימינה. ב) אינני מקבל טענתו של מר X, שבעת שפנה ימינה הוא אותת וגם ווידא שהנתיב פנוי, שכן לא ייתכן שהנתיב היה פנוי, אם סמוך מאד לאחר הפנייה כבר אירעה ההתנגשות בין שני הרכבים באותו נתיב אליו פנה מר X. גם אם אקבל את טענתו של מר X, שהוא אותת בטרם הפנייה, גם אז לפי מבחן התוצאה, יש לומר למר X שנוהג רכב לא יכול לצאת ידי חובה רק במתן איתות, אלא נהג זהיר חייב עדיין לבדוק - לאחר מתן האיתות- האם הפנייה אפשרית והאם אין בפנייה זו כדי להפריע או לחסום את המשך דרכם של המשתמשים האחרים בדרך. ג. התרשים אותו צרף מר X לכתב התביעה ואשר גם הוגש לבית המשפט וסומן ת/1 יחד עם התמונות אשר משקפות את הפגיעות ברכבים, מאששים את גרסתו של מר X, שאכן פגיעת רכבו של מר X ברכבו של מר X אירעה בעת שמר X פנה ללא זהירות לנתיב נסיעתו של מר X ובכך חסם את המשך דרכו ובאופן כזה הייתה התאונה בלתי נמנעת. לכן, נהיגתו זו של מר X הייתה הגורם העיקרי לגרם התאונה ולכן, קבעתי את שיעור אחריותו לשיעור של 80%. ד. עם זאת, אני קובע, שגם מר X תרם תרומתו לגרם התאונה, שכן מר X ציין, שהוא נסע בנתיב הימני והוא ראה את רכבו של מר X נוסע משמאלו ולכן, אם היה נוהג מר X בזהירות הדרושה, תוך התאמת מהירות נסיעתו לתנאים שנוצרו עקב סטייתו של מר X, יכול היה לעשות פעולה כלשהי על מנת למנוע התאונה או למצער למזער נזקים. בעצם הפגיעה בחלקו האX של רכבו של מר X, יש משום אי שמירת מרחק וחוסר ערנות לאופן נהיגתו של מר X ובשל כך, יש להטיל גם עליו רשלנות תורמת בשיעור של 20%. 5. לאור חלוקת האחריות הנ"ל, על כל אחד מהמעורבים בתאונה לפצות את זולתו - הכל כפי שיפורט להלן: א. א) מר X הוכיח בתביעתו - 39081-06-12 את נזקיו בסך של 12,914 ₪, הכולל: נזק ממשי לרכב בסך של 10,570 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 1,070 ₪, הוצאות תמלול 170 ₪ (כפי שנתבע בתביעה) וירידת ערך בסך 1,104 ₪ והתובע לא הוכיח את יתרת סכום התביעה בסכום של 550 ₪, שנרשם כך על דרך הסתם ומבלי לפרט מה סכום מייחס מר X לכ"א מהנזקים הנזכרים בסעיף 8(ד) לתביעה. ב) לכן, לאחר קביעת שיעור אחריותו של מר X, אני מחייב את מר X אשר ואת מנורה חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם למר X אבירם סך של 10,331 ₪ (80% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 21.6.12- ועד התשלום בפועל. ג) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובע הנ"ל הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. א) מר X הוכיח בתביעתו - 39770-06-12 את נזקיו בסך של 7,437 ₪, הכולל: נזק ממשי לרכב בסך של 5,915 ₪, שכ"ט שמאי 696 ₪ וירידת ערך בסך של 826 ₪ ומר X לא הוכיח את יתרת סכום התביעה בסכום של 550 ₪, שנרשם כך על דרך הסתם ומבלי לפרט מה סכום מייחס מר X לכ"א מהנזקים הנזכרים בסעיף 7(ד) לתביעה. ב) לכן, לאחר קביעת שיעור אחריותו של מר X, אני מחייב את מר X אבירם ואת מנורה חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם למר X אשר סך של 1,487 ₪ (20% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 21.6.12- ועד התשלום בפועל. ג) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובע הנ"ל הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. פיצוייםתאונת דרכים