בכתב התביעה שבתיק ת.ק. 35231-06-12 זה שבפני, עתרו התובעים X (להלן :"תובעים 1 ו-2") לחייב את X ומנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן :"נתבעים 1 ו- 2") בגין נזק שארע לרכבם בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 5.4.12 (להלן: "התאונה"). בתאונה זו היה מעורב, לטענת התובעים, רכב התובעים מסוג מיצובישי לנסר מספר רישוי 54-674-62 (להלן "רכב התובעים"), ורכב הנתבע 1 מסוג מאזדה 3 כסופה מספר רישוי 78-181-56 המבוטח בנתבעת 2 (להלן :"רכב הנתבע"). בתביעתם עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בסכום של 7,427 ₪ עבור הנזק שנגרם לרכבם בהתאם לדוח שמאי, וכן בסכום שכ"ט שמאי וירידת ערך. אציין כבר עתה כי הנתבעים שללו כל קשר בינם לבין ארוע התאונה הנטען בכתב התביעה. לטענתם לא היה רכבם מעורב כלל בארוע התאונה האמור. התובע בעדותו בבית המשפט ציין כי ביום 5.4.12 חנה רכבו ברחוב הרב קוק בנתניה ליד מסעדת "פונדק הים" בנתניה (להלן :"המסעדה"). התובע ציין כי בזמן שישב במסעדה שמע מכה ומבעד לויטרינה של המסעדה ראה רכב כסוף שנמלט בנסיעה המהירה מהמקום. התובע הדגיש כי את מספר הרכב וסוגו לא ראה. התובע תאר בעדותו כי יצא מהמסעדה לכיוון רכבו ואז הבחין כי דלת רכבו היא שנפגעה מהמכה ששמע. התובע ציין כי בעודו עומד ליד רכבו שנפגע, כאמור, ניגש אליו עובר אורח שהוברר ששמו,משה וקנין (אשר העיד בבית המשפט מטעמו) וסיפר לו כי ראה את הרכב הפוגע נמלט ממקום התאונה אך לא ראה את מספרו של הרכב הפוגע. אותו עובר אורח, משה וקנין, הפנה את התובע לפתק שהונח על שמשת רכבו ובו צויין מספר הרכב הפוגע ולדברי עובר האורח, משה וקנין, מספר הרכב שנרשם בפתק, נרשם על ידי תייר אשר עבר במקום, הבחין בארוע התאונה, רשם את מספרו של הרכב הפוגע, שם את הפתק על שמשת רכב התובע והלך מהמקום. הוא עצמו, משה וקנין, לא ראה כלל, כאמור, את עצם קרות התאונה ולא את פרטי הרכב הפוגע המעורב בתאונה זו. בחקירתו הנגדית של התובע 1 ע"י נציג נתבעת 2 - מנורה חברה לביטוח בע"מ - לשאלה "אמרת שראית את אותה מאזדה שפגעה ברכב שלך נוסעת מהמקום" השיב "כן, לא ראיתי שזו מאזדה אבל ראיתי שהצבע שלה היה כסוף. אני שמעתי את המכה, וראיתי רכב בורח מהמקום, באותו רגע לא ידעתי שהפגיעה הייתה באוטו שלי. המרחק שהרכב שלי חנה מהמקום שישבתי במסעדה היה מרחק של 7-10 מטרים". לשאלה "היה לך קשר עין עם הרכב שלך" השיב "אני לא חושב שהיה לי קשר עין עם הרכב, אני שמעתי את המכה, לא חשבתי שהמכה ברכב שלי, אך הסתכלתי וראיתי רכב כסוף ממשיך בנסיעה ועוזב את המקום. האוטו שלי היה בחנייה. 10 דקות עברו בין הרגע ששמעתי את המכה ועד ששילמתי את החשבון ויצאתי מהמסעדה, ואז ראיתי את עובר האורח שהפנה אותי לפתק שהיה על חלון הרכב שלי וראיתי את המכה באוטו שלי". עד התביעה, משה וקנין, ציין כי ביום 5.4.12 שהה מטרים ספורים ממקום ארוע התאונה וכי ראה רכב מסוג מאזדה בצבע כסף נוסע במהירות גבוהה מהמקום לאחר שהייתה חבטה ברכב חונה. העד ציין כי לא ראה את הרכב מסוג מאזדה בצבע כסף פוגע ברכב החונה אלא שמע מכה וראה רכב מסוג מאזדה בצבע כסף נוסע במהירות מהמקום. העד הוסיף וציין בעדותו בבית המשפט "מתוך סקרנות ניגשתי לרכב החונה ואז ניגשו למקום עוד אנשים שהיו נוכחים, ואחד מהם היה תושב זר, והוא רשם על פתק את מספר הרכב, מאזדה שפגעה ברכב החונה, ואת הפתק הזה שבו רשום מספר רכב המאזדה שפגעה ברכב החונה אותו תייר שם על חלון הרכב הפגוע. התייר הלך מהמקום ואז בעל הרכב הפגוע בא ואני אמרתי לו שיש פתק על החלון שבו מספר הרכב שפגע ברכב שלו. אז הוא ביקש ממני שאתן לו את מספר הטלפון שלי כדי שאני יוכל להעיד על מה שראיתי, וכך עשיתי, ושהוזמנתי לביהמ"ש, היום הגעתי". בחקירתו הנגדית ע"י נציג נתבעת 2 ציין העד כי לא זיהה את הנהג שנסע במכונית הפוגעת מסוג מאזדה. הנתבעים עתרו לדחיית תביעת התובעים. הנתבעים טענו כי הנזק לו טוענים התובעים נגרם בארוע בו לא היה מעורב רכב הנתבע ולא ברור כיצד הגיעו התובעים לפרטי הנתבעים. נתבע 1 - סלובודן X - אישר כי היה הבעלים של רכב מסוג מאזדה שמספרו 7818156 ביום 5.4.12. הנתבע 1 ציין כי הוא מתגורר ברמת פולג בנתניה וכי ביום 5.4.12 שהה בחו"ל - בסרביה . בעדותו בבית המשפט העיד "ברכב הזה לא רק אני נוהג אלא יש ביטוח לכל נהג , ונוהגים ברכב גם אישתי וגם בני המשפחה שלי, שהם הילדים שלי שהם בגילאים 19,26 וכך גם כל נהג אחר רשוי יכול לנהוג ברכב הזה כי יש ביטוח". אישתו של נתבע 1 אישרה כי בעלה היה הבעלים של רכב המאזדה נשוא כתב התביעה ביום 5.4.12 וכי במועד זה שהה בחו"ל. העדה ציינה כי במועד הרלבנטי לכתב התביעה היה הרכב ברשותה וכי ברכב יכול לנהוג כל נהג בהתאם לפוליסה. העדה ציינה כי לשני ילדיה רשיון נהיגה "הבן הוא בן 19 והוא חייל והילדה בת 26 גרה בארה"ב ובתאריך 5.4.12 הבת שלנו לא הייתה בארץ. אני אומרת שרחוב הרב קוק ואזור פונדק הים זה לא אזור שאני מגיעה אליו למרות שאנו גרים בנתניה, אך אנו גרים באזור פולג שזה הצד הדרומי של העיר נתניה ורחוב הרב קוק זה מרכז העיר נתניה. אני אומרת שבתאריך 5.4.12 לא הייתי ליד מסעדת פונדק הים, השעה 16:00 זו שעה שאני ישנה בד"כ, הבן שלי בצבא והוא מסיים בשעה 17:00 והרכב שלי לא היה מעורב בתאונה. יש מפתחות לרכב והם נמצאים או בתיק או שאני זורקת אותם על איזה שהוא חפץ בבית ושם הן מונחים". הנתבעים לא נחקרו בחקירה נגדית. בסיכומיו ביקש תובע 1 לקבל את התביעה שהוגשה על ידו ושנתמכה בראיות שהובאו. נתבע 1 בסיכומיו ביקש לדחות את התביעה בטענה כי לא מוטלת עליו כל אחריות לקרות התאונה ותוצאותיה וכי רכב נתבע 1 לא היה מעורב כלל בתאונה נשוא הדיון. נציג נתבעת 2 בסיכומיועתר אף הוא לדחיית התביעה בציינו "אני מפנה את ביהמ"ש לגרסה המצוינת בטופס ההודעה של התובע על התאונה, לפיו אותו עד שהעיד כאן היום ראה את התאונה, בפועל התברר היום שהוא לא ראה את קרות התאונה, לא הוא זה שרשם את הפתק, לנו לא הייתה אפשרות לחקור את אותו רושם הפתק כדי לבדוק אם הוא לא טעה ברישום מספר הרכב שפגע ברכב התובע.אני מגיש את טופס ההודעה - מוגש ומסומן נ/1. אנו טוענים כי התובע מסתמך על עדות שמועה ולפיכך בנסיבות אלה היות שלתובע נגרם נזק אך אנו טוענים שלא הנתבעים גרמו את הנזק, אני מבקש לדחות את התביעה ומוותרים על הוצאות". עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם. לא שוכנעתי כי היה בראיות התובעים די כדי להוכיח אחריותם של הנתבעים לקרות התאונה ונזקיה. מחקירתו הנגדית של התובע 1 עולה כי לא ראה כלל את הארוע בו פגע רכב הנתבע ברכבו. התובע רק ידע לציין כי ישב במסעדה שבסמוך אליה חנה את רכבו (לדבריו במרחק של 7-10 מטרים), תוך שהוא מדגיש כי לא היה בקשר עין עם רכבו. התובע העיד כי שמע קול של מכה ברכב, שבאותה עת אף לא ידע שרכבו הוא זה שנפגע, וידע רק לציין כי ראה רכב כסוף עוזב את המקום במהירות זאת ותו לא. גם העד מטעם התובעים, משה וקנין, לא ראה כלל את עצם קרות התאונה ולא את הרכב שפגע ברכבם של התובעים. גם הוא ציין, כפי שהעיד תובע 1, כי שמע מכה ברכב חונה, וראה רכב שאת סוגו ידע לציין - רכב מסוג מאזדה בצבע כסף נוסע מהמקום במהירות אך למעשה גם הוא לא ראה את רגע קרות הארוע ולא ידע לציין את מספר הרכב הפוגע. אביבה טלמור זהותו, של בעל הרכב שפגע ברכב התובעים נלמדת, לכאורה, מרישום של מספר רכב שערך תייר מזדמן שעבר במקום ארוע התאונה אלא שלפי עדות העד משה וקנין אותו תייר הוא זה שרשם את מספר הרכב הפוגע בפתק והניח את הפתק על שמשת רכב התובעים ועזב את המקום. אין זהותו של התייר ידועה שכן לא השאיר פרטיו וברור כי לא ניתן היה לזמנו לדיון לשמיעת עדותו. בנסיבות האמורות - לא עמדו התובעים בנטל הוכחת תביעתם ומשכך - תביעת התובעים נדחית, אין צו להוצאות. פסק הדין ישלח לצדדים בדואר רשום בצרוף אישורי מסירה לצדדים. הכחשת תאונהתאונת דרכיםנזקי רכוש