בקשה לפטור מארנונה בגין נכס ריק עיריית רמת גן

בפני תביעה כספית ע"ס 26,577 ₪ שהוגשה ע"י התובע כנגד עיריית רמת גן. התובע הינו מנהל חברת בן מנחם גולן תעשיות בע"מ (להלן: "החברה"), אשר הינה הבעלים של הנכס הידוע כגוש 6207 חלקה 607 והמצוי ברחוב מנחם בגין 22, רמת גן (להלן: "הנכס"). בכתב התביעה נטען, כי בתחילת חודש דצמבר 2010 עזב שוכר הנכס במפתיע את הנכס. התובע טען, כי ביום 20.12.10, עת נודע לחברה כי השוכר עזב את הנכס, שלחה החברה לעיריית רמת גן בקשה להעברת הנכס ברישומי העיריה ע"ש החברה החל מיום 15.12.2010 וכן למתן פטור מארנונה לנכס ריק ו/או בשיפוץ. התובע טען, כי ביום 2.8.2011 קיבל ממשרד עו"ד X, המייצג את עיריית רמת גן, מכתב התראה טרם הגשת תביעה על סכום קצוב בסך 1,574 ₪, הוא סכום חיוב הארנונה בגין התקופה שבין 15.12.2010 ליום 31.12.2010. בעקבות המכתב פנה התובע למשרד עו"ד X וטען כי הוא אינו הבעלים של הנכס. משרד X הפנה את התובע למחלקה הרלוונטית בעיריית רמת גן, אך התובע לא קיבל תשובה מן העירייה אלא רק הועבר מפקיד אחד אל משנהו. ביום 30.11.2011 נפתח כנגד התובע תיק הוצל"פ ע"ס 3,258 ₪ (סכום קרן החוב) בגין חוב ארנונה שהוטלה על הנכס ואשר שלא שולמה. לאחר שהתובע קיבל אזהרה בגין פתיחת ההוצאה פנה התובע לסגן מנהל הגבייה בעיריית רמת גן וניסה להסביר כי אינו בעל הנכס, אך פניותיו לא הועילו. העיריה המשיכה בנקיטה נמרצת של הליכי הוצל"פ כנגד התובע, עד אשר לא נותרה בידו ברירה והוא שילם סך 4,898.90 ₪ על חשבון החוב וכן סך 1,587 ₪ נוספים לצורך פירעון מלוא החוב בתיק הוצל"פ וסגירתו. התובע תובע בתביעה דנן החזר בגין הסכומים ששולמו על ידו בתיק ההוצאה לפועל וכן פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עגמת נפש, בטענה כי הליכי הגבייה ננקטו כנגדו שלא כדין. התובע טוען, כי העירייה לא פעלה על פי בקשת החברה לרישום הנכס על שם החברה החל מיום 15.12.2010 וכן לא בדקה את נכונות פרטי המשלם, כאשר בדרישות תשלום הארנונה נרשם כי בעלת הנכס הינה החברה ואילו תעודת הזהות שנרשמה בצד השם הינה תעודת הזהות של התובע וכי עקב כך ננקטו נגדו הליכי הגבייה, אשר בגינם שילם הסכומים הנ"ל. לדיון היום התייצבו התובע וכן סגן מנהל מחלקת הגבייה בעיריית רמת גן. מנהל הגבייה הסביר, כי חוב הארנונה אשר בגינו נפתח ההוצל"פ הינו בגין התקופה שבין 15.12.2010 ועד 31.12.2010 וכן בגין החודשים 11-12/2011. עוד הסביר מנהל הגבייה כי ע"פ חוק זכאי בעלים לפטור בגין נכס פנוי עד לתקופה של 6 חודשים במשך כל תקופת הבעלות וכי ניתנה בגין הנכס נשוא התביעה הנחת נכס ריק החל מה-1.1.2011 ועד ה-30.6.2011. התובע הודה, כי אכן התקבל פטור נכס פנוי לנכס בחודשים הנ"ל. כמו כן, הסכים התובע, כי אכן היה על החברה לשלם ארנונה בגין החודשים 11-12/2011, שכן באותו מועד הנכס כבר היה מאוכלס ע"י שוכר אחר. אלא, שהתובע טען, כי היה על העירייה לפנות אל החברה בדרישת תשלום ולא אליו באופן אישי, שכן בעלת הנכס הינה החברה ולא התובע באופן אישי. כמו כן, טען התובע כי למעט דרישת תשלום בסך 1,574 ₪ אשר התקבלה אצלו ביום 2.8.2011 ומתייחסת לתקופה שבין 15.12.2010 עד 31.12.2010 לא התקבלה בידיו כל דרישת תשלום שהיא באשר ליתרת הסכום שבגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל. התובע טען, כי בנסיבות אלו, יש להשיב לידיו את מלוא הסכום ששולם על ידו בגין חוב הארנונה, בתוספת הפיצוי הנתבע על ידו. דיון 8. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחובתה של החברה לשלם הארנונה המתייחסת לשתי התקופות אשר בגינן נפתח תיק ההוצאה לפועל. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא, האם פעלה העיריה כדין כאשר דרשה תשלום הארנונה בגין הנכס מן התובע ואף הגישה כנגדו תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ וגבתה ממנו החוב. 9. העריה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף כאשר במסגרת הבקשה הועלו מספר טענות: א. היעדר סמכות עניינית של בית המשפט לתביעות קטנות, בשל היותה של התביעה תביעה שעניינה חיוב ארנונה וכי היה על התובע להגיש השגה על חיוב הארנונה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. ב. קיומו של מעשה בי-דין בין הצדדים הנעוץ בכך כי התובע שילם את מלוא החוב בתיק הוצל"פ ולא הגיש התנגדות לביצוע התביעה במסגרת תיק ההוצל"פ. לחילופין, נטען כי קיים השתק הנובע מעצם תשלום מלוא החוב בתיק ההוצל"פ, המונע מן התובע להגיש התביעה דנן. ויושם לב, כי העיריה לא טענה בכתב הגנתה כי דרשה מן התובע תשלום הארנונה מכח הוראות סעיף 8ג' חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 וגם אילו היה הדבר נטען, בוודאי שלא הוכחו במסגרת התביעה שבפניי התקיימותם של התנאים לביצוע הרמת מסך וחיובו של התובע בחוב הארנונה כקבוע בסע' 8ג' הנ"ל). העריה טענה, כי ביום 20.12.11 ביקש התובע עדכון שם משלם הארנונה לשם החברה אך נקב במספר ת.ז. שלו ועל כן, חויב אישית בתשלום החוב. 9. עיינתי בקשה לסילוק על הסף ובתגובה לה, ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי בסמכותו של בית המשפט להידרש לתביעה אשר עניינה השבת כספים ששולמו לעיריה בגין ארנונה. ראה לענין זה: רע"א 6590/05 עירית אשדוד נ. צרפתי רע"א 3879/05 עירית חדרה נץ חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ ע"א (ת"א) 2586/03 פז בע"מ נ. עירית בני ברק גם טענת הנתבעת בדבר מעשה בי-דין או השתק- דינה להדחות משהתובע עצמו העיד כי שילם את סכום החוב בתיק ההוצל"פ נוכח ההליכים אשר ננקטו כנגדו במסגרת תיק ההוצל"פ והכבידו עליו וכי שילם את סכום החוב תחת מחאה. 10. באשר לטענת הנתבעת כי התובע עצמו נקב במספר תעודת הזהות שלו עת ביקש להעביר את הנכס ע"ש החברה- מעיון במכתב אשר נשלח לעיריה ע"י החברה ביום 20.12.11 (נספח ב' לכתב התביעה) עולה באופן ברור כי המכתב נכתב ע"י החברה, המבקשת להירשם כבעלת הנכס החל מיום 15.12.11. אמנם בכותרת הבקשה נכתב מספר הנכס ולמעשה מספר זה הינו מספר תעודת הזהות של התובע, אך לא ניתן לייחס לתובע כל כוונה לרשום עצמו כבעלים של הנכס. התובע נקב במספר זה כיוון שזה היה המספר המזהה של הנכס בעיריה עד אותה עת. יתירה מכך, מעיון במכתב עצמו עולה, כי לשון המכתב מפורשת ואינה משתמעת לשתי פנים- החברה מבקשת רישום הנכס על שמה. הא ותו לא. לא ברור הכיצד הבינה העיריה מתוך המכתב כי התובע מבקש רישומו כבעלים בנכס ומתגנב לליבי החשש כי גרסה זו נוחה הייתה יותר לעיריה, שכן הדבר איפשר לה לכאורה גביית חוב הארנונה מן התובע. פרשנות העיריה לאמור במכתב אינה הגיונית ואינה מסתברת מתוך לשון המכתב שנשלח אליה. בנסיבות האמורות לעיל, אני קובעת כי דרישת החוב מן התובע הייתה שלא כדין. 11. זאת ועוד. שני הצדדים מסכימים כי לתובע נשלח מכתב התראה בגין הסך של 1,574 ₪, שהינו החוב המתייחס ל-15.12.2010 עד 31.12.2010 בלבד, בעוד שתיק ההוצאה לפועל נפתח גם בגין החוב המתייחס לחודשים 11-12/2011. טרם תוגש תביעה ו/או יינקטו הליכי הוצאה לפועל מצופה מן התובע/נושה לפנות אל הנתבע/החייב בדרישה לתשלום החוב הנתבע ורק ככל שהלה אינו נענה לדרישה, תוגש התביעה או ייפתח תיק הוצאה לפועל. בודאי שיש לצפות כך מן הנתבעת, שהינה גוף ציבורי. על אחת כמה וכמה, נכון הדבר משעסקינן בתביעה על סכום קצוב שהוגשה ללשכת ההוצל"פ לפי הוראות סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 שכן במסגרת הסע' הנ"ל בחוק ההוצאה לפועל נקבע מפורשות, כי תנאי להגשת תביעה לסכום קצוב הוא משלוח דרישה לנתבע לתשלום מלוא הסכום הקצוב. 12. מן האמור לעיל עולה, כי לא זו בלבד שהעיריה פנתה אל התובע בדרישה לתשלום חוב הארנונה שלא כדין, אלא אף הגדילה עשות והגישה כנגדו תביעה לתשלום החוב הפסוק בלשכת ההוצאה לפועל. זו אף זו, טרם הגשת התביעה נשלחה לתובע דרישה רק באשר למחצית מסכום החוב אשר נתבע. מצאתי, כי התנהלותה של העיריה הייתה שלא כדין ויתירה מכך, התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהגות המצופה מן העיריה- כרשות ציבורית, אשר עליה חלים כללי תום הלב ביתר שאת. 13. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת להשיב לתובע הסך 6,485.90 ₪, הוא הסכום אשר שולם על ידו בגין החוב בתיק ההוצאה לפועל. בנסיבות הנ"ל, משננקטו כנגד התובע הליכי הוצל"פ נמרצים שלא כדין, הליכים אשר נקיטתם גרמה לתובע עגמת נפש ואי נוחות רבה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עגמת נפש. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע סך 266 ₪ בגין האגרה אשר שילם בתביעה דנן. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. ארנונה (סיווג)עירייהארנונה