1. בפני תביעה כספית של שכן אחד כנגד שכן אחר בגין נזקים שנגרמו לדירתו. 2. התובע טען בכתב תביעתו כי הינו הבעלים של דירה בפ"ת (להלן: "הדירה"). בדירה מתגוררת דיירת בשם מלינה. הנתבע הינו הבעלים של הדירה הממוקמת בקומה השנייה, מעל דירתו של התובע. התובע טען כי בחודש ינואר הנתבע יצר קשר עם הדיירת וטען בפניה כי הוא רוצה להביא ביום ראשון אינסטלאטור לפתרון בעיה של סתימה והצפת מים בדירתו של הנתבע. הדיירת הודיעה כי בשעה זו תשהה בעבודה ועל כן הנתבע ביקש ממנה להשאיר לו מפתחות לדירה. עם שובה של הדיירת היא גילתה כי בעת שהותו של הנתבע בדירה, הוא שבר חלק מעמוד השלד בדירת התובע הממוקם בין המרפסת לסלון, בו עובר צינור הביוב המרכזי. הדיירת שאלה את הנתבע מתי מגיע לתקן והלה השיב לה "עכשיו זה לא עניין שלי, תפני לצבי (התובע)". התובע טען כי הדיירת הודיעה לו כי אפשרה לנתבעת להיכנס ואת אשר ארע בדירה. התובע טוען כי שבירת חלק מהעמוד והשחתת הצנרת הראשית שבוצעה ע"י הנתבע או מי מטעמו, נעשתה ללא רשותו והסכמתו ומהווה הסגת גבול של הנתבע. התובע אף הגיש תלונה במשטרה בעניין. התובע טען כי בעקבות הנזק זולגים מי גשמים לדירתו ונוצר פתח גלוי וחריג בצנרת. ביום 12.2.12 ביקר בדירה מהנדס אזרחי שערך חוו"ד לפיה נוצרו נזקים בסך של 8,835 ₪ כולל מע"מ (להלן: "חוו"ד המהנדס"). התובע שלח שני מכתבים רשומים לנתבע בו דרש ממנו לשלם את נזקיו. לפיכך עתר התובע לחייב הנתבע לשלם: 8,8,35 ₪ בגין הנזק הישיר; 1,400 ₪ עלות חוו"ד; 3,000 ₪ עוגמת נפש; 800 ₪ שכ"ט עו"ד. 3. מנגד טען הנתבע כי במהלך חודש ינואר פנתה אליו טלפונית הדיירת של התובע בטענה כי נוזלים מים מתקרת ביתה. הנתבע טען כי התובע הוא שנתן לה את מספר הטלפון שלו. הנתבע טען כי ערך בדיקה בדירתו וגילה כי מקור הנזילה מנקודת ניקוז המים ברצפת המרפסת המחוברת לצינור הניקוז הראשי והבין כי מקור הבעיה של ההצפה בדירתו של התובע. הנתבע טען כי התקשר אז לאשתו של התובע והודיע לה כי הבעיה נובעת מדירתם ושעליהן לתקן זאת. הנתבע טען כי אשת התובע היא שביקשה ממנו ליצור קשר עם האינסטלאטור שלהם ונתנה לו את מספר הטלפון שלו. הנתבע הסכים לכך כדי לתת מענה מהיר ולמזער את הנזק. לאחר שקבע פגישה עם האינסטלאטור הודיע על כך לדיירת שאמרה שלא תהיה בבית באותה שעה ועל כן הדיירת הציעה להשאיר לנתבע מפתח. הנתבע טען כי לא הכיר את האינסטלאטור שהגיע לדירה שטען בפניו כי היה עם התובע בדירה קודם לכן וקבע שהבעיה מקורה צינור הראשי בדירת התובע. האינסטלאטור פער חור בקיר מול הצינור הראשי מנת לפתוח את הסתימה, אך ללא הצלחה. האינסטלאטור הציע להביא אינסטלאטור אחר עם ציוד משוכלל יותר או לעקוף את הסתימה ע"י עקירת מספר מרצפות, אך הנתבע השיב כי עליו להתייעץ לשם כך עם התובע. הנתבע טען כי המקום בו פער האינסטלאטור חור, אינו חלק מעמוד שלד אלא עמוד דמי. הנתבע טען כי אינו יודע מה סוכם בין התובע לבין האינסטלאטור וכי הנזק שנגרם לדירת התובע לא נעשה ולא בוצע על ידו וכי לא נתן כל הוראה לאינסטלאטור של התובע ואין לו חלק בנזק. הנתבע טען כי טעותו היחידה היתה בכך שנעתר לבקשת אשת התובע להתקשר לאינסטלאטור שלהם ולהיפגש עימו כאשר כל כוונתו היתה לסייע ולהגיע לפתרון משותף שכן מדובר בצינור משותף. הנתבע הציע לתובע לתקן הנזקים שנגרמו לדירת התובע עקב הסתימה ואת הנזקים שנגרמו לדירת הנתבע בעקבות ההצפה ולחלק עלות התיקון בין בעלי הדירות. הנתבע טען כי קיבל מהתובע פניה אחת בלבד בטרם התובע הגיש את תביעתו. 4. דיון - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בנזקי התובע, הכל כפי שיפורט להלן. הכלל הידוע הוא כי המוציא מחברו עליו נטל הראיה, קרי על התובע להוכיח את תביעתו. במקרה דנן, קיימת גרסה עובדתית של התובע מול גרסה סותרת לחלוטין של הנתבע. כאשר הנקודה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים נוגעת לזהות האינסטלאטור ומטעם מי הוזמן. בדיון שנערך בפניי חזר התובע על גרסתו לפיה "לא הבאתי שום אינסטלאטור, אני לא מכיר אותו. זה הוא שבר במו ידיו. הדייר אמר" (עמ' 1 שורה 13-14 לפרוטוקול). התובע הודה כי הגיע שבוע בטרם המקרה עם אינסטלאטור מטעמו ואז התברר שהמרפסת של הנתבע מלאה במים. לכן, ביקש התובע מהדיירת להתקשר לנתבע על מנת שיפתור את בעיית הנזילה מדירתו. הנתבע מנגד חזר על גרסתו הוא וטען כי הדיירת התקשרה אליה וטענה שיש נזילה. הנתבע הגיע לבקר בדירה והבחין שהנזילה מקורה בסתימה בביוב המרכזי בדירת התובע. הנתבע התקשר לאשת התובע עדכן אותה כי הבעיה מקורה בדירתם וכי עליהם להזמין אינסטלאטור. אשת התובע היא שנתנה לו את מספר הטלפון של האינסטלאטור. הנתבע טען כי אינו מכיר את האינסטלאטור, יודע רק ששמו הפרטי יהודה וכי שילם לו בעבור הביקור במזומן והאינסטלאטור לא השאיר לו קבלה עם פרטיו. הנתבע טען כי הוא מוכן להיבדק על כך במכונת אמת. אשת התובע העידה אף היא והכחישה את גרסת הנתבע לפיה נערכה שיחת טלפון בינה לבין הנתבע בנוגע לאינסטלאטור וטענה כי הנתבע מעולם לא התקשר אליה. אשת התובע הודתה בכנות כי אינה יודעת מי הזמין את האינסטלאטור. הדיירת העידה אף היא וטענה כי התובע הגיע עם אינסטלאטור לבדיקת טענות הדיירת בדבר נזילה. שבוע לאחר מכן, בשבת, נוצרה הפסקת חשמל כתוצאה מהנזילה והיא איתרה באמצעות דייריו את מספר הטלפון של הנתבע וביקשה ממנו לתקן את הבעיה שחשבה שמקורה בדירתו. הנתבע הגיע וקדח חור קטן ומים החלו לזרום מהקיר. הנתבע טען בפניה כי למחרת יגיע אינסטלאטור לסדר את הבעיה ומאחר והיא בעבודה ביום ראשון, קבעו שהיא תשאיר לו מפתח. התרשמתי מעדותו של התובע ועדותן של אשתו והדיירת בדירתו, והן מהימנות בעיני. בנוסף לעדויות אלה, הפנה התובע לתמיכה בטענותיו לחוו"ד השמאי מיום 6.7.12 שהוצגה מטעם הנתבע עצמו (להלן: "חוו"ד השמאי"). בחווה"ד נכתב כדלקמן: "בתאריך האירוע ירדו גשמים עזים אשר ניקוו במרפסת, גלשו לתוך הדירה מבעד לסף ההפרדה בין המרפסת לסלון והחלו מחלחלים מהרצפה לתקרת דירה בקומה התחתונה. המבוטח הזמין שרברב אשר גילה כי צינור ניקוז אנכי לניקוז גשמים העובר בקיר לאורך המבנה נסתם. השרברב נכנס לדירה בקומה הראשונה של המבנה שם מתגוררים דיירה משנה מטעם בעל דירה זו, חצב פתח בקיר ובצינור האנכי לשחרור הסתימה וניקז את המים ממרפסת דירה בקומה ראשונה" (עמ' 2 לחווה"ד). "3. פעולות החציבה בדירת צד ג' נעשו ע"י שרברב מטעם המבוטח ללא קבלת אישור מצד ג'. ..." מחוו"ד השמאי מטעם הנתבע עולה בברור כי האינסטלאטור הוזמן מטעם המבוטח, קרי הנתבע. חוו"ד השמאי מבוססת על טענות הנתבע כפי ששטח אותן בפני השמאי ויש לקבלן כגרסתו. לפיכך, גרסתו של הנתבע בכתב ההגנה נסתרה הן בעדויות המהימנות והעקביות שהובאו מטעם התובע והן בחוו"ד שהוצגה מטעם הנתבע עצמו. בנסיבות אלה, משהופרכה גרסתו של הנתבע באשר לשאלה מטעם מי הוזמן האינסטלאטור והוכח כי האינסטלאטור הוזמן מטעם הנתבע, יש לתת משקל לכך גם לעניין הנזק. מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה במידה והנזק מקורו בביוב המרכזי, עלות התיקון צריכה לחול על כלל הדיירים. ברם, במקרה דנן אין מדובר בעלות תיקון הנזילה לביוב המרכזי. אלא בביצוע רשלני של עבודה לצורך תיקון נזילה זו. בעלות תיקון הנזילה, אין חולק כי על כל דיירי הבניין לשאת, אך בעלות תיקון נזקים שנגרמו לעמוד השלד כתוצאה מעבודה רשלנית, על בעל המקצוע לשאת ובהעדרו מי שהוזמן מטעמו ואשר השגיח על עבודתו ושילם בעבורה. באשר לקיומו של נזק לעמוד השלד, התובע תמך טענותיו בחוו"ד של מהנדס, מנגד הנתבע צירף לכתב הגנתו תוכנית המתייחסת לעמודי שלד אך הנתבע לא הוכיח את הקשר בין התוכנית שצרף לבין הדירה והעמוד נשוא הנזק. בנוסף, לא ניתן להסתמך לעניין גובה הנזק על חוו"ד השמאי שצורפה מטעם הנתבע, שכן השמאי לא ביקר בדירת התובע והתרשם מנזקיה. לפיכך, הנתבע לא הפריך את טענת התובע באשר לפגיעה הרשלנית בעמוד השלד ולנזק שנגרם כתוצאה מכך. כאמור לעיל, הוכח שהאינסטלאטור הוזמן מטעמו של הנתבע, הוא זה שהשגיח על עבודתו ובסיומה שילם לו את עלותה. הנתבע בחר מטעמיו להסתיר, אפוא, את זהות האינסטלאטור. בהקשר זה חלה הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו. (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457. ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מ"ז (2) 605. בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, סבורה אני כי יש לחייב את הנתבע לשאת בהוצאות הנזק שגרם האינסטלאטור שהוזמן מטעם הנתבע לדירתו של התובע. לאור כל האמור לעיל, יש לחייב את הנתבע לשאת בעלות הנזק כמפורט בחוו"ד המהנדס שהוצגה מטעם התובע בסך 8,835 ₪, בתוספת עלות חוו"ד בסך של 1,400 ₪. לא מצאתי לנכון לחייב הנתבע בגין הוצאות שכ"ט, שכן בתביעות קטנות עסקינן. מטעם זה שוכנעתי שיש גם להפחית בסכום הנתבע בגין עוגמת הנפש, ולרכיב זה יינתן ביטוי במסגרת ההוצאות. 5. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 10,235 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 15.5.12 ועד לביצוע התשלום בפועל. בהתחשב בנסיבות העניין, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. נזקי מיםהסגת גבולהצפהמים