תביעה כספית ע"ס 32,700 ₪. א. התביעה: בכתב-התביעה נטען, כי הנתבעת העבירה לבעלותו של התובע מספר מנוי סלולארי, בניגוד לרצונו ולהסכמתו, וחייבה אותו בגין מנוי זה, שכלל לא התבקש על-ידו. מדובר במנוי אשר היה בבעלות חמו של התובע ואשר הועבר לבעלותו של התובע. התובע טוען, כי העברת הבעלות נעשה שלא כדין. בכתב-התביעה, התובע מפרט את מסע תלאותיו מול הנתבעת ואת ההוצאות שנגרמו לו בשיחותיו מול נציגי הנתבעת. התובע מבקש, כי הנתבעת תשיב לו את הסכום שאותו גבתה ממנו, בסך 1,760 ₪, בגין המנוי שהועבר ושלא התבקש על-ידו, וכן תוסיף סך של 3,000 ₪ בגין הוצאותיו השונות ופיצוי לדוגמא בסך 28,000 ₪. ב. ההגנה: בהתאם לכתב-ההגנה, התובענה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי. בתאריך 27.7.11 ביקש התובע ואישר לבצע העברת בעלות בנוגע למנוי X מתיקיית לקוח הרשומה על שם חמו לתיקיית הלקוח הרשומה על שמו. ג. דיון: בבית-המשפט העיד התובע ארוכות, חזר על השתלשלות האירועים, הפנה למסמכים שונים, וטען, כי העברת המנוי על שמו נעשתה שלא בידיעתו ושלא בהסכמתו. מנגד, הסביר נציג הנתבעת את הקשר עם התובע, בכל הקשור למנוי הנוסף, והדגיש, כי העברת הבעלות במנוי נעשתה בהסכמתו של התובע. לאחר שעיינתי במסמכים, אשר צורפו לכתבי הטענות, ובחנתי את עדותו של התובע, אני קובע, כי עדיפה עמדת הנתבעת על פני עמדתו של התובע, וכי יש לדחות את עדותו של התובע. אלו נימוקיי: ראשית, קיים מסמך חתום בידי מר פנחס אברהם, חמו של התובע, אשר צורף לו צילום של תעודת הזהות שלו, ובו נרשם: "אני מאשר העברת בעלות על קו X מספר תעודת זהות פנחס ...מספר תעודת זהות בתיה...לאחר שיחה טלפונית עם משפחתי...החתום פנחס...". מר אברהם פנחס, חמו של התובע, אשר נקרא על-ידי לעדות אודות המסמך דלעיל (כנראה בלא שהוא או התובע צפו זאת) מסר עדות אמת ואמר: "אני אביה של אשת התובע, חמו. אני מאשר שבנספח ב', זו תעודת הזהות שלי וזה כתב ידי. פשר המסמך שבית המשפט מציג בפני, הוא אישור לנתבעת להעביר את הקו מספר X משמי ובעלותי לבתי - הגב' בתיה X. אנו היינו בירושלים ועשינו עסקה אחרת, וכדי לא לחסום את הקו, התקשרתי לשאול אם לנתק או להשאיר לשימושם" (עמוד 2 שו' 28 - 31). הנה כי כן, המסמך ועדותו של מר פנחס מדברים בעד עצמם. ודוק, מדובר בהעברת בעלות בין בני משפחה, ואני סמוך ובטוח, כי החם, אשר עשה עלי רושם של אדם הגון ביותר, לא יעשה דברים על דעת עצמו, ובלא לקבל את אישורו של התובע מראש. שנית, מתרשומת פנימית שערכה הנתבעת - תרשומת שאותה אני מקבל כרשומה מוסדית המקנה לה אמינות - עולה, כי בתאריך 1.8.11 שעה 18:53 הגיע התובע אל מרכז השירות של הנתבעת. במרכז, הוא טופל בידי נציג הנתבעת ובידי מנהל מרכז השירות שלה. הנציגים הסבירו לתובע אודות העברת הבעלות שנעשתה ובסופו של דבר נרשם, כי לאחר ההסבר התובע: "ביקש להישאר במצב הקיים". צא ולמד, במועד זה יכול היה התובע לבטל את העברת הבעלות והוא לא עשה כן. שלישית, מתרשומת פנימית שערכה הנתבעת - תרשומת שאף אותה אני מקבל כרשומה מוסדית המקנה לה אמינות - עולה, כי בתאריך 28.11.11 הוסבר לתובע פעם נוספת, כי העברת הבעלות בוצעה לאחר קבלת אישור טלפוני, וכי מדובר במקרה בו מעורבים בני משפחה. מכל מקום, גם במעמד זה, יכול היה התובע להודיע על ביטול העברת הבעלות והוא לא עשה כן, שאם לא כן הדברים היו נרשמים. רביעית, התובע נשאל מי עשה שימוש במנוי הסלולארי בכל אותה תקופה, שלאחר העברת הבעלות ועד הניתוק, והוא השיב: "אשתי השתמשה בו...ולא ידעתי שאני מחויב על המכשיר שלה" (עמוד 3 שו' 27 - 28). הנה כי כן, רעייתו של התובע היא זו שביצעה, בפועל, שימוש במנוי הסלולארי, שלטענתו, הועבר לבעלותו בלא הסכמתו ובלא רצונו. חמישית, נספח ח' לכתב-ההגנה הינו "הסכם למתן שירות" על שם התובע, מתאריך 27.7.11, ובעמוד השני שלו, מתנוססת חתימתו האלקטרונית של התובע. שישית, אני דוחה את טענתו הבאה של התובע, כבלתי אמינה: "אשתי עשתה שימוש במכשיר ולא ידעתי שהעבירו בעלות על שמי, לא אני השתמשתי בו" (עמוד 3 שו' 31-32). שביעית, התובע לא הצליח להציג ראיות המטות את הכף, שלפיהן העברת הבעלות לא בוצעה על דעתו והסכמתו. שמינית, המוציא מחברו - עליו הראייה - והתובע לא עמד בנטל זה. מכל האמור לעיל, אני קובע, כי הראיות הנסיבתיות מלמדות, כי העברת הבעלות נעשתה על-ידי חמו של התובע, לתובע עצמו, בידיעתו ובהסכמתו של האחרון, ואשתו, כחלק ממשק הבית המשותף, ביצעה, בפועל, שימוש באותו מנוי. למרות כל האמור לעיל, מתרשומת פנימית של הנתבעת ניתן ללמוד, כי בתאריך 7.12.11, לבקשת התובע, נותק הקו המדובר. הנתבעת מסרה - ונתון זה מתיישב עם מסמך מתאריך 31.1.12 - כי בעקבות ניתוק הקו, זוכה חשבונו של התובע בכל הסכום שנגבה על-ידה בגין העברת המנוי, והוא אף קיבל פיצוי נוסף, בגין הפרשים שונים שלהם טען, לפנים משורת הדין. התובע לא הציג ראיות המלמדות, כי הוא לא פוצה בגין הסכום דלעיל. אני קובע כי התובע לא הוכיח את תביעתו. ד. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. אני פוסק, כי התובע ישלם לנתבעת את הוצאותיה בסך 500 ₪, והוא יעשה כן עד לתאריך 30.8.12, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום זה, ועד התשלום בפועל. רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. סלולר (תביעות)לקוחות