1. ענייננו בתביעה כספית על-סך 6,500 ₪ + הוצאות, בגין אספקת זוג רמקולים מוגברים, מקסר ומקרופונים אלחוטיים (להלן : "הטובין"), לנתבע מס' 2 (להלן: "רבן"), אשר שולמו בכרטיס אשראי של נתבעת מס' 1 (להלן: "עינת"), ואשר נתבעת מס' 3 (להלן : "ישראכרט") זיכתה האחרונה בסכום העסקה, משזו התכחשה לה. 2. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 28/12/2011, התקשר לתובע מ"בית המוסיקה", אדם בשם רבן כרמל, וביקש לבצע רכישת הטובין, ממספר כרטיס אשראי אשר התברר כגנוב. התובע הודיע לו על כך, והלה טען, כי הייתה להם גניבה וביטלו הכרטיסים וכי יחזור אליו. למחרת, חזר ומסר לו כרטיס אשראי אחר, שבבעלות עינת. התובע ביקש תעודת זהות, והלה שאל לפניו את בעלת הכרטיס, כאשר שמע אותה ברקע, מוסרת מספר ת.ז. ואף מספר הנייד שלה. הפרטים הועברו במכשיר, העסקה אושרה, התובע הודיע על כך לקליינט, אשר שלח נהג לקבלת הציוד. ביום 3/1/2012, קיבל מכתב מ"ישראכרט", כי העסקה הוכחשה, ולבסוף הודיעו לו, כי זיכו את בעלת הכרטיס, עינת, בלא שנתנו לו כל הסבר. אשר על כן מבקש לחייב את הנתבעים בסכום התביעה והוצאות. הערה מקדמית - בכתב התביעה צוין מבצע העסקה כ"רבן כרמל", כאשר ביום 1/6/2012, הוריתי על עדכון פרטי הנתבעת 2 - הגב' רבן כרמלה. 3. עינת ביקשה לדחות התביעה כנגדה, הואיל ונפלה קורבן להונאה במסגרתה נגנב ממנה מספר כרטיס האשראי שלה, ונעשה שימוש בו לצורך ביצוע העסקה נשוא דיוננו, בלא הסכמתה. מעת שנודע לה על התרמית, פעלה אל מול "ישראכרט" לביטול העסקה והשבת כספיה. התובע, לא זו בלבד שנהג בפזיזות, עת לא קיבל את אישור "ישראכרט" לביצוע העסקה, אלא אף דיווח כאילו בוצעה עסקת חתימה (עסקה פרונטלית) בעת שזו הייתה טלפונית, כאשר התברר, כי אינו מורשה לבצע עסקאות טלפוניות. לטענתה, ב- 27/12/11 קיבלה שיחת טלפון מאדם בשם "אורן", אשר הציג עצמו כעובד "ישראכרט", וטען כי הוא מזהה פעולה חריגה בחשבון האשראי שלה, וביקש לאמת את פרטי הכרטיס שלה. הנתבעת, מסרה לו בתום לב את פרטי הכרטיס, לרבות שלושת הספרות בגבו, ולרבות מספר הזהות שלה. ביום 29/12/2011 נעשו מחשבון כרטיס האשראי שלה מספר רכישות בסך כולל של 20,600 ₪, אשר ביניהן העסקה, נשוא דיוננו. משגילתה זאת, ביקשה מ"ישראכרט" לבטל העסקה, וזו לאחר בדיקה, ביטלה העסקה. היא פעלה בתום לב ובהתאם להוראות סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו - 1986 (להלן : "החוק"), עת הודיעה ל"ישראכרט" על התרמית שנעשה בכרטיס החיוב, וזו זיכתה את הכרטיס שלה. 4. "ישראכרט" טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה, שכן הסכם הספק שבינה לבית המוסיקה נחתם על-ידי שותפות שמספרה 814028254, בעוד החשבונית המצורפת לכתב התביעה נושאת מספר עוסק מורשה 557036860. אי לכך, זכות התביעה נתונה למי שחתם עמה על הסכם הספק ולא לתובע, ועל-כן, כתב ההגנה הוגש מחמת הזהירות בלבד. עוד טענה, כי התובע התעלם מתמרור האזהרה שנדלק לפניו, עת ניסיון העסקה הראשון של מר רבן היה בכרטיס שהופיע במערכת ההתראה של "ישראכרט" ככרטיס גנוב, והמשיך ובצע עם אותו אדם עסקה נוספת, בכרטיס השייך לעינת, כאשר העסקה בוצעה טלפונית, בלא שהתובע ראה הכרטיס ומחזיקתו החוקית. מה גם, שלתובע אסור היה לבצע עסקה טלפונית, משלא חתם על הסכם המתיר לו לבצעה. בין התובע ל"ישראכרט" נחתם הסכם ספק, המטיל על הספק אחריות מוחלטת לכל עסקה במסמך חסר (טלפונית), ובכל מקרה של התכחשות מחזיק הכרטיס לעסקה טלפונית, "ישראכרט" רשאית לחייב את בית העסק - התובע - בסכומה והוא הנושא בנזק. ככל שהתובע הונה את "ישראכרט" והציג העסקה בדרך של "עסקת חתימה בלבד", בעוד שבפועל הייתה עסקה טלפונית, הרי שהוא נושא במלוא האחריות לעסקה. עסקת "חתימה בלבד", נועדה למצבים בהם הלקוח מתייצב בבית העסק, מציג כרטיס האשראי שהונפק לו, אך מסיבה הנעוצה בכרטיס או במכשיר נקודת המכירה לא עוברת העסקה. או אז, מותר לספק להקליד את פרטי העסקה למכשיר ומוקלד שובר עליו אמור הלקוח לחתום. בעסקה, נשוא דיוננו, התובע יצר מצג שווא בפני "ישראכרט" כאילו נכח בעל הכרטיס בעסקו בעוד שבפועל לא היו הדברים כך. בעת ביצוע העסקה, התובע ידע, כי לא מחזיקת הכרטיס היא שפנתה אליו, כי אין מדובר בעסקת חתימה בלבד. על-כן, אסור היה לו לבצע העסקה בנסיבות הללו, ובוודאי שלא היה מורשה לבצע עסקאות טלפוניות. משעשה כן, מוטלת עליו האחריות המלאה לנזקים שנגרמו לו. מחזיקת הכרטיס בו בוצעה העסקה התכחשה לה, ומכוח הוראות החוק, "ישראכרט" זיכתה אותה ישראכרט בסכום העסקה ושבה וחייבה התובע בסכום הנ"ל. 5. נתבעת מס' 2, גב' כרמלה רבן לא אותרה, ומשכך לא הגישה כתב הגנה. 6. ביום 1/6/2012 התקיים דיון, בו שמעתי את התובע ונציגת "ישראכרט". ביום 7/9/2012 התקיים דיון נוסף בו נשמעה הגב' אבן עזרא והצדדים סיכמו את טענותיהם. דיון 7. לא שוכנעתי כי עינת הזמינה או קיבלה את הטובין. היא העידה, ואני מאמינה לה, כי היא גרה בישוב נירית ואין לה שום גישה לישוב רישפון, אליו הוזמן ונשלח הטובין כטענת התובע. אומנם בבקשת אורכה להגשת כתב הגנה, אשר הגישה עינת צוין כי כתובתה במושב רשפון, אלא שבתשובתה לשאלת בית המשפט, הסבירה כי אין לה מושג הכיצד הופיעה הכתובת הנ"ל בבקשה דנא, וכי: "העו"ד שלי הוא זה שהכין לי את הבקשה להארכת מועד. לא ברור לי איני מבינה במסמכים ולא מבינה למה הוצגה הכתובת הזאת" (שם, שם). טענה זו לא נסתרה. לו היה סובר התובע אחרת, מחובתו היה להגיש אסמכתא ממשרד הפנים, כי עינת גרה בתקופה כלשהי במושב רשפון. מעבר לכך, מצאתי את עדותה כעדות מהימנה, אשר לא עלה בידי התובע לסתורה. התובע מלין כנגד עינת כי סירבה לשיחת וועידה שהייתה יזומה על-ידי נציגת "ישראכרט" כדי לעמתה עמו ולברר המקרה. עינת הסבירה כי היא סירבה בגלל שאינה קשורה לאותה עסקה ולא רצתה להיכנס לדיון עם התובע. איני רואה כל פסול בכך שעינת לא רצתה לשוחח עם התובע בשיחת ועידה, שעה שלא הוכח, כי היא קשורה לעסקה נשוא דיוננו. ההתנהלות אמורה הייתה להיות בינה לבין "ישראכרט" וכך נעשה. 8. באשר ל"ישראכרט", מצאתי לנכון לדחות את התביעה כנגדה, שעה שלא הייתה הרשאה לתובע לבצע עסקה טלפונית לפי ההסכם ביניהם, ומשעשה כן התובע, הרי שהוא הסתכן, ואין לו להלין אלא על עצמו. מכתב התביעה עולה, כי התובע הסתכן פעמיים, בפעם הראשונה, עת טען כי התקשר אליו אדם העונה לשם רבן כרמל, וביקש לבצע את רכישת הטובין, בכרטיס אשראי שהתברר כי הוא גנוב. אותו אדם מסר לו למחרת היום, כדבריו, את הכרטיס של עינת, אלא שהתברר מחקירת התובע, כי העסקה נעשתה טלפונית. לא נהיר לי, הכיצד התובע ניאות להמשיך ולבצע עסקה עם מאן דהוא שיום קודם לכן מסר לו מספר כרטיס גנוב, ועתה מוסר לו מספר כרטיס אחר, בלא שראה אותו/ה, ויודע שבעל הכרטיס אכן מאשר העסקה, וכי זוהי זהותו ומסתמך רק על אימות טלפוני. ההסתכנות השנייה כאמור לעיל, משביצע עסקה טלפונית, בלא שהיתה לו הרשאה לעשות כן מ"ישראכרט". בין התובע ל"ישראכרט" נחתם הסכם, אשר כותרתו "הסכם ספק - הסדר כרטיסי ישראכרט עסקות בתשלומים" (נ/1). התובע אישר את חתימתו על ההסכם (ישיבה מיום 1/6/2012). נציגת "ישראכרט" הציגה לבית המשפט דוגמא של הסכם בו מאפשרים לבית העסק לבצע עסקאות טלפוניות על כל התניות האמורות בו. הסכם מעין דא לא נחתם בין התובע ל"ישראכרט". מנגד, נקבע בסעיף 5 להסכם, נשוא דיוננו, בין היתר כי: "בעת מכירת השרותים ללקוחות ינהג הספק כדלקמן - א. יוודא כי הכרטיס המוצג לו עדיין בתוקף הינו תקין לא הושחת ולא נעשו בו שינויים... ב. יטביע בשובר את הפרטים המופיעים על הכרטיס באמצעות המכונה שהושאלה לו על ידי ישראכרט בהעדר יכולת לבצע הטבעה כאמור יעתיק הספק על השובר את כל הפרטים המופיעים על הכרטיס ואת פרטיו הוא המופיעים על מכונת ההטבעה... ד. יחתים את הלקוח על השובר ויוודא כי החתימה על השובר זהה לחתימה על הכרטיס..." בסעיף 9 לחוק, אשר עניינו "עסקה במסמך חסר", נקבע : " (א) בסעיף זה, "עסקה במסמך חסר" - עסקה בין לקוח לבין ספק, שבה לא הוצג כרטיס אשראי, או עסקה שבמסמך המעיד עליה לא צוינו פרטים כאמור בסעיף 8 , או עסקה שהמסמך המעיד עליה לא נחתם בידי הלקוח. (ב) חויב לקוח לשלם את תמורתה של עסקה במסמך חסר, והודיע למנפיק, תוך שלושים ימים מיום שנמסרה הודעת המנפיק על החיוב שהוא לא ביצע את העסקה או שפרטי המסמך הושלמו שלא בסכום שבו התחייב הלקוח, ישיב לו המנפיק את סכום החיוב בערכו ביום החיוב, או את ההפרש שבין סכום החיוב המוסכם על הלקוח לפי הודעתו, לבין הסכום הרשום במסמך, לפי הענין, תוך עשרה ימי עסקים מיום מסירת הודעת הלקוח...". התובע לא פעל בהתאם להסכם. העסקה נעשתה טלפונית, בעלת כרטיס האשראי לא נכחה בבית העסק של התובע ולכן לא חתמה על השובר, וכפועל יוצא לא הוצג בפני התובע כרטיס האשראי שלה. משכך המדובר בעסקה במסמך חסר, ו"ישראכרט" פעלה בהתאם לסעיף 9, עת זיכתה את עינת בסכום בו חויבה. מכתב התביעה משתמע לכאורה, כי מר/גב' רבן נכחו בעסקו של התובע. אך כאמור לעיל התברר, כי לא כך פני הדברים. לחילופין, גם אם כן, הרי שאין חולק, כי עינת לא נכחה שם, לא חתמה על השובר, ולא הזדהתה בפני התובע. משכך, לא היה מקום מצד התובע לחייבה, על אחת כמה וכמה שלא הייתה לו הרשאה לביצוע עסקה טלפונית. 9. נתבעת מס' 2 לא אותרה, ולא ניתן היה לבצע לה המצאה כדין, לפיכך אני מורה על מחיקת התביעה נגדה ללא צו להוצאות. אני מורה על דחיית התביעה כנגד נתבעות מס' 1 ו- 3, ומחייבת את התובע לשלם לכל אחת מהן הוצאות משפט בסך 400 אשראיכרטיס חיוב (אשראי)ביטול עסקה (בכרטיס אשראי)