שכירות ל-10 חודשים

1. א. התובע שכר דירה ממר אריה X (להלן:"מר X") והתובע שיפץ דירה זו, השקיע בה כספים בהתאם להסדר שהיה בינו ובין מר X. בעקבות נישואיו, החליט התובע לפנות את הדירה והנתבע דכאן, ביקש מהתובע להתגורר בדירה זו ובהמשך לכך אף הגיעו להסדר בכתב, לפיו שוכר הנתבע את הדירה למשך 10 חודשים תמורת דמי שכירות של 1,800 ₪ לחודש. בעבור 10 חודשים, היה על הנתבע להמשיך ולשלם דמי שכירות למר X ולכן, דמי השכירות שעל הנתבע היה לשלם כעבור 10 חודשים אינם עניין בתביעה זו. ב. הנתבע לא שילם לתובע את דמי השכירות עבור תקופת השכירות של 10 חודשים, למעט סך של 1,000 ₪. משלא נענה הנתבע לדרישותיו של התובע לשלם לו את דמי השכירות המוסכמים - הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבע לשלם לו את דמי השכירות הבלתי מסולקים בסך של 17,000 ₪. 2. לטענת הנתבע, אין לתובע עילת תביעה נגדו, יען כי כבר בעבר הגיש התובע תביעה נגד הנתבע- תביעה שנמחקה ובנוסף לכך, טוען הנתבע, שאין עליו לשלם דמי שכירות משום שהוא שיפץ את הדירה והשקיע כספים לביצוע השיפוץ. עוד טוען הנתבע, שהתובע דכאן אינו הבעלים של הדירה, אך הנתבע מאשר את עריכת ההסכם הנ"ל עם התובע, אך לטענתו, בעת עריכת ההסכם, לא הייתה הדירה ראויה למגורים. הנתבע ביקש מהתובע לתקן את הטעון תיקון, אך התובע לא נענה לדרישה זו ולכן פנה הנתבע אל מר X ועשה עמו הסכם לגבי שכירת הדירה. 3. לטענת הנתבע, על תביעה קודמת שנמחקה, מסביר התובע, שהיא נמחקה משום שאשתו הייתה חולה ולא היה לו זמן להתעסק עם התביעה ולכן החליט להגיש תביעה חדשה זו. (עמ' 1 לפ',ש' 10- 12). אם התביעה אכן נמחקה - ואין בפני ראיה על סיום אחר של התביעה הקודמת- אזי רשאי היה התובע להגיש התביעה מחדש - אם לא עברה תקופת ההתיישנות. 4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, אני מחליט לקבל את תביעת התובע - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) התובע אכן אינו הבעלים של הדירה, ברם מההסכם שנערך בין התובע ובין הנתבע עולה הסכמתו של הנתבע לשלם לתובע דמי שכירות בסך של 1,800 ₪ לחודש והנתבע מאשר קיומו של הסכם זה. ההתקשרות בין התובע ובין הנתבע הייתה למשך 10 חודשים בלבד ואין חולק בין הצדדים, שהנתבע המשיך להתגורר בדירה זו מעבר ל-10 חודשים הנ"ל, אך כפי שמציין התובע, מעבר ל-10 חודשים הייתה התקשרות חדשה בין מר X ובין הנתבע ואין לו לתובע כל עניין בתשלומים מעבר לאותם 10 חודשים, שנקבעו בהסכם בין הצדדים. ב) הנתבע מאשר את ההתקשרות ומאשר את טענת התובע, שלמעט הסך של 1,000 ₪ לא שילם לתובע את יתרת דמי השכירות. עם זאת, טוען הנתבע, שגם לא היה צריך לשלם לתובע, משום שהבית לא היה ראוי למגורים ולכן תיקן הנתבע ושיפץ את הבית. בשלב מסוים, ביקש הנתבע מהתובע "לרדת מההסכם", אך התובע הפנה את הנתבע למר X. (ראה עדות הנתבע בעמ' 2 לפ'). ב. א) בתביעה שהגיש מר X נגד הנתבע, נטען שהנתבע הפסיק לשלם דמי שכירות מתאריך 10.5.11 ולכן תבע את הנתבע לשלם לו דמי שכירות בעד 9 חודשים החל ב-10.5.11 ועד 10.1.12. מר X תבע אמנם דמי שכירות בסך 2,800 ₪ לחודש, אך לתביעת סכום זה לא היה בסיס ולכן חויב הנתבע בפסק הדין בגין חוב דמי שכירות בעד 9 חודשים הנ"ל על פי הסכום, שהיה נקוב בהסכם. (ראה תיק ת"ק 4658-09-11 - להלן:"התיק הנ"ל"). ב) הנתבע הגיש לעיונו של בית המשפט פסק דין קודם שניתן ביום 26.3.12 בתיק הנ"ל. בדיון שנערך בין מר X ובין הנתבע (להלן:"פסק הדין הקודם") ואכן מפסק הדין הקודם עולה, שאין קשר בין דמי השכירות בהם חויב הנתבע בפסק דין הקודם לבין דמי השכירות הנתבעים על ידי התובע בתביעה זו, אלא שפסק הדין הקודם עניינו אי תשלום דמי שכירות בגין החודשים, שמעבר ל-10 חודשי ההתקשרות בין התובע ובין הנתבע. (ראה פסק הדין הקודם - נ/1). ג. א) בהסכם שנערך ונחתם בין התובע דכאן ובין הנתבע, לא צוין כלל מה מצב הדירה, לא צוין הצורך בשיפוץ ולא צוין שהדירה אינה ראויה למגורים ואין התניה כלשהי הקובעת שיפוץ במקום דמי שכירות. מתוכן תצהיר עליו חתם התובע דכאן ביום 12.1.12 עולה, כיצד הגיעה הדירה לידיו של התובע , כיצד הוא - יחד עם הדייר הקודם - (אברהם) שיפצו את הדירה וכיצד שילם לדייר הקודם (לאברהם) סך של 25,000 ₪. עוד עולה מתצהיר זה צורת ההתקשרות בין התובע דכאן עם הנתבע ועל ההסכם הנ"ל שנערך ביניהם. בתצהיר - כמו גם בכתב התביעה- מאשר התובע דכאן קבלת סך של 1,000 ₪ ע"ח דמי שכירות ולאחר מכן, לא יסף הנתבע עוד לשלם דמי שכירות. (תצהיר זה הוגש לתביעה הקודמת וכן הוגש במהלך דיון זה וסומן ת/1). ב) לתצהיר הנ"ל, אשר - כאמור- היה ראיה לצורך הדיון בתיק הקודם, התייחס בית המשפט בגוף פסק הדין הקודם. (ראה סעיף 3ג(ד)(ו)(ח) לפסק הדין - נ/1). ד. א) גם אם יטען הנתבע, שהוא שיפץ, בשלב כלשהו את הדירה, אין זה מעניינו של התובע דכאן, שכן הדירה אינה בבעלותו וכל שיפוץ- אם נעשה- הוא עניינו של בעל הדירה, מר X. זאת ועוד, הנתבע טען בכתב ההגנה בתיק הקודם כי שכר הדירה ממר X לתקופה של 4 שנים, החל ב-15.3.09 וכלה ב-15.3.13 בעת שהדירה הייתה מיועדת להריסה ולא ראויה למגורים וכי הוא סיכם עם מר X, שתמורת דמי השכירות, ישקיע הנתבע בשיפוץ הדירה. זאת ועוד, בכתב ההגנה בתיק הקודם, ציין הנתבע במפורש כך:"למרות שעל פי ההסכם שבינו לבין הנתבע לפיו אינו מחויב בתשלום דמי שכירות עד לתום תקופת השכירות..." (ראה סעיפים 12- 17 לכתב ההגנה בתיק הקודם). ב) הנתבע הציג בפני בית המשפט חשבונית 09751 מיום 14.2.11 ע"ס 1,160 ₪, שאיננה מופנית כלל אל הנתבע וגם מס' ת"ז הרשום ע"ג חשבונית זו איננו מספר ת"ז של הנתבע. כמו כן, הציג הנתבע הזמנה 0082 מיום 1.6.10המופנית אליו בגין עבודות שבוצעו ע"ס 22.272 ₪ . (ראה מוצג נ/2). אם להתייחס למסמכים אלה, הרי שאין להם כל קשר עם תקופת השכירות בתקופת ההתקשרות בין התובע דכאן ובין הנתבע, אלא מועדי המסמכים מצביעים על ביצוע עבודות לאחר תום ההתקשרות עם התובע והמשך השכירות בין מר X ובין הנתבע. ג) מכל מקום, האמור לעיל מצביע על כך, שאם היה הסכם כזה, היה ההסכם בין מר X ובין הנתבע ואין לכך כל קשר עם ההסכם שנערך בין התובע דכאן ובין הנתבע בו התחייב הנתבע לשלם לתובע דכאן דמי שכירות. 5. לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע, שהיות והנתבע התחייב בהסכם כלפי התובע לשלם דמי שכירות והיות ובהסכם זה אין כל תנאי שיש בו כדי לסייג את קבלת דמי שכירות - כאמור לעיל- הרי שהתובע הוכיח תביעתו ולכן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 17,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 16.11.11- ועד התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי, הרי שמן הדין היה לחייב את הנתבע בהוצאות התובע, ברם בהתחשב בכך שכנגד הנתבע הוגשו שתי תביעות אשר נשמעו בהפרשי זמן ולאור החיוביים בהם חויב הנתבע בשני התיקים, החלטתי - לפנים משורת הדין - שלא לחייב את הנתבע בהוצאות. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. שכירות