אי הוכחת אשמה בתאונת דרכים

תביעה בשל נזקי תאונת דרכים. המחלוקת בין הצדדים היא האם אירעה התאונה כאשר רכבה של התובעת היה במצב עמידה ורכבו של נתבע 1 פגע בו; או שרכבה של התובעת סטה מנתיבו ופגע ברכבו של נתבע 1. רקע ביום 29.08.11 ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת (להלן: "הרכב הניזוק"), נהוג בידי אימה (להלן: "הנהגת"), לרכב נתבעת 2 (להלן: "הרכב השני"), נהוג בידי נתבע 1 (להלן: "הנתבע"). אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב הניזוק נפגע בצידו הימני והרכב השני נפגע בצידו השמאלי והימני. התובעת, אשר טוענת כי התאונה ארעה באשמת הנתבע, תובעת את נזקיה. טענות התובעת: לטענת התובעת, עמד רכבה בצד ימין של הדרך, בצמוד למדרכה. הרכב השני הגיע מאחור במהירות מופרזת; הנתבע ניסה לבלום את הרכב השני ולא הצליח; עלה על המדרכה; ולאחר מכן, סטה שמאלה ופגע ברכב הניזוק לאורך צידו הימני. בהתאם לדו"ח שמאי מיום 11.10.11, אשר הוגש על ידי התובעת, נגרם לרכבה נזק בסך 7,303 ₪. התובעת תובעת סכום זה בנוסף לשכ"ט השמאי בסך 700 ₪ ובסה"כ 8,003 ₪. טענות הנתבעים: הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וטוענים כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנהגת. לטענתם, הנתבע נסע ברכב השני במסלול הימני והרכב הניזוק במסלול שמשמאלו; הרכב הניזוק סטה ימינה לנתיב נסיעתו של הנתבע; פגע בחלק השמאלי של הרכב השני; וכתוצאה מכך נהדף הרכב השני לעבר המדרכה ונפגע גם בצידו הקדמי ימני. הראיות: הצדדים צירפו חוו"ד שמאי, כל צד בקשר לנזקים שנגרמו לרכבו. בדיון העידו התובעת, אמה של התובעת - הנהגת, מר יאסר אבו עמרה - עד לאירוע (להלן: "אבו עמרה"), גב' אסאלה אלקשאעלה- אחותה של התובעת והנתבע. עדות הנהגת: הנהגת נעזרה בצילומים אשר צילם בנה (אחיה של התובעת) במקום האירוע (לא במועד התאונה). הנהגת העידה כי הגיעה לצומת הנמצאת כ- 100 מ' לפני מקום התאונה (להלן: "הצומת"); פנתה ימינה; חלפה על פניי תחנת אוטובוס (להלן: "תחנת האוטובוס") הנמצאת כ- 50 מ' אחרי הצומת; עצרה במקום התאונה בנתיב הימיני מתוך 3 נתיבים, כדי להוריד את התובעת; והנתבע, אשר נסע אחריה במהירות מופרזת, סטה ימינה, עלה על המדרכה שהייתה בצד ימין שלה, חזר וסטה שמאלה ופגע בה. עדות התובעת: התובעת חזרה על עדותה של אימה בהבדלים קלים ולא משמעותיים. עדות אבו עמרה: אבו עמרה העיד כי עמד בתחנת האוטובוס, ראה את הרכב הניזוק פונה ימינה בצומת, ראה את הנהגת עוצרת בצד הדרך ואת הרכב השני עולה על המדרכה ופוגע ברכב הניזוק. אבו עמרה הוסיף והעיד כי במועד האירוע הכביש במקום היה עמוס וכי הגיע למקום התאונה אחרי ששמע רעש של התנגשות. עדות אחותה של התובעת: אחותה של התובעת העידה כי הייתה עם התובעת והנהגת ברכב. האחות תיארה את דרך קרות התאונה בצורה דומה לתובעת והנהגת. עדות הנתבע: הנתבע העיד כי היה לבד ברכב. לטענתו, הוא נסע במסלול הימני והנהגת נסעה משמאלו. לפתע, כאשר הרכבים נסעו במקביל, סטתה הנהגת ממסלולה ימינה, פגעה ברכבו וגרמה לו לעלות על המדרכה. הנתבע אינו יודע מאין הגיעה הנהגת, אך מאשר כי המרחק מהצומת למקום התאונה היה כ- 100 מ' והמרחק מהצומת לתחנת האוטובוס הוא כ- 50 מ'. דיון: לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר אשר הוגש לי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, מאחר והתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את התביעה. להלן נימוקיי. כל העדים מטעם התובעת העידו בצורה דומה, כמעט זהה, וניכר שהם תיאמו את גרסתם בטרם הדיון. לא התרשמתי כי ניתן לסמוך על עדותו של אבו עמרה. אבו עמרה, אשר לטענתו לא מכיר את התובעת או בני משפחתה, טוען שעמד בתחנת האוטובוס הבחין ברכב הניזוק פונה ימינה, עוצר כמה עשרות מטרים אחרי תחנת האוטובוס והבחין בנתבע מגיע אחריה ונאלץ לסטות ימינה בשל מהירותו הגבוהה. עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו של אבו עמרה כי במועד האירוע הייתה תנועה כבדה במקום. אין זה סביר בעיני שמתוך רכבים רבים שעברו ליד תחנת האוטובוס, הבחין התובע ברכב הניזוק והמשיך לעקוב אחריו וראה שנעמד בצד הדרך במרחק של 50 מ' מהמקום בו עמד. אבו עמרה לא הסביר את ההתעניינות הגדולה שגילה דווקא ברכב הניזוק וזאת במיוחד על רקע טענתו שאין בינו לבין משפחתה של התובעת היכרות קודמת. אין זה סביר שאבו עמרה, אשר עמד במרחק של לפחות 50 מ' ממקום התאונה, הבחין בה לפרטי פרטים כפי שהעיד. סביר יותר שלאחר שקרתה התאונה הגיע אבו עמרה למקום ההתרחשות והשלים את שראה מהדברים ששמע מהנוסעות ברכב הניזוק או על דרך הסברה. במהלך הדיון, לאחר שנשמעה עדותו של אבו עמרה, הוא התערב פעם אחר פעם לטובת התובעת וניכר בו שהיה מעוניין מאוד לסייע לה. לנוכח האמור לעיל, אינני מקבל את עדותו של אבו עמרה. אחותה של התובעת, ילדה צעירה אשר אינה דוברת עברית, העידה בצורה לא ברורה ולמרות שעשתה מאמצים לרצות את התובעת, הנהגת ואחיה של התובעת, אשר היה נוכח בדיון, לא ניתן להסתמך על עדותה. עדותן של התובעת והנהגת הן עדות יחידה של בעל דין. לשתיהן (וגם לאחות) יש עניין בתוצאות המשפט, כפי שיפורט להלן, לא השתכנעתי מעדותן. דרך התרחשות התאונה המתוארת על ידי התובעת, אינה סבירה: אם היה הנתבע נוסע במהירות אחרי רכב הניזוק, כפי טענת התובעת, סביר שהיה פוגע בחלקו האחורי של הרכב או, אם היה מנסה להימנע מתאונה, סביר להניח שהיה סוטה שמאלה לכיוון הכביש ולא ימינה לכיוון המדרכה. בנוסף, אם היה הנתבע סוטה ימינה ועולה על המדרכה, כפי טענת התובעת, לא סביר שהיה פוגע ברכב הניזוק, כפי שתיארו התובעת והנהגת. התובעת והנהגת העידו שהבחינו ברכב השני מגיע מאחור. אינני סבור שעדות זו מתיישבת עם ההיגיון: התובעת הייתה נוסעת ברכב הניזוק. אם הגיע הנתבע, כפי טענתה, מאחורי הרכב הניזוק אשר עמד, לא סביר שהיא ראתה אותו, שהרי אין זו דרכו של היושב ליד הנהג להתבונן אחורה. לטענת הנהגת והתובעת, הנהגת עצרה ועבר זמן מה עד לקרות התאונה. לוּ הייתה התאונה מתרחשת כפי תיאורן, אין זה סביר שבזמן שהתובעת התכוננה לרדת מהרכב, תמשיך ותסתכל הנהגת במראה, ותיראה את הנתבע מגיע אחריה, כפי שתיארה. לנוכח האמור לעיל, אינני סבור שהתובעת הוכיחה כי התאונה ארעה כפי שטענה ועל כן, לא הוכיחה את אחריות הנתבע לתאונה. מאחר ו"המוציא מחברו עליו הראיה", דין התביעה להידחות. התוצאה התביעה נדחית. מאחר והתביעה נדחתה רק בשל כך שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את התביעה, אין צו להוצאות.זכות לבקש רשות ערעור תוך 15 יום מהיום.משפט פליליתאונת דרכיםחוסר אשמה