לפני תביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הנתבע בסך של 5,000 ₪ בגין נזקים ובמיוחד נזק של עוגמת נפש שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מהפרת זיכרון דברים עליו "חתמו" הצדדים לצורך השכרת דירה למגורים עבור התובע ואשתו על ידי הנתבע שביטל את ההסכם בבוקר שבו סוכם על תחילת תקופת השכירות כאשר תכולת הדירה של התובע הייתה בדרכה לדירת המגורים שבבעלות הנתבע אותה ביקש להשכיר. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים שניהם והואיל ובין הצדדים ישנה מחלוקת עובדתית באשר למיהות המפר של זיכרון הדברים, ניתנה לצדדים שניהם ההזדמנות להמציא מסמכים רלוונטים ומהותיים שלא צורפו על ידם למועד הדיון ו/או לכתבי בי הדין , בטרם יינתן פסק הדין. לאחר עיון בעדויות הצדדים שניהם ובמסמכים שהוגשו על ידם, ניתן בזאת פסק הדין כדלקמן: התובע טען, כי הגיע לנתבע באמצעות פרסום מודעה באינטרנט לצורך השכרת דירת מגורים ברחוב ההסתדרות 203 בחולון וכי לאחר שראה את הדירה ומצא אותה לשביעות רצונו, הוסכם בין הצדדים שניהם על כל תנאי השכירות, על דמי השכירות החודשיים, המצאת שני ערבים לצורך עמידה בהתחייבויות התובע, ערבות בנקאית ומועד הכניסה לדירה כ- 5 ימים בסה"כ לאחר שהתובע ראה את הדירה. עוד טען התובע, כי באותו המועד נמסר לידיו עותק מהסכם השכירות שעליו ביקש הנתבע לחתום , נמסר סכום של 1,000 ₪ על חשבון דמי השכירות לידי הנתבע ובהתאם פעל התובע , להחתים שני ערבים והוצאת ערבות בנקאית על סך של 5,000 ₪ ואולם לתדהמתו בעת שהגיע לקבל את המפתחות לדירה בבוקר יום ראשון, המועד שבו עתיד היה להיכנס לדירה, הודיע לו הנתבע כי איננו מסכים להשכיר לו את הנכס וכי הוא מבקש לבטל את זיכרון הדברים. הנתבע מצידו טוען, כי כל הטענות שנטענו במסגרת כתב התביעה אינן נכונות וחוטאות לאמת כפי שהייתה בפועל, למעט העובדה כי שולם לו סכום של 1,000 ₪ אותם ביקש להשיב לידי התובע שסירב. לטענת הנתבע, כל זיכרון דברים לא נחתם בין הצדדים ואין לראות באותו מסמך שנחתם על ידי הנתבע בכתב, המאשר את קבלת הסכום של 1,000 ₪ משום זיכרון דברים אלא קבלת מקדמה לצורך הפגנת רצינות מטעם התובע שלא באה לידי ביטוי בהמשך. לדברי הנתבע, התובע אכן הביע את רצונו להשכיר את הדירה, לאחר שראה אותה, לצורך כך מסר לו את הסכום של 1,000 ₪ ברם היה עליו לחתום על הסכם שכירות אצל עו"ד מטעם הנתבע אלא שחרף הסיכום בין הצדדים על מועד לצורך חתימה על ההסכם אצל עוה"ד מטעם הנתבע, לא טרח התובע להגיע לחתימה ואף לא התקשר ולפיכך, הסיק הנתבע כי התובע חזר בו מהרצון להשכיר את הדירה ורק כעבור 10 ימים לערך התייצב התובע עם אביו וביקש לקבל את מפתחות הדירה, סרב הנתבע הואיל ולדבריו לא עמד בתנאים עליהם סיכמו ואיננו מוכן עוד להשכיר לו את הנכס. עדויות הצדדים שתיהן מדברות בעד עצמן, כך גם המסמכים שהומצאו לאחר מכן, תומכים כולם בגרסתו של התובע לעניין סיכום בין הצדדים ביחס להשכרת דירה בבעלות הנתבע, כאשר הצדדים שניהם נפגשו בתחילת חודש מרץ 2011 , לאחר שהתובע ראה את הדירה, מצא אותה לשביעות רצונו וסיכם על המצאת שני ערבים שיחתמו על ההסכם שעותק ממנו נמסר לו על ידי הנתבע במועד הראשון שבו נפגשו , סוכם סכום דמי השכירות , מועד תחילת השכירות וגובה הערבות הבנקאית כמו גם תקופת השכירות - כל שנותר הוא להחתים את התובע והערבים על ההסכם שנמסר ולמסור ערבות בנקאית. נראה כי הנתבע בחר לחזור בו מההסכמה אליה הגיעו הצדדים שניהם ולא משום שהתובע לא פעל בהתאם לתנאים שסיכמו הצדדים בסד זמנים שהתפרש על פני שבוע ימים אלא משום שביתו של הנתבע אשר התגוררה באותה עת עימו החליטה להיכנס לדירה לפרק זמן קצר עד לנסיעתה לחו"ל , כפי שהעיד התובע ולכך מצאתי חיזוק במסמכים שהמציא דווקא הנתבע - כך למשל הסכם השכירות שנחתם בין הנתבע לבין השוכר שנכנס לדירה, לטענת הנתבע חודש לאחר מכן, דהיינו במהלך חודש אפריל / מאי לכול היותר לאדם בשם ששי שאת שם משפחתו ופרטיו לא זכר הנתבע במהלך הדיון - האומנם ? עיון בהסכם השכירות שצורף על ידי הנתבע לאחר הדיון מעלה כי זה נחתם עם אדם בשם יוספוב סטניסלב X החל מיום 25/7/11 - המועד שבו נחתם ההסכם עם השוכר החדש. עוד עולה מעיון בעותק מהסכם השכירות עם X, כי ליד השם של המשכיר אותו מר X מופיע השם ששי עם מספר ת.ז. שונה מזה של X מבלי שניתן לאותה תוספת בצד כל הסבר מניח את הדעת וממילא אין לה לגרסתו של הנתבע כל אחיזה במציאות ובמסמכים שצורפו על ידו שאינם מתיישבים עם הגרסה כפי שזו נכתבה על ידו בכתב ההגנה ולא כפי שנמסרה על ידו בעת מתן עדותו בבית המשפט - לא לעניין המועד שנקבע לצורך חתימה על ההסכם אצל עו"ד מטעם הנתבע- גרסה שהנתבע בחר לחזור בו ממנה , תוך שהוא מאשר כי ההסכם שנמסר על ידו לידי התובע אכן נמסר לו , מבלי שהיה צורך להגיע לעו"ד לחתימה על ההסכם, וכך לעניין הטענה לפיה השוכר החלופי נכנס חודש לאחר מכן , דבר שהסתבר כלא נכון. מבין שתי הגרסאות העדפתי את גרסתו של התובע אשר אף קיבלה חיזוק במסמכים שצורפו על ידו לעניין המועד שבו הוא נכנס ככל הנראה לדירה החלופית ולסכום דמי השכירות בסכום של 4,000 ₪ לחודש במקום 3,250 ₪ כפי שהיה אמור לשלם לידי הנתבע, יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שישנו פער בין גודל הדירות, הדירה הנוספת שהשכיר התובע גדולה מהדירה של הנתבע בחצי חדר. המסמך היחיד אשר נחתם על ידי הנתבע ואשר אושר על ידו , ביחס לקבלת סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 1,000 ₪ מחזק את גרסת התובע לעניין כריתת ההסכם וממילא התנאים כולם באשר נכתב כי הסכום הינו על חשבון דמי השכירות תוך שהוא נוקב בכתובת הדירה אותה ביקש התובע להשכיר ואת סכום דמי השכירות החודשיים. עסקינן בנתבע שהינו בקיא בהשכרת נכסים, ברשותו שני נכסים ביניהם הנכס שלפני אשר אותו הוא נוהג להשכיר ובוודאי יודע הוא את ההבדל בין מה שנרשם על גבי אותו אישור בכתב לבין דמי רצינות שטען כי לשם כך נמסר הסכום . משבחר הנתבע לחזור בו מזיכרון הדברים שנעשה בין הצדדים, כאשר הוא לא מאפשר לתובע לקיים את התנאים לצורך כניסה למושכר - בעוד שהתובע מצידו העמיד לרשותו את הערבים כמו גם הערבות הבנקאית, מסיבות השמורות עימו, היה עליו לפצות את התובע לכל היותר ביחס לנזקים הישירים שנגרמו לו כתוצאה מאותה הפרה, הסכום שנאלץ להוציא בגין ביטול הערבות הבנקאית שהונפקה לו על ידי הבנק בסכום של 250 ₪ והשבת הסכום ששלום לידו בסך של 1,000 ₪ וזה לא נעשה. התובע הצליח להוכיח כי נכרת זיכרון דברים בין הצדדים, גם אם בעל פה, אין צורך לדרישת הכתב אלא למסוימות וזו קיימת, אשר כמוהו כהסכם ומי שהפר אותו וחזר בו מקיומו אינו אלא הנתבע מסיבות השמורות עימו. שעה שהתובע הצליח להוכיח כי שילם עבור הביטול של הערבות הבנקאית סכום של 250 ₪ , הסכום של 1,000 ₪ הושב לידי התובע במועד הדיון במזומן, יתר ההוצאות הנטענות כך למשל דמי ההובלה שבכל מקרה נאלץ התובע לשלם עבור הדירה הנוספת אליה העתיק את מקום מגוריו בסופו של דבר, לא נטען וממילא לא הוכח כי התובע נאלץ לשלם עבור דמי הובלה פעמיים, אני מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין התנהלותו בסכום כולל של 2,000 ₪ בלבד. בעת פסיקת הסכום לקחתי בחשבון את ההוצאות שנאלץ התובע להוציא ואת עוגמת הנפש שנגרמה לו בעטייה של התנהגות הנתבע אשר חזר בו תוך שהוא עושה כן בדרך שאיננה מקובלת ואיננה בתום לב . סכום זה ישולם לידי התובע תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שיישלח על ידי המזכירות בדואר רשום + א.מ. זכרון דבריםפיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוני