1. א. בחודש דצמבר 2010 הגישה התובעת 3 תביעות: תביעה אחת נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (להלן:"הבנק") בה ביקשה התובעת לחייב את הבנק לשלם לה 25,000 ₪ (ת"ק 37058-12-10), תביעה שנייה נגד כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן:"ויזה"), בה ביקשה התובעת לחייב את ויזה לשלם לה סך של 20,000 ש"ח (ת"ק 37129-10-10) ותביעה שלישית נגד פלאפון תקשורת בע"מ (להלן:"פלאפון"), בה ביקשה התובעת לחייב את פלאפון לשלם לה סך של 15,000 ₪ (ת"ק 37159-12-10). ב. מאחר ושלוש התביעות הנ"ל סומכות על אותן טענות של חיוב תחת חתימה מזויפת, הסכימו הצדדים לאחד את הדיון בכל התיקים הנ"ל וביום 26.6.11 החליט בית המשפט לאחד הדיון בשלושת התיקים הנ"ל. במהלך הדיון של יום 26.6.11 הגיעו התובעת ופלאפון להסכם פשרה (כפי שמופיע בעמ' 7 לפ' מיום 26.6.11) ומכאן ואילך אין עוד צורך לדון בעניינה של התובעת כנגד פלאפון ונותר הדיון בין התובעת ובין הבנק ובין ויזה ובין הגב' יופרוב אירנה, אשר נשלחה לה הודעה לצד ג', הן על ידי הבנק והן על ידי ויזה (גב' יופרוב אירנה - שהיא הצד ג'- תיקרא להלן:"אירנה") 2. הדיון בין התובעת ובין הבנק ו-ויזה, הסתיים בפסק דין שניתן ביום 30.6.11 ולאחר שהתובעת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין הנ"ל, החליט בית המשפט המחוזי מרכז (להלן:"ערכאת הערעור") להחזיר את הדיון לבית משפט זה (ראה החלטה מיום 4.2.12). לאור הנחיות ערכאת הערעור (כב' השופט אילן ש' שילה, סג"נ) קבעתי את התיק לדיון לצורך שמיעת ראיות נוספות ולאחר שמיעת הראיות ולאחר שבחנתי הראיות הנוספות שהוגשו במהלך הדיון, הנני להחליט כדלקמן: א. א) גם הפעם לא נבחנו לעומקן הנסיבות המשפחתיות המיוחדות שבין התובעת ובין אירנה, משום שגם הפעם לא התייצבה אירנה לדיון - למרות התרשמותו של כב' השופט בערכאת הערעור שאירנה תהא מוכנה להתייצב בבית משפט זה. אירנה אמנם לא התייצבה לדיון, אך לא נותרה אדישה להאשמותיה של התובעת כלפיה, שכן אירנה העבירה את עמדתה בכתב, הן באמצעות כתב הגנה והן באמצעות הודעות, אשר יש בהן כדי להביע דעתה על כל הנושא הנדון בבית משפט זה ותגובותיה של אירנה מצד אחד ותגובותיה של התובעת על פעולותיה או מעשיה של אירנה, מביאות בהחלט למסקנה, שהשלום אינו שורר בין האם והבת. ב) מהטענות שהובאו על ידי אירנה בכתב ההגנה ובמסמכים שהגישה לבית המשפט, הייתה חייבת התובעת להבין את עמדת אמה ולפעול להזמנתה, בדרך זו או אחרת ואפילו כעדה מטעמה, אך התובעת לא עשתה פעולה כלשהי לדאוג להתייצבותה האישית של אירנה. בעניין תגובותיה של אירנה, אשר הועברו בכתב לבית המשפט, עלי להוסיף פרט חשוב, שכן גם אם אירנה לא התייצבה לדיון בבית משפט זה, האם אפשר להתעלם מהנאמר על ידה בערכאת הערעור, שם התייצבה אירנה והעידה:" אני לא עשיתי משהו שרוקסנה (התובעת-ג.ב.) לא ידעה. אני דיברתי איתה כל הזמן, שרוקסנה הייתה בחו"ל וביקשה ממני לשלוח לה דברים לשם..."? (ראה עמ' 1 לפרוטוקול הדיון בערכאת הערעור מיום 19.12.11, ש' 20- 22). לאחר מתן פסק הדין על ידי בית משפט זה ולאחר שמיעת בקשת הרשות לערער בערכאת הערעור ובעצם החזרת התיק לבית משפט זה לדיון מחדש בו, הייתה לה לתובעת גם האפשרות לבקש תיקון כתב התביעה ולהוסיף את אירנה כנתבעת ולהעלות בכתב התביעה המתוקן את כל העובדות אותן ביקשה התובעת לייחס לאירנה והוספת אירנה כנתבעת, היו מביאות להשלכות לגופו של עניין- גם אם אירנה לא הייתה מתייצבת לדיון. ג) מאחר וגם לאחר שבית המשפט שלערעור החליט להחזיר התיק לדיון מחדש בפני נותרה עדיין אירנה כצד ג', אזי ממילא חייבת תביעה זו להתברר קודם כל בין התובעת ובין הבנק ו-ויזה ורק אם תתקבל תביעתה נגד נתבעות אלו - רק אז יעבור בית המשפט לדון בשאלת שיפוי הנתבעות על ידי צד ג', אך אם לא תתקבל תביעתה של התובעת כנגד הנתבעות, אזי ממילא מתייתר הדיון כנגד צד ג', שכן באין חיוב של נתבעות - אין גם חיוב- שיפוי של צד ג' כלפי מי מהנתבעות. 3. בעת שבית משפט זה דן בעניינה של התובעת, בחן הוא לעומקן את כל הראיות שהיו בפניו ובהתאם לעובדות ולראיות שהובאו - ניתן ביום 30.6.11 פסק הדין הדוחה את תביעות התובעת. (להלן:"פסק הדין הקודם"). כפי שקבעתי בפסק הדין הקודם, הגישה התובעת תביעה נגד הבנק בבקשת סעד של 25,000 ₪ ותביעה נפרדת נגד ויזה בבקשת סעד של 20,000 ₪, אך לא בדיון הקודם ולא בדיון החדש של יום 10.5.12 הוכיחה התובעת נזקים בסכומים אלה או בסכום אחר. התביעות שהגישה התובעת נגד הבנק ונגד ויזה נותרו בנוסחן עד לשלב מתן פסק דין זה ובעניין זה אין לי אלא לחזור על מה שנקבע בפסק הדין הקודם, שהסכומים שנתבעו - נתבעו כך על דרך הסתם, בלתי מפורטים ובלתי מבוססים על ראיות כלשהן. התובעת לא ידעה להסביר - לא בדיון הקודם ולא בדיון החדש - מה סיבת תביעת סכומים אלה מכל אחת מהנתבעות בנפרד. (ראה דברי התובעת בעמ' 4 לפ' מיום 26.6.11, ש' 8- 10). 4. א. א) התובעת מבקשת לחייב את ויזה לשלם לה פיצוי בסך של 20,000 ₪, מבלי לפרט בכתב התביעה ומבלי להוכיח גם בבית המשפט מה פשר סכום תביעה זה (תיק ת"ק 37129-12-10). טענתה של התובעת, כנגד ויזה, באה לידי ביטוי בכך, שבמהלך שהותה בחו"ל הונפק כרטיס אשראי על שמה. עוד טוענת התובעת, שגם אם נטען על ידי נציג ויזה, שהכרטיס הונפק לאחר שהוא זיהה את מבקש הכרטיס על ידי תעודה מזהה ובאמצעות החתימות על חוזה, הרי שלטענתה חתימה זו מזויפת. עוד טוענת התובעת, שכרטיס זה נמסר עם הקוד האישי למישהו אחר, אשר ביצע מסע קניות עם הכרטיס ורק לאחר שחזרה לארץ, הוברר לה דבר הזיוף ואכן ויזה החזירה לה סך של 2,861.58 ₪. לטענתה, הסכום שהוחזר לה אינו הסכום בו חויב הכרטיס בפועל. ב) ויזה הוכיחה, שלתובעת הונפק כרטיס אשראי על ידי הבנק עוד בטרם יציאתה לחו"ל וכרטיס זה הונפק לאחר שויזה קיבלה בקשה עם צילום ת"ז של התובעת וכן שיק (מבוטל) על מנת שויזה תוכל לבדוק נכונות מגיש הבקשה. (ראה המסמכים שצורפו לכתב ההגנה של ויזה). על פי טענת ויזה- טענה שלא נסתרה- נשלח הכרטיס לתובעת באמצעות שליח מטעמה וזה מסר הכרטיס לאחר זיהוי המקבל. ג) התובעת צרפה לתביעה זו צלום בקשה להנפקת כרטיס אשראי והרשאה לחיוב חשבון, תוך טענה שהחתימה על בקשה ועל ההרשאה אינה שלה והיא מזויפת. לטענה זו עלי להשיב לתובעת בשניים אלה: ראשית, התובעת לא הוכיחה שחתימה זו היא מזויפת והטענה נותרה בגדר טענה בלבד ושנית, גם אם אקבל את טענתה שהחתימה אינה שלה - לא הוכיחה התובעת שהחותם על מסמך זה לא קיבל את אישורה או רשותה לחתום בשמה. התובעת לא הוכיחה שהיו חיובים לא מורשים על ידה, אלא שעולה מדפי החשבון שהיו משיכות מזומנים על ידה ומחשבונה. אני מקבל את טענת נציגת ויזה, שעל מנת למשוך מזומנים יש צורך לדעת את הקוד הסודי וסביר הוא שרק מקבל הכרטיס יודע את הקוד. ב. א) התובעת צרפה לכתב התביעה, שתי הודעות מיום 9.2.08 חתומות על ידה בעניין כרטיס גנוב- מזויף- שימוש בפרטי כרטיס ובגוף ההודעה האחת כתבה התובעת: " גרתי בחו"ל וביצעו הזמנה של כרטיס אשראי על שמי ונעשו בו עסקאות אני מבקשת לבטל אותם ולהחזיר לי את הכסף. הוגשה תלונה במשטרה". ובגוף ההודעה השנייה נכתב:" גרתי באנגליה כשנתיים והזמינו כרטיס על שמי וחייבו אותי בעסקאות שלא ביצעתי. הגשתי תלונה למשטרה ואני מבקשת לבטל את החובות על שמי ושכספי יוחזר לי". בשתי ההודעות מתייחסת התובעת לכרטיס מס' 4995 והסכומים שנמשכו במהלך שנת 2007 מפורטים על ידה בשתי ההודעות. ב) ויזה הוכיחה, כי בשלב מסוים, זוכה חשבונה של התובעת בסכום כולל של 7,861.58 ₪, סכום הגבוה מזה אשר חויב - לטענת התובעת. (כך עולה מדפי החשבון שצורפו על ידי ויזה לכתב ההגנה). העולה מכאן הוא, שבסופו של יום - בין אם נעשה שימוש בכרטיס על ידי התובעת ובין שנעשה שימוש על ידי אחר - אזי במקרה זה לא נגרם לתובעת נזק ממשי על ידי ויזה. ג. לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע שלא הוכח כל נזק שנגרם לתובעת על ידי פעולותיה של ויזה ולכן דין התביעה שהוגשה נגד ויזה בתיק ת"ק 37129-12-10 להידחות. 5. א. א) התובעת מבקשת לחייב את הבנק לשלם לה פיצוי בסך של 25,000 ₪, וגם בתביעה זו לא פרטה התובעת וגם לא הוכיחה מדוע הוגשה התביעה על סכום זה. (תיק ת"ק 37058-12-10). טענתה של התובעת, כנגד הבנק היא: שבמהלך שהותה בחו"ל, נלקחה הלוואה בסך של 20,000 ₪ מחשבונה בבנק - זאת ללא ידיעתה וללא אישורה. הלוואה זו בוצעה באמצעות פקס עם זיוף חתימה שלה ותחת התחזות שלה וכל זאת נעשה בעת שהיא כלל לא הייתה בארץ. על עצם היות התובעת בחו"ל, אין חולק, ברם התובעת לא הוכיחה שכל אותם מסמכים - גם אם לא נחתמו על ידה - לא נחתמו בידיעתה, בהסכמתה, ברשותה ובהוראתה. (ראה לעניין זה תוכנם של כל המסמכים שאירנה העבירה לבית המשפט וגם אם לא התייצבה - אין להתעלם כליל מהאמור באותם מסמכים- במיוחד כאשר עסקינן בבית משפט לתביעות קטנות). התובעת מלינה על עצם מתן ההלוואה תחת זהות מזויפת ובעקבות כך, היא משלמת לבנק מדי חודש במשך שנתיים ויותר את ההלוואה הנ"ל. ב) כאשר התובעת מציינת בתביעתה את דבר הזיוף, אין ספק שהיא מייחסת פעולת הזיוף לאירנה, אך משום מה לא מזכירה התובעת פרט זה כלל בכתב התביעה. לא רק שהתובעת מייחסת דבר הזיוף לאירנה, אלא שהתובעת גם הגישה נגדה תלונה במשטרה על הזיוף הנטען. באשר לתלונה זו, מעניין לציין, שעוד בישיבה הקודמת (26.6.11) העידה התובעת על הגשת התלונה, אך עד ליום הדיון הנוסף- ביום 10.5.12- לא הציגה התובעת מסמך כלשהו על תוצאות הגשת התלונה. (על העובדה, שהתובעת ידעה מי הוא המזייף, ראה בעמ' 2 לפ' ישיבת יום 26.6.11, ש' 22-27 וגם בעמ' 4 לאותו פרוטוקול, ש' 5). ג) לטענת הבנק, אין מקום לתביעת התובעת, משום שאותה הלוואה בסך של 20,000 ₪, שנלקחה- נלקחה, בכל מקרה, על מנת לעזור לתובעת, שכן הלוואה זו לא יצרה חוב חדש, אלא נלקחה על מנת לפרוס חוב שהיה קיים בחשבונה של התובעת - חוב שגם הוא תוצאה של מתן הלוואה. כך, שבעצם, בזכות ההלוואה הנ"ל, פורעת התובעת את חובה הקודם. ד) בית המשפט חוזר על אותן קביעות שנקבעו בפסק הדין הקודם, שאירנה היא, למעשה העדה המרכזית בתיק זה ואם התובעת לא תבעה אותה באופן אישי בתביעות אלה, הרי שמן הדין היה שהיא תזמין אותה כעדה מטעמה, על מנת לשפוך אור על הטענות אותן העלתה התובעת, אך - משום מה - התובעת נמנעה מלצרף את אירנה כנתבעת והסתפקה בהגשת תלונה במשטרה, שתוצאותיה עדיין לא ידועות ונמנעה גם מלהביא אותה לעדות. רק הבנק ו-ויזה ראו לנכון לערב את אירנה במשפט זה באמצעות שליחת הודעה אליה כצד ג', אך למרות שקבלה ההודעות, הסתפקה אירנה בהגשת כתב הגנה להודעות אלו וגם כתבה כל מיני מכתבים לבית המשפט. היות והיא צורפה רק כצד ג', אזי התוצאה חייבת להיות - כפי שכבר ציינתי לעיל- שרק אם תחויב אחת הנתבעות (שולחות ההודעה לצד ג') - רק אז אפשר לעבור ולדון בבקשות השיפוי כנגד אירנה. מכל מקום, היות והתובעת לא דאגה להזמין עדה רלוונטית, הרי שהלכה פסוקה היא בעניין זה, שאי הבאת עד כזה מביאה למסקנה, שאילו הובאה - הייתה מעידה אירנה כנגד התובעת. (ראה ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פד"י לה (1) 736, 760, ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג, פד"י מז (2) 605, 615). ב. א) ביום 19.2.08 נחתם מסמך המתקרא:" בקשה לפירעון מוקדם, מלא או חלקי של הלוואה" ובמסמך זה מופיע, בין היתר, שמבוקש לפרוע בפירעון מוקדם את היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה מחשבון התובעת ובאותו יום אף נחתם מסמך המתקרא:"בקשה לקבלת הלוואה והצעה להשתתף במכרז..". סכום ההלוואה 20,000 ₪. ב) החתימות על שני מסמכים אלה, נחזות להיות חתימות התובעת - אם כי לטענת התובעת, אלו חתימות מזויפות אשר זויפו על ידי אירנה. מר יעקב קוגן, פקיד בבנק אשר טיפל בעניינה של התובעת, (להלן:"מר קוגן") העיד בפני, על שיחה שקיים עם התובעת במספר הנייד שהיה רשום בבנק והיא לא הביעה התנגדות למתן ההלוואה. (ראה עדותו בעמ' 12 לפ' מיום 10.5.12, ש' 14- 25 וראה גם עדותו בעמ' 3 לפ' מיום 26.6.11, ש' 1, עמ' 4, ש' 31 ועמ' 5 לפ', מש' 2 ואילך). בכתב ההגנה, שהגישה אירנה ביום 3.3.11 (אשר נכתב על ידה ביום 27.2.11), היא מאשרת את קבלת הטפסים והחתימה עליהם, אך גם טענה שעשתה זאת על מנת לעזור לתובעת לסגור את החוב על מנת שלא יצבור ריבית. (ראה כתב הגנה להודעה לצד ג'). ג) חשוב מאד גם לבדוק את הנאמר בהצהרתה של אירנה, אשר הועברה לבית המשפט ביום 2.5.12 (שנכתב על ידה ביום 1.5.12). גם אם אירנה עצמה לא התייצבה לדיון, היה צריך תוכן הצהרה זו - אשר הועבר לידיעת התובעת- בכל זאת לגרום לתובעת לשקול היטב - אם הזמנתה של אירנה לא נחוצה בנסיבות אלה. בעדותה, בבית המשפט, התייחסה התובעת אל ההצהרה הנ"ל וטענה, שאין לסמוך על הנאמר על ידי אירנה, משום שהיא משנה דעתה מפעם בפעם וכן האשימה אותה, שהיא אדם מסוכן ושיש לה תיק דומה על גניבת כספים והתעללות בילד - שהן האשמות חמורות, כשלעצמן- שלא הוכחו בתוצאות הליך משפטי, אלא שהתובעת הגישה מכתב מיום 30.4.12, שנכתב על ידי "ריטה", אך גם עניין זה עדיין בטיפול המשטרה ותוצאות - אין. לתלונות אלו, אין קשר עם נשוא הדיון בפני. (ראה דברי התובעת בעמ' 11 לפ' יום 10.5.12, ש' 21- 26 וראה מוצג ת/2). הקשר לנשוא הדיון, הוא אותה תלונה שהוגשה על ידי התובעת נגד אירנה, עוד בשנת 2008 על זיופי החתימות ומשיכת כספים - אך, כפי שכבר נאמר לעיל, עד היום לא הוצגו תוצאות אותה תלונה. ד) מר איתי לוי, בן זוגה של התובעת, (להלן:"מר לוי") אף הוא העיד בבית המשפט על מעשיה של אירנה, וטען גם שהיא משכה כספים על מנת לשלם דמי שכירות עבור התובעת, בעוד שהתובעת מעולם לא גרה באותה דירה. (עמ' 11 הנ"ל, ש' 29- 31). מר לוי מעיד גם, שהתובעת לא ידעה מצב החשבון, לא הייתה לה הרשאה באינטרנט, לא קוד סודי והתובעת רק ידעה שהיא מפקידה כספים כל הזמן לחשבון. (עמ' 14 לפ', יום 10.5.12, ש' 16- 18). גם אם התובעת לא ידעה על מצב החשבון, הוכיח הבנק, שמצב החשבון היה ביתרת חובה בשל הלוואה שנלקחה על ידי התובעת ואילו ההלוואה השנייה בסך 20,000 ₪ רק באה לכסות היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה המקורית ומכאן, שבעצם, נזק כספי של ממש לא נגרם לתובעת. גם אם אקבל טענתו של מר לוי, שלא הייתה לתובעת גישה לאינטרנט או שלא היה לה קוד סודי, הרי ממילא הוכיח הבנק, שהתובעת חתמה - בהיותה בארץ- שהיא מאפשרת ביצוע פעולות באמצעות הטלפון ולכן, בוצעו חלק מהפעולות בטלפון - גם בזמן שהתובעת לא הייתה בארץ. ה) התובעת מלינה על כך, שהבנק עיקל לה כספים והיא מבקשת שיורידו העיקולים, אך עניין זה אינו מסמכותו של בית משפט זה ואין בפני גם תביעה בנדון דנן וגם אם הייתה מוגשת תביעה כזאת לבית משפט זה, לא הייתה לבית משפט זה הסמכות העניינית להיעתר לבקשת של התובעת. (ראה בעמ' 12 לפ' הנ"ל, ש' 2- 3). ו) לכן, מקבל אנוכי את טענת הבנק - וכך גם עולה מהמסמכים החתומים- שקבלת ההלוואה הייתה, למעשה, לצורך:"פירעון מוקדם של הלוואה", שממילא הייתה קיימת - ואשר הגיעה בזמנו לסך של 21,000 ₪ בערך - (ראה דף חשבון מיום 24.12.08, שצורף על ידי הבנק ואשר סומן כנספח ב' ונספח ג'), ומשום כך, עצם מתן ההלוואה לא גרם נזק כספי לתובעת, אלא בא לעזור ולהקטין את הצטברות הריבית על ההלוואה. ג. א) בעדותה בבית המשפט, הוסיפה התובעת טענות, שלא הובאו בכתב התביעה, שכן כתב התביעה התייחס לשאלת זיוף החתימות ולעניין קבלת ההלוואה, בעוד שבעדותה הרחיבה וטענה לכספים שנעלמו מהחשבון ועל משיכות שנעשו על ידי אירנה. (עמ' 11 לפ' יום 10.5.12, ש' 9- 16). ב) מר קוגן מפנה את בית המשפט, לבקשת רשות ערעור שהגישה התובעת, שם מסתמכת היא על הצהרתה של אירנה ולטענתו, מסכימה התובעת - בעצם- שאירנה היא זו אשר גרמה לה הנזקים הנטענים והוא גם מעיד על כך, שבעצם, התובעת ידעה, שאירנה דיברה איתו בקשר להלוואה שקיבלה. (ראה דברי מר קוגן בעמ' 13 לפ' יום 10.5.12, ש' 5- 15). 6. א. לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע, שהתובעת לא הוכיחה נזק כספי כלשהו שנגרם לה על ידי הבנק או על ידי ויזה ולכן אני מחליט לדחות את התביעות בתיק ת"ק 37058-12-10 ובתיק ת"ק 37129-12-10. לאור התוצאה אליה הגעתי ולאור תוצאות הדיון בערעור, כאשר בסופה של ההחלטה החליט בית המשפט בערכאת הערעור, ש"הוצאות בסך 2,000 ₪ לפי תוצאות", הרי לאור החלטה זו ולאור התוצאה אליה הגעתי, היה עלי לחייב את התובעת לשלם לנתבעות הוצאות אלו, ברם - מבלי, חלילה, לחלוק על האמור בהחלטת ערכאת הערעור מיום 4.2.12- הרי לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה ולמרות שזהו הדיון השלישי אליו מוזמנים הצדדים - החלטתי, לפנים משורת הדין, שלא לחייב התובעת בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ב. א) בשולי פסק הדין, יש בדעתי להתייחס לאחד מסעיפי ה:"תגובת המבקשת לתשובת המשיבים לבר"ע". ער אנוכי לעובדה, שמסמך זה נשלח לערכאת הערעור והטענות היו צריכות להישמע שם, ברם היות וביום 3.5.12 החליטה התובעת להעביר מסמך זה לתיק הנדון בפני, לא אוכל שלא להתייחס - לפחות לסעיף אחד, אשר אין ספק שלשם ניסוחו הייתה יד עו"ד בדבר וכוונתי לסעיף 7 וסעיף 8 לתגובה הנ"ל. ב) בסעיף 6 לתגובה, מביא המנסח קטע מכתב ההגנה שהגישה אירנה להודעה לצד ג' וכך נאמר בקטע זה: " בחודש יוני 2007 בת שלי ..טסה לאנגליה...הם ידעו שאוקסנה לא נמצאת בבית הם אמרו לעשות חתימה לקחו קופי תעודת זהות ונתנו ויזה...אוקסנה התקשרה אמרה מה לקנות ואת זה שלחתי לה לאנגליה באופן אישי בשבילי לא השתמשתי ולא קניתי שום דבר בשבילי". מה שניתן ללמוד באופן מפורש מהמובא לעיל הוא לא רק מה שהסיק מנסח כתב ההגנה ש:"במפורש הודתה משיבה 3, אמה, של המבקשת, כי היא זייפה את חתימת ידה של בתה המבקשת בעת שזו לא הייתה כלל בישראל ובנוסף כי קנתה מוצרים בכרטיס אשראי זה, כביכול לפי הוראות טלפוניות של המבקשת, ע"מ להטיסם אליה לחו"ל", (סעיף 7 לתגובה, ההדגשות הנ"ל במקור-ג.ב.) אלא שבהחלט ניתן להבין באופן מפורש, שאירנה רכשה דברים על פי הנחיותיה ועל פי בקשתה של התובעת והעבירה אליה את מה שרכשה ולא עולה כלל, שאירנה ניצלה כרטיס הויזה לרכישות עבור עצמה. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. מסמכיםזיוף חתימהזיוף