1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ ראמי נאסר מיום 23.8.12 על פיה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטתו מיום 19.6.12 (להלן: "הבר"ע"). המדובר בהחלטה על פיה חוייבה המבקשת בהפקדת עירבון בסך 1,500 ₪ כתנאי לפתיחת תיק איחוד ונקבע במסגרת תיק איחוד שיפתח, צו תשלומים ע"ס 400 ₪. לטענת המבקשת בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור לאור התמשכות ההליך לקבלת סיוע משפטי וזאת מאחר שמצבה הכלכלי לא אפשר התקשרותה עם עו"ד פרטי. בבקשת רשות ערעור נטען כי המבקשת פרטה בבקשתה להכרזתה כמוגבלת באמצעים את כל הנתונים הצריכים וזאת בניגוד לקביעת הרשם כי לא צורפו מסמכים חיוניים מספיקים. כך לדוגמא טענה המבקשת כי מהעתק ת.ז. שצרפה עלה שהיא גרושה וכי גובה קצבת ילדים שמקבלת הינה מן המפורסמות. עוד טענה המבקשת כי כב' הרשם טעה בקביעתו כי תנאי לפתיחת תיק האיחוד היה תשלום העירבון וכי צו התשלומים שנקבע הינו גבוה בנסיבות ומן הראוי היה להעמידו על סך של 150 ₪ בלבד. 2. המשיבה התנגדה לבקשה להארכת מועד וטענה כי המבקשת לא הציגה טעמים מיוחדים המאפשרים סטיה מהוראות הדין לגבי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ. המשיבה הפנתה לכך שבא כח המבקשת ייצג אותה אף בהליכים קודמים ולכן אין בטענתה טעם המצדיק את האיחור בבקשת הבר"ע. המשיבה טענה כי גם החלטות רשם ההוצל"פ לעניין גובה צו התשלומים והתנאים לפתיחת תיק האיחוד הינן מוצדקות בנסיבות. דיון: 3. לאחר עיון בטענות המבקשת הגעתי למסקנה כי גם אם יש מקום ליתן למבקשת ארכה להגשת הבר"ע עד מועד הגשתה בפועל, הרי שלגוף הבר"ע, דינה להידחות כבר בשלב זה. לעניין הארכת המועד - אציין בתמצית כי אכן כבר נקבע בפסיקה כי הטעם של עיכוב בהסדר ייצוג משפטי, כאשר המבקש פונה ומקבל סיוע משפטי, הינו בגדר טעם מיוחד. ראה בבש"א 4982/05 קליין נ. ורדינון אשר בו נקבע: "בנסיבות אלה באיזון שבין זכותו היסודית של בעל דין לגישה לבתי המשפט - ובכללה הזכות לייצוג משפטי - נבין עניינו של בעל דין שכנגד שלא להיות מוטרד בהליכים לאחר שחלף המועד לנקיטתם - יד זכותה של המבקשת על העליונה. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה שהבקשה שבפני הוגשה תוך פרק זמן קצר ביותר לאחר מתן האישור לייצוג המבקשת ע"י הלשכה לסיוע משפטי". וכן ראה בש"א 9734/07 לדני נ. מושב תנובות, אליו הפנתה המבקשת את בקשתה. מתצהירה של המבקשת ומתצהיר בא כוחה עולה, כי עוד באותו יום - 4.9.12, בו נתקבלה אצל בא כוח המבקשת ההחלטה נשוא הבר"ע, נערכה על ידו פניה ללשכה לסיוע משפטי לצורך הרחבת מינויו לייצוג גם בהגשת הבר"ע. האישור לייצוג כאמור, ניתן ביום 16.10.12 אך הגיע לבא כח המבקשת רק ביום 30.10.12. הגשת הבקשה כשבועיים לאחר מכן אינה בבחינת איחור משמעותי ובנסיבות, יש טעם מיוחד אשר יצדיק הארכת המועד כמבוקש. (ראה גם רע"צ 6676-06-10 לוי נ. סניף טבריה). אציין כי אמנם תצהיר בא כוח המבקשת לא נתמך באסמכתאות לעניין המועדים המצוינים בו, אך כאמור, מאחר שממילא מצאתי כי דין הבר"ע להידחות לגופה, לא מצאתי שלא לקבל את האמור בתצהיר כמשקף את השתלשלות העניינים נכונה. 4. למרות הארכת המועד להגשת הבר"ע ולאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי, כי היא אינה מצריכה תשובה וכי המדובר במקרה בו מן הראוי לעשות שימוש בסמכותי ע"פ תקנה 119(ז') לתקנות ההוצל"פ התש"ם - 1979, ולדחות את הבקשה כבר עתה. ההלכה הינה כי בדרך כלל לא תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ בעניין גובה צו תשלומים ובלבד שההחלטה ניתנה לאחר שהרשם בחן את המסמכים והנתונים לצורך קביעתו. ראה בעניין זה בספרו של בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" עמ' 432, וכן רע"א (ת"א) 35210-05-10 רונן גולן נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ: "המבקש טוען כנגד קביעותיו העובדתיות של רשם ההוצל"פ בהחלטתו בעניין צו התשלומים. בידוע הוא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב, בנקל, בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שמיעת ראיות והתערבות, כאמור, תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון אם נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין". וברע"צ 16169-04-11 אל איובי נ. אטל נאמר: "הלכה ידועה היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעת רשמי ההוצל"פ בקביעת גובה צו התשלומים, אלא במקרים נדירים (ראו בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות", כרך 326 והפסיקה המאוזכרת שם)". וכן ראה רע"צ 31851-06-11 גאנם נ. מואנס, בסעיף 5 סיפא. במקרה דנן לא מצאתי כי בקביעת צו התשלומים שהועמד על 400 ₪ נפל פגם המצדיק התערבות. ראשית אציין כי מאישור המל"ל וכן מתדפיס חשבון הבנק שצרפה המבקשת עולה כי הכנסתה החודשית עומדת על 3,138 ₪ קצבת מזונות כשבנוסף (ולא כפי שנקבע בהחלטה מיום 14.6.12) מקבלת המבקשת קצבת ילדים בסכום של 421 ₪ (זאת בהתאם לתדפיס חשבון הבנק שצורף ולמרות שאישור המל"ל מתייחס ל-432 ₪). כלומר, הכנסתה של המבקשת, עומדת על סך של 3,559 ₪. טענת המבקשת בבקשתה הינה להוצאות חודשיות בסך 4,150 ₪. אך כפי שקבע רשם ההוצל"פ בצדק: "החייבת לא צרפה אסמכתאות להוכחת טענות אלו". אכן, לא מצאתי כי לבקשה צורפו אסמכתאות כלשהן להוצאות הנטענות, כשמאידך המבקשת מתגוררת עם הוריה. לא רק שהמבקשת לא מצאה לנכון לפרט את הכנסותיהם (ממשכורת, או קצבאות), של הוריה, עמם הינה מתגוררת באותו בית, אלא שהיא אף לא הגישה כל אסמכתא לטענתה כי היא משתתפת בהוצאות שכ"ד בסכום של 800 ₪. ברי כי משהמבקשת מתגוררת בבית ההורים, אין המדובר בהוצאות מזון כלכלה, או אחזקת בית מופרדות ולפיכך היה על המבקשת לפרט נתונים גם לגבי הכנסות ההורים וסך הוצאות הבית. לכל הפחות היה על המבקשת להמציא אסמכתאות להוצאות להן טענה (השתתפות בשכ"ד בסכום של 800 ₪ וכן להוצאות האחרות שפורטו בבקשתה). משמדובר ב-7 תיקי הוצל"פ אשר סכום החוב בהם עומד על 62,791 ₪ (ראה החלטת רשם ההוצל"פ מיום 14.6.12) ומשלא צורפו אסמכתאות להוצאות הנטענות ולכאורה המבקשת אף נסמכת על שולחן הוריה, שוכנעתי כי קביעת צו תשלומים בסכום של 400 ₪ אינו מופרז בנסיבות. בכל מקרה צו התשלומים אינו גבוה באופן המצדיק, ע"פ הפסיקה, התערבות בשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ. מעבר לאמור אוסיף כי בפסיקת צו תשלומים, מן הראוי להביא בחשבון גם את פוטנציאל השתכרותו של החייב. לפיכך, יש להביא בחשבון גם כי העובדה שבשלב זה המבקשת אינה עובדת (לאחר שפוטרה מעבודתה כאמור בבקשתה), אינה מבטאת את מיצוי יכולת השתכרותה. לסיכום - לא מצאתי כי המדובר במקרה חריג בו חרג רשם ההוצל"פ בהחלטתו ממתחם הסבירות בקביעת גובה תשלומים חודשיים. לפיכך, אין להתערב בהחלטה (ראה גם רע"א (חיפה) 7195/09 קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה. וכן בר"ע (ת"א) 1071/93 גולן נ. בנק לאומי). 5. גם בעניין קביעת תשלום ראשוני כתנאי לפתיחת תיק האיחוד, לא מצאתי כי יש מקום להתערב. ההלכה הינה כי הכרזת חייב כמוגבל באמצעים ופתיחת תיק איחוד כתוצאה מהכרזה זו, מסורה לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ. אין לחייב זכות קניה להיות מוכרז כמוגבל באמצעים וראה בעניין זה רע"א 14860-02-11 לוגסי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ: "יש לזכור כי בצד המגבלות המוטלות על חייב שהוכרז כמוגבל באמצעים, איחוד התיקים טומן בחובו יתרון לא מבוטל מבחינת החייב. ומנקודת המבט של הנושים, איחוד התיקים מקשה על נקיטת פעולות על ידם. יש הגיון, אפוא, בחלק לא מבוטל מן המקרים, לדרוש מן החייב הפקדת סכום ראשוני כתנאי להכרזה ולאיחוד, הכל בהתאם לנסיבות העניין ולהתרשמותו של רשם ההוצל"פ מיכולתו הכלכלית של החייב ומהתנהלותו". צדק רשם ההוצל"פ בקביעתו כי יש בתשלום ראשוני כאמור כדי להוות: "תשלום שמעיד על רצינות כוונות החייב העותר לאיחוד תיקים ומביא לאיזון נכון בין בקשת החייב לזכויות הזוכים". איחוד תיקים מקנה לחייב הגנה מפני נושים ומונע מהם לנקוט נגדו הליכים עצמאיים, או הליכים מסוימים (כל עוד עומד בצו התשלומים). לפיכך, קביעת תשלום ראשוני אשר אינו מופרז בנסיבות, הינה דרישה סבירה לצורך הוכחת רצינות החייב בבקשתו. ראה בעניין זה גם רע"צ 16488-01-12 דהן נ. בית חולים נהריה (בקשת רשות ערעור על ההחלטה שם, נדחתה ע"י ביה"מ המחוזי) וכן רע"א מחוזי (חיפה) 15014-05-12 סלמאן ח'יר נ. עלי בריק. לאור האמור, לא מצאתי כי דרישת הפקדת סכום ראשוני ע"ס 1,500 ₪ בלבד, כתנאי לפתיחת תיק האיחוד הינה דרישה בלתי סבירה. שוכנעתי כי המדובר בדרישה המאזנת כראוי בין היעתרות לבקשת המבקשת מחד, לבין זכויות הנושים והבטחת רצינותה של המבקשת כי תעמוד בדרישות הדין, משיפתח תיק האיחוד, מאידך. 6. לאור כל האמור דין הערעור להידחות. יחד עם זאת, אני מוצאת לקבוע כי המבקשת רשאית לשלם את הסכום הראשוני שנקבע בשני תשלומים שווים ושוטפים החל מיום 10.12.12. מיד לאחר תשלומם, יפתח למבקשת תיק האיחוד כשמועד צו התשלומים שנקבע, יידחה ל-10 בחודש שלאחר פתיחת תיק האיחוד. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ערבוןאיחוד תיקים