לפניי בקשה חוזרת למחיקת התובענה נגד הנתבע 1 (להלן: עו"ד X). 1. התובעת הגישה "תביעה לגילוי חשבונות", ובה ביקשה לצוות למדינה-משרד הביטחון (להלן: משרד הביטחון) "לגלות את כל החשבונות הנוגעים ל'קצבת שאירים לאלמנה' המשולמת ביחס למנוח דב X, שנשא בחייו ת"ז X (להלן: המנוח)" אשר לאורך השנים היה איש-קבע בצבא הגנה לישראל. התובעת והמנוח היו נשואים זו לזה כשלושים שנה. חיי הנישואין עלו על שרטון והגיעו לקִצם עם גירושי בני-הזוג. 2. הרקע לתובענה למתן חשבונות מצוי בהליכי גירושין שהתנהלו בין המנוח לבין התובעת. בהליכים אלה היתה התובעת מיוצגת על ידי עו"ד X, ובסיועו (ובסיוע בא כוח המנוח) הגיעו בני-הזוג לידי הסכם ממון עליו חתמו ביום 8.12.91. ביום 1.1.92 אישר בית-המשפט-המחוזי בחיפה את הסכם הממון ונתן לו תוקף של פסק-דין. לפי הסכם הממון, הסכימו בני-הזוג כי לאחר פטירת המנוח תהא זכאית התובעת לקבל "הקצבה החודשית של הבעל מצה"ל ("להלן: הקצבה"), שהיתה משתלמת לאישה אילו היתה אשתו בפועל בעת פטירתו, תשולם לאישה אם היא תהיה בחיים בעת פטירת הבעל, ותשלום לה כל ימי חייה, ואולם אם האישה תמות חס וחלילה לפני הבעל או אחרי מותו, הרי הקצבה תשתלם למי שהבעל יורה. הבעל מצהיר בזה שביום אישור הסכם זה כפס"ד אין שום הוראה במשרד הביטחון הסותרת את הוראות סעיף זה. הבעל מתחייב שלא ליתן שום הוראה הסותרת את האמור והמתחייב על ידו בסעיף זה". 3. לפי הנטען בכתב התביעה, עם פטירת המנוח פנתה התובעת לשלטונות צה"ל כדי לקבל את הקצבה. או-אז התברר לה כי בהתאם להוראות חוק שירות הקבע בצבא-הגנה-לישראל (גמלאות) [נוסח משולב] תשמ"ה-1985 אינה זכאית לקצבה. 4. בכתב תביעתה גוללה התובעת את נסיבות עריכת הסכם הממון ואישורו, ואת אשר אירע לאחר פטירת המנוח ודחיית תביעתה לקצבה. כן פירטה מעשים ומחדלים שהיא מייחסת לעו"ד X ולמדינה (בשני כובעיה: כמשרד הביטחון וכאחראית למעשים רשלניים של הרשות השופטת). עם זאת כאמור, בתביעתה זו תובעת מתן חשבונות בלבד ומאת משרד הביטחון בלבד. לפי הנטען, עם קבלת חשבונות בנוגע לקצבת המנוח תתאפשר לתובעת לפרט את עילות התביעה כדבעי ולכמת את תביעתה לתשלום פיצויי נזיקין שהיא מתעתדת להגיש נגד שני הנתבעים. 5. בהיעדר בקשה למתן סעד נגדו הגיש עו"ד X בקשה למחיקת התובענה נגדו על הסף. הבקשה נדונה לפני רשמת בית-המשפט, אשר לאחר הגשת תשובת התובעת ובטרם השיב עליה עו"ד X, החליטה כי "..עיכוב הגשת כתב הגנה מטעם הנתבע מס' 1 עד למיצוי הליך מתן חשבונות בין התובעת לנתבעת מס' 2 יהווה פתרון נכון וצודק". עם הגשת תשובת עו"ד X, החליטה כבוד הרשמת בזו הלשון: "אני מעכבת את ההליכים נגד הנתבע מס' 1. המועד להגשת כתב הגנה יחל רק עם קבלת הודעה על כך מבית המשפט, לאחר ביצוע תיקון מתאים בכתב התביעה ע"י התובעת. הסעד של מחיקה על הסף הינו קיצוני, ומתאים רק למקרים בהם ברור כי אין לתביעה תקנה. במקרה של תביעה למתן חשבונות, המדובר בשלב ביניים, שלאחריו, אם יתוקן כתב התביעה, יהיה מקום לשקול את בקשת הנתבע..". על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. 6. לאחר מתן ההחלטות הללו הועבר הדיון לפניי ונקבעה ישיבת קדם-משפט. המזכירות זימנה את בעלי-הדין, לרבות את עו"ד X, ישיבה זו. 7. עם קבלת הזימון, שב עו"ד X והגיש בקשה חדשה לסילוק התובענה נגדו על הסף. בבקשתו זו טען עו"ד X כי בהחלטותיו הקודמות יצא בית-המשפט מההנחה שהתובעת תוכל לתקן את כתב הטענות, ולא היא, "שהרי עסקינן בתביעה ל"מתן חשבונות" ולסעד זה בלבד כאשר סעד זה נתבע מהנתבעת בלבד - היא המדינה." עוד הוסיף עו"ד X, כי טענות המדינה בכתב הגנתה אך מחזקות את המסקנה כי דין התובענה נגדו להימחק או להידחות על הסף. 8. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא חל שינוי בנסיבות המצדיק לדון שוב בבקשה שכבר הוכרעה. כמו-כן, אין בטענות ההגנה של המדינה - שממילא טרם הוכחו - כדי להצדיק סילוק התובענה על הסף. 9. סוגיית העיון מחדש מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) בפרק הדן בסעד זמני. לפי תקנה 368(א) לתקנות, לבקשת בעל-דין רשאי בית-המשפט לעיין מחדש בצו שנתן, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות, וכן ".. אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו." יוצא אפוא כי אף בנוגע לצווים זמניים רשאי בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו לא רק אם חל שינוי בנסיבות או נתגלו עובדות חדשות, אלא גם כאשר מלכתחילה לא היתה הצדקה ליתן את הצו. ברי אפוא כי בית-המשפט רשאי לעיין מחדש בהחלטת ביניים אשר אינה יוצרת מעשה בי-דין ולכן אין מניעה לשוב ולשקול את צדקתה (כן ראה סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984). 10. הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף - להתקבל. 11. ראשית, עסקינן כאמור בתובענה למתן חשבונות אשר אינה מופנית כלפי עו"ד X ואין מבוקש סעד נגדו. התובעת עצמה מסכימה כי החשבונות, הדרושים לה כדי לפרט כדבעי את עילת התביעה נגדו (ונגד המדינה) ולכמת את תביעתה (ראה בין היתר סעיף 50 לכתב התביעה) אינם מצויים בידיו של עו"ד X. 12. שנית, לא זו בלבד שכתב התביעה אינו מפרט את הסעד המבוקש נגד עו"ד X, אלא שנאמר בו במפורש כי 'בשלב זה' אין מבוקש סעד נגדו. כתב התביעה כמות שהוא נוגד אפוא את הוראות תקנה 9(7) לתקנות, שלפיה על תובע לפרט את הסעד המבוקש. לא זו אף זו, תקנה 13 לתקנות קובעת כי "כתב תביעה צריך שיראה כי הנתבע יש לו, או טוען שיש לו, עניין בנושא התובענה ושיש מקום לחייב את הנתבע להשיב עליה." במקרה דנן, נושא התובענה הוא מתן חשבונות. התובעת ועו"ד X תמימי דעים כי בנושא זה אין לאחרון עניין, כך שממילא אין לחייבו להשיב על התובענה (ואמנם, כבוד הרשמת החליטה 'לעכב את ההליכים' נגד עו"ד X ופטרה אותו מלהגיש כתב הגנה). 13. שלישית, העובדה שבכתב התביעה פורטה השתלשלות העניינים, כולל פרטים על הסכם הממון, ואף הובאו פרטי הרשלנות המיוחסים לעו"ד X אינה משנה את התוצאה, שהרי פרטים אלה אינם חלק מעילת התובענה למתן חשבונות, אלא תיאור רקע אשר נועד מן הסתם להבהיר כי התובעת זכאית לקבל את הסעד המבוקש נגד משרד הביטחון. הדבר נכון אפילו יש בעובדות הללו כדי להקים עילת תביעה נגד עו"ד X. 14. רביעית, אין חולק כי תובענה למתן חשבונות מתבררת בדרך כלל בשני שלבים: "תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך-כלל בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית-המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית-המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית-המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר כך יקבע אם הוא מחויב בתשלום על-פי החשבונות. ראו ע"א 127/83 בר-לב ואח' נ' לוינזון ואח' [1], בעמ' 255. בענייננו ביקשה מהדרין וקיבלה היתר לפיצול סעדים, ולכן הסעד המבוקש היה רק מתן החשבונות, תוך שמהדרין שומרת לעצמה את הזכות לתבוע על-פי החשבונות בתביעה נפרדת. לפיכך בית-המשפט צריך היה לדון רק בשני השלבים של התביעה למתן חשבונות, בלא לדון בחיוב הכספי. בשלב הראשון היה עליו לבחון אם מהדרין זכאית לחשבונות - ואם כן להורות לה למסור את החשבונות: בשלב השני היה עליו לבחון את החשבונות שיימסרו על-פי הצו ולקבוע אם הם מספקים ואמינים." ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נא(4) 337 בעמוד 344. הנה-כי-כן בניגוד לטענת התובעת, השלב הראשון אינו מתן חשבונות על-ידי הנתבע שממנו נתבקש הסעד, והשלב השני אינו תיקון כתב התביעה והגשת תובענה כספית נגד מי שמלכתחילה לא נתבקש נגדו סעד של מתן חשבונות. מדובר בשני שלבים בתובענה למתן חשבונות. בשלב הראשון על התובע נטל השכנוע כי הוא זכאי לחשבונות מן הנתבע שממנו נתבקשו החשבונות. בסיומו נותן בית-משפט צו למתן חשבונות. בשלב השני, הבא רק לאחר מתן צו למתן חשבונות, על הנתבע שממנו נתבקשו החשבונות נטל השכנוע כי החשבונות שמסר נאותים. רק לאחר מכן יבוא שלב החיוב הכספי של הנתבע שחויב ליתן חשבונות (אלא אם נתבקש פיצול סעדים. במקרה זה החיוב הכספי יבוא בהליך נפרד). במקרה דנן ביקשה התובעת סעד של מתן חשבונות, ללא סעד כספי מוגדר (אם כי העמידה את תביעתה על סך 500,000 ₪). לפיכך בשלב ראשון על בית המשפט להכריע אם אמנם זכאית התובעת לסעד של מתן חשבונות מאת משרד הביטחון, ואם יכריע בחיוב עליו ליתן צו למתן חשבונות נגד משרד הביטחון. בשלב שני (ורק אם יינתן צו כאמור) יבוא תור משרד הביטחון לשכנע כי החשבונות שמסר נאותים. בתום שני שלבים אלה יבוא שלב הסעד הכספי נגד משרד הביטחון, שממנו נתבקש הסעד (בין בהליך דנן ובין בהליך נפרד). 15. בנסיבות אלה, אין הצדקה להותיר תלוי ועומד הליך שאין מבוקש בו סעד נגד עו"ד X. 16. אשר על כן, אני מורה על מחיקתה על הסף של התובענה נגד עו"ד X. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות. צבאשירות קבעאלמנות / אלמניםקצבת שארים