העניין שבפני, התנגדות הנתבעים לביצוע שטרות. בפתח דברי, אציין כי בזמן כתיבת החלטה זאת, התקבלה הודעת הנתבע מס' 2, אשר מעמדו הינו כערב בלבד, על כך כי ניתן בעניינו צו כינוס נכסים על פי פקודת פשיטת הרגל. לאור הוראות פקודת פשיטת הרגל, אני מורה על עיכוב ההליכים כנגד הנתבע מס' 2 בתיק זה, וההחלטה לפיכך, מהמישור האופרטיבי, תהא בנוגע לנתבעת מס' 1 בלבד. אבהיר, כי הנתבע מס' 2 ערב להתחייבות הנתבעת מס' 1, ולא העלה טענות הגנה עצמאיות הייחודיות לערב, ולפיכך לא ראיתי מניעה מלדון בטענות אשר הועלו בפני, במישור אשר נוגע לנתבעת מס' 1. ולגופו של עניין: השטרות, שני שטרות ע"ד 50,000 ש"ח כל אחד, עשויים בידי הנתבעת מס' 1, לפקודת התובעת, מועדי פירעונם 5.5.2011, 10.5.2011, והנתבע מס' 2 חתום כערב, על גב השטרות. במסגרת ההתנגדות, טען הנתבע מס' 2 בשמה של הנתבעת מס' 1, כי התובעת ובן זוגה הינם מלווים בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות (ובלשונו, בשוק האפור), ובמסגרת זאת הלוו לנתבע מס' 2 (סעיף 4 לתצהיר התומך בהתנגדות) סך של 100,000 ש"ח, כאשר הריבית שולמה על ידו, ואולם שתי ההמחאות הנוספות, שהינן קרן ההלוואה, שנויות במחלוקת בין הצדדים. לדברי הנתבע מס' 2, בטרם הגיע זמן פירעון ההמחאות, פנו אליו התובעת ובעלה, והורו לו לשלם את הסך המוסכם של 100,000 ש"ח, ישירות לידי מר עבד X, בגין עבודות בניה אשר הלה העניק לתובעת ולבן זוגה, ולדבריו אף התחייבו התובעים להשיב את ההמחאות אשר הוגשו לביצוע, לאחר ביצוע התשלום כאמור. במועד מאוחר יותר אף צורף תצהירו של צד ג', המצהיר על האמור. הנתבע מס' 2 טוען כי ביצע את התשלום על פי ההוראה כאמור, ובהתאם לא נותר חייב לתובעת או לבעלה, מאומה. להתנגדות צורף אישור כתוב מאת מר עבד X הנ"ל, כי הנתבע מס' 2 שילם לו סך של 100,000 ש"ח, בהסכמת התובעת ובעלה. ביום 21.2.2012 הוריתי על מתן תשובתה של התובעת להתנגדות, וביום 22.3.2012 הוגשה התגובה מטעם התובעת. לטענת התובעת, האמור בהתנגדות, אין בו דבר, וכי הלכה למעשה, בחודש ינואר 2011 התקשרו התובעת ובעלה, עם חברת "ע.ס. הנדסה וחשמל בע"מ" (להלן:"החברה"), אשר מנהלה הינו אותו צד ג', מר עבד X אל X ת.ז. X (להלן:"צד ג'"). באותו מועד, ביקש צד ג' מאת התובעת ובעלה תשלום בסך 100,000 ש"ח, עבור רכישת אבן לחיפוי, ואולם בשל עמידת התובעת ובעלה שלא לקבל כל בטוחה, דאג בעלה של התובעת, לקבל ערובה בדמות שתי המחאות, ע"ס מצטבר של 100,000 ש"ח, אשר נחתמו ע"י הנתבע מס' 2, אל משרדו הגיע בעלה של התובעת. טוענת התובעת, כי החברה לא רק שלא ביצעה העבודה ולא סיפקה האבן, אלא שהכלים הסניטריים נגנבו (בין ע"י החברה ובין ע"י צד ג' הנ"ל), ולאחר דין ודברים, ההתקשרות שבין הצדדים הופסקה, ואולם התובעת ובעלה נותרו בחסרון כיס בסך 100,000 ש"ח, בגין המקדמה אשר מסרו לצורך רכישת האבן לחיפוי. בדיון אשר נערך בפני ביום 15.4.2012, ויתרה התובעת על חקירת הנתבע מס' 2 (תוך שבא כוחה מציין כי הויתור על החקירה נעשה בתנאי שהדבר לא יוחזק כהסכמה לטענות המועלות על ידי הנתבעים), והוסיפה, כי גרסת הנתבעים הינה "הגנת בדים", כי הטענה בדבר היות המחלוקת נובעת מהלוואה חוץ בנקאית, הינה טענה בדיעבד ללא תימוכין (לראיה הפנתה התובעת לתכתובת בין הצדדים בטרם נקיטת ההליך), ובנוסף הפנתה התובעת לעובדה כי הסכם הזמנת עבודות הבניה היה מול החברה, ולא מול צד ג' מר X הנ"ל, וככל שבוצע תשלום לידיו של מר X, הרי שאין בכך לפרוע את החיוב הנטען (המוכחש כשלעצמו) לחברה. עוד ציינה התובעת, כי צד ג' מר X הנ"ל, היה בהליכי פשיטת רגל בתקופה הרלוונטית. את בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)). כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400). כזכור, בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70): "לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. " על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721). בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי: "...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו". אקדים ואציין, כי לאור דלותן הרבה של טענות ההגנה, סבורני כי יש לדחות ההתנגדות. בנסיבותיו של מקרה זה, האמירות המפורטות בהתנגדות לביצוע שטר, אינן מפורטות באופן מספק, והגרסה, אשר ככל שהיתה מוכחת היתה יכולה לשמש כהגנה אפשרית (אם כי דחוקה עד מאוד), קורסת באופן מוחלט ומלא. טענות ההגנה הינן כה קלושות וכה חסרות ביסוס, אשר לא ניתן לראות בהן אפילו לא הגנה דחוקה. ואבהיר: ראשית, טענותיהם של הנתבעים הינן מבולבלות. פעם אחת טוען הנתבע מס' 2 כי ההלוואה ניתנה לו, ופעם אחרת, טוען הוא כי ההלוואה ניתנה לנתבעת מס' 1. לאחר מכן טוען הנתבע מס' 2, כי הוא (ולא החברה, שהינה עושת השטר), ביצע את התשלום לידי צד ג', מר X הנ"ל. שנית, לא הובא כל תיעוד לתשלום של הסך של 100,000 ש"ח אשר בוצע לידי מר X. אם היה התשלום מבוצע לידי מר X אישית, הרי שממילא אין בכך סילוק ההתחייבות מטעם התובעת לחברה ע.ס. הנדסה וחשמל בע"מ, שכן התשלום לא בוצע לידיה. ככל שהיה התשלום מבוצע לידי הנתבעת מס' 1, הרי שמחובתה המוחלטת לתעד תשלום זה, בהיותה חברה בע"מ, ומשלא הוצג כל תיעוד אודות תשלום לנתבעת 1 גופה - הרי שממילא גרסת ההגנה קורסת. שלישית, רמת הפירוט של התשלום, אינה מספקת. גם אם מדובר היה בביצוע תשלום ע"ס 100,000 ש"ח במזומן, לכל הפחות יכול היה הנתבע מס' 2 לציין את התאריך בו בוצע התשלום, ומשלא צוין אף התאריך, לא בתצהירו של מר X הנ"ל, ולא בתצהירו של הנתבע מס' 2, הרי שרמת הפירוט אינה מספקת כדי לשמש כטענת הגנה - הגם שלכאורה, על פי האמור בתצהירים, מדובר בתשלום שבין מר צברי למר X באופן אישי, ואין הוא נוגע לא לעושת השטר, ולא לחברה הנוגעת להסכמה החוזית מול התובעת ובעלה. בחינת הנסיבות הנוגעות לשני המצהירים, מבהירה גם מדוע לא פורט מועד ביצוע התשלום כאמור; לאחר בחינת הטענה הנוגעת לצד ג' מר X, עולה כי בנוגע לנ"ל ניתן צו כינוס ע"י ביהמ"ש המחוזי בנצרת בחודש יוני 2010, צו כינוס אשר עמד בתוקפו עד לחודש ינואר 2012, ובמסגרת אותה תקופה הוקנו כל נכסיו של צד ג' מר X למנהל המיוחד, עוה"ד מ. בן-ארצי; ולפיכך, ככל שבוצע התשלום בתקופה שבין ינואר 2011 (מועד מסירת ההמחאה) לחודש מאי 2011 (מועד הפירעון המיועד) כאמור בתצהירו של הנתבע מס' 2, הרי שהתשלום בוצע בניגוד לדין, בתקופה בה היה מקבל התשלום מצוי תחת הליכי צו כינוס. רביעית, הטענה הנוגעת לשאלת היות העסקה, חלק מעסקת הלוואה חוץ בנקאית, קרסה באופן מוחלט. במסגרת טענותיה של התובעת, צורף מכתבו של ב"כ הנתבעים, עוה"ד מחאמיד, מיום 19.7.2011, המעלה טענות "בזמן אמת" כנגד ההמחאות, ובאותה תגובה, טען ב"כ הנתבעים, אך ורק לשאלת תשלום הסכום במזומן למר X, ולא יותר מכך. הוסיף ב"כ הנתבעים, וציין במכתבו מיום 4.12.2011, כי כל טענותיו נכללו במכתב כאמור, ועולה כי מדובר בטענת אשר ככל שלא הועלתה "בזמן אמת", ניתן לומר כי הועלתה כ"טענת סל" המתאימה לשלב של צליחת ההתנגדות לביצוע שטר, ולא יותר מכך. אוסיף, כי אף במכתבים כאמור, לא מצוין מועד ביצוע התשלום, והדברים אומרים דרשני. יוצא אם כן, כי טענת ההגנה היחידה אשר הועלתה, הינה כי אדם המצוי כיום בהליכי כינוס נכסים (אציין כי ב"כ התובעת הפנה לכך שבשנת 2011 גם הנתבע מס' 2 היה מצוי בהליכים כלשהם לפי פקודת פשיטת הרגל), טוען שהעביר סך 100,000 ש"ח לאדם אחר שהיה בוודאות מצוי באותו מועד, בהליכי פשיטת רגל, במזומן וללא תיעוד, מבלי שהוא נוקב בתאריך ביצוע התשלום, וזאת בגין עבודה אשר לכאורה בוצעה על ידי חברה (אשר אינה צד לתשלום על פי ההצהרה), כאשר אותה חברה היתה קשורה בהסכם מול התובעת ובעלה. יש להוסיף לכך, כי הנתבע מס' 2 הצהיר בפני כי לקח הלוואות בשיעור מאות אלפי ש"ח ב"שוק האפור", ולא מובן, כיצד אדם הלווה לכאורה, ב"שוק האפור", ומצוי במצוקה כלכלית כה כבדה (עד שפנה בעבר להליכי פש"ר), מעביר לפתע פתאום, במועד עלום אשר לא נרשם, סך של 100,000 ש"ח במזומן (אשר לא ברור כיצד הגיעו לידיו), ללא כל תיעוד, לידי אדם אחר המצוי בהליכי פשיטת רגל, ואף אינו דואג לקבל אישור תשלום (הגם שלטענתו התשלום מבוצע לחברה בע"מ, לצורך כיסוי התחייבותו האישית). דומני כי לא ניתן למצוא הגדרה ממצה מזאת, ל"הגנת בדים". ההתנגדות לפיכך נדחית, ככל שהדברים נוגעים לנתבעת מס' 1 (ההליכים כנגד הנתבע מס' 2 מעוכבים). הנתבעת מס' 2 תישא בהוצאות התובעת בסך 15,000 ש"ח. אני מורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל מס' 02-05606-12-2, כנגד הנתבעת מס' 1 בלבד. לאור הטענות המעלות התנהלות חמורה עד מאוד, בכל הנוגע לזלזול או התעלמות מהליכי פשיטת רגל, אני מורה למזכירות להעביר העתק מהחלטתי זאת לידי כונס הנכסים הרשמי, על מנת שיבחן ההחלטה, שכן לכאורה, אדם אשר נכסיו הוקנו לנאמן מטעם ביהמ"ש על פי המלצת כונס הנכסים הרשמי, קיבל לידיו סכום במזומן של 100,000 ש"ח, בתקופת צו הכינוס, מידי אדם אחר אשר עניינו אמור להיבחן כעת על ידי כונס הנכסים הרשמי. ההליכים כנגד נתבע מס' 2 יעוכבו, כל עוד צו כינוס הנכסים עומד בתוקפו. ערבים (ערבות)צו כינוסצוויםכינוס נכסים