במסגרת דיון בבקשה לעיון חוזר שהגיש במשיב, החליט בית משפט השלום לשנות את תנאי השחרור כך שלמעצר הבית יתווסף איזוק אלקטרוני: בפני בקשה לעיון חוזר בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), בה עותרת המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו וכן לחילוט הערבויות אשר הופקדו על ידו או על ידי מי מטעמו, כפי שאפרט להלן: כללי 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות מס אותן עבר לאורך שנים וכן עבירה של שיבוש הליכי משפט. בד בבד עם כתב אישום זה, הגישה המבקשת בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב. 2. ביום 26/1/12 החליט בית משפט השלום, לאור הסכת המבקשת, לשחרר את המשיב בתנאים הכוללים בין היתר מעצר בית והפקדת סך של 800,000 ₪. 3. במסגרת דיון בבקשה לעיון חוזר שהגיש במשיב, החליט בית משפט השלום לשנות את תנאי השחרור כך שלמעצר הבית יתווסף איזוק אלקטרוני, סכום ההפקדה יעמוד על 300,000 ₪ ובנוסף יחתמו ערבויות צד ג' בסך כולל של 500,000 ש"ח. 4. בגין ההחלטה האמורה הוגש ערר אשר התקבל בחלקו, כך שנקבע סך הפקדה של 500,000 ₪ ונוספה ערבות עצמית בסך 300,000 ₪. בית המשפט המחוזי ביטל את תנאי האיזוק האלקטרוני. 5. בקשה לרשות ערור אותה הגיש המשיב לבית המשפט העליון, נדחתה על הסף. טיעוני המבקשת 6. המבקשת טוענת כי המשיב הפר במספר מקרים את תנאי מעצר הבית שנקבעו, תוך שמפנה לחומר ראיות שנאסף על ידה ומבסס מקרים אלה. 7. המבקשת טוענת כי הגישה את הבקשה לעיון חוזר רק לאחר שמיצתה את הליך החקירה לגבי מקרי ההפרה המדוברים. 8. לטענת המבקשת, לאור מקרי הפרת מעצר הבית, לא ניתן לתת עוד אמון המשיב ולפיכך יש לעוצרו עד לתום ההליכים כנגדו וכן להורות על חילוט הערבויות. טיעוני המשיב 9. ב"כ המשיב טען בנושא סדר הדין לפיו, לדבריו, יש לערוך את הדיון. ב"כ המשיב סבור כי על בית המשפט לערוך דיון מעין הוכחות, הכולל שמיעת עדים וחקירתם, זאת בכדי לקבל החלטה בבקשה זו. 10. ב"כ המשיב הלין לגבי התנהלות לא הגונה של המבקשת, כך לדבריו, לאור העובדה שקיימה דיון בבית המשפט המחוזי באשר לטעות שיצאה תחת ידי מזכירות בית המשפט אשר הסתפקה בהפקדה בסך 300,000 ₪ במקום סך של 500,000 ₪, זאת בזמן שידעה על קיומן של ההפרות לכאורה. 11. ב"כ המשיב טען באשר לחומר הראיות והצביע, לגישתו, על כירסומים הקיימים בו. 12. ב"כ המשיב ביקש להסתפק בחלופת מעצר, ציין כי ניתן לתת אמון ולבטוח במשיב. עוד הוסיף כי המשיב סובל מסרטן ומסוכרת, אולם לא צרף תיעוד רפואי לגבי עובדות אלה. דיון ראיות לכאורה להפרת מעצר הבית פן משפטי-דיוני 13. כאמור לעיל, ב"כ המשיב עותר לשמיעת העדים וחקירתם על ידו, בטרם אקבל החלטה באשר לעוצמת הראיות. 14. מושכלת יסוד היא כי בית המשפט איננו נוהג לשמוע עדויות, לקיים חקירות וסיכומים בשלב זה של ההליך המשפטי, זאת בכדי לקבל החלטה לגבי ראיות לכאוריות. 15. אופן העיון בחומר הראיות, מבחינת סדרי הדין הנוהגים בשלב זה של ההליך, נשענים על הרף הראייתי הנדרש כפי שנקבע בפסיקה עניפה לאורך שנים מאז הילכת זאדה (בש"פ 8087/95 - שלמה זאדה נ' מ"י , פ"ד נ(2), 133). 16. הדיון בעיון חוזר נערך "כבכל הליך של מעצר/שחרור בערובה, המדובר בראיות בכתב, לרבות תצהירים; ומכל מקום - ככלל, אין משמיעים עדים" (י. קדמי, על סדר הדין הפלילים, חלק ראשון א, תשס"ח - 2008, עמ' 400). 17. בניגוד לטענת ב"כ המשיב, בשלב בו אנו נמצאים יש לבחון האם הפוטנציאל הגלום בחומר הראיות מקים סיכוי סביר לביסוס אשמת הנאשם מעבר לספק סביר במהלך ניהול התיק העיקרי. שם, אכן יעברו ראיות אלה את כור ההיתוך של חקירות אותן מבקש ב"כ המשיב לבצע כבר היום (ר' לענין זה בש"פ 2927/12 - שלמה פרץ ואח' נ' מ"י, תק-על 2012(2), 1223). 18. הנני דוחה את נסיונו של ב"כ המשיב לבסס את טענתו הדיונית לשמיעת עדים על ב"ש 168/91 (שלום רחובות) וכן ב"ש 1005/85 (שלום ת"א). מבלי להכנס לבעייתיות הקיימת לדעתי בהתבססות על החלטות אלה, הרי שהן ניתנו זמן רב בטרם חוקק חוק המעצרים וכן בטרם נכתבה הילכת זאדה, בהרכב מורחב בבית המשפט העליון. לאור האמור לעיל, אבחן את המקרים המיוחסים למשיב בהתאם להלכה המנחה אותי בדבר עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה. פן עובדתי עדותו של יגאל דוגה 20. בהודעה שמסר יגאל דוגה ביום 8/5/12, העיד כי פגש את המשיב, שבוע קודם לכן במשרדו שלו. לדבריו, ביקש מהמשיב להגיע למשרדו על מנת לחתום על מסמך העדר תביעות. 21. יגאל דוגה אף צרף לתיק החקירה את אותו מסמך עליו חתם המשיב בפניו, ובו מפורטים פרטיו לרבות מספר תעודת זהות. בנוסף, צרף מסמכים נוספים אשר נמסרו לידיו על ידי המשיב, לרבות צילום תעודת הזהות שלו. 22. אציין כי החתימה המתנוססת על גבי המסמך האמור, דומה דמיון רב לחתימת המשיב בהודעתו תחת אזהרה. 23. יגאל דוגה זיהה את ההמחאה שנתפסה אצל רמי ארד (יפורט בהמשך), כהמחאה שנמסרה על ידו למשיב ביום2/5/12 במשרדו שלו. דוגה העיד כי לאחר חתימת המשיב על מסמך העדר התביעות, זה הלך וחזר כעבור כשעה אז קיבל לידיו את ההמחאה המדוברת. 24. עוד מסר יגאל דוגה עותק ממצלמות האבטחה במשרדו במועד האמור לעיל. מצפיה בעותק זה בבית המשפט ביום 10/5/12, אציין כי קשה לזהות תווי פנים ואולם האדם המופיע בקלטת דומה למשיב מבחינת מבנה גופו וכן לבש חולצת פסים צבעוניים זהה לזו שלבש המשיב עת היה באולמי ביום הדיון. עדותו של רמי ארד 25. בהודעה שמסר ביום7/5/12, העיד כי המשיב, אותו הוא מכיר הכרות מוקדמת, הגיע ביום3/5/12 לעסק החלפנות בו הוא עובד, על מנת לפדות המחאה. 26. רמי ארד מזהה את ההמחאה המדוברת בעדותו של יגאל דוגה כזו שהובאה אליו על ידי המשיב לצורך נכיון. 27. ארד מצרף "שובר נכיון שקים" לגבי המחאה זו, מיום 3/5/12, ובו מפורטים פרטיו האישיים של המשיב, לרבות מספר תעודת זהות וחתימה. 28. אציין כי החתימה המתנוססת על גבי שובר זה דומה דמיון רב לחתימת המשיב בהודעתו באזהרה. עדותו של תמיר רצון 29. בהודעה שמסר ביום 4/5/12, מתאר ביקור של המשיב "לפני חודש או חודשיים". מדובר באדם הטוען להכרות טובה עם המשיב. 30. תמיר רצון מתאר כי מדובר בפעם היחידה בה ראה תא המשיב במהלך חמשת החודשים שקדמו להודעתו. העובדה שהקפיד לתאר כי מדובר היה במקרה אחד בלבד, יש בה כדי לחזק את אמינות גירסתו. עדותו של מוריס גוליאן 31. בהודעה מיום 4/5/12, טוען גוליאן כי יש לו קשרי עבודה עם המשיב, כך שמכיר אותו היטב. 32. גוליאן טוען כי בתחילת חודש אפריל השנה, הגיע המשיב לאתר עבודה בקרית עקרון. לדבריו, תמיר רצון מפקח העבודה (האמור לעיל) הודיע לו טלפונית שהמשיב נמצא באתר. 33. לדברי גוליאן הגיע לאתר בעקבות שיחת הטלפון ופגש במקום במשיב. 34. גם עד זה מתאר שמדובר בפגישה בודדת במהלך תקופה זו. 35. גולאין מתאר שכשהגיע לאתר הבחין במשיב עם פועלים נוספים אולם תמיר לא היה לידו כי הוא מסתובב. גירסה זו בהחלט פותרת את הקושי שהעלה ב"כ המשיב ולפיו בעוד תמיר דיבר על כך שהמשיב אמר שלום והלך, גוליאן מדבר על כך שהוא נפגש איתו. מזכרים 36. החוקר אלחנן אורן התקשר ביו ם7/5/12 בשעה 13:20 למקום בו אמור היה המשיב לשהות במצער בית. אישה שהזדהתה כאשת אחיו של המשיב, אמרה כי זה יצא לרופא. 37. בחקירתו תחת אזהרה הסביר המשיב כי היה בדין בבית המשפט בשעה 08:30, סיים את הדין לאחר כשעה, ואז נסע עם אחיו ובא כוחו למשרד רשן החברות במרכז כלל לבצע בדיקה כלשהי עד השעה 12:00. 38. עו"ד מסאלחה אישר בפני טענה זו במהלך הדיון ואף הציג עותק מהמסמך (סומן נ/2 ומצביע כי התשלום עבור המסמך בוצע בשעה 11:55 ביום7/5/12). מסקנות ראיתיות בבואי להעביר את העובדות המתוארות לעיל במסננת הראייתית הנדרשת לשלב זה, הינני מוצא כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה משמעותית לגבי ארבעה מקרים של הפרת הוראה חוקית: 39. ביום 2/5/12 במשרדו של יגאל דוגה בירושלים, לאור עדותו, שלל המסמכים המפורטים וכן שילוב האמור במארג הראייתי של עדות רמי ארד. 40. ביום 3/5/12 בעסק החלפנות של רמי ארד בירושלים, לאור עדותו, המסמכים המפורטים וכן שילוב האמור במארג הראייתי של עדות רמי ארד. 41. בתחילת חודש אפריל 2012 באתר בניה בקרית עקרון, לאור עדויותיהם של תמיר רצון ומוריס גוליאן, כמפורט לעיל, המשתלבות זו בזו. עוד אציין כי הבקשה ליציאה לפגישה עם עו"ד, נשוא נ/1, לא מדברת על מועד כלשהו שהיה בתחילת חודש אפריל וודאי שלא מפגש שכזה באתר בניה בקרית עקרון. 42. אי חזרתו המידית של המשיב מהדיון בבית המשפט ביום 7/5/12, אשר הסתיים לדבריו סביב השעה 09:30, ושהותו במשרד רשם החברות לפחות עד השעה 12:00. (ר' לענין זה בש"פ 5275/09 - אופיר וייס נ' מ"י, תק-על 2009(3), 1125 (להלן: "וייס"), שם דובר בעורר אשר לאחר דיון משפטי בעניינו, נסע עם אחיו המפקח ללשכת ההוצאה לפועל ולעסקו. בית המשפט הסתפק בהפרה זו, הפרה בודדת ללא ביצוע עבירות נילוות, בכדי להורות על מעצרו עד תום ההליכים כנגדו). אשוב ואדגיש כי בשלב הנוכחי אינני עומד על ממצאי מהימנות של עדים, אלא אם מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, ובמקרה הנוכחי העדויות שזורות היטב זו בזו ומחזקות האחת את השניה. (ר' עוד לענין אופן בחינת העדויות, בש"פ 2607/10 - פיניאן נ' מ"י, תק-על 2010(2), 2250). עילת מעצר עילת המעצר לה עותרת המבקשת הינה סטטוטורית. 43. עילת המסד לבקשת המעצר הראשונה בתיק זה היא חשש להמלטות מן הדין, כדברי כבוד השופט פולוק בפרוטוקול מ"ת 28051-01-12 מיום 28/2/12: "אציין שאין חולק שבמקרה דנן יש חשש ממשי להימלטות מן הדין". שתי ערכאות ערר הותירו את קיום עילה זו, במקרה הנדון, על כנה ואף החמירו את תנאי חלופת המעצר. לאור האמור לעיל אינני רואה מקום, בשלב זה, לנתח שוב את עצם קיומה של עילה זו, אם כי ודאי שיש משקל לגובה הערבויות שנקבעו, באשר לעוצמת עילה זו גם בדיון שבפני. 44. עילת המעצר החדשה אשר התעוררה בעקבות מקרי ההפרה שביצע לכאורה המשיב, לקוחה מהוראות סעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים: "הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, אם נתקיים אחד מאלה... (2) בית משפט ציווה על מתן ערובה והערובה לא ניתנה להנחת דעתו של בית המשפט או שהופר תנאי מתנאי הערובה, או שנתקיימה עילה לביטול השחרור בערובה" (ההדגשה איננה במקור - א"ק). 45. מדובר בעילת מעצר עצמאית שאיננה קשורה בעילת המעצר הראשונה בגינה שוחרר המשיב לחלופת מעצר. הדבר נובע מהחשיבות שייחס המחוקק לעצם הפרת תנאי מתנאי השחרור. (ר' בש"פ 7364/09 - מ"י נ' יניב אדרי, טרם פורסם, ניתן ביום 17/9/09, (להלן: "אדרי"). חלופת מעצר 46. בחינת הוראות סעיף 21 לחוק המעצרים, מעלה כי להבדיל מהחובה הקיימת לבחון חלופת מעצר בכל הנוגע לסעיף 21 (א)(1), הרי חובה זו לא קיימת לגבי סעיף 21 (א)(2) בו עסקינן במקרה הנדון: (ב) בית המשפט לא יתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א) אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולענין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה: לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה; (ההדגשה איננה במקור - א"ק). (לענין זה ראה את נפקות ההבדל שמוצא בית המשפט העליון באבחנה הקיימת בין חובה לבחון חלופת מעצר לבין הרשות לעשות כן, במקרה של הפרת תנאי שחרור, בענין אדרי שלעיל). 47. על אף האמור לעיל, וכן העובדה שמדובר בבחינת רשות על כל ההשלכות והמשקל שיש לתת לכך, אבחן להלן את השיקולים בבחינת חלופת מעצר במקרה זה. 48. חלופת מעצר הינה בבחינת כריתת חוזה אמון בין הנאשם לבין בית המשפט. בלא שמתקיים אמון זה כלפי הנאשם - נשמטת הקרקע תחת האפשרות לקיים את המעצר בדרך של חלופה. 49. הקושי במתן אמון כאמור באדם אשר הוכיח במעשיו כי איננו ראוי לאמון זה, עוברת כחוט השני בפסיקה המחייבת בענין. בשל חשיבות רכיב זה אצטט מעט מפסיקה זו: "כל חלופת מעצר שהיא מבוססת בראש ובראשונה על יכולתו של בית המשפט ליתן אמון בנאשם... מרגע שמופר אמון זה (ואפילו לא התקיימה אחת מהחלופות הנ"ל), יתקשה בית המשפט לשוב וליתן את האמון הנדרש בנאשם פעם נוספת". "זה המקום לציין כי המשיב אמנם לא ביצע עבירות נוספות בעת שהפר את תנאי השחרור בערובה, ואולם אינני רואה בכך טעם המצדיק התחשבות מיוחדת בו, נוכח עצם עובדת ההפרה. העולה מן המקובץ אמור להעביר מסר המכוון הן כלפי המשיב והן כלפי אוכלוסיית המשוחררים לחלופת מעצר ותמציתו היא כי הקפדה על תנאי השחרור היא הכרחית, הן בשל הטעמים הקונקרטיים שפורטו לעיל והן בשל הצורך לשמור - מכל משמר ותרתי משמע - על קיום מוסד חלופת המעצר" (ענין אדרי לעיל, ההדגשה איננה במקור - א"ק).. "סלחנות מוגזמת להפרת תנאי השחרור עלולה לעודד בעקיפין את ההפרות, ובכך לפגום ביעילותו של האמצעי שקבע המחוקק כדי להגן על חירותו של הנאשם... דלדול כוחה של חלופת המעצר להשיג את מטרתה יוביל לצמצום האפשרות לעשות שימוש באמצעי זה, וכפועל-יוצא מכך יתגבר הכורח - הלא רצוי - להיזקק למעצר מלא מאחורי סורג ובריח." (בש"פ 3239/08 - שוקרון נ' מ"י, לא פורסם 13.5.08). "אדם המשתחרר בערובה ובתנאים ראוי לו כי יהלך על בהונות רגליו, זהיר זהיר, שמא יפר תנאים שהושתו עליו. לא כן היה מנהגו של העורר" (בש"פ 3175/03 - אבוגליון נ' מ"י, תק-על 2003(2), 305). " מדובר בעילת מעצר עצמאית, העומדת בפני עצמה ואיננה קשורה לעילות המעצר האחרות. כפי שכבר נקבע על-ידי בית-משפט זה, נראה כי הדבר נובע מהחשיבות שייחס המחוקק לעובדת הפרת תנאי מתנאי הערובה שנקבעו לאותו נאשם (ראו בש"פ 7364/09 מ"י נ' יניב אדרי (טרם פורסם, 17.9.09)). משמע, מרגע שהופר האמון על-ידי העורר, בשל הפרת תנאי השחרור מספר פעמים, יתקשה בית-המשפט ליתן בו שוב אמון". (בש"פ 8891/09 - אדיס אקלום נ' מ"י. תק-על 2009(4), 2265). (ההדגשה איננה במקור - א"ק). "התנאים המגבילים של חלופת המעצר, יהיה זה מעצר בית ותהיה זו ערבות כספית, לעולם אינם מסלקים את החשש במידה מספקת, אלא אם הם מתאספים לאמון שהנאשם יקיים את תנאי השחרור, המפורשים והמשתמעים. אם נשמט האמון, מתמוטטת גם החלופה". (בש"פ 507/00 - ששון מזרחי נ' מ"י. פ"ד נד(1), 385. (ההדגשה איננה במקור - א"ק). 50. במקרה הנדון בפני, אציין מספר רכיבים המכריעים את הכף כנגד שחרור לחלופת מעצר נוספת: א. העובדה שמדובר בארבעה מקרים שונים של הפרות מעצר הבית, במועדים שונים, לרבות בקרית עקרון, משמיטה את הקרקע תחת האמון שניתן לתת במשיב זה. ב. הערבויות הגבוהות במיוחד אשר הושתו על המשיב, לרבות הגדלת הסכום בערכאת הערר, ולא היוו כל גורם הרתעתי כנגד הפרת תנאי השחרור והפרת האמון הגסה עליה שב וחזר המשיב. ג. החשיבות המכרעת שיש לתת לרכיב האמון במשיב עת מתן החלטה לגבי חלופת מעצר, כמפורט בפסיקה שלעיל. ד. האבחנה שביצע המחוקק בין החובה לבחון חלופת מעצר לבין הרשות לעשות כן, והפסיקה האמורה לעיל אשר יחסה לכך את המשקל המתאים. ה. הפגיעה המסתברת במוסד חלופת המעצר, כמתואר בפסיקה שלעיל, באם זו תינתן במקרה כה בוטה של הפרות תנאי החלופה. ו. לגבי מצבו הרפואי של המשיב, הוצג בפניי מסמך שהינו קשה לאימות. יחד עם זאת, בהתאם לפרטים המופיעים במסמך הנני מוצא כי המשיב יוכל לקבל את הטיפול הרפואי לו הוא נזקק במסגרת שב"ס. באם יתעוררו נסיבות חדשות לגבי מצבו הרפואי של המשיב, וכן הטיפול שניתן במסגרת שב"ס, יוכל ב"כ המשיב להביא פרטים אלה בפני בית המשפט. לאור כל האמור לעיל, הינני מורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. חילוט הערבויות המבקשת עותרת לחילוט הערבויות השונות שהותלו בתיק זה. כפי שציינתי במהלך הדיון, לא אדון בחילוט ערבויות של צד ג' ללא קיום דיון בנוכחותו. לפיכך הדיון שאערוך להלן יתייחס לחילוט הפקדת סך 500,000 ₪ על ידי המשיב וכן חתימתו על ערבות עצמית בסך 300,000 ₪. 51. נושא חילוט ערבויות קבוע בסעיף 51 לחוק המעצרים: "51. (א) שופט הדן בענינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע". 52. מבחינת סדרי הדין, הינני שב ומפנה לדיון שערכתי בשאלת העיון החוזר. בית המשפט העליון דחה בעבר טענות לפיהן יש להרשיע תחילה את הנאשם בטרם יורה בית המשפט על חילוט (ראה לענין זה בש"פ 10316/08 - יניב גולן נ' מ"י. תק-על 2008(4), 2519 וההפניות בו). 53. מטרת הפקדת הערבויות הינה בראש ובראשונה הרתעת הנאשם מפני הפרת תנאי שחרורו. מכאן שעל בית המשפט להמנע מ"סלחנות מוגזמת להפרות של תנאי ערובה שתעודד בעקיפין הישנות של ההפרות ותפגום ביעילות של מוסד השחרור בערובה". (בש"פ 980/12 - דוד זוהר נ' מ"י. תק-על 2012(1), 2587); וכן, קובע בית המשפט כי "לשם יעילות ההרתעה, שומה על  בית המשפט לחלט את הערבות, כולה או חלקה, לטובת אוצר המדינה, במקרה בו מופרים תנאי השחרור". (בש"פ 10533/05 - מחמד אבו דין נ' מ"י. תק-על 2005(4), 3409). 54. ההחלטה האם לחלט את כל הערבות או רק חלק ממנה תלויה בנסיבות הכוללות את מהות האישומים התלויים כנגד הנאשם ומאופי הפרת תנאי השחרור (ראה בש"פ 8626/04 - סמואל צו'סקין נ' מ"י, תק-על 2004(4), 18, שם חולט סך הגבוה ממחצית סכום ההפקדה כאשר מדובר היה בהפרת מעצר בית ללא ביצוע עבירה נלווית). 55. לאור האמור לעיל, תוך מתן דגש על חשיבות חילוט הערבות לצורך שמירה על הרתעה וכן על מוסד השחרור בערובה, שב וקובע בית המשפט כי במקרה של הפרת תנאי השחרור יש מקום להורות על חילוט ערבויות, זאת אף לצד החלטה על מעצר עד תום ההליכים. (ר' לדוגמא בש"פ 6071/07 - מוחמד עאבדין נ' מ"י. תק-על 2007(3), 1581, פ"ד צ'וסקין שלעיל ופ"ד וייס שלעיל, בו עתר הנאשם להסתפק בחילוט ערבויות ללא מעצר). 56. אמקד את בחינת המקרה הנדון במספר נקודות, המשמעותיות בעיני לצורך קבלת החלטה על חילוט הערבויות וגובה החילוט: א. מדובר בארבעה מקרים של הפרת מעצר הבית בו היה על המשיב לשהות. אחד המקרים היה בקרית עקרון, מקום המרוחק מאד ממקום מעצר הבית. ב. בחינת מהות האישומים התלויים כנגד המשיב, מצביעה על הפן הכלכלי הדומיננטי שבביצוע העבירות המיוחסות לו, תוך מתן דגש על היקף נרחב ביותר שפגיעתו בציבור כולו הינה קשה. ג. המשיב הפקיד ערבויות בגובה רב, כאשר סך הערבויות עלה בהחלטת בית המשפט המחוזי. מחד, ההפרות המדוברות על אף הערבויות הגבוהות, מצביעות על עזות מצח וזלזול בהוראת בית המשפט, ומאידך - מדובר בסכומים מאד משמעותיים לצורך חילוט. ד. כאמור לעיל, בית המשפט מורה על חילוט ערבויות אף כאשר מדובר במעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, לדעתי לקחת בחשבון את העובדה שרכיב ההרתעה הנקודתית כלפי משיב זה איננו כבד משקל, באשר זה איננו שב לחלופת מעצר אלא נעצר ללא חלופה. כמובן שיסוד הרתעת הרבים והשמירה על מוסד השחרור בערובה עדיין קיים, ולפיכך יש להורות על חילוט, בגובה כזה או אחר. ה. הפרות מעצר הבית לא לוו בביצוע עבירות נילוות. ו. בשולי הדברים, אתייחס אף לטענת ב"כ המשיב באשר להתנהלות הלא נאותה, לטעמו, של המבקשת בכל הנוגע לדיון שנערך בבית המשפט המחוזי, עובר למעצרו של המשיב. כפי שציינתי כבר בהחלטתי הקודמת, הסברי המשיבה באשר לעובדה שהליכי החקירה טרם הסתיימו וטרם מוצו בשלב הדיון בבית המשפט המחוזי, הינם מספקים מבחינתי. 57. לפיכך, בהתאם לפסיקה המנחה שלעיל ואיזון בין השיקולים השונים כמפורט, הנני מורה כי מתוך סך ההפקדה וכן הערבות העצמית אשר הוטלו על המשיב ועולים כדי סך מצטבר של 800,000 ₪, יחולט סך מזומן של 150,000 ₪. מעצרעיון חוזרמסמכיםאיזוק אלקטרוני