בפני תביעה שעניינה חוב שנותר בגין אספקת שירותי תדלוק ע"י התובעת לנתבעת 1, חברת הסעות (להלן: החברה), באמצעות דלקנים. אין מחלוקת על גובה החוב ועל חיוב החברה בו. הנתבע 2 (להלן: שלמה) ששימש כמנהל התפעול של החברה, והנמצא כיום בהליכי פש"ר, מודה אף הוא בחבותו האישית כמי שחתם בפועל על כתב הערבות, ועל כן לא התגונן כנגד התביעה. כמו כן אין מחלוקת, כי החברה הוקמה ע"י שלמה לאחר שחברה קודמת שלו הגיעה לקריסה כלכלית והוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, ועל כן הקים את החברה ורשם אותה על שם בתו, הנתבעת 3 (להלן: רוית). רוית נרשמה ברשם החברות כבעלת מניות וכמנהלת החברה, על אף שבפועל לא ניהלה אותה באופן שוטף אלא היתה במועדים הרלוונטיים בת 25 שנים ועבדה כשכירה בחברת ביטוח בעיר אחרת. ההתדיינות מתמקדת בחבותה של רוית. המחלוקות בתיק הן שתיים: האחת - עובדתית, האם חתמה רוית בשם החברה על ההסכם להספקת שירותי תדלוק ע"י התובעת, וכן על כתב ערבות אישית לחיובי החברה, שניהם מיום 14.7.08. השניה - עובדתית ומשפטית, באם ייקבע כי רוית לא חתמה על ההסכם ועל כתב הערבות, האם מוטלת עליה חבות אישית לתשלום חוב החברה לתובעת עקב הסמכתה, במפורש או מכללא, את שלמה לחתום בשמה ובמקומה. נשמעו עדויות נציג התובעת דאז, נתי לוי, אשר עבד כסוכן להחתמת לקוחות עבור חברת בת של התובעת - דלקל אנרגיות, וכן עדויות רוית ושלמה. כן הוצגו פרוטוקולים של החברה ומסמכי ההתקשרות בין הצדדים. נתי לוי העיד כי זכור לו שבפגישה השניה עם שלמה, לאחר שנערכה בדיקה בדלקל לגבי נתוני החברה החדשה ואושר לו להחתים אותה הסכם ההתקשרות, נכחה אשה, שחתמה על ההסכם וכתב הערבות. הוא לא היה יכול לזהות את רוית. לדבריו הפגישה התקיימה בשעת צהריים. לאחר שהוצג לו כי רוית עבדה באותו יום בחברת הביטוח דיקלה בבני ברק ויצאה משם, לפי תדפיס שעון נוכחות, בשעה 15:16, ועל כן לא היתה יכולה להגיע לירושלים לפני השעה 16:30 לכל המוקדם, אמר כי יתכן שהפגישה היתה בשעות אחה"צ או שעות הערב המוקדמות. רוית העידה כי לא נכחה בפגישה ביום 14.7.08 וכי החתימות על ההסכם וכתב הערבות אינן חתימותיה. היא הציגה את תדפיס שעון הנוכחות במועד הרלוונטי בחברת דיקלה, ולפיה סיימה את העבודה בבני ברק בשעה 15:16 ועל כן לא היתה יכולה להגיע לירושלים בשעת צהריים. שללה כי התבקשה לנסוע לירושלים לצורך חתימה על ההסכם עם התובעת, או להגיע לחברה באופן שוטף בכלל, ולדבריה היו בחברה עובדים שמונו כמורשי חתימה לצורך כך - בתחילה גב' רוזט אלהרר ואחרי כן מר פנחס מתוק (הוצגו פרוטוקולים של החברה לפיהם מונו שני אלה, זה אחר זו, כמורשי חתימה בנוסף לרוית). רוית העידה כי היא החתומה על פרוטוקולי החברה מיום 11.3.08 ו-2.9.08. שלמה העיד כי הוא נכח בפגישה עם נתי לוי, שהתקיימה בשעת צהריים מוקדמת לאחר שסיים הסעה, זימן אליו את נתי לוי וחתם בנוכחותו ובידיעתו חתימה הנחזית להיות חתימתה של רוית, לאחר שהציג בפניו את העתק ת"ז שלה שהיתה במסמכי החברה. כן ציין כי נתי לוי הכיר אותו מהחברה הקודמת שניהל וידע שיש לו ולחברה הקודמת חוב לתובעת. כן העיד שלמה, כי הוא החתום על פרוטוקול החברה מיום 22.9.08 ועל הסכם הפריסה לתשלומים, חתימות הנחזות להיות חתימותיה של רוית. לאור המחלוקת, בחנתי את חתימות רוית על גבי פרוטוקולי החברה לעומת החתימות על גבי המסמכים שבמחלוקת. הגם שלא הוגשה ע"י מי מהצדדים חוו"ד גרפולוגית, בחינה מדוקדקת של החתימות מלמדת כי החתימות על ההסכם ועל כתב הערבות, כמו גם על מסמך הפריסה לתשלומים שנחתם בשלב מאוחר יותר ע"י החברה ונשלח בפקס' לתובעת, אינן זהות לחתימותיה של רוית על הפרוטוקולים מיום 11.3.08 (נספחי ב' לכתב ההגנה), אלא לזו שעל הפרוטוקול מיום 22.9.08 (נספח ג' לכ"ה) אשר שלמה מודה שהוא החתום עליו, בעוד שרוית טעתה וסברה כי היא חתומה גם עליו. ניכר הבדל הן ביציבות הקו והן בצורת האות "ק" שבסיום השם אינדיק, באופן שאינו מתיישב עם האפשרות כי רוית חתומה על ההסכם ועל כתב הערבות, ומשכנע אותי כי אכן גרסת שלמה נכונה, וכי הוא שחתם את שמה של רוית בתו על המסמכים הנ"ל, ללא ספק בידיעת נציג התובעת מר נתי לוי, שידע היטב כי שלמה איננו רוית. בהקשר זה אעיר, כי עדותו של נתי לוי אינה עדות אובייקטיבית של אדם נעדר עניין במחלוקת, שכן הוא בוודאי מבין היטב כשאם יתברר כי הוא החתים את שלמה על הסכם עליו נחזית להיות חתומה רוית, וזאת ביודעו כי שלמה קרס כלכלית ועל כן פתח חברה על שם בתו, הרי שיהיה צפוי לתביעה אישית מהתובעת בשל ההטעיה שהכשילה אותה. אני סבורה כי ביחסים המשפחתיים המתוארים, כאשר רוית עובדת עד שעת אחה"צ בעיר מרוחקת מירושלים וכאשר יש הכרות קודמת בין שלמה לנתי לוי, סביר יותר שרוית לא התבקשה להגיע במיוחד מבני ברק לירושלים כדי לחתום על ההסכם עם התובעת ועל כתב הערבות, אלא שלמה נטל לעצמו חירות לחתום בשמה חתימה הנחזית כחתימתה, וזאת בידיעת נציג התובעת מר לוי. לפיכך אני קובעת כי הוכח על פי מאזן ההסתברויות כי רוית לא חתמה על ההסכם ועל כתב הערבות. אשר למחלוקת השניה, אני קובעת כי לא הוכח במידה מספקת כי רוית היתה ערה להתרחשות זו וכי הסמיכה את אביה, ביודעין או בדרך ההתנהגות, לחתום בשמה על מסמכי התקשרות עם צדדים כלשהם. רוית חתומה על הפרוטוקול מיום 11.3.08 לפיו הוסמכה הפקידה רוזט אלהרר כמורשית חתימה בחברה, והיתה רשאית להניח, כי מקום שיהיה צורך בחתימה של מורשה חתימה כשהיא אינה נמצאת בחברה, מה שארע במשך רוב הזמן, תחתום מורשית החתימה. כאמור, באותה עת היתה רוית בת 25, עובדת כפקידה שכירה ונטולת נסיון עסקי, ונקלעה למעורבות בחברה רק לבקשת אביה, שכדי לעזור לו הסכימה להרשם כבעלת מניות וכמנהלת באופן פורמלי. לא הוכח כי רוית ידעה או היתה צריכה לדעת, שעל אף קיומו של מורשה חתימה בחברה, אביה יחתום בשמה חתימה הנחזית כחתימתה, וכי היתה לה יכולת לדעת על כך. לפיכך אני דוחה את התביעה. בנסיבות המתוארות, אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו. ערבות אישיתערבות