טעות בתעודת הזהות בדוחות חניה

1. לפניי תביעה למתן פסק דין אשר יצהיר על ביטול הליכי הגביה הננקטים על-ידי הנתבעות בגין קנסות חניה שהושתו על התובע על-ידי הנתבעת 1, עיריית עפולה (להלן - הנתבעת), וכן לתשלום פיצויים לתובע בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשל הליכי גביה שנקטו הנתבעות בגין הקנסות האמורים. תמצית הרקע וטענות הצדדים: 2. ברקע הדברים ניצבים שלושה דו"חות חניה שנרשמו לרכבו של התובע בימים 1.9.1999, 12.9.1999 ו- 14.9.1999, וקנסות בגינם (אלה יכונו להלן, למען הנוכחות, - הקנס). 3. משלא שולם הקנס, נקטו הנתבעות בהליכי גביה שונים נגד התובע, לרבות הטלת עיקולים. 4. התובע איננו טוען כי הרכב לגביו ניתנו הדו"חות איננו רכבו, ואף איננו טוען כי אדם אחר עשה שימוש ברכב בעת שניתנו הדו"חות. טענתו מתמקדת בכך, שבהליכים שננקטו בעניינו בקשר לגביית הקנס, לרבות בכתבי ההרשאה שניתנו מטעם העירייה לגובה מס על-פי סעיף 5 לפקודת המיסים (גביה), צויין, לצד שמו ומענו, מספר תעודת זהות שאיננו מספר תעודת הזהות שלו, וכי בנסיבות אלה מדובר בגבייה בלתי חוקית. יצויין כי תחילה הגיש התובע תביעה בעניין זה לבית המשפט לתביעות קטנות. ביום 8.12.08 הורה בית המשפט לתביעות קטנות, בהסכמת התובע, על מחיקת התביעה, וזאת לאחר שהובהרה לו המורכבות הכרוכה בתביעה והספק בסמכות בית המשפט לדון בה. לטענת התובע, בהמשך פעלה העיריה לתיקון מספר תעודת הזהות השגוי אשר צויין בהליכים הקודמים שננקטו על-ידה, ולטענתו תיקון זה נעשה שלא כדין. 5. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף, בשל העדר סמכות של בית משפט זה, בטענה כי הסמכות לדון בטענות התובע, המופנות נגד הקנס, נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים. לטענה זו התייחס התובע בכתב תשובה שהגיש, תוך שטען כי עניינה של התביעה הוא בביצוע עוולת נזיקיות על-ידי הנתבעות במסגרת פעולותיהן לגביית הקנס המהווה, לטענתו, משום הרשעה פגומה בשל הטעות בציון מספר תעודת הזהות. לנתבעת ניתנה אפשרות להגשת תגובה לתגובה, אך כזו לא הוגשה. דיון הכרעה 6. לאחר עיון בטענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה ולדחות את התביעה על הסף בשל היעדר סמכות, כמפורט להלן. 7. הסמכות לדון בעבירות על חוקי העזר העירוניים, לרבות עבירות חניה, נתונה לבית משפט לעניינים מקומיים (סעיף 55(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984). בהתאם לסעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, משלא שילם אדם קנס במועדים הקבועים בחוק, יראו אותו כאילו הורשע ונגזר עליו קנס. תקיפת הקנס/ההרשעה, הינה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים, וככלל אין לעשותה בבית המשפט האזרחי (ע"א 8080/99 וקס ואח' נ' עיריית תל אביב ואח' (לא פורסם). 8. מעיון בטענות התובע עולה, כי בעיקרן הן מתמקדות במספר תעודת הזהות שצויין במסמכי והודעות העירייה במסגרת ההליכים שננקטו נגדו לגביית הקנס, וככל הנראה אף בהודעת הקנס. בתשובתו לבקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף טען התובע, כי נוכח ציון מספר תעודת הזהות השגוי, "מדובר בהרשעה פגומה/בפסק דין פגום אשר לא ניתן כהלכה". טענותיו הנזיקיות של התובע ביחס לפעולות הגביה שנקטו הנתבעות, נשענות, למעשה, על טענתו האמורה בדבר הפגם בהרשעה, שהרי ככל שמדובר בקנסות שניתנו כדין, ובנפול טענת התובע בדבר פגם בקנס, ככל שתיפול, נופלות הטענות הנזיקיות שבתביעה או למצער עיקרן המכריע. 9. טענות התובע שעניינן אי-חוקיות הקנס נשוא התביעה, מצויות בסמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים, ולא בסמכותו של בית משפט זה. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"א 3758/06 שאוליאן ואח' נ' חורש ואח' (לא פורסם) (אושר ברע"א 2747/08 שאוליאן ואח' נ' חורש ואח' (לא פורסם)), כדלקמן: " מי שמבקש לבטל פסק דין שניתן לפי סעיף 229 (ח') לחסד"פ צריך להגיש בקשה בפני בית המשפט שהיה דן בעניינו אילו הנאשם היה משתמש בזכותו לבקש ולהישפט שזה בית המשפט לעניינים מקומיים. לאור הוראות סעיף 229 (ח) יחד עם הוראות סעיף 229 (ח 2), בין אם שילם אדם את הקנס ובין אם לא שילמו וחלפו המועדים להגשת הבקשות נשוא ס"ק (ח 2) - בשני המקרים ייחשב האדם כאילו הורשע. ההבדל בין שני ס"ק אלו ענייננו אם האדם נשא כבר עונשו (ס"ק ח) או שעליו עדיין לשאת עונשו (ס"ק (ח 2)). משכך, הפורום לביטול ההרשעה הינו בית המשפט לעניינים מקומיים. כך גם טענה כי הדו"חות כלל לא הומצאו מקומה באותו הליך ביטול, כפי כל מקרה שניתן פס"ד והנאשם או הנתבע טוענים לעניין המצאה. כך גם טענה להתיישנות העבירה יכולה לבוא רק לאחר ביטול ההרשעה ע"י בית המשפט לעניינים מקומיים. סיכומם של דברים, כל הקשור להשגות על ההרשעה עצמה מקומו בפני בית המשפט הדן בהליך הפלילי ולא בבית המשפט האזרחי." 10. העובדה כי התובע מעלה בתביעתו טענות נזיקיות, אין בה כדי להביא את התביעה בגדר סמכותו של בית משפט זה, שעה שמבחינה מהותית, מהוות טענות התובע משום תקיפה של ההרשעה עצמה. על-פי סדר הדברים הנכון וההגיוני, יש להקדים בירור הטענה נגד תקפות הקנס, לטענות נגד ההליכים שננקטו לגבייתו, וזאת כאשר הטענות נגד הליכי הגביה - במהותן - אינן מנותקות מהטענות נגד הקנס עצמו. ראו לעניין זה האמור בע"א 3758/06 הנ"ל, כדלקמן: " כך גם אין לקבל את ניסיונם של המערערים לאבחן את עניינם מפס"ד וקס, שלא מדובר בעניינם בתקיפה ישירה של ההרשעה וביטולה (שכן מבחינתם הם כופרים בכך) אלא בתביעת נזיקין על הליכי גביה שלא כדין. מדובר למעשה בתקיפה של ההרשעה (ואין זה משנה אם תקיפה ישירה או עקיפה) שכן רק או תבוטל ההרשעה ניתן יהיה לתבוע בעוולות נזיקיות בגין פעולות הגביה שנעשו בגין אותן דו"חות חניה שלא שולם בגינן. ... "דרך המלך" הינה, ראשית קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים לגבי קיומם, תוקפם והתיישנותם של הדו"חות נשוא התביעה ורק אם ייקבע שהמערער 1 לא ביצע את עבירות החניה ו/או שהעבירות התיישנו וההליך הפלילי יבוטל, יוכלו המערערים לטעון את טענותיהם הנזיקיות עקב פעולות שביצעו המשיבים בגין דו"חות אלו". לעניין זה ראו גם: רע"א (י-ם) 5369-03-11 עיריית ירושלים נ' יונן רעי (לא פורסם); ה"פ 201211/05 (שלום ת"א) מנדלוביץ שי נ' עיריית תל אביב (לא פורסם). 11. אשר על כן, התביעה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. משפט תעבורהמסמכיםתעודת זהותחניהדוח חניה