ערבות בחתימה על גב השיק

רקע ועדויות הצדדים. 1. זוהי תביעה כספית על סך 50,000 ₪, אשר במקורה הוגשה כבקשה לביצוע שטר וניתנה לנתבעים רשות להתגונן. לטענת התובעת המחזיקה בשטר, השטר חתום על ידי נתבעת 2 ובערבותו של נתבע 1. החתימה על גב השיק, שנטען שהיא חתימת נתבע 2, הינה חלק מחותמת מוטבעת, בה רשום בכתב יד שמו של נתבע 2, מספר תעודת זהות שלו והחתימה. השיק משוך מחשבון נתבעת 1, שם הנפרע הוטבע בחותמת "שמואל אל בע"מ" ועל פי עדות התובעת, החותמת במקום המיועד לשם הנפרע הוטבעה על ידי קופאית התובעת כאשר קיבלה את השיק. נטל ההוכחה להוכחת ערבותו של נתבע 2 על גב השיק, מוטל על התובעת, שכן, בטענת זיוף עסקינן. נטל הוכחה לחיוב נתבעת 1, מוטל על נתבעת 1 שכן אין חולק שהשיק נחתם ונמשך על ידה. 2. צבי לוי, מנהל הכספים של התובעת, העוסקת במכירת עופות הצהיר, כי את השיק קיבלה התובעת מחברת "זוארץ נתניה" בתמורה לסחורה שקיבלה מהתובעת. השיק הופקד לחשבון חברת שמואל - אל בע"מ, על ידי התובעת, כיוון שבחשבון זה הופקדו כל השיקים הדחויים של קבוצת החברות "יסכה". השיק חזר מהסיבה "מוגבל ולא ניתן להעברה". לדבריו, קבוצת יסכה מורכבת ממספר חברות המשווקות מוצרי עופות ומרבית התמורה מתקבלת באמצעות שיקים של לקוחות, שיקים מוסבים או פתוחים. בחקירתו העיד צבי לוי, שאת השיק קיבלה הקופאית של התובעת, ישירות מהלקוח או באמצעות גובה של התובעת. את השיק היא קיבלה ללא שם המוטב והיא הטביעה עליו את חותמת שמואל אל, שהינה חברת בת של התובעת. התובעת, שהינה חלק מקבוצת יסכה, נוהגת להפקיד את כל השיקים הדחויים שקיבלה מלקוחותיה בגין סחורה שסיפקה להם לחשבון שמואל אל, המוטב בשיק, שאף היא חברה בקבוצת החברות. לדבריו, החותמת בגב השיק בה מצוינת הערבות האישית אינה חותמת של התובעת. על פי עדותו, המוטב על פי חותמת שהוטבעה הינה חברת שמואל אל,. השיק חזר מהסיבה "חשבון מוגבל". התובעת הוקמה ביום 1.1.10 ולא הפקידה את השיק לחשבונה אלא היא התובעת במסגרת התחשבנות שהייתה בינה לבין שמואל אל ובמסגרת היות שתי החברות באותה קבוצת חברות. חברת שמואל אל שילמה במזומן את השיק הדחוי לתובעת כחברה סולקת, כאשר השיק ניתן לתובעת בתמורה לסחורה שסיפקה ללקוח בשם זוארץ, אשר שילם לתובעת בשיק דחוי של נתבעת 1. לטענת הנתבעים, כפי שפורטה בבקשת ההתנגדות לביצוע שטר הינה, שהשיק נחזה על פניו שהינו "למוטב בלבד" ולא לתובעת. מכך, טוענים הנתבעים, הניסיון להסב אותו לתובעת הינו פסול. עוד לטענתם, אין חתימת הסב על השיק, הנתבעים אינם יודעים מיהו הנפרע, אשר לא היה להם כל קשר עמו, הם אינם חייבים לו כל סכום שהוא ואף אינם מכירים את אוחז השיק. לטענת מנהל הנתבעת 2, השיק "נחטף" מידיו על ידי אדם בשם סעדיה מרציאנו. 3. נתבע 2 טוען, כי החתימה על גב השיק הנחזית להיות חתימתו כערב, אינה חתימתו אלא זויפה. לטענתו (ס' 3.א. לתצהירו) מעולם לא ראה את השיק נשוא תביעה זו טרם שנפתח תיק ההוצל"פ, אינו מכיר את הנפרע, אינו חייב לו דבר ואף אינו מכיר את התובעת דנן. בעדות נתבע 2 נתגלו סתירות באשר לעובדות מהותיות לשאלות שבמחלוקת בתביעה דנן, , שאינן יכולות לגור זו עם זו בכפיפה אחת, כפי שיפורט בחקירתו העיד נתבע 2, כי נתבעת 1 הינה חברה שבבעלות בנו, ג'פרי פיטוסי. הוא אישית אינו מכיר את סעדיה מרציאנו ואינו יודע אודות מריבה שהייתה בינו לבין בנו, הבעלים של נתבעת 1. במהלך חקירתו הופנה נתבע 2 לפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני ר' ההוצאה לפועל מיום 1.12.10 בו נכח בעת עדות בנו אודות המריבה עם מרציאנו, אישר, כי שמע את בנו מדבר על הויכוח ביניהם וכן כי הוא יודע אודות הריב והתלונה במשטרה. (ע' 26, 27 לפרוטוקול). 4. עוד העיד נתבע 2, כי אינו מכיר את חברת סי.אם.סי ו/או טי.סי.סי ואינו יודע מה היה עיסוקם ואף טען, כי לא היה בעלים בחברות אלה ולא שימש כדירקטור. משהוצג בפניו דו"ח בעלי מניות, ממנו עולה שהיה בעלים של אחוז אחד מהמניות ודירקטור, המשיך וטען כי לא כך הדבר. (ת/5). כאשר הופנה נתבע 2 לעובדה, שהוא בעל מלון ברח' המעפילים 18 בנתניה וכי כתובת החברה הנ"ל אשר נמסרה לבנק הינה אותה כתובת השיב, שיתכן שבנו מסר את הכתובת של המלון שהיה בבעלותו. 5. בעדותו טען בתחילה, כי "יכול להיות" שנכח בעת חקירת בנו במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר ובהמשך עדותו אישר שנכח בשיבה - (ע' 25 שורה 21 עד עמוד 26 שורה1 לפרוטוקול). באחת טען נחרצות, כי אינו מכיר את מרציאנו, (ע' 25 שורות 17 - 20 לפרוטוקול) ובשנייה טען ששמע בדיון בפני ר' ההוצאה לפועל, שבנו דיבר על מרציאנו, (ע' 26 שורות 1-4 לפרוטוקול) ושהוא "מכיר את הסיפור" (ע' 27 שורות 14 - 20 לפרוטוקול). בעדותו טען נתבע 2 שהוא כלל לא מכיר את חברת סי.אם.סי וחברת טי.סי.סי. ואף טען שלא היה בעל מניות בהן (ע' 26 שורות 13 - 20) ומשהוצג לו דו"ח בעלי מניות, ת/5, השיב, כי היה לו אחוז אחד מהמניות. (ע' 26 שורות 22-26 לפרוטוקול) ואף הוצג לו דו"ח לפיו הוא משמש כדירקטור בחברות. 6. גם בעדותו של מנהל נתבעת 1, בנו של נתבע 2 סתירות משמעותיות לשאלות שבמחלוקת בתביעה דנן. בנו של נתבע 2, ג'פרי פיטוסי הבעלים ובעל המניות של נתבעת 1, הצהיר, כי השיק נחטף ממנו על ידי מרציאנו, ביחד עם שיקים נוספים ועל כך הוגשה תלונה ביום 7.8.09. לטענתו, השיק הוכן במהלך מו"מ עם מרציאנו, והיה אמור להיות משולם למרציאנו, רק כאשר יסיים עבודות עבור נתבעת 1, אך הוא לא סיים אותן מעולם. טענתו זו של ג'פרי פיטוסי, אינה הגיונית, כיוון שככל שלא התכוון לשלם לדוד מרציאנו כל סכום שהוא, עד שמרציאנו יסיים את העבודות, מה הסיבה שהוא הכין את השיק בשלב כה מוקדם להתקשרות ביניהם, וכאשר, כך העיד מפורשות, לא הייתה לו כל כוונה לשלם למרציאנו באותו שלב. 7. הסתירות בעדות ג'פרי פיטוסי, החלו כבר בעדותו לגבי "הכיתוב" בשיק, כאשר זה לטענתו נחטף ממנו על ידי מרציאנו. השיק, כך ג'פרי פיטוסי, "נחטף" על ידי מרציאנו כשהוא חתום על ידו, איך אינו נושא סכום ומועד פירעון והוא היה "למוטב בלבד". (ס' 4,6 לתצהירו אשר הוגש כתמיכה לבקשה להתנגדות לביצוע שטר, ע' 30 לפרוטוקול). לדבריו, בעת שהשיק "נחטף" ממנו לא הייתה על גבו כל חותמת והוא מעולם לא ביקש מאביו, שיערוב לשיק. כל מה שבגב השיק, הוסף לאחר שנחטף ממנו. בחקירתו העיד ג'פרי פיטוסי, כי למרות שאמר בחקירתו בפני ר' ההוצאה לפועל, (ת/4) כי הוא זה שרשם את השיק, כולל תאריך, חתימה וסכום השיב "אז מה, אני מתקן את זה עכשיו, אני לא רואה בזה משהו. לא זכור לי ולא ידוע לי שרשמתי סכום וגם לא זוכר את השאלה ששאלת אותי אז" (ע' 30 שורות 12- 16 לפרוטוקול). בניגוד לעדותו בדיון בהתנגדות לביצוע שטר, טען בחקירתו בדיון ההוכחות, כי רק חתם על השיק, כאשר זה נחטף ממנו ללא סכום ותאריך, ובהמשך טען כי לא זוכר אם רשם על השיקים מועד פירעון. (ע' 30 לפרוטוקול). 8. ג'פרי פיטוסי שינה תשובתו גם לשאלה מה הייתה סיבת אי כיבוד השיק. באחת טען, שהשיק חזר כיוון שהחשבון היה מוגבל (ע' 31 שורות 27 - 28 לפרוטוקול) ובאחרת השיב שאין זה נכוון שהשיק חזר בגלל היות החשבון מוגבל (ע' 32 שורות 5-7 לפרוטוקול), וניסה לטעון שהשיק לא כובד לאור הודעת הביטול שנתן לבנק, אלא שלא הוצגה בפני כל ראייה שניתנה הודעת ביטול של השיק. כבר נקבע: "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) 9. בדיון בהתנגדות לביצוע שטר ביום 1.12.10 בפני כב' הרשמת שרון הינדה, (להלן: "פרוטוקול ההתנגדות") הופנה ג'פרי פיטוסי לתלונה שהגיש במשטרה. בעדותו טען, כי במשטרה התלונן, בין היתר, הן על המריבה עם מרציאנו והן על חטיפת השיקים. לעומת עדותו זו, בתלונה מצוין שתלונתו הינה רק בגין איומים ואין זכר לנושא השיקים שנגנבו ממנו לטענתו. תשובתו של ג'פרי פיטוסי לעובדה זו הייתה "תיגש לתלונה המסודרת במשטרת נתניה" (ע' 3 שורות 15- 30 לפרוטוקול ההתנגדות). כן העיד שם, כי אין חולק שהוא כתב את השיק, התאריך והחתימה (ע' 4 שורות 3-5 לפרוטוקול ההתנגדות). בחקירתו בדיון ההוכחות טען, כי למרות שבתלונה לא רשום כי התלונן על גניבת שיקים, אלא רק על איומים, השיב: "יש גם חטיפת שיקים בתלונה, הגשתי אותה, הגשתי תלונה ואפשר להזמין את השוטר שיגיד בוודאות.....הוא ציין רק איומים" (ע' 30 שורות 17-22 ע' 31 שוקות 6 - 9 לפרוטוקול). בתלונה שהגיש ג'פרי פיטוסי למשטרה רשום שאירוע חטיפת השיק על ידי מרציאנו, אירע ברח' אלי כהן, בעוד שג'פרי העיד בחקירתו, כי הוא ארע ברח' גד מכנס 33, שאינו קרוב כלל לרח' אלי כהן. ג'פרי פיטוסי העיד כי לא צירף את הודעת ביטול השיק שנשלחה לטענתו לבנק (ע' 31 שורה 28 - ע' 32 שורה 9 לפרוטוקול). דיון והכרעה 10. מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה, כי התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, במכירת מוצרי עופות, ולטענתה, במהלך עסקיה מכרה עופות ללקוח שלה בשם "זוארץ נתניה", (להלן: "זוארץ"). את התמורה שילם זוארץ בשיק נשוא התביעה, הנחזה להיות חתום על ידי נתבעת 1 ובערבות נתבע 2. השיק לא כובד מהסיבה שהחשבון מוגבל והשיק לא ניתן להעברה. טוענת התובעת, כי השיק נמסר לה במסגרת עסקיה. הנתבעים טוענים, כי השיק מוגבל כ"למוטב בלבד" ומשכך אינו עביר ולא ניתן להקנות בו זכות לאחר. נתבעת 1 טוענת כי השיק הוצא ממנה בכוח ומיד הוגשה על כך תלונה במשטרה, ונתבע 2 טוען כי חתימתו כערב על גב השטר, זויפה. לטענת הנתבעים, אין לתובעת כל קשר לשיק שעבר "ידיים" רבות והתובעת מסתירה מעיני בית המשפט את נסיבות קבלת השיק. אין מנוס מהמסקנה, שאין לקבל את עדויות הנתבעים, שהיו רצופות סתירות, הן באשר לעדות העדים עצמם והן באשר למסמכים שהוצגו בפני. כפי שפורט לעיל, עולה כי התלונה במשטרה כלל לא הוגשה בגין חטיפת שיק, כטענת הנתבעים, עולה, כי השיק נחתם, לטענת נתבע 2, תוך כדי התחשבנות עם מרציאנו, כאשר לכאורה לא הייתה כל כוונה לשלם לו בשלב החתימה על השיק, כיוון שלטענת מנהל נתבעת 1, הוא לא ביצע את העבודות להן התחייב, עולה כי נתבע 2 כן מכיר את נתבעת 1 וחברות אחרות שהיו בבעלות בנו, ואף שימש כדירקטור בהן, ואף כתובתן נרשמה בכתובת העסק שהוא ניהל. מנהל נתבע 1 סתר עצמו אף בשאלה, מה היה כתוב בשיק בעת שהשיק נמשך על ידי החברה. כפי שיפורט בהמשך פסק דין זה, איני מקבלת את חוות דעת המומחית, הגב' אורה כבירי, הגם שהיא מונתה על ידי בית המשפט, מהסיבות שיפורטו. לאור האמור, איני מקבלת את טענת מנהל נתבעת 1 וקובעת, כי השיק נחתם על ידו ונמשך על ידי נתבעת 1 כאשר שם הנפרע בו ריק. השיק נמסר על ידי נתבעת 1 בחתימתה ובחתימת הערב על גבה, לצד ג', ללא שם הנפרע, ונמסר לתובעת בתמורה לסחורות שמכרה. 11. טוענים הנתבעים, כי על פי עדות התביעה, השיק נמסר על ידי זוארץ לקבוצת טל יסכה, שם הנפרע בשיק הינו "שמואל אל בע"מ" ולתובעת לכן אין בו זכויות, כיוון שאינו ניתן להעברה. לאחר מכן הוחזר השיק לתובעת וזו הגישה אותו לביצוע. עוד עולה מעדות התביעה, כי פקידת התובעת, היא שהטביע את שם הנפרע "שמואל אל בע"מ". טוענים הנתבעים, כי התובעת הוקמה רק ביום 1.1.10 והשיק הופקד לחשבון שמואל אל ביום הפירעון - 20.9.09, חב' שמואל אל מסרה את השיק חזרה לקבוצת יסכה, שמסרה את השיק פיזית לתובעת במסגרת התחשבנויות שונות, וזאת לאחר הקמת התובעת, דהיינו לאחר 1.1.10. משכך, טוענים הנתבעים, לא רק שהשיק אינו ניתן להעברה, אלא התביעה דנן הוגשה על ידי התובעת, אשר הוקמה הרבה אחרי שהשיק התקבל בידי קבוצת טל יסכה, כחצי שנה. 12. נתבעת 1 הינה בבעלות בנו של נתבע 2, ובעבר נתבע 2 היה אחד מבעלי המניות שלה ובעת משיכת השיק שימש בה כדירקטור. בהסכמת הצדדים מונתה, ביום 1.5.11 הגרפולוגית הגב' אורה כבירי כמומחה לבדיקת חתימתו של נתבע 2 כערב על השיק נשוא תביעה זו. בחוות דעתה מיום 29.5.11, קבעה המומחית, כי כתב היד של הערב על גב השיק שונה מכתב היד של נתבע 2 בחתימתו ומצאה, בסבירות גבוהה ביותר (דרגה 1) שהחתימה אינה חתימת נתבע 2. בחקירתה העידה, כי אין בארץ מוסד אשר נותן תעודת מומחה בתחום מומחיותה, אלא רק בחו"ל ולה אין כל תעודה מחו"ל. בארץ לטענתה, לומדים את הנושא מ"רזי הגרפולוגיה" והיא למדה אצל פרופ' בתחום. היא פסיכולוגית קלינית וגרפולוגית, שעובדת באמצעות זכוכית מגדלת מהסוג שבה משתמשים יהלומנים ואשר מגדילה את הכתב פי 20 ואינה עובדת באמצעות מיקרוסקופ. כן היא נוהגת לסרוק את הכתב, כאשר היא משלימה את הבדיקה באמצעות זכוכית מגדלת וכך רואה את הלחץ, ומבנה הקו של הכותב. 13. בחקירתה השיבה, שאת השאלה אם יש דמיון בין החתימה שבמחלוקת לחתימת הנבדק, היא בוחנת את כתב היד ונותנת את חוות דעתה, בלי להשתמש במיקרוסקופ כיוון שיש תכונות שרואים ללא המיקרוסקופ, כגון צורה סגורה, דחוסה והדוקה. (ע' 18 שורות 1-3 לפרוטוקול). בחקירתה הופנתה המומחית לפסיקה בתיקים שונים בהם בתי המשפט שללו את חוות דעתה, בין היתר מהסיבה שהיא הסיקה מסקנות לפיהן, לכאורה נכחה במעמד החתימה. לכך השיבה, שכמובן שרצוי לראות את מקור החתימה. על פי עדותה, לא התייחסה לחתימתו של נתבע 2 בראשי תיבות כיוון שלא נתבקשה לעשות כן. 14. המומחית נשאלה האם אדם יכול "לשטות" ולזייף חתימה של עצמו והשיבה, שבגרפולוגיה יש פרק של זיוף עצמי. אדם המנסה לזייף את חתימתו אינו יכול להסוות את הדינאמיקה הייחודית שלו. כך נתבע 2, יש בחתימתו מאפיינים כגון שאינו "סוגר מבנים" ואת האות "פ" עושה בצורה שטוחה ולא בצורת שבלול, בעוד שהחתימה שבמחלוקת סגורה ויש בה שני קווים, דהיינו של אדם שסוגר את החתימה. אדם אינו מודע לכל מאפייניו. 15. המומחית הופנתה לכך, שבמסמכים שצרפה לחוות דעתה, יש הבדלים בחתימות בין נספחים ב' ו-ד' והשיבה, שבחתימה על חוזה יש משקל כבד לחתימה בסוף החוזה, לכל אדם יש וריאציות אך החתימה זהה בלי העיגול הסופי.המומחית הופנתה להבדל בחתימות בנספחים ג' ו-ה' והשיבה שלמרות ההבדלים ברור שמדובר בחתימה של אותו אדם, כיוון שהדינאמיקה זהה. לדבריה האות "א" בנספח ג' נראית כ - "א" ובנספח ה' נראית כמו האות "ט". אבל יש להסתכל על שתי אותיות ולא על אות אחת. יש וריאציה והחותם אינו רובוט. לטענתה, בחתימתו של נתבע 2 "ט" ו- "ו" יחדיו נראות כמו האות "א" ואחרי האות "פ" יש "ט" שזה נראה כמו "א". עוד העידה, כי חתימת נתבע 2 היא חתימת שם ומשפחה ומשהופנתה לנספח ו' לחוות דעתה, בו מצויה רק חתימה ללא שם ומשפחה השיבה, כי בעמודים הראשונים יש קיצורים לאור הניסיון שצברה וידע וחלק מתורת הגרפולוגיה הינה, שכאשר מקצרים בולעים אותיות, (ע' 14 שורות 22- 27 פרוטוקול) . גם לגבי ההבדלים בחתימות נתבע 2 אשר נמסרו לה להשוואה, נספחים ה', ח', ט', ז' לחוות דעתה, השיבה שהחתימות לא זהות "כי זה לא רובוט" אך יש בהן אותן וראיציות. 16. המומחית הופנתה לנספחים י' בו הנתבע דילג על סוף החתימה, מול נספחים ה', ג', ו', וטענה שהן דומות. לטענתה, בבדיקתה התייחסה לדינאמיקה של החתימה ולא לאותיות, כיוון שבחתימה אין אותיות אלא דינאמיקה. בחוות דעתה פרטה גב' כבירי כי השוותה את חתימת הערב על גב השיק 9 מסמכים עליהם חתם נתבע 2 בין השנים 2007 ל- 2011- ולחתימות שנתבע 2 חתם בפניה. בחקירתה העידה, כי אמנם חתימות נתבע 2 שונות במסמכים עליהם נסמכה חוות דעתה, וטענה, כי בחוזה, יש משקל כבד לחתימה בעמוד האחרון, "ורואים שהוא חתם מהר" . לטענתה בעדותה האופייני לחתימת הנתבע הינה הדינאמיקה הזהה, כאשר יש מקרים שהאות "א" נראית כמו האות "ט" וגם האות "מ" אינה זהה בכל החתימות. עוד העידה, כי האותיות "ט" ו- "ו" כשלמות נראות כמו האות "א" לטענתה יש וראציה והאדם שחותם אינו רובוט . 17. המומחית אישרה שלא כתבה את כל תשובתה בחוות דעתה וטענה: "ככל שאני מסתכלת על החתימה אני רואה עוד דברים וגם שהתכוננתי היום לחקירה מצאתי עוד דברים. הכי חשוב בחתימה זה הדינאמיקה האופיינית לו שמופיעה בכל החתימות" (ע114 שורות 10 - 18 לפרוטוקול). לאור עדותה זו, הרי שלא השלימה בדיקתה מעולם, חלק ממצאיה נמצאו ונקבעו בעת מתן חוות הדעת, חלקם האחר בעת שהתכוננה לחקירתה וחלק נוסף מהממצאים, נתגלו לה בעת שהעידה על דוכן העדים. היה עליה להסתכל ולבחון מראש ולעומק, את כל ההיבטים של החתימה שבמחלוקת והחתימות להשוואה, טרם מתן חוות דעת סופית ומוחלטת, עדותה זו, שאינה מופיעה בחוות דעתה, נראית כמשמעותית ומהותית לבדיקת והשוואת החתימות, ומקומה בחוות הדעת עצמה, ולא בהוספה בעת החקירה, תוך כדי טענה, כי בכל פעם "היא מגלה דברים נוספים". על מומחה "לגלות" הכל, טרם מתן חוות דעתו, ולא להשלימה בעת חקירתו. עולה לכאורה מעדות המומחית בחקירתה, כי עד היום לא הושלמה בדיקתה וככל שתסתכל שוב ושוב על החתימות, יעלו ממצאים נוספים על מומחה להגיש חוות דעת לבית המשפט, לאחר שביצע את מלוא וכל הבדיקות הקשורות בחוות דעתו ולא להשלימה בעת עדותו, ומשכך אין לקבל את חוות דעת המומחית. 18. בחקירתה הופנתה המומחית לנספח ו' לחוות דעתה (חוזה שעליו חתם נתבע 2 ביום 31.3.07), בו בניגוד לטענתה, ולפיה נתבע 2 נוהג לחתום בחתימה מלאה ועל גבי נספח ו לא קיימת חתימה מלאה, השיבה, שבעמודים הראשונים יש קיצורים, וזה על סמך הניסיון שלה ולא ההשכלה. אלא שמעיון בחתימת נתבע 2 על העמוד האחרון של החוזים, נספחים ו, ו-ט' לחוות דעתה ניתן לראות בעין בלתי מקצועית שקיימות שתי חתימות, האחת בה ניתן לזהות את השם רפי פיטוסי והשנייה, ה נראית כ"קשקוש" ודומה יותר לחתימה על גב השיק, נשוא תביעה זו. כאשר הוצג לגב' כבירי השוני בין החתימות על נספחים ו, ו-י', השיבה, "אין בעולם אדם שיודע אם הפא זה של רפי או של פיטוסי, הוא אף פעם לא שם "י".....כתוב פה "רפ" וקשוקוש ואי אפשר לדעת אם זה רפי או ר. פיטוסי. "י" כשהוא כתב אצלי הוא היה די נינוח "ו" הוא לא היה נינוח. לפי הכתוב זה נראה שהוא כתב "ו" בספונטניות......כשאני רואה את החתימות בפני אלה חתימות איטיות והוא מדייק ולא ממהר כמו שהוא תמיד עושה" אין לקבל תשובתה זו של גב' כבירי. לא ברור כיצד החליטה שהחתימות שלא היו בפניה נחתמו כאשר נתבע 2 מיהר, מה עוד, שנקבע בפסיקה, כפי שיובא להלן, כי הפסקיה שללה קבלת חוות דעת גרפולוגית לגבי מצב נפשי. 19 עוד העידה המומחית, כי למרות שעל גב השיק בחותמת הערבות מצויים פרטיו המזהים של נתבע 2 בכתב יד (שמו המלא, ת.ז. ), לא מצאה לנכון לבדוק אם כתב היד למספר תעודת הזהות נרשם על ידי נתבע 2, וזאת, כך המומחית, כיוון שנתבקשה לבדוק את החתימה בלבד. גם תשובתה זו של המומחית אין לקבל, כיוון שהיה עליה לבדוק את כל הנתונים שהיו בידיה, ביחד עם החתימה שבמחלוקת, כדי להשוות את כל מה שניתן, לכתב היד של נתבע 2. עוד העידה גב' כבירי, שכיוון שבחתימה שבמחלוקת אין אותיות, היא בדקה רק את הדינאמיקה. גם תשובתה זו אין לקבל, לאור העובדה שלפחות על נספחים ח' ו-ט' לחוות דעתה, עליהם נסמכה בהשוואת החתימות לצורך מתן חוות דעתה, קיימות חתימות בנוסף לשמו של נתבע 2. את החתימות על אותם מסמכים, לא השוותה כלל המומחית לזו שבמחלוקת, ולטענתה, כיוון שבחתימה שבמחלוקת אין אותיות. אלא שבחותמת עצמה נרשם שמו של נתבע 2 באותיות, שניתן היה להשוותם לאותיות שבחתימתו, דבר שלא בוצע על ידי המומחית. (ע' 16 לפרוטוקול). גם לעניין זה יש סתירה בעדות המומחית, כיוון שבע' 2 פיסקה אחרונה בחוות הדעת, כותבת גב' כבירי, שכתב היד רפי פיטוסי שבחותמת על גב השיק השיק, שונה מכתב היד של פיטוסי בחתימתו כיוון שבחתימתו לא כותב הנתבע את האות "י" וסדר השמות שונה, דהיינו שהמומחית התייחסה בצורה שטחית לחלוטין לכתבי היד, מבלי לבדוק ולהשוות ביניהם בצורה מקצועית. יתרה מכך היא העידה מפורשות (ע' 17 שורות 9 - 15 לפרוטוקול) שציינה ששמו כתוב בכתב יד, "זה לא קשור לחתימות שלו אלא לשם המלא שכתוב מעל החתימה שבמחלוקת. אני לא מנתחת אותה אבל שמתי לב שיש הבדלים בצורה שכותבים את השם המלא. בדיקה של כל הכיתוב על גבי חותמת הערבות בגב השיק, הייתה יכולה למקד את תוצאות הבדיקה לכל הפרטים, כולל כתב היד". סבורני, שתשובתה זו של הגב' כבירי, אינה מקצועית. תפקידה כגרפולוגית הוא לבדוק ולבחון ולקבוע, ולא "לא לנתח" את האותיות וכתב היד שהיה מונח בפניה. כאמור הגב' כבירי מונתה על ידי בית המשפט ליתן חוות דעתה. 20. בע"א 52923/90 בנק הפועלים נ' רחמים ואח', נקבע, כי הוכחת דבר זיוף חתימה, או אימותה של החתימה כמקורית, תיעשה בשלוש דרכים עיקריות. הדרך הראשונה הינה, באמצעות ראיות ישירות, קרי עדותו של החותם או מי שהיה עד לחתימה. הדרך השניה הינה באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת, לחתימות השוואה, הידועות כמקוריות. השוואה זו תעשה תוך התחקות אחר נקודות השוני והדמיון בין שתי החתימות. הדרך השלישית, הינה על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או חתימת ידו של בעל הדין, והיכול להעיד כי חתימה זו תואמת לחתימה השנויה במחלוקת . עוד נקבע, כי: כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים "ידע והתמצאות מדעיים או טכניים" (ד"נ 20/85 בחרי ואח' נ' פלדון ואח [18], בעמ' 465), ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש..." (ע"פ 352/71 טל נ' מדינת ישראל [19], בעמ' 112), ולכן מותר - ולעתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה. מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק (ראה ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ [20], בעמ' 719). בית המשפט הוא גם זה המחליט אם - בנסיבות העניין - חיוני לשמוע עדות מומחה, שהרי אין חובה גורפת על בית המשפט להיזקק לעדות כזו (ד"נ 20/85 [18] הנ"ל, בעמ' 465; ע"א 86/58 פהום נ' רוזפלד [21], בעמ' 478), ובית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו 21. בת.א. (נצ') 619/03 ראיף אבו אחמד נ' ברג'ות מהא ואח' נקבע: על פי הלכות אלה נקבע, כי אין להעניק לגרפולוג או למומחה להשוואת כתבי יד את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה, בית המשפט הוא זה המחליט אם ליתן אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות בתיק. [ראה ע.א. 46/77 היינץ בוכוולד נ' בנק דיסקונט פד לג [1] 715, 719 [1979]]. בתע (ת"א) 101130/09 עיזבון המנוחה ג.ג ז"ל נ' ד.ג חסויה נקבע:\ גב' אורה כבירי העידה כגרפולוגית על מצבה הנפשי של המנוחה. הפסיקה שללה קבלת חוות דעת גרפולוגית כמצביעה על מצב נפשי. נסיבות המקרה אינן מצדיקות חריגה מהלכה פסוקה זו. 22. בתא (נצ') 718/97 סעיד מוחמד אבו אחמד נ' עאמר מוחמד סאלח: השאלה היתה, אם כן, ונותרה: האם בהסכימם על מינוי של מומחה של בית המשפט הביעו בעלי הדין את דעתם, כי הם מוותרים על הבאת ראיות, כאלו שיכולות לקעקע את מסקנת המומחה בחוות דעתו. אנו נקדים ונאמר, כי דעתנו היא, כי הסכמה על מינוי מומחה, כשהיא לעצמה, איננה שוללת מבעל דין זכות להביא ראיות, אפילו כאלה שיש בהן כדי לקעקע את ממצאי חוות הדעת. ומהו הבסיס למסקנה אליה הגענו: משעומדת הזכות להביא ראיות בדרגה של זכות בסיסית, זכות חשובה שבידי בעל דין בניהול משפטו, זכות שפגיעה בה עלולה שתפגע בזכותו לדיון נאות בבית המשפט, אנו נדרשים לזהירות רבה בהסקת ההסכמה לשלילת הזכות מתוך נסיבות אלה או אחרות. מתוך מעמדה הרם של הזכות - אל לנו ללמוד את הויתור עליה שלא מתוך אמירה מפורשת. הסכמה למנות מומחה , כשהיא לעצמה, אין בה די כדי ללמד על כוונה לוותר על זכות להביא ראיות....... חוות הדעת של מומחה מוסכם, מקום שבעלי הדין לא הסכימו במפורש כי אחריה לא יבואו ראיות, משקלה רב, ואף שהיא ראיה בין ראיות, היא איננה שווה בין שווים, והדברים נובעים מהיותה חוות דעת של עד נטול פנים, המוחזק כמי שנתן את חוות דעתו לפי שיקול דעת המשוחרר מהשפעה בלתי ראויה, דוגמת חוות דעת מטעם בעל דין, החשודה, מטבע הדברים, בנטיה למי שהזמין אותה. ואף על פי כן - חוות הדעת היתה ונותרה חוות דעת, היא איננה פסק דין, ובית המשפט יכול שיקבל את מסקנותיה והוא יכול לדחותן. מכאן, שיכולים בעלי דין להסכים על מינוי מומחה, על מנת שקביעתו תהווה ראיה, שבה יעשה בית המשפט שימוש לשם גילוי האמת (כשמשקלה הרב, כאמור, לצידה), בתוך מכלול הראיות שיונחו בפניו מלבדה......... סוף דבר - בהסכמתם למינוי מומחה של בית משפט בתחום הגרפולוגיה לא ויתרו הצדדים על זכותם להביא ראיות בכלל................... יחד עם זאת, חוות דעת של מומחה שמינה בית משפט היא, עדיין, חוות דעת; יהא משקלה אשר יהא - היא היתה ונותרת חוות דעת, ובית המשפט איננו חייב לקבלה. "...בית המשפט רשאי... לקבל את עדות המומחה, או לדחותה, כולה או מקצתה. סמכות ההכרעה לעולם נשארת בידיו..." (ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח ואח', פ"ד נ(1), 499, 508). "הסמכות האחרונה להכריע אם לקבל את חוות הדעת או לדחותה נתונה לשופט היושב בדין" (ע"א 558/96, 1240 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' חנן רוזנטל ואח', תקדין עליון כרך 98(3), ע' 1566)." 23. תא (מרכז) 4820-08-07 יוסף תורכיה נ' בנק הפועלים בע"מ הפנה כב' השופט מנהיים לפסקי דין שלא קיבלו את חוות דעתה של גב' אורה כבירי ובין היתר : עז. (מחוזי חיפה) 1802/98, 53/99, בש"א 3935/98, 5296/99 קבע בית המשפט בין היתר כי "לא התרשמתי טוב ממהימנותה" של גב' כבירי. באותו מקרה התיימרה הגב' כבירי לחוות את דעתה בדבר מצבה הפסיכיאטרי (מבחינת היכולת להיות בעלת רצון עצמאי ומבחינת בהירות המחשבה) של אישה שהלכה לעולמה רק על פי חתימתה - ללא ספק גישה יומרנית בעליל. ב-ת. אז. (נצרת) 619/03 נקבע (סעיף 6 לפסק הדין) כי גב' כבירי "נעדרת כל השכלה פורמאלית בתחום השוואת כתבי יד ועל כן לא תיחשב מומחית בתחום זה...., ב-ה"פ 282/07 סוזן קדש נ' זר ואח'........ מצביע בית המשפט באותו מקרה על ליקויים של ממש בתהליך העבודה של גב' כבירי: היא לא התייחסה כלל לחתימות בראשי תיבות על כל אחד מעמודי שטר המשכון, והיא בדקה את החתימה המלאה מתוך צילום ולא מתוך המסמך המקורי (הסיפא לסעיף 5 לפסק-הדין). דעתי היא כי באותו מקרה דובר בליקויים בסיסיים ביותר בתהליך בדיקה מקצועי של חתימה, ומי שאינו מהסס להגיש חוות דעת לבית משפט המבוססת על תהליך כה בלתי מקצועי, ראוי שלא יזכה לאמונו של בית משפט. ................ מומחית שלגביה נקבע פעם אחר פעם שחוות הדעת שניתנו על ידה חורגות בעליל מתחום מומחיותה, שאין לה הכשרה בתחום המומחיות הרלבנטי לחוות הדעת, ושחוות הדעת שלה נערכו לאחר תהליך בדיקה לא ראוי ולא מקצועי, אינה מומחית שאפשר לצפות שבית המשפט יאמץ את חוות הדעת שלה......... הבדיקה נעשתה באמצעות זכוכית מגדלת ולא באמצעות מיקרוסקופ." מצאתי לנכון לפרט באריכות את חוות דעת המומחית, עדותה והסתירות בה , והתייחסות הפסיקה לחוות דעתה, כדי להסביר מדוע אני קובעת שאין לקבל את חוות דעתה לגבי השיק נשוא תביעה זו, לאור כל הנימוקים שהובאו לעיל. לאור הסתירות הרבות בעדויות הנתבעים, ואי קבלת חוות דעת המומחית, אני קובעת שנתבע 2 חתם כערב על גבי השיק. השיק 24. אין חולק כי השיק משוך על ידי הנתבעת, כאשר עליו שרטוט "למוטב בלבד" והוא נמסר לתובעת כאשר שם הנפרע היה ריק. התובעת קיבלה את השיק, מצד ג', וכאמור, השיק יצא תחת ידי הנתבעת לאל שם הנפרע, ושם הנפרע לא מולא עד אשר הגיע השיק לידי התובעת. התובעת קיבלה את השיק, ללא שם הנפרע, ועל פי עדות צבי לוי שלא נסתרה, במסגרת ההתחשבנות בין החברות בקבוצת החברות יסכה, אליה שייכות גם התובעת וגם שמואל אל, הטביעה התבועת את חותמתה של שמואל אל, שהיא החברה הסולקת שיקים עתידיים עבור כל קבוצת החברות. על פי עדות התובעת, היא אף קיבלה משמואל אל תמורה בגין השיק, וזאת, כאמור, במסגרת ההתחשבנות ביניהן בתוך קבוצת החברות. 25. משקבעתי שהשיק נמסר על ידי הנתבעת לצד ג' ללא שם הנפרע, הרי בכך נתנה הנתבעת את דעתה כלפי כולי עלמא, כי מבחינתה, אין משמעות מי יהיה הנפרע בשיק, ובעקיפין "וויתרה" על הגנה הגבלת הסחרות. שכן, אם בחרה שהשיק לא יסוחר, הייתה קובעת עם משיכתו מי יהיה הנפרע. בעא 1560/90 משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, נקבע, כי כוונת המושך בציינו את המילים "למוטב בלבד" ברורה. הוא מבקש כי הנפרע - והנפרע בלבד - יבוא וידרוש ממנו את פירעון השיק. השיק נושא הדיון נופל בגדרו של סעיף 7(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] . "לא סחיר" בסעיף 7(א) לפקודה מובנו לא עביר. העבירות עשויה להינטל משטר במפורש ("מלים האוסרות העברתו") או על דרך פרשנות ("כוונה שהשטר לא יהיה עביר. החזקה היא כי השטר עביר. הנטל להוכחת היעדר העבירות רובץ על הטוען, קרי המושך הביטוי "למוטב בלבד" - מטרתו הגנה על המושך. קיימים טעמים מסחריים מגוונים לרצונו של המושך בהגבלת העבירות. כך, למשל, המושך מעוניין לשמור על קשת הגנותיו כלפי הנפרע. סיחור השטר לאחר כישלון התמורה משמיט את ההגנה תחת רגלי המושך, אם הנסב הוא אוחז כשורה. יתרה מזאת, אפילו הנסב אינו אוחז כשורה, אך הסיחור נעשה טרם צמיחת טענת הגנה למושך - אין לו למושך טענת הגנה טובה נגד הנסב . 26. בע"א (ת"א) 2217/09 איזי טו ווד בע"מ נ' אור שיא לביא בע"מ נקבע: מסקנת הדברים כי מקום בו נפרע מהווה צד רחוק, אין כל מניעה כי זה ייחשב כאוחז כשורה. ממשיך פרופ' לרנר ומסביר מה משמעותה של קביעה זו, כדלקמן (ההדגשה שלי): "הקביעה כי נפרע עשוי להיות אוחז כשורה, מגדילה את הסיכונים שמושך שיק נוטל על עצמו. מושך, המעוניין לשמר לו את טענות ההגנה אם עסקת היסוד תיכשל, צריך אפוא למשוך שיק, למלא את כל פרטיו ולהגביל את סיחורו באמצעות הכיתוב 'למוטב בלבד' או כיתוב דומה. כאשר מושך מוסר למי שנושה בו שיק ללא שם הנפרע, מקבל השיק עלול למלא שם של נפרע לו הוא חב כספים, ולמסור לו את השיק. כאמור, במצב זה, הנפרע עשוי להיות אוחז כשורה ולהתגבר על טענות ההגנה של המושך. תוצאה זו מטילה על המושך את הסיכון הנובע מחדלות פירעון של מקבל השיק. ......... אם מקום בו מושך מוסר שיק "למוטב בלבד" ללא שם נפרע עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה, על אחת כמה וכמה מקום בו מושך מוסר שיק ורושם בו נפרע שהוא צד רחוק. ועל אחת כמה וכמה יפים הדברים מקום בו המושך יודע (או צריך היה לדעת) כי קרוב לוודאי כי השיק יפרע על ידי אותו צד רחוק, כפי שנעשה מספר פעמים בעבר. הצד הרחוק איננו כבול או מחוייב להסכם שנעשה עם הצד הקרוב, ובכלל זה אותן התחייבויות להן התחייב מנהל המערערת (כמובן, במגבלות תום הלב). דהיינו, הנתבעת שבחרה למשוך שיק "למוטב בלבד" ללא שם הנפברע, ידעה שמי שיקבל לידיו את השיק, מכל אחד בשרשרת מחזיקי השיק, יוכל למלא את שמו במקום המיועד לנפרע. התבועת, כחלק מקבוצת חברות, מילאה את שם אחת החברות שבקבוצה "שמואל אל". כאשר השיק חולל באי פירעון, הועבר השיק חזרה לתובעת, במסגרת קבוצת החברות, שהן בבעלות משותפת ובעיסוק משותף, והיר הגישה אותו לביצוע. העברת השיקים בתוך קבוצת החברות 27. בע"ע 1359/00 עמיאל כהן נ' כימיקלים לישראל בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (45), 38(להלן:"עניין עמיאל כהן"): נקבע" .... לאור תופעות שליליות הכרוכות בניהול אשכול חברות ותוך רגישות לנסיבות העובדתיות המתקיימות בקונצרנים רבים, מגמתו של בית דין זה היא לקבוע, כי בנסיבות מסוימות יחסי הקרבה בין החברות לבין בעלי השליטה יכולים לשמש בסיס להרמת המסך ביניהם. בכך נוקט בית דין זה פחות זהירות בהרמת-המסך". 28. אמנם, הקביעה בדבר הרמת מסך בין החברות נדונה בפסק דין זה, במובן השלילי הכרוך בניהול אשכול חברות, אך ניתן ללמוד ממנו, כי בנסיבות מסויימות יחסי הקירבה בין החברות לבעלי השליטה, יכולים לשמל בסיס להרמת המסך. בעניינינו, מדובר בחברות המהוות חלק מקונצרן תאגידי הפועל על פי חוק, שיכולות להעביר ביניהן המחאות חיובים וכן לפעול לצורך גביית החוב עבור הקונצרן. מכוח המחאת חיובים זו, פועלת התובעת לגביית החובות והגישה את השטר לביצוע, שהרי אין חולק, כי השיק הגיע לידי התובעת לתשלום חובות של צד ג' בגין סחורה שהיא מסרה לו. התובעת, מסרה את השיק לאחר שהטביעה עליו את שם הנפרע שהינו אחת מחברות הקונצרן, והשיק הופקד לחשבונה של אותה חברה. בפועל יכולה הייתה התובעת להוסיף את שמה בשם הנפרע, אך עד התובעת הסביר בהגינותו, כי הוטבעה חותמת החברה הסולקת את השיקים המעותדים בקונצרן. השיק חולל מהסיבה אכ"מ, כפי שמופיע עליו, והושב לתובעת לגביית החוב, באותה קבוצת חברות. סוף דבר כפי שפורט בפסק דין זה באריכות, איני מקבלת את גרסת הנתבעים וכך גם לא את גרסת המומחית, הגב' כבירי, וקובעת, כי השיק נמסר על ידי הנתבעת ללא שם הנפרע, וכי נתבע 2 חתם על גבו כערב אישית. התובעת הייתה רשאית להגיש את השיק לביצוע, ועם מתן הרשות להתגונן, לפעול כתובעת בתביעה דנן. אני מקבלת את התביעה. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת הוצאות שכר טרחה בסך 7,500 ₪. עמוד השדרהשיקיםמסמכיםכאבי גב / בעיות גבערבות