פיצוי כספי לחקלאי על נזקי ריסוס

בפניי תובענה כספית בהליך של סדר דין מהיר מיום 7.9.2009 בסך של 39,440 ₪ . יובהר , כי התיק אוחד עם תיק מספר 353-02-09 אותו פתח התובע בביהמ"ש לתביעות קטנות בקרית-שמונה בתאריך 1.2.2009 .  רקע עובדתי וטענות הצדדים : התובע הינו חקלאי במקצועו המתגורר המושבה יסוד-המעלה שבצפון הארץ . התובע חוכר בתשלום שטח מקרקעין שגודלו כ - 17 דונם , המצוי בשטח הדרום מזרחי של הישוב יסוד-המעלה הידוע בכינויו "אגם טניס" (להלן :"חלקת התובע") , ומגדל בחלקתו שזיפים מזן "ניו-יורקר" . הנתבעת , אשר הינה אגודה שיתופית המאוגדת כקיבוץ , מגדלת עגבניות בשטח אדמה המצוי בסמיכות לחלקתו של התובע (להלן : "חלקת הנתבעת") . לטענת התובע , במהלך חודש מרץ 2008 ביצעה הנתבעת ריסוס כנגד עשבים המצויים בחלקתה ,טרם שתילת זרעי העגבניות בחלקתה ,תוך שימוש בחומר מסוכן וקטלני בעת שנשבו רוחות עזות באזור . לגרסתו , כתוצאה מהתנהלותה הבלתי זהירה של הנתבעת הועף רחף הריסוס מתוך חלקת הנתבעת אל תוך עבר חלקתו שלו - דבר אשר גרם לנזקים קשים למטע עצי השזיף המצויים בשטח חלקתו . התובע מדגיש בכתב התביעה ,כי ממעשי הנתבעת עולה ,שבוצעו על ידה מספר עוולות נזיקיות , ובכלל זאת עוולת הרשלנות , עוולת הסגת גבול במקרקעין וכן עוולת מטרד ליחיד . התובע אף צירף לכתב תביעתו חוות-דעת מטעם השמאי , מר יורם מירה מחברת "בר-טל שמאים (1991) בע"מ" , ממנה עולה ,כי הסיבה לנזק הינה נזקי רחף חומר ריסוס להדברת עשבייה , וכי בסופו של יום נגרמו נזקים קשים ביותר ל- 288 עצים אותם שתל התובע בשורות מספר 1 - 6 בתוך שטח חלקתו - דבר אשר מנע מהם מליתן יבול ראוי למשך אותה עונה חקלאית . בסופו של יום , אומד השמאי את נזקי התובע בסכום מצטבר של 33,516 ₪ ,לאחר בחינת שווי עלות אובדן היבול המשוערת ואובדן הפריון השנתי ולאחר קיזוז עלויות התפעול שונות (כגון : קטיף מיון אריזה וכו') . מאידך , אליבא דעמדת הנתבעת ,התובענה נעדרת פרטים מהותיים , ובפרט ממצאים מקצועיים הנוגעים לרשלנות המיוחסת לנתבעת (כגון : דגימות קרקע , דגימות החומר שבו בוצע הריסוס , אופן ביצוע הריסוס , דגימות ענפי ועלי העצים שנפגעו וכו') ,הקושרים בין התנהלות הנתבעת לבין הנזק אשר נגרם לחלקת התובע . הנתבעת מוסיפה ומציינת ,כי התובע שהה בחו"ל במהלך התרחשות האירוע , וכי התובע לא פנה אליה כלל לאחר מכן ובכך לא פעל להקטנת נזקיו במועד . הנתבעת אף מוסיפה ומדגישה ,כי עצי השזיף הנטועים בחלקת התובע היו מצויים בשעת התרחשות האירוע במהלך תקופת "תרדמת חורף" - עובדה המונעת את היספגות חומר הריסוס בעלוות העצים . הנתבעת מודה ,כי אכן בוצע ריסוס בשטחה במהלך חודש מרץ 2008 , ברם לשיטתה ,הריסוס בוצע באופן קפדני ביותר תוך שימוש בחומרים ובתקנים המקצועיים הנדרשים , ולכן אין לקבל את ניסיונו של התובע להיבנות מעניינו של קרוב משפחתו , מר אמנון תדמור , אשר חלקתו הגובלת בנתבעת נפגעה אף היא כתוצאה מריסוס אותו ביצעה הנתבעת במהלך חודש מרץ 2008 . עוד טוענת הנתבעת , כי בענייננו לא מתקיימים היסודות הנדרשים בפסיקת בתי המשפט בכל הנוגע להעברת נטל הראיה אל הנתבעת . הנתבעת אף צירפה לכתב הגנתה חוות-דעת מטעם האגרונום/שמאי חקלאי , מר עמרי עתריה , אשר נערכה בתאריך 10.11.2009 . מר עתריה מציין בחוות-דעתו כי חוות-דעתו של השמאי מטעם התובע בעייתית מאחר והיא איננה כוללת בחובה מסקנות הנוגעות לטיב החומרים אשר באמצעותם בוצע הריסוס וכן לדרך ביצוע הריסוס (מטס , ידני וכו') . המומחה אף מוסיף ומציין במסקנות חוות-דעתו ,כי כלל לא נשבו רוחות בעת ביצוע הריסוס (אמצע חודש מרץ 2008) , וכי בניגוד לעצי השזיף אשר נשתלו בחלקתו של אמנון תדמור , הרי שעצי השזיף אשר נשתלו בחלקת התובע היו מזן שונה אשר נמצא בחודשי מרץ ב"תרדמת חורף" ולפיכך,מאחר ובאותה עת עלוותם של העצים הייתה סגורה הרי שאותם עצים השתולים בחלקת התובע לא יכלו כלל להינזק כתוצאה מהריסוס . אשר להיקף הנזקים הכולל ,מציין השמאי מטעם הנתבעת כי מבדיקות אותן ביצע במקום במהלך חודש מרץ 2009 הינו למד כי רק העצים אשר נשתלו בשתי השורות הראשונות נפגעו באופן קשה , ואילו העצים אשר נשתלו בשורות 4 - 6 נעקרו ממקומם על ידי התובע לא בשל פגיעתם אלא מחוסר רווחיות כלכלית של התובע , ולפיכך בשקלול הנתונים המדווחים על ידי חקלאי האזור המדווחים למשרד החקלאות הגיע לכלל מסקנה כי שיעור הנזק הכולל עמד לכל היותר על סך כולל של 4409 ₪ . ראיות הצדדים ונטל ההוכחה הראייתי : 6)       מטעם התובע העידו בביהמ"ש התובע עצמו , המומחה מטעמו וכן מר תדמור , ואילו מטעם הנתבעת העידו המומחה מטעמה וכן שני עובדיה של חברת "ג"ג חקלאות אגודה שיתופית בע"מ" (להלן : "החברה") אשר ביצעה את הריסוס בשדה העגבניות בחלקת הנתבעת במהלך חודש מרץ 2008 .   7)       למקרא חוות-הדעת המקצועיות מטעם הצדדים ברי כי ,אכן נגרם נזק לשזיפים במטע התובע , אם כי הינם חלוקים על הערכת שיעורו . עם זאת , הצדדים חלוקים ביניהם על סוגיית האחריות לנזק , שכן בעוד שלגבי דידו של התובע מתקיימים יסודותיו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) , הרי שלשיטת הנתבעת לא מתקיימים כלל יסודות סעיף זה ולפיכך הנטל הראייתי רובץ לפיתחו של התובע כבכל תביעה כספית רגילה .   8)       המפתח לבחינת נשוא האחריות במונח שלפנינו טמון בשאלה, האם היה מקום להחיל במקרה זה את הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו"(Res Ipsa Loquitor), ולהעביר את נטל השכנוע מכתפי התובע אל כתפי הנתבעים, או שמא לא התמלאו התנאים לתחולת הכלל . סעיף 41 לפקודת הנזיקין, המעגן את הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" במשפט הישראלי, קובע בזו הלשון:"41. חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה" .   9)       לפיכך , בכדי ליהנות מתחולת הכלל יש לעמוד אפוא בשלושה תנאים מצטברים : האחד , כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק . התנאי השני הוא כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עלי . התנאי השלישי הוא כי ההסתברות כי הנזק נגרם עקב רשלנות הנתבעים עולה על ההסתברות כי לא נגרם עקב רשלנותם .   10) התנאי הראשון - מחוות-הדעת של המומחה מטעם התובע עולה ,כי המומחה ביצע את הבדיקות הנדרשות בחלקת התובע בתאריך 6.4.2008 , וכי התובע הבהיר בפניו עובר לביצוע הבדיקה כי הבחין בנזק בתחילת חודש אפריל 2008 עם שובו מחופשה בחו"ל . לעומת זאת , במהלך הדיון בביהמ"ש חזר התובע והבהיר מספר פעמים כי שהה בחו"ל רק במהלך חודש אפריל 2008 וכי גילה את הנזק אשר נגרם למטעיו כבר בעת ששהה בארץ , דהיינו , במהלך חודש מרץ 2008 (ראה : עמוד 21 שורות 1 - 4 , שורות 26 - 28 ושורה 31 לפרוטוקול מיום 8.2.2011) .   בעוד שבעבר נקבע בפסיקת בתי המשפט כי המועד לצורך בחינת אי היכולת לדעת את הנסיבות שגרמו לנזק הינה מועד התרחשות האירוע (ראה : ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1) 153, עמ' 156 - 157  ע"א בד"נ 4/69 יצחק נוימן ואח' נ' פולה פסיה כהן ואח', פ"ד כד(2) 229, 255-256 89/89 ; סמדר עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(1) 712, עמ' 717-718) , הרי שבפסיקה מאוחרת נקבע כי המועד המתאים לבחינת קיומו של התנאי הראשון הוא דווקא המועד בו נדרש התובע להוכיח את יסודות תביעתו (ראה : ע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, עמ' 557-558 ; ע"א 1071/96 עזבון המנוח אמין פואד אלעבד ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 1746 עמ' 1763) . לפיכך , ניתן להפעיל את הכלל "הדבר מעיד על עצמו" אך ורק באם במועד הזה עדיין לא ידועות נסיבות המקרה לאשורן עם תום הדיון בביהמ"ש . ברגיל , אין מקום להפוך נטל ההוכחה מקום בו אין קושי ראייתי לתובע להביא ראיות לנטען באמצעות חוות דעת מומחה מטעמו , שכן הרעיון העומד מאחורי כלל "הדבר מעיד על עצמו" ,הינו מתן סיוע לתובע מקום שהראיות בדבר רשלנותו של הנתבע מצויות בידיו של זה האחרון או, שעה שאין כל אפשרות להשיגן על ידו ולא אחרת . העברת הנטל הראייתי מבטאת את ההיגיון הנובע מן הנגישות למקורות מידע וחסכון בהוצאות המשפט, אשר ביטוייה בהפניית הנטל למי שבידיו כלים להכרת הראיות ולהבאתן בפני הערכאה השיפוטית . לפיכך , כל אימת שבמהלך דיון משפטי מתקשה התובע להביא עדות ישירה אודות נסיבות האירוע הנזיקי מפי מקור אחר, ואילו הנתבע , היודע את הסיבה לאירוע הנזיקי , בוחר שלא להביא עדות כלשהי יוצא התובע כששכרו בהפסדו וזאת גם אם סיבת התאונה הייתה בהתרשלות הנתבע . הרציונל מאחורי הטלת נטל השכנוע על צד זה ולא אחר הוא מניעת טעויות בהכרעתו של בית המשפט , ולפיכך יש הצדקה להטיל את נטל השכנוע על הצד אשר יכולתו להביא לפני בית המשפט תמונה מלאה ומדויקת של העובדות, ולא על הצד שאין  בידו מידע כזה (ראה : ע"א 206/89 חמוטל רז נ' בית חולים אלישע בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 805, עמ' 818-817) . בענייננו עולה ,כי שלל טענותיו של התובע ביחס לחוסר יכולתו הסובייקטיבית ושל המומחה מטעמו לדעת את נסיבות התרחשות הנזק בשל חופשה בחו"ל קרסה לחלוטין נוכח הודאתו המפורשת במהלך חקירתו הנגדית ,בעצם כך ששהה באותה עת בארץ , וכן בשל כך שכלל לא טרח להמציא אסמכתאות התומכות בטענתו כי שהה בחו"ל במהלך חודש מרץ 2008 . אשר לפן האובייקטיבי של רכיב ה"ידיעה" ,התגלעה מחלוקת של ממש בין המומחים מטעם הצדדים הן לאור העובדה שהתובע בחר להודיע לנתבעת על עצם קרות הנזק זמן רב לאחר התרחשותו , ובפרט בשל כך שהמומחה מטעמו של התובע לא טרח לבצע בדיקות מעבדה של הקרקע וכן של העצים הפגועים עובר למועד הכנת חוות-דעתו . המומחה מטעם הנתבעת אף מלין על כך כי יש לדחות את מסקנות המומחה מטעם התובע בשל כך שלא הוצגו על ידו נתונים התומכים בטענתו העובדתית שאכן בוצע ריסוס בחלקת הנתבעת במועד המצוין בכתב התביעה , וכן גם בשל כך שלא הובאו על ידי התובע אסמכתאות מתחנה מטאורולוגית המאששות את טענתו לפיה אכן נשבו רוחות במועדים המפורטים בכתב התביעה . מר רמי לברון , מנכ"ל החברה אשר ביצעה את הריסוס בחלקת הנתבעת , הבהיר בתצהירו כי ככל הריסוס מתבצע אך ורק בתנאי מזג אויר אופטימאליים ובימים שבהם לא נושבות רוחות באזור בו מתבצעים הריסוסים . עוד הבהיר העד , ככל שהתובע היה טורח להציג בפניו עובר למועד התרחשות האירוע דגימות של הקרקע וכן דגימות של סוג הריסוס העניין היה נבחן על ידו באופן אישי . גם מתצהירו של מנהל התפעול של החברה , מר עופר ברנע , עולה ,כי החברה נוקטת במידת הזהירות המירבית הנדרשת בהתאם לנוהלי עבודה מחמירים ושיטות בטיחות קפדניות , ובפרט ביצוע הריסוס ביום בו מזג האוויר איננו סוער ומאפשר את ביצוע הריסוס . העד אף ציין כי הריסוס בוצע קרקעית באמצעות כלי יעודי ותוך שימוש בחמרים המתאימים . עם זאת , במהלך דיון ההוכחות בביהמ"ש לא השכיל התובע להבהיר מדוע לא ניסה לברר מהו מזג האוויר ומדוע לא בחן את סוג של חומר בוצע הריסוס (ראה : עמוד 21 שורות 6 - 24 לפרוטוקול) . המומחה מטעם התובע , אשר חרף היותו בעל תואר אקדמי אוניברסיטאי בתחום החקלאות הבהיר ,כי בחר שלא לקחת דגימות מהקרקע ומהפירות הפגועים לבדיקות מעבדה לאחר שהבחין במהלך הבדיקה אותה ביצע בחלקת התובע תאריך 6.4.2008 , כי אופי הפגיעות דומה לזה של קוטל עשבים . המומחה מטעם התובע אף הבהיר במהלך חקירתו הנגדית ,כי אין באפשרותו לדעת האם הריסוס בחומר שפוזר בחלקת הנתבעת לצורך זריעת זרעי העגבניות בוצע טרם הזריעה או לאחריה , וכי בסופו של יום הגיע לכלל מסקנה שחומר זה פגע בעצי התובע (ראה : עמוד 13 שורות 4 -30 ; עמוד 16 שורות 5 - 10 לפרוטוקול מיום 2.9.10) . מאידך , עדי ההגנה מטעם החברה וכן המומחה מטעמה הבהירו במהלך חקירתם הנגדית, כי קיימים ברשות החברה יומני עבודה בהם מתועדים המועדים בהם בוצעו הריסוסים וכן הימים בהם בוצעו על ידי החקלאים שתילות וזריעות של זרעי הצמחים , וכי כל המרססים המועסקים במסגרת החברה מסתייעים באתרי אינטרנט ייעודיים , אמצעים טכנולוגיים וכן נתונים המתפרסמים בכלי התקשורת בטרם ביצוע הריסוס , אולם עם זאת לא נתנו שום הסבר לתמיהה מדוע בחרו שלא לפרט למצער נתונים אלו במסגרת תצהיריהם וכן גם את נוהלי ביצוע הריסוס (ראה : עמוד 26 שורות 6 - 13 לפרוטוקול; עמוד 40 שורות 12 - 13 לפרוטוקול) . המומחה מטעם הנתבעת אף אישר במהלך חקירתו בביהמ"ש כי בתאריך 22.3.2008 בוצע ריסוס למניעת צמיחת עשבייה טרם שתילת העגבניות בחלקת הנתבעת ולכן פעולות הריסוס הללו עלולות היו לפגוע במטע השזיפים של התובע (ראה : עמוד 30 שורות 4 - 12 ; עמוד 36 שורות 3 - 4 ; עמוד 37 שורה 2 לפרוטוקול) . ודוק , גם המומחה מטעם הנתבעת ועדיה לא טרחו לפרט מהו סוג החומר הכימי שבאמצעותו בוצע הריסוס בחלקת הנתבעת , מיהו המרסס אשר ביצע בפועל את הריסוס והאם מדובר בחומר לקטילת עשבים , או שמא מדובר בחומר ריסוס אשר איננו עלול לפגוע בחלקת התובע (ראה : עמוד 36 שורות 17 - 20 לפרוטוקול) . לאור המקובץ מעלה מסקנתי היא ,כי על אף שהתובע הודה בכך שידע מבחינה סובייקטיבית כי אכן נגרם נזק למטע כבר במהלך חודש מרץ 2008 ,הרי שגם במידה והמומחה מטעמו היה מבצע את בדיקת המעבדה של סוג רחף הריסוס אשר פוזר בחלקת התובע כבר במהלך חודש מרץ 2008, אזי לא היה סיפק בידיו להשיג באופן עצמאי נתונים חיוניים נוספים הרלוונטיים לעניינו (כגון : עצמת הרוחות , כיוון הרוחות , סוג החומר שבו השתמשה התובעת ביום ביצוע הריסוס) מאחר והנתבעת לא טרחה לחשוף את יומניה בה מרוכזים כלל נתונים החיוניים הללו . לפיכך , ברי כי מתקיים התנאי הראשון של סעיף 41 לפקנ"ז וכי גם לא היה באפשרותו לדעת את הנסיבות אשר בעטיין נגרם הנזק למטע השזיפים . מכאן , יש לבחון האם מתקיימים גם שני יסודותיו הנוספים של הסעיף . התנאי השני להחלת הכלל "הדבר מעיד על עצמו" הינו כי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו . בעניין ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט (1) 45, בעמ' 79 נקבע לעניין כי המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו איפוא מבחן טכני-פורמלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן את זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו -על-פי מאזן ההסתברויות היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק . עוד נקבע בפסה"ד ,כי תנאי השליטה עשוי, לכאורה, להתקיים גם כשהנתבע איננו בעל החזקה הבלעדית בנכס וכי קיומה של שליטה צריך להיבחן על-פי היותו של הנתבע, לכאורה, בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות הנזק. יכולת זו צריכה לנבוע מהסוג ומההיקף של החזקה שיש לנתבע בנכס במועד הרלוואנטי, לפי העניין, למעשה הרשלנות או להתרחשות הנזק . בענייננו, אמנם קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לנסיבות התרחשות האירוע כאשר לשיטת הנתבעת ועדי ההגנה ,אין לשלול את האפשרות כי האירוע התרחש כתוצאה מהתפשטות רחף ריסוס אותו ביצע אחד מבעלי נחלות חקלאיות הסמוכות לזו של חלקת התובע . עם זאת , אין כל מחלוקת כי לא הובאו כל ראיות מטעם הנתבעת לכך שגם בעלי הנחלות הסמוכות בוצעו ריסוס בנחלותיהם ואין אף כל מחלוקת לכך שהנתבעת עצמה היא זו אשר הייתה בעלת השליטה בנכס שבו בוצע ריסוס על ידי חברה מטעמה במהלך חודש מרץ 2008 . לפיכך , ניתן לקבוע כי לפיכך ניתן לומר כי התקיים תנאי השליטה במועד הרלוונטי . התנאי השלישי להחלת הכלל "הדבר מעיד על עצמו" הינו כי האפשרות שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנות הנתבע מסתברת יותר מן האפשרות שהנזק נגרם שלא ע"י רשלנות . לצורך קיום התנאי נדרש כי עצם התרחשות התאונה יהיה בו כדי להעיד, תוך התחשבות במה שמכתיבים השכל הבריא והניסיון הכללי של החיים, כי אף-על-פי שסיבתו המדויקת של המקרה אינה ידועה, המסקנה שהנתבע לא נהג בזהירות סבירה, בגין שליטתו על הנכס המזיק, ועקב כך נגרם הנזק מסתברת יותר מאשר המסקנה ההפוכה (ראה : עניין נוימן , בעמ' 259) .מלשון החוק עולה ,כי את המסקנה בדבר התרשלות הנתבע כגורם התאונה המזיקה יש להסיק על-פי המבחן של עודף ההסתברויות, כך שאם המסקנה הנוגדת נראית שקולה כנגדה, אזי לא נתמלא התנאי ואין מקום לתחולת הכלל (ראה : נוימן, שם). משמעותו של התנאי הינה, אם כן, כי נפתח בפני התובע פתח לבסס את טענתו בדבר התרשלות הנתבע על ראיות סטטיסטיות גרידא (ראיות כלליות) - ראיות שכל פועלן בכך שהן מסווגות את המקרה לקטגוריה כללית של רשלנות. בפרשת אלעבד (ראה : עמוד 1761) אף נקבע כי הראיות בהן יש להשתמש בעת בחינת התקיימותו של הכלל, הינן הראיות הסטטיסטיות , דהיינו הראיות הכלליות . הנתבעת אמנם חלקה בסיכומיה על טענת התובע ביחס למהימנות עדותו של מר תדמור הן בשל היותו קרוב משפחה של התובע , הן בשל כך שחלקתו של מר תדמור איננה גובלת ישירות בזו של התובע אלא אך ורק בחלקת הנתבעת , והן בשל סוג עצי השזיף אותם מגדל מר תדמור בחלקתו ,כאשר לשיטת הנתבעת לא נמצאו ב"תרדמת חורף" בשעת האירוע , וזאת בשונה מן המקרה בו אנו עסקינן . חרף טענות ההגנה הללו מסתמא שלא אחת מצאה הנתבעת לנכון לפצות את בעלי החלקות הסמוכות בשל נזקים אשר נגרמו להם כתוצאה מרשלנותה בעת ביצוע הריסוס (ראה: עמוד 39 שורות 19 - 27 לפרוטוקול), ולכן יש בנתון זה כדי להוות ראייה כללית התומכת בהתקיימותו של היסוד השלישי של סעיף 41 לפקנ"ז . מעדותו של מר תדמור בביהמ"ש וכן מעיון בהסכם הפשרה (ראה : מוצג נ/1) וכן בתיק ביהמ"ש 9379-11-09 (שלום צפת) עולה ,כי החברה המצויה בבעלותו של מר תדמור (תדמור משתלות ופירות בע"מ) פוצתה הן על ידי הנתבעת וכן על ידי החברה בסכום כולל של 90,000 ₪ בגין עבודות ריסוס אשר בוצעו בנחלת הנתבעת במהלך חודש מרץ 2008 ואשר גרמו לפגיעה קשה במטע עצי השזיף בחלקה הגובלת אף היא בחלקת הנתבעת . בסופו של יום , שוכנעתי כי אכן יש בעדותו של מר תדמור כדי להוות ראייה כללית נדרשת התומכת בקיומו גם של התנאי השלישי של סעיף 41 לפקנ"ז . הנתבעת הבהירה כי לא הוגשו תובענות ו/או תלונות מצד יתר בעלי הנחלות הגובלות בחלקת הנתבעת , אולם אין בכך כדי לסייע בידה כל עוד אין היא מכחישה כי אכן חלקת התובע ניזוקה וכל עוד המומחה מטעמה הבהיר במהלך עדותו בביהמ"ש ,כי עצי השזיף בחלקת התובע עלולים היו להיפגע ככל שבוצע ריסוס עשבייה מקדים טרם שתילת זרעי העגבניות בחלקת הנתבעת . לא זו אף זו שהנתבעת וכן המומחה מטעמה לא טרחו להציג בפני ביהמ"ש נתונים מהותיים ביותר המצויים בשליטתה ובידיעתה המלאה , ובכלל זאת סוג החומר שבאמצעותו בוצעו הריסוסים , תיעוד רישומי הימים בהם בוצע הריסוס , עוצמת הרוחות ומזג האוויר במועד שבו בוצע הריסוס (ראה : עמוד 36 שוות 4 - 5 ; עמוד 37 שורה 2 לפרוטוקול) , אלא שהמומחה מטעם הנתבעת אף הבהיר במפורש במסגרת חקירתו הנגדית ,כי חומר ההדברה אשר פוזר בחלקת הנתבעת עובר לשתילת העגבניות עלול היה לפגוע גם בעצים הנטועים בחלקת התובע ככל שעובר למועד הריסוס הייתה רוח מזרחית (ראה : עמוד 29 שורות 23 - 28 ; עמוד 30 שורות 3 - 4 לפרוטוקול) . לאור המקובץ לדלעיל שוכנעתי ,כי אכן מתקיימים במקרה דנן יסודותיו של סעיף 41 לפקנ"ז , ולפיכך יש להידרש לשאלה האם עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל שהועבר אליה מכוח הכלל הן על ידי הוכחת טענת לפיה התרחיש שגרם לנזק איננו תרחיש עוולתי, לאמור, איננו פרי רשלנותה . בנוסף לכך , יש גם לבחון את השאלה האם חרף אי ידיעת סיבת קרות הנזק הוכיחה הנתבעת כי פעלה בסבירות הראויה וכי מעשיה אינם נגועים ברשלנות . כאמור מעלה , קביעותיי בכל הנוגע לאי הצגת מלוא המידע המצוי בחזקתה מצד הנתבעת וכן מצד עדי ההגנה והמומחה מטעמה ביחס לכלל נסיבות האירוע מלמדות בבירור על כך כי לא עלה בידה להוכיח שהאירוע נשוא מחלוקת זו איננו תרחיש עוולתי פרי רשלנותם אנשי החברה , וכי אנשי החברה פעלו בסבירות הראויה עובר למועד ביצוע הריסוס . אשר על כן , הנני מקבל את עמדת התובע לפיה אכן הנתבעת אחראית לנזק אשר נגרם למטע השזיפים של התובע . הוכחת גובה הנזק : אליבא דגישת המומחה מטעם התובע , מר יורם מירה , יש לאמוד את שיעור הנזק של שש שורות העצים הפגועות על פי התחשיב הבא :   א)      מכפלת העצים הפגועים (48 עצים בשורה ו - 288 בסה"כ) במכפלת הפגיעה המשוערת של כל אחת מן השורות . על פי חווה"ד שיעור אומדן הפגיעה של שתי השורות הראשונות נאמד בשיעור של 70% , אומדן שיעור הפגיעה של השורות השלישית והרביעית הוערך בשיעור של 40% ואומדן הפגיעה בשורות החמישית והשישית הוערך בשיעור של 15% .   ב)      המומחה צירף לחוות-דעתו חמש תעודות משלוח סחורה של התובע אל לקוחותיו מעונת 2008 מהן הינו מסיק כי הממוצע הרב שנתי של המטע עמד על 3.8 טון , וכי שיעור היבול לעץ בודד הינו 57 ק"ג . אי לכך , יש העמיד המומחה את שיעור אובדן היבול (57 ק"ג לעץ) במכפלת העצים בשורה (96 עצים) בהתאם לאחוז שיעור הפגיעה של כל אחת מהשורות כך שבסופו של דבר הוערך אובדן היבול על 6840 ק"ג .   בסופו של יום מגיע המומחה לכלל מסקנה ,כי אובדן הפדיון צריך להיגזר מאובדן היבול המשוער (6840 ק"ג) בהתאם לנתוני תעודות המשלוח ברווח לטון (5500 ₪ לטון) , ובסה"כ , 37,620 ₪ כאשר מסכום זה קוזזו עלויות חסכון תפעול שונות כתוצאה מאובדן העצים (4104 ₪) כך שבסופו של יום ,הועמד הנזק על סך של 33,516 ₪ נכון ליום מתן חווה"ד (1.7.2009) . לעומת זאת , המומחה מטעם הנתבעת מציעה שיטת חישוב שונה מזו של המומחה מטעם התובע תוך בחינה מחודשת של הנתונים המוצגים בחוות-דעתו של מומחה התובעת . בראש ובראשונה , מציין מומחה הנתבעת כי עמדת מומחה התובעת לפיה ממוצע היבול הרב שנתי עמד על 3.8 טון/דונם איננה נתמכת באסמכתא לכך , מה גם שהתובע הינו בעלים של מספר חלקות שזיף מסוג "ניו יורקר" , ומכאן אין כל וודאות כי הנתון האמור מתייחס אך ורק ליבול הצומח במטע שנפגע במקרה זה . לשיטת מומחה הנתבעת ניתן לבחון את שיעור היבול הממוצע הרב שנתי דווקא מתוך ספרות מקצועית המתפרסמת על ידי משרד החקלאות וכן על ידי מדריכי גידולים באזור הגולן , אליה הינו מפנה בחוות-דעתו (ראה : עמוד 6 לחווה"ד) , אשר מצביעים על כך כי הממוצע הרב שנתי עומד על 2.5 טון/דונם . המומחה מטעם הנתבעת מטיל ספק רב בטענת מומחה התובע לפיה שיעור היבול בחלקה עומד על 3.8 טון/דונם מאחר ומדובר בפרי הגדול בהרבה מהממוצע , ולכן קיים ספק האם עלות של פרי כה גדול הינה 2.5 טון/דונם . מומחה הנתבעת אף מוסיף ומציין כי קיימים פערים בין ההערכות חווה"ד בתיק זה (5.5 ₪ לק"ג) לבין חווה"ד בתיק אשר נפתח בביהמ"ש לת"ק בקרית-שמונה (5 ₪ לק"ג) , וכי היה מקום לבחון את גובה היבול באותם עצי אשר לא נפגעו במועד הקטיף , וכי הפדיון לק"ג על יסוד תחשיבי משרד החקלאות הינו 3.3 ₪ לק"ג ,בעוד שלגבי דידו של מומחה הנתבעת מחיר הפדיון הינו 2.5 ₪ לק"ג [4 ₪ לק"ג על פי נתוני משרד החקלאות בהפחתת הוצאות נחסכות כלליות (קטיף מיון ואריזה המסתכמות ב - 1.5 ₪] . בסופו של יום , מדגיש מומחה הנתבעת כי בכל אחת מהשורות נטועים 37 עצים במרווח של 2.5מ'* 4מ' זמ"ז בלבד ולא 48 עצים כפי טענת מומחה התובע, , ולכן שטח החלקה הינו 832 מ"ר (0.83 דונם) . בסופו של דבר מגיע מומחה הנתבעת למסקנה לפיה שיעור הנזק הכול עומד על סך של 4409 ₪ בלבד על פי החישוב הבא :   א)      שורה ראשונה ושנייה:0.83 ₪ לדונם * 2500 ק"ג/דונם* 50% נזק * 2.5 ₪ /ק"ג = 2593 ₪. ב)      שורה שנייה ושלישית:0.83 ₪ לדונם * 2500 ק"ג/דונם* 25% נזק * 2.5 ₪ /ק"ג = 1297 ₪. ג)        שורה שלישית ורביעית:0.83 ₪ לדונם * 2500 ק"ג/דונם* 10% נזק * 2.5 ₪ /ק"ג= 519 ₪ 28) בין הצדדים ניטשה מחלוקת גם ביחס להערכת גובה הנזק בשל הגשת הערכות שונות מצד מומחי הצדדים בתיק ביהמ"ש לת"ק כאשר על פי הערכת מומחה התובע הועמד הנזק בתיק ביהמ"ש לת"ק על סך של 30,096 ₪ בלבד , בעוד שבתיק זה הוערך הנזק בשיעור של 33,516 ₪ . לעומת זאת , על פי הערכת מומחה הנתבעת בתיק ביהמ"ש לת"ק הועמד הנזק המשוער על סך של 9139 ₪ בעדו שבתיק זה הועמד שיעור הנזק המשוערך על סך של 4409 ₪ בלבד . 29) בעוד שהמומחה מטעם התובע בחר לבסס את הערכתו ביחס לשיעור ממוצע היבול הרב שנתי המשוער בחלקת התובע בהסתמך על חמש תעודות משלוח של שזיפים מן הסוג אשר נפגע בחלקת התובע משנת 2008 , הרי שאליבא דגישת מומחה הנתבעת יש לקבוע את שיעור היבול בחלקת התובע תוך שילוב של נתונים סובייקטיביים , דהיינו נתונים ספציפיים ביחס לחלקה עצמה , בצירוף נתונים אובייקטיביים המתפרסמים על ידי משרד החקלאות . מכאן , יהא על בית-המשפט לבחון איזה שיטת תחשיב מבין שתי שיטות החישוב עדיפה על פני רעותה . 30) המומחה מטעמו של התובע הבהיר בחקירתו הנגדית בביהמ"ש ,כי הסיבה לפערים בין שתי חווה"ד נבעה כתוצאה מנתונים חדשים אשר הוצגו בפניו עובר לעריכתה של חווה"ד אותה הגיש בתיק זה , ואף הבהיר כי ייתכן וקיימות תעודות משלוח נוספות אשר לא הוצגו בפניו על ידי התובע (ראה : עמוד 12 שורה 14 - עמוד 13 שורה 3 ; עמוד 14 שורה 10 - שורה 29 ) . עם זאת , עיון בתעודות המשלוח איננו מעלה האם מדובר בתעודות המתייחסות אך ורק לחלקה נשואת מחלוקת זו , או שמא עסקינן גם במשלוחים הרלוונטיים גם למטעי השזיפים הנטועים גם בחלקות קרקע אחרות המצויות בבעלות התובע (ראה : עדות התובע בעמוד 20 שורה 4 ; עמוד 22 שורה 22 ; עמוד 23 שורות 20 - 22 לפרוטוקול) . כמו כן , לא ניתן על ידי המומחה מטעם התובע כל הסבר מדוע לא הסתמך בחוות-דעתו על הדו"חות המוגשים וחשבוניות המס אותן הגיש התובע לרשויות המס ומדוע לא הבהיר ביצע תחשיב מדוקדק לאור השוני במחיר הפרי ביחס למרחק מהמטע וכן לאור השוני במשקל ובגודל הממוצע של השזיפים (ראה :עדות התובע בעמוד 22 שורות 22 - 23 לפרוטוקול) . כמו כן , לא ניתן על ידי המומחה הסבר של ממש לתמיהה מדוע לא בחן באופן מעמיק במסגרת חוות-דעתו מהם המחירים המקובלים במהלך שיווק הפירות מהחקלאי אל המשווקים בהתאם לנתוני החברה המשווקת (חברת "אגרסקו") [ראה : עדות התובע עמוד 22 שורה 17 לפרוטוקול] . 31) לעומת ב"כ הנתבעת אשר בחר לחקור את התובע וכן את המומחה מטעמו בכל הנוגע לסוגיית הנזק , הרי שחקירתו של ב"כ התובע את מומחה הנתבעת התמקדה בחלקה הארי בשאלת האחריות ,כאשר ב"כ התובע בחר להתמקד אך ורק שבסוגיית הפער בהערכת הנזק בשתי חווה"ד , ולפיכך לא ניתן מענה של ממש לפערים שבין חווה"ד נוכח השאלות אותן נשאלו התובע והמומחה מטעמו בכל הנוגע להערכת ממוצע היבול הרב השנתי בהתחשב בפערי המחירים , מחירי ההובלה , תוכן תעודות המשלוח בהתחשב בריבוי החלקות החקלאיות המצויות בחזקת התובע , משקל הפירות , יעדי השיווק , מחירי הפדיון , מרחקי ההובלה אל הלקוחות וכו' . כמו כן , נתגלעה מחלוקת של ממש בין חווה"ד ביחס להערכת מספרי העצים המצויים בכל שורה כאשר לגבי דידו של מומחה התובע נספרו על ידו 48 עצים בשורה בעוד שאליבא דטענת ב"כ הנתבעת מספר העצים בשורה עמד על 37 עצים . 32) בסופו של דבר , הגעתי לכלל מסקנה ,כי שיטת הערכת הנזק אותה מציע מומחה הנתבעת הינה נכונה יותר בנסיבות העניין מאחר והינה נסמכת על שקלול נתונים אובייקטיביים כפי שהוצגו על פי הערכות מומחים מקצועיים המוכרים על ידי משרד החקלאות . ברם , הנני מוצא לנכון לקבוע, כי היה על מומחה הנתבעת לבצע את התחשיב על פי 48 עצים בשורה כאמור בחוות-דעתו של מומחה התובע וכן על יסוד הערכת אחוזי הפגיעה המשוערים במטע התובע , שכן אין חולקין, כי מומחה התובע בחן מ"כלי ראשון" את מספרי העצים עובר למועד התרחשות הנזק (ראה: עמוד 15 שורות 14 - 20 לפרוטוקול) בעוד שמומחה הנתבעת בחן את הנזק רק כשנה לאחר התרחשותו במהלך חודש מרץ 2009 (ראה : עמוד 5 סעיף 7 לחווה"ד ; עמוד 36 שורות 10 - 12 לפרוטוקול) . 33) אשר על כן , נוכח דרך החישוב המוצעת אליבא דגישת המומחה מטעם הנתבעת הינו 1.08 דונם , ולכן הנזק הכללי עומד על סך של 8437 ₪ כאשר סכום זה משוערך נכון להיום (בצירוף הפרשי ריבית והצמדה) הינו 9385 ₪ . בנוסף לכך , תישא הנתבעת בהוצאות שכר טרחת המומחה מטעם התובע בסך של 3493 ₪ (3031 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה נכון ליום מתן חווה"ד בתאריך 25.9.2008) . ככל שהסכום האמור לא ישולם במלואו לתובע בתוך 30 יום ,תישא הנתבעת בתשלומי ריבית והצמדה כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל . הוצאות המשפט : 34) בין ב"כ הצדדים קיימת מחלוקת עזה ביחס לסוגיית הוצאות המשפט כאשר כל צד מן הצדדים מתבצר בעמדתו לפיה יש לחייב את הצד שכנגד בהוצאות משפט מוגדלות . כאמור מעלה, בתאריך 1.2.2009 פתח התובע בביהמ"ש לת"ק בקרית-שמונה תיק תביעה שמספרו 353-02-09 בו עתר לחיוב הנתבעת בסכום כולל של 30,096 ₪ . במהלך הדיון בביהמ"ש לת"ק מיום 6.5.2009 קבע מותב זה כי יש מקום להורות על העברת התיק לבית-משפט השלום בקרית-שמונה . 35) בתאריך 5.6.2009 הורתה כב' השופטת (בדימוס) ברכה סמסון לצדדים להגיש לביהמ"ש כתבי טענות מתוקנים . בתאריך 6.7.2009 הגיש התובע למזכירות ביהמ"ש מסמך ייפוי-כח המייפה את כוחו של עו"ד אלי סגל לייצגו במסגרת ההליך נשוא מחלוקת זו . בו ביום הגיש עו"ד סגל לביהמ"ש בקשה למחיקת התובענה בתיק זה בנימוק כי התובע מבקשה לנהל את התובענה בבית-משפט אחר . בתאריך 11.10.2009 הגישה הנתבעת לביהמ"ש תגובה לבקשת התובע בה ביקש להשית על התובע הוצאות משפט בנימוק , כי התובע הגיש לבית-משפט השלום במסעדה תביעה חדשה באותו עניין עצמו וכי במסגרת תובענה זו סכום התביעה אף הוגדל (תיק מספר 5675-09-09) . 36) בתאריך 25.3.2010 התקיים בבית-משפט השלום במסעדה דיון בפני מותב זה דיון בו ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמת הצדדים לאיחוד התובענות ושמיעתן במשותף בפני בית-משפט השלום במסעדה . בתאריך 1.5.2011 ניתן על ידי כב' השופטת סמסון פסק-דין בתיק זה בו נתקבלה בקשת התובע למחיקת התובענה אותה הגיש לבית-המשפט בקרית-שמונה , אולם עם זאת חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 3000 ₪ . 37) לאחר שהתובע הגיש בקשה לביטול חיובו בהוצאות משפט על ידי בית-משפט השלום בקרית-שמונה הובאה הבקשה לטיפולי בעקבות פרישתה לגמלאות של כב' השופטת (בדימוס) סמסון . בהחלטתי מיום 12.6.2011 קבעתי ,כי החלטת מותב זה בתיק 5675-09-09 (שלום מסעדה) מיום 25.3.2010 , אשר נוגעת לאיחוד התובענות , לא הובאה לידיעתה של כב' השופטת (בדימוס) סמסון בין אם על ידי מזכירות בית-משפט השלום במסעדה ובין אם על ידי ב"כ הצדדים וכי כב' השופטת (בדימוס) סמסון ולכן הוריתי על ביטול חיוב התובע בהוצאות משפט . עם זאת , אפשרתי בידי הנתבעת להתייחס במסגרת סיכומיה לסוגיית הוצאות המשפט . 38) מאידך גיסא , עתר התובע לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט לאחר שזו עתרה בתאריך 18.4.2010 למחיקת כתב התביעה שכנגד אותו הגישה בתיק זה . התובע ציין , כי נאלץ להגיש בעל כורחו,בתאריך 15.4.2010 כתב הגנה לכתב התביעה שכנגד וכי בשל כך יש לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט לטובתו , אולם בהחלטתי במהלך הדיון בביהמ"ש מיום 2.9.2010 מצאתי לנכון לדחות את הבקשה . 39) בסיום הדיון מיום 6.3.2012 קבעתי את היקף הסיכומים אותם יהא על הצדדים להגיש לביהמ"ש כאשר לתובע נתאפשר להגיש סיכומים בהיקף כולל של חמישה דפים (סיכומים וסיכומי תשובה לסיכומי הנתבע) , ואילו לנתבעת נתאפשר להגיש סיכומים בהיקף כולל של 4 דפים (סיכומי תשובה לסיכומי התובע) . לאחר שב"כ הנתבעת (עו"ד בן-ארי ממשרד עוה"ד ע.קונפורטי) פנה אל ביהמ"ש בתאריך 31.5.2012 בבקשה להוספת דף אחד לסיכומיו הגיש ב"כ התובע (עו"ד אלי סגל) בתאריך 4.6.2012 תגובה מטעמו בגדרה עתר לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט לדוגמא וכן בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה תוך שהינו מסתמך על החלטת כב' רשם ביהמ"ש העליון דאז (כב' הרשם בדימוס אמיר זולטי) בתיק רע"א 5269/99 נעראני נ' נעראני מיום 7.6.2000 . 40) לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ,הנני דוחה את בקשת התובע לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט מוגדלות וכן בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה על הסף , שכן בשונה מעניין נעארני בה הוגשו סיכומים בהיקף הגדול פי שלושה מקביעת ביהמ"ש בלא קבלת היתר להגדלתם מבעוד מועד , הרי שבמקרה דנן, ניתן מלכתחילה יתרון דיוני לתובע בכך שניתנה לו האפשרות להגיש סיכומים בהיקף של דף ואף הוגשה בקשה מסודרת להגדלת הסיכומים טרם הגשתם במזכירות ביהמ"ש בתאריך 4.6.2012 . 41) המדיניות הנוהגת כיום בפסיקת בתי המשפט הינה לצמצם את השימוש בהטלת הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה , למעט במקרים חריגים בהם מוגשים כתבי טענות ארוכים יתר על המידה בהיקף החורג באופן קיצוני מן המקובל (ראה החלטת כב' השניא גרוניס בעניין רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) ואח' נ' ANTON HUBNER CMBH @CO.KG.1 מיום 27.3.2011) . הבקשה אשר הוגשה על ידי ב"כ התובע בענייננו הינה בקשה קנטרנית מאחר שכן תנאי הסף אותם קבע ביהמ"ש העליון בעניין סופר מדיק לא התקיימו בענייננו קל וחומר משהוגשה בקשה מקדימה להגדלת היקף הסיכומים בהיקף של דף אחד בלבד באופן אשר ישווה להיקף הסיכומים אשר אושר לתובע . 42) לאור המקובץ לדעיל הגעתי לכלל מסקנה ,כי נוכח התנהלות התובע לכל אורך הדרך הרי שיש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט מופחתות בלבד , דהיינו חיוב הנתבעת בתשלום החזר אגרות המשפט אותן שילם התובע בתיק בית-משפט השלום במסעדה (א/ 5675-09-09) בלבד וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 800 ₪ בצירוף מע"מ בלבד . פיצוייםריסוסחקלאות