1. בפני תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מפגמים בבריכת זרמים גדולה, משולבת ג'קוזי (להלן: "הבריכה"), אותה רכש מהנתבעת 2, תמורת סך של 97,920 ₪. התובע רכש את הבריכה ליחידת צימר אותה הינו מפעיל סמוך לביתו. לאחר הרכבת הבריכה על ידי הנתבעת 2, הזמין התובע מהנתבעת 1 קיר זכוכית מחוסם, אשר יחצוץ בין יחידה השינה בצימר לבריכה. במהלך התקנת הקיר, התנפץ לוח זכוכית. התובע הגיש תביעתו בגין קרעים בפנל, שריטות עמוקות בתחתית הבריכה, סדקים בלוח הבקרה ונזילות מים. התביעה הוגשה תחילה נגד נתבעת 1 בטענה כי התנפצות הזכוכית היא שגרמה לליקויים. אולם, לאחר שמומחה מטעם בית המשפט - מר בייער (להלן: "המומחה הראשון"), קבע כי מדובר בפגמים שהיו קיימים בבריכה כבר קודם להתנפצות, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן במסגרתו נתבעה גם נתבעת 2 בטענה כי הבריכה היתה לקויה מלכתחילה. התובע תבע פיצוי בגין העלות ששילם עבור הבריכה וכן בגין הפסדי אירוח והוצאות מים וביוב כתוצאה מנזילות מים, בגינן נאלץ, לטענתו, למלא מידי יום מים בבריכה. כן תבע התובע שכ"ט השמאי מטעמו. לתצהירו צרף התובע מכתב עליו, חתום לטענתו, עובד הנתבעת 2, בשם רועי מזרחי (להלן: "רועי"), אשר ביצע תיקונים בבריכה מטעם נתבעת 2 ובו נרשם כי התיקונים בוצעו בעקבות נפילת הזכוכית ומפורטים הנזקים שתוקנו. מטעם התובע העיד התובע בלבד. 2. טענת הנתבעות בכתבי הגנתן: לטענת הנתבעת 1, לאחר התנפצות לוח הזכוכית, השלימו עובדיה את עבודות ההתקנה של לוח זכוכית חדש. אולם, למרות זאת, סירב התובע לשלם את יתרת התמורה שנותרה בסך של 4,175 ₪ (שילם רק 2,000 ₪ מתוך התמורה שסוכמה על 6,175 ₪). בגין סכום זה, הוגשה תביעה שכנגד נגד התובע. לטענת נתבעת 1, על מנת לקבל את יתרת התמורה ומבלי להודות באחריותה לשריטה עליה התלונן התובע, הסכימה לתקנה, אולם התובע סירב לכך. לטענת הנתבעת 1, לוח הזכוכית היה מחוסם, התנפץ לרסיסים קטנים, אשר לא גרמו ולא יכלו לגרום נזק כלשהוא לבריכה שהיתה מלאה במים. הנתבעת 1 טענה כי גם העובדה שעובדיה, אשר הזכוכית התנפצה על חלקי גופם, לא נפצעו, מעידה על כך שרסיסי הזכוכית לא יכלו לשרוט או לפגוע בבריכה עצמה. הנתבעת 1 הפנתה לחוות דעת המומחה הראשון אשר קבע, כי אין קשר בין הנזקים הנטענים להתנפצות הזכוכית וכי על פי בירור שערך עם עובד הנתבעת 2- רועי, המדובר בפגמים שהיו בבריכה מלכתחילה. מטעם הנתבעת 1 העידו הבעלים והמנהל מר מוחמד אבו יונס (להלן: "אבו יונס"), מר עלי אבו יונס (להלן: "עלי"), ומר ראפת אבו ריא (להלן: "ראפת")- המתקינים שביצעו את התקנת לוח הזכוכית שהתנפץ. 3. לטענת הנתבעת 2, כמפורט בכתב הגנתה, יש לדחות את התביעה נגדה שכן התובע חתם על תעודת משלוח ובה אישר כי קיבל את הבריכה בשלמותה וכי לא תתקבלנה טענות לגבי תוכן התעודה. לפיכך, טענה הנתבעת 2 כי התובע מנוע מלטעון נגד תקינות הבריכה. הנתבעת 2 הכחישה את הטענות לליקויים בבריכה עצמה וטענה כי סיפקה בריכה תקינה אשר אף היתה כזאת בסיום ההתקנה. לטענת הנתבעת 2, התובע בחן את הבריכה, נלווה לעובדיה במשך ההתקנה והעובדה כי לא ראה ליקויים, מצביעה על כך שמדובר בליקויים שנוצרו לאחר ההתקנה כתוצאה מהתנפצות הזכוכית. הנתבעת 2 הפנתה לכך שכשבועיים לפני התקנת קיר הזכוכית, עבדה הבריכה ללא טענות מצד התובע. הנתבעת 2 דחתה את דעתו של המומחה הראשון, וטענה כי אינו בעל ניסיון בבריכות, כי בדק את הבריכה לאחר שכבר תוקנה וכי הסתמך על עדויות שמיעה. הנתבעת הפנתה לכך שלבקשת התובע, תיקנה את הבריכה וכי אף שיתכן כי מבחינה אסתטית נותרו הבדלי צבע לא משמעותיים בקרקעית הבריכה, הרי שהבריכה עובדת באופן תקין. הנתבעת 2 טענה כי המומחה הראשון הסתמך על דברי רועי, אשר פוטר על ידה ומסר דברים שקריים על מנת לנקום בנתבעת 2. הנתבעת 2 הפנתה למכתב המצורף לתצהיר התובע, החתום על ידי רועי ואשר בו ציין רועי, כי הליקויים שנקרא לתקן היו בגין נפילה וניפוץ של זכוכית (זאת בניגוד לגרסה שמסר למומחה הראשון כאילו הבריכה היתה פגומה מלכתחילה). הנתבעת 2 טענה כי אם בניגוד לטענותיה יפסק סכום כלשהוא לטובת התובע, יש לקזז את עלות התיקון שביצעה בסך 3,280 ₪. מטעם הנתבעת 2 העידו מנהלה יוסי ממן (להלן: "יוסי") וכן שרון ממן, אשר ביצע את התקנת הבריכה אצל התובע (להלן: "שרון"). דיון: 4. ראשית אציין כי כפי שכבר נקבע בהחלטה מיום 17.5.11 מאחר שהמומחה הראשון מונה בהסכמת הצדדים, הרי חוות הדעת שהוגשו מטעם התובע ונתבעת 1, הוצאו מתצהירי הצדדים ואינן מהוות ראיה בתיק. לפיכך, לא היה מקום להפניית הצדדים, לאותן חוות דעת. בתאריך 31.7.11 ולאחר שהמומחה הראשון נחקר על חוות דעתו, ונשמעו חלק מהעדויות, הגעתי למסקנה, כי במקרה דנן ראוי כי ימונה מומחה נוסף מטעם בית המשפט. בנימוקי ההחלטה שם, הפניתי בין היתר, לכך שהמומחה הראשון השתית מסקנתו בעיקר על דברי רועי, ללא שבחוות דעתו נמצאה התייחסות פרטנית לטיב הליקויים, אפשרות סיבת גרימתם, או להערכתם הכספית של הפגמים. אולם, גם המומחה הנוסף שמונה על ידי בית המשפט מר טלמן (להלן: "המומחה השני"), הגיע למסקנה כי בבריכה קיימים ליקויים אשר רובצים רק לפתחה של נתבעת 2. הליקויים אותם מצא המומחה השני הינם: גבשושיות ושקעים בתחתית הבריכה הנובעים מפגם ביצור הבריכה. כן מצא המומחה סדקים שנעשה ניסיון לתקנם, אולם התיקון שנעשה היה גס, חומר הציפוי מתקלף, נסדק ומהווה פגם אסתטי וטכני. המומחה השני ציין, כי גם אם לגרסת מנהל נתבעת 2, הגבשושיות והשקעים נובעים ממצע בלתי ישר, או בלתי מהודק, הרי שמדובר באחריות נתבעת 2 אשר התקינה את הבריכה והיתה אמורה לוודא כי המצע ישר ומהודק בטרם ההתקנה. בהתאם לחוות דעת המומחה השני, מיקום הסדקים (רובם- החמורים שבהם בצד שמאל באזור התחתון של הדופן ולא בפינה הימנית הקרובה למיקום הזכוכית שנשברה), מצביע על כך שאין המדובר בסדקים שנוצרו כתוצאה מהתנפצות הזכוכית. לפי חוות דעת המומחה השני , הסדקים ממוקמים באזורים הסמוכים לאזור הכיפוף בין הדופן האנכית לרצפה באזור של מתיחה המתרחשת בעת ייצור שכבת האקריליק והמועד להיחלשות יתר במהלך מתיחת האקריליק. לפי חוות דעת המומחה, פגיעות הנובעות ממתיחה, יתגלו תמיד בנקודות התורפה שהן הכיפופים. המומחה קבע כי הסדקים נוצרו בבריכה לאחר ההתקנה ולאחר שהחל השימוש בה ולפי מיקומם כאמור, נוצרו באזור בהם יכל להיווצר ריכוז מאמצים עקב שקיעת הקרקעית לאחר שמולאה במים ולאחר שנעשה בה שימוש. ראה בעמ' 8 לחוות דעתו: "במידה והחוזק המכאני אשר בוצע על גבי הציפוי האקרילי אינו חזק ומספיק, או אינו אחיד ובמידה וקיימת אפשרות לדחיסת הקלקר המהווה תשתית, יגרמו סדקים בנקודות התורפה". בהתאם לחוות דעת המומחה, הסדקים נגרמו לאחר התקנת הבריכה ולכן לא ניתן היה להבחין בהם מלכתחילה. המומחה השני, כמו המומחה הראשון, שלל אף הוא את האפשרות שהתנפצות הזכוכית היא שגרמה לסדקים. המומחה השני קבע כי גם אם הצדדים חלוקים בשאלה האם הבריכה היתה מלאה כולה במים, או מלאה רק באופן חלקי, הרי מאחר שאין חולק כי בעת ההתנפצות היו בה מים לפחות בגובה של 80 ס"מ, הממצאים תומכים בכך שהסדקים לא נגרמו כתוצאה מהתנפצות הזכוכית. המומחה השני הבהיר כי אם הזכוכית היתה מחוסמת, הפגיעה היתה צריכה להיות נרחבת על הרצפה בעיקר מול אזור שבירת הזכוכית בצד הימני וכן היו צריכים להיגרם שריטות וחורים קטנים, אשר לא נצפו כלל. המומחה הוסיף כי גם אם הזכוכית לא היתה מחוסמת, לא היתה אפשרות שהפגיעות יהיו בפינה השמאלית הרחוקה (בה נמצאו הסדקים), שכן חתיכות גדולות של זכוכית לא היו יכולות לעוף עד לשם והיו פוגעות באזור הסמוך למקום שהתנפצה הזכוכית על גבי הרצפה. המומחה ציין כי המים (גם אם בגובה 80 ס"מ), היו בלם משמעותי (בעיקר אם הזכוכית היתה מחוסמת). המומחה קבע כי גם בגבשושיות ובשקעים (כמו בסדקים כמפורט לעיל), לא ניתן היה להבחין בעת התקנת הבריכה, שכן לא ניתן להבחין בהם, אלא רק כאשר נכנסים לבריכה ודורכים ברגליים יחפות על הקרקעית. המומחה הבהיר כי גם לפי גרסת הנתבעת 2 לפיה הסדקים יכלו להיווצר כתוצאה מהתקנה על מצע בלתי ישר, הרי נוצרו רק בהמשך וגם לפיכך, ברי כי לא ניתן היה להבחין בהם בעת ההתקנה. לאור האמור ומאחר שכפי שיפורט, מצאתי לקבל את דעת המומחה השני, אין רלוונטיות לטענת הנתבעת 2 בסיכומיה, כאילו התובע ליווה את תהליך התקנת הבריכה בחצריו, שהרי לא ניתן היה כאמור להבחין בפגמים בעת ההתקנה. אין רלוונטיות גם לטענת נתבעת 2, כאילו הבריכה עבדה בשבועיים שלפני התנפצות הזכוכית, שהרי הבריכה ממשיכה ועובדת גם כיום והפגמים שנמצאו אינם מונעים פעילותה. בכל מקרה, המומחה השני הרי קבע כאמור, כי הנזקים לא היו מלכתחילה והתפתחו רק לאחר מכן, לפיכך כאמור, לא ניתן היה להבחין בהם בעת ההתקנה, או סמוך לאחריה. המומחה השני קבע, כי לא ניתן לתקן את הבריכה באופן מושלם וכי התיקונים המבוצעים כיום אינם אסתטיים ואינם מחזיקים מעמד זמן רב, זאת במיוחד ביחס לסדקים מהסוג הנידון בהם נפגע הן הציפוי האקרילי והן חוזק גוף הבריכה. המומחה ציין, כי אין ניסיון מוכח לגבי החומר בו הציעה נתבעת 2 לבצע תיקון נוסף בבריכה ולכן אין מנוס מהחלפת הבריכה. 5. בתאריך 26.2.12 נחקר המומחה השני על חוות דעתו. המומחה השני לא הסכים עם טענת בא כח נתבעת 2, כאילו החומר ממנו עשויה הבריכה הוא קשיח. המומחה השני עמד על דעתו כי הגבשושיות והשקעים יכלו להיווצר, או מפגם בייצור, או במשך הזמן כתוצאה מכך שהשטח עליו הונחה הבריכה לא היה חלק, שכן חומר הבריכה "אינו קשיח, יש בו פוליוריטאן מוקצף שרואים בתחתית הבריכה וציפוי פנימי אקרילי שרואים מהצד הפנימי". לא שוכנעתי מחקירת המומחה, כאילו יש בסיס לגרסת נתבעת 2 שהועלתה בחקירה (עמ' 36 שורה 19 לפרוטוקול), כאילו השקעים והגבשושיות יכלו להיווצר כתוצאה מדריכת אנשים בבריכה (בהערת אגב אציין, כי גם אם זאת היתה הסיבה, הרי גם בכך ראיה לפגם בבריכה עצמה, אשר אמורה להיות עמידה גם לעמידת אנשים בתוכה). חוות דעתו של המומחה השני, כמו גם עדותו, נמצאה בעיני מקצועית ומבוססת ולא מצאתי כל טעם שלא לקבל דעתו. אציין כי בבחינת התוצאה הסופית, מסקנתו של המומחה השני אף תואמת את מסקנת המומחה הראשון, כי המדובר בפגמים בבריכה עצמה (או בהתקנתה) וכי הפגמים שנמצאו, ולא נגרמו כתוצאה מהתנפצות הזכוכית. חוות דעת זו אף תואמת את העדויות והנתונים שהוצגו בפני, כפי שאפרטם בהמשך. הנטייה בהלכה הפסוקה הינה כי בהעדר טעות בולטת, לא ימצא בית המשפט שאינו מומחה, לסטות מקביעות שבמומחיות ואשר בדיוק לצרכן מונה המומחה. ראה בעניין זה ע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם בית חולים שיבא פ"ד נ"ו (2) 936 949: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...". וכן ראה לעניין מעמדו של מומחה בית המשפט: ע"א 323/85 מדינת ישראל נ. אברהם מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189, ע"א 402/85 מרקוביץ נ. עירית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ. שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771,779, ע"א 605/88 תבורי בע"מ נ. מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ. רבי,; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ. רוזנטל פ"ד נב(4) 563 והאסמכתאות שם. בניגוד לטענת נתבעת 2 בסיכומיה, דעתו ועדותו של המומחה השני, אינן בגדר עדות שמיעה. המדובר בעמדה מקצועית- עמדה שבמומחיות, שהרי כל מומחה מסתמך על חומר ונתונים המוצגים לבדיקתו ולהתייחסותו. דעתו של מומחה המבוססת על הבנתו, ידיעותיו וכישוריו המקצועיים, בהתייחס למסמכים או למוצגים (ובמקרה דנן- הבריכה עצמה), שהצדדים מציגים בפניו, אינה בגדר עדות שמיעה, אלא חוות דעת מקצועית. 6. כאמור לא מצאתי כל טעם שלא לקבל את קביעתו המקצועית של המומחה השני, מה גם שהיא אף תואמת את מסקנתי מן העדויות האחרות שהוצגו: גם אם לפי טענת נתבעת 2 עדות רועי הייתה מגמתית ולא אמינה שכן, בין היתר, התכחש לחתימתו על נספח ב' 4 לתצהיר התובע, אשר, הן לפי עדות התובע והן לפי עדות שרון, כן חתם עליו, הרי שעדיין אין בכך כדי לשכנעני כי בניגוד לקביעת המומחים, הפגמים נוצרו כתוצאה מהתנפצות הזכוכית ולא בגין בעיה בבריכה עצמה. ראשית אציין כי במסמך נכתב: "נקראתי לבצע תיקון לבריכת מי זרמים בעקבות נפילה ופיצוץ של זכוכית גדולה". אין חולק, כי מלכתחילה סבר התובע כי הנזקים נגרמו כתוצאה מהתנפצות הזכוכית וכי בנימוק זה פנה לנתבעת 2 לביצוע התיקונים. לכן, אין באמור במסמך כדי להוות קביעה כאילו זו אכן הסיבה לנזקים, אלא רק כי זאת הסיבה שהייתה לקריאה לתיקון. כאמור, גם המומחה הראשון הגיע לאותה מסקנה כמו המומחה השני, על פיה כי לא התנפצות הזכוכית היא שגרמה לנזקים. גם אם אינני מקבלת את הסתמכות המומחה הראשון על מה ששמע מרועי, הרי גם המומחה הראשון קבע, בלי קשר לדברים שמסר רועי, כי: "כבר בביקורי בצימר נתעוררו ספקות בליבי באשר לקשר בין התנפצות המחיצה לנזקים בבריכת הזרמים. ספקות אלו נבעו בין היתר בשל העובדה, כי עובר לאירוע, הייתה הבריכה מלאה במים וכי חלק מהפגמים אין זה סביר שיגרמו מהתנפצות הזכוכית" . גם לעניין השקעים והגבשושיות, השיב המומחה הראשון באופן דומה לקביעת המומחה השני: "יכול להיות פגם בייצור, זה מה שעולה בדעתי" (עמ' 29 שורה 11). וראה גם בחקירתו בעמ' 24 שורות 14-16: "מאחר וידוע לי כי בעת שהזכוכית נשברה, הבריכה היתה מלאה במים... כמובן שהשברים נבלמים והם לא יכולים ליפול בעצמה לקרקעית" ובהמשך: "... זה התיישב עם הממצאים שראיתי בבית התובע, גם הנזקים שנגרמו לבריכה, הם לא יכלו להיגרם מהזכוכיות" (עמ' 27 שורות 17-18). וראה בע"מ 24 שורות 5-7: "התמונות שצילם התובע, אני לא יודע איפה זה צולם. זה רק קטע מן הבריכה. מה שאותי הפתיע כי הנזקים לבריכה הם בכלל לא באזור שהזכוכית נשברה, ניתן לראות זאת גם בתמונות שיש לי". וכן ראה בעמ' 29 שורות 15-19, שם שלל גם המומחה הראשון את האפשרות כי כמות של 80 ק"ג זכוכית מחוסמת אשר תיפול לתוך בריכה, תגרום לסדקים בקרקעית הבריכה. עמדה זו המתייחסת למיקום הסדקים ואופיים תואמת את עמדת המומחה השני כמפורט לעיל. גם האפשרות שהעלה התובע כאילו הזכוכיות נשאבו לסירקולציה של הבריכה ובהמשך גרמו שריטות, נשללה הן על ידי המומחה הראשון, והן ע"י המומחה השני: "אין לי ידיעה מקצועית בענין כי אני לא יודע את מבנה הבריכה, אם יש בבריכה פילטר שמסנן גופים זרים, אז זה לא יכול להיות". התובע טען כי גם התנפצות הזכוכית גרמה לנזקים והסתמך כאמור על טענה לסירקולציה וכן על כך, שלטענתו, נמצא סדק גם בפנל, אלא שלתובע עמדה האפשרות להפנות שאלות הבהרה ולחקור שני מומחים(!) מטעם בית המשפט בעניין. למרות זאת, נותרו שני המומחים בעמדתם, כי לא התנפצות הזכוכית היא שגרמה לליקויים. נימוקי שני המומחים(!) אף דומים בעניין שלילת האפשרות לגרימת הנזקים על ידי הזכוכית. ראה בעניין זה תשובות המומחים לטענת התובע בעניין לוח הבקרה והפנל: המומחה הראשון השיב: "במפסק לא ראיתי נזק. לוח הבקרה בכלל לא הוצג בפני" (עמ' 28 שורה 8) ולעניין הסדקים בפנל, שני המומחים העידו כי התובע לא הסכים לפרק את העץ (אשר לטענתו מתחתיו נמצאים הסדקים) והסכים לפרקו באופן נקודתי בלבד, שם לא נמצא קרע או סדק. הנתבעת 2 ניסתה להראות במהלך חקירתו של רועי כי התיקון שביצע בסדק בפנל הינו סדק שנגרם כתוצאה מהתנפצות הזכוכית.אלא שרועי השיב מפורשות כי אין המדובר באזור שהיה קרוב ללוח הזכוכית שנשבר. מכל מקום, גם אם בוצע תיקון בפנל,הרי התובע יכול היה להציג את מקום התיקון למומחים ולמרות זאת שני המומחים שללו אפשרות קיום סדקים כתוצאה מההתנפצות.ראה גם בחקירת המומחה הראשון בעמ' 29 שורות 23-29, וכן בשורה 32 שם שלל המומחה את אפשרות הימצאות סדקים באזור הגבוה בפנלים שאינם מכוסים במים, או באזור המפגש עם הג'קוזי שכן הזכוכית יורדת מלמעלה למטה. ראה עוד בחקירת המומחה השני בעמ' 39 שורות 23-30 ובע"מ 40 שורות 1-2, שם הסתבר כי גם למומחה השני לא הראה התובע, כאמור את הנזקים הנטענים בלוח הבקרה ובחלק העליון בפנל וכי גם בעת ביקורו של המומחה השני, הדק לא פורק ולפיכך לא יכל המומחה לראות סדקים נטענים אלו. משהתובע לא הציג למומחים את הסימנים המצביעים לטענתו, על כך שגם התנפצות הזכוכית, היוותה גורם לפגמים ומששני המומחים הציגו עמדה חד משמעית על פיה התנפצות לוח הזכוכית לא יכלה לגרום לפגמים שנמצאו, אינני מקבלת טענת התובע והנתבעת 2 בעניין. בהערת אגב, אציין כי גם מנהל נתבעת 2 הודה בחקירתו שכלל אינו בטוח שהנזקים שנמצאו על ידי המומחים, נגרמו על ידי ניפוץ הזכוכית: "לאור הדברים החדשים, אני ראיתי את הנזק ואני משיב כי זה לא בטוח מהזכוכית, זה יכול להיות מהעובדים שהיו במקום". בעניין זה ראה גם סעיף 18 לסיכומי התובע ממנו עולה, כי התובע הודה למעשה שהמומחה הראשון אשר הרים את לוח העץ, לא מצא נזק בפנל הסמוך למקום התנפצות לוח הזכוכית. שני המומחים קבעו כאמור מפורשות שמיקום הנזקים ואופים אינו מתאים להתנפצות הזכוכית. לאור כל האמור וגם אם לא מצאתי לקבל את עדות רועי (אשר בכל מקרה התייחס בעדותו רק לכתם שהיה לגישתו בתחתית הבריכה ולא לסדקים ולגבשושיות שנמצאו), אני מקבלת את קביעת המומחים בעניין וקובעת כי הפגמים שנמצאו בבריכה, לא נבעו מהתנפצות הזכוכית, אלא מפגמים בבריכה עצמה או בהתקנתה. בעניין זה אוסיף כי מאחר ששני המומחים מצאו פגמים בבריכה, ושניהם קבעו כי הפגמים לא נגרמו כתוצאה מהתנפצות מלוח הזכוכית, הרי ברור שמדובר בבעיה שהייתה קיימת בבריכה, או שנוצרה במשך הזמן לאחר התקנתה וגם בכך יש להעיד כי קיים משהוא לא תקין בבריכה (שכן לא אמורים להיווצר בבריכה סדקים, שקעים וגבשושיות). לפיכך, הגם שמצאתי להעדיף את דעת המומחה השני על דעת המומחה הראשון, לעניין הגורמים הספציפיים לפגמים, עדיין התוצאה הסופית תואמת את קביעת שני המומחים. 7. זאת ועוד, מהעדויות שהוצגו בפני, אף שוכנעתי כי הזכוכית שהתנפצה היתה מחוסמת. לפיכך, ממילא מאחר שבהתאם לעדויות זכוכית מחוסמת מתנפצת לחתיכות קטנות ביותר, לא יכלה התנפצותה לגרום נזקים לבריכה: ראשית על פי קביעת המומחה השני, מיקום הסדקים והעובדה שלא נמצאו שריטות וחורים קטנים, מעידה שהזכוכית היתה מחוסמת. שנית, התובע הזמין זכוכית מחוסמת (ראה סיפא לסעיף 4 לכתב התביעה) וזכוכית זו אף סופקה לו כאמור בסעיף 16 לכתב ההגנה מטעם נתבעת 1 וסעיפים 3 ו- 13 לתצהירה. בעניין זה ראה גם הודאת הנתבעת 2 עצמה בסעיף 2 ח' לכתב ההגנה: "חשוב לציין כי המדובר בזכוכית כבדה וחזקה". יודגש כי בסיכומיה זנחה למעשה הנתבעת 2 את הטענה שהעלתה במהלך הדיון ובמהלך חקירות העדים, כאילו הזכוכית לא היתה מחוסמת. וראה בסעיף 8 לסיכומיה שם הודתה הנתבעת 2 כי המדובר בזכוכית מחוסמת. הנושא עלה כאמור במפורש בכתבי הטענות ובתצהירי הצדדים. התובע, או נתבעת 2, לא טענו כלל כי הזכוכית לא היתה מחוסמת, נהפוך הוא, הם אף הודו כאמור כי מדובר היה בזכוכית מחוסמת. (אציין כי גם אלמלא אישור מכון התקנים שלטענת התובע ונתבעת 2 אינו קביל) הרי גם העדויות שהושמעו בפני תומכות במסקנה (אשר לא הוכחשה מלכתחילה) כי המדובר היה בזכוכית מחוסמת. בענין זה, מצאתי מהימנה את עדויות עלי ורפאת מטעם נתבעת 1, כי החלקיקים שהתנפצו היו קטנים וכי למרות שהתנפצו עליהם, אף אחד מהם לא נפצע ולא נזקק לטיפול רפואי (ראה עמ' 13 שורה 24, וכן עמ' 14 שורות 32-33). עדויות אלו נתמכו גם בעדות רועי, אשר הוצגה בפניו שקית עם חלקיקי זכוכית קטנים ביותר והוא אישר: "כן זה בערך הזכוכית, אפילו יותר קטנים". וראה אף עדות שרון (עמ' 47 שורות 28-29) כשנשאל לגבי גודל הזכוכיות: "זכוכיות קטנות כמו אבנים". וראה בעדות אבו יונס בעמ' 26 שורות 5-7: "אם זכוכית כזו נופלת מלמעלה כמו סכינים קורה אסון. זכוכית מחוסמת כאשר היא נשברת לרסיסים קטנים וזה מה שהיה". וכן ראה בעמ' 27 שורה 24: "לא אבל הם רסיסים קטנים שאם הם נופלים על אדם ולא קורה לו שום דבר, אז אני לא יודע, איזה נזק יכול לקרות". לא נעלם מעיני כי אבו יונס ציין בעדותו כי מעבדים ומחסמים את הזכוכית במפעל נתבעת 1, ואילו מאישור מכון התקנים עלה כי החיסום נעשה במפעל אחר. יחד עם זאת, ראשית, משהתובע ונתבעת 2 התנגדו לקבלת האישור, הרי שהם אינם יכולים להסתמך עליו כדי לסתור את עדות אבו יונס. שנית, מעדות עלי עולה, כי כיום כן מחסמים במפעל הנתבעת 1 את הזכוכית, והחלו בכך מס' חודשים לאחר האירוע. העובדה שאבו יונס טעה, וסבר כי כבר במועד האירוע היו מחסמים את הזכוכית במפעל, אין בה כדי לפגוע בעדותו כי המדובר היה בזכוכית מחוסמת, עדות אשר נתמכה כאמור באופי ומיקום הפגיעות בבריכה (ראה חוות דעת המומחה השני) וכן בכך שעובדי הנתבעת, לא נפצעו מהתנפצות הזכוכית. טענת התובע, כאילו עובדי הנתבעת 1 נפצעו מהזכוכיות לא נמצאה מהימנה בעיני. המדובר בעדות יחידה, העומדת כאמור בסתירה לעדות עלי ורפאת. למרות שהתובע יכל לתמוך טענתו בעדות אשתו, אשר, לטענתו, טיפלה בעובדים, בחר התובע שלא להעיד את אשתו. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). אם לא די בכל האמור, התובע עצמו הודה בשלב מסוים בעדותו, כי המדובר היה בזכוכית מחוסמת: ראה בעמ' 18 שורות 7-8 לפרוטוקול מיום 29.6.11, כשהתובע נשאל האם הזכוכיות שנשברו היו חדות השיב: "ת. לא. זכוכית מחוסמת ש. שהתנפצה לחתיכות. ת. נכון". 8. לאור האמור, לאור דעת שני המומחים ובעיקר על בסיס חוות דעת המומחה השני אותה מצאתי לקבל, והן על בסיס הראיות שהוצגו, אינני מקבלת את טענת התובע כאילו התנפצות לוח הזכוכית היא שגרמה לפגמים בבריכה. משמונחת בפני חוות דעת מומחה חד משמעית על פיה לא יתכן כי התנפצות זכוכית גרמה לפגמים שנמצאו, הרי בוודאי שלא ניתן להחיל את הכלל של ה"דבר מדבר בעדו", אליו הפנה התובע בסיכומיו. בעניין זה יצוין כי לאור חוות הדעת, הרי גם לתובע ידיעה מה גרם לנזקים וברי שאף לא ניתן לקבוע כי הארוע שגרם לנזק, מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת 1 לא נקטה זהירות סבירה, שהרי שוכנעתי כי לא התנפצות הזכוכית, היא שגרמה לנזקים. 9. לאור האמור, משהגעתי למסקנה כי יש לקבל קביעת שני מומחי ביה"מ, כי הפגמים שנמצאו בבריכה לא נובעים מהתנפצות הזכוכית ומשאין חולק כי לאחר התנפצות לוח הזכוכית, התקינה הנתבעת 1 לוח זכוכית חדש והשלימה את העבודה שהוזמנה, על התובע לשאת ביתרת התמורה לנתבעת 1. התובע לא התכחש לגובה התמורה שהוסכמה, לא טען ולא המציא אסמכתאות לתשלום יתרת התמורה הנטענת בסך 4,175 ₪. לפיכך, אני מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת 1 סך של 4,175 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, ישא התובע בהוצאות הנתבעת 1, לרבות שכ"ט עו"ד, הן בגין התביעה שהגיש התובע כנגדה והן בגין התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 1 כנגד התובע, בסכום כולל של 13,600 ₪ (וראה פירוט הוצאות נתבעת 1 בסעיף 43 לסיכומיה). בענין זה אציין, כי אף שהנתבעת 1 המציאה אסמכתא להוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום גבוה מזה שנפסק, הרי שלענין שכ"ט עו"ד לא מצאתי לפסוק את מלוא הוצאתה, בהתאם לאסמכתא שהמציאה. ההלכה הינה כי אף שביה"מ רשאי להתחשב בשכ"ט עו"ד שבעל דין שילם לפרקליטו, ואף שנקודת המוצא הינה פסיקת הוצאות ריאליות, הרי שנתון זה הינו אך אחד מהנתונים שעל ביה"מ להביא בחשבון. על ביה"מ להפעיל שיקול דעת אוביקטיבי, לבחון את שיעור ההוצאות הנטען, סבירותן ומידתיותן בהתחשב בכלל נסיבות הענין. בין היתר, על ביה"מ להביא בחשבון את תעריף המינימום ברף תחתון של סבירות, את התנהלות הצדדים, היקף הסכום השנוי במחלוקת והיקף הזמן שהושקע. לאור האמור, סבורתי כי בהתחשב באסמכתאות להוצאות שהומצאו וביתר השיקולים כאמור, הסכום שנפסק הולם בנסיבות. 10. הסעד לו זכאי התובע מהנתבעת 2: הפגמים עליהם הצביעו שני המומחים מטעם בית המשפט, מהווים "אי התאמה" כמשמעותה בסעיף 11 לחוק המכר התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר"), שכן הסתבר כי איכות הבריכה אינה כפי שהיתה אמורה להיות. בוודאי שהצדדים לא הסכימו כי תסופק או תותקן בריכה שבמשך הזמן ימצאו בה שקעים, גבשושיות וסדקים. בהתאם לחוות דעתו של מר טלמן, אותה מצאתי לקבל, אין בהודאת התובע כי לא בדק את הבריכה בטרם חתם על תעודת המשלוח כדי לפגוע בטענתו להפרת ההסכם על ידי הנתבעת 2, שכן כפי שפורט לעיל, לא יכל התובע להבחין בפגמים, באותו מועד. לעניין השקעים והגבשושיות, קבע המומחה כי גם אם המדובר בפגם בבריכה עצמה, לא ניתן להבחין בו, אלא רק אם דרוכים ברגליים יחפות על קרקעית הבריכה (מצב שאינו שכיח כשהבריכה מלאה במים). בנוסף, הרי על פי דעת המומחה אף קיימת אפשרות כי פגמים אלו נוצרו במשך הזמן כתוצאה מהתקנת הבריכה על תשתית בלתי חלקה. גם ביחס לסדקים נקבע בחוות דעתו של מר טלמן, כי אלו נוצרו רק לאחר ההתקנה ולאחר שהחל השימוש בבריכה (עמ' 8 לחוות הדעת). לפיכך, גם בפגמים אלו לא יכל התובע להבחין בעת קבלת הבריכה. בעניין זה מצאתי את עדותו של התובע מהימנה כשהעיד: "לא ראיתי כלום בעין בלתי מזוינת, לא ניתן לראות משהו חשוד. אם הייתי רואה משהוא חשוד בבריכה הייתי אומר לו לחברה שאני לא רוצה אותה. שילמתי עליה סכום גבוה וזה לא בא ברגל" (ראה בעדות התובע מיום 16.3.11). אין כל היגיון בטענה שהתובע יכל להבחין בפגמים כלשהם בבריכה והעדיף, למרות עלותה הגבוהה, להתעלם מהם. חוסר ההיגיון שבטענה מתחזק אף לאור העובדה שעל פי העדויות היסס התובע בתחילה אם לקבל את הבריכה. לאור האמור, שוכנעתי כי חל במקרה הנ"ל סעיף 15 לחוק המכר על פיו, במקרה שאי ההתאמה לא היתה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה, מיד לאחר שגילה אותה. במקרה דנן שוכנעתי מהעדויות, כי התובע גילה את הפגמים רק לאחר התנפצות לוח הזכוכית וכאמור אף לא יכל לגלותם במועד ההתקנה שכן התפתחו לאחר מכן. גם לאחר התנפצות לוח הזכוכית סבר הרי התובע כי מדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מהתנפצות הזכוכית ולא ידע כי המדובר בפגם שהינו אי התאמה בבריכה עצמה. רק לאחר הגשת חוות דעת ד"ר בייער מטעם בית המשפט, התברר לתובע כי המדובר בפגמים בבריכה. לפיכך לא מצאתי כי התובע השתהה במתן ההודעה לנתבעת 2 (הגם על עצם הפגמים הודיע לה כבר בעת שהזמין את התיקון, כאמור במסמך עליו חתם רועי). אם לא די באמור, הרי ההלכה הינה לצימצום החלת פטור גורף מכח תניה חוזית בגין הפרה יסודית של הסכם ולענין זה ראה רע"א 7642/97 שטרית נ' נוסבאום פ"ד נג' (3) 516: "לדעתי, מן הראוי לגשת לסוגיה מנקודת ראות אחרת. כאמור, לפנינו הפרה של אחד החיובים המהותיים בחוזה המכר. משמעות הדבר, כי המדובר בהפרה יסודית של החוזה. לפי העקרונות המקובלים, הנוגעים לתניית פטור, יש רתיעה גדולה מלהחיל תניית פטור על הפרה יסודית (ראה: ע"א 607/83 אהרון נ. קרסנטי (1) וכן ג' שלו תניות פטור בחוזים (4), בייחוד בעמ' 73-90). גם אם לא נראה בעיקרון המצמצם משום כלל מהותי, הרי על- כל -פנים, יש לנקוט דרך פרשנות מצמצמת לגבי תניות פטור, המתיימרות להיות בעלות תחולה גורפת" (עמ' 525). לאור האמור, מאחר שמדובר באי התאמה נסתרת, אין בתעודת המשלוח עליה חתם התובע כדי למנוע ממנו את הסעד הראוי בגין הפגמים שהתגלו בהמשך ואת הקביעה כי הנתבעת 2 הפרה את התחייבותה בכך שסיפקה בריכה אשר נמצאה בה אי התאמה כמפורט לעיל. 11. לאור האמור, יש לבחון את שאלת הסעד לו זכאי התובע בנסיבות. בסיכומיו (סעיף 58) טען התובע לראשונה (!) כי הינו זכאי לבטל את החוזה ולדרוש מהנתבעת 2 להשיב לו כספים ששילם לה. אלא שעד היום, לא הודיע התובע לנתבעת 2 על ביטול ההסכם ולפיכך אינו זכאי לסעד של השבה. בעניין זה אדגיש, כי לא רק שהתובע לא המציא כל אסמכתא על פיה הודיע לנתבעת 2 על ביטול ההתקשרות ודרש כי תיקח את הבריכה ותחזיר את התמורה ששולמה, אלא שאפילו בכתב התביעה המתוקן לא טען התובע לביטול ההסכם ולסעד של השבה. הסעד היחיד לו עתר התובע בתביעה הינו סעד של פיצויים. וראה סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן: "אם יתברר כי העובדות ארעו כפי המפורט בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, הרי שיש לאמץ קביעתו כי הבריכה סופקה כפגומה וחסרת ערך ממשי וכי לא ניתן לתקנה ועל כן ובהתאם לחוק המכר, על הנתבעת 2 לשפות את התובע בכל נזקיו המפורטים דלעיל". ובסעיף 18 פרט התובע נזקיו. לא זו אף זו, אפילו בתצהירו (ראה סעיף 36) לא הודיע התובע על ביטול ההסכם ולא התייחס לסעד של השבה, אלא רק עתר לקבל פיצוי בגובה עלותה של הבריכה (הגם בכל מקרה בשלב זה ברור, כי גם לו היה מודיע על ביטול ההסכם, לא היה ניתן לראות בכך הודעת ביטול שנשלחה תוך זמן סביר). ההלכה הינה כי כאשר צד להסכם טוען להפרתו ורוצה לקבל סעד של השבה, עליו לבטל תחילה את ההסכם, שכן רק אז תקום הזכות להשבה בהתאם לסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות). בהעדר ראיה שההסכם בוטל קודם להגשת התביעה ואף בתביעה לא הודיע התובע על ביטול ההסכם ולא דרש סעד של השבה, אלא רק פיצוי, הרי שאינו זכאי לסעד של השבה. הינה כי כן, עד לסיכומיו (אשר גם בהם לא הודיע התובע מפורשות על ביטול ההסכם, אלא רק עתר לסעד של השבה), לא שלח התובע הודעת ביטול לנתבעת 2, לא הודיע לה כי עליה להגיע לקחת חזרה את הבריכה והעדיף להמשיך להשתמש בה במשך מס' שנים לאחר התגלות הפגמים ועד היום. הסיבה לכך שהתובע לא ביטל את ההסכם נעוצה בכך שהעדיף לעשות בבריכה שימוש ולהינות מהרווחים אשר הוכח כי היא מספקת לו. בעניין זה וביחס לדרישת "הזמן הסביר" למשלוח הודעה על ביטול ההסכם ראה בספרם של פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן, חוזים כרך ב', שם בעמ' 1098-1099 כלדקמן: "מן הרגע שבו מתחילים למנות את המועד שבו יש להפעיל את ברירת הביטול, עומד לרשות המתקשר "זמן סביר". פרק זמן ממושך מידי עלול להעניק לנפגע יתרון בלתי הוגן, בכך שיאפשר לו להמתין להתפתחויות הכלכליות ולתכנן צעדיו בהתאם לכך. הוא גם עשוי לפגוע יתר על המידה בצד השני הממשיך להאמין שהחוזה עומד בתוקפו והעשוי לפעול לאור הנחה זו... כאמור, מרגע שמתחיל מירוץ הזמן שבסעיף 20, יש לבטל את החוזה תוך זמן סביר. עניין הסבירות תלוי נסיבות. בלשונו של השופט ברק, "יש ותקופה קצרה על מספר ימים תיראה כבלתי סבירה ויש ותקופה של שבועות וחודשים תיראה כסבירה". עמדה דומה ביטא השופט שמגר בעניין אחר שבו הוסיף כי "יש כמובן תקופות שהן כה ארוכות עד שהן בלתי סבירות בכל הנסיבות". חוות דעתו של מר בייער הינה מיום 31.3.10 ומשעד הגשת הסיכומים לא הודיע התובע על ביטול ההסכם, ברור כי לתובע לא עומד עוד הסעד של ביטול ההסכם והשבת הסכום ששילם. 12. יחד עם זאת, כאמור, משנקבע כי נתבעת 2 הפרה את התחייבותה לספק בריכה תקינה וללא פגמים (גם לא כאלה שיתגלו לאחר זמן קצר), עומדת לתובע תרופת הפיצויים וזאת, הן על פי סעיף 28 לחוק המכר והן בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים תרופות. בהתאם לסעיף 28 לחוק המכר: "הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר, אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך ואין התובע רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחות שווי הממכר עקב אי ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה" . במקרה דנן, נסיונות התיקון שנעשו על ידי נתבעת 2 לא צלחו, שהרי על פי חוות דעת שני המומחים מטעם בית המשפט, הפגמים עדיין קיימים. אמנם, הנתבעת 2 טענה כי ברשותה חומר אשר עשוי לתקן את הפגמים, אלא שטענה זו נותרה כטענה סתמית, לא מגובה בחוות דעת מקצועית ומנוגדת לדעת מומחי בית המשפט. ראה בעניין זה עדותו של המומחה מר טלמן: "הציגו בפני חומר, אין לו שום הוכחות שהוא קיים, כמו הרבה חומרים אחרים המתיימרים לבצע את התיקונים האלה. למיטב ידיעתי ואני עוסק הרבה בתחום, התייעצתי עם בעלי מקצוע ולא קיים חומר שיש עליו ידע וניסיון מוכח שהוא יודע לתקן את הנזקים האלו" (עמ' 39 שורות 8-10). לאור האמור, שוכנעתי כי יש להעדיף את קביעתו של המומחה על פני האפשרות התאורטית, אשר נקבעה על ידו כבלתי יעילה, לתיקון הבריכה. לפיכך, כאמור, זכאי התובע לסעד הפיצויים בגין הנזק שנגרם לו ושהינו למעשה ניכוי הסכום בו פחת שווי הבריכה לעומת השווי המוסכם, כאמור בסעיף 28 לחוק המכר. 13. לטענת התובע הנזק שנגרם לו הינו בסכום שווי הבריכה, דהיינו מלוא העלות ששילם עבורה. סבורתני כי אין לקבל עמדה זו. אמנם, לגישת המומחה הראשון,כאמור בחוות דעתו, הבריכה הינה חסרת ערך ממשי ולא הולמת את יעודה כבריכה בצימר יוקרתי. יחד עם זאת, מהעובדה שהתובע המשיך וממשיך להפעיל את הבריכה כבריכה יוקרתית ומרוויח ממנה הכנסות נאות, ללא כל הפרעה, אני מוצאת כי אין לקבל בעניין זה את הקביעה כאילו הינה חסרת ערך. התובע הודה, ראה עמ' 14 לפרוטוקול מיום 29.6.11, כי הוא ממשיך ומפרסם את הבריכה במסגרת פרסום הצימר באינטרנט ומסתבר כי הצימר הכולל את הבריכה, מושכר בסכום של 900 ₪ ללילה (בעדותו הבהיר כי המדובר במחיר לסופי שבוע). התובע לא הציג כל עדות כאילו כתוצאה מהפגמים בבריכה, פחת מס' האורחים בצימר, או כאילו אורחים ששהו בצימר התלוננו, או כאילו פרסום הצימר ותדמיתו כצימר הכולל בריכה רומנטית ומפנקת, נפגע כתוצאה מהפגמים. אינני יכולה לקבל את הטענה כי הבריכה חסרת ערך, שעה שבמשך 4 שנים נעשה בה שימוש אינטנסיבי, המספק רווחים נאים לתובע וללא כל עדות לנזק ממשי, בהכנסות הצימר והבריכה, או לכל הפחות, לחוסר שביעות רצון, או תלונות של המתארחים בצימר, כתוצאה מפגמים אלו. המומחה השני המליץ על החלפה של הבריכה. דא עקא, התובע לא עתר כלל לסעד של החלפה במסגרת תביעתו. בהעדר הסכמה מטעם הצדדים למתן סעד זה, הלכה הינה כי לא ניתן לפסוק סעד שלא נתבע, אלא במקרים נדירים בלבד (ראה ע"א 9137/07 אנה אוסיפובה נ. מנחם גלעד קלישטיין). אציין כי בהתיחס לאמור, ניסיתי להביא את הצדדים להסכמה בדבר החלפת הבריכה והנתבעת 2 אף הסכימה בסופו של דבר להחלפה, אלא שהתובע סירב להצעה זו, בטענה כי קיימות עלויות נוספות (ראה עמ' 41 שורה 12 לפרוטוקול). משכך, ובהעדר הסכמה, לא ניתן כאמור להורות על החלפת הבריכה על ידי הנתבעת 2. אך כאמור, גם סעד של פיצוי בסכום המשקף את עלות הבריכה כולה, אינני סבורה כי מן הראוי לפסוק. התובע משתמש, מרוויח ונהנה מהבריכה במשך שנים ובוודאי שאין המדובר לפיכך בבריכה חסרת ערך. הפניית התובע לפס"ד בת"א 57388/05 (עמ' 55 לסיכומיו), בו לא קיזז בית המשפט דמי שימוש בגין שימוש שנעשה ברכב פגום, אינה מתאימה למקרה דנן, שהרי באותו מקרה קבע בית המשפט כי הליקויים שנמצאו ברכב פגעו במידת ההנאה, הרווחה והנוחות שבשימוש ברכב. אלא שבמקרה דנן וכפי שפורט לעיל, לא הובאה כל ראיה ולו דלה לכך שמלבד עצם קיום הפגמים, נפגמה באופן כלשהוא ההנאה מהבריכה. הבריכה ממשיכה "לפנק" את מתארחי הצימר, התובע מפיק רווחים מהבריכה ולא הובאה כל ראיה בדבר חוסר נוחות, או תלונות של המתארחים ביחס לפגמים הקיימים בבריכה, או כאילו פחתו ההכנסות מהצימר כתוצאה מהפגמים בבריכה. לפיכך, הגעתי למסקנה כי דרישתו של התובע לקבל את מלוא שווי הבריכה, תוך סירובו להצעת הנתבעת 2 להחלפתה, הינה דרישה חסרת תום לב (על חובת תום הלב בנסיבות ראה גם בסעיף 6 לחוק המכר וגם סעיף 39 ו- 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי התשל"ג- 1973). סכום הפיצוי לא נועד להיטב את מצבו של התובע אלא לפצותו על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפגמים, לא פחות ולא יותר. 14. המומחים מטעם בית המשפט לא כימתו את השיעור בו פחת שווי הבריכה כתוצאה מהגבשושיות, השקעים והסדקים, ואף התובע כאמור, לא המציא כל אנדקציה לפחיתת שווי זה. יחד עם זאת, ההלכה הינה כי לבית המשפט סמכות טבועה לפסוק פיצוי על דרך האומדנה, במקרים בהם יש קושי לכמת את הנזק, או להוכיחו וזאת לאור טבעו ואפיו של הנזק. הלכה זו על פיה בית המשפט יכול לערוך אמדן כללי של הנזק בהתאם לשיקול דעתו, במקרים בהם לאור אופי הנזק קשה להוכיחו, נקבעה בע"א 355/80 אניסימוב נ. מלון טירת בתשבע פ"ד ל"ה (2) 801. בפסק דין זה נקבע: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע- התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידה ודאות סבירה (CERTAINTY REASONABLE), כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין... על כן, באותם המקרים, בהם- לאור טבעו ואופיו של הנזק- ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם- לאור טבעו ואופיו של הנזק- קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול- דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראה: ע"א 711/72, בעמ' 400; ע"א 304/68 בעמ' 371). על- כן נפסק, כי "מכיון שלא ניתן היה במקרה דנא להוכיח במדוייק את שיעור הנזק, רשאי היה בית המשפט המחוזי לעשות אמדן של הנזק" (ע"א 525/74 בעמ' 288)" . כלומר, במקרים בהם לאור אופי הנזק יש קושי להוכיח בדייקנות את גובה הנזק, לבית המשפט שיקול דעת לפסוק את הנזק על דרך האומדן לפי שיקול דעתו. במקרה דנן אין ספק, כי בבריכה קיימים פגמים. יחד עם זאת, אין בהם כדי להפריע לשימוש בבריכה, והפקת הכנסות ממנה. מאחר שהגיוני כי בריכות עם שקעים או סדקים, אינן נמכרות בשוק החופשי, הרי שיש קושי אובייקטיבי להעריך בכמה פחת שוויה של הבריכה עם הפגמים משוויה ללא הפגמים. לאור האמור, שוכנעתי כי זהו המקרה המתאים לפסוק את הפיצוי הנאות על דרך האמדן. אין ספק כי בבריכה יש ליקויים ופגמים אשר כתוצאה מהם שוויה פחת (לדעת המומחה,כאמור, אף איבדה כליל מערכה),יחד עם זאת הבריכה ממשיכה בפועל למלא אחר יעודה. לפיכך, בשקלי את מכלול העדויות שבפני, ביחס למהות הפגמים כפי שנמצאו ע"י המומחים, אני מעריכה את הפחתת השווי של הבריכה, כאמור בסעיף 28 לחוק המכר, בשיעור של 55% מעלות הבריכה, דהיינו, בסכום של 53,856₪. 15. בנוסף טען התובע לנזקים בגין נזילות מים, אשר גרמו לטענתו, לכך שנדרש לרוקן ולמלא את הבריכה בכל פעם מחדש. אומנם עיון בנספח 15 לתצהיר התובע מעלה כי בחודשים 7-8/08 צריכת המים היתה גבוהה בהרבה מצריכת המים בחודשים שקדמו. יחד עם זאת, עד ל-7/08 לא היתה הבריכה כלל ברשות התובע ולא ניתן לקבוע רק על בסיס חשבון החיוב שהגיש, כי עלות הצריכה נבעה מנזילת מים דווקא ולא מעצם הצורך במילוי הבריכה כמקובל בבריכות מהסוג הנ"ל. התובע לא המציא כל אסמכתא או נתונים להשוואה ביחס לצריכת המים בבריכה תקינה מהסוג הנ"ל ולא הוכיח לפיכך כי הצריכה הגבוהה נבעה מנזילת מים והצורך במילויה לעיתים תכופות יותר מהמקובל. זאת ועוד, שני המומחים כלל לא התייחסו בחוות דעתם לפגם הנטען של נזילת מים כתוצאה מהפגמים הנטענים. המומחה השני אף הבהיר בחקירתו, כי לא נדרש לדון בנזילות וכי בכל מקרה, אם היו נזילות, בנקל ניתן היה לתקנן (עמ' 37, שורות 29-30). גם המומחה הראשון הבהיר, כי אינו יודע אם היו נזילות (עמ' 24, שורות 9-10). בוודאי שמתוך התמונות לא ניתן ללמוד על נזילות, או על היקף הצריכה העודפת כתוצאה מהנזילות הנטענות, ביחס לצריכה רגילה של בריכה מהסוג הנ"ל. לאור האמור,בהעדר קביעה של מומחי ביה"מ כי הפגמים גרמו לנזילות ובהעדר ראיה להיקף צריכת המים העודפת בגין הנזילות הנטענות, ביחס לצריכה שגרתית בבריכה מהסוג הנ"ל, לא הוכיח התובע רכיב זה של תביעתו. 16. גם הטענה לנזקים בגין הפסדי אירוח לא הוכחו. התובע טען להפסדים כתוצאה מכך שלא יכל לארח בצימר במשך שבועיים כתוצאה מהתיקונים שנדרשו. יחד עם זאת, התובע לא הציג כל נתון לגבי היקף התפוסה של הצימר ו/או התקבולים שהתקבלו מהצימר בתקופה מקבילה בשנים שלאחר מכן, או בכלל. בהעדר ראיה לגובה הרווחים מהצימר ובעיקר בתקופה מקבילה, ובהעדר ראיה ממשית לגובה ההכנסות (מלבד עצם אמירתו של התובע כי בסופי שבוע המחיר ללילה עמד על 900 ₪), לא ניתן לפסוק את ההפסדים בגין העדר אירוח בתקופה הנטענת. בענין זה יצויין, כי בניגוד לנזק בגין פחיתת השווי של הבריכה, אשר שוכנעתי כי ראוי להעריכו על דרך האומדן בהעדר אפשרות לכמתו, הרי לענין הפסד רווחים, יכל התובע להמציא דוחות, או אישור רואה חשבון לגבי גובה הרווחים מן הצימר ובעיקר ביחס לתקופה הנידונה בשנים שלאחר מכן ולגובה הרווחים (או העדרם) בתקופה הנטענת. למרות זאת, לא המציא התובע כל ראיות בענין. לפיכך, לא ניתן לפסוק פיצוי בגין נזק נטען זה ואין מקום לפסוקו על דרך האומדן. בהערת אגב אוסיף, כי עפ"י נספח ג' לתצהיר התובע, מכתב המופנה לנתבעת 1, טען התובע למניעת הנאה מהילדים לשחות בבריכה במהלך החופש (סעיף ז' למכתב). ובסעיף 45 לתצהירו הדגיש התובע כי בחודש 7/08 בנו נחבל ברגלו בבריכה. מכאן עולה ספק בכוונתו של התובע להשכיר את הצימר לאירוח באותה תקופה ומשתמע לכאורה כי התובע ייעד את הבריכה באותה תקופה לשימוש פרטי. גם בענין זה יכל התובע להציג פרסום רלוונטי של הצימר לאותה תקופה, אשר יצביע על כך שבכוונת התובע היה להשכירו כבר אז לאירוח. לאור האמור, גם נזק זה לא הוכיח התובע. 17. התובע תבע בנוסף נזק בגין עלות חוות דעת מטעמו. נזק זה הינו בגדר הוצאות משפט ובוודאי שיובא בחשבון בגדרן. 18. לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סכום של 53,856 ש"ח (55% משווי הבריכה) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה כנגדה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 11,500 ₪. 19. כאמור, בסעיך 9 לעיל, התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחתה והתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 1 התקבלה. ראה פרוט הסכום שנפסק, לרבות סכום ההוצאות בסעיף 9 לעיל. ג'קוזימוצרי חשמל (הגנת הצרכן)