1. עסקינן בתביעה עיקרית (תביעת שיבוב) שהוגשה ביום 27.1.09, על סך של 32,684 ₪, בגין נזקי רכוש עקב תאונת דרכים שארעה בתאריך 10.3.08 {להלן: "התאונה"}. 2. בתאריך 28.3.12 הגיעו התובעת והנתבע להסכם פשרה בתביעה העיקרית, לסילוק התביעה בסכום כולל של 30,236 ₪ נכון ליום מתן פסה"ד (ראה עמ' 7 לפרו'). גם צד ג' הסכים לסכום, בכפוף לטענותיו בכתב ההגנה בהודעה לצד שלישי. 3. הנתבע {להלן: "הנתבע" או "המודיע"}, הגיש הודעת צד ג' נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ, בטענה כי הרכב בו נהג (בעל מס' רישוי 86-820-23 - להלן: "רכב המבוטח") והיה מעורב בתאונה, היה מבוטח אצלה כדין בפוליסת ביטוח צד שלישי, שמספרה 04-33-304197-7-4, שתקופת הביטוח על פיה היא מתאריך 1.4.07 ועד ליום 31.3.08 (להלן: "הפוליסה"). רשימת הפליסה הוגשה וסומנה ת/2. על-כן טוען המודיע כי צד ג' חייב לשפותו על כל סכום שיחוייב לשלם לתובעת בתביעה העיקרית, מכח חבותו על-פי הפוליסה. 4. טוענת חברת הביטוח, צד ג', כי הפוליסה בוטלה כדין מתאריך 11.11.07 עקב אי תשלום פרמיות. 5. טוען הנתבע במסגרת ההודעה לצד שלישי כדלקמן: א. מכתבי ההתראה והביטול שנטען כי נשלחו אליו, לא הגיעו אליו. ב. פרמיית הפוליסה שולמה בשיקים שחלקם לא כובד, אולם נגבו במלואם במסגרת הליכי הוצל"פ. לכן למעשה תמורת הפוליסה שולמה במלואה ולא היה מקום לבטל את הפוליסה. 6. כאמור מן העבר השני - טוען הצד השלישי כי הפוליסה בוטלה כדין, וכי גביית השיקים שלא כובדו, נשוא תשלומי הפרמיה, בהליכי הוצל"פ שננקטו, נעשתה לאחר ביטול הפוליסה, ונגבו רק סכומי הפרמיה עד מועד הביטול. דיון והכרעה 7. אלה הן השאלות הדורשות הכרעה במסגרת ההודעה לצד שלישי: א. האם הפוליסה בוטלה כדין? ב. האם הצד השלישי גבה את מלוא פרמיית הפוליסה בהליכי הוצל"פ, ומה המשמעות לכך? שאלה א' - ביטול הפוליסה 8. המודיע, בתצהיר עדותו הראשית ת/1, טוען כדלקמן: א. לא התקבלה אצלו הודעת ביטול אודות הפוליסה, וגם לא מכתב התראה אודות ביטול צפוי של הפוליסה (סעיף 10). ב. לאחר התאונה נשוא כתב התביעה, הוא דיווח לסוכן הביטוח שלו, מר זוהר גרוספלד על ארוע התאונה, והסוכן קיבל ממנו הודעה על התאונה. אם אכן הפוליסה היתה מבוטלת, הסוכן לא היה ממלא טופס הודעה על ארוע התאונה (סעיף 11). ג. צד ג' תבע אותו בגין השיקים שניתנו על חשבון תשלום פרמיית הפוליסה ולא כובדו, ומלוא תמורתם נגבתה ע"י צד ג' במסגרת הליכי הוצל"פ (סעיף 16). ד. מכאן כי הפוליסה לא בוטלה כדין, היא עדיין תקפה ומכוחה חייב צד ג' לשפות אותו על מה שחויב עפ"י פסק הדין בתביעה העיקרית (סעיף 18). 9. בחקירתו הנגדית שב וציין הנתבע כי לא קיבל כל התראה אודות אי תשלום הפרמיה וביטול הפוליסה (עמ' 9 לפרו' ש' 8-9). 10. הוא ידע כי חלק מהשיקים שנתן לתשלום פרמיה הפוליסה לא כובדו, אבל היה ידוע לו כי הוא נתבע בהליכי הוצל"פ ושם הם שולמו (עמ' 9 לפרו' ש' 10-11). 11. כשהוצגו לו המכתבים שנשלחו ע"י חברת הביטוח (מכתב התראה ומכתב ביטול), לפי המען הבא: "עותמאן סעיד כפר טמרה", ציין כי אין די בכך שכן יש צורך להוסיף גם מספר ת.ד. הרשום אצל הסוכן וחברת הביטוח (עמ' 9 לפרו' ש' 21-24). בהמשך ציין כי הוא לא יודע אם הסוכן רשם את הת.ד. שלו בפרטים שהעביר לחברת הביטוח במסגרת הצעת הביטוח, אבל הסוכן יודע את הכתובת המדויקת שלו (עמ' 9 לפרו' ש' 25-27). עוד הוסיף וציין המודיע כי ישנם עוד אנשים בכפר טמרה העונים לשם "סעיד עותמאן", ויתכן כי הם קיבלו את מכתבי ההתראה והביטול אך לא הוא (עמ' 9 לפרו' ש' 30). 12. אם היה יודע שהפוליסה מבוטלת הוא לא היה נוהג ברכב המבוטח (עמ' 10 לפרו' ש' 6). 13. כשהופנה למכתבי ההתראה והביטול שם נרשם שהעתק נשלח לסוכן "פסגה טמרה", ציין כי איננו מכיר סוכן כזה וכי הסוכן שלו שמו זוהר גרוספלד (עמ' 10 לפרו' ש' 25-28). 14. גם סוכן הביטוח לא הודיע לו שפוליסת הביטוח מבוטלת (עמ' 11 לפרו' ש' 17-18). 15. מן העבר השני - טוענת עדת ההגנה הגב' אסתר שקד, עובדת מחלקת החיתום בצד ג', בתצהיר עדותה הראשי נ/1, כדלקמן: א. פרמיית הביטוח של הפוליסה היתה סך של 2,500 ₪. ב. הנתבע לא עמד בתשלום הפרמיה שכן המחאותיו לא כובדו, והטיפול בעניינו עבר למחלקה המשפטית. ג. משלא עמד הנתבע בתשלום דמי הביטוח נשלחו לו מכתב התראה והודעה על ביטול הפוליסה, והפוליסה בוטלה כדין ביום 11.11.07. ד. במסגרת שני תיקי הוצל"פ שנפתחו, נגבו מהנתבע ומחברה שלו בשם עותמאן סעיד בע"מ, סכומי השיקים שלא כובדו, ונגבה סך של 2,737 ₪, סכום חוב פרמיות החוב של הפוליסה דנן (ופוליסה אחרת בגינן ניתנו 5 שיקים כאמור בעבור תשלום הפרמיות) מיום תחילת הפוליסה ועד יום ביטולה כדין. ה. על כן, ביום ארוע התאונה נשוא כתב התביעה, הפוליסה כבר לא היתה בתוקף, אלא בוטלה כדין. 16. סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, עוסק בפיגור תשלומי פרמיית ביטוח, וקובע כדלקמן: "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מהמבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן". סעיף זה מחייב קיומם של שלושה שלבים לפיהם יוכל המבטח להביא לידי ביטול החוזה: פיגור בתשלום, דרישה בכתב לתשלום החוב שבפיגור ומשלוח הודעת ביטול. ההסדר שבסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח מלמד כי פיגור בתשלום דמי הביטוח אינו מקנה למבטח זכות לבטל את החוזה לאלתר, אלא יכולת הביטול של המבטח מותנית בהענקת שתי אורכות למבוטח לסילוק החוב שבפיגור, שתכליתם ליתן למבוטח שהות מספקת במהלכה יוכל לסלק את חובו מבלי שתבוטל פוליסת הביטוח. דרך זו לגבי אופן ביטול הפוליסה, נועדה למנוע ביטול כיסוי ביטוחי, במקרים בהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נבע מקשיים חולפים וברי תיקון. לכן על המבטח לפעול לפי כללי סעיף 15(א) בכדי להביא לכך שביטול הפוליסה על ידו יהיה כדין, ובכלל זה מחובתו לשלוח למבוטח שתי הודעות טרם ביטול הפוליסה. ראה לענין זה: תא"מ (כ"ס) 5121/08 אמין אבו יאסין נ' לוי שני ואח'. 17. במקרה דנן וכשמסתכלים על המכתבים שנשלחו למבוטח/המודיע, רואים כי נשלחו לו מכתבים כדלקמן: א. מכתב התראה מתאריך 6.8.07 נושא כותרת "פיגור בתשלום דמי ביטוח - התראה לפני ביטול". במכתב זה נרשם כי "במידה והחוב לא ישולם תוך 15 יום, תבוטל הפוליסה לפי תנאיה תוך 21 יום". מכתב זה נשלח ל: "עותמאן סעיד ת.ז. טמרה". רואים כי במכתב זה לא נרשם מספר תעודת הזהות (רק צויין "ת.ז."), לא נרשם מיקוד וגם לא נרשם "כפר טמרה" אלא "טמרה". נרשם על המכתב כי נשלח ב"רשום". עוד נרשם במכתב זה, בסופו: "העתק: סוכן פסגה טמרה". לא נרשם שם הסוכן אלא שם הסוכנות, ולא נרשמה כתובתה של הסוכנות. (מכתב זה צורף לנ/1). ב. הודעת ביטול מיום 12.11.07 (צורפה לנ/1), נושאת כותרת "הודעה על ביטול פוליסה". נרשם בה כי "הננו להודיע לכבודו כי הפוליסה שבנדון מבוטלת החל מתאריך 11.11.07" (בכותרת המכתב נרשמו גם מס' הפוליסה ושם המבוטח). מכתב זה נשלח ל: "עותמאן סעיד כפר טמרה 24930". נרשם על המכתב כי הוא נשלח ב"רשום". עוד נרשם במכתב זה בסופו: "העתק: פסגה טמרה". לא נרשמה כתובת הסוכן/הסוכנות 18. בחקירתה הנגדית נשאלה עדת ההגנה הגב' שקד, אודות שליחת מכתבי התראה וביטול, שנטען כי נשלחו ע"י הצד השלישי, והשיבה כדלקמן: א. היא באופן אישי לא שולחת מכתבים אלא יש פקידות שאחראיות על כך (עמ' 14 לפרו' ש' 1-2). ב. באופן סטנדרטי יוצא מהמחשב מכתב לכל מבוטח שהוראות הקבע שלו לא כובדו, ונשלח אליו בדואר רשום (עמ' 14 לפרו' ש' 2-3). ג. היא לא דיברה עם סוכן הביטוח של המודיע לפני הגעתה לעדות (עמ' 14 לפרו' ש' 31). ד. היא דיברה עם מנהל הביטוח של סוכנות הביטוח פסגה טמרה, והוא לא מכיר את המבוטח/המודיע (עמ' 15 לפרו' ש' 3-4). 19. כאמור, סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח קובע מנגנון ברור לביטול פוליסה עקב פיגור בתשלומי פרמיה. יש להקפיד על מילוי כל הדרישות הקבועות בסעיף, על מנת למנוע מצב שמבוטח לא ידע כי בוטלה הפוליסה ועקב כך ייגרם לו נזק. 20. במקרה דנן טוען המודיע כי לא קיבל כל מכתב מהצד השלישי, לא מכתב התראה ולא מכתב ביטול, אודות הפוליסה הנדונה, ולכן לא ידע על ביטול הפוליסה. אם היה יודע לא היה ממשיך לנסוע ברכב המבוטח (ראה סעיף 12 לעיל). 21. נטל הראיה והשכנוע כי נשלחו מכתבי התראה וביטול ע"י חברת הביטוח, מוטל על חברת הביטוח. העקרון הכללי הוא כי הסיכון באשר לאי קבלת ההודעה רובץ על נותן ההודעה, אלא אם כן הנמען נושא באחריות לאי קבלת ההודעה ואז יש לסטות מעקרון זה. ראה לעניין זה: תא"מ (כ"ס) 5121/08 (המוזכר סבעיף 17 לעיל), ס' 21 לפסה"ד. 22. במקרה דנן, מי שהעיד על שליחת המכתבים מטעם צד ג' היא עדה ממחלקת החיתום (הגב' שקד) שכלל אינה עוסקת בשליחת מכתבים למבוטחים עקב פיגור בתשלום פרמיה, ולכן גם לא יכולה לדעת אם המכתבים אכן נשלחו בפועל אל הנתבע כמבוטח (ראה סעיף 19 לעיל). 23. זאת ועוד - מכתב ההתראה (המוזכר בסעיף 17(א) לעיל) נשלח ללא רישום המיקוד, ללא ציון השם המלא של הכתובת: "כפר טמרה" (נרשם רק "טמרה"), רישומים עליהם הקפיד צד ג' רק במכתב הביטול (ראה סעיף 17(ב) לעיל), אולם היה עליו להקפיד כי נתונים אלה יירשמו גם במכתב ההתראה. 24. היות ועסקינן בכפר במגזר הערבי, בו קיימת אפשרות קרובה כי ישנם מספר אנשים הנושאים את השם של המבוטח (ובמקרה דנן "סעיד עותמאן" - ראה גם עדותו של המודיע שלא נסתרה, בסעיף 11 לעיל), חשוב היה לציין במכתבי ההתראה והביטול גם מספר תעודת זהות של המבוטח, על מנת להבדילו מאנשים אחרים הנושאים את אותו שם פרטי ושם משפחה באותו כפר. חזקה כי מס' תעודת הזהות של המודיע/המבוטח מצוי בידי צד שלישי. גם הצד השלישי הבין זאת, ולכן על מכתב ההתראה נרשם: "ת.ז." אולם המספר בפועל לא נרשם, עקב טעות או שיכחה (ראה סעיף 17(א) לעיל). חסר זה ברישום מס' תעודת הזהות מעלה את החשש שמא המכתבים לא הגיעו ליעדם, למבוטח דנן (המודיע), ולכן המבוטח לא ידע כי הפוליסה עומדת להיות מבוטלת בגין הפיגור בתשלומי הפרמיה וביטולה בפועל, כפי שנעשה עפ"י הנטען ע"י צד ג'. 25. זאת ועוד - טען המודיע כי כתובתו כוללת גם תא דואר (ת.ד.) והסוכן שלו ידע כי זו כתובתו המדוייקת. אמנם המודיע אינו יודע אם פרטי תא הדואר נרשמו בהצעת הביטוח אבל הוא סמך בנדון על סוכן הביטוח כי יעשה כן כיוון שהוא יודע את כתובתו המדוייקת לרבות פרטי תא דואר. בנדון נציין כי סעיף 37(א) לחוק חוזה הביטוח קובע כי: "הודעה של המבטח למבוטח או למוטב תינתן לפי מענם האחרון הידוע למבטח". הכתובת שנמסרה לצד ג' מופיעה, או אמורה להופיע, בהצעת הביטוח. הייתי מצפה מצד ג', שעליו נטל ההוכחה אודות שליחת המכתב ומסירתו למבוטח/המודיע, כי יציג בביהמ"ש כראיה את הצעת הביטוח, על-מנת להראות כי מכתבי ההתראה והביטול נשלחו לכתובת המדוייקת, שנרשמה בהצעה, מבלי שצויין בה מס' תא דואר. דא עקא שגם זאת לא עשה צד ג'. העדה מטעמו ציינה בחקירתה הנגדית כי אינה יכולה להציג את הצעת הביטוח (עמ' 12 לפרו' שו' 20). 26. לאור כל האמור לעיל, ובנסיבות אלה, סבורני כי צד ג' לא הוכיח לי כדלקמן: א. כי נשלחו בפועל אל הנתבע מכתבי ההתראה והביטול שצורפו לנ/1. ב. כי מכתבי ההתראה והביטול התקבלו אצל המבוטח/המודיע, במיוחד לנוכח העובדה כי לא מולאו בהם פרטים מלאים של המבוטח וכתובתו, לרבות מס' תעודת זהות (דבר חשוב כאמור לשם זיהוי ודאי במגזר הערבי), ואין וודאות מה הכתובת המדוייקת שנרשמה בהצעת הביטוח (האם כללה אם לאו פרטי תא דואר). ספק בנדון פועל לחובת המבטח, צד ג', שעליו מוטל בנדון נטל ההוכחה כאמור. 27. חיזוק למסקנה דלעיל אני מקבל מהעובדה כי על אף שלכאורה מכתבי ההתראה והביטול נשלחו עם העתק לסוכן: "פסגה טמרה" (סוכן שהמודיע כאמור לא מכיר אותו אלא טוען ששם סוכן הביטוח שלו הוא זוהר גרוספלד, עובדה שגם אושרה למעשה ע"י עדת ההגנה - ראה סעיף 18(ד) לעיל), שהינו שלוח של חברת הביטוח (סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח), לא טרח צד ג' להביאו לעדות על מנת שיעיד כי קיבל העתק מהמכתבים האמורים. בכך היה אפשר להוכיח כי מכתבים אלה נשלחו בפועל ו/או הגיעו למודיע/המבוטח (ככל שהסוכן יודע על כך), ואף היה ניתן לברר עימו את נושא כתובתו המדוייקת של המבוטח, כפי שנמסרה לו ונרשמה בהצעת הביטוח (האם כוללת מספר ת.ד. אם לאו). גם היה ניתן לקבל הסבר מהסוכן (לנוכח טענת המודיע כמפורט בסעיף 8(ב) לעיל) מדוע קיבל כלל הודעת המודיע אודות התאונה אם ידע כי הפוליסה בוטלה כדין. אי הבאתו של סוכן הביטוח לעדות פועלת לחובת גרסתה של חברת הביטוח/הצד השלישי מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. מכח כלל זה יש להניח כי אם היה הסוכן מובא לעדות (ככל שמדובר בסוכן רלבנטי), היה מעיד כי: א. המכתבים הנטענים לא הגיעו אליו על אף שהיה מכותב ב"העתק", ובכך מטיל ספק בעצם שליחתם כלל. ב. הכתובת שמסר לצד ג' ככתובתו של המבוטח כללה גם מספר תא דאר. 28. כאמור חיזוק למסקנה כי גם הסוכן לא ידע על ביטול הפוליסה מצויה בעובדה שטען לה המודיע, כי הסוכן לא הודיע לו שהפוליסה בוטלה וגם קיבל ממנו הודעה על התאונה הנדונה (עמ' 11 לפרו' ש' 11-22). גם עדת ההגנה הגב' שקד אישרה כי סביר להניח שהסוכן קיבל הודעה על ארוע התאונה, אם כי היא לא בדקה זאת (עמ' 13 לפרו' ש' 26-27). 29. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי לקבוע כי הנתבעת לא הוכיחה שביטול הפוליסה נעשה כדין. שאלה ב' - האם הצד השלישי גבה את מלוא פרמיית הפוליסה בהליכי ההוצל"פ? 30. מתצהירה של הגב' שקד נ/1 עולה כדלקמן: א. ניתנו ע"י המודיע 5 שיקים לתשלום פרמיות שתי פוליסות ביטוח, שאחת מהן היא הפוליסה דנן, שהפרמיה שלה היתה סך של 2,500 ₪ (פרמית הפוליסה השניה היתה סך של 4,294 ₪). ב. סה"כ בגין תשלומי הפרמיות שתי הפוליסות היה צריך להיות משולם סך של 6,794 ₪. ג. שני שיקים מתוך חמשת השיקים נפרעו עד מועד ביטול הפוליסה, ושלשה שיקים לא כובדו ע"י הבנק. ד. שלושת השיקים שלא כובדו ולא נפרעו נגבו באמצעות הליכי הוצל"פ (ראה נ/1 על נספחיו). 31. בחקירתה הנגדית ציינה הגב' שקד שכל השיקים נפרעו, אולם 3 מהם באמצעות ההוצל"פ, לאחר ביטול הפוליסות (עמ' 14 לפרו' ש' 4-5). 32. אם חמשת השיקים נגבו בסופו של דבר, לכאורה המסקנה היא ששולמו פרמיות הביטוח של שתי הפוליסות במלואן, כשאחת מהן היא הפוליסה דנן, כשחלק מהגביה (שלושת השיקים שלא נפרעו) נעשה לאחר ביטול לכאורי של הפוליסה דנן. אם כך, נשאלה הגב' שקד הכיצד הצהירה בתצהירה (ס' 12) כי סכום החוב שנגבה הוא רק סכום הפרמיה מיום תחילת הפוליסה ועד ביטולה כדין?! הרי לכאורה נגבו מלוא פרמיות הביטוח של שתי הפוליסות ולא רק עד מועד הביטול?! על כך השיבה הגב' שקד כי התקבל מההוצל"פ 2,737 ₪ בשני תיקי הוצל"פ, חוב הפרמיות עד למועד הביטול, כך נאמר לה בטלפון מהמחלקה המשפטית שטיפלה בתביעה זו (עמ' 14 לפרו' ש' 15-24). כשעומתה עם הנתון כי כל יתרת השיקים נגבתה במסגרת תיקי ההוצל"פ ולא רק סך של 2,737 ₪, השיבה כי לצד ג' הועבר רק סכום של 2,737 ₪, והיתרה שולמה להוצל"פ ולא לצד ג' (עמ' 14 לפרוטוקול שו' 9-13). 33. תשובתה זו של הגב' שקד לא משכנעת, לא מבוססת ומסתמכת על אמירות טלפוניות שנאמרו לה ע"י המחלקה המשפטית של צד ג', שהינן בגדר עדות שמועה . לכאורה במסגרת הליכי הוצל"פ נגבו יתרת 3 השיקים שלא כובדו, מתוך 5 שיקים שניתנו ע"י המודיע לתשלום מלוא תשלומי פרמיות 2 הפוליסות, כשאחת מהן היא הפוליסה דנן. 2 שיקים נפרעו ללא הליכי הוצל"פ. בכך למעשה שולמו מלוא פרמיות 2 הפוליסות האמורות. הודתה בכך הגב' שקד בעצמה כשציינה בחקירתה הנגדית שאת השיקים הם קיבלו עבור פרמיות שתי הפוליסות לכל תקופת הביטוח, ואת השיקים שחזרו מבין השיקים האמורים, הם גבו באמצעות הליכי ההוצל"פ (עמ' 14 לפרו' ש' 6-8). 34. משאלה הם פני הדברים עולה השאלה, הכיצד מחד - מבטל הצד השלישי את הפוליסה עקב אי תשלום פרמיה, ומצד שני גובה את מלוא הפרמיה בהליכי הוצל"פ לאחר הביטול?! צודק ב"כ הנתבע כשטען בסיכומיו (ראה עמ' 17 לפרו' שו 7-12) שאפילו היינו רואים את ביטול הפוליסה ככזה שנעשה כדין, הרי בעצם גביית מלוא הפרמיה באמצעות ההוצל"פ גילה הנתבעת דעתה שהיא חוזרת בה מביטול הפוליסה. על כן, בעת ארוע התאונה בתאריך 10.3.08 היה כיסוי ביטוחי לרכב בו נהג הנתבע. סוף דבר 35. לנוכח דברינו ומסקנותינו לעיל יש לומר כי ביום אירוע התאונה, לנהיגת הנתבע/המודיע ברכב המבוטח היה כיסוי ביטוחי עפ"י הפוליסה. 36. משכך, דין ההודעה לצד שלישי להתקבל. 37. אני מחייב הצד השלישי לשפות את הנתבע/המודיע על הסכום שחויב לשלם בפס"ד לתובעת בתביעה העיקרית, על סך של 30,236₪, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. 38. בנוסף אני מחייב הצד השלישי לשאת בהוצאות משפט של הנתבע/המודיע ובשכ"ט עורך דינו בסכום כולל של 5,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. שאלות משפטיותפוליסה