בפניי תובענה כספית מיום 23.3.2008 בסך של 50,000 ₪ . רקע עובדתי וטענות הצדדים : התובע הינו קבלן בניין המתגורר בישוב מג'דל-שמס שברמת-הגולן . הנתבעת הינה חברה פרטית המספקת שירותי בקרת איכות בענף הבנייה והסלילה ופועלת כמעבדה מאושרת בהתאם לחוק התקנים , התשי"ג - 1953 וכן כמעבדה מוסמכת בהתאם לחוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות , התשנ"ז - 1977 . לטענת התובע , במהלך חודש מרץ 2007 סוכם בינו לבין מר מאיר X מהיישוב חצור-הגלילית , כי התובע יבצע בביתו של מר X עבודת בנייה של מקלט תת-קרקעי . לגרסת התובע , עבודת יציקת הבטון בשטח המקלט המיועד הושלמה על ידו כבר במהלך חודש יוני 2007 , אולם תוצאות ביקורת העבודה אותן ערכה הנתבעת בחודש יולי 2007 הצביעו על כך כי איכות הבטון איננה עומדת בדרישות התקן הישראלי שמספרו ת.י. 118(1986) . לגרסתו , משפחת X הביעו בפניו את מורת רוחם מטיב העבודה שבוצעה תוך דרישה להרוס את המבנה ולבנותו מחדש . לגרסתו , בשלב זה סוכם בינו לבין משפחת X כי תתבצע בדיקה חוזרת של באמצעות חברת אחרת בשם "איזוטופ בע"מ" , וכי עבודת בניית המקלט תושהה עד לאחר קבלת תוצאות הבדיקה הנוספת , כאשר ציוד העבודה של התובע נותר בחזקתה של משפחת X עד לאחר קבלת תוצאות הבדיקה הנוספת . בתאריך 23.7.2007 התבצעה על ידי חברת "איזוטופ בע"מ" אותה בדיקה נוספת , אולם מסקנתה של חברת "איזוטופ" הייתה שונה מזו של הנתבעת , דהיינו , כי איכות הבטון מתאימה לדרישות התקן הנדרש על ידי "מכון התקנים" הישראלי (ת"י 118) . לטענת התובע , כתוצאה מהשארת הציוד ברשותה של משפחת X לא עלה בידיו לעמוד בהתחייבותו החוזית כלפי לקוח אחר בשם בטחיש סעיד מהישוב מסעדה ברמת-הגולן , עימו סיכם התובע לבצע עבודת בנייה בסכום כולל של 35,000 ₪ . בסופו של יום , עותר התובע בכתב התביעה לפיצויו בסכום כולל של 50,000 ₪ בנימוק ,כי חוות-הדעת אותה נתנה הנתבעת למשפחת X ,פגעה במוניטין המקצועי שלו באופן קשה ביותר וכי כתוצאה ישירה מכך ,חדל מלקבל הצעות עבודה נוספות מלקוחות אחרים . לטענת הנתבעת , על פי דרישתה של משפחת X בוצעו על ידי הנתבעת שתי בדיקות בתקרת הקומה השנייה בלבד , בתאריכים 20.6.2007 ו - 11.7.2007 , אשר הצביעו על כך כי איכות הבטון אינה עומדת בדרישות התקן הישראלי מספר 118 משנת 1986 שכותרתו : "בטון לשימושים מבניים : תנאי בקרה בייצור וחוזק הלחיצה" . עוד גורסת הנתבעת , כי הבדיקה הראשונית העלתה , כי הבטון עלול שלא להגיע לחוזק הנדרש לפי התקן , וכי הבדיקה השנייה , אשר נערכה 28 יום לאחר יציקת הבטון , העלתה כי הבטון איננו עומד בדרישות התקן . הנתבעת אף מוסיפה ומציינת , כי התוצאה ביחס לחוזק הסופי של הבטון מתבררת רק לאחר חלוף 45 עד 60 יום מיום ביצוע העבודות מאחר ומפעלי הבטון עושים שימוש בתוספים המעכבים את התחזקות הבטון , ולכן על פי דרישות התקן הישראלי יש לבצע את בדיקות חוזק הבטון במרווחי הזמן הקבועים במסגרת התקן . דיון והכרעה : על אף שהתובע בחר להגיש לביהמ"ש תובענה כספית ולא תביעה נזיקית בגין פגיעה בהכנסותיו , בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו , כתוצאה ישירה מאותה חוות-דעת מקצועית שניתנה למר X (ראה : טענות ב"כ הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 21.9.2008) , הרי שבסיכומיו וכן במסגרת הדיון בביהמ"ש חרג התובע מעילת התביעה המקורית ,לאחר שבחר להתמקד אך ורק בבחינת מסקנות חוות-דעתה המקצועית של הנתבעת . התובע אף הגדיל עשות בכך שלא התייחס כלל ,בשום שלב של ההתדיינות , לסוגיית הקשר הסיבתי שבין מסקנות הדו"ח לבין הפגיעה הנטענת בהכנסותיו ובמוניטין המקצועי שלו ומבלי שטרח להוכיח את המוניטין המקצועי שלו , באמצעות הבאת חוו"ד מקצועית של רו"ח וכן הצגת עדויות של לקוחות , ספקים וברי סמכא אחרים הבקיאים ומכירים את עבודתו המקצועית של התובע. מכאן , ברי כי גם אם תתקבל טענת התובע לפיה הנתבעת פעלה ברשלנות בעת חיווי דעתה בכל הנוגע לטיב העבודה שהתבצעה בבית משפחת X , הרי שהתובענה תתייתר מאליה גם אם יעלה כי נפלה שגגה מלפני הנתבעת , ככל שלא יוכח הקשר הסיבתי שבין תוצאות חווה"ד לבין פרסומן ברבים , וכן ככל שלא יובאו ראיות לעניין הפסדי ההכנסות והמוניטין המקצועי של התובע . על תביעות להשבת מוניטין , נאמר על ידי ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה - נתניה ,פ"ד נג(3), 433 כי : "יהא אשר יהא מובנו של המושג 'מוניטין', אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא 'קשה להגדרה מדויקת וממצה' הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות (רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א' אליהו בע"מ ואח'; ע"א 442/85 משה זוהר ושות' ואח' נ' מעבדות טריבונל (ישראל) בע"מ ואח') (ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי [8], בעמ' 258)" . יש להבחין בין סוגי המוניטין השונים, ששלושה הם, בעיקרם: המוניטין של העסק הכרוכים במכלול תכונותיו הייחודיות, במיקומו, בטיב השירות שהוא מציע, ובמרכיבים אחרים שהוזכרו בפסיקה . המוניטין של המוצר הכרוכים בעיקרו של דבר בטיבו , וכן המוניטין האישיים של היחיד הנצברים על ידו, בין אם כעובד עצמאי בעל מקצוע חופשי, בין אם כעובד שכיר בעסק, בין אם כמפיץ מוצריו, ואם אחרת (ראה : עמ"ה 14/95 שרון נ' פקיד שומה ארצית (מחוזי ת"א) מיום 15.10.1998) . המוניטין, ניתן לומר, הם אותו מכלול בלתי מוגדר של תכונות, או יתרונות, המצטברים בעסק, והגורמים לציבור בלתי מבוטל של לקוחות לשוב ולחזור אליו . ומהווים את לשד העסק וחייו, ובלעדיהם אין לו תשואה . הם שמה הטוב של הפירמה ומכלול קשריה, שנבנו בשנות עבודה רבות או שהושגו בהשקעה רבה , והם כח המשיכה שלו וההנאה הנגזרת משמו הטוב ומקשרי המסחר שטיפח [ראה : ע"א 550/72 באומל נ' פ"ש חיפה, פד"י כ"ח (1) 650, בעמ' 656:עמ"ה 11/67 קימל יצחק נ' פ"ש ת"א 4 (פד"א א(5) עמ' 70-69)] . המוניטין הינו זכות קניינית הניתנת להערכה כספית, אשר ניתן למוכרה, להורישה ולמשכנה [ע.א. 371/98 ליבוביץ נ' נ. את אליהו בע"מ , פד"י מד (2) 309, 315; וראה גם, פרופ' וויסמן, בספרו דיני קנין (הוצאת הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים , המכון למחקרי חקיקה ולמשפט ע"ש סאקר, 1993 בעמ' 360) בעמ' 813)] . הנטל להוכחת מוניטין מקצועי הינו נטל כבד הרובץ לפיתחו של התובע (ראה : עמ"ה (מחוזי ת"א) 194/92 תחנת שירות רמת-גן בע"מ נ' פקיד שומה גוש דן ת"א מיום 15.10.1996 ; עמ"ה 1021/98 (מחוזי ת"א) אהוד קורי נ' פ"ש ת"א 1 מיום 24.9.2000) . אין די בעדותו של בעל העניין לבדו, המספר על הצלחתו ועל שמו הטוב שלו ושל עסקו , מאחר ועדותו זו נגועה בחוסר אובייקטיביות מובנה . לפיכך , לצורך הוכחת מוניטין עסקי על בעל העניין לזמן לעדות ספקים ולקוחות וכן להביא בפני ביהמ"ש ראיות אובייקטיביות נוספות (ראה : עמ"ה 194/92 (מחוזי ת"א) תחנת שירות רמת-גן בע"מ נ' פקיד שומה דן ת"א מיום 15.10.1996) . זאת ועוד , תובע הדורש פיצוי בשל הפסד מוניטין חייב להוכיח עובדתית בראש ובראשונה כי היה לו מוניטין , ולאחר מכן עליו להוכיח כי היה לו הפסד מלא או חלקי של המוניטין (ראה : ע"א 52/85 מועדון צלילה הים התיכון בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 16.11.1986) . חישוב המוניטין הוא עניין מורכב ומסורבל, שכן אין שיטה אחת ויחידה לחישובו המדויק . על פי עקרונות אחת מהשיטות , יש לבצע חישוב רווח שנתי ממוצע , בעוד שעל פי עקרונות השיטה האחרת ("השיטה היחסית") , יש לבחון את הפער שבין הרווח שהפיק העסק לבין הרווח המקובל בענף . קיימת אף שיטה נוספת ("השיטה השיורית") , המתבססת במידה רבה על נתון עובדתי לפיו העסק נמכר וכי יש לו שווי , כאשר ממחיר התמורה שנשתלמה בגין העסק כולו מופחת ערך השוק של כל אחד מהנכסים האחרים והיתרה, תיחשב כערכם של המוניטין ושל העסק כעסק חי (ראה: רע"א 215/89 אחוזות והשקעות (חיפה) בע"מ נגד חיים פלדמן , תק-על 89 (2) 1511) ; עמ"ה 14/95 שרון נ' פקיד שומה ארצית (מחוזי ת"א) מיום 15.10.1998) . כאמור מעלה , התובע בחר להתמקד אך ורק בסוגיית רשלנותה המקצועית של התובעת עובר למתן חווה"ד ובעת מתן חווה"ד מבלי שטרח לזמן לעדות בביהמ"ש את מר בטחיש סעיד , אשר בנסיבות העניין עדותו הייתה חיונית ביותר לצורך הוכחת ההפסד הממוני אשר נגרם לתובע כתוצאה מהשארת כלי העבודה אצל משפחת X . יתירה מכך , התובע כלל לא טרח לזמן לעדות בביהמ"ש מר X , על אף שעדותו הייתה חיונית ביותר לצורך הוכחת הקש"ס הנטען שבין הפגיעה במוניטין המקצועי , לבין אי ביצוע עבודות הנוספות , ובפרט לעניין הוכחת הקש"ס שבין השארת כלי העבודה של התובע בחזקתו של מר X לבין אי ביצוע העבודה אצל מר בטחיש סעיד . עדותו של עד התביעה, מר ולדימיר אוברוצקי וכן של עד ההגנה מר רמי בן-דוד , התמקדה בסוגיות מקצועיות בלבד ולא ברור כיצד אותן מסקנות הובאו לידיעת צדדים נוספים כפי שעולה מכתב התביעה . כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו . הימנעות מהבאת ראיה אף מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע [ ראה: קדמי, על הראיות , תשנ"ט - 1999, חלק ג' בעמ' 1391 - 1398; ע"א 1986/92 מדינת ישראל ואח' נ. פואד אסעד קנג' אבו סאלח , פד"י נ(1) עמ' 499 בעמ' 509] . התובע אף לא השכיל להוכיח על פי אמות המידה הראייתיות הנדרשות בדין , כי מר בטחיש ומר X לא שילמו לתובע את מלוא השכר המוסכם עימו , ואף לא טרח להציג בפני ביהמ"ש נתונים כלשהם בכל הנוגע להפסדים הממוניים וכן ביחס לאופן הערכת המוניטין המקצועי שלו . כאמור מעלה , הוכחת המוניטין המקצועי צריכה להיעשות באמצעות הצגת חוות-דעת של רואה חשבון המטפל בענייניו של התובע , תוך בחינת אומדן היקף העבודה ומחזור הרווחים לפני ביצוע העבודה אצל מר X ולאחר מכן , וכן באמצעות הבאת עדויות של לקוחות וברי סמכא אחרים בתחום - נטל ראייתי בו לא עמד התובע בשום שלב שהוא של ההתדיינות . כך גם הטענה לפיה , נגרם נזק למוניטין המקצועי של התובע נטענה באופן כוללני ביותר , שכן לא פורט באיזה מוניטין מדובר , לא פורט ערך המוניטין, לא פורטו הנזקים למוניטין ושווים ואף לא נטען מתי החלה הפגיעה במוניטין ומתי הסתיימה לרבות ניסיונות הנתבעים למזער את נזקם . מעבר לאמור מעלה , על פניו אף עולה ,כי קיימת חוסר יריבות טבועה בין התובע לבין הנתבעת , שכן התובע עצמו הודה בכך , כי עבודת הבנייה אותה הזמינה משפחת X, הוזמנה ובוצעה על ידי קבלן לעבודות בנייה וחקלאות בשם מחמוד סלים X , אשר מספר הזהות שלו הינו X , בעוד שמספר הזהות של התובע הינו X (ראה : עמוד 6 שורות 10 - 16 לפרוטוקול) . מעדותו של התובע בביהמ"ש אף עולה , כי הוא עצמו שימש כקבלן משנה/מנהל עבודה מטעמו של הקבלן מחמוד סלים X הנושא תעודת זהות מספר X , וכי מספר הזהות המצוין על גבי תצהיר העדות הראשית של התובע , אשר הוגש לביהמ"ש ביום 24.12.2008 , שייך לקבלן מחמוד סלים X ולא לתובע הנושא תעודות זהות שמספרה X . בסיכומיו המשלימים של התובע אמנם נטען , כי התובע ביצע את העבודה כקבלן משנה , אולם מבחינת מספרי הזהות של המצהיר ושל התובע ,מסתמא כי התובע עצמו כלל לא טרח להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו כמצוות סעיף 214(ט) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 ואף לא טרח להעיד את הקבלן הראשי , ולפיכך תביעתו מתייתרת לחלוטין . לאור המקובץ דלעיל הנני מורה על דחיית התובענה . התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ . בקרת איכות