מבוא תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובעת, ילידת 1937, נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.08.98, כאשר ישבה באוטובוס של "אגד", אשר תוך כדי נסיעה, בלם באורח פתאומי והיא הועפה קדימה ונפלה (להלן :"התאונה"). תובענתה מופנית כלפי - בעלת האוטובוס - הנתבעת הראשונה וכלפי מבטחת השימוש בנהיגה באוטובוס - הנתבעת השניה (להלן :" הנתבעת"). הנתבעת לא חלקה על חבותה לפצות את התובעת וחילוקי הדעות בין הצדדים נסבו לנכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה ולנזקיה. 4. יצויין, כי במסגרת קדם משפט, ביום 09.11.00, הגיעו הצדדים להסכמה לנזקיה של התובעת במסגרת פשרה וניתן פסק דין הנותן תוקף להסכמה, אולם, התובעת הגישה בקשה לבטל פסק הדין וזה בוטל (בש"א 1377/01). 5. אחר כל אלה מונה מומחה נוסף למתן חוות דעת בעניינה של התובעת, אשר אף הוזמן להיחקר על חוות דעתו, וכן נחקרו התובעת ובנה. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב. חוות הדעת הרפואיות 6. כמיצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשל"ו - 1976, צירפה התובעת לכתב התביעה בקשה למינוי מומחה. הבקשה היתה למנות מומחה בתחום האורטופדי. לאחר דיון בבקשה מונתה ד"ר מיכל עמית - כהן כמומחית מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן :"המומחית"). 7. מחוות דעתה של המומחית מיום 16.07.00, עולה, כי לאחר התאונה נבדקה התובעת בט.ר.מ. שם התלוננה על חבלה ביד ימין ובחזה מימין. יומיים לאחר מכן חזרה לבדיקה ומסרה כי מיום קודם סובלת מכאבים בצוואר ובכתף שמאל. בבדיקתה לא נמצאו מימצאים יוצאי דופן. ביום 19.08.98 בוצע צילום חזה ונמצא שבר בצלע 5 מימין והועלה חשד לשבר גם בצלע 6. במיפוי עצמות נמצאו שני מוקדים של קליטה מוגברת בצלעות אלו המתאימים לשברים. לתובעת ניתנו ימי מחלה עד ליום 30.10.98. 8. בבדיקתה אצל המומחית, ביום 17.03.00, התלוננה התובעת על כאבים באגן וברגל ימין, אינה יכולה ללכת עם נעל עם עקב ולרקוד, ובבוקר קשה עליה הקימה עקב כאבים מותניים. כן התלוננה כי מסמוך לאחר התאונה סובלת מכאבים ברגליים. בבדיקתה על ידי המומחית נמצאה רגישות קלה בהנעת המרפק הימני כאשר טווח התנועה תקין, רגישות לכל אורך עמוד השדרה המותני, טווח תנועה מוגבל בצורה קלה - בינונית בשל כאב לכל הכיוונים. בדיקה נויורולוגית של גפיים תחתונות תקינה. נמצאה רגישות רבה בטרוכנטר מימין המתאימה לבורסיטיס. במסקנותיה קבעה המומחית, כי על אף תלונותיה של התובעת על כאבים באגן וברגל ימין, אין דיווח כלשהו על חבלה באיזורים אלה כאשר קיים דיווח על כאבי גב משנת 1996. לדעתה של המומחית התמונה הקלינית מתאימה לכאבים על רקע של מימצאים של אוסטיאופורוזיס שנמצאו בצילומי עמוד שדרה מיום 05.05.99, ולא למימצא חבלתי. המומחית קבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חודשיים ושל 50% למשך חודש נוסף. לא נותרה נכות צמיתה. 9. ב"כ התובעת היפנתה למומחית שתי סדרות של שאלות הבהרה שלהן השיבה המומחית. במסגרת תשובות אלה הבהירה המומחית, כי ישנם דיווחים בספרות הרפואית הקושרים בין מחלות ראומטיות לבין טראומה, כאשר ישנה סמיכות בין אזור החבלה ומיקום דלקת הפרקים. בעניינה של התובעת דווח על חבלה בחזה וביד ימין ביום התאונה, ותלונותיה בקשר למחלה ראומטית קשורות לפלג הגוף התחתון, כאשר רק למעלה מארבעה חודשים הלינה לראשונה על כאבים ברגליים ובמותניים, ורק כעבור כשנה ושלושה חודשים פנתה לראשונה לד"ר חרץ בנושא הכאב הראומטי, ולפיכך אין קשר סיבתי בין תלונותיה לתאונה. אשר לשאלה האם התובעת סובלת מפיברומיאלגיה השיבה המומחית כי לא נעשה מחקר בקנה מידה גדול כדי לקשור בין טראומה לפיברומיאלגיה , ולמען הסר ספק ניתן למנות מומחה בתחום זה אם בית המשפט ימצא לנכון. 10. על יסוד דברים אלו עתרה התובעת למנות מומחה בתחום הראומטולוגיה, ובית המשפט מינה את פר' י. נפרסטק כמומחה בתחום זה (להלן:"המומחה"). 11. בחוות דעתו, מיום 05.03.02, פירט המומחה את מימצאי בדיקתו וביקש לבחון את המחלה ממנה סובלת התובעת. על פי התרופות והטיפולים שניתנו לתובעת על ידי הרופאים המטפלים - ד"ר ברמט בתחום האורטופדי וד"ר חרץ בתחום הכאב - ראומטולוגיה - בחן המומחה שתי אבחנות אפשריות : האחת - פיברומיאלגיה והשניה בורסיטיס של הטרוכנטר. אשר לפיברומיאלגיה, המתבטאת בתחושת כאב מפושט בכל הגוף, הן בפלג הגוף העליון והן בתחתון , כולל רגישות קשה ללחץ על פני נקודות רגישות מוגדרות, העריך המומחה כי אין התובעת סובלת מתסמונת זו, שכן על פי בדיקתו, סובלת התובעת מכאבים בפלג הגוף התחתון, ללא כאבים בפלג הגוף העליון, ומתוך לפחות 11 מבין 18 נקודות רגישות הנדרשות לאבחן תסמונת זו, נמצאו אצל התובעת שש נקודות בלבד. לעומת זאת העריך המומחה, כי התובעת סובלת מבורסיטיס של הטרוכנטר לאור הרגישות שנתגלתה בבדיקה באיזור זה, אולם שלל את קיומה עקב התאונה. המומחה הוסיף כי תסמונת זו נובעת משימוש ממושך או חוזר באותו אזור בגוף ובדרך כלל אינה תוצאה של חבלה חריפה. גם אם קורה שחבלה חריפה גרמה לתהליך דלקתי מסוג זה, כי אז התהליך קורה מיד לאחר החבלה ואינו נמשך למשך שנתיים, כאשר אצל התובעת מופיעה עדות על כאב רגליים ומתניים ב- 13.12.98, כארבעה חודשים לאחר התאונה. המומחה קבע לתובעת נכות זמנית בשיעור של 10% למשך שנתיים אשר אינה קשורה לתאונה. 12. ב"כ התובעת זימנה את המומחה לחקירה על חוות דעתו, אשר במסגרתה שב המומחה על מסקנותיו כמופיעות בחוות הדעת, והוסיף, כי הטיל ספק בהיווצרות התסמונת של בורסיטיס של הטרוכנטר עקב התאונה משלוש סיבות מצטברות : האחת, העדר דיווח על חבלה בטרוכנטר על אף שאלות מכוונות ששאל את התובעת בנושא זה; השניה, מרחק הזמן של 4 חודשים בין החבלה לתלונה הראשונה, שהופיעה בדיווח עקיף לאזור הטרוכנטר; השלישית, חבלה אינה סיבה שכיחה להופעת בורסיטיס (פר' עמ' 14 ש' 1-7; שם, עמ' 15 ש' 11-14). והעריך לשאלת ב"כ התובעת, כי הסבירות לקשר סיבתי בין התסמונת לחבלה אינה גבוהה ופחותה מ- 51 אחוזים (שם, שם, ש' 15-17). המומחה שלל את האפשרות כי כאביה של התובעת הם על רקע של אוסטיאופורוזיס (שם, עמ' 11, ש' 26-27). 13. על יסוד דבריו של המומחה בחקירתו הנגדית, אשר לשיטתה של ב"כ התובעת מותירות ספקות בקשר לנכונות ההכרעה של המומחה בדבר העדר קשר סיבתי בין התסמונת שאובחנה אצל התובעת לבין התאונה, ביקשה ב"כ התובעת בסיכומיה לפסול את חוות דעתו של המומחה, ולחילופין לקבוע כי לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בתחום הראומטולוגי. ב"כ הנתבעת מתנגדת לכך ומבקשת לאמץ את קביעותיו של המומחה. 14. אין חולק, כי בית המשפט הוא שקובע את הנכות הרפואית של הנפגע, כמו גם את נכותו התפקודית, שכן חוות הדעת של המומחה, אף זה של בית המשפט, מהווה ראיה מיני הראיות המובאות לפניו ועל פיהן ניתנת החלטתו (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ ואח', פ"ד מז (5) 170, 174 והאסמכתאות שם; ע"א 1156/92 דורינה סגל נ' סגל ואח', תק - על 95 (1) 1436). כן אין חולק, כי כאשר נוצר ספק בלבו של השופט באשר ליכולתו להכריע על יסוד חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה על ידו, קיימת הסמכות בידיו למנות מומחה אחר או נוסף, אולם זאת ייעשה לא כדבר שבשגרה אלא במקרים חריגים (בר"ע 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (4) 673; בר"ע 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח', תק- על 2002 (1) 562). ברם, אין זה המקרה אשר לפנינו. שבתי ועיינתי במדוקדק בחוות דעתו ובעדותו בבית המשפט ומסקנתי היא, כי המומחה נימק היטב מדוע זה קבע כי אין קשר סיבתי בין התסמונת שאובחן אצל התובעת לבין התאונה, ואני מאמץ את נימוקיו. לא נותרו בליבי ספקות אשר יביאוני לצורך במינוי מומחה אחר, או נוסף, בתחום הראומטולוגי. ויוזכר בנוסף ולמעלה מן הצורך, כי גם המומחית סברה כי אין קשר בין המימצא של בורסיטיס של הטרוכנטר, שאף היא איבחנה אצל התובעת לבין התאונה, ונימקה זאת בתשובותיה לשאלות ההבהרה. כמו כן אין מקום לאמץ הבקשה לקבוע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%. אף כי בית המשפט הינו הפוסק האחרון, הרי המקרים בהם יתערב ויקבע נכות שונה מזו שנקבעה על ידי המומחה תהיה לעיתים נדירות, כאשר מסקנותיו של המומחה אינן יכולות לעמוד במבחן ההגיון או כאשר הינן סותרות ראיות אחרות המובאות לפניו (ע"א 2160/90 הנ"ל). כאמור וכמפורט אין זה המקרה בו יתערב בית המשפט. המומחה נימק מסקנותיו, הן הגיוניות ולא שוכנעתי אחרת. לפיכך, מסקנתי היא, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה. הנזק נזק לא ממוני 15. ב"כ התובעת ביקשה לפסוק פיצוי לפי שיעור נכות של 10%. ב"כ הנתבעת הציעה לפסוק פיצוי בגובה של 5,000 ₪. 16. בהעדר נכות צמיתה מוסמך בית המשפט לפסוק פיצוי בגין הנזק הלא ממוני עד שיעור של 10% מהסכום המקסימאלי, על יסוד הקבוע בתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשמ"ז - 1986, אך זאת יעשה במקרים נדירים ולא כדבר שבשיגרה (ע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג ואח', פ"ד מג (3) 421, 426; ע"א 583/89 כראדי נ' אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח', פ"ד מה (3) 133, 135). 17. במקרה דנן סבלה התובעת מכאבים עקב שברים בשתיים מצלעותיה. בהתחשב בכך ובנכות הזמנית שנקבעה לתובעת על ידי המומחים, הנני פוסק לתובעת בגין הנזק הלא ממוני סך של 10,000 ₪, נכון להיום. עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד 18. ב"כ התובעת ביקשה בסיכומיה לפסוק בגין העבר, עבור עזרה בשכר ועזרת בני המשפחה, סך של כ - 44,000 ₪. אשר לעתיד ביקשה לפסוק סכום של 40,000 ₪. ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה, כי בהעדר ראיות לענין העסקת עזרה בשכר אין מקום לפסוק מאומה. אשר לעתיד נטען כי בהעדר נכות צמיתה אין מקום לפסוק מאומה. 19. הלכה פסוקה היא, כי יכול בית המשפט להיזקק לטענה בנושא עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך ואף יכול לערוך אומדנא ובלבד שישתכנע כי העזרה שהושטה ניתנה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 93/73 שושני נ. קראוז, פ"ד כח(1) 277 - 280; ע"א 370/99 פרפלוצ'יק נ. מוטס ואח', פ"ד לד (3) 551 - 553; ע"א 92/83 שמש נ' בר דוד ואח', פ"ד מ (1) ע' 225; ע"א 142/89 גמליאל ואח' נ. אושיות חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90 (3) 683, 685). עם זאת היו מקרים בהם היה סבור בית המשפט כי אם העזרה ניתנה כ" עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינה" לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין כך (ע"א 327/81 ברמלי נ. חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588; ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי ואח', פ"ד לט (1) 477, 493). 20. בתצהירה העידה התובעת, כי בתקופה של שלושה חודשים לאחר התאונה נאלצה להעסיק עזרה בתשלום ובנוסף בעלה וילדיה סייעו בידה (סעיף 5). לתצהירה צירפה חשבוניות וקבלות על תשלומים שילמה לעוזרות בית וכן לחברת כח אדם. כך ליום 14.08.04 - יום לאחר התאונה - צירפה קבלה על סך של - 240 ₪ תמורת 8 שעות של עבודות ניקיון וכן קבלה לאותו מועד על סך 250 ₪ עבור הכנת אוכל ובישול. כן צירפה שתי חשבוניות על סך כולל של 1,808 ₪ בגין העסקת עוזרות במסגרת כח אדם "זמיר" לחודשים אוגוסט וספטמבר 1998 ובנוסף קבלה מחברת כח אדם עבור חודש אוקטובר 1998 על סך 1,200 ₪. סכום זה כשהינו משוערך, על פי חישוביה של ב"כ התובעת שצורף לסיכומים, הגיע לכ- 5,075 ₪. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי גם קודם לתאונה העסיקה עוזרת בית פעמיים בשבוע ושילמה סך של 650 ₪ לחודש (תשובה 47(ג)-(ד) - נ/1), אולם לאחר התאונה העסיקה סטודנטית באמצעות חברת כח אדם. 21. עיינתי בפירוט השעות של אלו שהועסקו באמצעות חב' כח האדם בחודש ספטמבר 1998, אשר הגיע לכ- 45.5 שעות לחודש, ודומה כי יש מקום לאשר הוצאותיה של התובעת בגין העזרה על פי הקבלות שהוצגו, שכן העזרה הושטה בסמוך לאחר התאונה, כאשר אף המומחית קבעה לה אי - כושר מוחלט וההוצאה הינה בגדר הסביר, וסכום נוסף על דרך האומדן בגין עזרת בני המשפחה בסמוך לאחר התאונה. לפיכך, בגין עזרה וסיעוד לעבר הנני פוסק לתובעת סך כולל של 8,000 ₪, נכון להיום. 22. בהעדר נכות צמיתה איני רואה לפסוק בגין עזרת הזולת לתקופה שלאחר התקופה של הנכות הזמנית או לעתיד. הוצאות לטיפולים רפואיים ולנסיעות 23. לבקשת בית המשפט צירפה ב"כ התובעת כל הקבלות שקובצו על ידי בנה של התובעת וערכה אותן, וכן הגישה רשימה ובה פירוט ההוצאות ושיערוכן. מן הראוי היה שכך ייעשה בכל מקרה בו מבוקש לפסוק הוצאות הנתמכות בקבלות. על פי פירוט זה עלו הוצאותיה של התובעת לתרופות, לביקורים אצל רופאים וכו' לשנים 1998 - 2004 לסך של 6,933 ₪ וההוצאות לנסיעות לשנים אלו הגיעו לסך של 4,437 ₪. ב"כ הנתבעת טענה, כי התובעת סבלה משני שברים בצלעותיה ואין כל הצדקה לכל הוצאות הנטענות על ידי התובעת. 24. כאמור, לתובעת נקבעה נכות זמנית עד לפרק זמן של 6 חודשים, ומעבר לכך לא נמצא קשר סיבתי בין סיבלה לבין התאונה, ולפיכך גם אין מקום לאשר ההוצאות המבוקשות, וכמיוחד כאשר לא נתבקש אישור של מי מהמומחים להוצאות אלו, כגון לטיפולי פיזיוטרפיה, רפואה משלימה, תרופות שונות ועוד (ראה: ע"א 6706/95 ביטוח חקלאי, אגודה שיתופית הדדית בע"מ נ' לשם ואח', פ"ד מט (5) 133). יצויין, כי עיינתי במרשמים ובקבלות השונים שצורפו ולא מצאתי בכולם בהכרח קשר בין סיבלותיה הנטענות של התובעת כתוצאה מן התאונה בין התרופות שנרשמו לה. ויוזכר כי עוד בטרם התאונה סבלה התובעת מכאבי גב, אוסטיאופורוזיס, כאבים ביד שמאל, בברכיים ובכתפיים, ממחלה פפטית, תת- תפעול של בלוטת התריס והיפרליפדמיה. בשנה האחרונה אף אושפזה פעמיים עקב קוצר נשימה, כאבים בחזה ואף עברה צינתור. לאור זאת לא ניתן לקבוע, כי ההוצאות הוצאו בגין שני השברים שנגרמו לה בתאונה. בנסיבות אלה אאשר ההוצאות לתרופות ולביקור אצל רופאים וכן לנסיעות בפרק הזמן של הנכות הזמנית, ובנוסף תשלום עבור ביקור אצל ד"ר חרץ - הראומטולוג שטיפל בתובעת, בניסיונה לאתר את מקור הכאבים מהם היא סובלת. אני פוסק לתובעת בגין ההוצאות סך של 1,000 ₪, נכון להיום. סיכום 25. על יסוד האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת, בגין נזקיה והוצאותיה עקב תאונת הדרכים מיום 13.08.98, בסכומים הבאים : א. נזק לא ממוני - 10,000 ₪. ב. עזרת הזולת לעבר - 8,000 ₪. ג. הוצאות - 1,000 ₪ סך הכל - 19,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 26. ב"כ התובעת ביקשה לפסוק כי שכ"ט של המומחית,שבה נשאה התובעת, יושב לה על ידי הנתבעות, ואילו ב"כ הנתבעת טענה, כי יש לקזז את שכ"ט של המומחה בו נשאה הנתבעת וזאת לאור החלטת בית המשפט. 27. בעת הדיון בבקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי התנגדה ב"כ הנתבעת למינוי בנימוק, כי השברים בצלעותיה של התובעת אין מקורם בתאונה. התנגדות זו לא היה לה מקום ובמיוחד לאור קביעותיה של המומחית כי השברים נגרמו כתוצאה מהתאונה. לפיכך, בשכ"ט המומחית תישא הנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. בהחלטה מיום 19.12.01, למינויו של המומחה, נקבע כי הנתבעת תישא בשכ"ט המומחה, אולם הוסף שם כי אם ימצא כי לא היה קשר סיבתי בין תלונותיה של התובעת לתאונה בה נפגעה, או כי אלו אינם מזכים באחוזי נכות, יקוזז שכר הטרחה מסכום הפיצויים שייפסק לתובעת. לאור מימצאיו של המומחה בדבר העדר קשר סיבתי והעדר נכות צמיתה, זכאית הנתבעת להשבת הוצאותיה לשכ"ט המומחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק למן יום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. ב"כ הצדדים יערכו החישובים המתאימים לקיזוז ההדדי. 28. הנתבעת תישא בהוצאותיה של התובעת לאגרת בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. למען הסר ספק מובהר, כי הנתבעת לא תישא בהוצאות ששילמה התובעת למומחה עבור עדותו. כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הפסוק בצירוף מע"מ כחוק. אוטובוס