התביעה 1. התובע יליד 1.1.43. התובע עבד כפועל בנין באתר בניה של הנתבעת 3 (להלן: הקבלן), והועסק במקום ע"י קבלן משנה שהיה אחראי לבניית השלד מטעמו של הקבלן (נתבעת 1, להלן: המעסיק). לטענת התובע, ביום 7.5.96 במהלך עבודתו בבנין, הוא נשא על גבו שק מלט, החליק במדרגות ונפל כשהשק עליו (להלן: התאונה), וכתוצאה מכך נפגע בגבו ונגרמו לו נזקי גוף שונים, אותם הוא תובע מהקבלן, מהמעסיק, וממבטחתו של המעסיק שביטחה אותו בפוליסה לביטוח חבות מעבידים (נתבעת 2, הפניקס בע"מ). לטענת התובע אחראים הנתבעים לפצותו בגין כל הנזקים שנגרמו לו בתאונה, וזאת בשל רשלנותם כלפיו ואי מילוי חובותיהם על פי דין. 2. הנתבעים הכחישו את אחריותם לאירוע התאונה ולנזקיו של התובע באופן גורף, וטענו כי הם נקטו בכל כללי הזהירות המתחייבים מהם במסגרת העבודה, באופן שהאחריות לקרות התאונה מוטלת על התובע, ועוד הוסיפו כי גם אם קיימת אחריות, הרי שישנה רשלנות תורמת מצד התובע המגיעה עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי. לחילופין טענו הנתבעים, כי כל נזקיו של התובע "נבלעים" בתגמולי המל"ל שקיבל בעקבות התאונה ובעקבות נכות כללית שנקבעה לו. 3. הנתבעים הגישו הודעות הדדיות לצדדים שלישיים, כשהקבלן טען כי המעסיק ומבטחתו הם המעביד הישיר ועליהם מוטלת האחריות לכל נזקיו של התובע מכח הדין, ו/או מכח הסכם שנחתם בין הצדדים ולפיו אחראי המעסיק בגין כל נזק גוף שיגרם לעובדיו. ואילו המבטחת של המעסיק (הפניקס) שלחה הודעת צד שלישי לחברת הביטוח אריה בע"מ, שביטחה את הקבלן בפוליסה לביטוח חבות מעבידים החלה על העובדים בבנין, וטענה כי אם יפסקו לתובע פיצויים הרי שחובת התשלום צריכה להתחלק בין החברות. 4. בדרך כלל כשמתעוררת בפני בית המשפט שאלת חבות ואחריות בנזיקין, נבדקת תחילה שאלה זו כדי לקבוע את זכאותו של התובע, ואת הפיצויים המגיעים לו בהתאם, אלא שכאן אני רואה לקבוע תחילה את גובה הנזק, שבמקרה עשוי לייתר את הדיון בשאלת החבות לעומקה. הנכות הרפואית של התובע 5. לצורך הערכת מצבו הרפואי של התובע הוגשו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, ולאור הפער בינהן הוסכם על מינוי פוסק רפואי מטעם בית המשפט, אשר מינה את ד"ר קובי לידור (עמוד 11). המומחה בדק את מסמכי התובע ומצא כי הוא החל לסבול מכאבי גב עוד בשנת 1992, ואף עבר בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת בשנת 1994. בבדיקתו הגופנית של התובע מצא המומחה הגבלה בתנועות עמוד השדרה בכפיפה לצדדים ולאחור, כשיתר התנועות לרבות של הגפיים היו תקינות, ובדיקות נוספות (נוירולוגית ואחרות) נמצאו תקינות אף הן. המומחה סיכם את ממצאיו ותיאר את מצבו של התובע לאחר התאונה, את הצורך בטיפול ניתוחי שעבר התובע מאז התאונה, את ההגבלה שמצא בתנועות ולצידה הטבה שחלה עם השנים, בסופו של דבר הגיע למסקנה כי הנכות בגבו של התובע הינה בשיעור של 15%, אם כי לדעתו הממצאים בגב המתייחסים לשינויים הניווניים לא נגרמו כתוצאה מהתאונה ומהנפילה. יחד עם זאת מאחר והתובע החל לסבול מכאבים באופן קבוע לאחר התאונה ואף נאלץ לעבור הליך ניתוחי, קבע המומחה כי התאונה גרמה למחצית הנכות - היינו 7.5%, מותאם ע"פ תקנה 37 (7) א'-ב'. 6. בדיקת הנתונים הרפואיים של התובע העלתה כי ביום 24.10.00 הוא עבר ניתוח מעקפים בליבו, ובמסגרת תביעה לנכות כללית שהגיש נקבעו לו ע"י המל"ל 100% נכות זמנית מיום 25.9.00, ודרגת אי כושר יציבה בשיעור 75% החל מיום 1.9.01 (כשסעיפי הליקויי כוללים גם נכות ע"פ תקנה 37. ראה תעודת עובד ציבור של הגב' בן ברוך מטעם המל"ל - נספח 1 לתיק המוצגים). 7. מכאן, שהתובע סבל מכאבים בגבו עוד קודם לתאונה, נוצרו אצלו שינויים ניווניים שאינם קשורים בה, והוא היה מטופל בתרופות וזריקות ע"פ הצורך עוד קודם לכן (וראה תיקו הרפואי בקופת חולים, ממצאי ד"ר לידור ועדותו של התובע בעמוד 22 לפרוטוקול). כמו כן ומאז 25.9.00 - זמן קצר לפני ניתוח המעקפים - נקבעה לתובע נכות בשיעור של 100% ע"י המל"ל. חישוב הנזק 8. בהתאם לנכות שנמצאה אצל התובע ולמצבו הרפואי הכללי, יחושב גובה הנזק המגיע לו - בהנחה שקיימת אחריות מלאה - ומבלי להתחשב בשלב זה בשאלת החבות השנויה במחלוקת בין הצדדים. הפסד השתכרות לעבר 9. התובע עבד כפועל בנין יומי אצל המעסיק במשך כארבע שנים וחצי לפני התאונה, כשמעת לעת ובשעה שהסתיימו פרוייקטים בהם הועסק, היתה עבודתו מופסקת (לעיתים גם לתקופה של שלושה חודשים - עמוד 21). לדבריו, בתקופות של ההפסקה הוא היה עובד במקומות אחרים, אולם הוא לא ידע לומר היכן, לא שם של מעביד, ואף לא היו בידו תלושי שכר המוכיחים טענה זו. שכרו של התובע ע"פ אישור המל"ל עמד על כ-3,500 ₪ לחודש (נומינלי), ובא כוחו אמנם שערך את הסכום והעמידו על סך של 3,800 ₪ לחודש, אולם מצאתי כי מדובר בסכום גבוה יותר בשיעור של כ-4,400 ₪ בקירוב לחודש. 10. לטענת התובע כתוצאה מהתאונה הוא הפסיק כליל את עבודתו, ורופא תעסוקתי קבע כי אינו יכול לחזור לעבוד. לא יכולה להיות מחלוקת שעובר לתאונה סבל התובע מבעיות גב, ונזקק לטיפולים רפואיים מפעם לפעם. בפני בית המשפט עומדת רק חוות דעתו של המומחה שמונה (ולא רופא תעסוקה או ועדה רפואית של המל"ל), והוא מצא כי אמנם קיימת הגבלה בתנועות באופן המקנה 15% נכות, אולם לא הוכח בשום דרך כי נכות כזו אינה מאפשרת לעבוד, ובודאי שכך כשהנכות היתה שם עוד קודם לתאונה והתובע עבד ותפקד, ובשעה שניתן לייחס לתאונה רק את מחצית אחוזי הנכות. לא שוכנעתי כי התאונה היא שהביאה להפסקת העבודה המוחלטת של התובע, או כי היתה לכך הצדקה אמיתית ע"פ המצב הרפואי. 11. ע"פ אישור המל"ל נקבעה לתובע תקופת אי כושר מיום 8.5.96 ועד ליום 3.11.96, וביום 6.11.96 הוא נותח בגבו והומלצה חופשת מחלה נוספת למשך חודשיים (ראה סיכום מחלה בי"ח אסותא). הפיצוי בגין תקופת אי הכושר יהיה אם כך: 8 חודשים X 4,400 ₪ = 35,200 ₪. לאחר תקופה זו לא ברור מדוע לא שב התובע לעבודתו, או לעבודה אחרת כלשהי (כדוגמאת אלו שלטענתו עסק בהן), וכאמור לא מצאתי כי היתה הצדקה רפואית להפסקה מוחלטת של כל עבודה. 12. לצורך חישוב הפסדי העבר יש לזכור שכבר בחודש ספטמבר 2000 החל התובע לסבול מבעיות הלב שהוליכו לניתוח המעקפים, ומאותה תקופה נקבע לו אי כושר לצמיתות, באופן שנותק גם הקשר האפשרי הנטען בין התאונה לבין הפסקת העבודה. ויודגש, כי לא מצאתי כל ראיה, או שמץ של ראיה, הקושרת בין תאונת העבודה לבין ניתוח המעקפים, וטענת ב"כ התובע בענין זה היא סתמית וחסרת כל יסוד עובדתי בחומר הראיות ובחוות הדעת. בנסיבות אלו מדובר בהפסד שכר בעבר לתקופה קצובה בלבד של פחות מארבע שנים, ובשקלול כל הנתונים לרבות גובה הנכות והרציפות חלקית בעבודה, יש לקבוע סכום גלובאלי שישקף הפסד מסויים, ואני מעמידה את הסכום על סך של 25,000 ₪. 13. כמוסבר לעיל ובשל מצבו הרפואי של התובע אין מקום לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות עתידי. כאב וסבל - נזק בלתי ממוני 14. סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה שמור להערכת בית המשפט בהתאם לנתונים הקשורים בפגיעה, לרבות טיב הנכות שנגרמה, תקופת אי הכושר, הצורך בניתוח שהתעורר מאוחר יותר, הנכויות האחרות מהן הוא סובל ויתר הנתונים העולים מהתצהיר, ואני מעריכה את הסכום בסך של 25,000 ₪. ניכויים 15. סכום הפיצויים המגיע לתובע מסתכם ב - 85,200 ₪. מסכום הפיצויים יש לנכות את התגמולים שקיבל התובע מהמל"ל בגין התאונה, המסתכמים ב- 76,465 ₪, בהתאם לחישובים שהוגשו. ועוד יש לנכות את שיעור הקיצבה שמקבל התובע בגין הנכות האורטופדית במסגרת הנכות הכללית - ובענין זה יצויין, כי אמנם ב"כ התובע הסכים להפחתת סכום בשיעור של 19% מתוך הקיצבה (כפי שטען בסיכומיו), ואולם החישוב המוצע ע"י ב"כ הנתבעות בתחשיב (ניכוי המחצית בלבד) נראה לי הוגן יותר - בסך של 16,872 ₪. סכום נוסף המוסכם על הצדדים לצורך הניכוי הוא תשלומי הבטחת ההכנסה שקיבל התובע במשך השנים בהן לא עבד, כשגם אם אקבל את עמדת ב"כ התובע לנכות רק 19% ממנו, או אפילו המחצית (כפי הניכוי בענין הנכות הכללית) יגיע הסכום לכדי כ - 10,000 ₪, וצירוף הסכומים הללו "בולעים" את הפיצויים שהיו נפסקים לתובע אילו הוכיח תביעתו. שאלת האחריות 16. מאחר והתביעה מכוונת גם כנגד נתבעים שאינם בגדר מעביד, והגם שתביעתו של התובע "נבלעת", אני רואה להוסיף ולהתייחס בקצרה גם לשאלת האחריות. בתצהירו תיאר התובע בקצרה כיצד התרחשה התאונה. לדבריו הטיל עליו המעסיק להעביר דרך המדרגות, מהקומה השלישית של הבנין לקומה הרביעית, שק של מלט. התובע העמיס את השק על גבו ועלה במדרגות: "ובעת בצוע פעולה זו נפלתי במדרגות לאחור כשהשק עלי" (סעיף 5 לתצהיר). נראה שהמעסיק אינו חולק על כך שהתובע העמיס על גבו שק מלט ונפל במדרגות (ראה סעיפים 6-7 לתצהירו של גורג' קס - נ/1, זאת בניגוד לעמדת הקבלן שלטענתו לא ידע כלל על התאונה עד להגשת התביעה - נ/3), והשאלה היא האם התאונה אכן קרתה כתוצאה מהרמת השק ומכובד משקלו, ואם התשובה לכך תמצא חיובית, יש לבחון האם מוטלת על מי מהנתבעים אחריות לקרות התאונה. 17. בתצהיר כאמור אין התייחסות ישירה של התובע לגבי הקשר בין הרמת השק לבין הנפילה, למעט בסעיף 15 בו הוא נוקט בכמה חלופות המטילות את האשמה על הנתבעים, תוך התייחסות לכך שהשק היה כבד מדי, שניתן היה להעלותו באמצעות מנוף, שלא היה מקום להטיל עליו את התפקיד בשל גילו, וגם כי המדרגות לא היו תקינות. 18. בהודעה שנגבתה מהתובע ע"י חוקר המוסד לביטוח לאומי, מספר חודשים לאחר התאונה, הוא העיד כי החליק מסיבה שאינו יודע, בזמן שהרים את שק המלט, והוא אישר עובדה זו גם בחקירתו בבית המשפט (ראה נספח 6 לתיק המוצגים, ועמוד 23 לפרוטוקול). על אותם הדברים חזר התובע גם בהודעה שמסר לחוקר חברת הביטוח (נספח 7 לתיק המוצגים), וכשנחקר על כך בבית המשפט שוב סיפר כי החליק במדרגות עם השק על הגב, ואת המכה קיבל מהמדרגה, אם כי הוא שוב שינה ותיקן את הגירסה וסיפר כי את המכה קיבל מהשק (בעמוד 23). יצויין כי לרופא שבדק את התובע יום לאחר האירוע לא נאמר דבר על החלקה ועל תאונת עבודה (אין בנמצא אישור רפואי מיום התאונה), כשהתובע התלונן בפני הרופא במשך מספר ביקורים רק על כאבי גב תחתון, והפעם הראשונה בה טען התובע כי הפגיעה נגרמה לאחר הרמת משקל היתה למעלה מחודש לאחר התאונה (ראה תיק רפואי של קופת חולים מכבי, נספח 9 לתיק המוצגים). גם בחקירתו בבית המשפט ניתק התובע את הקשר בין השק שנשא על גבו לבין הנפילה, וכשהוא נשאל על הקושי שבהרמת שק המלט השיב : "..אבל הוא לא היה קשה בשבילי. אלא התגלשתי ונפלתי אחורה. פועל בנין לא יכול להרים שק מלט של 50 ק"ג?"(בעמוד 24), כשנימת הדברים וההתייחסות היתה כאל פעולה שגרתית ורגילה במהלך העבודה. התובע חזר על אותה תשובה גם בחקירה החוזרת וביתר בהירות: "כל פועל יכול להרים שק מלט. כשאומרים להרים אגיד לא?" (בעמוד 25), ומדבריו היה ברור לגמרי כי הוא לא ראה כל בעיה או קושי לשאת את השק על גבו, ולא הוכח בשום דרך כי הרמת השק או משקלו הם שגרמו להחלקה במדרגות ולנפילה. 19. טענה נוספת שלא הוכחה בשום דרך היא, שהנפילה נגרמה כתוצאה מאי תקינותן של המדרגות. מתוך העדויות עולה כי גרם המדרגות כבר היה בנוי מבטון, אם כי עדין לא מחופה בציפוי הסופי (עמוד 23), והתובע לא סיפר כי נתקל בדבר מה בולט או בחפץ כלשהו שהונח שם שלא במקומו. על מנת לעמוד בנטל ההוכחה בנושא זה, יש צורך להצביע על גורם סיכון, או לתמוך הטענה בחוות דעת מקצועית, או בראיה ממשית ואמיתית בנוגע למצבן של המדרגות, ומשאף לא אחת מאלו הובאו - הרי שהטענה לא הוכחה ודינה להדחות (וראה גם תצהירו של ג'ורג' קס בנושא תקינות המדרגות- כשהוא כלל לא נחקר על כך - נ/1). 20. כאמור, לא הוכח כי התאונה נגרמה כתוצאה מהרמת שק המלט, כפי שטען ב"כ התובע. אולם, אפילו אם אצא מהנחה כי כך אירע, יש לבחון האם הדבר מטיל אחריות על המעסיק או הקבלן. מתוך תצהירי הנתבעים (נ/1 ו-נ/3) ומהעדויות עולה, כי התובע עבד אצל המעסיק, שהיה קבלן עצמאי במקום, הוא זה שנתן את ההוראות לעובדים שלו - לרבות לתובע, הוא זה שפיקח על העבודה, הוא זה שהחליט לגבי הצרכים השוטפים, והוא זה שהיה לו את שיקול הדעת המלא והבלעדי לגבי אופן ביצוע העבודה, כשהפיקוח מטעם הקבלן היה לגבי הבטיחות באתר כולו ולגבי המידות הנבנות: "המפקח שלהם(של הקבלן -ג.צ.) היה משגיח מבחינת בטיחות. אבל מבחינת העבודה אני אחראי, יש לו קשר איתי מבחינת בטיחות. אין לו קשר מבחינת איך לבצע ומה להזמין ומה להביא. ... מבחינת ביצוע זו אחריותי .." (בעמוד 29, וראה גם בעמוד 28 שורות 2-24). אורי תובל מטעם הקבלן אישר את העובדות הללו בתצהירו ובחקירתו בבית המשפט (נ/3 ועמודים 30-31 לפרוטוקול), כשהתובע עצמו לא ראה בקבלן כגורם שיש לדווח לו על התאונה או כמי שהעסיק אותו, והדבר עולה גם מטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהגיש למוסד לביטוח לאומי. עוד יצויין, כי לא ניתן להתעלם בענין זה גם מההסכם שנחתם בין המעסיק לקבלן בנוגע לאחריות לשלומם ובטחונם של העובדים, ובמיוחד סעיף 19 שבו, המטיל את האחריות בנושא זה על המעסיק. די היה בכל אלו כדי לקבוע שלא ניתן להטיל את האחריות לקרות התאונה על הקבלן. אולם מעבר לכך, ועל פי עדותו של תובל התברר, כי לפי יומן העבודה הזמין הקבלן באותו יום לאתר הבניה סבל מקצועי, שביצע עבודות הרמה של חול ומלט, באופן שאילו היה מדובר בצורך אמיתי של הקבלן לא היתה כל מניעה לפנות אל אותו סבל להרים את המשא (וראה בענין זה גם את עדותו של ג'ורג' קס על השימוש בסבל בעת הצורך) . בנסיבות אלו בהן השליטה והפיקוח על דרך העבודה וביצועה היו בידי המעסיק (הן בפועל והן מכח הסכם בין הצדדים), ובשעה שבאותו יום עבד במקום סבל מטעם הקבלן, אינני רואה כיצד ניתן להטיל על הקבלן אחריות לקרות התאונה, ולפיכך דין התביעה כנגדו להדחות. 21. ובאשר לאחריות המעסיק - כאמור , גם אם קיימת אחריות המעסיק הרי שהתביעה "נבלעת" בתגמולים ובקצבאות שקיבל התובע לאחר התאונה. אולם אני רואה להוסיף בקצרה, כי לאחר שבחנתי את הפסיקה בענין אחריות מעביד כלפי עובד בזמן עבודתו, נמצא כי חובת הזהירות של המעביד מתגבשת במקום בו קיים סיכון בלתי רגיל שמפניו צריך להזהיר, כלומר אם מדובר בסיכון שהוא מסוג הסיכונים הסבירים והרגילים בחיי היומיום או בחיי העבודה השגרתיים, הרי שאז לא תוטל בגינו אחריות, ורק במקום בו קיים סיכון בלתי רגיל - קמה חובת הזהירות (וראה בענין זה בע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פד"י ל"ז (1) 113, ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פד"י מ"ז (3) 345), ובמקרה זה ומתוך דברי התובע והעדים לא מצאתי כי מדובר בפעולה יוצאת דופן, בלתי מקובלת היוצרת סיכון בלתי סביר, שהיה צריך לנקוט כנגדו באמצעי זהירות מיוחדים אשר לא ננקטו. זאת ועוד, העדים מטעם המעסיק והקבלן העידו, כי במידה ויש צורך לשאת כמות גדולה של שקים הם נוהגים להזמין סבל מיוחד או להשתמש במכשיר הרמה, ואולם אם מדובר בהעברת מספר מועט של שקים אין זה נהוג להביא סבל, וכך הסביר מר ג'ורג' קס : "אם אצטרך שניים שלושה שקים אגיד לפועלים שלי להרים. אני לא צריך להביא סבל בשביל זה..." (בעמוד 28), וזו כאמור היתה נורמת העבודה המקובלת שעליה העיד גם התובע, ובנסיבות אלו לא מצאתי כי יש מקום להטיל אחריות על המעסיק. 22. ב"כ התובע הוסיף וטען כי יש להחיל על התאונה את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הדבר מדבר בעד עצמו, ולהעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעות להוכיח כי לא התרשלו. לא מצאתי כי מתקיימים במקרה זה התנאים לתחולתו של הסעיף, הן משום שידוע כי התובע החליק במדרגות, כפי שהוא עצמו העיד, והחלקה כזו היא חלק מסיכוני החיים: " ..."אכן מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק..." (בע"א 145/80 בענין ועקנין, בעמוד 126), והן משום שהמדרגות - גם אם היו בחזקתן של מי מהנתבעות, לא היה בהן דבר מה שהופך את השליטה לבלעדית, ולפיכך גם דינה של טענה זו להדחות. 23. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ואת ההודעות לצדדים שלישיים. משנדחתה התביעה על התובע לשאת בהוצאות ההליך ובהוצאות הנתבעים, אולם בהתחשב בפגיעה שנגרמה לו, לא יוטלו עליו מלוא ההוצאות שהיה ראוי להטיל בנסיבותיו של תיק זה, והוא ישא בהוצאות כל אחת מהנתבעות (נתבעת 1 ונתבעת 3) ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כשהסכומים יהיו צמודים וישאו ריבית כחוק עד לתשלום בפועל. עמוד השדרהמלטכאבי גב / בעיות גבנפילה