חסימת כניסה למסעדה - הפרת הסכם

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות שעילתן הסכם מיום 01/11/1997 בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 (להלן:"ההסכם") לגבי נכס המשמש כמסעדה בקאונטרי קלאב אזורי חן בת"א (להלן:"הקאונטרי"). נ לטענת התובע, בכתב התביעה המתוקן ביום 10/07/1998 גילה לתדהמתו כי קיר המפריד בין מחסן המסעדה ללובי של הקאונטרי נהרס ע"י הנתבעים או מי מטעמם וכל הציוד והמצרכים שהיו במחסן נערמו במטבח המסעדה. לטענת התובע, הודיע לו הנתבע מס' 2 שבכוונתו להעביר את המסעדה ולמקמה במקום אחר בקאונטרי לאור כוונת הנתבעת מס' 1 להגדיל את שטח חדר הכושר המצוי בקאונטרי על חשבון המסעדה. לטענת התובע, בתאריך 22/07/1998 או בסמוך לכך הקימו הנתבעים או מי מטעמם קיר זכוכית חיצוני שחסם למעשה את הכניסה הראשית למסעדה מחצר הקאונטרי באופן שמונע מלקוחות להיכנס למסעדה מחצר הקאונטרי, כניסה אשר דרכה התבצעו מירב תנועת הלקוחות לתוך שטח המסעדה, וכן מונע הקיר לחלוטין את אוורור המסעדה, עובדה שגורמת ללקוחות להימנע מלהיכנס למסעדה כשגם המזגן אינו תקין. לטענת התובע, כתוצאה מכך הוא נפגע כלכלית כתוצאה מאובדן לקוחות ופגיעה בציוד והסחורה תוך הפרת ההסכם, כשנגרמו לו נזקים כספיים ניכרים המפורטים בכתב התביעה וכן נתבע הפיצוי המוסכם הנקוב בסעיף 25 להסכם בסך 20,000.- דולר בגין הפרה יסודית של ההסכם ע"י הנתבעים. ב לטענת הנתבעים, בכתב ההגנה המתוקן אין כל יריבות עם הנתבע מס' 2. ו לטענת הנתבעים התובע לא התנגד לתוכנית המעבר שאף שיפרה את מצבו, כשההעברה הייתה למקום אטרקטיבי יותר ואף היה שותף לכך, כשהכל נעשה בידיעתו והסכמתו. לטענת הנתבעים מי שהפר את ההסכם זה התובע שלא נתן לנתבעת מס' 1 לבצע עבודות, לא פינה את המושכר במועד וגרם לנתבעת מס' 1 נזקים שנתבעים על ידה בכתב התביעה שכנגד. יש לציין ששני הצדדים תבעו במסגרת תביעותיהם את הפיצוי המוסכם בגובה של 20,000.- דולר וכן תבעו פיצויים נוספים בגין הפרת ההסכם (ולעניין זה ראה התייחסותי בגוף פסה"ד). הצדדים חלוקים ביניהם גם על פרשנות סעיף 4 להסכם והאם הנתבעת מס' 1 יכלה לסיים את ההתקשרות עם התובע במהלך תקופת הניסיון, שהייתה אמורה להסתיים ביום 01/11/1998. נ לטענת התובע לאור סעיף זה תקופת ההסכם המינימלית היא ל22- חודש בעוד לטענת הנתבעת ההגבלה של ה10- חודשים לא באה לפגוע בזכות הנתבעת מס' 1 להפסיק את תוקף ההסכם במהלך תקופת הניסיון בטרם חלפו 12 החודשים הראשונים להתקשרות. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, בראיות ובסיכומי הצדדים, וכן צפיתי בקלטת הוידאו ת1/, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע מס' 2 ומקבל את התביעה בחלקה כנגד הנתבעת מס' 1 וכן דוחה את התביעה שכנגד. א. דחיית התביעה כלפי הנתבע מס' 2 ראשית, אני קובע שאין כל עילה ויריבות כלפי הנתבע מס' 2 ולגביו יש לדחות את התביעה. יש לציין שבכתב התביעה המתוקן נאמר בסעיף 45 - "התובע יהיה מוכן למחוק את הנתבע מס' 2 מכתב התביעה אם תימסר הודעה מטעם הנתבעת מס' 1, שהיא אחראית למעשיו ומחדליו של הנתבע מס' 2 אשר שמו נושא תביעה זו", והדברים מדברים בעד עצמם. לא הוכחה כל עילה לתביעה אישית כנגד הנתבע מס' 2, שפעל כבעל מניות בנתבעת מס' 1 ובשם הנתבעת מס' 1, ולכן דין התביעה כנגדו להידחות. ב. פרשנות ההסכם לגבי סיום ההתקשרות והעבודות להלן לשון סעיף 4 להסכם: "4א'. הרשות המוענקת למפעיל על פי סעיף 3 לעיל הינה לתקופת ניסיון של שנה החל מתאריך 01/11/1997 וכלה בתאריך 01/11/1998 (להלן:"תקופת הרשות"). משך תקופת הרשות יהא באותן שעות בהן מופעל המועדון סמוך למסעדה והכל כפי שייקבע ע"י החברה מפעם לפעם. ב'. תקופת הרשות תוארך אוטומטית בתום תקופת הניסיון לשנה אחת מידי שנה לשנה אחת, אלא אם כן יודיע המפעיל למשנהו או להפך על רצונו להפסיק הרשות בכל עת, לרבות במהלך תקופת הניסיון ו/או שנת ההארכה, בהודעה מוקדמת של 30 יום, בתנאי שלא תינתן הודעה כאמור על הפסקת הרשות מיום תום תקופת הניסיון ועד לסיום 10 (עשרה) חודשים בשנת הרשות הראשונה. באם הצד המפסיק יהא המפעיל יחולו הוראות סעיף 5 להלן. ג'. כל תנאי הסכם זה החלים בתקופת הרשות יחולו גם בתקופה הנוספת אם תהיה". באני קובע כי הנתבעת מס' 1 הייתה רשאית להפסיק את ההתקשרות בהודעות מוקדמות של 30 יום מראש גם במהלך תקופת הניסיון שהחלה ביום 1/11/97 והייתה אמורה להסתיים ביום 1/11/98. דהיינו, ההגבלה של 10 חודשים מתייחסת למקרה שתמה תקופת הניסיון ולא נתבקש במהלך תקופת הניסיון להפסיק את ההתקשרות, ואז ורק אז אין אפשרות להודיע על הפסקת ההתקשרות במשך 10 חודשים בשנת הרשות הראשונה. מסקנה זו עולה מפרשנות לשונית של הסעיף, שכן הסעיף מדבר שלא תינתן הודעה כאמור על הפסקת הרשות מיום תום תקופת הניסיון ועד לסיום 10 חודשים בשנת הרשות הראשונה ולא אוסר על מתן הודעה כאמור במהלך תקופת הניסיון. דהיינו, ההגבלה היא רק לאחר תום תקופת הניסיון ולא במהלכה. גם מבחינת פרשנות הגיונית, כלכלית ותכליתית (אף במידה ולא היה ניתן להגיע למסקנה זו מהפרשנות הלשונית), אני סבור שיש לקבל את פרשנות הנתבעת מס' 1, שכן משמעות תקופת הניסיון הינה כלשונה ניסיון ובחינה של התובע תוך אפשרות להפסיק את ההתקשרות עמו במהלך תקופת הניסיון, במידה והניסיון לא יצלח. הדבר הגיוני מבחינה כלכלית וחוזית, שכן מהותה של תקופת ניסיון היא בחינת המתנסה כדי לראות האם אכן רוצים להתקשר עמו [ראה לעניין פרשנות ואומד דעתם של הצדדים תוך התחשבות בסבירות והגשמת תכלית הצדדים ע"א 4869/96 מליליין בע"מ נ' THE HARPER GROUP, פ"ד נב(1) 856,845 וע"א 6746/95 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ' פסל בע"מ, פ"ד נב(2) 556-555,542]. אני מקבל את עדותו של הנתבע מס' 2 שדובר עם התובע על תקופת הניסיון ושהתובע ידע שאפשר להוציאו כל חודש (עמ' 38 לפרוטוקול). ו יש לציין שגם התובע בעצמו העיד שהוא הבין שבתקופת הניסיון רוצים לבחון אותו, כשהוא לא השיב על השאלה שאם לא היה בסדר היו יכולים לפנות אותו בתקופת הניסיון ואמר שאינו יודע מה כוונת הצדדים ושקיבל תגובות חיוביות (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 10/07/2000). נ בנוסף, בגרסת הנתבעת מס' 1 תומכים גם מכתבי ב"כ התובע - סעיף 10-11 לנ13/ וכן הדברים שנאמרו בדיון בצמ"ז. ב המסקנה הינה שהנתבעת מס' 1 הייתה רשאית להודיע לתובע בהודעה מוקדמת של 30 יום על סיום תקופת ההתקשרות במהלך תקופת הניסיון. אני דוחה את טענת הנתבעת מס' 1 לגבי אפשרותה לבצע את העבודות שנעשו לפי סעיף 18 להסכם בו נאמר כך: "המפעל מתחייב להרשות לחברה ו/או לבאי כוחה ו/או לשליחיה להיכנס בכל עת למסעדה לשם בדיקתה ו/או ביצוע עבודות בה ו/או לעשות בה שימוש שלאחר שעות הפעילות של המסעדה. התחייבות זו הינה תנאי יסודי בהסכם זה". ו מדובר ברשות שצריכה להינתן בעקבות פניה והודעה ולביצוע עבודות במסעדה ולא שינוי מיקום המסעדה ועבודות מהסוג שנעשו שאינן עונות לטעמי על עבודות במסעדה, מה גם שלא ניתנה הודעה כזו ולא נתבקשה רשות. יש לציין גם שהנתבעת מס' 1 בעצמה לא טוענת שהתכוונה לבצע את העברת המסעדה ללא הסכמת התובע (ראה סעיף 6 סיפא לכתב ההגנה המתוקן), ומשדחיתי את טענת הסכמת התובע לא רשאית הנתבעת לחסות בצלו של סעיף 18 הנ"ל שאינו מקנה לה לבצע גם שינויים במיקום המסעדה ושינויים מהותיים וחיצוניים כפי שנעשו. מדובר בהסכם שנוסח ע"י הנתבעת שניתן להבין מכך ש"למדה לקח", כדברי הנתבע מס' 2, שהיא מודעת לבעייתיות בניסוח (ראה עדות הנתבע מס' 2 בעמ' 33 לפרוטוקול). ג. הפרת ההסכם ע"י הנתבעת מס' 1 אני קובע שמדובר בהתנהגות של הנתבעת מס' 1 שנעשתה תוך הפרת ההסכם בין הצדדים בכך שהנתבעת מס' 1 פעלה באישון לילה ובלא ידיעת והסכמת התובע, לעשות שינויים במבנה, שכללו הפיכת קירות במחסן לדלפק, הקמת קיר זכוכית חיצוני והריסת חלקים מדלפק השיש, באופן שפגע במסעדה, בתפקודה ובכניסת האויר, וכל זאת ללא הסכמת וידיעת התובע. בעניין זה אני מעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבע מס' 2. יש לציין שבכתב ההגנה המתוקן נאמר בסעיף 6 סיפא שבשלב הראשון התובע לא התנגד לתוכנית המעבר ולא נאמר שהוא הסכים והשתתף בכך. הנתבע מס' 2 גם העיד שהתובע לא צריך להיות נוכח בעבודות (עמ' 32 לפרוטוקול), טענה תמוהה כשלעצמה. בניגוד לגרסתה הנחרצת של גב' קידר בנ16/ שהתובע נטל חלק פעיל והשתתף בהצעות לשינויים, נסוגה בה גב' קידר מעדותה זו במהלך חקירתה הנגדית בביהמ"ש בעדותה והעידה שאינה בטוחה שהפגישה הייתה עם התובע, היא לא יודעת אם התובע ידע על השיפוצים והיא אינה בטוחה אם התובע היה בפגישה (עמ' 24-25 לפרוטוקול). נ בגרסת התובע תומכת העובדה שהוא פעל במהירות ופנה מיד לעו"ד, ויומיים לאחר ביצוע העבודות יצא כבר מכתב מעו"ד לנתבעת מס' 1 (נספח ב' לת2/) בו דרש להחזיר את המצב לקדמותו, ופניה זו אינה מסתדרת עם הסכמה ושיתוף פעולה מצדו, כל זאת דווקא בחודשי השיא - עונת הקיץ ביולי. ב עדותו של התובע אמינה עליי, ואני קובע שמדובר בעבודות שבוצעו ללא הסכמתו וללא ידיעתו תוך הפרה יסודית של הסכם השכירות. בניגוד לאמור בתצהירו של הנתבע מס' 2 שמדובר בפעולות הכנה נקודתיות ומצומצמות בהיקפן (ראה סעיף 12 לנ7/) מתברר שהיה מדובר בעבודה אינטנסיבית שאורגנה כ"מבצע מלחמתי" לדברי הנתבע מס' 2 בעצמו, שאורגנה כחודשיים ונקבעה לביצוע במוצ"ש בעבודה של 15 פועלים, כולל תפסן, ברזלן, קבלן בניין (ראה עדות הנתבע מס' 2 בעמ' 32,35 לפרוטוקול). ו מעבר לפעולות ההריסה והפגיעה בדלפק ובמחסן הוקם גם קיר זכוכית מסיבי שחסם את הכניסה מהבריכה בצורה חופשית לגמרי (גם אם הושאר פתח קטן) וכן פגע בכניסת האוויר (ראה עדות גב' קידר בעמ' 27 לפרוטוקול שסביר להניח שזה השפיע על תנועת האוויר), וכל זאת אף בלא להציג תוכניות מאושרות כדין ותוך פעולה חד צדדית, כשלנגד עיני הנתבעת מס' 1 טובת חדר הכושר בלבד תוך פגיעה בזכויות התובע לגבי המסעדה. לטעמי עצם עריכת השינויים היסודיים בלא תיאום/הודעה/הסכמה של התובע מהוה הפרה יסודית של ההסכם. מהראיות שנשמעו בפניי עולה שלא מדובר בשינויים של מה בכך אלא בעבודות שבוצעו ע"י צוות מתוגבר ומתוזמן, הכל במטרה לשנות ולשפר את חדר הכושר בקאונטרי, וכל זאת על חשבון המסעדה שהנתבעת מס' 1 נהגה בה כבתוך שלה תוך התעלמות מזכויותיו ורצונו של התובע. מיקום המסעדה אינו דבר של מה בכך ולא ניתן לבצע פעולה חד-צדדית כזו של שיפור חדר הכושר ע"י המסעדה בלא ליידע את התובע ולשתפו בכך, מה גם שהבעיות לגבי חדר הכושר היו ידועות לנתבעת מס' 1 מזה שנים (ראה עדות הנתבע מס' 2). נ מהעדויות בפניי עולה שכוונת הנתבעת מס' 1 המקורית הייתה בכלל להזיז לחלוטין את מקום המסעדה שניהל התובע ואח"כ שונו תוכניות אלו (ראה עדות גב' קידר בעמ' 26 לפרוטוקול שהמסעדה לא הייתה אמורה להישאר שם אחרי הקמת הזכוכית שנועדה להגדלת החלל של חדר הכושר העתידי, שהכוונה בתחילה הייתה להעבירו למקום של המסעדה - סעיף 2 לנ16/). ב מדובר בפעולות הריסה ובניה של קיר זכוכית בלא ידיעתו, בלא הסכמתו ובלא שיתוף פעולה מצד התובע, תוך התעלמות מהסכם עמו ותוך פעולה מהירה ואינטנסיבית במוצ"ש. ו התובע קיבל עפ"י ההסכם זכות (ואין זה משנה האם מדובר ברשות או בשוכר) להפעיל את המסעדה שהוגדרה בחוזה לגבי מיקומה לאחר שבדק את הנכס והמבנה וקיבלו כפי שהוא, ולא נאמר בהסכם ולא ניתנה לנתבעת מס' 1 רשות לעשות שינויים כה מהותיים במסעדה, במיקומה, במבנה במחסן, בהקמת קיר זכוכית חיצוני וכיו"ב שינויים המשנים את מיקום ומהות המבנה והמסעדה שבהם קיבל התובע זכויות בהסכם, תוך הפרת זכות ההחזקה והשימוש של התובע במסעדה והרחקת המסעדה המקום שהייתה (ולא מדובר במרחק זניח כפי שמנסה הנתבעת מס' 1 להציג. התובע קיבל את המסעדה והמבנה כפי שהוא, לאחר שבדק אפשרות השימוש במבנה ובמסעדה לרשותו ולשימושו, ורשות זו כוללת גם הסכמה והתחייבות של הצד השני לא לשנות חד צדדית את הנ"ל, כפי שעשו בפועל. התובע קיבל רשות להשתמש במסעדה שמוגדרת בחוזה והוא זכאי לשימוש בלא שינויים במבנה שלא ייעשו ללא הסכמתו (והראיה שגם הנתבעת מס' 1 מודה בכתב ההגנה שלא התכוונו לבצע ולא עשו את העבודות ללא הסכמתו), ועצם שינוי מיקום ומבנה המסעדה מהווה הפרה של ההסכם לגבי האמור לעיל. ביצוע העבודות כאמור מהווה לטעמי הפרה יסודית של ההסכם, המקנה לתובע זכות לפיצוי בגין ההפרה הנ"ל. גם אם מדובר בפעולות שנעשו ע"י הנתבעת מס' 1 במחשבה שמדובר בטובת המועדון והחברים (וזה אמור להיות האינטרס המנחה אותה). לא ניתן היה להעדיף את נושא חדר הכושר ע"ח המסעדה בצורה כה בוטה וחד צדדית. ד. הנזקים וההגבלה לגובה הפיצוי המוסכם במקרה דנן נקבע ע"י הצדדים בהסכם סעיף של פיצויים מוסכמים שבגינו נתבע גם פיצוי זה בס' 44 לכתב התביעה המתוקן, ולהלן נוסח סעיף 25 להסכם: "במקרה של הפרת התחייבות יסודית בהסכם זה ע"י אחד הצדדים יחולו: א. הצד המקיים (להלן המקיים) ייתן לצד המפר הודעה בכתב בדבר ההפרה וידרוש ממנו לתקנה תוך 7 ימים. ב. המפר הפרה יסודית ישלם למקיים מיד עם דרישתו הראשונה פיצויים מוסכמים בסכום בשקלים השווה ל- 20,000 דולר עפ"י השער היציג של הדולר האחרון הידוע במועד ביצוע התשלום בפועל". למעשה במקרה דנן לא ניתן לתבוע הן את הפיצוי המוסכם והן פיצוי נוסף בגין הפרת ההסכם כפי ששני הצדדים עשו הן בתביעה והן בתביעה שכנגד. אני קובע כי התובע פעל לפי סעיף 25א' להסכם והודיע במועד על ההפרה היסודית של ההסכם במכתב עורך דינו מיום 12/7/98 (נספח ב' לת2/) ושהנתבעת מס' 1 הפרה הפרה יסודית את ההסכם באופן המקנה לתובע זכאות לפיצוי המוסכם. לפי סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970- התובע רשאי לבחור בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים רגילים או לחילופין, אך אין לפסוק פיצויים מוסכמים בנוסף לפיצויים הנתבעים לפי סעיפים 10-13 לחוק הנ"ל, אלא אם כן מדובר בפיצוי בגין ראשי נזק שונים ולא נוצרת חפיפה בין הפיצוי המוסכם לבין הפיצוי האחר [ראה פרופסור שלו - "דיני חוזים" מהדורה שניה בעמ' 598, וכן ע"א 2981/92 כהן ואח' נ' צמד ע.א בע"מ ואח',פ"ד נ(2) 869 וע"א 628/87 חורי נ' חב' קבלנית האחים אהרון בע"מ,פ"ד מו(1) 115 ורע"א 7452/96 מד"י-משהב"ט נ' חברה קבלנית האחים אהרון בע"מ, פ"ד נא(5) 874]. במקרה שבפניי מדובר בתביעה שנושאת כותרת - חוזית-כספית המתבססת על הפרת ההסכם (ראה סעיף 19 לכתב התביעה המתוקן) ומתבססת על סעיפי ההסכם, ולכן אין התובע זכאי לפיצוי נוסף מעבר לפיצוי המוסכם ולא מדובר בראשי נזק שונים, מה גם שכאמור אני סבור שהתובע גם לא הוכיח נזקים העולים על סכום הפיצוי המוסכם, וגם אם היה מדובר בתביעות חלופיות והיה צריך אז לבחור את הפיצוי הגבוה יותר לתובע, התובע היה נשאר לטעמי עדיין בגובה הפיצוי המוסכם, שלטעמי מהווה גם פיצוי ראוי במקרה דנן. לטעמי נגרם לתובע בגין הפרה יסודית של ההסכם מצד הנתבעת מס' 1 נזקים שקשה אמנם לאמוד אותם, אך לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בשיא העונה "הבוערת" של הקיץ ובכך שהתובע הצביע גם על ירידה במכירות והפסד כספי לגבי החודשים אוגוסט וספטמבר, כשלמעשה ההודעה מטעם הנתבעת מס' 1 נמסרה לתובע ביום 3/8/98 (ראה נ10/), כשלאור העובדה שמדובר בתקופת ניסיון מדובר בזכות של הנתבעת מס' 1 להודיע לתובע על סיום ההתקשרות בהודעה מוקדמת של 30 יום, דהיינו ההתקשרות אמורה הייתה להסתיים ביום 3/9/98 ואכן במועד זה פינה התובע את המסעדה. אני סבור שבמקרה זה מדובר בפיצוי המוסכם בפיצוי סביר הנותן ביטוי לפגיעה באינטרס הציפייה (והקיום) של התובע ומניעת תועלת שהייתה צומחת לתובע מקיום החוזה כמוסכם, כשכל עוד מתקיים יחס סביר כלשהו בין הסכום שנקבע בפיצוי מוסכם לגובה הנזק שניתן היה לראותו מראש, ראוי להשאיר את הפיצוי המוסכם בתוקפו, כשבמקרה זה גם לא נטען לגבי הצורך בהפחתתו [ראה ע"א 3846/98 דהן ואח' נ' ביטון ואח', פ"ד נד(4) 566]. מחד, מדובר בקאונטרי שיש בו מסעדה אחת בלבד. אני סבור שמי שמתכנן לאכול במסעדה ו/או ילד המבקש לקנות ארטיק יטריחו עצמם גם קצת יותר כדי ללכת אף מרחק יותר גדול ודרך יותר מסורבלת כדי להגיע ליעד זה, כשאין תחרות של מסעדה או קיוסק אחר באזור הקאונטרי. יחד עם זאת אני סבור שנזק מסוים אכן נגרם לתובע כתוצאה מכך ששונה מיקום הדלפק, קוצר הדלפק, הוקם קיר זכוכית שמונע גם כניסת אוויר, נמנעה האפשרות הנגישה יותר למסעדה והקרבה בישיבה לבריכה שיכולה גם לגרום לנזקים ולהפסדים מסוימים גם אם לא בהיקף שטוען התובע. נזקים אלו אינם עולים לטעמי ממילא על גובה הפיצוי המוסכם (שנכלל בגדר התביעה), ולאור אי האפשרות לתבוע כפל פיצוי אני קובע שיש להסתפק במקרה זה בפיצוי הנ"ל. נ למעלה מן הצורך ייאמר גם שבמקרה זה אני סבור גם שסכום זה הולם את הנזק שנגרם בפועל לתובע, שאינו עולה לטעמי על הסכום הנ"ל, ואין מקום גם להפחיתו, שכן לטעמי בלא להיכנס לטענות הצדדים הוא מבטא גם יחס סביר לנזקים שניתן לראותם מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה לגבי סכומי הפיצוי הספציפיים. ב אינני סבור שבמקרה זה חל האמור בסעיף 26 להסכם המתייחס לסכומים שיש לשלם ולא שולמו וקובע ריבית פיגורים, וכאן מדובר בתרופה בגין הפרת הסכם ובסעיף נפרד לסעיף 25 שאינו חל לטעמי על הפיצוי המוסכם, מה גם שהנ"ל לא נתבע בכתב התביעה. ה. התביעה שכנגד משקבעתי שמי שהפר את ההסכם הינה הנתבעת מס' 1 היא אינה זכאית לפיצוי המסוכם הנתבע גם על ידה, וכנ"ל אינה זכאית לפיצוי בגין האיחור בפינוי המסעדה שפונתה תוך חודש ימים ממשלוח נ10/. הנתבעת מס' 1 לא זכאית גם לסעדים הנתבעים על ידה כגון תיקון המזגן, תיקון המדיח, המקררים, שירותי ניקיון, ימי עבודה, שימוש במים וגז ועגמת נפש, שכן אני מקבל את גרסת התובע שהמזגן לא עבד וכנ"ל המדיח, כשלגבי שאר הטענות אני קובע שהן לא הוכחו ולתובע יש טענות טובות כנגדן, כמו שימוש בחשמל ע"ח התובע בתקופת השיפוצים וכן לא הוצגו קבלות לגבי שימוש בחשמל/גז. גם הקבלות שהוצגו לגבי תיקון המקררים והמדיח (נ11/ ונ12/) לא מצביעים על קשר לנזקים שנגרמו ע"י התובע לפריטים שהיה אחראי עליהם (ראה לדוג' עדות הנתבע מס' 2 בעמ' 45 לפרוטוקול לגבי ניסיון להסבר לגבי נ12/ שאינו מפורט). ו לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד. 3. התוצאה הינה שאני דוחה את התביעה כנגד הנתבע מס' 2. אני מקבל את התביעה בחלקה כנגד הנתבעת מס' 1 ומחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 81,000.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000.-ש"ח בתוספת מע"מ כדין. הפרת חוזהחוזהחסימת כניסה