זוהי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים:   1. התובעת ילידת 31.8.1976 נפגעה בתאונת דרכים ביום 4.4.98. בעת התאונה היתה התובעת סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב, ועבדה כדיילת אוויר בחברת אל-על בע"מ.   2. ממקום התאונה בבאר יעקב - הובהלה התובעת לבית החולים "אסף הרופא", שם אושפזה מיום 4.4.98 ועד ליום 8.4.98 במחלקה הכירורגית.   3. בבדיקתה אובחן, כי התובעת סבלה מחבלה בפנים ובגולגולת, משבר ללא תזוזה של עצם הסקפואיד מימין, המטומה תת-עורית, טמפורופריאטלית ימנית ואוקסיפיטופריאטלי שמאלית, שבר דחוס של הקשר הזיגומטית והקיר הקדמי של הסינוס המקסילרי הימני. התובעת שוחררה לביתה כשאמתה הימנית מגובסת. לאחר כשבועיים, הוסר הגבס, והומלץ לתובעת להמשיך בחבישה אלסטית, אולם - נוכח התגברות כאביה של התובעת, גובסה אמתה למשך 5 שבועות נוספים. התובעת היתה במעקב במרפאה לכירורגית היד, בבית החולים "אסף הרופא" ועברה טיפולי פזיוטרפיה, היתה חבושה בחבישה אלסטית לאחר הסרת הגבס, וקיבלה טיפול נגד כאבים.   הנכות הרפואית 4. התובעת נבדקה על ידי חמישה רופאים מומחים, אשר העריכו את נכותה הרפואית בתחומים: אורטופדיה, עיניים, נורולוגיה, פה ולסת, ואף אוזן וגרון.   אורטופדיה 5. ד"ר אלי איסקוב קבע, כי לתובעת נותרו 10% נכות רפואית צמיתה, בגין שבר של עצם הסקפואיד בכף יד ימין, לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות המל"ל, הקובע כי "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". ד"ר איסקוב - לא נדרש לחקירה אודות ממצאי חוות דעתו, ומימצאים אלה, על כן, לא נסתרו. אני מאמצת, בהעדר ראייה לסתור, את חוות הדעת של ד"ר איסקוב, וקובעת כי נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 10%.     פה ולסת 6. ד"ר שלמה ברק קבע, כי לתובעת נותרו 10% נכות רפואית צמיתה בגין הפרה תפקודית של פרק הלסת מימין בצורה בינונית עם הפרעות קלות בלעיסה, לפי סעיף 73(2)(א)(1) לתקנות המל"ל.   ד"ר ברק לא נדרש לחקירה אודות ממצאי חוות דעתו, ועל כן אין לי אלא לאמצה ולקבוע את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בגין הפגיעה בפה ולסת בשיעור של 10%.   אף אוזן גרון 7. ד"ר משה הראל, מומחה בתחום אף אוזן גרון, בדק את התובעת ומצא כי הבדיקה האוטוסקופית היתה בגדר הנורמה. גם בדיקת קולנים היתה בגדר הנורמה. תחושת הפנים היתה תקינה ושווה, דו-צדדית. תבחיני רומברג, והליכה עקב בצד אגודל היו תקינים, מבחינת האוזן, הדמם לתוך חלל האוזן התיכונה כפי שקורה בדרך כלל, נספג תוך מספר ימים, ולא הותיר פגיעה תפקודית. בתחום אף אוזן גרון, עצמו, אין לתובעת תלונות או הפרעות. לפיכך שלל ד"ר הראל נכות בתחום אף אוזן גרון.   עיניים 8. פרופ' גיורא טרייסטר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום העיניים, וקבע כי לתובעת נותרו 5% נכות רפואית צמיתה בגין הגבלה קלה במבט למעלה של עין שמאל, ובגין אזוטרופיה והיפר מטרופיה מצד שמאל, כתוצאה מהגבלה של השריר האלכסוני העליון בעין שמאל, הגורמת להפרעה על פי סעיף 57(1) לתקנות המל"ל.   9. הנתבעים דרשו את פרופ' טרייסטר לחקירה על חוות דעתו - שכן הוא קבע כי: "גלגלי העינים תקינים לכל חלקיהם. בפנים ובעפעף שמאל רואים צלקות מחתכים שקרו בעבר, לדברי הנפגעת עקב תקיפה ע"י כלב בילדותה".   10. אף לשיטתו של פרופ' טרייסטר, אין כל קשר הגיוני או סיבתי בין הפרעות שמצא בפעילות שרירי עין שמאל, לבין פגיעות התובעת בתאונה. בחוות דעתו הוא מציין: "קיימת כאן דילמה בהסבר המימצאים. השברים בעקבות התאונה קרו בצד ימין. ואילו ההפרעות פעילות שרירי העין - קשורים לעין שמאל. יתכן ומקור ההפרעות הם תקיפת הכלב שארעה בילדותה, עם חתכים בפנים שדרשו תפירה".   11. חרף הקושי לשייך את המימצאים האוביקטיביים לחבלה האחרונה - התאונה נשוא התביעה, קבע פרופ' טרייסטר לתובעת נכות של 5% בגין התאונה. בעדותו בבית המשפט, שב פרופ' טרייסטר והבהיר, כי הדילמה מקורה בכך שהשברים נגרמו מצד ימין ואילו הממצאים של הפזילה נובעים מהגבלת שרירים בעין שמאל. הקשר היחיד בין השניים הוא - דברי התובעת עצמה (עמ' 94 שורות 5 - 9).   12. פרופ' טרייסטר לא ידע להסביר אם תקיפת הכלב, היא שגרמה לפגיעה של השרירים: "אני לא יודע אם הפגיעה של הכלב היתה יכולה להסביר פגיעה בשרירי העין עצמה הנמצאים בתוך ארובת העין ... האורטופטיסטית אומרת שהסטיות הן כל כך קלות ... קשה לה לדעת בדיוק איפה מקור אי האיזונים בין העיניים ..." (עמ' 94 לפרוטוקול), אף" "שלדעתה זה בגלל ההגבלה של השריר האלכסוני העליון בעין שמאל", הצד שלא נפגע בתאונה (עמ' 94 שורות 14 - 17).   13. מהאמור לעיל עולה, כי המומחה ואף האורטופטיסטית מאשרים קיומה של מגבלה בתחום הראייה, לאחר התאונה. אולם - פרופ' טרייסטר מסכים שאם הנשיכה או השריטה של הכלב היו בעומק מספיק - זה היה יכול להסביר את הפגיעה בעפעפיים (עמ' 94 שורות 22 - 23). לדבריו: "היו לי שתי אפשרויות, או להגיד שהפגמים בתאונה החבלות היו רק בצד ימין ולתת לה אפס אחוזי נכות, או להגיד שבכל זאת אני לא יכול לשלול שהמימצאים של הפזילה בעין שמאל מקורם בתאונה, אם כי אינם מצויינים בשום מקום. לכן החלטתי לתת לה מחצית 10% שנותן הסעיף".   14. התובעת תולה יהבה בדברי המומחה לפיהם לא קיבל כל מסמך רפואי, המצביע על בעייה קודמת, כאינדיקציה לכך שלא היתה בעייה קודמת. אין רבותא בכך שהמומחה לא קיבל מהתובעת מידע לגבי פגיעה קודמת, שממנה נובעת נכותה, שהרי אין מעייניה של התובעת בהצבעה על מזיק אחר אותו איננה יכולה לתבוע כיום.   15. יתר על כן, פרופ' טרייסטר בעדותו בבית המשפט שב ומעיד: "לתובעת בכדי שתהיה לה פזילה בצד שמאל, חייבים היו להיות לה או שברים בארובה בצד שמאל - ואין סיבה שירשמו שיש שברים בצד ימין, כשיש לה בצד שמאל ..." (עמ' 96 שורות 11 - 13).   16. הכלל הוא, כי הקביעה הסופית, בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה - מסור בידי בית המשפט, הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה.   הלכה היא - כי אין בית המשפט חייב לפסוק על פי חוות דעתו של המומחה, הגם שבדרך כלל ייטה ליתן לחוות דעת מוסמכת את מלוא משקלה, בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי. כמו כל חוות דעת של מומחה, המוגשת לבית המשפט - גם חוות דעתו של המומחה הרפואי, היא אינה אלא ראייה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה - אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כאשר הוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו. וראה: ע.א. 409/84 מדינת ישראל נ. שגב, פד"י מ'(3) עמ' 710 - 711. ע.א. 2160/90 שרה רז נ. פרידה לאץ, פד"י מ"ז(5) עמ' 174-175.   17. בענייננו מתקבל הרושם, כי נקבעה לתובעת נכות - ללא כל ביסוס, כי הנה נובעת מן התאונה נשוא התביעה. להיפך, קיימות ראיות וממצאים, כאמור בחוות הדעת, הקושרים את הנכות בעין שמאל באופן חד משמעי לפגיעה קודמת. כדי לקשור הנכות הנטענת לתאונה - היה על התובעת להראות, כי נפגעה בצד שמאל. בתלונותיה אין איזכור לפגיעה בצד שמאל, תלונה כזו אינה מופיעה בתעודת חדר המיון. מכאן, שלתובעת לא נותרה נכות בתחום העיניים, בעטייה של התאונה נשוא התביעה.   נוירולוגיה 18. פרופ' אהרו ארלוזורוב קבע, כי נותרו 5% נכות רפואית צמיתה, בגין תגובה נוירוטית לאחר חבלה, לפי סעיף 34 א-ב לתקנות המל"ל, העוסק בהפרעות פסיכונוירוטיות, המגבילות באופן קל - בינוני (המדובר בסעיף מותאם) את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה.   19. הנתבעים - דרשו את פרופ' ארלוזורוב לחקירה בטענה כי לתובעת לכאורה - לא ארע זעזוע מוח וכי לא היה מקום להעניק לה הנכות, נוכח העדר ממצאים בבדיקה הנוירולוגית.   20. העובדה היא כי התובעת לא טופלה במחלקה הנוירולוגית בשום שלב לאחר התאונה, התקבלה בבית החולים בהכרה מלאה, התמצאה בזמן ובמקום, ולא נגרמו לה שברים בגולגולת. הבדיקות הנוירולוגיות שבוצעו לתובעת הן בתיעוד לאחר התאונה, והן בבדיקות שנערכו לתובעת על ידי המומחים אשר מונו על ידי בית המשפט - לא נמצאו מימצאים אוביקטיביים כלשהם בתחום הנוירולוגי.   21. בחוות הדעת של פרופ' ארלוזורוב הוא מציין: "הבדיקה הנוירולוגית - תקינה. כולל: קרקעיות העינים; עצבי הגולגולת, התחושה השטחית וחוש המישוש, וכן שווי המשקל ע"ש רומברג והליכת עקב אגודל ... במסמכים 1 - 8 לא מצאתי אסמכתא לזעזוע מח... הבדיקה הנוירולוגית תקינה, והנבדקת חזרה לעבוד במקצועה כדיילת".   22. בעדותו בבית המשפט מעיד פרופ' ארלוזורוב על שני מאפיינים המעידים לשיטתו על אירוע זעזוע מח שנתקיים בתובעת: "ש. מן הרישומים של בית החולים יש לנו שני אלמנטים: היתה לה פגיעה בראש ואובדן זיכרון של התאונה. ת. נכון, כך כתוב. ש. סביר שלאור סיכום המחלה התובעת עברה זעזוע מח. ת. כן" (עמ' 98 לפרוטוקול).   23. עדות זו לאמור, כי התובעת עברה זעזוע מח, איננה חד משמעית מפי פרופ' ארלוזורוב: "ת. יש פנים לכאן ולכאן. כתוב בסיכומי המחלה כי התובעת איננה זוכרת את התאונה, מכאן שאי אפשר לשלול על פניו את המצב של זעזוע מח ... אני מעלה זאת בתור אפשרות סבירה למדי" (עמ' 97).   פרופ' ארלוזורוב קובע את נכותה הנוירולוגית על בסיס האפשרות הסבירה למדי כי בעת התאונה עברה התובעת ארוע של זעזוע מח.   24. בעדותו בבית המשפט מציין פרופ' ארלולזורוב כי לתובעת ממצאים סוביקטיביים נוירולוגיים, מהם היא סובלת, מעבר לפחד ולתחושת האשם, ואולם מתוך טעות הוא לא ציין אותם בחוות הדעת. הוא מפנה לרישום שערך ומצביע על תלונות התובעת: כאבי הראש, בעיקר במאמץ ועייפות וכן במזג אוויר חם או קר (עמ' 97 שורות 28 - 27).   25. על יסוד "אפשרות סבירה למדי" כי התובעת סבלה מזעזוע מח, ונוכח כאבי הראש מהם היא סובלת על פי תלונותיה, עושה פרופ' ארלוזורוב שמוש מותאם בסעיף 34 לתקנות "סימנים קלים בינוניים להפרעות פסיכונוירוטיות" - שהיא נכות נפשית. פרופ' ארלוזורוב מעיד כי זהו הסעיף בו נעשה שימוש במקרה של זעזוע מח, בהעדר סעיף מתאים בתקנות (עמ' 97).   26. היושרה המקצועית וההבנה כי חרג מתחום דלת-אמות מומחיותו ועל פי הסמכות שהוענקה לו בכתב המינוי, מודה פרופ' ארלוזורוב ומעיד: "אני מסכים שרק מקריאה חוות הדעת צריך לתת לה אפס אחוזי נכות. אבל עכשיו אני מוסיף לך נתון שהיא בפני התלוננה על כאבי ראש, ואני מתוך טעות סופר השמטתי את זה ואני מקבל את זה על עצמי" (עמ' 98 שורות 6 - 8).   27. במילים אחרות: לו רק על "אפשרות סבירה למדי" של זעזוע מוח הסתמך פרופ' ארלוזורוב, מודה הוא עצמו כי שעור הנכות הנוירולוגית עומד על אפס. על התוספת של כאבי ראש שהושמטו - אין הוא מציין מהו שעור הנכות ועל איזה תקנה הוא סומך.   28. אין מקום לקביעת שעור נכות הסומכת על תלונות סוביקטיביות של כאבי ראש אשר לא הופיעו בחווה"ד של פרופ' ארלוזורוב שעל פיהם ניתן לקבוע כי לתובעת נותרה נכות. על כן לא ראיתי ליתן כל משקל לאמור בחווה"ד של פרופ' ארלוזורוב כפי שהוא העיד ביחס אליה בעצמו - משקלה אפס; ובאשר לתלונות התובעת בדבר כאבי ראש, לא ניתן לקבוע בעטיין את שעור הנכות הנוירולוגית, כשם שמומחה בית המשפט לא עשה כן. על כן לא הוכח כי נותרה נכות נוירולוגית אצל התובעת.   29. על כן נכותה הרפואית של התובעת הינה: נכות אורטופדית צמיתה בשעור 10% על פי סעיף 35(1)ב' (השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות). נכות בתחום הפה והלסת בגין הגבלה בפתיחת הפה וכאבים בזמן פתיחת הפה בשיעור 10%.   בנסיבות אלה אני מעמידה את נכות התובעת על 19% נכות רפואית משוקללת.   הנכות התפקודית 30. טענת התובעת היא כי בעטייה של תאונת הדרכים מיום 4.4.98 נמנע ממנה מלהשלים את לימודיה וכן לחזור לעבודתה. לטענתה שעור נכותה התפקודי גבוה משעור נכותה הרפואית המשוקללת והיא טוענת ל-45% נכות תפקודית.   31. בתחום האורטופדי כאמור, לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור 10% בגין השבר בכף יד ימין, שהיא ידה הדומיננטית של התובעת. בחוות דעתו - ד"ר איסקוב מציין את תלונותיה של התובעת, כי היא סובלת מכאבים בעת ביצוע תנועות מלאות בשורש כף היד הימנית והשמאלית, ורגישות רבה בעת לחץ מעל ה"אנטומיק-סנף-בוקס". ד"ר איסקוב מציין בחוות דעתו כי הינה מוגבלת בחלק מעיסוקיה העיקריים - כסטודנטית היא מתקשה בכתיבה ממושכת, כנדרש בעת ההרצאות, בעבודה הדורשת הקלדה על מחשב במשך 6 שעות, פעולה הגורמת לה להתפתחות חולשה, וכאב בכפות בעיקר מימין; כי התובעת מתקשה לשאת חפץ כבד, לבצע פעולת סחיטה לאחוז, כאשר הכאב מתפתח בעיקר בשורש כף יד ימין וכאב דומה מופיע בחילופי מזג אוויר.   32. ד"ר איסקוב קובע בחוות דעת כי התובעת איננה מסוגלת וכנראה שלא תהיה מסוגלת בעתיד להשתמש ביד ימין, במידת החופשיות אשר היתה קיימת, טרם פציעתה.   33. בעדותה בבית המשפט, נחקרה התובעת ארוכות בנושא תפקודה. עדותה על השפעת נכותה על לימודיה באוניברסיטה שהחלו עובר לתאונה היא כי הכתיבה בעת ההרצאות קשה עליה (עמ' 4 שורות 18 - 20). נסיונה לשקם עצמה בלימודיה במחשב לא צלח נוכח קשייה להקליד (עמ' 9 שורות 3 - 7). בעבודתה כדיילת אל-על, על פי עדותה, דיילים אחרים עוזרים לה, והיא עובדת במחלקה ראשונה באווירון שם העבודה קלה יותר ואין לה צורך לעשות מטבח או להרים דברים (עמ' 32 שורות 1 - 3). בעבודות הבית, על פי עדות התובעת, היא מתקשה לעמוד במטבח ולבשל, לחתוך ולקלף ולניקיון הבית היא נעזרת בעוזרת בית (עמ' 43 - 45). אביה של התובעת הוסיף על עדותה, כי כוסות וצלחות מחליקים לה מידיה ואיננה מסוגלת להרים קומקום חשמלי.   34. תלונותיה של התובעת על קשייה בכתיבה וסיבלה מכאבי ראש תכופים, אינם מתיישבים עם העובדה שהתובעת למדה צרפתית ומחשבים - מקצועות אליהם נרשמה לאחר התאונה (עמ' 4 שורה 4). יתר על כן, התובעת שבה ללמוד סינית לאחר התאונה (עמ' 16 שורות 11 - 12).   35. לשאלת ב"כ הנתבעות מדוע לא שבה ללימודיה מיד בתום תקופת אי הכושר, השיבה כי היא שבה לעבודתה בתום תקופת אי הכושר. עם זאת, הסכימה התובעת בעדותה בבית המשפט כי הפסיקה את לימודיה בחוג לימודי הסינית משום שהלימודים לא עניינו אותה עוד, והיה לה קשה לעבוד וללמוד יחד (עמ' 12 שורות 8 -6).   36. אין חולק כי התובעת לא סיימה את לימודי מזרח אסיה וסינית, ואף לא השלימה את לימודי התואר בצרפתית באוניברסיטת תל-אביב. מסיבותיה, פנתה התובעת ללימודי הצרפתית החל מאוקטובר 2001 באוניברסיטת בר-אילן, והיא מתעתדת על פי עדותה לפתח תחום זה ולעסוק בהוראה או בתרגום.   37. התובעת נרשמה כאמור לאחר התאונה ללימודי מחשבים באוקטובר 2000 (נ/2). בתצהירה מיום 7.3.01 ציינה כי הינה סטודנטית למחשבים. למעשה נרשמה התובעת לבית הספר "אחד לאחד" בו ניתן ללמוד מספר קורסים במחשבים, והתובעת בחרה במסלול בניית אתרי אינטרנט. התובעת התייצבה לקורס אחד בלבד, וטענה כי למדה חודש, חודשיים. התובעת התבקשה להסביר כיצד מתיישבת עדותה עם העובדה שהצהירה על עצמה כסטודנטית למחשבים בתצהירה ממרץ 2001, דהיינו כי למדה לכל הפחות ששה חודשים. התובעת עומתה עם עובדה זו והעידה כי הפסיקה את לימודיה הגם שנותרה רשומה כתלמידה.   38. בחוות דעתו של ד"ר איסקוב מצויין, כי התובעת חברה בלהקה פרטית הפורטת על גיטרה, מתאמנת בנגינה כשלוש שעות ביום, ומופיעה בפני קהל 4 - 5 פעמים בחודש, באופן קבוע. עובדה זו תמוהה במיוחד - כיצד זה מסוגלת התובעת למאמץ הכרוך בנגינה כה אינטנסיבית המתבצעת ביד ימין, ידה הדומיננטית של התובעת, ולריכוז הנדרש לפעולה זו, ואילו לריכוז תרגול וכתיבה הדרושים ללימודים טענה כי איננה מסוגלת וכי היא נעזרת באחותה בלימודי הצרפתית (עמ' 4 שורות 17 - 20).       39. בנוסף ללימודיה, עבדה התובעת לסירוגין כדיילת אוויר באל-על כדלקמן: מיום 5 באפריל 1997 ועד 2 בפברואר 1998, שאז הפסיקה את עבודתה זו, וחזרה אליה והפסיקה ב-30 באפריל 1998. התובעת שבה לעבודתה באל-על ביום 29 יוני 1998 ועבדה ברציפות עד 1 בינואר 1999 שאז הופסקה עבודתה והיא שבה אליה ביום 3 ביולי 1999.   40. מקבלת אני את טענת הנתבעות כי עבודת התובעת כדיילת אוויר באל-על היתה בכל עת עבודה זמנית ובלתי רציפה, לפי הצורך של חברת אל-על בדיילות, והתובעת למעשה הוצאה לחופשה כחודשיים טרם התאונה נשוא התביעה וחזרה לעבודה פחות מחודש לאחריה.   41. התובעת העידה כי הסיבה לפיטוריה היתה בעקבות התאונה והיא מפנה לת/4 ולעדותו של מר גיא מטעם אל-על אשר העיד כי יש בידי אל-על מכתב שהתובעת ביקשה לצאת לחופשה בגלל מחלה וכן תעודת המחלה שבה אושרה לתובעת חופשת מחלה עד 30.6.98. עוד העידה התובעת כי הסיבה לפיטוריה בפעם הבאה מאל-על ב- 1.1.99 היתה לנוכח קשייה בלימודים ובעבודה, קשיים שלטענתה נבעו מפגיעתה בתאונה. על כן טוענת התובעת כי היא פוטרה מאל-על נוכח פגיעתה בתאונה וקשייה בעבודה.   42. בתצהירה העידה התובעת שעבודתה כדיילת היא עבודה זמנית. טענתה כי פוטרה במהלך העבודה בה נעדרה מהעבודה בשל פגיעתה בתאונה נסתרה מניה וביה שכן התובעת עצמה העידה כי אל-על מפטרת ומחזירה לעבודה דיילות אוויר כדבר שבשיגרה כדי להמנע ממתן קביעות לעובדים (עמ' 21 שורות 9 - 10) וכי פיטורי התובעת בתקופת אי הכושר נבעו מסיבה זו (עמ' 21 שורות 16 - 20).   43. התובעת העידה כי חזרה לעבודה בחודש יוני ולאחר מכן יצאה שוב להפסקה, כאמור, כי לא הצליחה להתמודד עם העומס של שילוב לימודים ועבודה (עמ' 25 שורה 1) והפסקת העבודה שלה בינואר 99 נבעה מהמצב הבטחוני בארץ ומספר הטיסות הנמוך (עמ' 28 שורות 17 - 20). התובעת חזרה לעבוד כדיילת בחודש יולי 99 לאחר שכבר עבדה באל-על בתקופה שבין 29.6.98 ועד חודש יולי 99.   44. במהלך עבודתה כדיילת אוויר עברה התובעת קורס כדיילת אוויר במחלקה ראשונה. היא העידה כי העבודה במחלקה הראשונה פחות תובענית מבחינה פיזית. על כך גם העיד נציג אל-על (עמ' 5 לפרוטוקול) "העבודה כדיילת פחות קשה לי מבחינה פיזית וככה אני משתכרת כי בזה אני טובה... אני יצאתי לקורס מחלקה ראשונה זה פחות עבודה פיזית. זה יותר שירות, זה מעט מאד נוסעים, מקסימום 10 נוסעים במחלקה, זה יותר קל, אני לא מתרוצצת כי אני עם הוותק שלי ועם היציאה במחלקה ראשונה לא מגיעה למחלקת תיירים, אני לא עושה מטבחים... יצאתי לקורס מחלקה ראשונה ב- 1.1.00 " (עמ' 27 שורות 10,14 עמ' 31 - 32)   45. התובעת מעידה כי עבדה ועובדה בטיסות טרנס אטלנטיות (עמ' 20 שורות 11 - 12). נציג אל-על העיד כי אלה טיסות ארוכות יותר ותובעניות יותר מבחינה פיזית ולכן משתלמות יותר ויש תוספת אש"ל גבוהה יותר. לעבודה זו חזרה התובעת לאחר התאונה. התובעת העידה כי לא המציאה לאל-על אישור בדבר התאונה אלא תעודת מחלה בלבד (עמ' 28, 29). התרשמתי מתאוריה אלה של התובעת העובדת כדיילת אוויר מאז התאונה כי איננה סובלת ממגבלה המונעת ממנה לעבוד באופן מלא ורגיל.   46. באחת מתקופת הפסקת העבודה באל-על ניסתה התובעת את כוחה בעבודה בערוץ הקניות בטלביזיה ושם עבדה כמה חודשים ועזבה. בעדותה בבית המשפט הסתבר כי עזבה, לא מפני מגבלה כלשהי שהיתה לה עקב התאונה אלא מפני ש"העבודה לא היתה טובה, משכורת מאד מאד קטנה והנסיעות מכפר סבא לתל-אביב היו מאד קשות לי" (עמ' 35 שורות 23 - 24). ב"כ הנתבע אינו מרפה מהתובעת והוא שואל אותה אם עזבה בגלל ששילמו לה מעט מידי והיא משיבה בכנות "אמרתי גם, גם בגלל זה" (עמ' 36 שורה 13). התובעת העידה כי העבודה מול המחשב היתה לה קשה לרבות הנסיעות מכפר סבא. לאור כל הנתונים שנתגלו בעדותה של התובעת לא שוכנעתי כי יש לייחס את הקשיים עליהם הצביעה התובעת בעבודה בערוץ הקניות לתאונה דווקא.   47. מתאור העובדות והנסיבות עולה כי נכותה של התובעת לא פגעה ביכולתה לעבוד כדיילת אוויר באל-על כפי שחיווה ד"ר איסקוב בחוות דעתו "כיום למרות תלונותיה והירידה בכח שרירי הכפות, מסוגלת לבצע את רוב מטלות היום יום ואת האתגרים העתידיים אשר הציבה בפני עצמה". במצב זה נראה כי לא נפגם כושר תפקודה של התובעת ואין ליחס נכות תפקודית לתאונה נשוא התביעה. ניתן לומר לכל היותר, שהנכות גורמת לתובעת לאי נוחות בשל כאבי הראש. יתכן ויש באלה כדי למנוע ממנה עיסוק במקצוע כקלדנית מול צג מחשב, אך לא במקצועות אחרים, לרבות בעבודת דיילות, הוראה או תרגום, אליהם היא מכוונת. מכל מקום, גילה הצעיר של התובעת מאפשר לה לבחור מקצוע שבו לא תהיה לנכותה כל השפעה על תפקודה.   48. כאמור, התובעת טוענת להפרעה בתפקוד היום יומי בשל נכותה בתחום העיניים. היא טוענת לראייה כפולה ועייפות. כפי שציינתי לעיל בפסק הדין, אם אכן סובלת התובעת בתחום העיניים הרי הוכח כי מצבה זה נובע ממצב קודם שנגרם כתוצאה מנשיכת כלב כפי שהעידה, בעת שהיתה ילדה נשך אותה אחד מכלבי הציד של סבה אשר ממש תלש חלק מבשרה והפגיעה שנזכרה בחוות הדעת של פרופ' טרייסטר נובעת כולה ממקום הנשיכה בעין שמאל. מל מקום, על פי חוות דעתו של פרופ' טרייסטר ההפרעה התפקודית היחידה המופיעה היא בקריאה כלפי מטה ובמצב דברים כזה לאור גילה הצעיר של התובעת עומדת לה אפשרות לבחור במקצוע שבו לא תהיה למגבלתה זו כל השפעה, מגבלה כאמור שאיננה נובעת מן התאונה.   49. בתחום הפה והלסת, אין התובעת מזכירה כל הגבלה - ואשר לתחום הנוירולוגי, כאמור, לא ראיתי לקבל את חוות דעתו של פרופ' ארלוזורוב.   50. במצב דברים כזה, כשקיימת אפשרות סבירה שלנכות התובעת תהיה השפעה לא בולטת על תפקודה, אני מגיעה למסקנה כי קיימת זהות בין אחוזי הנכות לבין תפקודה של התובעת ואני מעמידה את נכותה התפקודית על 19%.   הפסד השתכרות לעבר 51. עובר לתאונה הופסקה עבודתה של התובעת למשך חודשיים (עמ' 21 שורות 9 - 10). לפיכך אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר. ההפסד לא נגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה - אלא בשל סדרי העבודה בחברת אל-על, כאשר נציג אל-על העיד כי בתקופות הפסקת העבודה אין משלמים לדיילים משכורת. טענה זו מקבלת משנה תוקף לאור עדותו של נציג אל-על כי החברה כלל לא ידעה על פגיעת התובעת בתאונה, ועל הנכות שנגרמה לה בגינה. התובעת לא התבקשה לשוב לעבודה ופטרה עצמה בשל פגיעתה בתאונה. התובעת לא הוכיחה שאל-על פנתה אליה וביקשה ממנה לשוב לעבודה וכי היא השתחררה ממנה בשל הפגיעה. התובעת חזרה לעבוד באל-על שלושה חודשים לאחר התאונה, לאותה עבודה ובאותו היקף. לא הוכח הקשר, על ידי התובעת, בין הפסקת העבודה ועד למועד חזרתה, התובעת לא הוכיחה כי פוטרה מן העבודה לפני התאונה או לאחריה. התובעת בעצמה העידה כי יצאה להפסקת עבודה- הוצאה והוחזרה ללא קשר לתאונה אלא על פי צרכי אל-על (עמ' 20 שורות 11 - 12, שורה 22 עמ' 3). כאמור התובעת הפסיקה לעבוד באל-על בחודש פברואר 98. התאונה ארעה ביום 4.4.98, חודשיים לאחר שהפסיקה את העבודה ונעדרה ממנה עד ליום 29.6.98 כאשר העדרות זו לא נבעה מהפגיעה בתאונה, שכן התובעת לא הועסקה על בסיס קבוע באל-על.   52. אם לא די בכך שהתובעת לא סבלה הפסד שכר כלשהו, הרי כאשר חזרה לעבוד ביולי 1999 השתכרה סכומים גבוהים מאלה שהשתכרה עובר לתאונה. מקבלת אני את טענת הנתבעות, כי האש"ל אינו מהווה רכיב בשכר אותו יש לקחת בחשבון בבואנו לחשב מה הוא שכרה של התובעת. מדובר בהטבה שמקבלת התובעת כעובדת במסגרת עבודתה והאש"ל אינו אלא החזר הוצאות שהוציאה בשהותה בחו"ל במסגרת העבודה, ועל כן השוואת שכרה לפני התאונה לעומת שכרה שלאחר התאונה עולה כי שכרה הושבח. כך למשל בחודש אוקטובר 98 שכר עמד על 5,176 ₪, בחודש יולי 99 שכרה עמד על 3,258 ₪, לעומת שכרה באוקטובר 97 שעמד על (כולל אש"ל) 4,453 ₪, כאשר שכרה הממוצע בשישה חודשים עובר לתאונה, כולל תשלומי אש"ל עמד על 4,396 ₪, ואילו בשנת 2000 השתכרה בממוצע משוערך להיום ללא אש"ל 3,675 ₪. אין זאת אלא כי התובעת חזרה לעבודה, השביחה את שכרה, את תנאי עבודה כשעברה ממחלקת עסקים למחלקה ראשונה ולא נגרמו לה הפסדי השתכרות בעבר הקשורים בתאונה.   אובדן השתכרות לעתיד   53. במועד התאונה היתה התובעת צעירה בת 23 בריאה ואנרגטית, סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטה ועבדה באופן זמני כדיילת אוויר באל-על.   54. מקבלת אני את עמדת התובעת כי בנסיבות העניין שבפנינו אין להתחשב בשכרה עובר לתאונה בעבודתה כדיילת אוויר כסביב לחישוב הפסד השתכרות בעתיד. התובעת אשה צעירה אשר כל חייה לפניה ואשר ללא ספק מסוגלת להשתכר, אלמלא התאונה, את השכר הממצוע במשק. ועל כן, על פי הפסיקה המקובלת בחישוב הפסד השתכרות עתידי של צעירים יהווה השכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב אובדן השתכרות לעתיד וזאת נוכח אי הידיעה במה תבחר בסופו של דבר לעסוק במשך ימיה וכמה תשתכר. וראה: ע.א. 5052/92 שיק נ. מטלון, סביר מ"ה עמ' 149. על כן בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה השכר הממוצע במשק הידוע היום הינו 7184 ₪ בניכוי מס הכנסה (1.101 ₪) = 6,083 ₪. מכאן שאובדן ההשתכרות לעתיד יהיה מכפלת השכר הממוצע במשק בשיעור הנכות התפקודית 19% ובמקדם ההיוון, עד גיל 65.     כאב וסבל 55. הפיצוי הינו על בסיס 26.9% כנכות רפואית משוכללת וחמישה ימי אישפוז בתוספת ריבית ובסך הכל 44,857 ₪.     עזרת הזולת לעבר ולעתיד 56. זהו נזק מיוחד המחייב הוכחה והתובעת לא צרפה כל קבלה בגין העזרה לה נזקקה לאחר התאונה. ב"כ התובעת ציין כי העזרה היחידה לה נזקקה התובעת היא עזרת הוריה. התובעת העידה כי בזמן התאונה התגוררה עם הוריה ולאחר מכן עברה לדירה שכורה. בבית הוריה העסיקו הם עוזרת בית עובר לתאונה והיא עצמה העסיקה מספר פעמים עוזרת בית הוצאה עבורה איננה דורשת פיצוי (עמ' 45 שורות 14 - 15). 57. אביה של התובעת העיד שהתובעת היתה מאושפזת במשך 4 ימים מתוכם יום אחד הוא לא עבד ועבור שלושת הימים הנוספים הוא קיבל תשלום. אינני רואה מקום לפסוק לתובעת פיצוי עבור ראש נזק זה לאור העובדה שהתובעת לא נזקקה לסיוע בתשלום מעבר לסיוע הרגיל לו היא נזקקה לפני התאונה וללא קשר עמה (עמ' 73 שורה 19, עמ' 74 שורות 8 - 9). כבר נפסק כי כאשר תובע מסוגל לשרת את עצמו ולטפל בעצמו הרי כל עזרה שהוא מקבל מקרובי משפחה איננה אלא מטבעם של דברים ווודאי לא עזרה שיש לפצות עליה בכסף וראה: ע.א. 327/81 ברמלי נ. הלבנון, פד"י לח(3) עמ' 580 שם קבע כב' השופט בייסקי, כי אין מקום לפסוק פיצוי לאביו של בן כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות תאונה, לאחר שבית המשפט לא השתכנע כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו.     הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 58. הוצאות רפואיות - זהו נזק מיוחד אשר יש להוכיח אותו. מומחי בית המשדפט שמונו ובדקו את התובעת לא המליצו על קבלת טיפולים כלשהם בקשר לפגיעה בתאונה, פרט להמלצתו של ד"ר ברק לטיפולים פזיוטרפיים בפה ובלסת. התובעת לא ישמה את ההמלצה ולא הוכיחה שהטיפולים אינם משולמים על ידי קופ"ח: (עמ' 66 שורה 22). 59. התובעת נשאלה כיצה הגיעה לסכום הנתבע על ידה 10,000 ₪ והיא לא ידעה לתת תשוןבה לתביעה בו. (עמ' 358 שורה 17, עמ' 59 שורה 18, עמ' 60 שורות 1 - 2). גם אבי התובעת שנשאל-על הסכומים השיב שאינו יודע לפרט כיצד הוא הגיע לסכומים האלה (עמ' 76 שורה 16). על כן אני דוחה את תביעת התובעת בגין ראש נזק זה. התובעת כאמור לא שמרה על קבלות של הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה לטיפולים, פרט ל-4 קבלות בסכום של כ-400 ₪ ולאחר שלא ידעה להסביר את ההערכה שלה להוצאות רפואיות בסך 10,000 ₪ אינני רואה מקום לזכות אותה בסכום כלשהו. אשר לקבלות שצרפה הרי התובעת היא חברת קופ"ח כללית וככזו היא זכאית, מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994, לקבל את כל הטיפולים הרפואיים בחינם. ראה ע.א. 5557/97 סהר נ. אל חדד. גם ביחס להוצאות נסיעה לא צרפה התובעת אף לא קבלה אחת והערכתה כהוצאות הנסיעה עומדות על 15,000 ₪ לא ברור לי על מה היא מבוססת. כאמור אף אחד מהמומחים - למעט ד"ר שלמה ברק - לא המליץ על טיפול כלשהו. ועל כן נדחה גם רכיב זה בתביעתה.       סיכום 60. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ומצאתי כי נכותה הרפואית והתפקודית עומדת על 19% וכי היא זכאית לפיצוי אך בגין אובדן השתכרות לעתיד ובגין כאב וסבל . בנוסף על אלה אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ מהסכום שנפסק בפסק הדין.שבר