תביעה כספית ע"ס 35,034 ₪ מיום 24.9.97 שעניינה דרישה לקבלת תגמולי ביטוח בעקבות גניבת רכב ותאונת דרכים שלאחריה הוכרז הרכב מסוג פיאט טמפרה שנת ייצור 92, כאובדן מוחלט. התובע והנתבעת הינם צדדים לחוזה ביטוח, צד ג' 1 היא אשתו של התובע וצד ג' 2 הינו בנו שהיה קטין בעת הארוע ב- 26.9.95 וצד ג' 3 הינו חברו של צד ג' 2 שאף הוא היה קטין בעת הארוע והנהג ברכב. צד ג' 2 נטל את מפתחות הרכב ללא רשות ומסרם לצד ג' 3 ויחדיו נסעו עם חברים שהם צדדי ד' לבלות והיו מעורבים בתאונת דרכים אשר בעקבותיה הוכרז כאמור הרכב כאובדן מוחלט. צדדי ג' 2,3 וצדדי ד' 2,3 ו- 4 הועמדו לדין פלילי בבית משפט לנוער בגין שימוש ברכב ללא רשות ובגין נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, הורשעו ודינם נגזר. התובע דורש את תגמולי הביטוח ואילו הנתבעת טוענת כי הבעלות ברכב איננה ולא היתה של התובע ולחלופין לא הוכח גובה הנזק ולחלופי חלופין יש לחייב את צדדי ג' בשיפוי הנתבעת בגין כל סכום שתחויב בו - את צד ג' 1 כיוון שהתרשלה בשמירה על מפתחות הרכב, את צד ג' 2 אשר נטל את המפתחות ללא רשות והעבירם לצד ג' 3 ואת צד ג' 3 בהיותו הרוח החיה לנטילת כלי הרכב ללא רשות וגרימת התאונה. צדדי ד' נדרשים לחובת השיפוי מכוח היותם בני החבורה אשר השתתפו כולם בתכנון ובביצוע נטילת הרכב ללא רשות ונהיגה בו בהיותם קטינים ללא הכשרה וללא רשיון נהיגה וביטוח. בזמנו ביקשה הנתבעת לסלק על הסף את התביעה בתיק זה בנימוק ששימוש ברכב ללא רשות אינו נכלל בהגדרת גניבה על פי הפוליסה. טענה זו דחיתי בהחלטתי מיום 7.3.01 וקבעתי כי נטילת הרכב והשימוש בו ללא רשות נכללים בהגדרת הגניבה כמשמעותה בפוליסת הביטוח. עתה מבקשת הנתבעת לקבוע שאין היא אחראית לפיצוי התובע בכל מקרה שכן אין הוא בעל הרכב וממילא לא נגרם לו כל נזק בעקבות הארוע. מכיוון שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית על פיה יטענו את טענותיהם בכתב ויצרפו את הנתונים שבידיהם, לאמור המסמכים מתיק החקירה המשטרתי , מפנה הנתבעת להודעת צד ג' 1 במשטרת ישראל מיום 27.9.95, בזו הלשון : ”החבר שלנו X יעקב ת.ז. X הגר ב X ובעל רכב מסוג פיאט טמפרה צבע לבן מס' 3132305 הוא עומד לצאת לחו"ל וביקש להחנות את הרכב ליד הבית שלי והרכב כבר חודשיים חונה ליד הבית שלי בחניה ליד הבלוק והמפתחות של הרכב במגירה בתוך הבית. היום 27.9.95, בשעה 4:40 הבן שלי אלכס בן 14 שנה נכנס הביתה עם עוד 4 נערים שאני לא מכירה אותם, הבן שלי לקח את המפתחות של הרכב מהמגירה בלי ידיעתי ובלי רשותי ויצא מהבית ואני לא יודעת לאן הלך. ” עוד מפנה הנתבעת להודעת הבן צד ג' 2 מיום 28.9.95 אשר מסר במשטרת ישראל: ”באותו יום בצהריים בערך בשעה 14:00 אני הלכתי לבית של אלכס קורקטור שם ישבו עוד חברים שלו בשמות קוסטה, ולנטין ואבי ויסגוט. אלכס ואבי פנו אלי ואמרו לי האם יש לי אוטו ואני אמרתי שכן. יש לי אוטו והתכוונתי לאוטו פיאט שחונה על יד הבית שלנו כי חשבתי שהורים שלי רוצים לקנות אותו.” עוד מפנה הנתבעת את תשומת הלב לרשיון הרכב אשר הוצא באפריל 92 ע"ש מר X יעקב ובו הגבלה: ”נהיגה עצמית - בעל הרכב. ” ועוד מצביעה הנתבעת על כך שהתובע לא הציג ראיה כלשהי מכוחה ניתן להסיק שהוא רכש את כלי הרכב. מן המקובץ מתבקשת מסקנה כי התובע איננו ולא היה מעולם בעל הרכב וממילא הנזק איננו נזקו. לחלופין ובענין שווי הרכב מפנה הנתבעת לתנאי הפוליסה בסעיף 7 על פיו: ”(א) אם נגרם אובדן גמור או אובדן גמור להלכה לרכב כתוצאה ממקרה ביטוח המכוסה בפוליסה זו ולא שולמו כל המיסים הממשלתיים בשל הרכב והמבטח החליט לא לתקן את הרכב, ישלם המבטח תגמולי ביטוח לפי שווי הרכב ללא מיסים או יחליפו ברכב אחר מסוג ואיכות דומים. (ב) על אף האמור בס"ק א' מבוטח שימציא למבטח הוכחה כי אינו זכאי לפטור חוזר ממיסים על רכב חלופי שהוא מתכוון לרכוש במקום הרכב שנגרם לו אובדן גמור או אובדן גמור להלכה ישלם לו המבטח תגמולי ביטוח לפי שווי הרכב עובר ליום קרות מקרה הביטוח כאילו שולמו כל המיסים בעדו, או יחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים”. הרכב דנן הינו רכב שנרכש על ידי עולה חדש בפטור ממסים כפי שעולה מרשיון הרכב שבו הגבלת מכס לצורך העברת הבעלות מיום 25.3.92. התובע לא הציג ראיות על פי ס"ק (ב) לסעיף 7 הנ"ל לפוליסה ואף לא הוכיח מה שווי הרכב ללא מיסים ומכאן שהתביעה לא הוכחה אף לא במישור הנזק. לבד מכך לא הוצגה למעשה חוות דעת של שמאי בעניין שווי הרכב ביום שבו ארע מקרה הביטוח. אמנם הוצגה חוות דעת המצביעה על כך שלרכב נגרם אובדן מוחלט ואמנם לצורך קביעה זו בלבד ישנה התייחסות למחיר המחירון ביחס למחיר התיקון אולם מתוכן חוות הדעת עולה כי הרכב היה במצב מוזנח ונצפו בו סימני פגיעה קודמים ורקבונות שונים בחלקי המרכב ועל כן שומה היתה על התובע להציג חוות דעת לעניין שווי של הרכב הספציפי במצבו הנתון ביום הארוע, חוות דעת כזו לא הוצגה. ועוד טוענת הנתבעת כי כעולה מן הרישומים ברשיון הרכב מדובר בכלי רכב מעוקל ועל כן יהיה זה נכון וראוי לדרוש מן התובע אישור בדבר סילוק החוב עובר להטלת כל חיוב על הנתבעת. כמו כן יש להביא בחשבון את שווי ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה בסך 1000 ₪ נכון ל- 1.3.95 ובצירוף הצמדה. לחלופין טוענת הנתבעת כי יש לקבוע חובת שיפוי כנגד צדדי ג' בגין כל סכום שתחויב בו. לטענתה התרשלה צד ג' 1 בשמירת המפתחות למרות שחייבת היתה לצפות אפשרות כזאת. מתוכן פסק הדין בעניינו של בנה צד ג' 2 בבית המשפט לנוער בעכו עולה, כך לטענת הנתבעת, שאין מדובר במעידה חד פעמית וצד ג' 2 התחבר לקבוצת נערים עבריינית וביצע מספר עבירות רכוש. צד ג' 1 אשר לא דאגה להסתיר ולנעול את מפתחות כלי הרכב למרות שחייבת היתה לצפות את אשר ארע, אחראית לתוצאות כשלונה. אין צורך להכביר במילים בעניין אחריותו של צד ג' 2 לארוע בהיותו זה אשר נטל את המפתחות ללא רשות על מנת למוסרם לצד ג' 3 אשר נהג בכלי הרכב. צד ג' 3, כעולה מפסק הדין בבית משפט השלום לנוער, היה כבר באותה תקופה עבריין מועד שלו קופה של שרצים מאחוריו לרבות שימוש ברכב ללא רשות ועבירות רכוש אחרות. צד ג' 3 היה זה אשר קיבל לידיו את המפתחות , נהג בכלי הרכב וגרם לנזק במישרין. הנתבעת מפנה לפסק דין אשר ניתן בבית משפט השלום בעכו בת.א. 4136/98 ב- 1.9.02 ע"י כב' השופטת ח. לפין- הראל בעניינו של קטין אשר נטל ללא רשות רכב מאחר, נהג בו ללא רשיון , גרם לתאונת דרכים שבה ניזוק כלי הרכב וחויב ביחד עם אביו לשפות את הנתבעת שאף באותו עניין היתה צד להליך, בגין הנזקים שנגרמו לאחר ששילמה למבוטח את דמי נזקו. אמנם סעיף 62 (ד) לחוק חוזי הביטוח תשמ"א 1981 שולל זכות חזרה על ידי חב' הביטוח, מקום שמקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה,כלפי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי מחמת קרבת משפחה וכו' ואולם במקרה דנן מדובר במעשים ו/או במחדלים אשר נעשו במחשבה תחילה ובכוונת מכוון וממילא לא ניתן להסתמך על הוראת סעיף 62(ד) הנ"ל על מנת לשלול מן הנתבעת את זכותה לשיפוי. התובע מבקש לדחות את כל טענות הנתבעת שכן הוא עצמו היה צד לפוליסת הביטוח המיוחדת המכסה ארוע של גניבה לכלי הרכב כאשר הרכב שוהה בחניית הבית ובמצב השבתה מנסיעה ואין כל נפקות לכך שהבעלים הרשום הינו מאן דהוא אחר , הרי בידוע כי הרישום הינו דקלרטיבי בלבד ובעל הזכויות להלכה ולמעשה הינו התובע אשר רכש את כלי הרכב מן הבעלים הרשום. לחלופין יש למנוע מן הנתבעת מלהעלות טענות בעניין היריבות שכן היא הסכימה לבטח את כלי הרכב ולכרות את הסכם הביטוח עם התובע ולא העלתה את שאלת היריבות בהתכתבות שבין התובע על ידי ב"כ ובינה. לעניין שווי הרכב מסתמך התובע על חוות דעת מומחה אשר הוצגה לתיק בית המשפט ולשווי זה זכאי התובע בצירוף הוצאות גרירה והוצאות שירותי כיבוי אש שסייעו בחילוץ ובניכוי שווי השרידים. התובע מציג את דרכונו, דרכון אזרח ישראלי אשר הוצא עוד בשנת 94 וממילא אין נפקות לשאלת היות הרוכש המקורי, עולה חדש אשר רכש את הרכב מפטור ממיסים. אין בסיס לטענת הנתבעת בעניין הודעתה נגד צד ג' 1 הגב' ויטבסקי לריסה ודרישתה לשיפוי שכן צד ג' 1 לא היתה צד למעשים ו/או למחדלים של בנה אשר נטל את המפתחות ממגירת חדר השינה ללא ידיעתה, ללא רשותה וללא הסכמתה והיא עצמה הודיעה מיד למשטרת ישראל כאשר גילתה כי כלי הרכב נלקח ממגרש החניה. לחלופין הנתבעת 1 בהודעת צד ג' בוודאי רשאית להסתמך על הוראת סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח על מנת לחסום בפני הנתבעת את תביעתה כלפיה לשיפוי, הרי הנתבעת איננה יכולה לטעון כלפי צד ג' 1 כי מעשיה המכוונים גרמו בסופו של דבר לנזק וככל שנוגעים הדברים אליה בוודאי שמקרה הביטוח ארע שלא בידיעתה ושלא בעידודה בכל צורה שהיא. אף ברור לנוכח יחסי המשפחה שבינה לבין התובע כי בכל מקרה לא היה העניין מגיע להליך משפטי בינה לבין התובע. לחלופין זכאית צד ג' 1 לשיפוי מצדדי ד' אשר נטלו בפועל את הרכב ללא רשות בגין כל סכום שתחויב בו, אם תחויב. צד ג' 2 מבקש להסתמך על הוראת סעיף 62(ד) הנ"ל ולטענתו למרות שהוא זה אשר נטל את המפתחות הרי די בכך כי יוכח ש"מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה". במקרה דנן יש להבחין בין נטילת המפתחות לבין "מקרה הביטוח" ועל מנת לשלול את אפשרות השימוש בהוראת סעיף 62(ד) על הנתבעת להצביע על כך שמקרה הביטוח נגרם בכוונה. מקרה הביטוח לעניין זה הינה התאונה עצמה ולא שרשרת הארועים שקדמו לה . מכיון שמקרה הביטוח, קרי התאונה, ארעה לצורך העניין שלא בכוונה בהתייחס לצד ג' 2 ממילא מנועה הנתבעת מלחזור על צד ג' 2. לחלופין יש לחייב את צדדי ד' לשפותו או להשתתף עמו בכל סכום שיחויב לשלם לנתבעת. צד ד' 4 מצטרף לטענות צד ג' 2 כלפי הנתבעת והמודיע ולחלופין הוא מפנה את תשומת הלב לכך שהוא עצמו היה פסיבי לחלוטין בכל הארוע, לא הוא היה זה אשר נהג בכלי הרכב ולמעשה פרט לעובדת הימצאותו בכלי הרכב בשעת התאונה לא היה לו כל חלק אקטיבי בארוע, לפיכך יש לדחות ההודעה נגדו מכל מקום. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת הנתונים שהציגו אני דוחה טענת הנתבעת לפיה דין התביעה להידחות בנימוק שכלי הרכב איננו של התובע למרות שאני מקבל הטענה כי אכן הזכויות בכלי הרכב הם של אחר, ככל הנראה מר X יעקב הרשום כבעלים של כלי הרכב. תוכן ההודעות שמסרו צד ג' 1 וצד ג' 2 במשטרת ישראל בסמוך לארוע, איננו מתיישב עם טענת התובע לבעלות בכלי הרכב. מקבץ הנתונים אותם מציגה הנתבעת בעניין זה כשהם נבחנים על רקע רישום העיקול על הזכויות בכלי הרכב מחייב מסקנה כי אכן הבעלים הרשום מר X יעקב לא יכול היה להעביר ולא העביר את הזכויות אל התובע. מסקנה זו אף מתיישבת עם הצהרת ב"כ התובע בכתב סיכומיה כי התובע ביקש מהבעלים הרשום לחתום על יפוי כוח כללי לטובת אשתו , צד ג' 1 , על מנת שזו תוכל לטפל בתביעה כנגד הנתבעת ויפוי הכוח נחתם ב- 7.12.95. למרות זאת אינני מקבל הטענה כי זיקתו היחידה של התובע לכלי הרכב היא עובדת חנייתו במגרש החנייה הסמוך לבית המגורים של התובע. סעיף 55(ב) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981 מאפשר עריכת חוזה ביטוח לנכס שאיננו של המבוטח ומעצם העובדה שהתובע מצא לנכון להשקיע מכספו על מנת להבטיח את שווי כלי הרכב מפני מעשה גניבה, ניתן להסיק כי בינו לבין הבעלים הרשום הבנות מסויימות בעניין חבותו כשומר כלפי הבעלים הרשום. הנתבעת לא טענה ואיננה טוענת כי התובע הונה אותה בעניין זכויות הבעלות וכי מסר לה פרטים כוזבים במסגרת ההצעה לביטוח. וראה: רע"א 3948/97 פד"י נ"ה 3 עמ' 769. מאידך ולנוכח מסקנתי כי הזכויות בכלי הרכב הן אכן של הבעלים הרשום מר X יעקב ומכיוון שכלי הרכב נרכש בפטור זה או אחר ממס הרי שעל פי סעיף 7(א) לתנאי הפוליסה, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם אלא את שווי הרכב ללא מיסים. בנוסף לכך זכאית הנתבעת להפחית מערך הרכב את דמי ההשתתפות העצמית. ועוד מקובלת עלי הטענה כי משווי המחירון של כלי הרכב יש להפחית סכום מסויים בגין מצבו הרעוע. נכון הוא שהתובע לא הציג את מלוא הנתונים לצורך קביעה מדוייקת של שווי הנזק בהתחשב בנסיבות הנ"ל אולם די בנתונים שהוצגו על מנת לקבוע את שווי הנזק על דרך האומדנה. אני קובע איפוא את שווי הנזק ליום הארוע לסך של 10,000 ₪ כאשר בסכום זה נכללים כל ההפחתות כאמור לעיל ובנוסף לכך ההפחתה המתבקשת משווי השרידים ותוספת הוצאות הגרירה והחילוץ. הנתבעת רשאית לנהוג זהירות כאשר ידוע לה כי על הזכויות בכלי הרכב הוטל עיקול מחד, ומאידך לא הובא לידיעתה תוכנו המדוייק של צו העיקול. בנסיבות שכאלה רשאית הנתבעת להתנות התשלום בפועל בחתימת התובע על כתב שיפוי למקרה שהנתבעת תידרש לפצות צד ג' כלשהו עקב נזק אשר נגרם לו כתוצאה מתשלום שווי הרכב לצד שלישי, במקרה זה לתובע, למרות צו עיקול שניתן על זכויות הבעלים בכלי הרכב. אינני מקבל טענת הנתבעת כי היא זכאית לשיפוי כלפי צד ג' 1 בגין כל סכום אשר תחויב לשלמו. אני מקבל טענת צד ג' 1 כי הנתבעת מנועה מלחזור עליה מכוח הוראת סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981. מקרה הביטוח לא נגרם על ידי צד ג' 1 ואף הנתבעת איננה מייחסת לצד ג' 1 אלא רשלנות אשר היתה אחת הסיבות בשרשרת של נסיבות שגרמו בסופו של דבר לנזק וצד ג' 1 הינה בת זוגו של התובע וסביר כי לא היתה מוצאת עצמה מצידו האחר של המתרס בהליכים משפטיים מול התובע. מאידך אני מקבל את תביעת הנתבעת כנגד צדדי ג' 2 ו- 3 במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים. צדדי ג' 2 ו- 3 ניתן לראותם כאחראים ישירים לנזק, צד ג' 2 בכך שנטל ללא רשות את מפתחות כלי הרכב והעבירם לצד ג' 3, קטין שהיה באותה עת כבן 14 ובכך מסר את השליטה בכלי הרכב למי שאיננו רשאי ואיננו מוכשר לנהוג בכלי הרכב בנסיבות שבהן התאונה היתה בגדר של ודאות קרובה וצד ג' 3 בכך שנהג ברכב ללא רשות בנסיבות שכאלה. אחריותם של צדדי ג' 2 ו- 3 בנסיבות אלה ובמערכת היחסים שביניהם היא שווה. אינני מקבל את טענת צד ג' 2 כי זכות התחלוף איננה עומדת לנתבעת אף כנגדו מכוח היותו בנו של התובע ומכיוון שמקרה הביטוח עצמו קרי התאונה, אין לייחסו למעשים מכוונים מצידו ובהתחשב בהוראת סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח. ההבחנה אשר עורך צד ג' 2 בין מעשה נטילת המפתחות ללא רשות לבין התאונה עצמה איננה במקומה בנסיבות דנן ומקרה הביטוח הינו תוצאה ישירה של מסירת השליטה בכלי הרכב לצד ג' 3 על ידי צד ג' 2 כאשר מדובר בקטין בן כ- 14 שנה שכאמור איננו רשאי ואיננו מוכשר לנהוג בכלי הרכב. אציין כי הסתפקתי אם על פי הגיונה של הצעת הביטוח יש למעשה לקבוע כי נזק אשר נגרם כתוצאה ישירה ממעשה מכוון של בנו הקטין של התובע הנתון למשמרתו, איננו מכוסה על פי הפוליסה ודינו כדין מעשה מכוון של המבוטח עצמו ואולם מכיוון שהצדדים עצמם לא טענו בעניין זה רואה אני עצמי פטור מלדון בכך. את ההודעה לצדדי ד' האחרים יש לדחות מן הטעם שככל הידוע על פי הנתונים המוצגים, חלקם בארוע פסיבי בלבד. עצם הרשעתם בדין איננה יכולה לדעתי לשמש נימוק להטלת אחריות עליהם במישור הנזק שכן הרשעתם מתייחסת לעבירה של שימוש ברכב ללא רשות כאשר לכל הדעות כל בני החבורה נסעו בכלי הרכב אשר ניטל ללא רשות מן התובע ומצד ג' 1. הנזק עצמו נגרם בעקבות תאונת דרכים שבה היה מעורב הרכב שהיה נהוג על ידי צד ג' 3 לאחר שקיבל את המפתחות מצד ג' 2 שנטלם ללא רשות הוריו, התובע וצד ג' 1. כללו של דבר - על הנתבעת לפצות את התובע בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.95 ועד ליום התשלום בפועל, כפוף לזכות הנתבעת לדרוש כתב שיפוי כאמור לעיל. בנוסף לכך תשלם הנתבעת לתובע על ידי ב"כ את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אני מחייב צדדי ג' 2 ו- 3 לשפות את הנתבעת בגין כל סכום אשר תשלם לתובע על פי פסק דין זה. אני דוחה ההודעות כנגד צד ג' 1 וכנגד צדדי ד' 2-4 . אני מחייב צד ג' 2 לשלם לצד ד' 4 על ידי ב"כ שכ"ט עו"ד בסך 3000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. משפט תעבורהרכבקטיניםגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב