א. רקע 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. 2. התובע יליד 1965 נפש, לטענתו, עם משפחתו מספר ימים במהלך חודש מאי 97' במלון פלאזה אילת, הנתבעת 1 (להלן: "המלון"), המבוטחת ע"י נתבעת 2 (להלן: "המבטחת"). 3. לגרסתו, ביום 26.5.97, עת שהה עם בני משפחתו ברחבת הבריכה של המלון החליק "כתוצאה משלולית מים שהצטברה במעבר, אבד את שווי משקלו ונפל קדימה ולאחר מכן אחורה." (ראה סעיף 8 לכתב התביעה) (להלן: "הנפילה"). 4. התובע טוען, כי כתוצאה מן הנפילה נחבל בידו הימנית והוא תובע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, בעקבות הנפילה. 5. מאחר שהצדדים היו חלוקים ביניהם הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק, פוצל הדיון בשתי השאלות והכרעתי כאן מתייחסת לשאלת האחריות, שנדונה בפני. 6. בתיק זה העידו בפני מטעם התובע - הוא בלבד ומטעם הנתבעות - מר שלום בן משה, מנהל המשק במלון, במועד הרלבנטי. משלא העיד התובע עד נוסף כלשהו מטעמו (על אף שיכול היה לעשות כן, שכן כאמור שהו איתו במלון כמו גם בסביבת הבריכה, במועד הרלבנטי, בני משפחה), כי אז חל בעניננו הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. 7. הנתבעת טוענת, כי התובע לא הצליח לשכנע כלל, כי שהה במלון בתקופה האמורה, שכן מלבד הצהרתו שלו לענין זה לא המציא אשור כלשהו אודות השהיה הנטענת וגם אם העיד, כי ההזמנה נרשמה על שם אשתו, היה עליו להמציא, לפחות, אשור שכזה . 8. לאחר ששמעתי התובע והתרשמתי ממנו, מקובל עלי, כי הנ"ל שהה במלון בתקופה הרלבנטית (וזאת, תוך הסתמכות על אשור רפואי מקופ"ח "מכבי" באילת - נספח לתצהיר התובע). ואולם, בכך אין די; יש לבחון כיצד התרחשה הנפילה והאם יש בה כדי להטיל אחריות כלשהי על הנתבעות. ב. הנפילה 1. נבחן כעת כיצד התרחשה אותה נפילה נטענת, כגרסת התובע. 2. מתמונות שהוגשו כמוצגים לתיק (נ/1, נ/2) עולה, כי מסביב לבריכת השחיה, שצורתה מלבנית, שטח מרוצף המקיף אותה, כאשר לפחות בשתי צלעות של הבריכה על השביל ובמרחק מה מן הבריכה מסודרים זה בצד זה כסאות - נח (להלן: "הכסאות"). 3. עוד עולה מתמונה נ/2, כי לאורך הקטע המרוצף, שלטענת התובע הילך בו בדרכו למדרגות, היורדות לבריכה, בורות ניקוז. 4. בחקירתו הנגדית העיד, כי הנפילה התרחשה בשעות הצהריים (14:00), כאשר מזג האויר היה חם. 5. בכתב התביעה ציין התובע, כי החליק בהולכו על השטח המרוצף "כתוצאה משלולית מים, שהצטברה במעבר" (הדגשה שלי א.ב.נ.) - (ראה סעיף 8 לכתב התביעה). 6. בתצהיר עדותו הראשית הוסיף הוא: "משטח ההליכה באזור זה אמור להיות יבש ומותאם להליכה בטוחה ללא חשש החלקה. למרות זאת, מסתבר, שהמשטח היה רטוב מאוד ועקב כך גם חלק מאוד... לפתע החלקתי כתוצאה מהמים, נפלתי..." (ההדגשה שלי - א.ב.נ.) (ראה סע' 7 (3) (ה) ו - 8 לתצהיר). 7. אומנם לתיק הוגשו תמונות (שתיים שצורפו לתצהיר התובע ושתיים שהוגשו במסגרת חקירתו הנגדית, ואציין, כי התמונה הרלבנטית שצורפה לתצהיר התובע דומה לתמונה נ/2), ואולם אף לא אחת מן התמונות צולמה מיד לאחר הנפילה (ראה עדות התובע בעמ' 14 שורה 15), מכאן, שאין בפני ראיה לגבי השלולית / הרטיבות, שגרמה לנפילה, למעט עדות התובע, שהלכה והתפתחה במהלך החקירה. 8. בתחילה, משהוצגה בפני התובע תמונה נ/1 (שטח הבריכה "במבט מלמעלה") ציין התובע: "אני נפלתי בקטע, שאני מסמן באליפסה כחולה. בקטע שאני מסמן באיקס היתה שלולית מים..." (הדגשה שלי - א.ב.נ.) (ראה עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 30-31). 9. בהמשך חקירתו ומשהופנה לתמונה נ/2 (המלמדת על הקטע המרוצף הרלבנטי, שמסביב לבריכה) טען: "אני החלקתי על שלולית עם מצבור מים רציני" (הדגשה שלי - א.ב.נ.) (ראה עמ' 12 לפרוטוקול שורה 8). ובהמשך: "זה היה רטיבות ומצבור מים. בצילומים עצמם רואים שיש מצבור מים. אם תקראי לשלולית גדולה שלולית קטנה זה ענין של נסוח. אני עברתי דרך מצבור מים לכיוון הבריכה." (ראה שם, שורות 17-18). 10. ונציין, כי בתמונה נ/2 נראה כתם רטיבות, שתחילתו סמוך לבריכה והמשכו בין שני בורות נקוז, שעל הקטע המרוצף. העד הופנה לכתם זה ונשאל: "ש. מצבור מים שהתכוונת כמו אותו כתם שרואים בנ/2? ת. פחות או יותר. אני לא מתכוון לקטע הזה בנ/2, זה היה יותר, אבל הוא נראה ככה." (הדגשה שלי - א.ב.נ.) (ראה עמ' 13 לפרוטוקול שורות 25-26). 11. ובחקירתו החוזרת הסביר: "כשאני אומר מצבור מים, אני מתכוון לשלולית מים, שיכולה לגרום להחלקה." (ראה עמ' 14 לפרוטוקול שורה 25). 12. התובע העיד עוד, כי מן הרגע שקם מכסאו - "אני הלכתי מס' צעדים מועט והחלקתי, לא הסתכלתי, בדיעבד ראיתי את המים." (ההדגשה שלי - א.ב.נ.) (ראה עמ' 12 לפרוטוקול שורה 14). 13. ובמהלך חקירתו זו אף אישר, כי כאשר הולכים בסמוך לבריכה יש להזהר ("לכן לא רצים אלא הולכים") ולהתסכל "לאן הולכים" (ראה עדותו שם שורות 24-26). 14. מעדותו של התובע עולה, כי בכיוון הליכתו מכסאו אל כיוון המדרגות, המוליכות אל תוך הבריכה ממש, היתה רטיבות, ששעורה לא הוכח לי כלל וכלל. לטענתו, דריכתו על רטיבות זו, אשר לא הבחין בה, אלא בדיעבד, גרמה להחלקתו. התובע עצמו ציין בחקירתו, כי שמוש במונח "שלולית גדולה" או "שלולית קטנה" הוא ענין של נסוח ואולם, לאחר חקירת התובע לא ניתן כלל לדעת אם מדובר בשלולית "גדולה", בשלולית "קטנה" ויתרה מכך, לא ניתן כלל לדעת מהי כמות מים הנמצאת ב"מצבור מים". לטובת התובע, אני מוכנה להניח, כי אכן עלה על כתם רטיבות, כמו זה הנחזה בנ/2. יש לבחון כעת, אם קיומה של רטיבות, שכזו סביב הבריכה מקימה אחריות כלשהי מצד הנתבעות כלפי התובע. ד. האחריות 1. התובע טוען בכתב התביעה, כי התאונה ארעה עקב הפר חובות שבחוק ו/או עקב רשלנות הנתבעת, בשל המפורט: א. לא דאגה, כי שפת הבריכה תהא יבשה ממים. ב. לא דאגה להתקין אמצעים בטיחותיים שימנעו החלקה בסמוך לשפת הבריכה. ג. לא התקינה אריחים מתאימים לאזור, שימנעו החלקה. ד. נהגה כפי ששום אדם סביר לא היה נוהג בנסיבות הענין. 2. לאחר ששמעתי הצדדים, אני קובעת, כי אין להטיל על הנתבעות אחריות כלשהי, בשל נפילת התובע כאמור לעיל. 3. התובע מייחס לנתבעת 1 אחריות בגין "היפר חובות שבחוק". ואולם טענה זו יש לדחות מכל וכל, שכן בכתב התביעה לא ציין התובע את החקוק, שהפרתו מהווה עילה לתובענה, כנדרש ע"פ תקנה 74 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. באשר לטענה, כי המלון התרשל בכך שלא דאג להתקין אמצעים בטיחותיים או אריחים מתאימים, מסביב לשפת הבריכה ובשביל המרוצף - הרי שלכך לא הביא התובע כל ראיה. 5. כך גם באשר לסוג הריצוף. נחיצותם של אמצעים בטיחותיים מסביב לבריכה, הנה ענין שבמומחיות ולמותר לציין, כי לא הוגשה בפני חוות דעת שכזו. 6. מעבר לכך, התובע עצמו בעדותו לא הצליח ללמדני איזה רצוף היה בכל זאת מותקן במקום ("אני לא יכול לאמר. אני לא יכול לאמר בוודאות באיזה רצפות זה מרוצף" - ראה עמ' 13 לפרוטוקול שורה 7). 7. מטעם נתבעת 1 העיד מנהל משק המלון, באותה עת, מר שלום בן משה, זה העיד, כי לראשונה נודע לו על הנפילה הנטענת, משהוגש כתב התביעה, "קרוב לשנה אחרי שהנזק נגרם אם בכלל נגרם" (ראה עמ' 17 לפרוטוקול שורה 3, וכן ראה עמ' 18 לפרוטוקול שורות 13-14). 8. עוד ציין, כי ברגיל, משמתרחשת תאונה כלשהי במלון, יש למלא דו"ח פציעה, אך הוא לא מצא כל רשום שכזה ברישומי המלון. (ולענין קיומו של דו"ח פציעה שכזה כל שהעיד התובע לגביו הינו: "בזמן ההמתנה לגיסי... אני מאוד התעצבנתי ואולי קיללתי קצת והמציל או קצין הבטחון שהיו בבריכה ראה בעצמו ודברנו ביננו לגבי הגורם להחלקה שזה המים והוא אמר בעצמו שיציין בדו"ח פציעה." (ראה עמ' 14 לפרוטוקול שורות 10-12) ). 9. ובאשר לטענת התובע, כי היה על המלון לדאוג, כי שפת הבריכה תהא יבשה ממים ומשנמצאו מים סביב הבריכה יש לראות בכך מחדל מטעמה ומכאן אחריותה - הרי שלאור ההגיון, כמו גם הפסיקה הרווחת, יש לדחות טענה זו מכל וכל. 10. בע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פד"י ל"ו (1) עמ' 72, מבחין ביהמ"ש בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה", שכן רק האחרונה מטילה חובת זהירות קונקרטית. בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פד"י מ"ז (3) 345 נקבע: "ההלכה מבחינה... בין שני אלה: בין נוזל או חומר אחר המצויים באורח 'טבעי' במקום ההחלקה, לבין חומר, שמציאתו 'אינה טבעית' במקום ההחלקה... במקום שמדובר בחומר שהוא טבעי במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ"סכנה רגילה"...." 11. בעניננו, אין אלא לקבוע, כי קיומה של רטיבות ואף של 'שלולית מים' בשפת הבריכה ולאורך הקו שבין שפת הבריכה ועד כסאות הנוח הינה ענין צפוי, רגיל וטבעי, שהרי אנשים היוצאים מן הבריכה, בדרכם אל כסאות הנח, נוטפים מים ומרטיבים את אותו קטע מרוצף רלבנטי. אין לתמוה כלל וכלל, לפיכך, כי קטע זה יהא רטוב והמהלך בו, במיוחד אם בגיר הוא ינקוט משנה זהירות, שכן סכנת ההחלקה והנפילה קיימת באורח טבעי ורגיל במקום שכזה. 12. מעדות של מר בן שלום עולה, כי המלון מנע כניסת מים אל מקום, שאין לצפות בו את קיומם - קרי פרוזדורי המלון ולפיכך, הניח שטיחים סופגי מים בכניסה לבריכה (ראה עדות מר בן משה בעמ' 17 לפרוטוקול שורות 14-15) - אך אין, כמובן, להשוות בין פרוזדורי המלון לבין שפת הבריכה. 13. משלא הצליח התובע להוכיח מה היה גודל הרטיבות (או "מצבור המים"), הרי שלא ניתן לאמר, כי מדובר ברטיבות שהנה יוצאת דופן בהתחשב במיקומה - קרי, השביל המקיף את הבריכה. 14. לאור כל האמור לעיל, עולה, כי התובע לא הצליח כלל וכלל לשכנעני, כי נפילתו התרחשה שלא בגדר הסיכונים הרגילים, שאדם צריך להיות מודע להם ולהזהר מהם, בהתחשב במיקום ובנסיבות ומכאן, כי דין תביעתו - להדחות. התובע ישלם הוצאות הנתבעות ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בצורף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. בית מלוןפיצוייםתאונות בבריכהתאונות במלוןבתי מלון (תביעות)בריכת שחיה / בריכת מיםנפילה