1. בפני תובענה להצהיר כי המבקשת 1 פטורה מלפרוע את ההלוואות שנטלה ביחד עם בעלה המנוח X X ז"ל (להלן: "המנוח") ביום 6/10/99 (להלן: "ההלוואה השנייה") וביום 30/8/01 (להלן: "ההלוואה השלישית") והערב הנוסף (המבקש 2 - הבן, הופטר מערבותו, שכן החיובים על פי הסכמי ההלוואה הנ"ל פקעו עם פטירת המנוח ביום 20/9/02 והמשכנתאות שנרשמו לטובת המשיב על דירת המבקשת 1 פקעו גם הן. 2. לטענת המבקשת 1, ההלוואות היו מכוסות בביטוח חיים כשעל המשיב היתה חובה להודיע ללווים שהם אינם מבוטחים עקב גילם ולדרוש מהם להציג בפניהם פוליסת ביטוח חיים תקפה, כשהאחריות לאי קיומו של ביטוח חיים (אם לא קויים) רובצת על כתפי המשיב שיצר מצג לביטוח חיים, הפר את חובת הנאמנות, הטעה את המבקשת 1 והמנוח, ניצל את מצוקתם ובמיוחד את מצוקת המבקשת 1 שאינה יודעת קרוא וכתוב ובורותה בענייני בנקאות וביטוח חיים, הפר את חובת הגילוי הנאות, התרשל, וכן טוענים המבקשים לקיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד. לטענת המשיב, אין כל פגם בהתנהגותו בקשר לביטוחי החיים כשהמשיב הבהיר היטב למבקשת 1 ולמנוח את האפשרות לגבי ביטוח החיים ואת המצב לאשורו והבהיר היטב למבקשת 1 ולמנוח שלביטוח יתקבל רק מי שבמועד ביצוע ההלוואה טרם מלאו לו 55 שנה ולכן הם לא התקבלו לביטוח חיים בהלוואות נשוא התביעה (בניגוד להלוואה הראשונה בעבר) והם ידעו זאת היטב וכן ידעו שבאפשרותם לעשות ביטוח חיים בחברת ביטוח חיצונית. לטענת המשיב, הוא נהג כדין, בתום לב, שלא ברשלנות ולא הפר כל חובה על פי דין או אחרת, כשלא מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. 3. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות, במסמכים ובסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. המבקשים לא עמדו בנטל השכנוע ובנטל הראיה המוטל עליהם להוכחת טענותיהם, כולל הטענות כנגד המשיב לגבי רשלנות וחוסר תום לב. מדובר בעדות בעל פה יחידה של בעל - דין מעוניין, ללא כל הנמקה וסיוע, בניגוד למסמכים בכתב עליהם חתומה גם המבקשת 1, עדות סתמית וכללית שבמרכזה חוסר הידיעה של המבקשת 1 לגבי כל מה שקשור להלוואות ולביטוחים כשהמבקשת 1 סמכה על בעלה המנוח שטיפל בעניינים הכספיים, כולל בענייני ביטוח החיים ותוך התכחשות של המבקשת 1 לידיעה ולהבנה של המנוח ושלה, ידיעה והבנה שהוכחו על ידי המשיב. ב. אני מקבל את עדותה של גב' שכטר דבורה בביהמ"ש ובתצהיר (נ3), לגבי נהלי הבנק, ואת עדותם של פקידי/מנהלי הבנק שטיפלו בהלוואות השונות בביהמ"ש ובתצהירים: גב' אסתר כהן, שטיפלה בהלוואה הראשונה (נ/6), גב' אתי גבאי שטיפלה בהלוואה השלישית (נ/5) ומר אליהו אריה, שטיפל בהלוואה השניה (נ/4), לגבי פעולותיהם שנעשו כדבר שבשגרה במקרים כאלו לגבי מבוטחים שגילם מתחת לגיל 55 (בהלוואה הראשונה) או מעל גיל 55 (בהלוואה השניה והשלישית), כולל לגבי ההסברים על הטפסים ומסמכים שחתמו המנוח והמבקשת 1, החוזה, התדרוך ללווה וההסבר בעל פה שניתן להם בנוסף למסמכים בכתב על כך שלא ניתן לבטחם מעל גיל 55, ושניתן לעשות ביטוח חיים בחב' ביטוח חיצונית אחרת, לאחר צילום ת.ז. ובדיקה שלא ניתן לצרפם לביטוח חיים אני מקבל את עדותם של עדי הבנק לכך שהם Xו הסבר למנוח ולמבקשת 1 (כשהמבקשת 1 לא יכולה לשלול את מתן ההסבר למנוח שלא בפניה), כולל לגבי מגבלת הגיל של 55 לביטוח החיים ואפשרותם לעשות ביטוח חיים בחברת ביטוח אחרת. ג. בגירסת עדי הבנק תומכים הן התנהגות המנוח והמבקשת 1 בעבר ובהווה והן מסמכים בכתב שעליהם הם חתומים ושנמסרו להם. כך המבקשת 1 והמנוח חתמו על בקשת ההלוואה הראשונה מיום 11/1/93 (נספח א' לתובענה, להלן: "ההלוואה הראשונה"), קיבלו תדרוך ללווה (נספח ב' לתובענה) שבו נאמר בסעיף 4.41 לתדרוך שלביטוח החיים יתקבל רק מי שבמועד ביצוע ההלוואה טרם מלאו לו 55 שנה ושהלווה רשאי לבצע את הביטוחים במישרין עם חברת ביטוח אחרת (שלא באמצעות הבנק), ובעקבות זאת נחתם חוזה ההלוואה הראשון מיום 12/1/93 (נספח ג' לתובענה) שעל פיו ביטוח החיים מהווה בטוחה נוספת להלוואה. המבקשת 1 והמנוח הגישו בהלוואה הראשונה בקשת הצטרפות לביטוח חיים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית (נספח ה' לתובענה), ובעקבות זאת הודע להם על ידי המשיב על אישור הצטרפותם לביטוח חיים (נספח ו' לתובענה) שגם בו מוזכר בסעיף ח' 3), שסכום הביטוח לא ישולם במקרה שיתברר שהמבוטח עבר בזמן מתן ההלוואה את גיל 55 (דהיינו יום הולדתו ה-55). המבקשת 1 והמנוח קיבלו גם אישורים לגבי תשלום פרמיות ביטוח החיים (נספחים ז' וכ"ה לתובענה), עד שההלוואה הראשונה סולקה בשנת 99' והביטוח בוטל עם סילוקה (נספח ט' לתובענה ונספחים יז' ויח' לתובענה לגבי סילוק ההלוואה הראשונה). והנה, בניגוד להתנהגות המבקשת 1 והמנוח בעבר, בהלוואה הראשונה ממנה עולה כי הם עברו כבר את הפרוצדורה להיות מבוטחים בביטוח חיים בעת שהיו מתחת לגיל 55, חתמו על בקשת הצטרפות לביטוח חיים, הצהרת בריאות, וס"ר וקיבלו דיווחים מהמשיב ואישור על הצטרפותם לביטוח חיים, הדבר לא נעשה בהלוואה השנייה והשלישית, ולא בכדי. דהיינו, לא ביקשו מהמבקשת 1 והמנוח כלל בהלוואה השנייה והשלישית לחתום על הצהרת בריאות ובקשה להצטרפות לביטוח חיים, שכן הם עברו את גיל 55 ולא ניתן היה לבטחם בביטוח חיים אצל הבנק והמבקשת 1 והמנוח היו אמורים להיות מודעים לכך לאור ניסיונם בהלוואה הראשונה וזאת מעבר לקביעותיי שהדברים גם נאמרו להם בעל פה על ידי פקידי הבנק והדברים מופיעים גם במסמכים שבכתב שצורפו על ידי המשיב. כך, בעקבות הגשת הבקשה להלוואה השנייה ביום 3/10/99 (נספח ט' לתובענה) וציון תאריכי הלידה של המנוח והמבקשת 1 שהיו בעת הנ"ל מעל גיל 55, צולמו תעודות הזהות שלהם (נספח י' לתובענה) ונמסר להם תדרוך ללווה, שם נאמר במפורש בסעיף 4.5.1 ו-4.5 שלא ניתן לבטח מי שבעת מתן ההלוואה מלאו לו 55 ושהלווה רשאי לבצע את הביטוח הנ"ל עם חברת ביטוח שלא באמצעות הבנק (באותיות מודגשות) (נספח יב' לתובענה). בעקבות זאת, ברשימת המסמכים הדרושים לביצוע ההלוואה לא מופיע לכן, הדרישה לטופס לגבי הצטרפות לביטוח חיים (נספח י' לתובענה). בעקבות זאת חתמו המבקשת 1 והמנוח ביום 6/10/99 על חוזה הלוואה (נספח טו' לתובענה) שבו מופיע גם כן שביטוח החיים הינו בטוחה ושעל הלווה לעמוד בתנאי דרישת ההצטרפות לביטוח חיים שרשאי לעשות את הביטוח באמצעות חב' ביטוח אחרת ושהוא קרא והבין את התנאים הכרוכים בקבלתו לביטוח (סעיף 23 לחוזה ההלוואה). לכן, עקב הנ"ל לא מולאה בקשה להצטרפות לביטוח חיים ולא ניתן אישור של המשיב לכך, אלא רק לביטוח המבנה, ולא נשלחו אישורים על תשלום פרמיות ביטוח חיים. בתאריך 27/8/01 הוגשה בקשה להלוואה השלישית (נספח יט' לתובענה) ושוב נמסר למבקשת 1 ולמנוח טופס תדרוך ללווה שבו מופיעים הסעיפים לגבי גיל 55 והאפשרות לעשות ביטוח חיים בחב' ביטוח אחרת (סעיף 4.7 לתדרוך ללווה, נספח כב' לתובענה) ושוב לא מופיעים טפסי הביטוח החיים ברשימת המסמכים שהוכנה לצורך ביצוע הלוואה (נספח כד' לתובענה) כשבחוזה ההלוואה מופיעים סעיפים דומים לחוזי ההלוואות הקודמות ועקב היותם של המנוח והמבקשת 1 מעל גיל 55 לא נתבקשו לחתום על טופס בקשת הצטרפות לביטוח חיים, למלא הצהרת בריאות ולכן גם לא קיבלו אישור הצטרפות ולא נשלחו להם דיווחים על תשלום פרמיות ביטוח חיים. (נספחים כו', כז' לתובענה). ד. המבקשת 1 חתומה כאמור על המסמכים של ההלוואות כולל בקשת ההצטרפות לביטוח חיים בהלוואה הראשונה וכן על המסמכים הנוספים המפורטים לגבי כל ההלוואות ומדובר במסמכים בכתב שהמבקשת 1 מנסה לצאת כנגדם בעדות בעל פה וזאת בזמן שהיא טוענת שהיא לא יודעת קרוא וכתוב, לא מבינה דבר. אני סבור שיש היתממות והמעטה ביכולת ההבנה של המבקשת 1, שכיום היא בעלת העסק של בעלה ביחד עם ילדיה, ובזמן שהיא סמכה לחלוטין על בעלה שהבין בעסקים כספיים, בביטוחים, עשה ביטוחי חיים לעובדיו, קיבל את ההסברים בבנק והיה נוכח בבנק גם בלעדיה, כך שהמבקשת 1 לא יכולה לשלול שהמנוח לא קיבל את ההסברים מפקידי הבנק. גם אם המבקשת 1 בחרה שלא לקרוא את המסמכים עליהם חתמה, יחד עם בעלה המנוח, בלא שהיא יודעת האם בעלה המנוח קרא אותם, הבינם, קיבל הסבר בגינם, אין זה משנה מכך שהיא סמכה על המנוח (ראה לגבי הבנת המנוח והעובדה שהמבקשת 1 סמכה עליו בעמודים 8-9, 24 לפרוטוקול). אני דוחה גם את ניסיונה של המבקשת 1 להפריד בין הידוע למנוח ובין מה שהוסבר והובהר לו לבין מה שהוסבר לה, ידיעתה והבנתה שלה שכן מדובר בזוג שנשוי עשרות שנים, עשה את הפעולות יחדיו, חתם על המסמכים, קיבל הסברים, בחלקם ביחד וגם אם הבעל המנוח היה דומיננטי יותר והמבקשת 1 סמכה עליו בכל הנוגע לתהליך ההלוואה וביטוחי החיים, אין בכך כדי לגרוע מהבנתם והסכמתם של שניהם בצוותא חדא. (ראה לגבי חזקת הסכמה, הבנה וידיעה על מה חותמים גם במקרה של אי רצון לקבל הסברים ו/או קבלת הסברים רק על ידי בן זוג אחד כשהבן זוג השני סומך עליו ונותן בו אמון ע.א. 1548/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פדי' נד (2) 559, ע.א. 36/99, יפה נ' עזבון המנוח חנה גלזר ז"ל, פדי' נה (3) 272, ע.א. 1513/93, דטיאשוילוי נ' בל"ל בע"מ, פדי' נד (3) 591, ע.א. 6645/00, ערד נ' אבן, פדי' נו (5)365 וע.א. 413/79, אדלר חב' לבניין בע"מ נ' מנסור, פדי' לד (4) 29). חזקה זו לא נסתרה במקרה זה. המנוח היה בעל עסק של חב' הסעות שבמסגרתו אף עשה ביטוחי חיים לעובדיו כשהעסק מנוהל כיום על ידי המבקשת 1 וילדיה, והעסק אף נהנה מהלוואות נשוא התביעה. המבקשת 1 סמכה על בעלה המנוח שהוא זה שטיפל והתעסק בכל הקשור להלוואות ולביטוחים ולטענתה באה פעם אחת לחתום על כל הטפסים המוכנים כך שלמעשה היא לא יודעת מה הסבירו לבעלה המנוח שאכן הוסברו לו הדברים בהתאם לעדויות עדי הגנה שאני מקבלן. המבקשת 1 לא יכולה לשלול עקב טענתה זו, שלא הוסבר למנוח שלא ניתן לבטחם בביטוח חיים עקב היותם מעל גיל 55 ושבאפשרותם לעשות ביטוח חיים חברת ביטוח חיצונית, כשהמנוח משיקוליו הוא בחר שלא לעשות ביטוח חיים בחברת ביטוח חיצונית. ה. המשיב לא התרשל, לא נהג בחוסר תום לב ולא נהג בניגוד לדין אלא פעל במקצועות הראויה, בסבירות, בתום לב תוך הסברים בעל פה ובכתב ותוך החתמה על מסמכים ותדריכים, כשלא הוכח בפני גם שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. בנסיבות עובדתיות אלו, אין צורך להכריע בשאלת חבות הבנק - המשיב להציע ללווה הצטרפות לביטוח חיים בהתאם לאמור בע.א. 8905/96, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' רוזנברג ואח', תקדין עליון 98 (2) 1575, שאלה שדנתי בה והכרעתי בה במסגרת תיק אחר על נסיבותיו הספציפיות (ה.פ. 176534/00, שפיצר נגד בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, דינים שלום, יח' 603, בשינויים המחוייבים הנובעים מעובדות ונסיבות התיק הספציפי שבמסגרתו ניתן פסק דין זה). בנסיבות אלו, אין זה משנה גם שעל פי חוות הדעת החיתומית נ/1 שלא נסתרה) ועדות ד"ר פרלוק, לא היה מתקבל המנוח לביטוח חיים גם אם היה בגיל המתאים וניתן היה לקבלו. העובדה שהיום קיים טופס חדש שבו חותמים הלווים באופן מפורש שידוע להם שלא ניתן לצרפם לביטוחי חיים (ת/2), לא מצביעה על כך שהמנוח והמבקשת 1 לא ידעו זאת בעבר לפני הטופס, כפי שהובהר בפני שהם ידעו במקרה דנן. 4. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה, אני מחייב את המבקשים ביחד ולחוד לשלם למשיב, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. חוזהמקרי מוותהסכם הלוואההלוואה