בעדותה טענה הנתבעת כי תובעת 2 הסכימה כי תוכל לבטל את הסכם הבלעדיות אם לא תהיה מרוצה מהטפול המקצועי וזאת לאחר שהנתבעת סירבה לבלעדיות של 3 חודשים. התביעה 1. בפני תביעתם של התובעים לתשלום דמי תיווך בסכום שווה ערך ל- 5,400$ בתוספת מע"מ.   סכום התביעה המקורי הועמד ע"ס 50,000 ₪ וכלל הפסד נטען של דמי תווך אותו יכלו התובעים לקבל מרוכש הדירה, אלמלא הפרה הנתבעת את סכום התיווך. דמי התיווך חושבו לפי המחיר אותו דרשה הנתבעת לקבל תמורת דירתה, 280,000$.   לכשהתברר כי הדירה נמכרה בפועל במחיר של 270,000$ וכן כי התובעים, עפ"י פרסומיהם, לא גובים דמי תיווך מהרוכשים צומצם סכום התביעה לסכום דלעיל (דיון מיום 12.11.02).   2. התביעה מבוססת על הסכם תיווך "טופס בעלי הנכס" הנושא את התאריך 17.10.01 על פיו מסרה הנתבעת את דירתה ברח' טאגור 27/12 תל אביב, (להלן: "הדירה") למכירה באמצעות משרד התיווך של התובעים.   בסעיף ההערות של המסמך נרשם: "הדירה בבלעדיות 3 חודשים". על המסמך חתומים התובע מס' 1 והנתבעת.   התובעים פעלו למציאת קונה מתאים לדירה ואולם זמן קצר לפני תום תקופת הבלעדיות התייצבה הנתבעת במשרד התובעים והודיעה כי איננה מרוצה מהטיפול ומבקשת לבטל את ההסכם. התובע סירב לבטל את ההסכם, ובדיעבד התברר לו כי הדירה נמכרה לגב' טל סופר, בתקופת הבלעדיות, ולטענתו ביקשה הנתבעת לבטל את ההסכם על מנת למכור את הדירה מאחורי גבו וכדי להשתמט מתשלום דמי תיווך.   העדר יריבות בין בעלי הדין 3. בכותרת של כתב התביעה נרשמו בתור תובעים: X ב"כ הנתבעת טוען כי לנתבעת 2 אין זכות תביעה באשר לא הייתה בעלת רשיון במועד החתימה על ההסכם ואיננה צד להסכם.   כמו כן נטען כי אין זכות תביעה גם לגוף המתקרא "סנצורי 21 נכסי דניאל" שכן גם הוא איננו צד להסכם ואיננו עונה לדרישות חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996, להלן: "החוק".   כן נטען לחוסר יריבות לגבי נתבע 1 שכן לא המציא כל מסמך המלמד על המחאת זכויותיה של סנצורי 21 נכסי דניאל אליו.   לטענות אלה משיב ב"כ התובעים בסיכומיו כי המועד הקובע לזכאות בדמי תיווך הוא המועד בו נמכרה הדירה ובמועד זה הייתה תובעת 2 בעלת רשיון כדין.   4. אין כל ספק כי דין תביעתה של תובעת מס' 2 להדחות על הסף הן בשל העדר יריבות והן משום שכתב התביעה עצמו איננו מגלה לגביה כל עילת תביעה ואף לא נדרש סעד עבורה.   כתב התביעה עניינו בתובע מס' 1 באשר "סנצורי 21 נכסי דניאל" הוא שם המשרד או שם של רשת של משרדי תיווך ואולם המתווך הטוען לזכאות לגבי תיווך הינו תובע מס' 1.   בנוסף משלא הייתה התובעת 2 בעת חתימת הסכם התיווך (ועל כך אין מחלוקת) בעלות רשיון לעסוק בתיווך וממילא לא חתמה על ההסכם הרי שאין לה זכות תביעה מכוח עצמה וכל שפעלה, אם פעלה, ביחסים שבין הצדדים היה מכוח תובע מס' 1 וכעובדת במשרדו, גם אם כפרילנסר, לטענתה.   אכן הסכם התיווך מוטב כי נוסח באופן קפדני ומדויק יותר מכפי שנוסח ואולם מן הראיות עולה כי הצדדים להסכם התיווך הלכה למעשה היו תובע מס' 1 והנתבעת.   התובע עובד כמתווך עצמאי תחת המסגרת של סנצורי ופרטיו אף נרשמו על גבי הסכם התיווך ומכאן שהוא בעל הדין הנכון ולכאורה זכאי היה להגיש תביעתו לתשלום דמי תיווך.   טענות ההגנה 5. את טענות הנתבעת ניתן לחלק ל- 4 טענות עיקריות: א. התובע הסכים כי הנתבעת תהיה רשאית לבטל את הסכם הבלעדיות במידה ולא תהיה מרוצה מהשרות וזאת בכל שלב של תקופת הבלעדיות.   ב. עפ"י ההסכמה הנ"ל בטלה הנתבעת כדין את ההסכם ומכל מקום התובע הסכים לבטול.   ג. גם ללא הסכמה הייתה הנתבעת זכאית לבטל את ההסכם הואיל והתובע הפר את סעיף 8 לחוק שכן לא פעל בנאמנות, בסבירות, בהגינות ובדרך מקובלת.   ד. התובע לא זכאי לדמי תיווך שכן לא היה הגורם הועיל שהביא להסכם המכר, בניגוד לסעיף 14 (3) לחוק.   להלן אדון בטענות בפירוט.   סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני 6. בסעיף 15 לסיכומיו טוען ב"כ התובעים כי טענת הנתבעת על הסכמה בעל פה לבטול הסכם התיווך הנה טענה כנגד מסמך בכתב כמשמעותו בסעיף 80 הנ"ל ואין לקבל את הטענה.   ב"כ התובע מסתמך על הנאמר בספרו של המלומד יעקב קדמי ואכן הלכה היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה כנגד תוכנו של מסמך ואולם היה על ב"כ התובעים להמשיך ולעיין בספר "על הראיות" בחלק שלישי עמ' 1103, 1104 ובפסיקה המובאת שם ואז היה למד כי בעל דין המבקש ליישם את ההוראה הנ"ל חייב להתנגד במפורש להשמעת העדות בעל פה הסותרת את תוכנו של המסמך ובמקום שלא התנגד רואים אותו כמו שויתר על זכותו להתנגד והעדות כשרה לכל דבר.   עדות בעל פה כנגד תוכנו של מסמך בכתב איננה ראיה פסולה מעיקרה אלא ניתנת לפסילה, אם בעל הדין שכנגד מתנגד להעלתה. ביהמ"ש אינו חייב להעלות התנגדות בהקשר זה מטעמו וביוזמתו. השמעת התנגדות שלא בעת השמעת העדות בעל פה אלא בשלב מאוחר יותר איננה מועילה ואין לטעון בסיכומים שביהמ"ש היה צריך לסרב לקבלה.   בעניינינו, טענת הנתבעת על הסכם בעל פה לא הייתה צריכה להפתיע את ב"כ התובעים שכן טענה זו נטענה עוד בכתב ההגנה ולאחר מכן בעדות הראשית שהוגשה בתצהיר בכתב.   התובעים הגישו כתב תשובה בו לא התייחסו לטענה, והעיקר בעת השמעת העדות בפועל לא גילו הסתייגות או התנגדות.   אשר על כן נדחית טענת ב"כ התובעים בדבר פסלות הטענה או כי אין לקבלה ולבסס עליה ממצאים.   מידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי - הטיית מאזן ההסתברות 7. נטל השכנוע הנה החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכחת טענותיו, אי עמידה בנטל משמע דחיית הטענות.   על התובע הנטל להוכיח את יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו בבחינת "המוציא מחברו" ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיהם העובדתיים של טענות הגנתו.   המשמעות של עקרון הטיית מאזן ההסתברות היא שלדעת ביהמ"ש מהימנותן של הראיות שהובאו בפניו, כמותן, דיוותן והמשקל הראיתי שיש להעניק להם, גרסה אחת לגבי העניינים שבמחלוקת מסתברת יותר ומתקבלת ויתר על הדעת מן הגרסה האחרת, ודי בכך כדי לפסוק את הדין.   מקובל לומר כי בעל דין שנטל השכנוע עליו כדי שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש די לו שהרים את הנטל ב- 51% על מנת לצאת ידי חובתו, גם אם 49% הנותרים מבטאים אי וודאות.   ביהמ"ש רשאי לקבוע ממצאים עפ"י גרסת בעל דין ולקבוע כי עמד בנטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות וגרסתו של אותו בעל דין מותירים חללים ופרשיות סתומות ואף אם קיימים ספקות בגרסתו של אותו בעל דין וזאת כל עוד מאזן ההסתברות הכולל נוטה לצדו של הצד האחד.   מצאתי לנכון להרחיב, במידת מה, בעניין הכללי של דיני הראיות שכן ההכרעה הסופית בתיק היא עפ"י הכלל של "הטיית מאזן ההסתברות", שכן נותרו עניינים, שאלות וספקות בגרסאות של בעלי הדין להן לא נתנו תשובות, או שהתשובות שנתנו אינן סבירות ואולם בחנתי את העניין בהתאם למאזן ההסתברות הכולל, לצדו של מי מבין הצדדים הנו נוטה, תוך התחשבות בנטל השכנוע, כפי שהוא מוטל על כל אחד מבעלי הדין.   הראיות בתיק 8. מטעם התביעה העידו שני התובעים ובעדותם התייחסו לנסיבות החתימה על הסכם התיווך, הטפול המקצועי למכירת הדירה, פרסומים בעיתון והבאת לקוחות פוטנציאליים לדירתה של הנתבעת.   כמו כן העידו התובעים על המפגש במשרד בו הודיעה הנתבעת על בטול ההסכם וקרעה את העתק ההסכם וכן על הנסיבות שהביאו את התובעים להגשת התביעה לאחר שהתברר להם כי הדירה נמכרה שלא דרכם.   עדי התביעה מכחישים כי הסכימו מראש לתת לנתבעת זכות, לפי שיקול דעתה, לבטל את הסכם הבלעדיות וכן מכחישים כי הסכימו לבטל את ההסכם בדיעבד באותה פגישה במשרדם.   מהתנהגותה של הנתבעת ובעלה במשרד, ההתפרצות, הרמת הקול וקריעת ההסכם הביא את התובעים לסברה כי לנתבעת קיים רוכש לדירה וההצגה שעשו במשרד נועדה כדי לשחררם מההסכם ולהתחמק מתשלום דמי תיווך.   טענה זו של התובעים מכנה ב"כ הנתבעת בשם "תאוריית הקונספירציה".   9. מטעמה של הנתבעת העידה הנתבעת ובעלה וכן העיד המתווך מר יגאל לן אשר הביא את רוכשת הדירה גב' טל סופר וכן העידה גב' לבנה שיטרית ממשרד התווך "רימקס", אליה פנתה הנתבעת לטפל במכירת הדירה לאחר שבטלה את ההסכם במשרדם של התובעים.   במסגרת ראיות ההגנה הוגש תצהיר חתום בידי רוכשת הדירה גב' טל סופר. בדיון מיום 12.11.02 ויתר ב"כ התובעים על חקירתה הנגדית ובדיון שלאחריו ולאחר עדותו של יגאל לן לא חזר בו ולא ביקש לחקור את הגב' סופר.   בעדותה טענה הנתבעת כי תובעת 2 הסכימה כי תוכל לבטל את הסכם הבלעדיות אם לא תהיה מרוצה מהטפול המקצועי וזאת לאחר שהנתבעת סירבה לבלעדיות של 3 חודשים.   הנתבעת ובעלה תיארו את נסיבות הגעתם למשרדם של התובעים כדי לבטל את ההסכם וכן פירטו את תסכולם וחוסר שביעות הרצון שהייתה להם מאופן הטפול של התובעים במכירת הדירה, לרבות מסירת מידע לא נכון לגבי הדירה והבאת רוכשים מתעניינים שלא היו מתאימים לדרישות.   הנתבעת ובעלה מכחישים כי בטלו את ההסכם לאחר שידעו על קיומה של רוכשת, גב' טל סופר, ומסבירים כי לו היה הדבר נכון היו ממתינים תקופה קצרה לסיום תקופת הבלעדיות.   בגרסתה של הנתבעת בדבר העדר "קונספירציה" תומכים בעדותם גם 2 המתווכחים וכן גב' טל סופר בתצהירה.   חוק המתווכים - הסכם בלעדיות 10. שלושה מסעיפי החוק רלוונטיים למחלוקת שבתיק ועל כן יוזכרו להלן: חובת הגינות וזהירות (סעיף 8 לחוק), הסכם בלעדיות (סעיף 9 (ב) לחוק). הגורם היעיל שהביא להתקשרות (סעיף 14 (3) לחוק).   החוק קובע כי עבירה על סעיפים שבו מהווים עבירה פלילית והעונש ייגזר בהתאם לחוק העונשין ומבלי לגרוע מהאמור, יראו עבירה לפי חוק זה גם בעבירה לפי חוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981 - אף הפסיקה ברובה נוטה לראות בחוק חוק צרכני שמטבעו הוא חקיקה קוגנטית הבאה לאזן בדרך של חקיקה את חוסר השוויוניות שבין הצרכן הלקוח חסר הידע, בדרך כלל, לבין המתווך עתיר הידע והניסיון.   קיימת אף דעה שהובעה בפסק דינה של כב' השופטת אפעל - גבאי (תיק י"ם 1171/99) והמביאה דעת מלומדים, ומאמרו של פרופ' זמיר לפיו למרות היותו של החוק חוק צרכני ניתן להתנות על סעיפיו ועקרונות הוראות החוק צריכות להיות דיספוזיטיביות ולא הוראות חוק כופות.   11. על הסכם תיווך חלות גם הוראת חוקי החוזים הכלליים לרבות החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, כהוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) וצד המסכל את מאמציו של המתווך להביא עסקה לידי גמר או המונע מידע מהמתווך על מנת להימנע מתשלום דמי תיווך בטענה כי המתווך לא היה "הגורם היעיל", מפר במעשיו או במחדליו את חובת תום הלב המוטלת עליו. (ראה בעניין זה בע"א 724/97 פד"י נ"ו (1) בעמ' 848).   נראה כי במסגרת של הסכם בלעדיות יש לקבוע ככלל כי מתווך יהיה זכאי לדמי תיווך אף אם לא היה הגורם היעיל וזאת אם מחד מילא את חובתו ותפקידיו ומאידך אם הפר הלקוח שלא כדין את תניית הבלעדיות וקשר עסקה באמצעות מתווך אחר.   ייתכנו מקרים בהם ימצאו יותר מגורם יעיל אחד שבסופו של דבר הביאו את העסקה לידי גמר מוצלח אף אם מתערב מתווך נוסף בשלב כלשהו ועדיין יוכל המתווך המקורי להיחשב לגורם יעיל הזכאי לקבלת דמי התיווך.   החוק מכיר, כאמור, בהסכם בלעדיות, ויש ליתן להסכם כזה את הערך המוסף על פני הסכם תווך רגיל שאם לא כן לשם מה קבע החוק אפשרות להסכם בלעדיות?   הסכם בלעדיות מחד נותן למתווך זכויות שאין למתווך בהסכם רגיל, סיכוי רב יותר לזכות בדמי התיווך אך מאידך מטיל על המתווך חובות יתר שאינן מוטלות עליו בהסכם תווך רגיל.   התחייבות הלקוח שלא לפנות למתווכים אחרים בתקופת הבלעדיות מטילה על המתווך חובת השתדלות ונאמנות גדולה וקפדנית יותר המתבטאת בד"כ בפרסום הנעשה ע"י המתווך ועל חשבונו ומתן עדיפות בשיווק הדירה שבבלעדיות על פני מלאי הדירות הרגיל.   באם לא עמד המתווך בחובותיו המקצועיות הנגזרות במישרין מהסכם הבלעדיות, משוחרר הלקוח מחובת הבלעדיות.   הסכם הבלעדיות מחד וחובת הנאמנות המוגברת מאידך הם שני צדדים למטבע אשר בהפרת אחת החובות קמה הזכות לצד שכנגד.   עד כאן הכלל ועתה לפרט, לנסיבות המקרה שבתיק הנדון.   זכותה של הנתבעת לבטל את ההסכם 12. טענתה של הנתבעת כי נתנה לה הזכות לבטל את הסכם הבלעדיות בכל עת בו תסבור שהטפול המקצועי של התובעים אינו ראוי משתלב עם טענותיה המפורטות על ליקויים וחוסר מקצועיות בעבודתם של התובעים שהביאו אותה בסופו של דבר לבטל את העסקה ביום 17 או 18 לחודש דצמבר 2001, חודש אחד לפני תום תקופת הסכם הבלעדיות.   התובעים מכחישים כי הסכימו מראש לזכות הביטול ואף כופרים כי הסכימו לביטול ביום 17.12.01.   גרסתה של הנתבעת מקובלת עלי ועדיפה על פני גרסתם של התובעים.   הנתבעת מסרה בתצהירה ובחקירתה הנגדית גרסה אחידה המסבירה ומפרטת את נסיבות החתימה על ההסכם ומנגד גרסתם הלא תואמת של התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית לעומת גרסתה של התובעת 2.   בתחילה טוען התובע כי הוא אישית החתים את הנתבעת על ההסכם בדירתה ובהמשך לכשנשאל אם ייתכן כי הנתבעת לא חתמה כיוון שרצתה להתייעץ עם בעלה השיב "יכול להיות לא זוכר" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 12.11.02). תובעת 2 לעומת זאת מאשרת את גרסתה של הנתבעת כי הטופס הושאר לה כדי שתתייעץ עם בעלה ותחליט.   עצם ההודאה כי הנתבעת לא חתמה בפגישה בדירתה תומך בטענתה של הנתבעת כי סרבה לבלעדיות ורק משהובטח לה כי תוכל לבטל את ההסכם נתרצתה אך בקשה קודם לחתימה להתייעץ עם בעלה.   בעלה של הנתבעת, תומך בעדותו בגרסתה של הנתבעת, כפי שהיא סיפרה בשעתו, שכן הוא לא נכח באותה פגישה.   13. איננו רואה כל צורך לפסוק בטענת הנתבעת כי גם אלמלא נתנה לה זכות הביטול, זכאית הייתה לבטל את ההסכם בשל מחדליהם של התובעים שכן מסקנתי הסופית היא כי דינה של התביעה להדחות.   ואולם נתתי דעתי לטענות הנתבעת בדבר המחדלים וההפרות אשר הביאו אותה, לשיטתה, לנצל את זכות הביטול ומאידך שקלתי את תשובות התובעים לטענות ויאמר כי שוכנעתי כי הייתה לנתבעת סיבה של ממש לסבור כי איננה מקבלת טפול מקצועי ראוי בהקשר של הזכות לבטל את ההסכם.   מאזן ההסתברות איננו נוטה לטענת התובעים כי לא הייתה לנתבעת סיבה אמיתית לחוש כי עניינה לא מטופל אלא בקשה להתחמק מתשלום דמי תיווך כיוון שהייתה לה רוכשת לדירה.   די אם אציין כי הסברי התובעים על פרסום הדירה כדירת בת 4 חדרים עם נוף ובמחיר של 275,000$ אינם מתקבלים ואינם משכנעים.   התובעים ידעו כי הדירה בת 3 חדרים ופינת האוכל לא יכולה להיחשב לחדר נוסף, אלא בעיניו של עיוור, כמו כן לא היה מקום לפרסם את הדירה כדירה עם נוף לאחר שמתברר "שהנוף" הוא סלון השכן מצד אחד ומגרש החניה לרכב מהצד השני.   אף לא שוכנעתי כי הובאו לדירת הנתבעת רוכשים פוטנציאליים של ממש ואיני מאמץ כנכונה את גרסתה של הנתבעת בנדון.   לסיכום פרק זה, אני קובע כי התובעים באמצעות התובעת 2 התחייבו כלפי הנתבעת, עובר לחתימת הסכם התיווך, כי תוכל לבטל את ההסכם אם לא תהיה מרוצה מהשרות. כן אני קובע כי היה לנתבעת יסוד להיות לא מרוצה מהשרות על מנת להודיע על בטול ההסכם. לא הוכח כי הביטול נעשה במסגרת "קונספירציה".   אין בקביעתי דלעיל כדי לקבוע ממצא כלשהו בשאלה אם הפר התובע את סעיף 8 לחוק ולא פעל בנאמנות ואלמלא קבלתי גרסתה של הנתבעת בדבר ההתחייבות שנתנה לה לבטול ההסכם, ייתכן ולא הייתי קובע כי ההסכם בטל בשל הפרת סעיף 8 האמור, כסיבה יחידה לבטול. 14. באשר לבטול ההסכם במשרדם של התובעים ביום 17.12.01 אין מחלוקת כי התובעת הודיעה על בטול ההסכם מטעמה ואף קרעה את הטופס שברשותה באופן הפגנתי. התובעים טוענים שלא הסכימו לביטול והנתבעת טוענת כי מכוח ההסכמה הראשונית, הסכימה התובעת 2 לבטול, הודיעה כי תמחק את רישום הדירה מהמחשב ותובע 1 שהיה עד למחזה לא התערב ובכך נתן הסכמה שבשתיקה.   לאור קביעתי כי נתנה לנתבעת הזכות לבטל את ההסכם וכי הביטול נעשה בנסיבות מוצדקות ממילא אין חשיבות לשאלה אם הסכימו התובעים לבטול אם לאו שכן הסכמתם כלל לא נדרשה שכן זכות הביטול החד צדדית נתנה לנתבעת.   להשלמת התמונה ולמעלה מן הצורך אף אציין כי מהעדויות סביר יותר להניח כי התובעים הסכימו לבטול בדיעבד, גם אם לא הסכימו מראש, לא מחו בפני הנתבעת לא בעל פה ולא בכתב ויצרו בפניה מצג לפיו ההסכם בטל והיא משוחררת ממנו.   המפגש במשרד לווה בצעקות וברוגז רב מצידה של הנתבעת ובעלה בתוספת הסצינה של קריעת טופס ההסכם וכאשר שני התובעים מעידים כי מיד הבינו שזו קונספירציה, הצגה מתוכננת לבטל את ההסכם להתחמק מתשלום דמי תיווך בשל קיומו של קונה חם. אם כך חשו התובעים, אנשי מקצוע ובעלי ניסיון, סביר היה לצפות כי יתרו בנתבעת בכתב או לפחות בעל פה ואולם לא עשו דבר.   התובעים אף לא הגיבו כאשר יומיים לאחר אותה פגישת ביטול הודיעה הנתבעת לסוכן התובע שפנה אליה כי ההסכם בטל, וחזקה כי הסוכן הודיע את תוכן השיחה לתובע.   למרות חששו הגדול של התובע כי הנתבעת מנסה לעקוף אותו שלא כדין הוא לא זוכר אם רשם ביומן או בפתק לעקוב אחרי המקרה אלא "בתת מודע" וטען כי בדק בלשכת רישום המקרקעין אם נמכרה הדירה לאחר שבועיים שלושה. בפועל הודה התובע כי בדק רק אחרי 3 חודשים בחודש אפריל 2001 ואף לא הכחיש את הסברה כי במקרה נודע לו שהדירה נמכרה מפיו של סוכן שפגש את בתה של הנתבעת.   אין זו התנהגות סבירה ומקובלת של מתווך הבטוח ומשוכנע כי הלקוח מנסה למכור את הדירה מאחורי גבו ולהתחמק מתשלום דמי תיווך.   15. באשר להסכם בלעדיות בו ניתנת ללקוח אפשרות לבטלו העידה המתווכחת גב' לבנה שטרית כי הסכם בלעדיות מטיל התחייבות על הלקוח וחובה על המתווך לעשות את המוטל עליו וכאשר הלקוח לא מרוצה מצורת העבודה ויש לו נימוקים לכך "... זה בהחלט לגיטימי לפתוח את הנושא מחדש" (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 12.11.02).   המתווך יגאל לן הסביר בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 20.11.02 לגבי הסכם בלעדיות כי אם הלקוח לא מרוצה מהתפקוד של המתווך ורוצה לבטל "זה יהיה לפי המצפון אם ארגיש שבאמת לא עשיתי שום פעילות מצפוני לא ירשה לי לגבות ממנו כסף ולחייבו להמשיך בהסכם..." .   ומהכלל לפרט, במקרה שבפנינו הייתה הסכמה מוקדמת לזכות הביטול, זכות גם אם לא מקובל לתת מראש עדין ניתנת בדיעבד במקרים המתאימים.   16. שלושה עניינים נוספים לסיום. א. מהראיות שהובאו לא הוכיחו התובעים את טענת הקונספירציה דהיינו שהקשר עם גב' טל סופר נוצר לפני הביטול והוא שהיווה את הסיבה לבטול.   כל עדי ההגנה הכחישו קיומו של קשר מוקדם למועד בטול ההסכם, וגרסתם זו לא נסתרה. למרות הנסיבות בהן הקשר עם גב' טל סופר נקשר זמן לא רב לאחר בטול ההסכם וזה טיבו וטבעו של תיווך שיכול מתווך לעמול ולטרוח ולהביא לקוחות רבים ועסקה לא תקשר ובמקרה אחר מובא לקוח ראשון ונקשרת עסקה.   אם אכן היו צודקים התובעים בהשערתם מה מנע מהנתבעת מלעכב חתימת הסכם מכר עם גב' סופר שהרי תקופת הבלעדיות הייתה לקראת סיומה ואם תאמר כי הייתה דחיפות בחתימת ההסכם באופן שהקונה לא הייתה מוכנה להמתין הרי שטענה זו לא הוכחה ולא בוססה, למעט השערה כללית וסתמית.   ב. אינני יכול לסיים כתיבת פסק הדין ללא התייחסות להתנהגותם הפרועה של הנתבעת ובעלה במשרדם של התובעים.   קראתי פעמים רבות את כל התיאורים של העדים לגבי אותו מפגש ובמיוחד את התיאור אותו מתארים הנתבעת ובעלה והרהרתי לעצמי מה מביא אדם אינטליגנטי ונורמטיבי להתנהג כפי שהתנהגו.   אין לי כישורים פסיכולוגיים ואף אינני מתכוון לבצע ניתוח כזה כל שיכול אני לומר כי ההתנהגות לא מובנת לי כלל ועיקר, גם אם אני מקבל את טענות הנתבעת ובעלה על כי חשו תסכול גדול והשפלה סובייקטיבית מאופן ההתנהלות והטפול של התובעים בעניינם.   מדוע היה צורך להיכנס למשרד התובעים בסערת רוחות, להרים את הקול וכפי שמתאר מר רוט בעדותו: "הרמנו את הקול, טון הדיבור שלנו היה מההתחלה קצת יותר גבוה... היינו נסערים מעצם הפגישה נכנסנו בזעם ויצאנו בזעם... אשתי קרעה את הטופס בזעם". (ראה עדותו של העד בישיבה מיום 20.11.02).   אם הייתה הסכמה מראש לבטול והסכמה במשרד, כטענת הנתבעת, וכפי שמצאתי שהיה, הזעם וההתפרצות לשם מה?   זכורה לי היטב התנהגותם חסרת המנוחה של הנתבעת ובעלה בדיונים המשפטיים, התפרצות עד שבאחד השלבים נאלץ מר רוט לצאת מאולם הדיונים.   נראה לי כי לנתבעת ולבעלה פתיל קצר וכפי שהסביר מר רוט בעדותו: "זה נגרר מהצטברות של תסכול של חודשים ימים שהתפרץ באותו יום".   הבאתי דברים אלו משתי סיבות, האחת לומר כי למרות ההתנהגות הבלתי סבירה של הנתבעת ובעלה אין בכך כדי לפגוע ולגרוע מהמהימנות שאני נותן בגרסתה הכוללת למרות ההתנהגות החריגה ושלא במקומה, והסיבה השניה על מנת שיתנו הנתבעת ובעלה דעתם להתנהגותם הבלתי ראויה, גם אם צודקת טענתם, ויסיקו את המסקנה הנכונה והלקח הראוי לעתיד.   ג. לאחר כתיבת פסק הדין וטרם הקלדתו הגיעה ללשכתי בש"א 141523/02 שעניינה בקשה דחופה של ב"כ הנתבעת למתן רשות לצרף ראיה נוספת מטעם הנתבעת. לאור התוצאה הסופית לא מצאתי צורך לדון בבקשה.   סיכום 17. לאור כל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חוזההסכם בלעדיותתיווךביטול חוזה