1. התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 221,058 ₪ נגד תשלובת פרימוס יבוא ויצוא (1990) בע"מ (להלן: "פרימוס") ונגד נתן X, נתן X ונתן X הנתבעים נתן X, X ושי הגישו בקשת רשות להתגונן. ניתנה להם רשות להתגונן והתקיים דיון לגופו של ענין. 2. מבוא עובדתי: בשנת 1993 פתחה חברת פרימוס חשבון בנק בסניף "סגולה" של בנק לאומי לישראל בע"מ שמספרו 101000/99 (להלן: "החשבון הישן"), ובמסגרת החשבון הישן חתמו הנתבעים 2, 3, 4 על כתבי ערבות לחובות חב' פרימוס. סמוך לחודש מרץ 1999, הודיע מנהל סניף "סגולה" כי הסניף עומד להסגר וכי על חב' פרימוס לבחור לאיזה סניף הם מעונינים להעביר את החשבון ובסופו של דבר, הודיע הבנק במכתב מיום 9/3/99 כי החשבון הועבר לסניף "רוטשילד" בפ"ת ומספרו 705200/82 (נספח א' לתצהיר הנתבעים). ביום 22/3/99 שלח הבנק (סניף רוטשילד) מכתב לחב' פרימוס ובו נכתב כי יתרת החוב שעמדה על סך 283.16 ₪ נמחקה בגין "חוב אבוד" וכי החשבון נסגר. (נספח ב' לתצהיר הנתבעים). בחודש דצמבר 2000 ביקשה חב' פרימוס לפתוח חשבון בסניף רוטשילד ונחתמו מסמכים שונים לצורך ניהול החשבון. ערבויות חדשות לא נחתמו ע"י הנתבעים 2 - 4. חב' פרימוס נותרה חייבת לבנק סכומי כסף, שאינם שנויים במחלוקת (נכון ליום הגשת התביעה עמדה יתרת החוב על סך של 221,058.21 ₪). 3. תמצית טענות התובעת: א) כתבי הערבות שנחתמו ע"י הערבים בסוף שנת 93 ובתחילת שנת 94 (נספח ה' לתצהיר מטעם התובעת) הם לגבי כל חובות החברה ולא מתיחסים לחשבון ספציפי. ב) החשבון בסניף רוטשילד, במסגרתו נוצר החוב של חב' פרימוס לא היה חשבון חדש, אלא המשכו של החשבון שהיה בסניף סגולה, ולפיכך - כאשר בדצמבר 2000 ביקשה חב' פרימוס לחדש הפעילות בחשבון נחתמו על ידה רק מספר מסמכים שהיו חסרים, אך לא היה צורך בחתימה על ערבויות, שכן סוכם עם הנתבעים 2 - 4 כי הערבויות תשארנה בתוקף. ג) התובעת טענה כי ביום 17/1/2001 נערכה פגישה בסניף התובע עם הנתבע 2 ובמהלכה הובהר כי מתנהל אובליגו בסך 250,000 ₪ כנגד ממסרים דחויים וכנגד ערבות בעלים. 4. תמצית טענות הנתבעים: א) הנתבעים טענו כי ערבותם התיחסה רק לחשבון הישן, בסניף סגולה. החשבון מסניף סגולה הועבר לסניף רוטשילד, וסניף רוטשילד הודיע כי החשבון נסגר, ולפיכך - ממילא גם הערבויות שהתיחסו לחשבון שנסגר פקעו. ב) כאשר ביקשה חברת פרימוס לפעול בסוף שנת 2000 בסניף רוטשילד, היא ביקשה לפתוח חשבון חדש ונחתמו מסמכים לצורך פתיחת החשבון. ורק בדיעבד, התברר, כי בניגוד למבוקש, לא נפתח חשבון חדש אלא רק "הוחיה" מחדש החשבון שנסגר. ג) הנתבעים טענו, כי לא הסבו את תשומת ליבם כי מדובר באותו מספר חשבון ולא הסבו תשומת ליבם לנושא הערבויות האישיות, ואיש מהם לא הסכים שהערבויות שניתנו באשר לחשבון הישן יחולו גם על החשבון החדש. ד) הנתבע 4 - Xנתן ציין בתצהירו, כי הוא כלל לא נכח בפגישה מחודש ינואר 2001, (שבה, לפי גירסת התובעת, נאמר לנתבעים כי ערבותם תחול גם על החשבון בסניף רוטשילד) וממילא איש לא קיבל הסכמתו לכך שהערבות "תוחיה" מחדש. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהנימוקים כדלקמן: א) הניתוח המשפטי: (1) נטל ההוכחה הוא על התובעת, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". במקרה דנן, קיימים מסמכי בנק שונים וטענת המצהיר מטעם התובעת, היא כי למרות שהנתבעים קיבלו הודעה שהחשבון בסניף רוטשילד נסגר במרץ 99, הרי שהם הסכימו לכך שבשנת 2000 יפתח החשבון מחדש וכל הערבויות שניתנו במסגרת החשבון שנסגר יחולו גם על החשבון המחודש. טענות המצהיר מטעם התובעת, אינן נתמכות במסמכים, למרות שעסקינן בבנק אשר פועל לרוב באמצעות מסמכים בכתב (ראה עדותו של מר גרינברג - עמוד 4 שורות 20 - 21 לפרוטוקול); ולמעשה - הטענה ולפיה הסכימו הנתבעים ל"חידוש" ערבותם אינה מגובה בכל מסמך שהוא. על כן; יש לבחון את טענות התובעת במשנה זהירות. מה עוד, שעסקינן בעדות יחידה ועפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות יש לשקול את קבלתה בכובד ראש. ראה לענין זה, ספרו של כב' השופט קדמי, על הראיות, בעמודים 1035 - 1045. (2) על פי סעיף 2 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967: ”אין ערבות אלא לחיוב בר תוקף. על פי סעיף 5 לחוק הערבות: א) "הוקטן החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה או על פי ויתור של הנושה, מופטר הערב במידה שהופטר החייב. ג) חל בחיוב הנערב שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, משתנה חיובו של הערב לפי השינוי, אולם הברירה בידי הערב - (1) למלא ערבותו ללא שינוי. אם ניתן לעשות כן. (2) לבטל ערבותו אם השינוי היה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב". ס' 5 (ג) לחוק הערבות תשכ"ז, קובע כי מקום שחל בחיוב הנערב שינוי אחר עפ"י הסכם בין החייב לבין הנושה משתנה חיובו של הערב לפי השינוי והברירה בידי הערב לבטל את ערבותו אם השינוי היה יסודי ופוגע בזכויות הערב. בת"א (תל אביב יפו) 1391/97 זינגר ברנע נ' ז'נס קוסמטיקס תק - מח 2000 (1) 46067 נאמר: "כי המקבל על עצמו ערבות עושה כן מתוך נכונות לחשוף עצמו לתקופה מסוימת לסיכון מסוים ולשאת באותה תקופה באחריות לנערב". במקרה דנן, החשבון נסגר ונשלחה הודעה על כך לערבים, ומכאן שהסיקו ונכונה הערבים כי הערבות פקעה גם כן. Xוי נאות: ע"פ סעיף 5 ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח) חובת הXוי כוללת: א. Xוי כל פרט מהותי לגבי תוכנו, היקפו, תנאיו, ומחירו של שירות שהם נותנים והסיכונים הכרוכים בו. משלוח דוחות במועדים קבועים על השירותים הניתנים. מכח חובות אלה חב הבנק ללקוח חובת הסבר על משמעות מסמכים ועסקאות שעושה הלקוח עם הבנק, בין כלקוח ובין כערב. לפני התיקון ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח), הערב לא הוגדר כ"לקוח" או מקבל "שירות" של הבנק, ולכן לא חסה תחת הגנות חוק זה (ראה לענין זה ע"א 1304/91 טפחות נ' ליפרט, פד"י מ"ז (3) 309. תיקון החוק שנכנס לתוקף ביום 23/6/94 הוסיף את סעיף 17 א' לחוק אשר קבע כי: "הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי". ולכן במקרה דנן היה על הבנק לדווח לערבים כי חידשו את ערבותם, כשפתחו את החשבון הישן ובכלל זה ידעם בכל הפרטים הרלונטים הנכנסים לגדר "פרט מהותי". הבנק לא עמד בחובת הXוי הנדרשת ממנו ע"פ סעיף 5 לעיל, כפי שאפרט בהמשך. ב) הניתוח העובדתי: (1) האם בחודש דצמבר 2000 ביקשה חברת פרימוס לפתוח חשבון חדש או לפתוח מחדש את החשבון שנסגר בחודש מרץ 99? אין חולק על כך שבחודש מרץ 99 שלח סניף רוטשילד מכתב לחברת פרימוס ובו נכתב במפורש כי חשבון מספר 705200/82 נסגר. כאשר נסגר החשבון אופסה יתרת החוב בו. מר גרינברג, המצהיר מטעם הבנק אישר כי החשבון נסגר והיה סגור פרק זמן של כשנה. לשאלה שנשאל העד: "ש. יש שתי אפשרויות לביטול ערבות. אחת - לקבל מכתב רשמי מהבנק שהערבות בטלה, או שהאיש מקבל הודעה ורואה שהחשבון נסגר והוא אופס. האם גם אז הוא רשאי להסיק שערבותו בטלה"? השיב העד: "כן" (עמוד 6 שורות 25 - 27 לפרוטוקול). דהיינו, גם המצהיר מטעם הבנק אישר שערבים אשר קיבלו הודעה על סגירת החשבון יכלו להסיק שערבותם בטלה. מקובלת עלי גרסת הנתבעים ולפיה משקיבלו הודעה שהחשבון נסגר הם הבינו שהערבות בטלה, ועל כן מובן גם מדוע כתב נתן X -מנכ"ל חברת פרימוס ביום 3/2/2000 מכתב לבנק, ובו ציין כי הערבים הופתעו לקבל תזכורות על ערבויותיהם, שעה שהחשבון כבר סגור. יצויין ויודגש, כי כאשר נכתב המכתב (נספח ג' לתצהירו של X נתן) היה זה כ-10 חודשים לפני שחודשה פעילות חברת פרימוס בסניף רוטשילד. דהיינו - המכתב נכתב כאשר לא היתה כל יתרת חובה של חברת פרימוס בסניף הבנק של התובעת. ועל כן, אין לראות במכתב זה כמכתב שנכתב על מנת לחמוק מחבות כלשהי, כיוון שבאותה עת כלל לא היתה חבות לבנק, וממילא לא ניתן היה לדרוש מימוש של כתבי הערבות. אין חולק על כך שהבנק לא השיב תשובה למכתב - נספח ג', ומכל מקום, במסגרת הליך ההוכחות לא הוצג כל מכתב תשובה שכזה. לסיכום: חשבון בנק מספר 705200/82 נסגר בחודש מרץ 99 ומשנסגר החשבון פקעו הערבויות. (2) האם הסכימו הנתבעים לכך שערבויותיהם תחודשנה בחודש דצמבר 2000? אין חולק על כך, שבחודש דצמבר 2000 משסוכם בין חברת פרימוס ונציגי הבנק על הפעילות של חברת פרימוס בסניף רוטשילד נפתח חשבון שמספרו 705200/82. בדיוק אותו מספר של החשבון שנסגר במרץ 99! בפני ביהמ"ש לא הוצג ע"י התובעת כל מסמך ממנו עולה כי אין מדובר בפתיחת חשבון חדש אלא ב"החיאת" תיק שנסגר. אלא, מהמסמכים שכן מצאו לנכון נציגי הבנק להחתים את חברת פרימוס, עולה כי נחתמו מחדש כל המסמכים הדרושים לצורך פתיחת חשבון בנק. כך למשל נחתם ע"י חברת פרימוס מסמך "תנאים כלליים לפתיחת וניהול חשבון אשראים במט"ח ובמט"י" (חלק מנספח ט') וכן "תנאי ניהול חשבון במטבע חוץ" (נספח י'). כמו כן נחתמו מסמכים לצורך ביצוע פעולות בנקאיות באמצעות פקסמיליה - נספח י"ב, ובקשה לקבלת כרטיס אשראי - נספח ח', כמו כן נחתמו מסמכים נוספים (וביניהם נספח ט'). למרות זאת, לא מצא לנכון הבנק להחתים את הערבים על ערבויות חדשות, כיוון שלטענתו סוכם שהערבויות הקודמות תחולנה גם לגבי החשבון המחודש. תמוהה מאד בעיני גישה זו של הבנק. האם חסכנות בנייר היתה המניע לקמץ בהחתמת הערבים? מדוע היה צורך להחתים על טפסי ניהול חשבון דוקא? שכן אין חולק על כך שהחשבון בסניף סגולה כלל כבר טפסי ניהול תיקים?! אם כך - מדוע מצאו לנכון להחתים מחדש על טפסי ניהול חשבון ורק על חתימה על כתבי ערבויות ויתרו??!! מה עוד, שהרי משנסגר החשבון בחודש מרץ 99 פקעו הערבויות, ועל כן כיצד ניתן לחדשן? ומה פשוט יותר מהחתמת הערבים על כתבי ערבות חדשים??!! (3) באשר לשי נתן: ערבותו פקעה משנסגר החשבון בחודש מרץ 99. שי נתן הצהיר כי הוא לא היה כלל בפגישה שבה, כביכול לטענת הבנק הוסכם שהערבויות תחולנה על החשבון "המחודש". כמו כן, לא נכח בבנק כאשר חתמו על המסמכים בחודש דצמבר 2000. תצהירו לא נסתר. אם כך, כיצד ניתן לטעון ששי נתן הסכים לכך שערבותו תחול על החשבון שמספרו 705200/82? דרישה זו משוללת על יסוד ודין התביעה נגדו להדחות, שכן בהעדר כתב ערבות הוא אינו ערב לחובות חברת פרימוס. (4) באשר לנתן X: נתן X היה מנכ"ל חברת פרימוס והרוח החיה בהתנהלות מול הבנק. נתן X הוא זה אשר חתם בחודש דצמבר 2000 על המסמכים הקשורים בחשבון מספר 705200/82 ואני מאמינה לו שלא הבחין בכך שמדובר באותו מספר חשבון שניתן לחשבון שהועבר מסניף סגולה, אשר נסגר לאחר שלא היתה בו כל פעילות. וכי מדוע שיבחין בכך? הרי מחתימים אותו על מסמכים שגרתיים שנחתמים לצורך פתיחת חשבון. אם כך - מדוע שיחשוד כי דבר מה אינו כשורה??!! מר נתן X הכחיש את טענת הבנק ולפיה סוכם בעל פה כי הערבויות שחלו על החשבון הישן שהועבר לסניף רוטשילד יחולו גם על החשבון החדש. מסיכום פגישה שנערך ע"י עובד הבנק ביום 17/1/2001 - נספח י"ג לתצהיר התובעת, לא ניתן ללמוד כלל על כך שקימת הסכמה לכך שיש ערבויות בעלים. פקיד הבנק אכן סיכם לעצמו את הפגישה וציין כי "כיום מתנהל האובליגו בסך 250 א' ₪ כנגד ממ"ד+ ע.ב. ע"ס 200 א' ₪ שהוא הסכום המקסימלי מבחינת הסניף" אך אין זה אומר שאכן הלקוח היה מודע לכך. ה"ה X וX נתן אישרו שבפגישה דובר על כך שתיבדק אפשרות לשעבד נכס שכבר היה משועבד לבנק בגין הלוואה שניתנה לחברה אחרת אך לטענתם כלל לא דובר על כך שקימת ערבות בעלים או אפשרות לשעבד בית פרטי ששועבד על מנת שהבן ירכוש דירה. מר נתן X הוא זה שהיה, כאמור, בקשר שוטף עם הבנק. לא היתה כל בעיה לקבל ממנו ערבות לחשבון, כפי שנתן ערבויות בסניף סגולה ובסניף רמת גן של בנק לאומי, כאשר נדרש. עובדה היא שמר נתן X לא התבקש לחתום על ערבות חדשה וזאת לאחר שפקעה ערבותו משנסגר החשבון בחודש מרץ 99, ועל כן, אין כל מקום לחייבו בערבות לחובות החברה. (5) באשר לנתן X: נתן X העיד אף הוא כי הוא לא נתן כל הסכמה לכך שהערבות אשר פקעה תחול לגבי החשבון 705200/82 וזאת לאחר שנסגר החשבון בחודש מרץ 99. נתן X העיד כי אף הוא טיפל בעניני החשבונות הבנק של חברת פרימוס ומר גרינברג אישר כי נתן X היה מגיע לסניף הבנק. דהיינו - גם ממנו לא היה כל קושי לבקש לחתום על כתב ערבות. התובעת ביקשה להסתמך על "הודעה לערב בגין ערבות מתמדת לא מוגבלת בסכום" במ/1 בבש"א 107512/02) אשר נחתמה על ידי נתן X ביום 24/12/2000. באותה הודעה, נכתב בין היתר: "הואיל והבעת הסכמתך לערוב לטובת בנק לאומי לישראל... עבור חובות תשלובת פרימוס (יבוא ויצוא 1990) בע"מ... הננו מתכבדים להפנות את תשומת לבך כדלקמן:...". נתן X הסביר כי ככל הנראה, חתם על המסמכים, כפי שחתם על מסמכים נוספים, ואיש לא הסב תשומת ליבו לאמור במסמך וככל הנראה שורבב מסמך זה לתוך מסמכים נוספים, בלי שהוסבר לו על מה הוא חותם. זאת ועוד, מכתב זה מתיחס להסכמתו לערוב לחובות חברת פרימוס, אך כתב ערבות שכזה, אינו בנמצא, שכן הוא פקע, והמסמך במ/1 אינו יוצר חבות לכשעצמו. מר נתן X תמך טענתו זו, בטיעון הגיוני ולפיו, אם אכן מצא הבנק להחתים את הערבים על הודעות באשר לערבותם, מדוע לא עשו זאת גם לגבי נתן X? הרי נתן X נכח בבנק כאשר נחתמו המסמכים??!! ואם אכן הוסבר לערבים על מה הם חותמים. מדוע גם נתן X לא חתם על המסמך? 6. לסיכום: א) התובעת לא הוכיחה כי אכן הנתבעים 2 - 4 הסכימו לכך שערבויותיהם מיום 14/12/93 ו- 1/3/94 אשר ניתנו בסניף "סגולה" של בנק לאומי שהועבר לסניף רוטשילד ונסגר בחודש מרץ 99 תחולנה לגבי החשבון שהופעל/נפתח בחודש דצמבר 2000, ולפיכך משפקעו הערבויות בחודש מרץ 99 אין כל מקום לתבוע את הנתבעים 2 - 4 בגינן. ב) אשר על כן, דין התביעה להדחות. ג) התובעת תישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ.ערבות