1. השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה היא האם חתם הנתבע על כתב ערבות לחברת א. חג'אר לבנין בע"מ כטענת התובעת, או האם זוייפה חתימתו, כטענתו.   א. התובעת (להלן: הבנק) הגישה תביעה כנגד חברת א. חג'אר לבנין בע"מ (להלן: החברה) וכנגד שניים ממנהליה ביום 13.1.98 על סך של 56,404 ₪, וביום 8.3.98 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים. אחד המנהלים הוא אחיו של הנתבע, מר אגבריה רוחי (להלן: רוחי). לטענת התובעת, להבטחת תשלום חובה של החברה ערבו שלושה ערבים וביניהם הנתבע להתחייבויותיה עד לגובה של 20,000 ₪ בצירוף ריבית והוצאות גביה, וזאת עפ"י כתב ערבות שהוגש לתיק ביהמ"ש וסומן ת/2 (להלן: כתב הערבות).   אין מחלוקת כי שני הערבים האחרים לא הגישו בקשת רשות להתגונן, וכל אחד מהם חוייב ביום 30.7.00 לשלם לתובעת סכום של 14,835 ₪ בצירוף ריבית מוסכמת, הוצאות ושכ"ט עו"ד.   ב. הנתבע טען בתצהיר שצורף לבקשה לרשות להגן שהגיש בפני כב' הרשם קפלן (כתוארו דאז) כי לא חתם על כתב הערבות מעולם, וכי מעולם לא היה ערב לחברה או לאחיו רוחי, ולחיזוק דבריו המציא מסמך שנכתב על ידי רוחי בתאריך לא ידוע לפיו הנתבע מעולם לא חתם לו על ערבות כלשהיא ואין לו כל קשר עם הבנק כערב על הלוואה כלשהיא שרוחי קיבל. (נספח א' לתצהיר רוחי).   ג. כב' הרשם קפלן התיר לנתבע להתגונן, וקבע כי תצהירו ישמש כתב הגנה.    2. ראיות התביעה מטעם הבנק העיד פקיד הבנק איהאב (להלן: איהאב) אשר עמד על גירסתו כי הנתבע חתם בפניו בבנק ביום 5.3.94 על כתב הערבות, והוא אישר בחתימתו את זהות הנתבע וחתימתו על כתב הערבות בהתאם לתעודת זיהוי שהנתבע הציג בפניו. הנתבע חתם בפניו לאחר שהוסבר לו על מה מדובר, הוא רשם את פרטי הנתבע בנוכחותו ולאחר מכן החתים אותו. עוד מסר איהאב כי עפ"י הנהלים בבנק נשלחה כל שנה הודעה לנתבע כי ערבותו עדיין בתוקף, והוא מעולם לא הכחיש את ערבותו. עוד מסר איהאב כי מכתב הערבות עולה כי הערב נאיף אגבריה חתם על כתב הערבות ביום 3.3.94, ואילו הנתבע והערב יוסף אגבריה חתמו ביום 5.3.94. בתצהירו מסר איהאב כי הנתבע חייב לבנק סכום של 36,636 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 22,485 ₪. בחקירה הנגדית, משנשאל איהאב מהו סכום חובו של הנתבע כיום, השיב כי הבנק תובע מהנתבע סכום של 29,223 ₪ בלבד, וזאת בצירוף שכ"ט והוצאות.   לתצהירו של איהאב צורפו כל המסמכים הרלוונטיים לרבות כתב התביעה, המכתבים שנשלחו בדואר רשום לכל הערבים ביום 14.1.98 ובהם נאמר לכל הערבים כי הם רשאים להצטרף לתובענה כנגד החברה, אם רצונם בכך, הפעולות שבוצעו בלשכת ההוצאה לפועל וכן פרוטוקול דיון שהתקיים בפני כב' הרשם מסארווה ביום 28.10.99.   3. ראיות ההגנה א. הנתבע הצהיר כי לא ידע כלל על התביעה שהוגשה. בתקופה בה נודע לו על ענין הערבות בירר ומצא כי החתימה על כתב הערבות אינה חתימתו. הוא שאל את אחיו רוחי שהיה החייב העיקרי בתיק זה, ורוחי מסר לו כי הבנק ביקש ממנו שלושה ערבים, והוא העביר את הפרטים של שלושת הערבים לבנק. עוד מסר לו רוחי כי ימים ספורים לאחר מכן הלך לבנק עם שני הערבים הראשונים אשר חתמו על כתב הערבות, והבנק ויתר על הערב השלישי. לתצהירו צירף את האישור של אחיו רוחי. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 29.1.03, טען כי מצבו הכלכלי קשה ולכן הוא שומר לעצמו את הזכות לצרף חוות דעת גרפולוגית לתיק ביהמ"ש לפני מועד הדיון. הנתבע לא הגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו.   בחקירה הנגדית מסר כי נודע לו לראשונה על ערבותו בעת שהוזמן לביהמ"ש לכב' הרשם מסארווה. הנתבע אישר כי באותה ישיבה מסר שלאחיו רוחי יש נכסים וכי הוא מסוגל לשלם את חובו. משנשאל מדוע לא אמר לכב' הרשם שכלל לא חתם על הערבות השיב כי אמר זאת לרשם אף אם הדברים לא נכתבו בפרוטוקול. הנתבע נתבקש לכתוב מספר מילים ועשה כן בת/3. בפני הנתבע הוצגו מספר מסמכים אשר לכאורה נחתמו על ידו. הוא אישר את חתימתו על מסמך ת/5, שהוא יפוי כח שניתן לבא כוחו, אם כי טען שחתם על יפוי הכח ביד שמאל. כמו כן אישר את חתימתו על מסמך ת/6 כתב ויתור על סודיות רפואית. באשר למסמך ת/4, שהוא מסמך ויתור על סודיות רפואיות, לדבריו על אף שהוא רשום כמי שחתם על המסמך, אשתו חתמה עליו. הנתבע הגיע לביהמ"ש כשיד ימינו חבושה, ומסר כי נפצע בתאונה לפני כ- 13 חודשים וידו נחתכה. הנתבע חזר על גירסתו כי כלל לא הלך לבנק, כי הוא לא מכיר את הערב יוסף אגבריה, וכי מעולם לא ערב לאחיו.   ב. רוחי מסר תצהיר עדות ראשית בתמיכה לגירסת אחיו. לדבריו ביקש ממנו הבנק להביא פרטים של שלושה ערבים להבטחת החוב וכך עשה. פרטי אחיו של הנתבע היו אצלו, כי אחיו היה עובד בחברה שלו, ורוחי כלל לא ביקש מאחיו את הפרטים. מספר ימים לאחר מכן הלך עם שני הערבים האחרים לבנק, הם חתמו בנוכחותו על כתב הערבות, פקיד הבנק הסביר לו שאין צורך בערב השלישי. לכן לא סיפר לנתבע על מסירת פרטיו לבנק, כי ממילא לא היה צורך בחתימתו כערב.   בחקירה הנגדית חזר על גירסתו, ומסר כי הערבים היו ערבים למסגרת האשראי שקיבלה החברה, אך מעמדו בבנק היה כה חזק שלא היה צורך בערב השלישי. "אז גלגלתי הרבה כספים והייתי נכנס אצל המנהל מביאים לי את הכוס קפה אצל המנהל. לא הייתי עומד בתור כלל". (עמ' 9 לפרוט' ש' 26-27). רוחי עמד על גירסתו כי שני הערבים האחרים יוסף ונאיף אגבריה חתמו באותו יום על כתב הערבות בנוכחותו, ולא ידע להסביר מדוע נכתב שמו של הנתבע לפני שמו של יוסף. מכל מקום, הנתבע מעולם לא נתבקש על ידו לערוב לו.   רוחי לא העלה כל טענה כנגד הפקיד איהאב, ולדבריו טיפל איהאב בחברה היטב. לדבריו שילמו הוא והחברה חלק מהחוב, לרבות לאחר שנמכר רכב שהיה בבעלות החברה.   4. דיון: אני רואה להעדיף את גירסת הבנק על פני גירסת הנתבע וגירסתו של רוחי. השאלה היחידה אשר לגביה ניתנה רשות להתגונן היא שאלת החתימה על כתב הערבות.   א. מהימנה עליי עדותו של הפקיד איהאב כי הנתבע חתם בפניו, לאחר שזיהה אותו על פי תעודת זהות, וזאת ביום 5.3.94. אינני רואה לייחס משמעות לכך שלא זכר את הנסיבות המדוייקות בהן החתים את הנתבע, והסתמך על כתב הערבות. מדובר בפקיד בנק ותיק, אשר פעל במסגרת תפקידו, ולא ניתן לצפות כי יזכור כל פעולה שביצע מול כל לקוח.   ב. לעומת זאת עדותו של הנתבע אינה משכנעת ואינני מקבלת את גירסתו כי לא חתם על הערבות. הנתבע העיד כי בדק את כתב הערבות, ומצא כי החתימה אינה שלו, מאחר שהוא כותב את האות א' באופן שונה מהאופן שנכתב בחתימתו על הערבות. ואולם, הנתבע לא הצליח להסביר כיצד דומה חתימתו על מסמכים אחרים, לרבות ת/5 ו- ת/6 לחתימה על כתב הערבות, ומדוע שם נכתבה הא' בדיוק כמו בכתב הערבות. יתר על כן, בתצהיר העדות הראשית שונה חתימתו של הנתבע מחתימתו על המסמכים האחרים שהוגשו ואשר את חתימתו עליהם אישר, וגם האופן בו נכתבה האות ל' שונה לחלוטין מכתב הערבות, מת/5 ו- ת/6 ואפילו מהפתק שנכתב על ידו בבית המשפט וסומן ת/3. רוחי מסר וגירסתו לא נסתרה כי הנתבע עבד אצלו בחברה, וענין זה אף מחזק את גירסת הבנק, שהרי מדובר באדם שפרנסתו היתה תלויה באחיו רוחי, וסביר להניח שהיה מעוניין לסייע בידו ובכך גם לעצמו.   ג. גם גירסתו של רוחי אינה מתיישבת עם כתב הערבות שהוא מסמך בכתב. לכאורה חתם הערב נאיף אגבריה על כתב הערבות ביום 3.3.94, ויוסף אגבריה ביום 5.3.94, וגירסתו של רוחי כי הלך עם שניהם באותו יום לבנק לחתום על ערבות נסתרת על פניה. לכאורה, אכן הלך רוחי עם שני ערבים באותו יום לחתום על כתב הערבות, ואולם הערבים היו יוסף והנתבע עצמו, והיום בו הלכו השלושה לבנק היה 5.3.94.   ד. גירסתו של איהאב מחוזקת גם בהתנהגותו של הנתבע בפני כב' הרשם מסארווה, שם לא זאת בלבד שלא טען דבר לענין ערבותו, אלא אף מסר פרטים לגבי רכושו של אחיו ואמר שהוא יכול לשלם את החוב, מאחר שיש לו נכסים. דברים אלה מצביעים על כך כי הנתבע היה מודע לערבותו, ואף היה מודע לכך כי אם אחיו רוחי ישלם את חובו, לא יוטל עליו הנטל. חזקה על הפרוטוקול כי הוא משקף את דברי הנתבע בפני כב' הרשם מסארווה, והדבר מעיד על כך כי טענת הזיוף נולדה לאחר מכן. אין משמעות לכך שהנתבע לא הבין את המונח מיצוי הליכים, ומכל מקום הבין היטב את מהות השאלה שנשאל, ולאיזה צורך התקיים הדיון בפני כב' הרשם מסארווה. ה. האופן בו נכתבו שמותיהם של הערבים תומך אף הוא בגירסת הבנק, ולכאורה לא סביר שאיהאב כתב את שמו של הנתבע אשר לא התייצב בפניו לפני שמו של יוסף אשר התייצב בפניו. הנתבע לא הזמין לעדות את שני הערבים הנוספים, אשר היו נתבעים בתיק זה, ואי הזמנתם מוחזקת כנגדו.   הכלל הוא כי המנעות בעל דין מלהביא ראיה העומדת לרשותו, מחזקת ומוסיפה משקל לראיות יריבו. המנעות זו, עפ"י כללי ההגיון, יכול שתשמש יסוד למסקנה, כי הראיה לא תועיל לאותו בעל דין אלא תזיק לו, שאילו היתה מוציאה צדקתו לאור, על שום מה לא הביאה? (וראה ע.א. 620/74 פ"ד ל' (1) עמ' 218; וכן ראה ע.א. 27/91 תק'-על' כרך 95 (1) עמ' 1591). "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשש כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". ע.א. 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה' (4) עמ' 651 בעמ' 658-659 שם מצוטטים גם דבריה של כב' השופטת בן פורת בע.א. 240/77 נ' פרפורי פ"ד לד' (1) עמ' 701:   "אי הזמנתם להעיד (של עדים רלוונטים) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גירסת המשיבה".   גירסתו של איהאב כי פרטי הערבים נכתבו בנוכחותם לא נסתרה, ואני מאמינה לו כי כתב את שמו של הנתבע בעת שהנתבע התייצב בפניו.   "... קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד חתימה (ראה א' הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א', תש"ל) 144...; שניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל בעמ' 145-144); והשלישית, על ידי עדותו ש מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (Cross, suprta).   המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. מכיוון שכך, אין לקבל את התיזה לפיה בעצם הגשת המסמך הרים הבנק את הנטל להראות, כי לכאורה החתימה המופיעה בו שייכת למשיבה השלישית. בהסכמת המשיבה השלישית ובא כוחה להגשת המסמך אין כדי לשנות מצב דברים זה. דברים ברוח זו אומר המלומד הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144... ... לעניין זה לא מצאתי ממש גם בטענה שהמשיבה השלישית לא הגישה תלונה במשטרה על זיוף חתימתה: לא מוטלת עליה כל חובה לעשות כן, ואין לעובדה זו משקל ראייתי מכריע היכול להשמיט את הבסיס מתחת לטענתה לעניין החתימה על ת/4. לפי הטענה השנייה, השוואת החתימה על ת/4 לחתימות, אשר מוסכם על הכל כי הן שייכות למשיבה השלישית, מגלה "דמיון רב מאד" ביניהן, מכאן שהחתימה על ת/4 אמיתית. הבנק לא הציג לעניין זה חוות דעת של גרפולוג, ובהקשר זה נתגלעה בין בעלי הדין מחלוקת בדבר הצורך בחוות דעת להוכחת אמיתות החתימה. בסוגייה זו הלכה היא מלפנינו, כי בית המשפט רשאי להזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים "ידע והתמצאות מדעיים או טכניים" (ד"נ 20/85 בכרי ואח' נ' קלדון ואח' (18), בעמ' 465), ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימוש ממש..." (ע"פ 352/71 טל נ' מדינת ישראל (19), בעמ' 112), ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה. מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה ביהמ"ש הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעתו זו עם שאר הראיות שבתיק (ראה ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ (20), בעמ' 719). ביהמ"ש הוא גם זה המחליט אם - בנסיבות העניין - חיוני לשמוע עדות מומחה שהרי אין חובה גורפת על ביהמ"ש להזקק לעדות כזאת (ד"נ 20/85 (18) הנ"ל, בעמ' 465; ע"א 86/58 פהום נ' רוזפלד (21) בעמ' 478), וביהמ"ש רשאי להשוות בין החתימות בעצמו. השוואת חתימתה של המשיבה השלישית על ת/4 לחתימות על מסמכים שונים אשר אמיתותן אושרה על ידיה, אינה מגלה תמונה ברורה כל עיקר בדבר קיומה של זהות בין החתימות. קיימת בין החתימות שונות ניכרת, אשר אינה מעידה בהכרח על כך שהחתימה על גבי ת/4 הינה זיוף, אך די בה כדי לשלול את המסקנה כי בעצם ההשוואה בין החתימות על גבי המסמכים הרים הבנק את נטל השכנוע המוטל עליו לעניין זה..." (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים ואח' פד"י מ"ז (3) עמ' 240, בעמ' 261 ולסירוגין עד עמ' 263).   איש מן הצדדים לא המציא חוות דעת גרפולוגית. התובעת לא היתה זקוקה לה מאחר שהוכיחה את חתימתו של הנתבע בעדות ישירה. גם המסמכים האחרים אשר הוצגו בפניי מצביעים על כך כי הנתבע נהג לחתום חתימות דומות לזו שבכתב הערבות, ודי בעיון שטחי במסמכים אלה כדי לראות שטענתו לגבי האות א' אשר נכתבה בצורה אחרת, אין לה על מה שתסמוך. הנתבע בחר אף הוא שלא להגיש חוות דעת גרפולוגית, וכנראה שלא בכדי.   5. נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי הנתבע חתם על כתב הערבות ביום 5.3.94.   6. סכום החוב. איהאב העיד במפורש: "אנו תובעים היום סך של 29,223 ₪. זה מה שאנו תובעים היום מהנתבע" (עמ' 5 ש' 7). דברים אלה נאמרו לאחר שאיהאב עיין בתצהירו שנחתם ביום 27.10.02, בסעיף 11 והיה מודע לאמור בו. אין מחלוקת כי נגד הערבים האחרים ניתן פסק דין עוד בשנת 00', וכי גם רוחי שילם חלק מהחוב. איהאב לא נתבקש להבהיר כיצד חישב סכום זה, ולכן אני רואה להניח כי זהו הסכום שחייב הנתבע. בסיכומיו ביקש הבנק להעדיף את המסמכים שצורפו לתצהירו של איהאב לרבות גליון החשבון בתיק ההוצל"פ. אינני רואה לקבל את בקשת הבנק. המסמכים צורפו לתצהירו של איהאב, ואם עפ"י גירסתו של איהאב חובו של הנתבע נמוך מהרשום במסמכים שצורפו לתצהירו, אני רואה להעדיף את דבריו בביהמ"ש, בעיקר משלא נסתרו ולא נתבקשה כל הבהרה לגביהם.   7. נוכח כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 29,300 ₪ בצירוף ריבית מוסכמת כמפורט בסעיף 11 לכתב התביעה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.   בנוסף לכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לבנק הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הוכחת חתימהמסמכיםערבות