1. התובעת הינה חברה העוסקת בביצוע שליחויות המבוצעות באמצעות שליחים רכובים על גבי קטנועים. בכתב התביעה טוענת התובעת כי לנתבע שהחל לעבוד אצלה ביום 18.9.00 הוצמד קטנוע מס' רישוי 23-566-47 (להלן:"הקטנוע") ומכשיר קשר מירס. לאחר 4 ימי עבודה בלבד, ביום 24.9.00, נעלם לפתע הנתבע עם הקטנוע ומכשיר הקשר מבלי להודיע דבר לתובעת. התובעת טוענת כי אנשיה ביקרו בכתובת הנקובה בטופס 101 שמילא הנתבע עם קבלתו לעבודה, התקשרו למכשיר הטלפון הנייד שלו, אולם, הוברר להם כי הכתובת הנקובה בטופס 101 אינה נכונה וכי מכשיר הטלפון הנייד אינו זמין באופן קבוע. בעקבות ההעלמות התובעת הגישה תלונה למשטרת ישראל . ביום 3.10.00 נודע לתובעת כי הקטנוע נגרר לחניון משטרת התנועה בבני ברק כשהוא במצב ניזוק עקב תאונה. התובעת קיבלה לחזקתה את הקטנוע וגררה אותו למוסך. התובעת טוענת כי נגרמו לה נזקים עקב מעשיו ומחדליו של התובע כגון : נזק ישיר לקטנוע, הוצאות בגין גרירת הקטנוע ואיחסונו, נזקים בגין אובדן תעודות המשלוח ללקוחות שהיו בידי התובע ואבדו, הוצאות לטסט חוזר, אובדן אפשרות לבצע שליחויות עקב העדרות הקטנוע, עוגמת נפש ותשלום זמן אויר עבור מכשיר הקשר וכן עבור שימוש במכשירי טלפון נייד במקום מכשיר הקשר. בסה"כ נזקי התובעת הנטענים הינם בסך 18,180 ₪ בצרוף מע"מ. 2. הנתבע בכתב הגנתו טען כי כתובתו בעת עבודתו אצל התובעת היתה בתל אביב וכי כתובתו בת.ז. הינה כתובת סבתו. לדבריו, כאמור בתעודת חדר המיון שצורפה, נפגע הנתבע בתאונה עם הקטנוע ביום 25/900, נחבל בחלקי גוף שונים. צורף טופס מד"א לגבי פינוי הנתבע לבית החולים מתאריך 25.9.00 ובו נזכר מס' הרישוי של הקטנוע עמו ארעה התאונה וגם בדיווח אודות התאונה מצויין מספר הרישוי של הקטנוע. 3. בתצהיר עדות ראשית של מנהל התובעת נאמר כי הנתבע נעלם ביום 24.9.00 עם הקטנוע ומכשיר הקשר, מבלי לבקש רשות ומבלי להודיע דבר והוא לא אותר. רק כאשר אותר האופנוע בידי המשטרה ושוחרר, ביום 4.10.00, הופיע לפתע הנתבע במשרד התובעת ומסר למנהל התובעת את מסמכי הקטנוע. לדבריו של מנהל התובעת "כשארשת של אדישות וחוסר איכפתיות על פניו". בתצהיר נוסף מטעם התובעת של מר פוקס מציין הוא שניסיון איתור הנתבע שערך שנכשל. המצהירים מטעם התובעת מפרטים באריכות את הנזקים שנגרמו לתובעת. 4. הנתבע בתצהיר עדות ראשית מציין כי החל לעבוד אצל התובעת ביום 18.9.00 וביום 25.9.00, לאחר שסיים סיבוב של שליחויות על הקטנוע, קיבל הודעה מהתובעת לחזור למשרד. בדרכו חזרה, ברח' ישראל בק, מרחק קצר מהמשרד, נפגע מרכב שיצא מרח' הנציב ואשר נסע בניגוד לכוון התנועה המותר. כתוצאה מכך הועף מן הקטנוע, נפל על הכביש ונחבל בראשו ובגבו כאשר הרכב הפוגע נמלט. לדבריו, אין הוא יודע כמה זמן היה שרוע על הכביש, אך בשלב מסויים שפכו עליו עוברים ושבים מים הגיע אמבולנס שהעבירו לבית החולים איכילוב. עם שחרורו מבית החולים, נסע לביתו ברח' זימן 10 בתל אביב, מקום בו הוא מתגורר עד היום. הנתבע מציין כי שכב בביתו עד ליום 4.10.00 בשל כאבי ראש וגב וסחרחורות, שלא איפשרו לו לקום ממיטתו ואף נמנע מללכת לקופת חולים בשל מצבו. הטלפון הנייד שהיה ידוע לתובעת נשבר בתאונה ולכן לא היה זמין. מכשיר הקשר אף הוא נשבר כתוצאה מכך שהועף בשעת התאונה. לדבריו, האופנוע נגרר על ידי המשטרה לאחר התאונה ולא ידוע לו מאומה אודותיו. ביום 4.10.00 הגיע למשרד התובעת חבול וחבוש לאחר שחברתו הובילה אותו למשרד התובעת ואז ביקש סליחה שנבצר ממנו להודיע על התאונה קודם לכן. לדבריו מסר להם את ניירות הקטנוע שברשותו. באותו רגע, מנהל התובעת איים עליו שיסבול בשל כך שלא יצר קשר עם התובעת לאחר התאונה. 5. התובעת הגישה כראיה את עותק תיק המשטרה לפיו נגבתה עדות מהנתבע ביום 25.9.00 בשעה 17.20 בבית חולים איכילוב ובהודעה במשטרה מציין כי עוברים ושבים אשר טיפלו בו שאלו אם להזמין גרר והוא השיב בחיוב. בחקירתו הנגדית מציין מנהל התובעת - מר פוקס כי הנתבע סיים עבודתו ביום חמישי ה- 21.9.00 ובגמר יום העבודה כמקובל נסע עם הקטנוע הביתה. ביום ראשון ה- 24.9.00 לא הופיע הנתבע לעבודה. מנהל התובעת מציין כי פעם אחת ביקר בכתובת של הנתבע ברח' זימן שם פגש זקנה שלא הכירה את הנתבע ואין לו מושג אם דפק בדלת או צלצל באינטרקום, לאור עבור הזמן. באשר לחיוב הלקוחות אותם מחייבים לפי השוברים - בונים. כאשר נשאל העד כיצד מחייבים לקוחות עם השוברים אובדים או מתרטבים , מציין המנהל כי אם לא עברו יותר מידי ימים ניתן לשחזר אותם. יש שליחים שמביאים את הבונים למשרד פעם ב- 10 ימים. לגבי הנזק שארע לקטנוע מציין העד כי לקטנוע לא היה ביטוח מקיף, לאור הסכום הגבוה של הפרמיה והקטנוע תוקן במוסך, אולם אין בידו את חשבון התיקונים אלא את הצעת המחיר של המוסך שעותק ממנה צורף לכתב התביעה. כמו כן הודה העד כי לא שילם לנתבע שכר עבודה בגין הימים שעבד והודה כי לא ניסו לאתר את נתבע לפי הכתובת של מסוף המשטרה בדיווח אודות התאונה. מר בן בסט גיל, שגם הוא אחד ממנהלי התובעת, מציין כי תשלומי הלקוחות נעשים על סמך השוברים החתומים, אולם קיים רישום של הקריאות לביצוע השליחויות. לדבריו, בעקבות התאונה "לא העזתי לפנות ללקוחות שישלמו לפי הבונים החסרים, התביישתי מהלקוחות". העד העיד: "ב- 4.10 ידעתי שהנתבע עשה תאונה, ביום שבו הוא הגיע למשרד עם צווארון לקיבוע". 6. הנתבע העיד כי התגורר ברח' זימן 10 בתל -אביב עד יולי 2003 יחד עם שותפים, כאשר לכל אחד חדר. הוא התגורר בצד שמאל של הבניין הצד השני מדירתה של הזקנה אותה ביקרו אנשי התובעת, ואשר שם לא איתרו את הנתבע. לדבריו, עבד ביום ראשון 24 לחודש, וכן ביום 25 לחודש. הנתבע ציין בעדותו כי המדובר היה בתאונת "פגע וברח" במהלך עבודתו והוא הבין מהשוטר שמאחר והאופנוע אינו שייך לו, המשטרה תודיע לתובעת אודות התאונה. הנתבע העיד כי הבונים היו יחד עמו על גבי האופנוע ובעקבות הנפילה היה מבולבל הנתבע התנצל בבית המשפט על כך שלא הודיע לתובעת קודם אודות התאונה והצהיר כי אין הוא תובע שכר עבודה מהתובעת בגין ימי עבודתו. 7. סבור אני, כי תביעה זו הייתה מוטב שלא הייתה מוגשת. הנתבע עובדה של התובעת, נפגע בתאונת דרכים בשעות העבודה ונלקח באמבולנס לבית חולים. ברור כי אדם צעיר המעורב בתאונת דרכים בה נפגע נזק גוף, אינו חייב לשים בראש מעייניו את מצבו של הקטנוע ואת גורלו של מכשיר הקשר והבונים שהיו בו. מתצהירי התובעת למדים כי הנתבע עבד עד ליום התאונה, דבר זה ניתן ללמוד גם מבקשת ראשות ערעור 2271/01, בו נכתב על ידי התובעת כי הנתבע לא הופיע לעבודה רק ביום 25/9/00 וכי עבד עד ליום 24/9/00. מכאן, שאין לקבל את עדותו של מר נתנאל פוקס, אשר העיד כי היום האחרון שבו עבד הנתבע היה ביום 21/9/00. היעלמותו של שליח אינה דבר יוצא דופן בעסקה של התובעת. העיד על כך מר בן בסט: "בדרך כלל אנו נותנים צ'אנס לשליח שנעלם וזה לא קורה הרבה, נותנים לו יום יומיים ואפילו שלושה ימים". (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 22-23). מכאן עולה המסקנה שלא ברור על מה תלין התובעת, כאשר נעלם שליח מסיבה מוצדקת, באשר נפגע הוא מתאונת דרכים. דומני, כי במקרה זה מבחינה מוסרית, מן הראוי היה שאנשי התובעת יברכו את הנתבע על כך שנפגע הוא אך קלות, ולא מעבר לכך. אולם במקרה זה "הברכה" הינה תביעה בגין נזקים אשר בלשון המטעה אציין כי לא הוכחו. את הנזק לאופנוע היה באפשרות התובעת להוכיח באמצעות החשבונית בגין התשלום ששילמה למוסך ודבר זה לא עשתה. הצעת המחיר שצירפה אינה רלוונטית משהייתה הוצאה כספית בפועל והיא זו המגבשת את הנזק לאופנוע. את הגרירה של האופנוע הייתה צריכה התובעת לבצע בין אם הודיע הנתבע על התאונה ובין אם לאו, ולכן גם בכך לא חייב הנתבע. אין בהסכם העבודה, שתוכנו לא הוכח, מאומה לגבי אחריות הנתבע לרכוש התובעת ולגבי אובדן השוברים (הבונים). משהעיד מנהל התובעת כי בשעתו ניתן היה לשחזר את השליחויות שביצע הנתבע, היה עליה לעשות כן ולו מחמת חובת התובעת להקטין את הנזק. משהעיד מנהל התובעת כי היא התביישה לעשות כן, מה לה כי תלין על הנתבע? התובעת לא המציאה ראיות באשר לנזק שנגרם לה כתוצאה "מהיעלמותו" של הנתבע יחד עם הקטנוע ומשום כך לא הוכיחה רכיב זה של הנזק. בית המשפט רשם את הצהרתו של הנתבע כי אין ברצונו לתבוע את התובעת בגין שכר העבודה המגיע עבור הימים הבודדים שעבד ודי בכך כדי לפצות את התובעת בגין נזקים שבוודאי אין הנתבע חב בהם. לאור האמור, נדחית התביעה. התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.קטנוע