דוגמא לכשלון תמורה מלא

השאלות השנויות במחלוקת. א. האם התובעת אוחזת כשורה ? ב. האם התובעת אוחזת בעד ערך? 1. עובדות המקרה ראשיתה של תביעה זו היא בקשה לביצוע שטרות, שני שיקים, האחד על סך 67,275 ₪, והשני על סך 14,040 ₪ אשר נמשכו על ידי הנתבעת לפקודת דוד X (להלן: X) ואשר זמן פרעונם 25.3.99 (להלן: השיקים). ניתנה הוראת ביטול לשני השיקים. התביעה הוגשה על ידי התובעת אשר קיבלה לטענתה את השיקים מדוד X כנגד הלוואה שנתנה לו, ועל גב השיקים יש שתי חתימות, האחת "דוד X" והשניה "לייט ס.ל. השקעות בע"מ". 2. הנתבעת טענה מפי מנהלה, יצחק X (להלן: X), כי השיקים נמשכו לפקודת X ונמסרו לו על חשבון עבודות שהיה אמור לבצע באתר בו עבדה הנתבעת בנווה שאנן בחיפה (להלן: האתר). X עזב את האתר בטרם ביצע את כל העבודות שבגינן קיבל את השיקים, לאחר שנפתחה חקירת מע"מ, במהלכה התברר כי המע"מ שנגבה מהנתבעת לא הועבר מעולם לרשויות המס, ורשויות המס ראו בחשבוניות שהוצאו על ידי X כחשבוניות פיקטיביות. X לא ביצע את העבודות בפועל אלא מסר אותן לאחר (להלן: האחר), ובפועל בוצעו באתר עבודות בהיקף של 327,800 ₪ בתוספת מע"מ כמפורט בנספח שצורף לתצהירה של הנתבעת. הנתבעת שילמה לX סך של 414,800 ₪ בתוספת מע"מ כמפורט בנספח שצורף לתצהירה, ובסה"כ שולם עודף של 101,790 ₪ עבור עבודות שטרם בוצעו. עוד טענה הנתבעת כי X שימש כ"איש קש" עבור אחר, ולא היה זכאי לקבל את תמורת השיק. הנתבעת טענה כי אותו אחר זייף את חתימתו של X, וכי החתימה שונה מחתימתו על ההסכם שנחתם עם הנתבעת (להלן: ההסכם), וכי X לא חתם כלל על השיקים ולא נעשתה כל הסבה כדין. הנתבעת הוסיפה לחלופין כי התובעת אינה אוחזת כשורה מאחר שהיתה מודעת לנסיבות שפורטו לעיל. X מסר כי השיקים נמסרו לX בתחילת ינואר 99', וחקירת המע"מ החלה מספר ימים לאחר מכן. הנתבעת שילמה קנס כבד למע"מ בסוף מרץ 99'. 3. השאלות השנויות במחלוקת. א. האם התובעת אוחזת כשורה ? ב. האם התובעת אוחזת בעד ערך? ג. האם קיים כשלון תמורה מלא בגין השיקים נשוא תיק זה ? 4. האם התובעת אוחזת כשורה? הנתבעת טוענת כי התובעת לא קיבלה את השיקים בתמורה ובתום לב, וכי השיקים לא הוסבו לה כלל. לפיכך אינה אוחזת כשורה, וכל הטענות שעומדות לנתבעת כנגד X עומדות גם כנגד התובעת. א. האם חתם X על השיקים ? X הצהיר כאמור כי החתימה על גב השיקים אינה דומה כלל לחתימתו של X על ההסכם, ולכן X לא הסב את השיקים לטובת התובעת. גם עד נוסף מטעם התובעת, המהנדס יורי (להלן: יורי) הצהיר כי עבד כמהנדס האתר של הנתבעת, וכי X חתם בנוכחותו על ההסכם, לאחר שזיהה אותו באמצעות תעודת הזהות שלו. חתימתו של X על ההסכם שונה באופן מהותי מהחתימה על השיקים. מנהל התובעת לואי X(להלן: לואי) מסר תצהיר לפיו "בחודש 2/99 או בסמוך לכך נתתי לדוד X הלוואה בסך 80,000 ₪ בערך וזאת בתמורה לשיקים נשוא התביעה בתיק הנ"ל. X חתם על גבי השיקים בפניי, והחתימה המופיעה הינה חתימתו". (ראה סעיפים 3 ו- 4 לתצהיר לואי). X לא זומן למתן עדות על ידי מי מן הצדדים. "... קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד חתימה (ראה א' הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א', תש"ל) 144...; שניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל בעמ' 145-144); והשלישית, על ידי עדותו ש מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (Cross, suprta). המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים ואח' פד"י מ"ז (3) עמ' 240, בעמ' 261). משהצהיר לואי כי X חתם על השיקים בנוכחותו, די בכך כדי להוות ראיה לכאורה לחתימתו של X, ולו רצתה הנתבעת להוכיח כי החתימה אינה חתימתו של X היתה צריכה להזמינו או להגיש חוות דעת של גרפולוג. עם זאת מעיון שטחי בחתימות עולה כי המילים "דוד X" על גב השיקים נכתבו באופן שונה לחלוטין מחתימתו של X על ההסכם, אשר הינה "קשקוש" בצירוף חותמת של דוד X. אמינות גירסתו של לואי תבחן בהמשך. X העיד כי בפועל בוצעה העבודה על ידי מנהל עבודה בשם מוחמד קעדאן, כי יש קשר בין מנהל התובעת לבין אותו מוחמד קעדאן, ומדובר בקנוניה שנועדה להוציא מהנתבעת כספים, לאחר ששילם קנס למע"מ. עם זאת, אישר X כי לא דיבר עם X אחרי פרשת המע"מ, כי X לא אמר לו שהחתימה על השיק אינה חתימה שלו ולא אמר לו לבטל את השיקים. לגירסת X, נתן הוראה לבטל את השיק לפני זמן פרעונו לאחר פרשת המע"מ. ב. נשאלת השאלה האם נתקבל השיק בתמורה ובתום לב על ידי התובעת ? לואי העיד כי התובעת עוסקת במתן הלוואות, אך לא ידע לומר כמה הלוואות נותנת התובעת בשנה, בחודש או בשבוע. התברר כי התובעת נותנת הלוואות תמורת שיק המתקבל מהלווה, כי התובעת אינה נוהגת לערוך הסכמי הלוואה וכי היא מחתימה את הלווה רק על השיק עצמו. בתשובה לשאלה אמר לואי: "אין לי הסכמי הלוואה. אנחנו לא נותנים הלוואות אלא פריטת שיקים. אני נותן הלוואות ואמרתי זאת בפירוש". (עמ' 6 לפרוט' ש' 6-8). לואי לא ידע לומר מהו אחוז הריבית שהתובעת מקבלת לחודש, ומסר כי מדובר בין 3%-4.5% בחודש. הוא לא ידע להסביר כיצד הסכים לקבל עמלה של 1593 ₪ בלבד תמורת הלוואה של 80,000 ₪ לתקופה של מספר חודשים, כאשר סכום זה פחות מ- 1% לחודש, ואף לא הבין את השאלה כיצד הוא מסביר את העמלה הנמוכה. לואי לא ידע לומר מתי נמסרה הלוואה לX, ואמר כי ההלוואה ניתנה בתחילת ינואר 99' והוא לא זכר תאריך מדוייק. הוא גם לא זכר לומר לכמה ימים נתן לX את ההלוואה. לדבריו יש לו מסמכים של ההלוואה אך לא בביהמ"ש. "במסמך הזה כתוב מה סכום השיקים ומספרי חשבון של החברה, מספר השיק והחתימה שלו וכמה זה עמלה שהיתה". (עמ' 6 לפרוט' ש' 15-16). לאחר מכן תיקן עצמו ואמר כי העמלה יכולה להיות גם פחות מ- 3%. גם סכום ההלוואה ומועדה אינו ברור. בתצהירו של לואי, אשר נערך במשרד בא כוחו, בתנאים בהם לא היה ללואי כל קושי לברר את הסכום והתאריך המדוייק מסר: "בחודש 2/99 או בסמוך לכך, נתתי לדוד X הלוואה בסך 80,000 ₪ בערך, וזאת בתמורה לשיקים נשוא התביעה בתיק הנ"ל". (סעיף 3 לתצהירו). לואי אישר כי מוחמד Xאשר היה מנהל עבודה של X הוא אביו, אך לגירסתו הוא אינו מדבר עימו מזה 7 שנים. עוד אישר לואי כי נחקר בגין פרשת המע"מ בענין השיקים באותם ימים, ואמר שאינו מכיר את הנתבעת כלל. הנתבעת טענה כי התובעת אינה עוסקת במתן הלוואות, והעברת השיק על ידי X לתובעת נועדה ליתן לתובעת כסות של אוחזת כשורה. ג. גירסתו של לואי לענין ההלוואה שנתנה התובעת לX אינה משכנעת כלל. לא סביר כי מנהל תובעת אשר עוסקת בהלוואות אינו יודע את היקף עסקיה, אינו יודע את הסכום המדוייק של הלוואה שניתנה, את התאריך המדויק בו ניתנה, את הריבית והעמלות שניגבו, ושאר התנאים בהם ניתנה ההלוואה, לרבות השאלה מה קורה אם ההלוואה אינה מוחזרת. אינני מאמינה ללואי כי נתן הלוואה בסך 80,000 ₪ לX מבלי לערוך הסכם כלשהוא, מבלי לסכם את הריבית המגיעה לו, ועל בסיס העמלה הנמוכה באופן משמעותי מהריבית הנטענת על ידי לואי עצמו. לפי חישוב שטחי עולה כי הריבית לחודשיים וחצי עמדה על פחות מ- 2%, בעוד שהתובעת נהגה לקבל מינימום 3% לכל חודש. לואי לא ידע לומר מתי ניתנה ההלוואה לX, וכל ההתקשרות ביניהם נותרה עלומה ומעורפלת. יתר על כן, בתצהירו מסר לואי כי ההלוואה ניתנה בחודש 2/99 ואילו בחקירה הנגדית, לאחר ששמע את גירסתו של מנהל התובעת כי השיקים נמשכו ב- 1/99, מסר כי ההלוואה ניתנה בחודש 1/99. אין מדובר בארוע מקרי אשר מנהל התובעת היה עד לו, אלא בעיסקה הנתמכת במסמכים, ואשר יש צורך להוכיחה באופן מדוייק. קשה להתעלם מהעובדה כי מנהל העבודה של X היה אביו של לואי, ואין מדובר בצד שלישי תם לב אשר אינו מודע ליחסים החוזיים שבין X לנתבעת. התובעת בחרה שלא להזמין את X למסירת עדות לענין נסיבות מסירת השיק. אין כל טענה בדבר קיומו של סכסוך כלשהוא בין X ללואי, ולא היתה לתובעת כל מניעה להזמין את X להעיד בדבר הנסיבות בהן מסר X את השיק לתובעת, ועל ההלוואה שקיבל מהתובעת, אם קיבל. ממילא, לטענת התובעת יש נגדו פסק דין, ולא היה לX כל קושי להעיד כי קיבל הלוואה מהתובעת, אם אכן קיבל הלוואה כזו. הכלל הוא כי המנעות בעל דין מלהביא ראיה העומדת לרשותו, מחזקת ומוסיפה משקל לראיות יריבו. המנעות זו, עפ"י כללי ההגיון, יכול שתשמש יסוד למסקנה, כי הראיה לא תועיל לאותו בעל דין אלא תזיק לו, שאילו היתה מוציאה צדקתו לאור, על שום מה לא הביאה? (וראה ע.א. 620/74 פ"ד ל' (1) עמ' 218; וכן ראה ע.א. 27/91 תק'-על' כרך 95 (1) עמ' 1591). "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשש כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". ע.א. 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה' (4) עמ' 651 בעמ' 658-659 שם מצוטטים גם דבריה של כב' השופטת בן פורת בע.א. 240/77 נ' פרפורי פ"ד לד' (1) עמ' 701: "אי הזמנתם להעיד (של עדים רלוונטים) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גירסת המשיבה". בנסיבות הענין, מאחר שגירסתו של לואי אינה מהימנה עליי, לא שוכנעתי כי ניתנה התמורה הנטענת בעד השיק וכי הוא הועבר בתום לב לתובעת. עוד יאמר כי נוכח הפרכות והתמיהות בגירסתו של לואי, ספק גדול אם אכן החתימה על השיקים היא חתימתו של X. לפיכך אני קובעת כי התובעת אינה אוחזת כשורה. 5. האם התובעת אוחזת בעד ערך? משלא שוכנעתי כי התובעת נתנה לX סך של 80,000 ₪ או סכום כלשהוא כהלוואה או בעד השיק, אני קובעת כי התובעת אינה אוחזת בעד ערך, והנימוקים שעומדים בבסיס ההחלטה כי התובעת אינה אוחזת כשורה עומדים גם לענין זה. הנתבעת הפנתה את ביהמ"ש לפסק דין בת.א. 74069/98 בביהמ"ש השלום בתל אביב, בנק אוצר החייל בע"מ נ' חיים אהרוני, מפי כב' השופטת ברון, ואולם באותו ענין לא היתה מחלוקת בדבר מתן הערך, ולכן פסק הדין אינו רלוונטי. 6. כשלון תמורה אפילו אין התובעת מחזיקה בשיקים כאוחזת כשורה או אוחזת בעד ערך, היא עדיין אוחזת בשיקים. הנתבעת זכאית להעלות את כל טענות ההגנה העומדות לה כנגד X כנגד התובעת, ואולם אם טענות ההגנה של הנתבעת יידחו, עליה לפרוע את השיקים לאוחזת. X הצהיר כאמור כי השיקים נגועים בכשלון תמורה מלא. בחקירה הנגדית של X ושל יורי התברר כי הסכום המוסכם על פי ההסכם עמד על 150,000 ₪ בצירוף מע"מ בשל עבודות הטיח שהיה על X לבצע בכל אחד מהבניינים, וכי היקף העבודה היה בנין אחד עד שלושה בניינים. עוד הוסכם כי בסוף כל חודש יגיש X חשבון עבור עבודות משולמות שביצע בחודש שעבר והתשלום יבוצע שוטף פלוס 45. ואולם לגירסת X, שולמו לX תשלומים על פי פניותיו לנתבעת, והם כללו גם מקדמה על חשבון עבודות שהוא היה אמור לבצע, מאחר שהוא היה צריך לשלם לפועלים שלו. לדברי X "תמיד קיבל מקדמה על חשבון, רואים לפי הכמות שביצע" (עמ' 4 לפרוט' ש' 12). X העיד כי כאשר עזב X את האתר הוא נבהל, ואז התחיל הסיפור עם המע"מ והוא הבין כי יש בעיה עם X. למיטב זכרונו הוא ביצע יותר משני בניינים ועל פי ההסכם היה מדובר בשלושה בניינים לכל היותר. עם זאת אישר X כי מהנדס הביצוע בשטח, יורי רבינוביץ (להלן: יורי) היה מדווח לנתבעת מה העבודות שבוצעו מול בקשתו של X. X תמיד ביקש יותר, ולכן קיים פירוט בכל חודש כמה ביקש. ב. X הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש, ואני מאמינה לו כי התובעת שילמה ביתר לX סכום העולה על 100,000 ₪, נוכח היחסים הטובים ששררו בין הצדדים, ולבקשתו של X. X צירף רישום של העבודות שביצע X מול הכספים שקיבל, ורישום זה לא נסתר. אמנם עפ"י ההסכם בכתב היתה התובעת חייבת לשלם לX רק עבור עבודות שבוצעו, אך שוכנעתי כי X שילמה לX, לפנים משורת הדין, מקדמה מאחר שהיתה מרוצה מעבודתו והוא היה צריך לשלם לפועליו. גירסתו של X לפיה X עזב את האתר מיד לאחר פרשת המע"מ ולא סיים את העבודה לא נסתרה, ואני מקבלת את גירסת התובעת כי בשל עזיבת האתר לא הושלמו העבודות אשר בגינם נמשך השיק. X העיד כי נוכח העובדה שX לא העביר את כספי המע"מ לרשויות מע"מ, נאלץ לשלם קנס כבד בסך העולה על 50,000 ₪, וגירסתו זו לא נסתרה. מכאן, כאמור, ניתן ללמוד על הנסיבות שאפפו את יחסי הצדדים. התובעת לא זימנה לעדות גם את מנהל העבודה של X, מר קעדאן, אביו של לואי, על אף שבידיעתו היו כל העובדות הנוגעות לביצוע העבודה באתר, מאחר שהוא ביצע את העבודות בפועל. אין די בכך שלואי העיד בביהמ"ש בחקירה הנגדית כי הוא מסוכסך עם אביו, וסביר להניח כי לא היה כל קושי לזמן אותו לעדות באמצעות ביהמ"ש, לגבי העבודות שבוצעו באתר. גם לענין זה עומדת החזקה לפיה התובעת בחרה שלא לזמן עד זה, מאחר שהניחה שעדותו לא תועיל לה, אלא לצד השני, ויש בכך חיזוק לגירסת הנתבעת. ג. התובעת לא זימנה את X למתן עדות לענין הטענה בדבר כשלון תמורה מלא לגבי השיק נשוא תיק זה, על אף שלא היתה לה כל מניעה לעשות כן, והתבססה על פרשנות ההסכם בכתב בלבד. התובעת היתה מודעת לגירסתה של הנתבעת לפיה שולמה מקדמה לX, מאחר שX מסר דברים אלה גם בחקירה הנגדית בפני כב' השופט קפלן. "את השיקים מסרתי לו לפני ביצוע עבודה כי הוא ביקש מקדמה במשך כמה וכמה פעמים במשך אותה תקופה... נכון שנתתי את השיקים האלה דחויים, נתתי אותם דחויים כי הוא לא ביצע את העבודה". (עמ' 3 בבש"א 2764/99 ש' 27-28, עמ' 4 ש' 16). אמנם מדובר בשיקים שאינם על "סכומים עגולים", כנהוג במקדמות, ואולם אני רואה לקבל גם את טענת הנתבעת בתצהירה כי עקב עזיבת האתר לא ביצע X את העבודות אשר בגינן שולמו לו הכספים בשיקים דחויים. משקיבלתי את גירסתה של התובעת כמהימנה, וזו לא נסתרה בכל עדות של עד אשר הכיר את העובדות ממקור ראשון, אין עוד מקום לפרשנות תיאורטית של יחסיהם של התובעת וX. גם לענין זה חזקה על התובעת כי לו סברה שעדותם של X וXתועיל לה, היתה מזמנת אותם לעדות. אין מחלוקת בדבר קיומה של חקירת מע"מ בעקבות אי תשלום מע"מ ע"י X, וגם לואי העיד כי זומן לחקירת המע"מ בגין השיק שקיבל. לפיכך, גירסת התובעת בענין התנהגותו של X נתמכת גם בראיות אחרות. ד. נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי משנותר X חייב עבודות בסכום העולה על 100,000 ₪, נגועים השיקים נשוא תיק זה, על סך 81,315 ₪ בכשלון תמורה מלא, ודין התביעה להדחות. 7. במאמר מוסגר יאמר עוד כי משלא הוגשו השיקים המקוריים לתיק ביהמ"ש, לא הוכיחה התובעת את עילת התביעה. התובעת היתה מודעת לכך כי הנתבעת טענה שהשיקים הגיעו אל התובעת בדרך לא דרך, ולא היתה רשאית להסתמך על צילומי השיקים בלבד. אמנם הנתבעת לא כפרה במשיכת השיקים, אך השיקים הם המהווים את עילת התביעה, ומשלא הוגשו דינה להדחות. ואולם טענה זו לא נטענה, ולא על בסיסה נדחית התביעה. 8. התביעה נדחית בזה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. כשלון תמורה