1. פתח דבר חלקת מקרקעין היתה רשומה על שם ארבעה אחים בחלקים שווים. באחד הימים התקשר אחד מארבעת האחים בשלושה הסכמי מכר שונים עם שלושה רוכשים שונים (להלן - "הרוכשים") ובהם מכר לכל אחד מן הרוכשים 1/3 מן החלקה. על ההסכמים חתם האח בשמו ובשם שלושת אחיו האחרים, על סמך יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר שניתן לו מיתר האחים. לימים מכרו הרוכשים את החלקה לאחר. האם היה האח שחתם על הסכמי המכר עם הרוכשים מוסמך לחתום על ההסכמים למכירת החלקה בשם אחיו, אם לאו. זוהי השאלה העומדת להכרעה בתיק זה. 2. התביעה שבתיק אזרחי 225/99 התובעים, יורשי המנוח ג'לאל X X (התובע מס' 1), חסן X X (התובע מס' 2) ועסאם X X (התובע מס' 3), הגישו לבית משפט זה את התובענה שבתיק אזרחי 225/99 כנגד שלושה מן האחים (הנתבעים 1, 2 ו-3) וכנגד אדם נוסף, הנתבע מס' 4, חג' X X עבדX (שרכש את זכויותיו של האח זוהיר בחלקה בשנת 1993 במסגרת הליכי כינוס) וטענו כי הם רכשו את החלקה הידועה כחלקה 1 בגוש 8771 (להלן - "החלקה") על פי שלושה הסכמים עם בעלי החלקה. לטענתם, עבדלרחים X X חג' X (שעזבונו הוא הנתבע מס' 1 - להלן - "המנוח") חתם על שלושת ההסכמים בשם שלושת אחיו על פי יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר (שלושת ההסכמים צורפו לכתב התביעה המתוקן כנספחים ג'1 - ג'3). המנוח נפטר ביום 20.4.1995 והנתבעים 1 א' - ה' הם יורשיו על פי דין. בכתב תביעתם המתוקן עתרו התובעים לכך שבית המשפט יצהיר כי "(...) התובעים זכאים להירשם כבעלים של החלקה 1 בגוש 8771". כן עתרו למתן "צו הולם בו יצווה בית המשפט על הנתבעים שלא למכור ו/או להעביר את המקרקעין לצדדים שלישיים כלשהם". בנוסף עתרו התובעים לכך שבית המשפט יחייב את הנתבעים לשלם את כל המיסים העירוניים והממשלתיים החלים על העסקה. 3. עובדות רקע ופירוט ההליכים ופסקי הדין שניתנו עד כה א. הדיון בת"א 225/99 אוחד עם שני תיקים נוספים: ת"א 1370/00 ות"א 236/04 (בהתאם להחלטתי מיום 19.3.2007). להלן אפרט את השתלשלות ההליכים וההחלטות שניתנו בכל תיק. תיק אזרחי 225/99 ב. מלכתחילה הוגשה התביעה שבתיק אזרחי 225/99 על ידי שלושה תובעים: 1. ג'לאל עבד אלטיף X; 2. חסן עבד אלטיף X; 3. עסאם עבד אלטיף X. לאחר שהמנוח ג'לאל עבד אלטיף X נפטר, תוקן כתב התביעה והתובעים מס' 1 הם, עתה, יורשי המנוח ג'לאל עבד אלטיף X ז"ל: א. עבד ג'לאל X. ב. קייס ג'לאל X. לשם הנוחות יקראו להלן כל התובעים יחדיו "התובעים" או "X". ג. התביעה האמורה הוגשה כנגד הנתבעים הבאים: 1. יורשיו של המנוח עבד X X X חג' X, הנתבעים 1 א' - ה' ; 2. X X חג' X, שבהמשך נפטר ויורשיו צורפו כנתבעים 2 א' - ה'; 3. סמיר X חג' X (להלן - "סמיר"); 4. X עבד X חג' X (שכאמור רכש את זכויותיו של האח זוהיר בחלקה בשנת 1993 במסגרת הליכי כינוס, להלן - "X"); 5. אגף המכס והמע"מ חדרה; 6. עו"ד אלכסנדר בראון, כונס נכסים; 7. לשכת רישום המקרקעין. ד. למן הגשת התביעה בשנת 1999 תוקן כתב התביעה שלוש פעמים: תיקון ראשון נעשה ביום 10.11.2002, בהתאם להחלטת כב' השופט ג'רג'ורה שבפניו התנהל התיק מלכתחילה. תיקון שני נעשה ביום 17.5.2006, בהתאם להחלטותיי מיום 1.2.2006 ומיום 2.5.2006. תיקון שלישי נעשה ביום 29.4.2008, בהתאם להחלטותיי מיום 2.11.2007 ומיום 13.4.2008. ה. במסגרת התביעה המתוקנת טענו התובעים כי הם זכאים להירשם כבעלים של חלקה 1 בגוש 8771 מאדמות באקה אלגרבייה ששטחה הכולל הינו 27,427 מ"ר (להלן - "החלקה"), וזאת מן הנימוקים שלהלן: "א. בהתאם להתחייבויותיו החוזיות של המנוח נמכר הנכס לתובעים ומשום כך זכאים הם להירשם כבעלים בלשכת רישום המקרקעין. ב. כן יטענו התובעים כי הם עיבדו את הנכס שנים רבות לאחר שהוכשר לגידולים חקלאיים וזאת ע"י הבאת אדמה ראויה למטרה זו. שלילת זכותם של התובעים בקרקע ע"י מתן תוקף ל"זכויותיהם" של הנתבעים יש בה כדי להוריד לטמיון השקעות ענק שהשקיעו התובעים בנכס ולחסל טוטלית פעולותיהם להשבחת הקרקעית משך שנים רבות כאמור. ג. כן יטענו התובעים כי הם מילאו כיאות את מלוא התחייבויותיהם החוזיות ואף עמדו בתשלום מס הרכישה החל על העיסקה ומשום כך זכאים הם להירשם כבעלים" (בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן מיום 29.4.08). ו. התובעים טענו כי המנוח עבד X ז"ל היה מורשה כדין לבצע את העסקה בשם אחיו מכח ייפוי כח שקיבל מהם, וכי קיבל את מלוא התמורה עבור החלקה. ז. על שום כך עתרו התובעים לסעדים שפורטו לעיל. אני רואה להדגיש כי התובעים לא עתרו בשום "גלגול" של תביעתם לסעד כספי חלופי כלשהו. ח. מנגד, הכחישו הנתבעים את העסקה מחמת חוסר ידיעה, וטענו כי בכל מקרה גם אם יתברר כי אכן נקשרה עסקה כנטען, אין בעסקה כדי לחייבם שכן הם מעולם לא ייפו את כוחו של אחיהם המנוח למכור בשמם את זכויותיהם בחלקה לאחרים. ט. בישיבת בית המשפט מיום 2.9.2009 ניתן פסק דין המקבל את התביעה המתוקנת כנגד הנתבעים מס' 1 א' - ה', עזבון המנוח עבד X X X חג' X ז"ל. זאת, לבקשת התובעים ולאור דברי בא כח הנתבעים 1 א'- ה' ולאחר שלא הוגשו מטעמם תצהירי עדות ראשית (בעמ' 65 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.9.09). הנה כי כן, בהתאם לפסק דין זה זכאים התובעים להרשם כבעלים של 1/4 מזכויות הבעלות בחלקה (היינו, הרבע הרשום על שם הנתבע מס' 1, עבדX). בפסק הדין הנ"ל קבעתי כי החלטה לעניין ההוצאות ושכר טרחת עורך דין תינתן בסוף הדרך וכי התובעים יוכלו לטעון לעניין זה במסגרת סיכומיהם. אדרש לעניין זה בהמשך. י. ביום 31.1.11, הודיעו התובעים והנתבע מס' 4 (X) כי הגיעו להסכם פשרה. ההסכם, שסומן פש/1, קיבל תוקף של פסק דין וסיים את המחלוקת בין הצדדים, באופן שבו התחייב הנתבע מס' 4 להעביר את הזכויות הרשומות על שמו בחלקה, שהן 1/4 מן הזכויות בחלקה, על שמם של התובעים. יא. בהמשך, ולאחר ששמיעת הראיות כבר נסתיימה והצדדים אף הגישו את סיכום טענותיהם בכתב, הודיעו התובעים והנתבע מס' 3 (סמיר) כי הגיעו להסכם פשרה שלפיו זכויותיו של הנתבע מס' 3 בחלקה תרשמנה על שם התובעים בחלקים שווים ביניהם. ביום 11.8.11 קיבל ההסכם תוקף של פסק דין. יב. הנה כי כן, המחלוקת שבת"א 225/99 הצטמצמה לתובענה שבין התובעים (X) לבין הנתבע מס' 2 (עזבון המנוח X X חג' X ז"ל) בלבד. תיק אזרחי 1370/00 יג. התובעים הנ"ל, X, הגישו גם את התובענה שבתיק אזרחי 1370/00. התובענה הוגשה כנגד שלושה נתבעים: 1. מדינת ישראל - משרד האוצר מיסוי מקרקעין. 2. עו"ד אלכסנדר בראון - כונס נכסים. 3. X עבדלרחים חג' X (הוא, כאמור, "X" הנתבע מס' 4 בת"א 225/99). במסגרת התובענה האמורה עתרו התובעים לכך שבית המשפט יצהיר על בטלות עסקת מכר משנת 1993 על פיה, כך נטען, רכש X מכונס הנכסים 1/4 מהזכויות בחלקה, כדלקמן: "במסגרת הגנתו בתביעה הנ"ל (הכוונה לת"א 225/99, ע. ג.), נטען ע"י הנתבע מס' 3 כי הוא רכש חלק מהחלקה (שהינו 1/4) מהנתבע מס' 2 (הוא כונס הנכסים) במהלך 1993 כשהיא נקייה מכל חוב, שעבוד ו/או כל זכות לצדדים שלישיים. ומשום כך התעורר הצורך בהגשת תביעה נפרדת לקבלת סעד מתאים בנושא ביטול עיסקת המכר בין הנתבעים 2 ו- 3, אי לכך מוגשת תביעה זו" (סעיף 9 לכתב התביעה בת"א 1370/00). יד. כאמור לעיל, ביום 31.1.11 הגיעו התובעים בת"א 225/99 להסדר פשרה עם X (פש/1), ושם נקבע כי "(...) הסכם הפשרה האמור, ופסק הדין שניתן בעקבותיו, מחייב וקושר את הנתבע מס' 4 בת.א. 225/99 גם בת.א. 1370/00 ששם הוא הנתבע מס' 3". טו. עוד באותו היום, ניתן פסק דין נוסף שדוחה את התביעה בת"א 1370/00 כנגד המדינה וכונס הנכסים. טז. הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל הרי שהתובענה שבתיק האזרחי 1370/00 הסתיימה ואין עוד צורך לדון בה. תיק אזרחי 236/04 יז. לאחר הגשת שתי התביעות הנ"ל הוגשה גם התובענה שבתיק אזרחי 236/04. תובענה זו הוגשה על-ידי התובע רסמי דקה X שטען בתביעתו כי הנתבעים 1 - 3 (הם התובעים בת"א 225/99, X) מכרו לו את כל זכויותיהם בחלקה על פי הסכם בכתב מיום 15.4.1987 שנערך ונחתם בבאקה אלגרבייה (ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה בת"א 236/04). בהסכם המכר הנ"ל הצהירו המוכרים כי הם מחזיקים בנכס ללא עוררין וכי הם זכאים להירשם כבעליו של הנכס (שם, בסעיף 2). כן, התחייבו המוכרים להשלים את העברת רישום הנכס על שמם בתוך 120 יום מיום חתימת ההסכם (במבוא להסכם). כבר עתה יודגש, כי עניין המכירה האמורה לרסמי דקה לא הוזכר על-ידי התובעים באף אחד מגלגוליו של כתב התביעה שבת"א 225/99, על אף שזה תוקן, כאמור לעיל, שלוש פעמים. התביעה שבתיק אזרחי 236/04 הוגשה כנגד הנתבעים הבאים: האחים X (הנתבעים מס' 1 - 3); מדינת ישראל - משרד האוצר (הנתבעת מס' 4); כונס הנכסים עו"ד אלכסנדר בר און (הנתבע מס' 5); וX (הנתבע מס' 6), שטען, כאמור, בהגנתו במסגרת ת"א 225/99, כי רכש בשנת 1993 1/4 מן הזכויות בחלקה. יח. התובע רסמי דקה טען בתביעתו כי הצהיר על העסקה כדין בפני רשויות המס וכי מס הרכישה ומס השבח שולמו בהתאם להצהרה. התובע הוסיף וטען כי הוא מחזיק ומשתמש בחלקה מאז שרכש אותה בשנת 1987. אולם, טען התובע, הנתבעים 1 - 3 (X) פעלו בניגוד להתחייבויותיהם כלפיו ולא רשמו את מלוא זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין ובכך סייעו לנתבעים 4 - 6 (מדינת ישראל, כונס הנכסים וX) לפגוע בתובע ו/או לשלול ו/או לנשל אותו מ- 1/4 מן הזכויות בחלקה. זאת ועוד, התובע טען כי בשל התרשלותם של הנתבעים 1 - 3, שלא הביאו לרישום החלקה על שמם, נבצר ממנו לרשום את החלקה על שמו בלשכת רישום המקרקעין עד היום. יט. על שום כל אלה, עתר התובע רסמי דקה בכתב תביעתו מתוקן מיום 9.7.06, לסעדים שלהלן: "17. (...) ולהכריז בפס"ד הצהרתי כי התובע זכאי, כפוף לתשלום כל המיסים, להירשם כבעלים למלוא הזכויות בחלקה ובכך לבטל את המכר שנעשה בין נתבעים 4, 5 ו - 6 ולחייבם בהוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ועליו מע"מ כחוק. לחילופין ומטעמי זהירות ובאם כב' ביהמ"ש יגיע לכלל מסקנה כי אין לבטל העיסקה שעשו נתבעים 4 ו- 5 עם הנתבע 6, מתבקש כב' ביהמ"ש לחייב את הנתבעים 1 - 3 בתשלום תמורה נאותה לפי הערכת שמאי שימונה ע"י כב' ביהמ"ש, לידי התובע וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ועליו מע"מ כחוק". כ. בכתב הגנתם כנגד התביעה האמורה הודו הנתבעים 1- 3 (X) כי מכרו את החלקה לתובע כנטען בתביעתו. אולם, לטענתם, "(...) על מנת למלא אחר התחייבותם פנו הם ללשכת רישום המקרקעין לצורך ביצוע רישום ההעברה אולם נמצא עיקול מטעם כונס הנכסים על החלקה, ועיקולים נוספים מטעם שלטונות המס". עוד טענו הנתבעים 1 - 3 כי התובע הוא שלא מילא אחר התחייבויותיו, והם נאלצו לשלם במקומו את החוב בגין מס שבח, הרובץ על פי סעיף 10 א' להסכם על התובע. על שום כך, הגישו הנתבעים 1- 3 תביעה נגדית במסגרתה עתרו לחייב את הנתבע שכנגד, רסמי דקה, בתשלום מס השבח ששולם על ידם לרשויות המס בגובה 81,994 ₪ והיה אמור לטענתם להיות משולם על ידי הנתבע שכנגד. כא. ביום 5.1.10 הוריתי, על פי הודעת בא כח התובע, על מחיקת התביעה כנגד הנתבע מס' 5 עו"ד אלכסנדר בר און, ללא צו להוצאות. כב. ביום 17.2.10 ביטלתי את פסק הדין שלעיל שלפיו נמחקה התביעה כנגד עו"ד אלכסנדר בראון, והוריתי על דחיית התביעה כנגדו בהתאם להסדר פשרה שאליו הגיעו הצדדים. כג. ביום 31.1.11 הוריתי על דחיית התביעה כנגד מדינת ישראל, ללא צו להוצאות, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מאותו יום. כד. עוד באותו היום, ה- 31.1.11, הגיעו, כאמור, התובעים בת"א 225/99 והנתבע מס' 4 בת"א 225/99 (X) להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (פש/1). לפיכך, נסתיימה גם המחלוקת בין התובע רסמי דקה לבין הנתבע מס' 6 (X). כה. הואיל ובמסגרת ההסכם פש/1 שקבל תוקף של פסק דין ביום 31.1.11 התחייב הנתבע 4 (X) להעביר את זכויותיו במקרקעין, שאותן רכש מכונס הנכסים שבא בנעליו של האח זוהיר, היינו, 1/4 מזכויות הבעלות בחלקה, על שם התובעים; והואיל והתובעים אינם מתכחשים לעסקה שערכו עם רסמי דקה, התובע שבתיק אזרחי 236/04, ולכך שרסמי דקה זכאי להרשם כבעל מלוא הזכויות בחלקה, הרי שפסק הדין מיום 31.1.11 (שנתן תוקף של פסק דין להסכם פש/1) יחד עם פסקי הדין שניתנו לפניו כאמור לעיל, מביא לכך שהמחלוקת שנותרה בת.א. 236/04 הצטמצמה לתובענה שבין התובע רסמי דקה לבין הנתבעים מס 1 - 3 (X) בלבד. כו. להלן אפרט את טענות הצדדים כפי שעלו בסיכומי טענות הצדדים שביניהם עדיין נותרה מחלוקת. 4. טענות התובעים בת"א 225/99 (X) א. התובעים טענו כי רכשו את החלקה מהנתבעים בשנת 1985 בשלושה הסכמי מכר (ההסכמים צורפו כנספחים ב'1 - ב'3 לתצהירי התובעים מס' 2 ו- 3). בכל אחד מן ההסכמים רכש כל אחד משלושת התובעים 1/3 מן החלקה, כך שהחלקה נרכשה על ידי התובעים בשלמותה. התובעים טענו כי החזיקו בחלקה עד למכירתה לרסמי דקה בשנת 1987 שמחזיק בחלקה עד היום. התובעים טענו כי שילמו למנוח את מלוא התמורה בעבור החלקה. נטען כי החלקה נרכשה מהנתבעים (האחים X) באמצעות אחיהם הבכור המנוח עבד X X ז"ל, שהיה מיופה כוחם של שלושת אחיו והחזיק ביפוי כוח (יפוי הכח סומן כמוצג ת/3, צורף כנספח א' לתצהירי התובעים מס' 2 ו- 3). ב. התובעים טענו כי רכשו את החלקה לאור יום, בידיעת כל הצדדים המעוניינים וכי העסקה נערכה באמצעות בא כוחם דאז עוה"ד סברי מוחסן, אשר בדק את העסקה ומצא שהיא כשרה ונכונה. ג. התובעים טענו כי לאחר הרכישה החזיקו בחלקה ואף הפכו אותה ממגרש נטוש, המשמש את כלל הציבור להשלכת פסולת, למטע לתפארת בו מגדלים פירות וירקות. התובעים הוסיפו כי החזקתם בחלקה מעולם לא עוררה כל התנגדות מצד הנתבעים והם לא התבקשו בשום שלב להסתלק מן החלקה. ד. באשר לשאלת תוקפו ופרשנותו של יפוי הכוח (המוצג ת/3 שלעיל), טענו התובעים כי נושא יפויי הכוח הינו עניין שידוע "לכולי עלמא" בכפר באקה אלגרבייה, וכי המנוח החזיק בשני יפויי כוח מטעם ארבעת אחיו: האחד, יפויי הכוח מטעם האח זוהיר משנת 1976 (נמצא בין אסופת המסמכים שהוגשו וסומנו מוצג ת/12); והשני, יפויי הכוח מיום 14.7.1977 הרלוונטי לענייננו ומכוחו נערכה העסקה הנטענת בחלקה (המוצג ת/3 שלעיל). ה. התובעים טענו כי עיון בנוסח יפוי הכוח המוצג ת/3, מעלה כי צויינו בו המילים "מבלי לגרוע מכלליות דבר זה" ועל כן ברי כי הוספה זו באה להוסיף על סמכויות המנוח ולא לגרוע מהן. הוספה זו, כך על פי הנטען, באה לתת אינדיקציה לכך שמיופה הכוח אכן מוסמך לעסוק בענייני ירושת אביו, אולם מעבר לכך הוא גם מוסמך לבצע עניינים נוספים בשם האחים. ו. אותם "עניינים נוספים" מנויים, לטענת התובעים, ביפויי הכוח ובעיקר בסעיפים 5, 6, 28, 29, ו- 30 ליפוי הכוח. כך, למשל, בסעיף 6 נאמר כי מיופה הכוח מוסמך "למכור (...) כל רכוש, בין מיטלטלין או נכסי דלא נייד, (...)". מכאן, טענו התובעים שקריאת יפוי הכוח מעלה שמדובר ביפוי כוח כללי בעל סמכויות נרחבות מעבר לניהול ירושת המנוח סעיד X. ז. יתרה מזאת, לטענת התובעים העסקה שבין התובעים לנתבעים נשוא תביעה זו איננה העסקה היחידה שנערכה על בסיס יפוי הכוח המוצג ת/3. התובעים טענו כי במהלך בירור המשפט הוכח כי עסקאות מקרקעין רבות נערכו על סמך יפויי הכוח ת/3 ועל ידי המנוח, וכי חלק מן העסקאות הללו הסתיימו ברישום מלא וסופי בלשכת רישום המקרקעין (כמו, למשל, חלקה 72 בגוש 8758 עליה העיד עד התביעה ג'אלב מגאדלה בישיבת בית המשפט מיום 8.9.09 בעמ' 191 - 192 לפרוטוקול; וכן חלקה 33 בגוש 8773 שבגינה הוגשה הצהרת מס). התובעים טענו כי הלכה למעשה נוצר נוהג בין המנוח לבין אחיו לפיו מי שעסק בהסדרת הקרקעות של משפחת X הוא המנוח. ח. התובעים הוסיפו וטענו, כי גם אם יתברר כי יפוי הכוח אכן מיועד לניהול ירושת המנוח סעיד בלבד, טענה המוכחשת, הרי שהוכח שהלכה למעשה ראו הנתבעים באחיהם מיופה כוחם בכל הנוגע לניהול אדמות המשפחה והסמיכו אותו לפעול בשמם בפני כל הרשויות המוסמכות בכל הקשור לניהול אדמותיהם. הדברים, כך נטען, עולים מעדויות הנתבעים בבית המשפט. כך, כל הנתבעים אישרו בעדויותיהם שהם לא היו מסוגלים לנהל את אדמותיהם בעצמם, נוכח עיסוקיהם האחרים ונוכח העובדה שלא הבינו בענייני מקרקעין, ועל כן אחיהם ניהל את המקרקעין בעבורם והם סמכו עליו. ט. התובעים הפנו להחלטת הועדה לרישום ראשון לנכסי דלא ניידי שטרם נרשמו בבית אל (ההחלטה צורפה כנספח ה' לתצהיר התובע מס' 3). בהחלטה מיום 30.1.01 דנה הועדה, בין היתר, בהתנגדות שהגיש X (הנתבע מס' 2 בת"א 225/99) ולפיה יפוי הכוח הנוטריוני מיום 14.7.1977 (המוצג ת/3), שנתן לאחיו עבדX, ניתן לו על מנת שזה ינהל את ירושת המנוח X ולא על מנת שימכור או יעביר את הנכסים שלו לאחרים (סעיף 15 להחלטה בעמ' 8). בהחלטה צוין כי הועדה דחתה את התנגדותו האמורה של X מטעמים שפורטו בהחלטתה מיום 20.12.00. כאן המקום לציין כי החלטה זו מיום 20.12.00 לא צורפה על ידי התובעים לכתבי טענותיהם והם גם לא הגישוה כראיה. מכל מקום, בשים לב להחלטת הועדה הנ"ל, טענו התובעים כי "פורום שיפוטי" הכיר ביפויי הכוח כתקף לעניין מכירת מקרקעין ולא רק לצורך ניהול ירושת המנוח סעיד X, כטענת הנתבעים. י. התובעים הפנו לסעיף 3 לחוק השליחות, התשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק השליחות"), וטענו כי בהתאם לאמור בסעיף זה הרי שהשליחות יכולה להיווצר, בין היתר, "על ידי התנהגות השולח" כלפי צד שלישי. על כן, טענו, עצם העובדה שהנתבעים לא הביעו במשך שנים התנגדות לרכישת המקרקעין די בה כדי לבסס את הסכמתם למכירת החלקה ולהסמכתם את אחיהם לפעול בשמם בעניין זה. יא. זאת ועוד, התובעים טענו כי אפילו אם יתברר שהמנוח פעל ללא הרשאה, הרי שסעיף 6 לחוק השליחות מאפשר להכשיר בדיעבד פעולה שנעשתה בחריגה מהרשאה "ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני האישור". יב. התובעים טענו כי די בכך שהנתבעים ידעו על מכירת החלקה על ידי המנוח ולא עשו כל פעולה בעניין זה כדי להשמיט את הקרקע תחת כל טענותיהם. בהקשר זה הפנו התובעים למודעת פרסום בעיתון המקומי "אלקנדיל" בבאקה אלגרבייה שהועלתה בשלושה מועדים (ביום 17.9.92; 24.9.92; 8.10.92) (נספח ז' לתצהיר התובע מס' 3). עסקינן במודעת פרסום שהעלו הנתבעים עצמם לאחר מכירת החלקה נשוא תיק זה לתובעים, ושם הציעו את נכסיהם למכירה - כשהחלקה נשוא תיק זה אינה מנויה בין הנכסים המוצעים למכירה. התובעים טענו כי עניין זה מצטרף ליתר הראיות בתיק ותומך במסקנה שהנתבעים ידעו כי אחיהם הבכור מכר את החלקה לתובעים. יג. על שום כל אלה, טענו התובעים כי הנתבעים ידעו על מכירת החלקה לתובעים הן בפועל והן בכוח. הנתבעים מעולם לא מחו בשום דרך על מכירת המקרקעין. זאת, על אף שידעו וראו אנשים שמחזיקים באדמותיהם. בהקשר זה, טענו התובעים כי טענת הנתבעים על כך שהם נהגו להשכיר את אדמותיהם לאחרים על מנת שיעבדו את האדמות ועל כן היו רגילים לראות אנשים על האדמות - הינה טענה מופרכת ומאולצת שלא הוכחה: לא הוצגו קבלות, הסכמי שכירות או דרישות תשלום. עוד הוסיפו התובעים כי אין המדובר במגרש קטן ושולי אלא בשטח אדמה גדול ומרכזי בכפר. יד. התובעים הפנו לעדויות הנתבעים שהעידו כי ראו את רסמי דקה בשטח ולא שאלו אותו מה מעשיו שם (עדות סמיר בפרוטוקול הישיבה מיום 5.11.09, בעמ' 241 ו- 247); כן הפנו התובעים לעדות סאמר שהעיד כי לא התנגד למכירת החלקה, היה אדיש ביחס למכירה זו והוסיף כי אינו יודע אם אביו פנה לרסמי דקה וביקש לפנותו מהחלקה. מכל מקום הוא לא יכול היה להצביע על מכתב בעניין זה (פרוטוקול הישיבה מיום 15.10.09, בעמ' 159 - 162). התובעים טענו שכך עולה גם מעדותו של X (הנתבע 4) שגם הוא העיד כי ראה אנשים בחלקה ועדיין הדבר לא הרתיע אותו מלרכוש 1/4 מן הזכויות בחלקה בשנת 1993 (פרוטוקול הישיבה מיום 5.11.09 בעמ' 325 - 326 ובעמ' 335). טו. התובעים הפנו לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"מ 9825/05 מיום 28.10.09 (המוצג ת/9), שם נקבע כי חלוקת העיזבון שנערכה בין ארבעת האחים (הנתבעים) ביום 23.7.1983 הינה תקפה ומחייבת. התובעים טענו כי בהתאם לחלוקה האמורה החלקה נשוא תביעה זו הינה בבעלותו של האח סמיר (הנתבע מס' 3 שלגביו, כאמור, ניתן פסק דין ביום 11.8.11 לפיו זכויותיו בחלקה תרשמנה על שם התובעים). טז. בהמשך, פנו התובעים לדון בכל אחד מחלקי הנתבעים בחלקה בנפרד וכן בעדויותיהם. כאמור לעיל, כנגד שלושה מהנתבעים כבר ניתנו פסקי דין. לפיכך אתייחס רק לטענות שעדיין רלבנטיות למחלוקות שנותרו להכרעה. יז. באשר לנתבעים מס' 1 א' - ה', ניתן פסק דין במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה ביום 2.9.09, תוך שנקבע, כאמור, שהתובעים יוכלו לטעון לגבי ההוצאות. התובעים טענו כי הנתבעים מס' 1 א' - ה' בחרו לנהל "הגנת בדים" ולהתכחש לעסקה שנערכה על ידי אביהם המנוח ביחס לחלקה. זאת עשו במשך למעלה מעשור (משנת 1999 שאז הוגשה התובענה ועד לשנת 2009) ועל כן יש לחייבם בהוצאות. עוד ציינו התובעים כי בתיק התנהלו 4 ישיבות קדם משפט ו- 7 ישיבות ארוכות בהן נשמעו ראיות. יח. היחידים שהתביעה לגביהם עדיין מתנהלת הם הנתבעים מס' 2 א' - ה', עזבון המנוח X X חג' X ז"ל (להלן יקראו בקצרה - "X" או "הנתבע 2"). תחילה, טענו התובעים בסיכומיהם כי לאור פסק דינו של בית המשפט העליון, בע"מ 9825/05 (המוצג ת/9), הרי שאין לנתבע 2 כל מעמד או זכויות בחלקה. בנוסף, טענו התובעים כי גם לגופו של עניין אין לנתבע 2 כל סיכוי בהגנתו ויש לקבל את התביעה נגדו ולהורות על רישום זכויותיו בחלקה על שמם של התובעים כמבוקש בתובענה. היחיד שהגיש תצהיר מטעם הנתבע 2 והעיד בבית המשפט ביום 15.10.09 הוא בנו הצעיר של המנוח X ז"ל - סאמר (הנתבע מס' 2 ה', להלן - "סאמר"). סאמר הינו הבן הצעיר מבין אחיו, יליד 1970. היינו, בזמנים הרלוונטיים לתובענה היה קטין ובעת עריכת העסקה היה כבן 15. התובעים טענו כי תצהירו ועדותו של סאמר הם בגדר עדות מפי השמועה שכן הוא לא העיד על העובדות מידיעתו האישית. סאמר העלה בתצהירו מספר טענות הגנה שלטענת התובעים אינן נכונות: האחת, שהמנוח לא היה מורשה לבצע את עסקת המכירה בשם אחיו; השנייה, שהנתבע 2 לא קיבל תמורה מהמכירה; והשלישית, שהנתבע 2 לא ידע על המכירה מכיוון שאדמותיו היו מושכרות במקרים רבים. לעניין אי קבלת התמורה, טענו התובעים כי הנתבע 2 לא הציג כל פירוט שיש בו כדי לתמוך בגרסתו. זאת ועוד, הואיל והתמורה שולמה במלואה למנוח עבד X הרי שכל טענה שהנתבע 2 לא קיבל את חלקו היחסי בתמורה היא טענה מסוג "הודאה והדחה" וכי הנטל להוכיחה רובץ עליו. מכל מקום, עסקינן במחלוקת שמקומה להתברר בין הנתבע 1 לבין הנתבע 2 ואיננה קשורה לתובעים ולזכויותיהם בחלקה. לעניין השכרת האדמה, נטען כי עסקינן בטענה המועלית רק בכדי להוות טענת נגד לתביעת התובעים וממילא היא מהווה הרחבת חזית אסורה שכן היא לא הועלתה במסגרת כתב ההגנה. מעבר לכך, ולגופו של עניין, טענו התובעים כי עסקינן בטענה שלא הוכחה. מעדותו של סאמר עולה כי הנתבע 2 לא טרח לברר אם יש בידי המחזיק רסמי דקה הסכם שכירות בתוקף וכך גם הוא לא דרש ולא קבל דמי שכירות בגין האדמה (ראו: עדותו של סאמר בפרוטוקול הישיבה מיום 15.10.09 בעמ' 132 - 134). לעניין תוקפו של יפויי הכוח המוצג ת/3, טענו התובעים כי טענותיו של סאמר בהקשר זה אינם אלא דברי פרשנות ומסקנה אישית של סאמר על סמך עיון ביפויי הכוח ולא מכח ידיעה. עוד טענו התובעים, כי עיון בעדותו של סאמר מעלה כי עסקינן בעדות שבה רב הנסתר על הגלוי והיא לוקה בסתירות רבות ובחוסר קוהרנטיות. על שום כל אלה, ביקשו התובעים מבית המשפט להתעלם מעדותו של סאמר וליתן לה משקל אפסי. יט. עוד הפנו התובעים לעדותו של העד מטעם מדינת ישראל - משרד מיסוי מקרקעין, מר ברק אנגל, שעל אף שהתביעה נגד המדינה הסתיימה כאמור בפשרה עדיין חלק מעדות זו רלבנטי למחלוקת שנותרה להכרעה. התובעים טענו כי מר אנגל אישר בעדותו שנערכו עסקאות דומות בהן מכר עבד X חלקות בשם האחים שלו על סמך יפויי הכוח. כן העיד ברק על כך שבמשך השנים הוצאו לפקודת המנוח עבד X התראות על חוב במס שבח, וברי כי סמיר שהתגורר עם המנוח והיה קרוב אליו היה חשוף באורח ודאי להתראות אלה דבר שמחזק גם הוא את ידיעת הנתבעים אודות השימוש שעשה המנוח ביפוי הכוח המוצג ת/3 למכירת אדמות. כ. בהמשך סיכומיהם התייחסו התובעים לתביעתו של רסמי דקה במסגרת ת"א 236/04. כאמור, במסגרת ההסכם שנכרת בין התובעים לבין רסמי דקה, התחייבו הראשונים לרשום את החלקה על שמם בתוך 120 יום על מנת שהרוכש (התובע רסמי דקה) יוכל להעבירה על שמו (ראו במבוא להסכם שצורף כנספח לכתב התביעה בת"א 236/04). התובעים טענו כי התחייבותם האמורה נעשתה בתום לב והתבססה על המידע שהיה מצוי בידם בשעת עשיית ההתחייבות כאשר האמינו שהם אכן יכולים לקיים את ההתחייבות שנטלו על עצמם. דא עקא, שבשלבים מאוחרים יותר גילו התובעים שאין ביכולתם להשלים את העסקה בשל אי תשלום מס שבח על-ידי המוכרים (X) וזאת בניגוד להתחייבויותיהם בהסכמי המכר שערכו עם התובעים. עוד טענו התובעים, כי גם רסמי דקה עצמו "אינו נקי מספקות" שכן הוא עצמו הפר את התחייבותו כלפיהם בכך שלא שילם את מס השבח החל על רכישת החלקה מהם, בניגוד להתחייבותו בסעיף 10 א' להסכם. עוד טענו התובעים כי רסמי דקה מעולם לא פנה אליהם ולו בדרישה אחת על מנת שיקיימו את התחייבותם וכי הוא עצמו היה מודע כל העת "לבעיית המסים של המנוח עבד X". משכך, טענתו של רסמי כנגד התובעים לוקה בשיהוי ניכר שאמור לפעול לרעתו. באשר לתביעה שכנגד שהגישו במסגרת ת"א 236/04 טענו התובעים כי הם זכאים להחזר כספי בגין תשלום מס השבח ששילמו בעסקה שבינם לבין רסמי דקה ושהיה אמור להשתלם על ידי רסמי דקה. מס השבח ששולם הוא בסך 81,000 ₪, כאמור במוצגים ת/4, ת/5 ו- ת/6. התובעים ציינו כי רסמי דקה עצמו לא התגונן בפני התביעה שכנגד. לטענתם, רסמי דקה הגיש כתב הגנה שאינו מגלה כל גרסה פוזיטיבית ביחס לטענת התובעים על כך ששילמו את מס השבח ומשום כך הם זכאים להחזר. על שום כל אלה, טענו התובעים כי יש לקבל את התביעה שכנגד שהגישו במסגרת ת"א 236/04, תוך חיוב הנתבע שכנגד בהוצאות ובשכ"ט עורך דין. 5. טענות הנתבעים 2 א' - ה' (עזבון המנוח X; להלן - "הנתבע 2") א. הנתבע 2 טען כי עיון בהסכמי המכר שצרפו התובעים לתביעתם מעלה כי בעת ביצוע העסקה הסתמכו התובעים אך ורק על הצהרותיו של המנוח עבד X מבלי שבדקו את אמיתותן, מבלי שבדקו את מצבה המשפטי של החלקה כפי שהיתה רשומה באותם ימים בלשכת רישום המקרקעין ומבלי שבחנו את יפוי הכוח שמכוחו התבצעה, לכאורה, העסקה. ב. הנתבע 2 טען כי גם בהתאם להצהרות התובעים עצמם, הרי שהמשא ומתן ביחס לרכישת החלקה התנהל אך ורק עם המנוח וזאת מבלי שיתר אחיו יודעים אודותיו. ג. הנתבע 2 טען כי טענת התובעים שיתר האחים ידעו על העסקה ולא התנגדו לה היא טענה חסרת שחר. בעניין זה הפנה הנתבע 2 לעדותו של התובע מס' 2 שהודה בחקירתו הנגדית כי מעולם לא הציג את הסכמי המכר בפני יתר האחים (בעמ' 48 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.9.09). ד. הנתבע 2 טען כי התובעים פעלו בחוסר תום לב, תוך קנוניה עם המנוח ומתוך פגיעה וניסיון לנשל את יתר האחים מזכויותיהם הקנייניות בחלקה. הנתבעים לא היו צד להסכם ולא היו מודעים לו. התובעים ידעו בעת שהתקשרו בעסקה שהחלקה היתה רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם ארבעת האחים בחלקים שווים ולמרות זאת הם בחרו לנהל משא ומתן רק עם המנוח מבלי לפנות ליתר האחים ומבלי ליידע אותם בדבר. ה. הנתבע 2 טען כי הסכמי המכר שהציגו התובעים אינם יכולים לחייבו שכן הוא לא היה צד להסכמים אלה ולא ידע אודותם. לטענתו, גרסת התובעים לגבי אופן ההתקשרות בינם לבין המנוח בקשר עם החלקה עברה מספר "שדרוגים, שינויים ושיפורים" במהלך גלגוליו של התיק. על פי הנטען, באופן מוזר ותמוה, בכתב התביעה המקורי לא נאמרה מילה וחצי מילה על יפוי הכוח שבו החזיק, לכאורה, המנוח ויפוי כוח שכזה גם לא צורף לכתב התביעה המקורי. גרסת התובעים באשר ליפוי הכוח נולדה רק בסמוך למועד תחילת שמיעת הראיות ואז ביקשו לתקן את כתב התביעה. יתרה מזאת, בכתב התביעה המקורי אין כל זכר לעובדה שהתובעים מכרו את זכויותיהם בחלקה למר רסמי דקה עוד בשנת 1987. בכתב התביעה טענו התובעים כי הם עדיין מחזיקים ומעבדים את החלקה למרות שטענה זו התבררה כשקרית. ו. הנתבע 2 הוסיף וטען כי אי העדתו של עו"ד סברי מוחסן, שלטענת התובעים היה מי שטיפל עבורם ברכישת החלקה וניסוח ההסכמים, פועלת לחובת התובעים ומוכיחה, גם היא, כי התובעים פעלו בחוסר תום לב. בהקשר זה הוסיף הנתבע 2 וטען כי התובעים לא סיפקו כל הסבר לכך שלא נרשמה לזכותם הערת אזהרה במשך כל השנים למן יום ביצוע העסקה ביחס לחלקה. ז. הנתבע 2 התייחס גם לעדותו של מר רסמי דקה וטען כי עד זה מסר גרסה בלתי מהימנה, התחמק מלהשיב על שאלות ועל כן לא ניתן ליתן אמון בעדותו. הנתבע 2 טען כי רסמי דקה הודה כי בעת שהתקשר עם התובעים בעסקה בשנת 1987 הוא ידע כי החלקה אינה רשומה על שמם. הוא אף הודה כי לא בדק את מצב החלקה בלשכת רישום המקרקעין ואף לא ראה את ההסכם עליו חתמו התובעים עם המנוח. עד זה לא ידע להסביר לבית המשפט מדוע לא בחן את המסמכים; מדוע בחר להמתין 7 שנים עד למסירת ההצהרה על העסקה בינו לבין התובעים לשלטונות מס שבח; ומדוע לא עיגן את זכויותיו בשום צורה מיום עריכת העסקה בשנת 1987 ועד לשנת 2004 שאז הגיש את תביעתו לבית המשפט. הנתבע 2 טען כי התנהגותו של רסמי דקה והתנהגותם של התובעים ביחס לחלקה כמפורט לעיל, מצביעה בבירור כי הם פעלו בחוסר תום לב ואף יצרו הסכמים פיקטיביים תוך ניסיון להשתלט על זכויות הנתבעים בחלקה. ח. באשר לפרשנותו של יפוי הכח מיום 14.7.1977 וטיבם של יחסי השליחות שנוצרו מכוחו, טען הנתבע 2 כי מעיון ביפוי הכח ניתן לראות באופן מפורש וברור ביותר כי לא הוענקה למנוח עבד X כל הרשאה להתקשר בשם אחיו בהסכמים בקשר לחלקה נשוא תיק זה, וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים: ראשית, נטען כי יפוי הכח נחתם על ידי חמישה אנשים: נתבע מס' 2, נתבע מס' 3, עואטף, סניה וסמירה (שלוש אחיותיו של המנוח עבד). אין מחלוקת ששלוש האחיות (עואטף, סניה וסמירה) לא היו בעלים של זכויות כלשהן בחלקה שנמכרה לכאורה לתובעים. שנית, האח זוהיר שהיה בעלים של 1/4 מן הזכויות בחלקה לא חתום על יפוי הכח. שלישית, מתחת לשמות החתומים על יפוי הכח צוין מפורשות "יורשי המנוח סעיד X X ז"ל ת.ז. X מבקה אלגרבייה (להלן: "המנוח")". רביעית, במסמך הנ"ל חמשת השולחים תיארו באופן ברור ומפורש את מטרת השליחות, בכך שהם ממנים את המנוח, עבדלרחים X X חג' X, "להיות בא כוחנו הנכון והחוקי בכל הכרוך והקשור בעזבון המנוח ומבלי לגרוע מכלליות דבר זה לעשות ולהוציא לפועל ו/או לחתום על כל או איזה מן הפעולות הדברים, החוזים ו/או המסמכים כדלקמן: (...)". (ההדגשה שלי. ע.ג.). היינו, לטענת הנתבע 2 השולחים שחתמו על יפוי הכח הגדירו את מטרת השליחות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים והיא הרשאה לפעול בכל הקשור לעיזבונו של אביהם המנוח סעיד ז"ל ותו לא. עוד הודגש בהקשר זה, כי הן למנוח סעיד והן לשלוש האחיות לא היו כל זכויות בחלקה נשוא תיק זה. עיון בנסח הרישום מעלה כי החלקה נרשמה על שם ארבעת האחים במסגרת הליכי ההסדר. דהיינו, שהחלקה נשוא תיק זה לא היתה חלק מעיזבונו של המנוח סעיד ולמנוח לא היו כל זכויות בחלקה. עניין זה מחזק לטענת הנתבע 2 את המסקנה שההרשאה שהוענקה למנוח עבד X אינה כוללת את המקרקעין של יתר אחיו ואחיותיו. על שום כל אלה, טען הנתבע 2 כי אין בכוח חתימת המנוח עבד X על ההסכמים כדי לחייב את אחיו ובפרט לא את הנתבע 2. ט. הנתבע 2 הוסיף וטען כי התובעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם ביחסם כלפי השולח מכח השליחות. נטען כי התובעים לא נקטו באמצעי זהירות סבירים ולא ביררו אם המנוח אכן היה רשאי לחתום בשם אחיו על ההסכמים. לא זו בלבד שהתובעים התרשלו בכך שלא פנו ליתר האחים, אלא שהם אף לא עיינו ביפוי הכח ולא עמדו על משמעותו ועל טיבו. למעשה, נסיבות המקרה כפי שהוכחו מלמדות כי התובעים פעלו אל מול המנוח כאל בעל הזכויות עצמו ולא כאל שלוח. י. באשר לחלקות אחרות שנמכרו, לכאורה, על ידי המנוח באמצעות יפוי הכח, טען הנתבע 2 כי עסקינן בטענה שלא הוכחה על ידי התובעים כלל. התובעים לא הוכיחו כיצד החלקות הללו נרשמו על שם הקונים, אם בכלל. התובעים לא צרפו שטרי מכר, הסכמים או נסחי רישום לגבי החלקות האחרות. יא. על שום כל אלה, טען הנתבע 2 כי משלא עלה בידי התובעים להוכיח את קיומה של הרשאה מן האחים למנוח למכור את זכויותיהם בחלקה, הרי שדין התביעה להידחות. 6. טענות התובע בת"א 236/04 (רסמי דקה) א. התובע טען כי ביום 15.4.1987 מכרו לו הנתבעים 1 - 3 (התובעים בת"א 225/99, X) את מלוא זכויותיהם בחלקה וכי מאז הרכישה ועד היום הוא מחזיק בחלקה, משתמש בה, מעבד אותה ונוהג בה מנהג בעלים לכל דבר ועניין והכל תחת עינם הפקוחה של תושבי באקה אלגרבייה. ב. התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעים X (וכן כנגד נתבעים נוספים שעימם, כאמור, הסתיימה התובענה בפשרה) וטען כי אלה התרשלו באי רישום זכויות הבעלות שלהם בחלקה ובכך נמנעה ממנו, עד היום, האפשרות לרשום את זכויות הבעלות בחלקה על שמו. ג. התובע טען כי הנתבעים 2 ו- 3 (חסן X ואחיו עיסאם) אישרו בעדותם כי מכרו לו את מלוא הזכויות בחלקה בשנת 1987 וכי מאז הוא נוהג בה מנהג בעלים לכל דבר ועניין (בעמ' 100 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.9.09). ד. עוד הפנה התובע לעדויות הנתבעים מהן עולה כי סיפור רכישת החלקה על ידו התפרסם בכל באקה אלגרבייה וכי איש ממשפחת X, לרבות סמיר והמנוח X ז"ל, לא התנגד בדרך כלשהי לעסקה ו/או לכך שהחזיק בחלקה ונהג בה מנהג בעלים (עדות התובע רסמי דקה בעמ' 104 לפרוטוקול הישיבה מיום 2.9.09; עדות סאמר X בעמ' 84 לפרוטוקול הישיבה מיום 15.10.09). ה. הנה כי כן, התובע טען כי גם המנוח X וגם סמיר ראו אותו משתמש בחלקה ואיש מהם לא פנה אליו לקבל הסבר כלשהו על מעשיו, לא העיר לו ולא הגיש תלונה על כך במשטרה. ו. התובע טען, כי התנהגותם האמורה של בני משפחת X מלמדת ומוכיחה כי הם הסכימו למכר וכי ידעו שבידי המנוח עבד X יפוי כח שבו הוא משתמש ומוכר אדמות לתושבים שונים בבאקה אלגרבייה. בהקשר זה, הצטרף התובע רסמי דקה לטענות התובעים X בתביעתם כלפי X במסגרת ת"א 225/99. ז. התובע טען כי יפוי הכח, המוצג ת/3, אינו מוגבל רק לניהול עזבון המנוח סעיד. לטענתו, עסקינן ביפוי כח שהסמיך את המנוח עבד X ז"ל לטפל בכל נושא קרקעות משפחת X לרבות מכירתן לצדדים שלישיים, כפי שנעשה בעת מכירת החלקה לX וכפי שנעשה במכירת חלקה 72 הידועה בשם "אלבסה" (ראו: המוצג ת/20 וכן עדותו של סמיר X בעמ' 182 - 184 לפרוטוקול הישיבה מיום 31.1.11). התובע רסמי דקה הצטרף לטענת התובעים X בתביעתם שבתיק אזרחי 225/99, וטען כי עיון במילותיו וניסוחו של יפוי הכח מעלה כי עסקינן ביפוי כח אשר נתן הרשאה מפורשת לעבד X ז"ל למכור את כל נכסי המשפחה. ט. באשר לנתבעים 1 - 3, X, טען התובע כי הם כשלו וחדלו במילוי התחייבויותיהם כלפיו. בהקשר זה טען התובע כי התחייבות X כלפיו הינה התחייבות עצמאית אוטונומית שאין לה קשר לחובות המס של בני משפחת X, ככל שהיו כאלה. נטען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא רשמו את זכויות הבעלות בחלקה על שמם, דבר שמנע בסופו של יום את רישום הזכויות הבעלות בחלקה על שמו. התרשלותם האמורה של הנתבעים X אף נתנה פתח להסתבכות המשפטית הנוכחית. י. התובע טען כי הוא לא חייב ולו שקל אחד לנתבעים, לא בגין מס שבח ולא בגין עניין אחר. לטענתו, חתימתם של הנתבעים X, בשנת 1991, על יפוי כח כללי לטובתו שיאפשר לו להירשם כבעלים, מעידה כי הוא לא חייב לנתבעים דבר. לפיכך, טען התובע כי ניסיון הנתבעים לטעון בתביעתם הנגדית כי הוא חייב לשלם את מס השבח במקומם הינו ניסיון כושל שיש לדחותו על הסף. יא. על שום כל אלה, ביקש רסמי דקה לקבל את התביעה שבת"א 236/04 ולחייב הנתבעים X ובמיוחד את עיזבון המנוח X X ז"ל אשר גרמו לסחבת של שנים רבות בתיק עת נמנעו משך שנים לחתום על הסכמי פשרה כמו שאר קרוביהם והעדיפו התדיינות משפטית, בהוצאות משפט לדוגמה. התובע הוסיף כי אם בית המשפט לא ייעתר לתביעה שבת"א 225/99 כי אז בית המשפט מתבקש לשוב ולעיין בהחלטתו מיום 5.1.10 לעניין מתן האפשרות לתובע רסמי דקה ולתובעים X לפצל סעדים במידת הצורך. 7. העדים א. מטעם התובעים (X) העיד התובע מס' 2 חסן X בישיבת בית המשפט מיום 2.9.09 החל מעמ' 26 לפרוטוקול. כמו כן, העיד התובע מס' 3 עיסאם X שהחל להעיד בישיבה מיום 8.9.09 החל מעמ' 120 לפרוטוקול, והמשך עדותו נשמע ביום 9.9.09 החל מעמ' 264 לפרוטוקול. עוד העיד מטעם התובעים העד ראלב מג'אדלה בישיבת בית המשפט מיום 8.9.09 החל מעמ' 153 לפרוטוקול. ב. היחיד שהגיש תצהיר מטעם הנתבע 2 והעיד בבית המשפט ביום 15.10.09 הוא בנו הצעיר של המנוח X ז"ל - סאמר חג' X (הנתבע מס' 2 ה', להלן - "סאמר"). ג. במסגרת ת"א 236/04 העיד התובע רסמי דקה בישיבת בית המשפט מיום 9.9.09 החל מעמ' 392 לפרוטוקול. 8. דיון א. לאחר שבחנתי את טענות באי כח הצדדים, את חומר הראיות שלפני, ואת מכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה שמן הדין לדחות את התביעה שבת"א 225/99 ככל שהיא מתייחסת לנתבעים שנותרו, היינו הנתבעים מס' 2 א' - ה'. לדידי, חתימתו של המנוח על הסכמי המכר לא היתה יכולה לחייב את אחיו X, שעזבונו הוא הנתבע 2, שלא היה צד להסכמים ולא הוכח כי ידע עליהם או כי נתן את הסכמתו לתוכנם בשעת חתימתם. לעניין זה, לא די בכך שהוכח כי הנתבעים ראו במהלך השנים שהתובעים יושבים בחלקה ולא עשו מאומה על מנת לסלקם. זאת, מאחר ולא עלה בידי התובעים להוכיח שבמועד הקובע, היינו בעת חתימת ההסכמים, היה המנוח מורשה לפעול כשלוח של הנתבעים ו/או שהנתבעים ידעו באותה עת על פעולותיו. אפתח את הדיון תוך שאפנה לאופן ניסוחם של הסכמי המכר ושל יפוי הכח שעומדים במרכז התובענה. בהמשך, אפנה לבחון את סוגית יצירת השליחות, היקף ההרשאה וחריגה מן ההרשאה. ואולם, כאמור, בסופה של דרך הגעתי לתוצאה לפיה אין מקור שמכוחו ניתן לחייב ולקשור את הנתבע מס' 2 בהסכמים שלא היה צד להם. זאת, הואיל והנתבע מס' 2 לא נתן את הסכמתו לחתימה על ההסכמים ולא הוכח כי ידע עליהם בזמן אמת ובעת שנחתמו. ב. הסכמי המכר החלקה נשוא תובענה זו, חלקה 1 בגוש 8771 מאדמות באקה אלגרבייה, נמכרה לתובעים, כאמור לעיל, בשלושה הסכמי מכר שנערכו ונחתמו ביום 28.10.1985. בכל אחד מן ההסכמים רכש כל אחד מהתובעים 1/3 מן הזכויות בחלקה, כך שהחלקה נמכרה לתובעים בשלמות. הצדדים בשלושת ההסכמים הם, מן הצד האחד: ארבעת האחים שהיו רשומים באותה עת כבעלים של החלקה על פי נסח הרישום, היינו, X, סמיר, X וזוהיר (להלן - המוכרים), ומהצד השני התובעים חסן עבדאלטיף X, ג'לאל עבדאלטיף X, עסאם עבדאלטיף X (להלן - הקונים). אולם, היחיד שחתום על ההסכמים בשם המוכרים הוא המנוח (עבדלרחים). במבוא לכל אחד מן ההסכמים נכתב לאמור: "הואיל ו"המוכרים" מצהירים כי הינם הבעלים הרשומים והמחזיקים של החלקה 1 בגוש 8771 מאדמות באקה אלגרבייה, ששטחה הכולל הוא 27427 מ"ר (להלן "החלקה"); והואיל ועבדX הציע לקונה לקנות את 1/3 "החלקה" והקונה הסכים לקנות את 1/3 החלקה (להלן "הנכס"); והואיל ועבדX הצהיר כי בידו יפוי כח נוטוריוני בלתי חוזר מיתר המוכרים שהינם אחיו והוא מוסמך למכור חלקיהם של אחיו "המוכרים" על סמך יפוי הכח; והואיל ועפ"י יפוי הכח מוסמך עבדX לחתום בשם אחיו" (ההדגשה שלי. ע' ג'). עוד הסכימו והצהירו הצדדים, בסעיף 4 להסכם, כדלקמן: "הקונה מצהיר כי הוא ניהל משא ומתן עם עבדX הנ"ל בלבד ועבדX הנ"ל הצהיר כי יש לו יפוי כח מיתר המוכרים והוא מוכר את החלקה גם בשמם על סמך יפוי הכח שהצהיר שיש לו מהמוכרים ועל סמך הצהרתו כי החלקה הזו הוא מוסמך למכור ובהתאם לחלוקה פנימית בינו לבין יתר המוכרים". הנה כי כן, עיון בהסכמי המכר מעלה כי התובעים (הקונים) ערכו את ההסכמים לרכישת החלקה עם המנוח עבדX לבדו; הקונים ניהלו את המשא ומתן לרכישת החלקה עם המנוח בלבד, למרות שהיו מודעים לכך שהחלקה רשומה על שם ארבעה אחים ורק 1/4 מן הזכויות רשומות על שמו של המנוח. כאמור בהסכם, התובעים פעלו באופן המתואר דלעיל לאחר שהמנוח הצהיר בפניהם כי הוא מחזיק ביפוי כח נוטריוני בלתי חוזר המסמיך אותו למכור את החלקה בשם אחיו ולחתום על ההסכם בשם אחיו. ודוק: בהסכם לא צוינו פרטים מזהים באשר לאותו יפוי כח נוטריוני ולא צוין באיזה מועד ניתן יפוי הכח האמור. יפוי הכח גם לא צורף כנספח להסכם. הנחת העבודה של התובעים היא כי מדובר ביפוי הכח מיום 14.7.1977 (המוצג ת/3) אך עיון בהסכמים עצמם מעלה כי הדבר אינו ודאי. יתרה מזאת, התובעים (הקונים) בעצמם ציינו בהסכם כי הם רוכשים את החלקה על סמך הצהרתו של המנוח בדבר קיומו של יפוי הכח ובאשר לתוכנו. אולם בשום מקום בהסכם לא צוין כי התובעים עיינו ביפוי הכח בעצמם, כי הם בחנו את יפוי הכח או כי פנו ליתר האחים בקשר אליו. התובעים לא הסתירו את אופן פעולתם האמור וגם בעדויותיהם בבית המשפט הם העידו באופן מפורש כי המשא ומתן התנהל אך ורק אל מול המנוח וכי בשום שלב לא התבצעה פנייה ליתר האחים לגבי ההסכמים (ראו: עדות התובע מס' 3 בעמ' 122 ו- 147 לפרוטוקול הישיבה מיום 8.9.09). הנה כי כן, כבר בשלב זה של הדיון ניתן להסיק כי התובעים, הגם שלטענתם היו מיוצגים במהלך כריתת ההסכמים על ידי עוה"ד סברי מוחסן, הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כמתקשרים סבירים בעסקת מקרקעין. התובעים לא בחנו את נסח הרישום ואת יפוי הכח שמכוחו התיימר עבדX למכור להם את החלקה בשמו ובשמם של שלושת אחיו. ממילא לא הוכח כי שלושת האחים היו מודעים לשלושת ההסכמים בשעת כריתתם. ג. בחינת יפוי הכח - המוצג ת/3 גם אם אצא מן ההנחה ש"יפוי הכח הנוטריוני" הנזכר בהסכמי המכר, כאמור לעיל, הוא אכן יפוי הכח מיום 14.7.1977 (המוצג ת/3), גם אז שומה עלינו לבחון אם יפוי הכח האמור הקנה למנוח, בכלל, את הסמכויות לפעול כפי שפעל. היינו, סמכות למכור את החלקה בשמם של אחיו, ללא ידיעתם, כטענת התובעים, או שמא עסקינן ביפוי כח ספציפי שהוגבל לניהול ירושת האב המנוח סעיד בלבד כטענת הנתבעים? על יפוי הכח המוצג ת/3 חתומים חמישה (להלן - השולחים): X (הנתבע 2), סמיר (הנתבע 3), עואטף (שאינו נתבע בתובענה), סניה (שאיננה נתבעת בתובענה) וסמירה (שאיננה נתבעת בתובענה). הנה כי כן, כבר בשלב הזה ניתן להיווכח כי האח זוהיר, שבעת חתימת הסכמי המכר הנדונים היה רשום כבעלים של 1/4 מן הזכויות בחלקה ביחד עם המנוח, X וסמיר, כעולה מנסח הרישום (עד שזכויותיו נמכרו לX בשנת 1993 באמצעות כונס הנכסים בראון) -אינו נמנה כלל על השולחים שייפו את כוחו של המנוח ביפוי הכח המוצג ת/3 !! השולחים ייפו את כוחו של המנוח עבדל X X X חג' X (להלן - המנוח, השלוח, הנתבע 1) "להיות בא כוחנו הנכון והחוקי בכל הכרוך והקשור בעזבון המנוח ומבלי לגרוע מכלליות דבר זה לעשות, להוציא לפועל ו/או לחתום על כל או איזה מן הפעולות הדברים, החוזים ו/או המסמכים דלקמן: (...)". בהמשך, במסגרת 30 סעיפים, מפורטות הפעולות השונות אותן מוסמך המנוח (השלוח) לבצע בשם שולחיו. התובעים מסתמכים, כאמור, בעיקר על הסעיפים 5, 6, 28, 29 ו- 30 ליפוי הכח וטוענים שעיון בהם מעלה כי יפוי הכח המוצג ת/3 הוא יפוי כח כללי ורחב המסמיך את המנוח לבצע פעולות רבות בשמם של אחיו, ובכלל זה למכור נכסי מקרקעין שבבעלותם כפי שנעשה במקרה דנן עם החלקה. מפאת חשיבות הסעיפים אצטט אותם במלואם: בסעיפים 5 - 6 ליפוי הכח נאמר כדלקמן: "5. לייצגנו ולהופיע בשמנו ובמקומנו בפני כל פקיד, קצין מחלקה ממשלתית או רשות מוסמכת, משרד ממשלתי, מיניסטריון, הכנסת או בפני כל עיריה, מועצה מקומית או קצינים אדמיניסטרטיביים אחרים, או בפני כל משרדים שהם לרישום קרקעות, וכל זכות בקרקע או על קרקע, או בפני כל רשות אחרת ככל הדברים הנוגעים או הקשורים לעיני, ולחתום ולהוציא לפועל כל מיני תעודות, מסמכים וחוזים בפני רשויות ומשרדים כאלה ולבצע כל פעולות ודברים אשר ידרשו ע"י רשויות ומשרדים כאלה. 6. בשמנו ובמקומנו ועל חשבוננו לקנות, לשכור, להחליף, או לרכוש בכל צורה אחרת שהיא, למכור, להשכיר, לשעבד, למשכן או למכור בכל צורה אחרת שהיא כל רכוש, בין מטלטלין, ובין נכסי דלא נייד, לרבות דברים שבתביעה, בתי חרושת, מכונות, מכשירים, השייכים לנו עכשיו או יהיו שייכים לנו בעתיד בתנאים כפי שיימצא לנכון". ובסעיפים 28 - 30 ליפוי הכח נאמר כדלקמן: "28. למנות ולפטר עו"ד או עורכי דין וכל ממלא מקום או ממלאי מקום, סוכן או סוכנים שיפעלו לפי הוראות בא כחי (לרבות עורכי דין) בקשר לכל או איזה מן הפעולות הנ"ל, בכל התנאים כפי שבא כוחי ימצא לנכון ולהעביר יפוי כח זה בשלמותו או באופן חלקי לאחר או לאחרים. 29. הזכות לבא כוחנו להכנס לעסקה או עיסקות ו/או בחוזים ו/או בהתחייבויותיו בשמי בצד אחד עם עצמו בצד שני ו/או עם חברה ו/או אישיות משפטית בה השליטה המלאה או החלקים בידי בא כחי, וזאת בתנאים כפי שבא כחי ימצא לנכון ולמתאים וכן להעביר כל רכוש שלי לעצמו ו/או לחברה ו/או לאישיות משפטית בה שליטה המלאה או החלקית בידי בא כחי, וזאת בתמורה או בצורת מתנה ללא תמורה ו/או בדרך של הלוואה ו/או בכל דרך אחרת שתראה לבא כחי. 30. בכלל לעשות ולסדר כל פעולות, חוזים דברים ועניינים מכל סוג שהוא בקשר לרכושי ועניני או להשתתף בעשית וסדור של פעולות, חוזים דברים וענינים כאלה עם אנשים שקיים שיתוף אינטרסים ביני ובינם בעניינים כנ"ל בין אם העניינים תוארו לעיל באופן מפורט ובין אם באופן כללי, וכל זאת לעשות באופן יסודי ויעיל כאילו עשיתי זאת בעצמי, אלמלא יפוי כח זה". לאחר שעיינתי ביפוי הכח המוצג ת/3 ובטענות באי כח הצדדים לעניין אופן פרשנותו של יפוי הכח האמור, הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבע. סבורני שהגם שיפוי הכח מנוסח בלשון רחבה וכללית - הרי שלא ניתן לראות בו יפוי כח כללי ועצמאי, במנותק מניהול העזבון (היינו, ניהול עזבונו של אביהם של ארבעת האחים, סעיד) כטענת התובעים. שוכנעתי כי בנסיבות העניין עסקינן ביפוי כח שניתן לעבדX (האח הבכור) לניהול עזבונו של האב סעיד שנפטר בסמוך, על כל המשתמע מכך. אני קובע כי לא מדובר כאן ביפוי כח כללי ועצמאי העומד בפני עצמו גם ללא כל קשר לניהול העזבון. המסקנה האמורה מבוססת על הטעמים המצטברים שלהלן: ראשית, מילותיו הברורות של יפוי הכח שבו הסמיכו השולחים את השלוח "להיות בא כוחנו הנכון והחוקי בכל הכרוך והקשור בעזבון המנוח (...)". (ההדגשה שלי. ע.ג.). שנית, הגעתי למסקנה כי בענייננו רב הנסתר על הגלוי. כפי שציינתי לעיל, האח זוהיר, שהיה במועד עריכת יפוי הכח הבעלים של 1/4 מן הזכויות בחלקה, אינו מוזכר ביפוי הכח כלל. ממילא, על כן, המנוח עבדX לא יכול היה להעביר את זכויותיו של זוהיר בחלקה בהסתמך על יפוי הכח, שהרי זוהיר לא חתם על יפוי הכח ולא ייפה את כוחו של המנוח. שלישית, כאמור לעיל, לא ניתן לקבוע בוודאות, על סמך האמור בהסכמי המכר, כי יפוי הכח המוצג ת/3 הוא יפוי הכח עליו הצהיר המנוח בהסכם. בהסכמים אין פרטים מזהים כלשהם של יפוי הכח והוא לא צורף כנספח להסכמים. רביעית, החלקה שנמכרה לתובעים במסגרת הסכמי המכר כלל לא הייתה חלק מעזבונו של האב המנוח סעיד. על שום כל אלה, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח שהמנוח מוסמך היה, מכח יפוי הכח המוצג ת/3, לחתום על הסכמי המכר בשם שלושת אחיו. גם לו ביקש המנוח לפעול על סמך יפוי הכח האמור לצורך מכירת הזכויות בחלקה הוא לא היה מוסמך לעשות כן, משום שעסקינן ביפוי כח שהוגבל לצרכי ניהול עזבון האב סעיד ולא ביפוי כח כללי ועצמאי לכל דבר ועניין. מכאן, שהמנוח יצר מצג שווא והטעה את התובעים בהתקשרו עם התובעים (X) בהסכמי המכר הנדונים. למרות מסקנתי האמורה לעיל, עדיין נשאלת השאלה אם ניתן להכשיר את העסקה? כדי להשיב על השאלה האמורה אפנה לבחון אם בנסיבות העניין הוכיחו התובעים כי נוצרה שליחות על דרך של התנהגות או כי ניתן להכשיר, בדיעבד, את פעולת המנוח שנעשתה ללא הרשאה או תוך חריגה מן ההרשאה שניתנה לו? ד. סעיף 3 לחוק השליחות - האמנם נוצרה שליחות בהתנהגות? סעיף 3(א) לחוק השליחות קובע לאמור: "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם". ככלל, מקובלת ההבחנה שבין הרשאה "פנימית" או "סובייקטיבית" במישור היחסים שבין שולח לשלוח, לבין הרשאה "חיצונית" או "אובייקטיבית" החלה במישור היחסים שבין השולח לצד שלישי [ראו: ע"א 2680/90 ס.מ. יצירה השקעות ופיתוח בע"מ נ' מוזאפאר, פ"ד מט(1) 649, 655 - 656 (1995); רע"א 5765/02 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' זילברשלג ( ניתן ביום 26.8.09), בפסקה 20 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס; ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 811 - 813 (1994)]. כאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יפוי הכח המוצג ת/3 לא יצר הרשאה פנימית במישור היחסים שבין השולחים (המוכרים) לשלוח (המנוח). האם נוצרה שליחות "על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם" (היינו, התנהגות המוכרים, שלושת הנתבעים האחים לבית חג' X, כלפי עבדX או כלפי התובעים- X)? סבורני כי התשובה לשאלה האמורה הינה שלילית. הבחינה הנדרשת היא של התנהגות השולח (המוכרים - האחים חג' X) כלפי הצד השלישי (הקונים - התובעים - X), היינו התנהגותם של הנתבעים (המוכרים) כלפי התובעים בשעת עריכת ההסכמים. בנסיבות העניין שלפני, כפי שהוכחו בעדויות ובמסמכים, אין כל ראיה על כך שבשעת חתימת הסכמי המכר יכול היה הצד השלישי (הקונים - התובעים - X) ללמוד על דבר קיומה של הרשאה ושליחות מהתנהגות המוכרים - הנתבעים - חג' X. כאמור לעיל, התובעים הודו שלא פנו כלל, בשום שלב, אל המוכרים, לא שאלו אותם לגבי יפוי הכח, לא הציגו בפניהם את הסכמי המכר ואף לא עיינו ביפוי הכח עצמו. בנסיבות אלה מסקנתי החד משמעית היא שלא נוצרה שליחות שבכתב במסגרת יפוי הכח ולא נוצרה שליחות על דרך התנהגות המוכרים כלפי התובעים במועד הקובע. ה. סעיף 6 לחוק השליחות - חריגה מהרשאה כאשר שלוח פועל תוך חריגה מההרשאה שקיבל מן השולח, כפי שקרה בענייננו, עשויה להיווצר תחרות בין ההגנה על השולח לבין ההגנה על צד שלישי שהסתמך בתום לב על פעולת השלוח ועל המצג שיצר השלוח. לסיטואציה זו מתייחס סעיף 6 לחוק השליחות הקובע לאמור: "(א) פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור. (ב) לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו. (ג) (...)". הנה כי כן, סעיף 6(א) לחוק מאפשר לשולח לאמץ את חריגת השלוח, ודינו של האימוץ בדיעבד כדין הרשאה מראש (ראו: אהרון ברק, חוק השליחות, עמ' 713 - 717 (1996)). כאמור לעיל, התובעים טענו בסיכומיהם לתחולת סעיף 6(א) לחוק השליחות העוסק בחריגה מהרשאה, על ענייננו. אלא שעיון בלשונו של הסעיף האמור מעלה כי לא ניתן לעשות כן. הסעיף מאפשר לשולח לאמץ בדיעבד את חריגת השלוח. בענייננו השולח מתנגד לחריגה ולא הוכח כי היה מודע לחריגה בזמן אמת. טענת התובעים על כך שיש לראות באי נקיטת כל פעולה לסילוקם מהחלקה במשך שנים כהסכמה בדיעבד לחריגה מן ההרשאה - היא טענה מרחיקת לכת שאיני מוכן לקבלה. כזכור, לאור פסקי הדין שכבר ניתנו בתיק זה הרי שהמחלוקת שעדיין נותרה להכרעה במסגרת ת"א 225/99 היא המחלוקת שבין התובעים לבין הנתבע 2. גם בהנחה שהנתבע 2 ראה את התובעים ובהמשך ראה את רסמי דקה מחזיקים בחלקה במשך שנים והוא לא פעל להוצאתם מן החלקה - עדיין היה על התובעים להצביע על מקור סמכות כלשהו שמכוחו היה המנוח מורשה בזמן עריכת ההסכמים או בדיעבד למכור את החלקה לאחרים וכי היתה חריגה מן ההרשאה וחריגה זו קבלה את הסכמת השולח. כל זה לא הוכח בענייננו ולכן - דין תביעתם של התובעים (X), כפי שהוגשה, להידחות. מקום שבו השולח לא אישרר ולא אימץ את חריגת השלוח, אזי יחול סעיף 6(ב) לחוק השליחות המטיל את הסיכון לחריגה מהרשאה על הצד השלישי. אמנם בד בבד מעניק סעיף 6(ב) לחוק השליחות תרופה לצד השלישי, שהסתמך בתום לב על החריגה מהרשאה, בכך שהצד השלישי יוכל לתבוע מהשלוח את נזקו, אך בכל מקרה פעולת השלוח אינה יכולה לחייב או לזכות את השולח שלא אימץ את החריגה, כלפי הצד השלישי: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס - דיסקונט נ' קוסטמן, פ"ד מז(5) 1 (1993). כאמור לעיל, התובעים היו מיוצגים על ידי עו"ד בעת כריתת ההסכמים. ניתן היה לצפות מהם, לכל הפחות, לבחון את תוכנו של יפוי הכח ולעמוד על זהות החתומים עליו אל מול בעלי החלקה בהתאם לרישום בפנקסי לשכת רישום המקרקעין. בענייננו, גם אם אניח לטובת התובעים (הצד השלישי) כי לא ידעו בשעת עריכת ההסכמים על חריגתו של עבדX מן ההרשאה ולא היו צריכים לדעת עליה - גם אז אין להם עילת תביעה כנגד השולח (הנתבעים). עם זאת, עומדת לתובעים, הצד השלישי, הזכות לחזור אל השלוח ולקבל ממנו פיצוי על נזקיהם. כאן המקום להעיר בדבר האופן שבו הוגשה התביעה, הסעדים שהתבקשו במסגרתה והבקשה לפיצול סעדים. ו. ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים התביעה שבת"א 225/99 הוגשה, כאמור, לבית המשפט ביום 1.2.1999 ומאז תוקנה שלוש פעמים (ביום 10.11.2002; 17.5.2006; 29.4.2008). בכל גלגוליו של כתב התביעה עתרו התובעים לסעד הצהרתי בלבד, טענו כי הם זכאים להירשם כבעלים של החלקה ולא עתרו בשום שלב לסעד חלופי כספי או אחר. כך גם לא ביקשו רשות מבית המשפט לפצל את הסעדים. רק ביום 9.9.09 הגישו התובעים לבית המשפט בקשה ליתן להם רשות לפיצול סעדים, כך שיהיה באפשרותם לתבוע סעדים נוספים ממקצת הנתבעים ו/או מכולם ו/או מצדדי ג', כמפורט בבקשה. בין היתר, ביקשו התובעים ליתן להם רשות לפצל סעדים באופן שיתאפשר להם "לתבוע סעד של החזר כספי ופיצויים מיורשי המנוח עבד X X ז"ל אשר מכר את המקרקעין לתובעים, במידה ותידחה תביעתם כנגד המשיבים 2, 3". התובע בת"א 236/04 רסמי דקה הצטרף גם הוא לבקשה. בהחלטה מנומקת מיום 5.1.10 דחיתי את הבקשה. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי העובדות המגבשות את עילת תביעתם של התובעים (המבקשים), המפורטות בכתב התביעה בתיק אזרחי 225/99, היו ידועות למבקשים לפחות החל ממועד הגשת כתב התביעה, דהיינו, משנת 1999. בנסיבות אלה, כשהבקשה הוגשה למעלה מעשר שנים לאחר הגשת התביעה ואף ניתנו לתובעים שלוש הזדמנויות לתקן את כתב תביעתם, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה להיענות לבקשה ועל כן דחיתי אותה. ז. המסקנה מכל האמור היא שדין תביעתם של התובעים בת"א 225/99 להידחות ואין הם זכאים, על פי כתב התביעה שלפני, לתרופה כלשהי מהנתבע 2 ו/או מן המנוח שיצר כלפיהם מצג שווא. ח. התביעה שבתיק אזרחי 236/04 והתביעה שכנגד כאמור לעיל, בכתב התביעה המתוקן מיום 9.7.06 עתר התובע רסמי דקה לסעדים שלהלן: "(...) ולהכריז בפס"ד הצהרתי כי התובע זכאי, כפוף לתשלום כל המיסים, להירשם כבעלים למלוא הזכויות בחלקה ובכך לבטל את המכר שנעשה בין נתבעים 4, 5 ו - 6 ולחייבם בהוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ועליו מע"מ כחוק. לחילופין ומטעמי זהירות ובאם כב' ביהמ"ש יגיע לכלל מסקנה כי אין לבטל העיסקה שעשו נתבעים 4 ו- 5 עם הנתבע 6, מתבקש כב' ביהמ"ש לחייב את הנתבעים 1 - 3 בתשלום תמורה נאותה לפי הערכת שמאי שימונה ע"י כב' ביהמ"ש, לידי התובע וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ועליו מע"מ כחוק". (ההדגשה שלי. ע.ג.). לאור הסכמי פשרה אליהם הגיעו הצדדים ופסקי הדין שניתנו בעקובתיהם, כמפורט לעיל, הצטמצמה התביעה שבת"א 236/04 לתביעה שבין התובע רסמי דקה לבין הנתבעים 1 - 3 (האחים X) בלבד. לאור פסקי הדין שכבר פורטו לעיל, על פי הסכמי הפשרה שאליהם הגיעו הצדדים, זכאים התובעים שבת"א 225/99 להירשם כבעלים של 3/4 מן הזכויות בחלקה. הואיל והתובעים הודו שבשנת 1987 מכרו את החלקה לתובע רסמי דקה (עדות התובע 3 בעמ' 124 לפרוטוקול הישיבה מיום 8.9.09 וכן בסיכומי התובעים)- הרי שהתוצאה היא שהתובע רסמי דקה זכאי להירשם כבעלים של 3/4 מן הזכויות בחלקה, בכפוף לתשלום כל המיסים והתשלומים החלים מכח הדין. הואיל והתביעה שבת"א 225/99 לקבלת סעד הצהרתי ביחס לזכויותיו של הנתבע מס' 2 בחלקה נדחתה, הרי שנשמט הבסיס גם מתחת לתביעתו של התובע רסמי דקה להירשם כבעלים של הרבע הנותר מן הזכויות בחלקה (הרבע הרשום על שם הנתבע מס' 2). מאחר והסעד החלופי שביקש התובע רסמי דקה בתביעתו, כמצוטט לעיל, הוא רק לגבי העסקה שעשו הנתבעים 4 ו- 5 עם הנתבע 6 (שעימם, כזכור, הסתיימה התביעה בהסכמי פשרה), ומאחר וגם בקשתו של התובע רסמי דקה לפיצול סעדים נדחתה, כאמור בהחלטתי מיום 5.1.10 - הרי שרסמי דקה גם אינו יכול לזכות בסעד חלופי כספי ביחס לרבע מן הזכויות בחלקה שנותרו רשומות על שמו של הנתבע מס' 2. בתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים 1 - 3 (X) במסגרת ת"א 236/04 עתרו X, כאמור לעיל, לחייב את הנתבע שכנגד, רסמי דקה, בתשלום מס השבח ששולם על ידם לרשויות המס בגובה 81,994 ₪ ושלטענתם אמור היה להיות משולם על ידי הנתבע שכנגד. לאחר עיון בחומר הראיות, בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין סבורני כי דין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי. אכן, כטענת התובעים שכנגד, עיון בסעיף 10 א' להסכם המכר בינם לבין התובע רסמי דקה מעלה כי מס השבח היה אמור להיות משולם על ידי הקונה, רסמי דקה. התובעים שכנגד הוכיחו כי שילמו את סכום מס השבח החל על העסקה בסך כולל של 81,000 ₪ במקום הקונה, רסמי דקה (המוצגים ת/4, ת/5 ו- ת/6). עיון בתצהיר עדותו הראשית של רסמי דקה ובעדותו מעלה כי הוא לא טען ששילם את מס השבח. תשובותיו לעניין זה היו מתחמקות ובלתי ענייניות וממילא הוא לא הציג קבלות או אישורים על תשלום. הואיל והתובעים זכאים להרשם כבעלים של 3/4 בלבד מזכויות הבעלות בחלקה, כאמור לעיל, אני מקבל את התביעה שכנגד שהוגשה במסגרת ת"א 236/04 באופן חלקי ואני מורה לנתבע שכנגד, רסמי דקה, לשלם לתובעים שכנגד 1 - 3, ביחד ולחוד, סך של 60,750 ₪ (היינו, 3/4 מן הסך 81,000 ₪). לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום המלא בפועל. 9. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את התביעה שהגישו התובעים בת"א 225/99 כנגד הנתבעים מספר 2א-ה. ב. אני מחייב את התובעים שבתיק אזרחי 225/99, יחד ולחוד, לשלם לנתבעים 2א' - ה' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ג. בהמשך להחלטתי מיום 2.9.09 בעמ' 65 לפרוטוקול, ולאחר שבמועד האמור ניתן, בהסכמה, פסק דין שעל פיו התקבלה התביעה כנגד הנתבעים 1א' - ה', אני את הנתבעים 1א'-ה', יחד ולחוד, לשם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ד. התביעה שהגיש התובע בת"א 236/04 מתקבלת באופן חלקי כדלקמן: התובע רסמי דקה זכאי להירשם כבעלים של 3/4 מן הזכויות בחלקה 1 בגוש 8771 מאדמות באקה אל גרבייה הרשומות כיום על שם ה"ה עבד X X X חג' X ת.ז. X (1/4 חלקים מן החלקה), סמיר X X חג' X ת.ז. 2141137 (1/4 חלקים מן החלקה), וחג' X X עבד X X ת.ז. X (1/4 חלקים מן החלקה). התובע רסמי דקה יוכל להרשם כבעלים כאמור רק לאחר שישולמו כל המיסים, האגרות, ההיטלים ותשלומי החובה החלים על פי כל דין ורק לאחר שיומצאו כל המסמכים והאישורים הנדרשים על פי כל דין. למען הסר ספק אני מדגיש כי התביעה כנגד הנתבע מס' 2, X X חג' X ת.ז. X , נדחתה. לפיכך זכויות הבעלות הרשומות על שם הנתבע מס' 2 (1/4 חלקים מזכויות הבעלות בחלקה) נשארות בעינן. ה. התביעה שכנגד שהוגשה במסגרת ת"א 236/04 על ידי ה"ה X, התובעים שבתיק אזרחי 225/99, מתקבלת באופן חלקי ואני מחייב את הנתבע שכנגד, רסמי דקה, לתובעים שכנגד 1 - 3 סך של 60,750 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד (10.2.2004) ועד לתשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, כמפורט בהרחבה לעיל, איני רואה מקום לעשות צו להוצאות ביחס לתביעה שכנגד. עורך דיןקרקעותמקרקעיןגוש חלקה