1. הנושא שבמחלוקת: האם מכר התובע לנתבע מס' 3, ביום 25.12.2008 את זכויותיו במקרקעין הידועים כ-2/9 חלקים בחלקה 6 שבגוש 19053 במג'ד אלכרום (להלן: "המקרקעין"). זו השאלה עליה נסבה התביעה שבפני. 2. מבוא התובע היה הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כ-2/9 חלקים בחלקה 6 בגוש 19053 ושל 2114/10270 חלקים בחלקה 6 בגוש 19057 במג'ד אלכרום (להלן: "גוש 53" או "המקרקעין בהתאמה ו- "גוש 57"). הנתבעים 1-2 הם אחים (להלן: "ג'אבר" ו"עותמאן" בהתאמה), ובינם לבין התובע נחתמו בחודשים 11-12/08 הסכמים שונים במסגרת הקמת שותפות עסקית. בין יתר ההסכמים של השותפות, נחתם לכאורה ביום 23.11.2008 הסכם מכר מקרקעין, לפיו מכר התובע לעותמאן (נתבע 2) את כל זכויותיו בגוש 53 ובגוש 57. ביום 24.11.2008 נרשמו לטובת עותמאן הערות אזהרה בגוש 53 ובגוש 57, מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר שהעניק התובע לעו"ד עבדאלסאלם עתאמלה (להלן: "עו"ד עתאמלה") על פי הסכם המכר. 3. ביום 25.12.2008 נחתם הסכם מכר נוסף, ולפיו, לכאורה, מכר התובע בעסקה נוגדת את זכויותיו בגוש 53 לנתבע 3 (להלן: "סובחי" ו/או "הנתבע"). ביום 18.1.2009 נרשמה לטובת סובחי הערת אזהרה בגוש 53 מכוח הסכם המכר. ביום 19.1.2009 הגיש סובחי דיווח לרשויות המס אודות העסקה, ובהמשך אף שילם את מלוא המסים בגינה (לרבות המיסים שחלים על המוכר- על התובע). 4. ביום 17.3.2009 הגיש התובע את התביעה בה עתר לפסק דין שיצהיר כי הסכם המכר עם עותמאן בטל, ושאין לצד ג' זכויות במקרקעין וכי הוא בעל הזכויות היחיד במקרקעין. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע גם בקשה לצו מניעה זמני להורות לנתבעים שלא לבצע דיספוזיציות במקרקעין. הבקשה לצו מניעה זמני נדונה ביום 14.5.2009 בפני כב' השופט ג. גינת, אז גם נחקר עו"ד עתאמלה, שהעיד כי התובע חתם בנוכחותו על הסכמי המכר. כב' השופט גינת דחה את בקשת התובע לסעד זמני בקובעו כי אין בפניו ראיות לכאורה לתמיכה בעתירת התובע לסעד זמני וציין כי התובע אינו כופר בחתימתו על ההסכם שבמחלוקת. מאחר שנתבעים 1-2 לא הגיבו לתביעה או לבקשה לסעד זמני ולא התייצבו לדיון, ניתן נגדם, לבקשת התובע, פסק דין בהיעדר, לפיו הסכם המכר עם עותמאן בטל והם חויבו בהוצאות (להלן: "פסק הדין"). כמו כן, דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה זמני נגד סובחי. 5. ביום 1.7.2009 נקבע התיק לקדם משפט בפני ליום 7.9.2009 ואף הוריתי על גילוי מסמכים והכנת תצהירי עדות ראשית עד לאותו מועד. חרף העובדה שהתיק העיקרי טרם נדון וככל הנראה בעקבות מתן פסק הדין לטובת התובע נגד ג'אבר ועותאמן שעל פיו בוטלה הערת האזהרה לטובת האחרון, הצליח סובחי לרשום ביום 6.7.2009 את הזכויות בגוש 53 על שמו בלשכת רישום המקרקעין, מכוח ההסכם וייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לעו"ד עתאמלה. 6. ביום 28.7.2009 הגיש התובע בקשה לצו זמני נגד סובחי שימנע ממנו להעביר זכויותיו בגוש 53 לצד ג'. כן הוגשה בקשה לתיקון התביעה לאור האירועים שהתרחשו לאחר הגשתה. בדיון שהתקיים בפני ביום 7.9.2009 הגיש התובע את כתב התביעה המתוקן וביום 5.10.2009 הגיש סובחי כתב הגנה מתוקן. על פי כתבי הטענות המתוקנים התבקש בית המשפט להצהיר כי הסכם המכר מיום 25.12.2008 בין התובע לסובחי בקשר לגוש 53 במג'ד אלכרום וייפוי הכוח מכוחו הם מזויפים ובטלים, וכי התובע הינו בעל הזכויות הבלעדי במקרקעין. כמו כן עתר התובע לבטל כל רישום שנעשה בקשר למקרקעין ביום 6.7.2009 (העברת הזכויות בהם לסובחי). למען השלמת התמונה נציין שבדיון שנערך בפני ביום 22.10.2009 הצהיר סובחי והתחייב לפרוטוקול שלא יעביר את זכויותיו בגוש 53 לצד ג'. 7. התקיימו בפני 3 ישיבות הוכחות בהן העידו ונחקרו העדים מטעם הצדדים. ביום 9.2.2010 הגיש התובע את סיכומיו, סיכומי הנתבע הוגשו ביום 25.2.2010 וסיכומי תשובה מטעם התובע הוגשו ביום 4.3.2010. העובדות הצריכות לעניין וגרסאות הצדדים הן גרסת התובע והן גרסת הנתבע עברו שינויים לא מעטים, החל מכתבי הטענות, המשך בתצהירי העדות הראשית ולבסוף במסגרת החקירה הנגדית בבית המשפט. על מנת שלא לסבך את הקורא, נביא כאן את גרסאות הצדדים בשלמותן, כפי שהן עולות מהמסמכים כולם. בהמשך נעמוד על הסתירות שנתגלו בגרסאות הצדדים, דבר שיש לו כמובן חשיבות במישור קביעת המהימנות והמשקל. 8. גרסת התובע לאירועים היא כדלקמן: התובע רופא במקצועו ומתגורר בכפר מג'ד אלכרום. הנתבעים 1-2 אחים והם תושבי כפר רינה. במהלך חודש 11/08 פנה לתובע ג'אבר (נתבע 1), הציג עצמו כאיש עסקים וכבעל חברה לייצור ושיווק משקאות בכפר רינה והציע לתובע להקים חברה ולנהלה יחדיו. תחילה טען התובע כי נענה להצעה וחתם יחד עם נתבעים 1-2 על שורה של הסכמים כחלק מהשותפות אותה הקימו ושכללו: (-) זיכרון דברים, לפיו מסר התובע לג'אבר סך 200,000 $ להקמת עסקים משותפים ולהשקעה בהם. מזיכרון הדברים עולה, בין היתר, שהתובע קיבל מג'אבר שיק על סך 2 מיליון ₪ והתחייב שלא להשתמש בו במקרה של הפרת ההסכם. (-) שיק ללא תאריך של חברת J.L.S - חברה לייצור ושיווק משקאות בע"מ שבבעלות ג'אבר על סך 2 מיליון ₪ לפיקדון בלבד. (-) הסכם מכר מיום 23.11.2008, לפיו מכר התובע לעותמאן את המקרקעין תמורת סך 90,000 $, ששולמו במעמד החתימה על ההסכם. (-) ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע הסכם המכר. (-) הסכם שותפות מיום 25.12.2008 בין ג'אבר לבין חוריה (אשתו של התובע). על פי ההסכם העביר ג'אבר לחוריה מחצית מבית העסק שלו (מפעל של בית קליה), תמורת סך 356,000 $ ששולמו במזומן. (-) הקמת חברה בשם קסם הבריאות בע"מ, כאשר בעלת המניות העיקרית בחברה היא אשת התובע, גב' חוריה חסן (להלן: "חוריה") וכן התובע בעצמו. 9. התובע טען שחרף החתימה על הסכם המכר ועל ייפוי הכוח, הרי שהיה ברור לצדדים שהתובע לא התכוון למכור לעותמאן את זכויותיו במקרקעין, ובפועל לא מכר אותן, לא קיבל תמורה בגינן והעסקה אף לא דווחה לרשויות המס. בהמשך שינה התובע גרסתו וטען שלא חתם על שום מסמך עם נתבעים 1-2, לרבות לא על הסכם המכר עם עותמאן, וכי חתימתו על הסכם זה והמסמכים מכוחו זויפה. 10. 1/09 פנה סובחי אל התובע וטען שרכש מעותמאן את זכויותיו בגוש 53 וביקש מהתובע לחתום עבורו על טופס לרישום הערת אזהרה. התובע אמר לסובחי שהזכויות בגוש 53 הן שלו ושהן לא נמכרו לעותמאן, ובאשר להסכם המכר עם עותמאן מסר ש"בסך הכל מדובר כביכול בהסכם לשם ניהול עסק משותף ואין לו כל ערך במיוחד שהוא לא קיבל תמורה כלשהי". לטענת התובע הוא פנה גם לנתבעים 1-2 שמסרו לו שלא מכרו ולא חתמו על שום הסכם עם הנתבע 3, וכי הם איתנים בעמדתם שלהסכם המכר בין התובע לבין עותמאן אין כל ערך. 11. התובע טען שבעקבות אירועים אלה הוא פעל להוצאת נסח רישום בקשר למקרקעין, וגילה להפתעתו כי עותמאן רשם הערת אזהרה בגוש 53 ומכר את הזכויות בו לסובחי, שרשם אף הוא הערת אזהרה לטובתו. אז עיין התובע ב"הסכם המכר כביכול", עם עותמאן, והופתע לגלות שכתוב בו שקיבל לידיו תמורה בסך 90,000 $, בעוד שאין בכך כל אמת. באותו שלב הבין התובע שבין הנתבעים 1-2 לסובחי נרקמה קנוניה להעביר את זכויותיו במקרקעין במרמה ותוך זיוף חתימתו. התובע פנה לנתבעים 1-2 ולאביהם על מנת ש"יחזירו לידיו" את הסכם המכר ויבטלו אותו, אולם הנתבעים התחמקו מפניותיו. ביום 8.3.2009 פנה התובע למשטרה והגיש תלונה על כך שביום 22.11.2008 נפל קורבן לעבירות של קבלת דבר במרמה וזיוף בביתו במג'ד אלכרום (התלונה צורפה כנספח ח' לכתב התביעה). בהמשך, ביום 17.3.2009 הגיש התובע את התביעה דכאן בד בבד עם הבקשה לצו מניעה זמני. עד כאן, בתמצית, גרסת התובע לאירועים. כמפורט לעיל, גרסאות נתבעים 1-2 לאירועים לא נשמעו, מאחר שהם לא הגיבו לתביעה וניתן (ע"י כב' השופט גינת) נגדם פסק דין בהיעדר הגנה ובמעמד צד אחד. 12. נעבור כעת לגרסת סובחי, הנתבע, השונה בתכלית מגרסת התובע. הנתבע הינו רוקח במקצועו ומתגורר באותו ישוב - מג'ד אלכרום, בו מתגורר התובע עם משפחתו. לטענת הנתבע בינו לבין התובע שררו יחסי ידידות ארוכת שנים, מאז אירח את התובע במעונו באיטליה בתקופת לימודיהם ועזר לו להתאקלם שם. בתחילת חודש 12/08 ראה הנתבע באתר "panet.co.il" מודעה, אליה צורף מספר הטלפון של ג'אבר, בה הוצע למכירה גוש 53. הנתבע יצר קשר עם ג'אבר שהציג עצמו כמתווך מטעם התובע, ואמר שיודיע לתובע אודות רצונו של הנתבע לרכוש את הקרקע. הנתבע בדק במקביל את מצב הרישום בגוש 53 ומצא שרשומה בו הערת אזהרה לטובת עותמאן. עוד באותו יום יצר התובע קשר עם סובחי, בירך אותו על העסקה הנרקמת והפנה אותו לסגור את הפרטים עם ג'אבר. 13. בכתב ההגנה תיאר הנתבע בלקוניות כי נערכו שתי פגישות, ביום 7.12.2008 וביום 25.12.2008, בינו לבין עו"ד עתאמלה, ג'אבר ואחרים (התובע לא נכח), בהן סיכמו הצדדים את פרטי ההסכם. בפגישה הראשונה שולם חלק מהתמורה ובפגישה השניה, בה נחתם ההסכם וסוכמו פרטים בדבר זכויות מעבר וגבולות במקרקעין, שולמה לידי ג'אבר, בהוראת התובע, יתרת התמורה בסך 25,000 $. עוד טען הנתבע כי עו"ד עתאמלה וג'אבר התחייבו לפעול לביטול הערת האזהרה הרשומה לטובת עותמאן. בהמשך, משלא נעשה דבר להשלמת העסקה ברישום והחלו לזרום לאוזני הנתבע גל שמועות בדבר מכירת גוש 53 בעסקה סותרת לגיסו של התובע, מחמוד שעבאן, ואלו גם אומתו, החל הנתבע לפעול למימוש זכויותיו על פי הסכם המכר להעברת הזכויות בגוש 53 לשמו. 14. בתצהירי העדות הראשית מטעמו ובעדותו בבית המשפט פירט הנתבע בהרחבה את גרסתו לאירועים: לאחר יצירת הקשר הראשוני בין הנתבע, התובע וג'אבר, שילם הנתבע לג'אבר, לפי דרישתו, סך 2,000 $ כמקדמה על חשבון העסקה ועל מנת להתקדם בניהול המשא ומתן. (מזיכרון הדברים עולה שסכום זה שולם ביום 22.12.2008). בהמשך ביקר הנתבע במקרקעין (שלא בנוכחות התובע), וביקש שייערכו תיקונים בגבולות החלקה כך שתתאפשר לו זכות מעבר וכניסה סבירה ונוחה. בין הנתבע לג'אבר התנהל משא ומתן בדבר גובה התמורה עבור המקרקעין. לטענת הנתבע, ג'אבר דרש תחילה סך של 92,000 $ נוספים ואילו הנתבע הסכים לשלם סך של 80,000 $ נוספים. לבסוף, הסכימו הצדדים שהתמורה תעמוד על סך 82,000 $ (כולל הסך של 2,000 $ שכבר שולמו לג'אבר), בתנאי שהנתבע ישלם כבר בשלב זה סך של 50,000 $ במזומן. 15. ביום 7.12.2008 (ראו והשוו עם תשלום מקדמה של 2,000 $ ביום 22.12.08 כמפורט לעיל) נפגשו במשרדו של עו"ד עתאמלה הנתבע, אחיו אחמד בשותי וג'אבר. בפגישה סיכמו הצדדים את עיקרי העסקה ועו"ד עתאמלה הציג לצדדים זיכרון דברים (נ/7). הנתבע סירב לחתום על זיכרון הדברים בטענה שהתמורה הנקובה בו (סך של 95,000 $) אינה תואמת את שהוסכם, אולם שוכנע על ידי עו"ד עתמאלה ש"אין כל נפקות לחתימה על זיכרון הדברים מאחר ולג'בר אין כל זכויות בקרקע, ועל כן אף אין צורך בתיקון התמורה הנקובה בזיכרון הדברים אם התמורה המוסכמת היא אחרת" (סעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). באותו מעמד שילם הנתבע לג'אבר במזומן את הסך של 50,000 $ כפי שסוכם ביניהם כעירבון ועל חשבון העסקה המתגבשת. לטענת הנתבע, במעמד התשלום התקשר ג'אבר לתובע והשיחה ביניהם התנהלה ברמקול. ג'אבר יידע את התובע בדבר תשלום הסך של 50,000 $, והתובע הורה כי התשלום יימסר לג'אבר. 16. ביום 22.12.2008 (ראו והשוו האמור בסעיף 16 לעיל לגבי תשלום 2,000 $ ובסעיף 17 לעיל גם תשלום של 50,000 $) הגיע ג'אבר לביתו של הנתבע והביא עימו את הסכם ההתחייבות לשינוי הכניסה לקרקע כשהוא חתום על ידי התובע וג'אבר (צורף לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). ג'אבר דרש מהנתבע כי ישלם לו סכום כסף נוסף אולם הנתבע סירב לכך. במהלך אותה פגישה התקשרה חוריה, אשתו של התובע, לג'אבר ולאחר שהלה מסר לה שהנתבע מסרב לשלם סכום נוסף על חשבון התמורה, ביקשה לדבר עימו ו"בלשון תחינה אמרה לי כי בכל זאת אשלם לו סך של 5000 $ כי הם זקוקים לכסף מאד וג'בר יעביר אליה". בהמשך לכך שילם הנתבע לג'אבר סך של 5,000 $ נוספים. 17. ביום 25.12.2008 נפגשו בביתו של הנתבע ג'אבר, עו"ד עתאמלה, גיסו של הנתבע עו"ד מרואן דיב, ואשת הנתבע סלימה (התובע לא נכח), לסיכום פרטיו האחרונים של הסכם המכר ולחתימה עליו. ההסכם נערך על ידי עו"ד עתמאלה ובו התחייב התובע למכור לנתבע את מלוא זכויותיו בגוש 53 תמורת הסך של 40,000 $. ההסכם כלל גם התחייבות התובע לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר וכן "להזיז את הכניסה של השכן (מחמוד שעבאן) 9 מטר דרומה באותו כיוון של הגבול". לטענת הנתבע, ההסכם נמסר לו כשהוא כבר חתום על ידי התובע. עוד טען הנתבע כי שאל מדוע לא רשום בהסכם מלוא התמורה והוסבר לו על ידי ג'אבר "כי הדבר נובע משיקולי מס בלבד וכי הוא (ג'אבר - כ.ס.) וג'מאל סגרו את העניין בינם לבין עצמם, וכי לי אין מה לדאוג". אז שילם הנתבע לג'אבר את יתרת התמורה בסך 25,000 $ והחתים אותו על גבי זיכרון הדברים על קבלת הסכום לצד חתימותיו על שאר התשלומים. 18. לאחר החתימה על ההסכם סוכם שביום 28.12.2008 יפגשו הנתבע, גיסו עו"ד מרואן דיב, עו"ד עתמאלה ועותמאן בלשכת רישום המקרקעין לשם מחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובת עותמאן. פגישה כזאת לא התקיימה מאחר שעו"ד עתמאלה מסר לנתבע שעותמאן חולה ומאושפז בבית חולים. בהמשך, ראה הנתבע כי לא נעשות פעולות למימוש העסקה ופניותיו לג'אבר (באמצעות מסרונים) לא נענו. כמו כן הגיעו לאוזניו של הנתבע שמועות בדבר מכירת המקרקעין לגיסו של התובע, מחמוד שעבאן, שהתבררו כנכונות. הנתבע ביקש לברר עם אותו שעבאן את העניין, והלה אכן אישר בפניו שהנתבעים 1-2 התכוונו למכור לו את גוש 53, וכי הוא אף שילם להם מקדמה בסך 100,000 ₪. עם זאת, משהודיע סובחי לשעבאן שהוא פועל לרישום זכויותיו על פי העסקה עימו, מסר לו שעבאן שהוא נסוג מהעסקה שעשה וביטלה. 19. בעקבות המאורעות הללו, מיהר הנתבע ורשם לטובתו הערת אזהרה על המקרקעין (ביום 18.1.2009) וכן הגיש הצהרה לרשויות המס אודות העסקה (ביום 19.1.2009). בתגובה לכך יצר ג'אבר קשר עם הנתבע וביקש להניאו מלממש את העסקה, אולם הנתבע סירב לכך. באותו שלב, נודע לנתבע מפי באת כוחו כי התובע ביצע עסקה לפני שנים, בה העביר ללא תמורה 204 מ"ר מהמקרקעין לאחר. בשלב זה החל הנתבע לפקפק באמינות התובע ושלוחיו, לטענתו. 20. ביום 8.2.2008 התקיימה פגישה בביתו של הנתבע בה נכחו ג'אבר, עו"ד נסרי סרחאן (בעלה של ב"כ הנתבע), ואחיו של הנתבע (התובע לא נכח). במהלך אותה פגישה התקשר ג'אבר לתובע והזמינו אולם התובע בחר שלא להגיע ואישר כי לא העביר לצד ג' חלק מהקרקע. ג'אבר ניסה לשכנע את הנתבע לבטל את עסקת המכר, אולם הנתבע סירב לכך, וג'אבר התחייב בפניו שעותמאן ימחק את הערת האזהרה לטובתו בכפוף לתשלום סך 3,000 $. 21. בהמשך דרש הנתבע מעו"ד עתאמלה לקבל לידיו את ייפוי הכוח הבלתי חוזר מהתובע, כפי שהתחייב בהסכם המכר, ובחודש פברואר מסר עו"ד עתאמלה לנתבע צילום מייפוי הכוח ואישר כי מדובר בעותק נאמן למקור (יפוי הכח מקורי לא נמסר) ובאמצעות אותו ייפוי כוח פעל הנתבע יחד עם באי כוחו ועו"ד עתאמלה למימוש העסקה, ולבסוף לרישום המקרקעין על שמו, זאת תוך שימוש בפסק הדין שניתן לטובת התובע נגד עותמאן לפיו בוטלה הערת האזהרה הרשומה שנרשמה לטובת עותמאן בלשכת רישום המקרקעין. 22. נציין כי לטענת הנתבע במהלך כל התקופה, ומדי פעם, יצרה עימו קשר חוריה, אשתו של התובע, ובשיחות טלפון, שחלקן הוקלטו, בירכה אותו על העסקה ולא התכחשה לה (ראיה כזו לא הוגשה). ביום 1.3.2009 התקשרה חוריה לנתבע ואמרה כי הם חוששים מכך שהקרקע הסמוכה לבית מגוריהם (גוש 57) תילקח מהם וכי ג'אבר לא יעביר לידיהם את התמורה ששילם לו הנתבע. להשלמת התמונה נאמר כי הנתבע ניהל עם רשות המיסים משא ומתן בקשר לשווי העסקה. לבסוף, הועמד שווי העסקה על סך 85,000 $ והנתבע שילם את מלוא המיסים, לרבות החלק החל על המוכר, בגינה. 23. עם החתימה על ההסכם נסעו עו"ד עתמאלה ועותמאן ובידיהם יתרת התמורה לבי"ח זיו, מקום עבודתו של התובע, על מנת למסור לו אותה, אולם כשהגיעו, ביקש התובע מעותמאן שימסור את הכסף לאשתו (של התובע) בביתם במג'ד אלכרום (השוו עם עדות עו"ד עתאמלה), וכך היה. סובחי לא נסע איתם ואף טען כי אינו יודע מה היה תוכן הסיכום בין התובע ליתר הנתבעים, לרבות לעניין התמורה. בהמשך לכך, פעל סובחי לקבלת ייפוי הכוח הבלתי חוזר לידיו. ביום 18.1.2009 מיהר סובחי לרשום הערת אזהרה לטובתו על פי ההסכם וביום 19.1.2009 הגיש הצהרה על רכישת הזכויות לרשויות המס. לאור פעולות אלה, פנה התובע לסובחי, תחילה בטלפון ולאחר מכן בפגישה פנים אל פנים בנוכחות באת כוחו של סובחי ואחיו, וביקש להניא אותו מלהמשיך בפעולות למימוש העסקה. מנגד, במספר הזדמנויות, יצרה חוריה, אשתו של התובע, קשר עם סובחי ואשתו, ובירכה אותם על העסקה, לגרסת סובחי. 24. כמפורט לעיל, ביום 8.3.2009 הגיש התובע תלונה במשטרה בגין מעשי מרמה וזיוף וביום 17.3.2009 הגיש את התביעה ואת הבקשה לצו מניעה זמני. משנדחתה הבקשה לצו מניעה זמני וניתן פסק הדין נגד הנתבעים 1-2, הגיש סובחי ביום 6.5.2009 תובענה לביטול הערת האזהרה לטובת עותמאן בגוש 53 ולרישום הזכויות שלו מכוח העסקה (ה"פ 3644-05-09). עם זאת, ולמרות שטרם החל הדיון בתובענה, פעל סובחי באופן עצמאי לרישום זכויותיו בגוש 53. ביום 20.5.2009 נמחקה הערת האזהרה לטובת עותמאן בגוש 53 (מכוח פסק הדין שניתן לטובת התובע כנגד עותמאן - ראה אישור לשכת רישום המקרקעין נ/5). ביום 6.7.2009 העביר סובחי בלשכת רישום המקרקעין את הזכויות בגוש 53 על שמו מכוח ההסכם וייפוי הכוח הבלתי חוזר שבידיו. לאור פעולות אלה, הוריתי על מחיקת תביעת הנתבע (ראו החלטתי מיום 12.8.2009). על סמך רישום זכויותיו טען סובחי בכתב ההגנה המתוקן, כי חל סעיף 125 לחוק המקרקעין, לפיו הרישום במרשם הזכויות במקרקעין מוסדרים, מהווה ראיה חותכת לתוכנו. 25. הסכם המכר בין התובע לסובחי סוגיה ראשונה הדורשת הכרעה נוגעת לאותנטיות חתימת התובע על הסכם המכר בין התובע לסובחי מיום 25.12.2008. סובחי הציג הסכם מכר הנחזה להיות חתום על ידי הצדדים לו, כאשר החתימות מאומתות על ידי עו"ד עתאמלה. התובע טען שחתימתו על ההסכם זויפה, כמו גם חתימתו על ייפוי הכוח לפי אותו הסכם. בטרם אדון בטענות הצדדים ובראיות שהביאו, אזכיר מספר מושכלות יסוד בעניין נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות בעניינים כגון דא. 26. ככלל, נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח תביעתו בבחינת "המוציא מחברו". טענות של זיוף ותרמית דורשות מהטוען לקיומן ראיות בעלות משקל סגולי גבוה יותר, אם כי הנטל נותר כמקובל במשפט אזרחי - ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל פ"ד מו(1) 589 (1986); ע"א 400/86 עזבון המנוח בן ציון קריגר ז"ל נ' ד"ר סבינה קריגר פ"ד מב(4) 500 (1989); ע"א 7424/96 בנק המזרחי נ' אליהו גרציאני בע"מ פ"ד נד(2) 145 (2000); ע"א 6095/97 בנק דיסקונט נ' איטר פ"ד נו(4) 721 (2002). אל מול כללים אלו, נזכיר את הכלל לפיו לצורך הוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות - ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי פ"ד מ(3) 281 (1986); ע"א 7303/01 אדמון עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד נז(2) 847 (2003). 27. ולבסוף, נציין כי על אף שנטל ההוכחה רובץ על התובע לאורך כל הדרך, הרי שהדין המהותי הולך אחר הדין הראייתי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו. לכן, בהיות הנתבע מי שמבקש להסתמך על הסכם המכר והמסמכים הנוספים, והתובע מכחיש חתימתו על המסמך, רובץ על הנתבע הנטל לשכנע שהחתימות בהסכם הן אותנטיות, ומשהוכיח זאת, עובר הנטל המשני, נטל הראיה, לתובע להראות כי החתימה מזויפת, בבחינת יסוד שלילי. ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ פ"ד מז(3) 240 (1993); ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח פ"ד נ(1) 499 (1996); ת"א (מחוזי חי') 710/03 וליד מוחמד שרפי נ' אחמד יוסף אבו מוך (ניתן ביום 25.6.2007); ת"א (מחוזי חי') 341/02 אבו עסבה אחמד נ' מוחמד עלי חוסין ז"ל (ניתן ביום 6.10.2005) וכן עמ' 31 לסיכומי הנתבע. 28. חוות הדעת הגרפולוגיות להוכחת טענתו הציג התובע חוות דעת מיום 26.7.2009 של המומחה הגרפולוג יצחק חגג (להלן: "חגג" או "המומחה"). על פי חוות הדעת, הגיע חגג למזכירות בית המשפט ובדק את החתימות המקוריות שבמחלוקת: הסכם מיום 23.11.2008 (בין התובע לעותמאן); בקשה לרישום הערת אזהרה מיום 23.11.2008; הסכם מיום 25.12.2008 וייפוי כוח בלתי חוזר מיום 25.12.2008. ביום 21.7.2009 ערך חגג לתובע הכתבה וכן קיבל ממנו מספר דוגמאות חתימה באקראי, חלקן מקוריות וחלקן צילום. לאחר שבחן והשווה בין החתימות שבמחלוקת ליתר החתימות הגיע חגג למסקנה ש"קיימת סבירות גבוהה ביותר, שהחתימות שבמחלוקת, לא נכתבו על ידי ד"ר חסן ג'מאל", דהיינו בין 90%-100%. (ראו חוות הדעת ת/1). 29. עיקר מסקנתו של חגג נסמכה על שני נדבכים: האחד, תכונה עקבית וייחודית בכל החתימות שבמחלוקת, כך שהאות "ג" במילה "ג'מאל" כתובה בנפרד, ויתר האותיות מחוברות אחת לשנייה עם סיום לימין הדומה לאות "ט". לטענת חגג מדובר בתנועה קווית תת הכרתית. תכונה זו לא הופיעה באף אחת מהחתימות המוכתבות או בדוגמאות החתימות באקראי שסיפק התובע. השני, ניגודים בלחץ היחסי, בשטף ובמהירות קו הכתיבה בין החתימות שבמחלוקת לבין דוגמאות החתימה. לטענת חגג, די בניגוד ייחודי אחד על מנת לשלול את האפשרות שהחתימה היא של הכותב (סעיף 2(ג) לחוות הדעת; פר' מיום 16.12.2009 עמ' 14 ש' 2-4). 30. המומחה חגג נשאל אודות התרשמותו מהתובע ומכתיבתו, ומדוע לא ערך לו הכתבת קטע חופשי על מנת ללמוד אם כתב היד שלו משנה וריאציות. על כך השיב חגג: "...נוכחתי לדעת שכתב היד המוכתב שכתב לפני התובע הוא כתב יד טבעי, שוטף, ללא כל נסיון להסוות או לשנות מכתב היד הטבעי שלו" (פר' מיום 16.12.2009 עמ' 12 ש' 12-13). ביום 8.12.2009 הגיש הנתבע חוות דעת מיום 4.12.2009 של הגרפולוגית סימה אנקונה (להלן: "אנקונה" או "המומחית"). המומחית בדקה את חתימות התובע על הסכם המכר עם סובחי מיום 25.12.2008 ואת חתימתו על ייפוי הכוח לפי אותו הסכם מיום 25.12.2008, והשוותה אותן לדוגמאות חתימה של התובע על גבי 11 מסמכים שונים ומקוריים, לרבות דף חתימות שהוכתבו לתובע על ידי בית המשפט ביום 7.9.2009 (ראו ב/1). המומחית מצאה בבדיקתה "התאמה בתכונות הכתיבה בין שלוש החתימות שבמחלוקת כמו שטף כתיבה, מיקום, חיבורים, גודל יחסי, שיפוע, מבנה אותיות, התחלות וסיומים לבין דוגמאות חתימה בשם חסן גמאל המפורטות לעיל ולדעתי שלוש החתימות שבמחלוקת נכתבו על ידו". 31. התובע התנגד להגשת חוות דעת המומחית משלושה נימוקים עליהם נעמוד בהמשך. על אף התנגדות התובע אפשרתי לנתבע להגיש את חוות הדעת ולתובע לחקור את המומחית בחקירה נגדית, וקבעתי כי נימוקי ההתנגדות יועלו בסיכומים (ראה החלטותי בפר' מיום 28.1.2010 בעמ' 57 ש' 21; עמ' 58 ש' 3-5; עמ' 59 ש' 11-12.). 32. בחקירתה נשאלה המומחית אנקונה היכן פירטה את הבדיקה שביצעה ואת שיטת העבודה שלה, וזו טענה כי הדבר מצוי בתיק העבודות שלה שצורף לחוות הדעת וכי הוא פתוח לעיון הצדדים ובית המשפט. עוד עולה מחקירת המומחית כי לא עמדה בפניה חוות דעתו של הגרפולוג חגג, וכי היא קיבלה מב"כ הנתבע מספר רב של דוגמאות חתימה, מעבר לשלושת המסמכים שהומצאו בהוראת בית המשפט על ידי בנק התובע. מאחר שלטענת ב"כ התובע המומחית לא פירטה בחוות הדעת את שיטת העבודה שלה, הוא ויתר על חקירתה בנקודה זו. 33. טענות הצדדים כנגד חוות הדעת, דיון והכרעה בטרם אפרוש טענות הצדדים כנגד חוות הדעת, אזכיר מספר כללים שעל בית המשפט לשים נגד עיניו בבואו להכריע בעניינים שבמומחיות. בית המשפט אינו שם עצמו כמומחה מכריע עת הוא נדרש להכריע בין עמדות של שני מומחים המציגים חוות דעת מנוגדות. בית המשפט מכריע גם בעניינים כאלה על פי שיקול דעתו השיפוטי "ומפעיל לצורכי ההכרעה בין המומחים שיקול דעת שיפוטי, על בסיס הידע המשפטי, ניסיון החיים השיפוטי והשכל הישר, בהם הוא עושה שימוש כאשר הוא מתבקש להכריע בין גרסאות סותרות" - ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.9.1994) (להלן: "אשקר"). עוד נקבע בעניין אשקר שעדותו של מומחה נבחנת בשני מישורים - האחד - מידת מהימנותו ככל עד, והשני - מידת מקצועיותו, אז יבחן בית המשפט את ניסיונו, רמת מקצועיותו, טיב ואופי בדיקתו של המומחה. 34. כאשר בית המשפט נדרש להכריע בדבר אותנטיות של מסמך או חתימה, לא חלה עליו חובה גורפת להיעזר במומחה גרפולוג, והוא רשאי לקבוע ממצאים בעניין על סמך בחינה עצמאית שלו הכוללת הגיון ושכל ישר. עם זאת, "ברי כי בית המשפט אינו מומחה לכתב יד ואין לו את הכישורים הטכניים לבצע אבחנות דקות בעניין זה. על כן, במצבים בהם מתעוררת שאלה מורכבת, כגון אמיתותה של חתימה, רצוי כי ייעזר הוא בחוות דעתו של גרפולוג מומחה" - ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (ניתן ביום 1.2.2009); ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח פ"ד נ(1) 499 (1996). 35. הצדדים העלו בסיכומיהם, כל אחד בתורו, טענות כנגד חוות הדעת של בעל הדין שכנגד. אציין כבר כאן כי שני המומחים הם בעלי ניסיון רב בתחומם, ולא מצאתי להטיל דופי במקצועיותם או במהימנותם כעדים. התובע טען כי אין לקבל את חוות הדעת של המומחית משלושה טעמים: ראשית, נטען שחוות הדעת הוגשה באיחור ומבלי שניתנה רשות להגשתה. שנית, המומחית הסתמכה על מסמכים ובהם דוגמאות חתימה, שבית המשפט לא התיר להעבירם אליה. התובע טען שבית המשפט התיר להעביר למומחים 3 מסמכים של דוגמאות חתימת התובע בלבד וכן את דוגמת החתימה שבוצעה בפני בית המשפט. ולבסוף, חוות הדעת סתמית ואין בה פירוט של שיטת העבודה שהביאה את המומחית למסקנתה. הדבר מקשה על בית המשפט לבחון את חוות הדעת ומהווה פגם מהותי ומנוגד לכללים שהותוו בהלכה הפסוקה, לפיהם יש לערוך חוות דעת כזאת. בעניין אחרון זה, הפנה התובע לע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.9.1994), וכן לת.א. (שלום ת"א) 52278/01 גיבוי פיננסים בע"מ נ' מריו לזניק ובנין בע"מ (ניתן ביום 8.7.2003) ולה"פ (מחוזי ת"א) 440/02 חברת חלקה 691 בגוש 6145 בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתנה ביום 17.6.2002). 36. הנתבע טען בסיכומיו שחוות הדעת של המומחית מקיפה ויסודית. המומחית צירפה לחוות דעתה תיק עבודות בו פירטה באופן מקיף את שיטת עבודתה ואת המסמכים עליהם הסתמכה, ואילו התובע בחר להתעלם מכך. בנוסף, הפנה הנתבע לתצהיר גילוי מסמכים מטעמו, בו הצהיר על רשימה ארוכה של מסמכים שבכוונתו להסתמך עליהם לצורך עריכת חוות דעת המומחית. לכן, כך לטענת הנתבע, אין ממש בטענת התובע כביכול המומחית הסתמכה על מסמכים שלא קיבל, או כי המומחית לא היתה רשאית לבחון מסמכים אלה מאחר שלא אושרו על ידי בית המשפט. 37. בדיון שהתקיים ביום 7.9.2009 רשמתי בפני הצהרת ב"כ התובע להמציא לב"כ הנתבע 3 מסמכים הנוגעים לדוגמת החתימה של התובע בבנק נכון לשנים 2007-2008, ובהתאם להנחות את הבנק למסור אותם מסמכים לב"כ הנתבע. באותו דיון גם ערכתי לתובע הכתבה של דוגמת חתימתו בבנק על דף נייר אשר סומן ב/1, והמסמך הועבר לב"כ הנתבע לצורך עריכת חוות הדעת. 38. בדיון שהתקיים ביום 22.10.2009 התברר כי התובע טרם דאג להעברת מסמכי הבנק לב"כ הנתבע, ורשמתי בפני הצהרת ב"כ התובע כי ידאג להורות לבנק בתוך 5 ימים להעביר מסמכים אלה. בהתאם, הוריתי לב"כ הנתבע להגיש את חוות הדעת בתוך 45 ימים. חוות הדעת הוגשה לבסוף ביום 9.12.2009. בדיון שהתקיים ביום 16.12.2009 טען התובע כי המסמכים של הבנק הועברו לב"כ הנתבע כבר ביום 25.10.2009 ואילו חוות הדעת של המומחית הועברה אליו רק ביום 15.12.2009 (בעוד שהמועד האחרון להגשתה היה 5.12.2009). ב"כ הנתבע טענה שחוות הדעת נערכה ביום 4.12.2009, הוגשה ביום 9.12.2009 ומיד נשלחה לב"כ התובע. 39. העולה מהאמור לעיל שחוות הדעת אכן הוגשה באיחור של מספר ימים (ואציין כי חוות הדעת הוגשה לבית המשפט מבלי שצורפו לה הנספחים אליהם המומחית מפנה). לא נעלמה מעיני הודעת הנתבע מיום 26.11.2009 לפיה נכון לאותו מועד טרם המציא בנק יהב לב"כ הנתבע את דוגמאות החתימה. לאור האמור לעיל ועל מנת שלא לפסול את חוות הדעת מטעמים פרוצדוראליים בלבד, ומכיוון שאיני רואה כל נזק שנגרם לתובע מהאיחור בהגשת חוות הדעת, אני מאריך את המועד להגשתה בדיעבד. 40. באשר לטענת התובע כי המומחית היתה רשאית להסתמך רק על 3 המסמכים שהועברו לה מהבנק ולא על דוגמאות חתימה אקראיות נוספות, השיב הנתבע כי כבר בתצהיר גילוי המסמכים הודיע, כי בכוונתו להסתמך על מסמכים שונים לצורך חוות דעת גרפולוגית, אך לא פירט מהם אותם "מסמכים שונים". עם זאת, איני רואה פסול עקרוני בכך שבנוסף ל-3 מסמכי הבנק ולמסמך ב/1, הסתמכה המומחית גם על מסמכים נוספים שהיו ברשותה ושעל פי הנטען מופיעה בהם חתימה אקראית של התובע, כפי שגם המומחה מטעם התובע הסתמך על מסמכים נוספים שהעביר לו התובע. ב"כ התובע היה רשאי לחקור את המומחית בשאלה כיצד ידעה שאכן מדובר בחתימת התובע על גבי אותם מסמכים, אולם בחר שלא לחקור בנקודה זו. 41. ולבסוף, מצאתי ממש בטענה המהותית והעיקרית של התובע הנוגעת לחוסר בחוות הדעת של המומחית. מעיון בחוות הדעת ובתיק העבודות שצורף כנספח לסיכומי הנתבע, לא ניתן להבין מה היתה שיטת הבדיקה של המומחית וכיצד יישמה את שיטת הבדיקה על החתימות שבמחלוקת. המומחית לא התייחסה להבדלים בין החתימות, הנראים לעינו של כל הדיוט, ולמעט סימונים פנימיים בכתב יד ואמירות סתמיות, לפיהן קיימת התאמה בין החתימות בשטף, בכתיבה במיקום וכד', אין הסבר של ממש למסקנה אליה הגיעה. די בכך על מנת שלא ליתן משקל של ממש לחוות הדעת, ואין לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא חקר את המומחית בחקירה נגדית אודות מסקנותיה. 42. הנתבע מצדו תקף את חוות הדעת של המומחה חגג ואת מסקנתו. לטענת הנתבע המומחה חגג לא שלל שבהכתבה שביצע בית המשפט לתובע (ב/1) קיים דמיון בין האות "ל" לאות "ט" במילה "גמאל", כפי שהדבר נמצא בחתימות שבמחלוקת. הנתבע הפנה לעמ' 11 לפר' ש' 24-31. אין בטענה זו ממש. מעיון בפרוטוקול עולה כי המומחה דווקא שלל את הדמיון בב/1 בין האות "ל" לאות "ט", וראה בהמשך תשובתו בעמ' 11 ש' 32 ובעמ' 12 ש' 1-3: "ש. מסמנת ב-ב/1 למטה את האות ל', האם היא דומה ל-ט'? ת. הקו ההתחלתי בצד ימין זויתי. מפנה לעומת זאת את החתימות שבמחלוקת, שם ניתן לראות מבנה של אות ט' בצורה ברורה עם התחלה למטה, שעולה כלפי מעלה. ולא כמו שהוריאציה של האות ל' האחרונה ב-ב/1. ש. זה לא אותה וריאציה שאתה אומר? ת. לא. האות ל' שנתבקשתי להצביע עליה על ידך ב-ב/1 אמרתי, ואני חוזר ואומר שהמבנה שלה הוא מבנה שנכלל במסגרת הוריאציות הטבעיות של דוגמאות כתבי היד המוכתבות שקיבלתי מהתובע". 43. הנתבע ניסה לערער את ההנחה שהתובע חתום על מסמכי דוגמאות החתימה באקראי שהעביר למומחה וכן טען שלא מדובר במסמכים אקראיים אלא במסמכים שהוכנו לצורך חוות הדעת (ב/4-ב/12). לטענת הנתבע, המומחה חגג לא ידע לענות האם אכן מדובר בחתימות התובע. דין טענת הנתבע להדחות. המומחה אינו אמור לדעת האם מדובר בחתימות התובע, אלא הוא ניזון מפי מזמין חוות הדעת בדבר זהות החותם ומתבקש לבדוק ולהשוות את החתימות לחתימות שבמחלוקת. 44. באשר לעצם טענת הנתבע כי מדובר במסמכים מוזמנים שאינם נושאים חתימות מקוריות של התובע, אלא, למשל, רישום שמו בלבד (להבדיל מחתימה) - מדובר בצ'קים, במסמכים של קופת חולים ובמסמכים בנקאיים הנחזים להיות אותנטיים, ולא שוכנעתי מטענות הנתבע כי לא מדובר במסמכים אקראיים. מעיון במסמכים עולה שחלקם נחזים כמי שנושאים את רישום שמו של התובע (להבדיל מחתימה) (כגון מסמכים ב/11 ו-ב/5) ואילו היתר נחזים כמי שנושאים את חתימת התובע. בנסיבות אלו, איני סבור שעלה בידי הנתבע להוכיח טענתו והיא נדחית. 45. במהלך חקירתו הנגדית של המומחה חגג, הציגה לו ב"כ הנתבע מסמך מבנק יהב שלא עמד בפניו בעת עריכת חוות דעתו, והתבקש לספור את החתימות ה"מחוברות" (הדומות לחתימות שבמחלוקת על גבי המסמך. הנתבע טען שהמומחה חגג התחמק מבקשת באת כוחו בטענה שהדבר דורש בדיקת מעבדה. המסמך המדובר הוא טופס כתב התחייבות למסגרת אשראי של התובע מיום 16.7.2007 שהתקבל מבנק יהב (נ/1). 46. לטענת הנתבע קיימים מסמכים כמו המסמך מבנק יהב (נ/1) וכן תצהיר התובע בבקשה לצו מניעה זמני, בהם נחזית חתימת התובע להידמות לחתימות שבמחלוקת. הנתבע טען בסיכומיו שרק לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן וחוות הדעת של המומחה חגג, שינה התובע את דפוס חתימתו (על מנת לתמוך בטענתו שהחתימה זויפה). בנסיבות אלו, טען הנתבע שלתובע דפוס חתימה המתרחק, בכוונה או שלא בכוונה מהחתימה המקורית השנויה במחלוקת, וכי המומחה לא הוכיח ברמה הנדרשת כי החתימות שבמחלוקת מזויפות. 47. זאת ועוד, הנתבע הפנה בסיכומיו לעובדה שעד למועד מתן חוות דעתו של המומחה חגג (21.7.2009), ואף לאחר מכן, התובע כלל לא כפר בחתימותיו שבמחלוקת בכל הנוגע להסכם ולמסמכים הנוספים בעסקאות שבינו לבין עותמאן. בכתב התביעה, בכתב התביעה המתוקן, בהודעתו במשטרה ואף בתצהירו שניתן בתמיכה לבקשה לצו מניעה זמני, הודה התובע בפה מלא שחתם על סדרת המסמכים עם עותמאן, לרבות על ההסכם מיום 23.11.2008 ייפוי הכוח מכוחו וטופס רישום הערת אזהרה. מכאן, מסקנתו של המומחה חגג כי חתימות התובע על מסמכים אלו מזויפות, אינה עולה בקנה אחד עם הודאת התובע, לכן אינה יכולה לעמוד ואין לתת לה כל משקל ראייתי. 48. לאחר שעיינתי בחוות הדעת של המומחה חגג ובמסמכים אליהם הפנה הנתבע, וכן בחתימות שבמחלוקת ובדוגמאות החתימות שבאקראי, החלטתי שיש ממש בטענת הנתבע האחרונה, וכי גם חוות דעתו של המומחה חגג, בנסיבות העניין, נטולת משקל ראייתי. בסעיף 9 לכתב התביעה, בסעיף 8 לבקשה לצו מניעה זמני ובסעיף 9 לתצהיר שתמך בה, בכתב התביעה המתוקן ובהודעת התובע במשטרה מיום 8.3.2009 ש' 5, הודה התובע בפה מלא שחתם על סדרת המסמכים בעסקאות שביצע עם עותמאן. בין יתר המסמכים לגביהם הודה התובע שחתם, הסכם המכר עם עותמאן מיום 23.11.2008, וכן ייפוי כוח מאותו יום. נציין כי טענת התובע בזמנו היתה שחתם על המסמכים מאחר שהאמין להבטחותיהם של עותמאן וג'אבר וקיבל לידיו שיק פיקדון. 49. בהמשך, שינה התובע את גרסתו וטען שגם חתימותיו על ההסכם עם עותמאן ועל ייפוי הכוח מכוחו מזויפות. בעדותו הראשית בבית המשפט חזר התובע על גרסתו החדשה ואמר בקשר ליחסיו עם ג'אבר: "דיברנו בהתחלה ואמרנו, היו הצעות, דיברתי איתו בע"פ, לא חתמתי על שום הסכם. כשהבנתי את המצב פניתי מיד למשטרה והיתה תביעה על מרמה וזיוף נגדו" (פר' מיום 24.12.2009 עמ' 27 ש' 4-5); ובמקום אחר: "לא חתמתי איתו על שום הסכם. לא ייפיתי את כוחו למכור חלקת אדמה...(עמ' 28 ש' 12) אני סיפרתי במשטרה מה שהציע ג'אבר. אבל לא חתמתי על שום מסמך" (עמ' 29 ש' 23). מדובר בטענות עובדתיות סותרות של התובע, דבר העומד בניגוד לתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. 50. אמנם המומחה חגג קבע בחוות הדעת כי החתימות על המסמכים עם עותמאן מזויפות. אולם הוא קבע שהחתימות על ההסכם עם עותמאן וייפוי הכוח זהות לחתימות על ההסכם עם הנתבע 3, דהיינו שמדובר באותו סוג וריאציה של חתימה (חיבור האותיות "מאל" במילה גמאל ואפיון האות "ל" כשהיא דומה לאות "ט"). לאור האמור לעיל, קשה ליתן משקל של ממש למסקנתו של המומחה חגג. עם זאת אציין, כי ב"כ הנתבע לא טרחה לחקור בעניין את המומחה ובעיקר לא את התובע ולעמת אותם עם טענה זו, והדבר אמור לעמוד לנתבע לרועץ. לסיכום: הן חוות הדעת של המומחה חגג והן חוות דעתה של המומחית אנקונה נטולות משקל ראייתי של ממש, מהטעמים המפורטים מעלה. 51. אמרנו כי ההכרעה בשאלת זיוף החתימה מסורה לבית המשפט ולא למומחה. מותר ואף רצוי שבית המשפט ייעזר במומחה לצורך כך, אך בידיו להיעזר גם ביתר הראיות בתיק, במראה עיניו ובשיקול דעתו. נדמה שלא יכול להיות ספק שקיים הבדל בין החתימות שבמחלוקת, לבין דוגמאות החתימה שהמציא התובע, לרבות חתימות שנתן בדיון בבית המשפט (ב/1). כפי שגם הסביר המומחה חגג, בחתימות שבמחלוקת מחוברות האותיות "מאל" ואילו ביתר החתימות האותיות אינן מחוברות. 52. לטעמי גם לא יכול להיות ספק שהחתימות שבמחלוקת, דהיינו, החתימות על ההסכם עם הנתבע 3 ועל ייפוי הכוח מכוחו, דומות ואף זהות לחתימות של התובע על ההסכם עם עותמאן, על ייפוי הכוח מכוחו ועל הבקשה לרישום הערת אזהרה, חתימות שהתובע הודה במספר הזדמנויות שהן שלו. בנוסף, מעיון במסמך שהגיש הנתבע מבנק יהב (נ/4) עולה שחלק מחתימות התובע בו דומות לחתימות שבמחלוקת וחלק דווקא דומה לחתימות התובע בדוגמאות החתימה. האמור לעיל מוביל לטעמי למסקנה שייתכן ולתובע שני סוגי חתימה, האחד זהה לחתימות שבמחלוקת והשני לדוגמאות החתימה. עם זאת, איני יכול לקבוע מסמרות בסוגיה זו, והשאלה האם התובע רומה וחתימתו על הסכם המכר זויפה, שמא מדובר בחתימה אותנטית, תוכרע על סמך כלל הראיות בתיק, ובהמשך. וראה בעניין דומה ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ פ"ד מז(3) 240 (1993), בסעיף 16 לפסק הדין. 53. בל נשכח שהנתבע 1 ג'אבר והנתבע 2 עותאמן אחים שלא הגישו כתב הגנה ולא הטיחו בתובע כל טענה כנגד טענותיו נגדם. מכלל הראיות עולה שלמרות שהתובע והנתבע 3 מכירים האחד את השני ותשובי אותו כפר, לא פנה הנתבע 3 אל התובע להשלמת העסקה, לו היתה עסקת אמת. הנתבע טען שג'אבר הציג עצמו כמתווך ובהיותו אדם משכיל ומנוסה ידע או היה חייב לדעת שעסקת מקרקעין ככלל לא "סוגרים" עם המתווך אלא עם הבעלים. אך משום שנתבע 3 נפגש בכל הפגישות עם המתווך, שילם לו תוך עצימת עיניים מכוונת למרות שנתבקש ע"י התובע בשלב מסויים שלא לעשות את העסקה. הוא גם לא ניסה לוודא שהסכומים ששילם למתווך יגיעו לידי התובע. לדברי הנתבע אשתו של התובע "התחננה בפניו" שישלם לג'אבר 5000 $ כי מצבם קשה, כשידע קודם לכן שיתר הסכומים שולמו למתווך וחלקם הגדול נותר בידיי המתוך, גירסה שכל אדם מן הישוב היה משתומם ממנה, בלשון המעטה. 54. עוד יש להזכיר שנגד הנתבעים 1 ו-2 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט גינת בהעדר הגנה הקובע: "...אני מצהיר כי ההסכם מיום 23.11.08 בין התובע מזה לבין הנתבע מס' 2 בטל בקשר לחלקה 6 בגוש 19053 ובקשר לחלקה 6 בגוש 19057". דהיינו, על פי פסק הדין מתבטלת עסקת המכר על יסוד טענות התובע, ומשבוטלה זכותם של נתבעים 1 ו- 2 לרכוש את הקרקע הרי שלא ברורה לי הדרך בה ניתן היה להעביר את הזכויות בחלק מרכוש התובע על ידם לנתבע 3. מה גם, שנתבע 3 מודה בפה מלא שאת התמורה הוא נתן לנתבע 1, ג'אבר, שבעצם לא היו לו זכויות ולא רכש כאלה מהתובע. גם על פי פסק הדין החלקי בתיק זה, העסקה עם עותאמן בוטלה. 55. החתימות על מסמכים רבים כמפורט בסעיף 8 לפסק הדין והשיקים שנתנו הנתבעים 1 ו-2 לתובע ושחלקם אף כלל מכירת נכסים על ידם לאשתו של התובע - מכירת מחצית בית הקליה, בסך 365,000 $, עסקה מפוקפקת שנועדה לרמות את התובע ואשתו, כפי שהתברר ועל כך לא יכולה להיות כל מחלוקת. זאת ועוד, זכרון הדברים שדיבר על הקמת עסק משותף להשקעה ולהבטחת קיומו הפקיד ג'אבר בידי התובע שיק על סך 2,000,000 ₪, לא רק שלא קם, אפילו יסודות לא הונחו לו. גם החברה של "קסם הבריאות בע"מ" שבעלת המניות בה הייתה אמורה להיות אשת התובע, חברה כזו היא בבחינת "אין דובין ואין יער". על התובע ואשתו נותר "הקסם" של ג'אבר נתבע 1, ואחיו עותמאן - נתבע 2, בלבד כשיש לקוות לכך ש"קסם" זה לא פגע ב-"בריאות" התובע ואשתו. 56. עוד לא ניתן להתעלם מאופן ניהול המו"מ, תשלום הסכומים, אופן התשלום, ההסכמים השונים מבחינת התמורה והצהרות הנתבעים, בעיקר הנתבע 3, מוכיח כאלף עדים שאין כל אמת בעסקה זו. חיזוק נוסף למסקנה הנ"ל נמצא בדיון בפרק התמורה והעדרה, כפי שיובהר בהמשך ביחד עם העובדה שהנתבע הזדרז ושילם "בהתנדבות" את סכום המס החל על התובע כשעובר לכך הוא ניהל מו"מ בשמו של התובע, מבלי שיוסמך לכך, ובסופו של יום שולם כמס סכום גבוה, סכום שטרם נתבע על ידו?! 57. לא ניתן לשלול את האפשרות שהנתבע 3 גילה ומצא הזדמנות פז שבנזיד עדשים ששלם לג'אבר ואחיו, הוא קיבל קרקע ששוויה עולה על התשלום בעשרות מונים, לכן, הנתבע 3 היה מוכן לשלם את סכום המס החל על התובע. אין מחלוקת שהנתבעים ועו"ד עתאמלה הצהירו כי לא אמרו אמת ביחס להצהרות לרשויות המיסים, ועל-כן, מדוע להאמין להם שהתובע חתם על המסמכים ומדוע להאמין להם שהעבירו לידיו התמורה ששילם להם הנתבע? אזכיר כי ג'אבר מכר בינואר 2009 את הקרקע לאדם נוסף מר שעבאן עלי, ששלם עבור הקרקע 100,000 ₪, מבלי שהעסקה הנטענת עם נתבע 3 תבוטל וכי את כספו החזיר עותמאן בדרך של קבלת סחורה ממשפחת ג'אבר. 58. בנסיבות הנ"ל ועל יסוד המפורט לעיל ובהתאם למכלול הראיות שהובאו בפני ובעיקר חוסר מהימנות הנתבעים והאמון שיש לתת בתובע, שחרף השכלתו נראה אדם תמים ופתטי, שהצליח ג'אבר ועותמאן להוליך אותו שולל ולרמות אותו, תוך החתמתו על מסמכים שונים שהתייחסו לעסקים שהם בעצם עורבא ופרח, שלא היו ולא נולדו תוך שהם מחלקים שיקים על סכומים של מליוני שקלים ושמופקדים בידי התובע. שיקים שהתברר כי הם לא שווים אפילו את הנייר עליו נכתבו. על כן וגם אם נניח שהמסמכים חתומים על ידי התובע, הרי שלטעמי, בבסיס העסקה, עסקת מרמה עסקינן. המסקנה הנ"ל מתבקשת מאליה ממכלול הראיות שהובאו בפני, בין אם מדובר במסמכים החתומים על ידי התובע ובין אם לאו. 59. התמורה: מטעם התובע העיד התובע בעצמו, אשתו ומר שעבאן עלי. התובע העיד, כי לא קיבל כל תמורה עבור העברת החלקה שבבעלותו ושהועברה ללא ידיעתו וללא הסכמתו לנתבע ותוך שימוש במסמכים מזוייפים. גם אשתו לא קיבלה כל תמורה. כך הוא העיד: "לא קיבלתי אף שקל אחד. שום תמורה. עד היום אנחנו בשלבים מאוד מתקדמים של התיק ועד היום הצד השני לא החליט ולא הצהיר בכמה הם קנו את האדמה ולמי ואיך שילמו" (עמ' 25 לפרוט', שורה 24). באשר לתמורה של 40,000 $ הנזכרת במסמכים טען התובע, כי זה שליש שווי חלקת האדמה, קרי, המקרקעין - (עמ' 26 לפרוט', שורות 5-1). 60. אשתו של התובע מסרה בתצהירה, כי לא קיבלה כל סכום שהוא על חשבון המחיר, כפי שנטען ע"י הנתבעים ולו סכומים אלו היו משולמים היו הנתבעים מציגים קבלות. אשת התובע הכחישה בעדותה כי עו"ד עתאמלה או אחר מטעמו היה בביתה ושילם לה סך 25,000 $ בשעות הלילה. עוד הכחישה, כי הייתה במשרדו של עו"ד עתאמלה (עמ' 42 לפרוט'). העדה מסרה, כי הקול שנשמע בקלטת אינו קולה (עמ' 41 לפרוט', שורה 29). 61. שעבאן עלי "אבו מחמוד", גיסו של התובע מסר בתצהירו, מיום 27.12.09, כי ג'אבר הציע לו ביום 5.1.09 לקנות את החלקה במחיר של 135,000 $, נערך הסכם ביניהם. במעמד ההסכם ג'אבר ביקש מקדמה בסך 100,000 ₪, המקדמה שולמה וקבלה על כך ניתנה מאוחר יותר ביום 15.6.09. בהמשך מסר כי מאחר ולא נעשתה העברה בטאבו על שמו לפי הבטחתו של ג'אבר ולאחר שהוברר לו כי החלקה נמכרה לשני אנשים שונים, העד פנה לאחיו של ג'אבר וביקש להחזיר לו את המקדמה ששילם. מאחר שלא היה ביכולת משפחת ג'אבר להחזיר כסף אז העד "משך קמח" למאפייתו בסכום המקדמה. העסקה הזו עם שעבאן נעשתה אחרי עשיית העסקה עם הנתבע. 62. מנגד, מסר הנתבע בתצהירו, כי שילם לג'אבר סך של 2000 $ כמקדמה על חשבון העסקה. בהמשך מסר, כי ג'אבר ביקש ממנו תמורת החלקה סך של 95,000 $ בנוסף ל- 2000 $ ששולמו כמקדמה וכי לאחר שבירר את שווי החלקה פנה לג'אבר ואמר לו כי הוא מוכן לשלם תמורת החלקה סך של 80,000 $. ג'אבר הסכים לקבל סכום זה בנוסף ל- 2000 $ ששולמו כמקדמה וזאת בתנאי שהנתבע ישלם סך של 50,000 $ במזומן. ביום 7.12.08 שילם הנתבע חלק מהתמורה כעירבון בסך 50,000 $ לפי בקשת ג'אבר כתנאי להמשך ההליכים וזה היה במשרד עו"ד עתאמלה בנוכחות האחרון ואחיו של הנתבע אחמד בשותי. עוד הצהיר, כי במעמד התשלום התקשר ג'אבר אל התובע והודיע לו בטלפון, שבו הופעל רמקול, על קבלת סך של 50,000 $, ובתגובה הורה התובע שסכום זה יימסר לג'אבר, וכך נעשה. 63. ביום 22.12.08 לאחר שקיבל הנתבע התחייבות חתומה בידי התובע וג'אבר בנוגע לזכות המעבר והזזת הגבולות, שילם הנתבע לג'אבר סך של 5000 $ ובכך הודיע לו ג'אבר כי במעמד החתימה על ההסכם נותר לשלם רק 25,000 $. הסכם המכר נחתם ביום 25.12.08 בביתו בנוכחות ג'אבר, עו"ד עתאמלה, גיסו ואשתו סלימה, וראה זה פלא, התובע לא היה נוכח? באותו מעמד שילם הנתבע לג'אבר את יתרת הסכום בסך 25,000 $. הנתבע מסר, כי ההסכם הוצג לחתימתו כאשר היה כבר חתום ע"י התובע שלא היה נוכח ושטרם קיבל את היתרה - היעלה על הדעת שבעל הקרקע יחתום על קבלת התמורה למכירת הזכות לפני שיקבלה לידיו?! 64. לשאלה מדוע לא נרשמה התמורה במלואה בהסכם ונרשם רק 40,000 $, ענה הנתבע כי ג'אבר הסביר לו כי זה נובע משיקולי מס בלבד, אך בפיו של הנתבע אין כל הסבר מדוע "התנדב" לשלם את המיסים שחלים על העסקה, למרות שהתשלום מוטל על התובע ובעיקר משום שמדובר בסכום לא קטן, שאף טרם תבע את תשלומו מהתובע. הנתבע ציין בתצהירו כי התמורה שולמה כולה לג'אבר ואין הוא יודע אם הגיעה לידי התובע - בעל המקרקעין (ראה סע' 7 לתצהירו) מחד ומאידך טען כי אשת התובע התחננה בפניו שישלם לג'אבר עוד סכום (5,000 $) כי הם זקוקים לכסף, מבלי לוודא שהתשלום ייעשה לידי המוכר עצמו. 65. הנתבע העיד בפניי כי רכש את החלקה בתמורה לתשלום הסך של 82,000 $ וכי חלק מהתמורה, בסך 50,000 $, שולם לג'אבר במשרד עו"ד עתאמלה בכפר רינה מבלי להציג קבלה על תשלום סכום זה. דבר זה סותר את עדות עו"ד עתאמלה אשר העיד, כי שולם 25,000 $ לאשת התובע לאחר חתימת ההסכם ויפויי הכוח ע"י התובע בבי"ח בצפת. לעומת זאת, נטען כי עו"ד עתאמלה ועותמאן הגיעו לבי"ח צפת כדי לשלם לתובע את ה- 25,000 $ ששילם להם הנתבע במג'דל כרום, וזה שלח אותם למסור את הסכום לאשתו בביתם במג'דל כרום, ולטענתם היא קיבלה את הכסף. אזכיר שהאישה הכחישה גרסה זו. 66. מעבר לסתירות שיש בגרסת עדי ההגנה יש לשאול: האם סיפור זה יכול לעמוד במבחן ההיגיון והשכל הישר? לטעמי לא, בעיקר כשהוא בא מפיו של עו"ד שהצהיר חגיגית שרימה את השלטונות כך שאם מהשלטונות לא חשש ואף כשהוזהר כי הוא זכאי שלא לענות לתשובה שעלולה להפלילו, הוא הפליל את עצמו בשמחה, כדי לסייע לנתבע ושכח גרסה הסותרת לעניין התשלום. התרשמתי כי הנתבעים לא נמנו על אלה שמוכנים להקריב את נפשם על מזבח אמירת האמת. הם לא חששו מהשלטונות ורימו אותם לכן מדוע הם יחששו מאדם תמים וחסר ניסיון עסקי כמו התובע? שווי החלקה לא פחות מ- 141,000$ על פי חוות דעת השמאי מטעם התובע, סאלח אבו רייה. השמאי העיד בבית המשפט כי הוא משמש בתפקיד שמאות בועדה המקומית לתכנון ולבניה של האיזור בו נמצאו המקרקעין והוא ערך את השומה לאחר שביקר בשטח. אולם השמאי חיים חבקין מטעם הנתבע העריך שווי החלקה בסך 80,000$. התרשמתי כי חוו"ד זו הובאה מטעם הנתבעים כדי להתאימה לעדויותיהם בנוגע למחיר ששולם בעסקה. 67. עו"ד עתאמלה העיד, כי המחיר של העסקה היה 80,000 $, בנוכחותו שילם הנתבע לג'אבר סך של 50,000 $ במשרדו ועל פי הסכמת התובע אשר נתן אישור טלפוני (עמ' 69 לפרוט' שורה 29) נותר בידיי ג'אבר. וכן שולם סך של 25,000 $ בביתו של הנתבע. בהמשך מסר כי "ה- 25 ששולמו אצל סובחי בבית, ג'בר התקשר לג'מאל באותו ערב, אמר לו - תמסור את הכסף לאשתי בבית" (עמ' 72, שורה 11). לעומת זאת בעדותו בפני כב' השופט גינת במסגרת הדיון בבקשה לסעד הזמני מסר עתאמלה כי : "נכון שחלק מהתמורה שולם על ידי הנתבע 3 לג'אבר, לאחר שהתקבל לכך אישור של התובע. התובע לא נוכח באותו מעמד, אך היה קשר טלפוני. הייתי בפגישה מאוחר יותר בבי"ח בצפת, לאחר שעשינו ההסכם עם הנ' 3 והמשיב 3 שילם יתרת הכספים בסך 25000 דולר. נכחתי כאשר ג'אבר אמר לתובע ששולמה כל התמורה. בנוסף, התובע אמר תן את הכסף לאשתי. ב- 25/12/08 לאחר ששולמה היתרה ע"י המשיב 3 לנ' 1 הלכתי והנ' 1 לבית התובע, שהוא גם רופא במקצועו, אורטופד, באותו מעמד הנתבע 3 שילם לג'אבר, הנ' 1, בנוכחותי 25,000 דולר. הנ' 1 לקח כסף זה, נסע לביתו של התובע, 22.30 ואמר לאשתו ששולמה יתרת הכספים ואפילו הרופא אמר לנ' 1, דרך הטלפון, תן את הכסף לאשתי" (עמ' 4 לפרוט', שורות 14-5). בעדות זו לא הגיעו לבית החולים בצפת כדי לשלם לתובע 2,5000 $ כפי שנטען. 68. תצהירו של עו"ד עתאמלה ועדותו בפניי מעוררים תמיהות רבות, בלשון המעטה. חרף היותו עו"ד לא חשש להצהיר כי המטרה לשלם כמה שפחות לרשויות וברור שיש בכך כדי לרמות את השלטונות ולמסור להם דווח שקרי. על כן, מדוע להאמין לו כלל וכלל. כך הוא העיד בפני על מחיר העסקה: "המחיר של העסקה היה 80 אלף דולר, בנוכחותי שולם 50 אלף, במשרד שלי 50 אלף שולם ובביתו של סובחי שולם 25 אלף" (עמ' 69 לפרוט', ש' 13). כשנשאל אם יש קבלה על ה- 50 אלף דולר ענה "אני לא קיבלתי כסף לידיי, למה צריך להמציא קבלה" (עמ' 69 לפרוט', ש' 33). זאת ועוד עדיין שני התשלומים הנ"ל לא הגיעו לסך של 80,000 $, גם אם נוסיף את תשלום המקדמה בסך 2,000 $. 69. העד מסר, כי ג'אבר קיבל את הכסף לאחר שנתקבל אישור טלפוני של התובע לשלם לו את הסכום. העד אישר, כי התובע לא נכח אך דיבר איתו באמצעות הטלפון ברמקול (עמ' 70 לפרוט'). אולם, אין ביטוי לכך בהסכם מיום 25.12.08, הן לשיחה והן לסכום אם כי קיים רישום בכתב יד שהוסף לזיכרון הדברים שנחתם בין ג'אבר לנתבע מיום 7.12.08, לפיו מאשר עו"ד עתאמלה כי ביום 25.12.08 שילם הנתבע לג'אבר סך של 25000 $ אך אין כל זכר שהסכום הזה הועבר לתובע או שהתשלום נעשה בהסכמת התובע ולבקשתו. העד נשאל ע"י ביהמ"ש איך הסכים לערוך הסכם על 40 אלף דולר שהוא סכום נמוך ממה ששולם לפי עדותו, ענה "בשל זאת אני ביקשתי לא לייצג אותם בשלטונות המס. לאחר שאני יודע את העובדות, אמרתי- אני לא מייצג בשלטונות המס. אני לא מדווח על העסקה" (עמ' 70 לפרוט', ש' 27). עוד העיד, כי אכן הוצהר על מחיר העסקה של 40,000 $ למס שבח בזמן ההעברה. בייפוי כוח בלתי חוזר מיום 25.12.08 לא נזכרת תמורה שהמוכר הודה בקבלתה. 70. זאת ועוד על פי זיכרון הדברים שנערך בין הנתבע לבין ג'אבר, מיום 7.12.08, אודות המקרקעין, צוין כי התמורה הינה בסך 95,000 $ וכי את הסך של 52,000 $ ישולם במעמד החתימה על זיכרון הדברים. עוד צוין בכתב יד כי הסך של 5000 $ ישולמו ביום 22.12.08 לג'אבר. בתחתית המסמך ציין עו"ד עתאמלה בכתב יד כי הנתבע שילם לג'אבר בנוכחותו סך של 25,000 $. לעניין זה ראוי לציין כי הנתבע לא צירף קבלות על תשלום הסכומים הנ"ל והסתפק בעדותו של עו"ד עתאמלה שלא ניתן לבטוח בדבריו או להאמין לו ובחתימותיו של ג'אבר שלא התייצב למתן עדות ואף ניתן נגדו פסק דין לטובת התובע בהעדר כתב הגנה מטעמו. דבר המוכיח כי ג'אבר ואחיו לא רכשו כל זכויות מהתובע ולא שלמו לו כל תמורה, אחרת היו נזעקים ומתגוננים נגד תביעת התובע נגדם. 71. בנסיבות הנ"ל לא הוכח, כי התמורה שולמה לתובע. כמו כן, קיימות סתירות בעניין התמורה, גובהה ולמי שולמו הכספים. יתכן שהנתבע שילם לג'אבר סכום מסוים וזה נטל אותו לעצמו, אך אין בכך כדי להוביל למסקנה שהתמורה שולמה לתובע ישירות או באמצעות ג'אבר. הוכח שהתובע לא היה נוכח עת הוצג ההסכם בפני הנתבע, חרף זאת, ההסכם היה חתום על ידו ועל כך הנתבע אינו חולק. למצב עובדתי זה ניתן לצרף את תמלול השיחה שהגיש הנתבע (נ/6א) וממנה עולה כי ג'אבר אומר לנתבע: "אם היינו מביאים לדוגמה מסמך מד. ג'מאל שה- 200 מ' שהוא נתן ...". מרואן: "אבל הוא אומר שהוא לא עשה ! לא, לא עוזר...". אז עונה ג'אבר: "תקשיב שיגיד שהחתימה היא לא שלו ואח"כ ילך לתבוע את הצד השני על זיוף". (שם בעמ' 21, שורות 24-20). מהאמירה הנ"ל ניתן להתרשם שג'אבר היה מוכן להכין (לזייף) מסמך נוסף ביחס ל-200 מטר ואז "שיגיד (התובע - כ.ס) שהחתימה היא לא שלו ואח"כ ילך לתבוע את הצד השני על זיוף", אם כך הוא היה מוכן לנהוג לגבי 200 מטר החסרים מהשטח שנמכר, אז בוודאי כך הוא נהג לגבי החלק שכביכול מכר. לכאורה לו הייתה בפני עסקה כשרה למהדרין, היה הנתבע פונה ישירות לתובע, מנהל איתו מו"מ ומשלם לו את הכסף. בל נשכח ששניהם תושבי אותו כפר, התובע רופא והנתבע רוקח במקצועו ועובד קופת חולים. 72. הנתבע סמך על מעשיו ופועלו של ג'אבר, אך בחר שלא להביאו לדיון כעד מטעמו, לו שילם ובידיו הפקיד את התמורה. התובע מודה בכך שהתמורה לא שולמה לתובע ישירות אלא לג'אבר. הלכה פסוקה היא, כי צד הנמנע מלהביא עד רלוונטי מקים עליו את החזקה שלו הובא עד זה, עדותו היתה פועלת לחובת עניינו, כך נקבע למשל בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' סלימה מתתיהו, פד"י מה' (4) 651 (1991): "אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בע"א 240/77 [3], בעמ' 705, אומרת השופטת (כתוארה אז) בן-פורת, כי "אי הזמנתם להעיד (של עדים רלוואנטיים - א' ג') יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה..." (ההדגשה שלי - א' ג'). וכי "על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, עמד בית-משפט זה בע"פ 112/52 בע' 254 מול האותיות ב-ג, מפי השופט זוסמן (כתוארו אז), ובע"א 373/54, גם הוא מפי השופט זוסמן" (שם). וכן ראה דברי השופטת בן-פורת בע"פ 437/82 [4], בעמ' 97-98, כי: "הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה..."". (עמ' 658). וראו גם דברי השופט ד' לוין בע"פ 277/81 הלוי נ. מדינת ישראל, פד"י לח' (2), 369 בעמ' 386, ובע"א 27/91 שמעון קבלו נ. ק. שמעון עבודות מתכת בע"מ, פד"י מט' (1) 450 בעמ' 457 וכן ראו ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מ"ז (2) 605. על כן, נוכח העובדה שג'אבר ואחיו (נתבעים 1 ו- 2) לא זומנו להעיד מטעם הנתבע, היכולים להעיד על אשר התרחש בעניין תשלום התמורה, ניתן להסיק כי לו הובאו עדותם היתה פועלת לרעתו ומכאן שיש לקבוע שהנתבע לא הוכיח במידה מספקת וברמה הדרושה במשפט אזרחי שהתמורה שולמה. 73. עוד יש להזכיר, כי הנתבע הזדרז ופעל לשם רישום זכויותיו בחלקה ואף "התנדב" ושילם את המיסים של העסקה והחלים על התובע למרות שעל פי ההסכם, תשלום זה אינו חל עליו. כידוע, הנתבע לא הגיש אפילו דרישה לתשלום סכום המס, כך שלו היה אמת בגרסתו הוא היה עושה כן. נראה לי כי הנתבע מצא הזדמנות פז לרכוש החלקה בנזיד עדשים לעומת שוויה האמיתי בתשלום סכום לא גבוה לג'אבר שאף לא היסס למכור אותה חלקה שוב לשעבאן עלי, שרק קשריו עם משפחת ג'אבר סייעה בידו להחזיר את התשלום ששלם לו בסחורה. גם בעסקה עם שעבאן עלי ה- 100,000 ₪ לא שולמו ע"י ג'אבר לתובע. על כן, מדוע התמורה ששילם הנתבע בעסקה הקודמת לזו של שעבאן, לג'אבר תגיע לידי התובע? 74. יש לזכור, כי נגד ג'אבר ניתן ביום 14.5.09, פסק דין (ע"י כב' השופט ג. גינת), לטובת התובע, כך שלו יש אמת בגרסת הנתבעים 1 ו- 2 (ג'אבר ואחיו עותמאן) שרכשו את החלקה ושילמו תמורתה, גם ג'אבר ועותמאן היו מגישים כתב הגנה, מתייצבים לדיון ומטיחים בתובע טענותיהם ששילמו לו את התמורה במלואה. זאת ועוד אם שילמו לתובע את תמורת המקרקעין בעסקה הראשונית בינם לבינו, מדוע היו צריכים לשלם לו את תמורת העסקה בינם לבין הנתבע? 75. עוד יש לציין שלטעמי, אין כל משקל לרישום הזכויות במקרקעין על שם הנתבע, כי הרי היו רשומות שתי הערות אזהרה, הראשונה של עותמאן סאלח שנרשמה ביום 24.11.08 והערת האזהרה השניה על שם הנתבע שנרשמה ביום 18.1.09. מכאן שלא היה ניתן להשלים את העסקה בין התובע לנתבע ורישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, לו הערת האזהרה לטובת עותמאן הייתה נשארת רשומה ולא נמחקה, ביוזמת הנתבע, על פי פסק הדין שניתן לטובת התובע נגד עותמאן. וכעת יש לשאול האם בוטל רישום זה בתום לב ובידיים נקיות? 76. יש להזכיר, כי עפ"י פסה"ד שניתן לטובת התובע נגד עותמאן בוטלה גם הערת האזהרה שנרשמה על שמו. הנתבע ניצל זאת וביקש ביטול הערת האזהרה הרשומה ע"ש עותמאן על סמך פסה"ד שניתן לטובת התובע, התנהלות המעידה על חוסר תום לב, בלשון המעטה. רק לאחר מחיקת הערת האזהרה של עותמאן המשיך הנתבע בהליכי רישום הזכויות על שמו תוך כדי ניהול ההליך המשפטי. כך שלרישום מסוג זה אין כל נפקות משפטית או חשיבות ממשית. פסה"ד נגד עותמאן סיים את ההליך נגדו ונגד אחיו גאבר ותכליתו לא הייתה לאפשר לנתבע להשלים רישום זכויותיו. עוד יש לציין שבתהליך עריכת הסכם המכר, המו"מ, הפגישות, האירועים שתוארו לעיל נמנע הנתבע מליצור קשר ישיר עם התובע וזה לא בכדי. בפני הנתבע נדלקו אורות אדומים ואף "זרקורים" שחייבו אותו להתפקח, להאיר עיניו ולבחון מהלך ענייניו, אולם הוא התעלם מכל רמזורי האזהרה, עצם עיניו וטמן ראשו בחול ולכן בנסיבות אלו אין לו להלין אלא על עצמו, גם אם שילם תמורה כל שהיא לג'אבר. על יסוד כל האמור לעיל, לא ניתן לומר כי הנתבע הוכיח ברמה הדרושה בהליך אזרחי תשלום התמורה לידי התובע ומשהתמורה לא שולמה, העסקה לא הושלמה ודינה להתבטל. 77. יתרה מזו, עולה השאלה האם בענייננו הסכם המכר מיום 25.12.08, האם הוא חוזה בלתי חוקי? סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") שדן בחוזה פסול קובע, כי: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". על פי ההלכה הפסוקה, חוזה הנוקב סכומים כוזבים, במטרה להונות את שלטונות המס, הוא חוזה בלתי חוקי. למעשה, נדרשת הוכחה כי מטרת נקיבתו של סכום זה היא השתמטות מתשלום מס, כגון הצהרה כוזבת לשלטונות המס. ייתכן שהמחיר הכוזב יכול לשמש ראיה לכאורה לקיום מטרה פסולה- ראו לעניין זה, ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151; ע"א 141/80 גפני נ' מאירוב, פ"ד לה(3) 813; ע"א 701/87 ביהם נ' בן יוסף, פ"ד מד(1) 1, 13-12 (1989)/ 78. בית המשפט נדרש לאזן בין אינטרס הציבור למנוע כריתת חוזים בלתי חוקיים וביצועם, לבין שיקולים של עשיית צדק לצורך הבטחת זכויות הצדדים על פי ההסכם ובשים לב להתנהגותם (ראו, ע"א 533/80 אדרעי נ' גדליהו, פ"ד לו(4) 281, 293-291; ע"א 759/81 ברש נ' ירדני, פ"ד מא (2) 253, 269; רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ, פ"ד נח(2) 634, 652 (2004)). 79. בענייננו, בהתאם להסכם המכר מיום 25.12.08, התמורה עבור המקרקעין נקבעה בסך של 40,000 $. לפניי הוכח כי המדובר במחיר כוזב. על כך הצהיר עו"ד עתאמלה, כי סכום העסקה הינו 80,000 $ וכי סכום התמורה שנקבעה בהסכם בסך 40,000 $, הינו סכום לא נכון שמטרתו היתה להונות את רשויות המס. כך גם העיד הנתבע בעצמו כי ג'אבר ועו"ד עתאמלה הסבירו לו לעניין התמורה הנמוכה והלא נכונה המצויינת בהסכם המכר ברצון לשלם מס נמוך וכי המדובר בהצהרה לצורכי מס. (עמ' 93-94 לפרוט'). 80. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לקבל את התביעה ולקבוע שמדובר בעסקת מרמה, שהתמורה בה לא שולמה לתובע ישירות או באמצעות אחר ועל כן העסקה לא הייתה כדין ולא נבראה ביושר. היא באה לחלל אוויר העולם בדרכים בלתי חוקיות ונולדה בעוולה. יתרה מזו, גם הסכם המכר הינו חוזה בלתי חוקי כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים. כפועל יוצא מכך, אני מורה על ביטול ההסכם ויפויי הכוח הבלתי חוזר ובעקבות זאת יבוטל רישום הזכויות בחלקה שנרשמה על שם הנתבע, כך שרישום הזכויות יוחזר על שמו של התובע. אני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ.קרקעותגוש חלקה