ירושת קרקעות מג'דל כרום

1. פתח דבר לפני תובענה על דרך המרצת פתיחה בה עתרו התובעים, יורשי המנוח עומר X X ז"ל (להלן - "המנוח"), כי בית המשפט יורה ויצהיר כדלקמן: "א. לתקן את הרישום ולהצהיר כי אבי התובעים, המנוח עומר X X ז"ל, אשר נשא בחייו ת.ז. X , יירשם כבעלים של 3/20 חלקים מתוך החלקה 1 בגוש 19028 והבעלים של 3/60 חלקים מתוך החלקה 80 בגוש 19027 מאדמות מג'ד אל כרום, ואשר רשומים כיום על שם הנתבעת. ב. ליתן צו לרישום החלקים הנ"ל בפנקס המקרקעין לאחר ביטול הרישום על שם הנתבעת. ג. לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ובתוספת שכר טרחת עו"ד ומע"מ כחוק". 2. השתלשלות העניינים והעובדות הצריכות לעניין א. התובעים הם תושבי הכפר מג'ד אל כרום ויורשיו על פי צוואה של אביהם המנוח עומר X ז"ל (להלן - "המנוח"), אשר נפטר ביום 23.9.07 (העתק הצוואה מיום 25.8.07 וצו קיום צוואה מיום 3.1.08 צורפו להמרצת הפתיחה וסומנו כנספחים ת/1 ו - ת/2). ב. הנתבעת הגב' רוקייה X X (X) (ראו את תיקון שמה של הנתבעת, בהסכמת הצדדים, כאמור בהחלטת בית המשפט בפרוטוקול הישיבה מיום 7.9.11 בעמ' 8) היא אחותו של המנוח. ג. הנתבעת רשומה בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של 3/20 חלקים מתוך החלקה 1 בגוש 19028 מאדמות מג'ד אל כרום (להלן - "חלקה 1") וכבעלים של 3/60 חלקים מתוך החלקה 80 בגוש 19027 מאדמות מג'ד אל כרום (להלן - "חלקה 80") (ראו את העתקי נסחי רישום של החלקות האמורות שצורפו להמרצת הפתיחה וסומנו כנספחים ת/3 ו- ת/4). כאן המקום להעיר כדלקמן: בנסח הרישום של חלקה 1 מופיע שמה של בעלת הזכויות כ"רוקייה X X Xי". ובנסח הרישום המתייחס לחלקה 80 מופיע שמה של בעלת הזכויות כ"רוקיה X X X". שמות אלה שונים, לכאורה, מן השם "רוקייה X בשתאוי (X)" כפי שמופיע בכתב התביעה המתוקן. בשל כך הוריתי לצדדים, בהחלטתי מיום 30.9.12, להוכיח באמצעות תצהירים ומסמכים כי בעלת המקרקעין הנדונים הינה אכן הנתבעת שלפני. בעקבות כך הוגש מטעם התובעים תצהירו של מר באסל עומר X, שהנתבעת היא דודתו, בלוויית מסמכים. לאור תצהירו האמור של מר באסל עומר X על נספחיו, אני קובע כי הנתבעת שלפני, גב' רוקייה X X (X) הנושאת ת.ז. מס' X , הינה רוקייה X X Xי הרשומה כבעלת 3/20 חלקים מחלקה 1, והיא היא רוקיה X X X הרשומה כבעלת 3/60 חלקים מחלקה 80. ד. המנוח והנתבעת ירשו מאביהם המנוח חלקות אדמה שונות בכפר מג'ד אלכרום ומחוצה לו (סעיף 2 לתצהיר התשובה מטעם הנתבעת). בהמרצת הפתיחה נטען כי ביום 27.2.85 חתמו המנוח ושתי אחיותיו, הנתבעת ואחות נוספת בשם סובחיה, על הצהרה בדבר העברת זכויות הבעלות ברשימת חלקות (החלקות פורטו בסעיף 7 להמרצת הפתיחה ובנספח ת/6 להמרצת הפתיחה) למנוח, ללא תמורה. ההצהרה האמורה, כך נטען, נחתמה ביום 27.2.85 בפני מזכיר המועצה המקומית דאז מר X כנעאן, והצדדים אף דיווחו על העברת הזכויות הנ"ל, לפי רשימת החלקות שצורפה להצהרה, למשרדי מיסוי מקרקעין בנצרת ביום 5.3.85 (נספח ת/5 להמרצת הפתיחה; ההצהרה המקורית הוגשה לבית המשפט וסומנה כמוצג ת/1 א'). ה. ואולם, טענו התובעים, לאחר החתימה על ההצהרה הנ"ל טענה הנתבעת כי המנוח הבטיח לה כי בתמורה לוויתורה על זכויותיה במקרקעין שברשימת החלקות, הוא יעביר על שמה בעלות בשתי חלקות אחרות. הואיל ובפועל לא קיים המנוח את הבטחתו האמורה, חזרה בה הנתבעת מהסכמתה שבהצהרה הנ"ל. התובעים טענו כי טענותיה האמורות של הנתבעת גובשו במכתב באת כוחה באותה עת, עו"ד גב' מהא ח'ורי - חזאן מיום 15.4.85 שנשלח אל מנוח (נספח ת/7 להמרצת הפתיחה; המכתב המקורי הוגש לבית המשפט וסומן מוצג ת/1 ב'). ראוי לציין כבר עתה, כי במכתב ת/7 לא נאמר כי הנתבעת חוזרת בה מן ההצהרה להעברת החלקות על שמו של המנוח ללא תמורה, אלא נכתב כי הנתבעת מבטלת את הסתלקותה מחלקה בעיזבון אביהם המנוח כפי שנעשתה ביום 12.2.85, או בסמוך לכך. ו. לאור המחלוקת הנ"ל הגישה הנתבעת לבית משפט זה, ביום 5.5.85, תביעה כנגד המנוח (ת.א. 740/85, המ' 2215/85) (כתב התביעה צורף להמרצת הפתיחה וסומן על ידי התובעים כנספח ת/43). בכתב תביעתה האמור טענה הנתבעת, בין היתר, כי "מאז הכרזת צו הירושה עמדה התובעת תחת לחציו של אחיה הנתבע, אשר דרש ממנה לוותר לטובתו על זכויותיה בירושה" (סעיף 5 לכתב התביעה שבת.א. 740/85, נספח ת/43). עוד טענה הנתבעת בתביעתה האמורה כי - "בתאריך 12.2.85 או בסמוך לתאריך זה, לאחר התערבותם של מכובדים במשפחה, הסכימה התובעת לחתום על מסמכים בלנקו שהוכנו ע"י הנתבע ו/או ע"י מישהו מטעמו, שלפיהם וויתרה על חלקה בירושה. בתמורה לחתימתה הנ"ל, התחייב הנתבע בפני שני עדים להעביר לבעלות התובעת שתי חלקות אדמה מאדמות הכפר, כשחלקה אחת מהן בשטח של כ- 500 מ"ר ונמצאת בתחום אדמות הכפר המיועדות לבניה, והשניה בשטח של 800 מ"ר עד 900 מ"ר, ונמצאת מחוץ לכפר (ליד מגרש הכדור רגל של הכפר. (להלן: "שתי החלקות")" (בסעיף 7 לכתב התביעה, נספח ת/43). עוד נאמר בתביעתה של הנתבעת כי - "(...) התובעת ובעלה אינם קוראי עברית, והמסמכים שנחתמו על ידי התובעת נחתמו בלנקו ולא הוקראו ולא תורגמו לפני החתימה, התובעת אינה יודעת בדיוק על מה חתמה, ובפעם השניה היא הוחתמה על מסמכים, ונאמר לה שמדובר בהתחייבות" (בסעיף 12 לכתב התביעה, נספח ת/43). לבסוף טענה הנתבעת בתביעתה כי "לאחר קבלת חתימתה של התובעת על הויתור, החל הנתבע להתחמק מקיום הבטחתו ולהתנכר לתובעת ולהתחייבותו להעביר לבעלותה שתי חלקות, בתמורה לוויתור התובעת על זכויותיה במקרקעין" (בסעיף 14). לפיכך ביקשה התובעת מבית המשפט "(...) להכריז על חתימת התובעת וויתורה כמבוטלים" (בסעיף 21). ז. התביעה הנ"ל (ת.א. 740/85, המ' 2215/85) הסתיימה בהסכם פשרה בין הצדדים שקיבל ביום 13.5.85 תוקף של פסק דין (העתק פסק הדין צורף להמרצת הפתיחה וסומן על ידי התובעים כנספח ת/42; הסכם הפשרה המקורי הוגש לבית המשפט וסומן כמוצג ת/1 ג'). בהתאם להסכם הפשרה הנ"ל התחייב הנתבע (המנוח) "(...) להעביר לבעלותה ולרשום על שמה של התובעת חלקת אדמה בשטח של דונם אחד (אלף מ"ר) מהאדמה הידועה כחלקה 62 בגוש 19053 מאדמות כפר מג'ד אלכרום והידועה בכפר בשם "אלמקרקד", מקומו של שטח זה ייקבע ע"י התובעת" (בסעיף 1 להסכם הפשרה). מנגד, וויתרה התובעת (הנתבעת בתובענה שלפני) "(...) על זכויותיה בתביעה נשוא תיק זה" (בסעיף 5 להסכם הפשרה). ח. התובעים טענו כי המנוח פעל בהתאם להתחייבותו על פי הסכם הפשרה הנ"ל, והעביר לנתבעת בעלות בחלקה 62 בגוש 19053. עוד נטען שכל המיסים המתחייבים לצורך העברת הבעלות שולמו (התובעים צרפו להמרצת הפתיחה העתק מן ההסכם להעברת זכויות מיום 27.6.85 אותו סימנו כנספח ת/9. ההסכם המקורי הוגש לבית המשפט וסומן מוצג ת/1 ד'; כן צורף תצהיר מתנה בדבר העברת הזכויות בחלקה לנתבעת עליו חתם המנוח ביום 7.8.85 שסומן כנספח ת/10. תצהיר המתנה המקורי הוגש לבית המשפט וסומן כמוצג ת/1ה'; כן צורפו העתקי שומות ואישור בדבר תשלום המיסים כנספחים ת/11 ו- ת/12, המסמכים המקוריים הוגשו לבית המשפט וסומנו כמוצגים ת/1 ו' - ת/1 ז'). ט. התובעים הוסיפו וציינו כי בהמשך לאמור לעיל, חתמה הנתבעת בפני באת כוחה, עו"ד גב' מהא ח'ורי, על כתב התחייבות לפיו היא "(...), מתחייבת בזה להשאיר בתוקף את חתימתי על הוויתור אשר עשיתי לטובת אחי עומר מחמד X, מכפר מג'ד לאכרום מיום _ נשוא חלקות האדמה אשר קיבלתי בירושה מאבי המנוח. הנני מאשרת, כי אין לי כל טענות לגבי אחי הנ"ל, וכי וויתורי הנ"ל הינו בתוקף, וזאת לאור חתימתי על הסכם מכירה ורכישה עם אחי עומר מיום 27.6.85 (להלן: "ההסכם")" (כתב ההתחייבות הוגש לבית המשפט וסומן מוצג ת/3). י. התובעים טענו כי הנתבעת חתמה ביום 30.6.85 בפני עו"ד חזאן על תצהיר במסגרתו הצהירה כי מכרה לאחיה המנוח ללא כל תמורה את החלקות המפורטות בתצהיר, וביניהן חלקה 1 בגוש 19028 וחלקה 80 בגוש 19027 (נספח ת/15 להמרצת הפתיחה). יא. בהתאם לאמור לעיל, הוכנו שטר מכר (נספח ת/19 להמרצת הפתיחה; הוגש לבית המשפט וסומן מוצג ת/1 י"ב) ובקשה לרישום הזכויות במרשם המקרקעין על שם המנוח (נספח ת/20 להמרצת הפתיחה; הוגש לבית המשפט וסומן מוצג ת/1 י"ב). ואולם, לטענת התובעים, "(...) משום מה, וככל הנראה עקב טעות קולמוס, הושמטו שתי החלקות 80 בגוש 19027 והחלקה 1 בגוש 19028, מרשימת החלקות הנ"ל וכן משטר המכר, שהוכנו בעתו ע"י עו"ד חזאן, באת כח הנתבעת, ואשר נחתמו ע"י המנוח והנתבעת, באופן שכל הזכויות מתוך החלקות המפורטות בשטר המכר עברו במרשם המקרקעין משם הנתבעת לשם המנוח, מלבד שתי החלקות 1, 80 הנ"ל". יב. התובעים הוסיפו וטענו, כי באישורים שהונפקו על ידי המשרד למיסוי מקרקעין בנצרת לצורך רישום הזכויות על שם המנוח אכן נכללו שתי החלקות 1 ו- 80 ברשימת החלקות (נספחים ת/21 - ת/23 להמרצת הפתיחה). והוא הדין, לגבי רשימת החלקות שנחתמה על ידי המועצה המקומית (נספח ת/24 להמרצת הפתיחה; המסמך המקורי הוגש לבית המשפט וסומן מוצג ת/1 י"ג). יג. התובעים טענו כי משגילה אביהם המנוח כי העברת הזכויות משם הנתבעת לשמו ביחס לשתי החלקות הנ"ל לא בוצע, הוא הגיש לרשם המקרקעין ביום 17.9.06 בקשה לרישום הערות אזהרה על שמו בשתי החלקות הנ"ל (נספחים ת/25 ו - ת/26 להמרצת הפתיחה). לאחר הגשת הבקשות דלעיל, נשלח לנתבעת על ידי רשם המקרקעין ביום 17.9.07 מכתב המודיע לה כי המנוח הגיש בקשות לרישום הערות אזהרה בשתי החלקות הנ"ל (נספח ת/27 לה"פ). יד. בעקבות האמור לעיל הגישה הנתבעת, ביום 2.10.07, תובענה בבית משפט זה (ת.א. 964/07) שבה עתרה לקבל צו מניעה קבוע האוסר על המנוח לעשות כל דיספוזיציה בחלקות הנ"ל (העתק כתב התביעה צורף להמרצת הפתיחה וסומן ת/28). טו. בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה השופטת וסרקרוג) נעתר לבקשת הנתבעת והוציא מתחת ידו צו מניעה זמני במעמד צד אחד (נספחים ת/29 ו - ת/30 להמרצת הפתיחה). צו המניעה הזמני נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 7.10.07, ובקשות המנוח לרישום הערות אזהרה ביחס לחלקות האמורות הוחזרו (נספח ת/31 להמרצת הפתיחה). טז. ביום 25.11.07 נערך דיון בבית המשפט בבקשות שונות שהגישו הצדדים בתיק הנ"ל. לאחר שמיעת טענות הצדדים בעניין צו המניעה הזמני (בש"א 15609/07; בש"א 15610/07) הגיע בית המשפט למסקנה שלהלן: "התמונה העובדתית המצטיירת היא, כי התובעת ויתרה על חלקה 1 בגוש 19028 וכן על חלקה 80 בגוש 19027, על פי הסכם הפשרה שנערך בת"א 740/85, כנגד העברה לחזקתה ולבעלותה חלקה 62 בגוש 19053. בנסיבות אלה ובהעדר ראיות סותרות אחרות, גם אם הסכם הפשרה הנ"ל לא קיבל תוקף של פסק-דין - ובפני הטענה היא שההסכם הנ"ל גם קיבל תוקף של פסק-דין והדברים נתמכים בתצהיר - הרי שאין מקום להותיר על כנו את צו המניעה הזמני שניתן, וכן יש לאפשר רישום הערת אזהרה לטובת הנתבעים לגבי שתי חלקות אלה, ובלבד שמלבד רישום הערת אזהרה לא תותר כל דיספוזיצייה אחרת בחלקות הנ"ל עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי" (החלטת בית המשפט מיום 25.11.07, עמ' 7 לפרוטוקול, נספח ת/32 להמרצת הפתיחה). יז. התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבעת הסתירה מבית המשפט מידע באופן מכוון ובחוסר תום לב. לטענתם, לאחר שפנו לעו"ד חזאן התברר להם שהנתבעת קיבלה לידיה מעו"ד חזאן את כל התיק המשפטי שהתנהל בינה לבין המנוח וזאת עוד ביום 2.5.06 (נספחים ת/35 ו - ת/36 להמרצת הפתיחה). יח. התובעים טענו כי אביהם המנוח היה המחזיק הבלעדי בחלקות הנ"ל וזאת מיום החתימה על הצהרת המכירה שלעיל, קרי 14.2.85, וכי לאחר שגדלו המשיכו התובעים להחזיק בחלקות הנ"ל ביחד עם אביהם וכך המצב עד היום. יט. להשלמת התמונה הפנו התובעים לפסק הדין שניתן ביום 28.1.08 בת.א. 964/07 הנ"ל (נספח ת/46 להמרצת הפתיחה) ושבו דחה בית המשפט את תביעת הנתבעת (התובעת שם) על הסף וקבע, בין היתר, את הדברים הבאים: "המסכת העובדתית שפורטה על ידי הנתבעים היא ברורה וחד משמעית, ואין למעשה גרסה עובדתית החולקת על הפירוט שהובא על ידם. עולה מן האמור, שיש למעשה פסק-דין חלוט לפיו כנגד קבלת זכויות בחלקה 62 בגוש 19035, הותירה התובעת על כנה את הצהרת העברת הזכויות בכלל החלקות שפורטו שם לרבות החלקות נשוא התובענה דנן, לטובת המנוח, וכי מכוח הלכת מעשה בית דין, מנועה התובעת מלחזור ולתבוע בנושא זה, בתיק דנן. בת"א 740/85 ביקשה התובעת - גם שם במעמדה כתובעת - לחזור בה מהצהרת העברת הזכויות, ועל פי פסק הדין שניתן ויתרה על חזרה זו וחזרה ואישרה את הצהרת העברת הזכויות כנגד קבלת זכויות בחלקה 62 בגוש 19035. משהוכח כי הזכויות בחלקה האחרונה אכן הועברו על שמה או ננקטו צעדים נדרשים לצורך כך - ואין כל טענה כנגד הגרסה האמורה - הרי שחסומה דרכה של התובעת מלחזור ולטעון כנגד מסמך הצהרת העברת הזכויות. מן הטעמים המפורטים לעיל, דין התובענה להידחות על הסף" (בעמ' 6 לפרוטוקול). כ. בהמשך לפסק הדין האמור, פנו התובעים אל הנתבעת בכתב על מנת שתשתף עימם פעולה ותפעל להעברת הזכויות על שם אביהם המנוח ללא צורך בנקיטת הליכים משפטיים נוספים (נספחים ת/47 ו- ת/48 להמרצת הפתיחה). לאחר שפניותיהם לא נענו, נאלצו התובעים להגיש את התובענה שלפני ובה עתרו, כאמור לעיל, לכך שבית המשפט יצהיר שאביהם המנוח הינו הבעלים של שתי החלקות הנדונות. 3. תשובת הנתבעת א. בתצהיר התשובה שהגישה המשיבה (הנתבעת), באמצעות בא כוחה עו"ד אחמד מועטי, נטען כי התובענה מהווה ניסיון של התובעים להתעשר שלא במשפט על חשבון הנתבעת, כי למנוח אין זכות כלשהי בחלקות נשוא התביעה וכי דין התביעה להידחות. ב. הנתבעת טענה שכל מסמך שלגביו נטען בכתב התביעה כי הנתבעת ויתרה לפיו למנוח ללא תמורה על זכויותיה בחלקות, נחתם תוך שהמנוח העלים ממנה פרטים והטעה אותה, וכי הסכם הפשרה שנחתם במסגרת ת"א 740/85 איננו מפרט את החלקות הספציפיות עליהן ויתרה. ג. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא מדובר ב"טעות קולמוס" כטענת התובעים בתביעתם, וכי היא מעולם לא התכוונה לוותר על שתי החלקות לטובת המנוח ללא תמורה. ד. הנתבעת הודתה כי הסכם הפשרה עליו חתמו הצדדים במסגרת ת"א 740/85 מהווה "הסכם לכל דבר" וכי היא חתומה עליו, ואולם לטענתה יש לבטל את ההסכם וכן את פסק הדין שניתן בעקבותיו וזאת מן הטעמים שלהלן: "א. הסכם הפשרה הינו הסכם רזה שבו צויין כי המנוח יעביר לי שטח של 1200 מ"ר ואני מוותרת על תביעתי בת.א. 750/85 (צ"ל - ת.א. 740/85, ע.ג.). ב. בהסכם הפשרה לא צויינו החלקות עליהן אני מוותרת למנוח וכמה בסך הכל. ג. הייתה חובה על כל צד שהיה קשור לעניין לגלות גילוי נאות מה משמעות הסכם הפשרה ומה התוצאה הסופית של אותו הסכם וזאת כמתחייב בתקנה 3 לתקנות. (הערת בית המשפט: הנתבעת סתמה ולא פירשה לאיזה תקנות היא מתכוונת. העניין נשאר בגדר תעלומה. ע.ג.). ד. התוצאה הישירה של אי גילוי היא הטעייה ומקום שצד אחד להסכם פעל שלא בתום לב, ולא מילא אחר חובת הגילוי ובכך הטעה את הצד השני על כן קמה לצד השני הזכות לבטל את אותו חוזה מכוח עילת ההטעייה וסעיף 15 לחוק החוזים. ה. אם הייתי יודעת שאני מוותרת לאחי על שטח שהינו פי כ- 4 מהשטח לא הייתי חותמת על אותו הסכם פשרה רזה. ו. על אף העיקרון המנחה שחוזים יש לקיים, אך משחובת הגילוי הופרה, הפרה חמורה, יש לבטל את ההסכם שממנו נעלמו הפרטים המשמעותיים והכי יסודיים ורלוונטיים (מספר ושטח החלקות עליהן אני מוותרת לאחי המנוח). ז. השיהוי הרב בו נקט המנוח כשבא וביקש לרשום הערת אזהרה רק אחרי שעברו כ-23 שנים לאחר חתימת הסכם הפשרה וזאת במטרה לטשטש את זכרוני. ח. חוסר תום הלב של המנוח כאמור בסעיפים 12, 39 לחוק החוזים והעושק שנגרם לי כאמור בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, מחייבים ביטול ההסכם, המנוח ניצל את טוב ליבה של התובעת ואת חולשתה וכשתנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל כשהמנוח מקבל לעצמו שטח יותר גדול פי ארבע מהשטח שוויתר עליו והשאיר בידי חלקות כל אחת מהן מורכבת משטח זעיר של כמה מטרים מרובעים וספורים" (בסעיף 20 לתצהיר התשובה מטעם הנתבעת). 4. העדים א. באסל עומר X (התובע מס' 3) התובע מס' 3 העיד בישיבת בית המשפט מיום 7.9.11 בעמ' 12 - 16 לפרוטוקול. התובע העיד כי נולד בשנת 1976 וכי בשנת 1985, עת פרץ הסכסוך ונחתם הסכם הפשרה בין אביו המנוח לבין הנתבעת, היה כבן 9 שנים בלבד (בעמ' 12 לפרוטוקול, שורות 9 - 18). התובע נשאל כיצד ידועים לו פרטים אודות השתלשלות הדברים בין אביו המנוח לבין הנתבעת אם באותה עת היה רק ילד כבן 9 בלבד? על כך השיב באומרו שאביו המנוח הסביר לו בדיוק מה קרה שם ותמך את הדברים במסמכים שונים המצויים בידיו ואשר צורפו לתצהירו (בעמ' 14, שורות 9 - 12). יחד עם זאת, התובע אישר כי לאור הנסיבות הוא לא יכול לדעת את הדברים מידיעה אישית (בעמ' 14, שורות 17 - 22; בעמ' 15, שורה 4; בעמ' 16, שורה 8). ב. מר פח'רי בשתאוי (עד מטעם התובעים; העיד ללא תצהיר) העד מטעם התובעים, מר פח'רי בשתאוי, העיד בישיבת בית המשפט מיום 7.9.11 בעמ' 16 - 32 לפרוטוקול. העד הינו קרוב משפחה של הנתבעת (אחיו של בעלה) ושל המנוח (בעמ' 18 לפרוטוקול, שורות 13 - 20). העד הוא יליד שנת 1937 (בעמ' 21 לפרוטוקול). בחקירתו הראשית סיפר העד על המחלוקת ששררה בין המנוח לבין אחותו הנתבעת בשנת 1985, לאחר שהמנוח החתים את הנתבעת על מסמכים שונים בנוגע לוויתור שלה הנתבעת על אדמות (בעמ' 19 לפרוטוקול). העד סיפר כי בני משפחה מכובדים התערבו כדי לפתור את הסכסוך בין המנוח לבין הנתבעת. לדבריו, הנתבעת טענה כי האדמות הן חלק מירושת אביה והיא רוצה חלק מן הירושה על מנת שתוכל לבנות בעתיד באדמות לבנים שלה (בעמ' 21 לפרוטוקול, שורות 20 - 23). העד הוסיף כי הנתבעת הסכימה לוותר על חלקה בירושת האב תמורת אדמה מתאימה (בעמ' 22, שורות 2 - 5). לדברי העד נמצאה אדמה בשטח של כ- 1,200 מ"ר, והנתבעת הסכימה לוותר לטובת המנוח על חלקה בירושת האב תמורת אותה האדמה והצדדים אף פנו לעורך דין לצורך הסדרת הנושא, הם חתמו על מסמכים, והיחסים ביניהם חזרו לקדמותם (בעמ' 23 - 24 לפרוטוקול). העד הוסיף וציין כי הנתבעת עשתה שימוש באדמה שקיבלה מאחיה המנוח וכי בניה בנו על האדמה האמורה ומתגוררים בה (בעמ' 24, משורה 18 ואילך). בחקירתו הנגדית, נשאל העד אם נכון שהמנוח החתים את הנתבעת על מסמכים "בלנקו" (ריקים) וכי הנתבעת לא ידעה למעשה על מה היא חותמת? על כך השיב העד בשלילה (בעמ' 25, שורות 7 - 9). ואולם, בהמשך הדברים אישר העד שלמיטב ידיעתו המסמכים היו ריקים (שם, משורה 12 ואילך). והוסיף כי המנוח "(...) רצה לקחת את הכל ללא תמורה" (בעמ' 26, שורה 22). העד אישר בעדותו כי היה נוכח במועד שבו הסכימו המנוח והנתבעת באופן עקרוני שהנתבעת תעביר למנוח את האדמות בתמורה לשטח של 1200 מ"ר. עם זאת, העד אישר כי לא היה נוכח בעת חתימת המסמכים אצל עורכת דין וכי אינו יודע מה הוסבר או לא הוסבר לנתבעת בעת החתימה (בעמ' 27 לפרוטוקול). ג. הגב' רוקייה X בשתאוי (הנתבעת) הנתבעת העידה בישיבת בית המשפט מיום 7.9.11 בעמ' 33 - 49 לפרוטוקול. בחקירתה הנגדית על תצהירה אישרה הנתבעת כי המנוח מילא את חלקו בהתאם להסכם הפשרה שנחתם בת"א 740/85 ודאג לרשום על שמה חלקת אדמה בשטח של כ - 1,200 מ"ר. הנתבעת העידה שכיום בניה מתגוררים באותה חלקה (בעמ' 38 לפרוטוקול, שורות 6 - 19). הנתבעת זיהתה את חתימתה על גבי מסמך ההתחייבות לוויתור על האדמות, המוצג ת/3, אולם בהמשך עדותה טענה בתוקף כי אחיה המנוח זייף את המסמך וכי היא לא חתמה עליו (בעמ' 39 - 40 לפרוטוקול). הנתבעת נשאלה מדוע לא פנתה להגיש תביעה כשהבינה בשנת 1985 כי מה שנכתב בהסכם הפשרה לא היה באמת מה שהסכימה עליו? על כך השיבה "כי לא רציתי להעציב את אח שלי ולהגיש את התלונה אז, הוא היה חולה" (בעמ' 46, שורה 8). הנתבעת העידה כי היא אינה מתקרבת לשתי החלקות נשוא התובענה וכי משפחתו של המנוח וילדיו הם שמטפלים בפועל בעצי הזית שבחלקות (בעמ' 43 לפרוטוקול). 5. תמצית טענות התובעים בסיכומיהם א. התובעים טענו כי המחלוקת בין המנוח לבין הנתבעת, בכל הקשור לרישום הזכויות נשוא התביעה משם הנתבעת לשם המנוח, זכתה להיות מוכרעת בהליך המשפטי שהתנהל בת.א. 740/85 במסגרת התביעה שהגישה הנתבעת נגד המנוח והסכם הפשרה שהושג שם. על כן טענו התובעים כי דין התביעה להתקבל ודין טענותיה של הנתבעת להידחות מחמת מעשה בית-דין. ב. התובעים טענו כי אביהם המנוח היה המחזיק הבלעדי בחלקות נשוא התביעה מיום 14.2.85, וכי לאחר מכן המשיכו התובעים להחזיק בחלקות והם עושים כן עד היום. ג. התובעים הוסיפו וטענו כי גם פסק דינו של בית המשפט בת.א. 964/07, בתביעה שהגישה הנתבעת כנגד המנוח, מלמד כי טענותיה של הנתבעת הן טענות משוללות יסוד. עסקינן בטענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב שהציגו התובעים. הטענות מועלות פעם נוספת בהליך דנן לאחר שכבר נדחו בפסק דין חלוט של בית המשפט ועל כן דין הטענות להידחות מחמת מעשה בית-דין. ד. התובעים הפנו לעדותו של התובע באסל X, בנו של המנוח, שהכיר את השתלשלות ההליכים והעובדות משנת 1985 ועד היום, ואף תמך את הדברים במסמכים רבים בכתב שצורפו לתצהירו. באשר לעדותו של עד זה, טענו התובעים כי אין מקום לטענה שהושמעה מפי בא כח הנתבעת לפיה עסקינן בעדות מפי השמועה. נטען כי עדותו של התובע נתמכת במסמכים רבים בכתב ועל כן חל החריג לכלל הפוסל עדות שמיעה. התובעים טענו שעדותו של העד מר פח'רי בשתאוי תומכת בעדות התובע ומחזקת אותה. נטען כי עדותו של עד זה הינה עדות אמינה ומהימנה וכי לא נמצאו בה סתירות ובית המשפט מתבקש לאמץ אותה. יתירה מכך, הנתבעת בעצמה העידה ואישרה בעדותה כי המנוח העביר על שמה חלקה בשטח של כ- 1,200 מ"ר וכי על אותה החלקה נמצא בניין מגורים בו מתגוררים ילדיה. בנוסף, הנתבעת העידה כי במשך השנים היא לא התקרבה לחלקות נשוא התובענה ולא טיפלה בהן. ה. לדברי התובעים טענות הנתבעת הן טענות בלתי מוכחות שנטענות בעל פה כנגד מסמכים רבים בכתב. התובעים הדגישו כי הנתבעת איננה טוענת שלא חתמה על המסמכים השונים אלא כי לא ידעה מהו תוכן המסמכים עליהם חתמה. יחד עם זאת, הוכח כי הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה בהקשר זה והן נותרו טענות בעלמא. נטען כי הנתבעת לא פעלה במשך השנים להוכיח את טענותיה ולא הגישה ערעורים על פסקי הדין בעניינה. פסקי דין אלה הפכו חלוטים וכיום מנועה ומושתקת הנתבעת מלטעון כנגד פסקי הדין. ו. על שום כל אלה, טענו התובעים כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא ידעה על מה היא חותמת, לא הציגה תשתית עובדתית שתסתור מסמכים רבים בכתב שהציגו התובעים וממילא טענותיה נדחו בשני הליכים שהסתיימו בפסקי דין חלוטים ולפיכך מושתקת הנתבעת מלטעון טענות שכבר הוכרעו מכוח הכלל בדבר מעשה בית דין. 6. תמצית טענות הנתבעת בסיכומיה א. הנתבעת טענה כי הסכסוך בינה לבין המנוח החל כאשר המנוח החתים אותה על מסמכים "בלנקו", היינו מסמכים ריקים שבאמצעותם ביקש להעביר אדמות משמה על שמו, ללא תמורה וללא ידיעתה של הנתבעת. נטען כי עדותו של מר פח'רי דווקא תומכת בטענת הנתבעת על כך שהמנוח החתים אותה על מסמכים ריקים. ב. הנתבעת טענה כי הן במסגרת ההליך דנן והן במסגרת ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, היא חזרה על טענתה כי רומתה ואחיה המנוח ניסה לעשוק אותה ולהתעשר על חשבונה שלא כדין. ג. נטען כי גם אם הנתבעת אישרה את עצם חתימתה על מסמך כלשהו, היא עמדה על גרסתה שהיא לא הבינה על מה חתמה ולא הסכימה לתוכנם של אותם מסמכים. ד. הנתבעת טענה כי הנטל להוכיח את התביעה מונח על כתפי התובעים והם לא עמדו בנטל זה. על כן דין התביעה להידחות. ה. באשר לעדותו של התובע מר באסל X, נטען כי העד היה רק כבן 9 שנים בעת התרחשות האירועים הקשורים לתובענה וכי עדותו הינה עדות מפי השמועה שאין מקום להסתמך עליה. ו. באשר לעדותו של העד מר פח'רי, נטען כי עד זה אישר בעדותו כי המנוח ניסה לנשל את הנתבעת מזכויותיה בחלקות שירשה מאביה עת החתים אותה על מסמכים ריקים. עוד נטען כי העד אישר כי לא נכח בעת עריכת המסמכים אצל עו"ד חזאן ולא ראה את הנתבעת חותמת. מכאן שגם עדותו הינה עדות מפי השמועה שאין להסתמך עליה. כן נטען כי העד לא ידע לספר דבר בעניין שתי החלקות נשוא התביעה. ז. הנתבעת טענה כי גרסתה היא גרסה מהימנה ועקבית וכי היא העידה ככל שזיכרונה אפשר לה וטענה לאורך כל העדות כי אחיה נישל אותה שלא כדין מזכויותיה בירושת האב. נטען כי אישורה כי חתימה על מסמך כלשהו היא חתימתה, אינה מהווה הודאה באמיתות תוכנו של המסמך והסכמה לאמור בו. ח. ברקע לכל אלה, טענה הנתבעת כי התובעים השתהו באופן קיצוני בהגשת התביעה ולא הציגו בפני בית המשפט הסבר המניח את הדעת הכיצד רשם המנוח את כל החלקות ו"שכח" במשך 23 שנים לרשום גם את החלקות נשוא התביעה דנן. ט. הנתבעת טענה כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתם וכי דין התביעה להידחות. 7. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובחומר הראיות שהובא בפני; ולאחר שנתתי את דעתי להליכים המשפטיים שכבר התנהלו בין הצדדים והסתיימו בהכרעות שיפוטיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. על כן אני עומד להצהיר כי התובעים זכאים לכך שזכויותיה הנדונות של הנתבעת בחלקה 1 בגוש 19028 (3/20 חלקים מהחלקה) ובחלקה 80 בגוש 19027 (3/60 חלקים מהחלקה) יירשמו על שם המנוח. ב. הטענות שהעלתה הנתבעת בהליך שלפני הן טענות שכבר נדונו והוכרעו פעמיים על ידי בתי המשפט בפסקי דין שהפכו חלוטים. משכך, דין טענות הנתבעת להידחות מחמת הדוקטרינה בדבר מעשה בית דין. הלכה למעשה בחינת הדברים מעלה כי אין בפי הנתבעת טענה חדשה שטרם הוכרעה. ובמה דברים אמורים? במסגרת התובענה הראשונה שהגישה הנתבעת כנגד המנוח (ת"א 740/85; נספח ת/43 להמרצת הפתיחה) היא טענה, כאמור לעיל, כי המנוח הפעיל עליה לחץ ודרש ממנה לוותר על זכויותיה בירושת אביהם (בסעיף 5 לכתב התביעה נספח ת/43). עוד טענה באותו הליך כי לא הבינה על מה חתמה, משום שהיא ובעלה אינם קוראי עברית. כן טענה כי הוחתמה על מסמכים ריקים מבלי שהוסבר לה על מה היא חותמת (בסעיף 12 לכתב התביעה נספח ת/43). הנתבעת הוסיפה וטענה שם כי המנוח לא עמד בהתחייבויותיו ולא העביר על שמה שתי חלקות אדמה בתמורה לוויתורה על החלקות האחרות (בסעיף 14 לכתב התביעה). על כן, ביקשה הנתבעת באותו הליך להכריז על חתימתה ועל וויתורה על החלקות לטובת אחיה המנוח כמבוטלים (בסעיף 21 לכתב התביעה נספח ת/43). בסופו של יום הסתיימה אותה תביעה בהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים (המוצג ת/1 ג'), הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 13.5.85. בהסכם הפשרה האמור התחייב המנוח להעביר על שם הנתבעת את הזכויות בחלקה 62 בגוש 19053. מנגד וויתרה הנתבעת על זכויותיה שנטענו בתביעה. הוכח כי המנוח פעל בהתאם להתחייבויותיו לפי הסכם הפשרה והעביר את הזכויות בחלקה 62 בגוש 19053 על שם הנתבעת (ראו לעניין זה את עדות הנתבעת בישיבת בית המשפט מיום 7.9.11, בעמ' 38 לפרוטוקול). הטענה שמעלה הנתבעת כיום, על כך שבהסכם הפשרה האמור לא הוזכרו חלקות ספציפיות וההסכם הינו הסכם "רזה" ונעדר מסויימות ופרטים מהותיים, הינה טענה נכונה, לכאורה, ואולם במצב הדברים היום אין עוד מקום להשמיעה. ראשית, ברי כי הסדר הפשרה במסגרת ת"א 740/85 נועד להסדיר את העברת החלקות למנוח, וביניהן שתי החלקות נשוא התובענה שבפני, כנגד העברת חלקות אחרות מן המנוח לנתבעת. על כן, הוסכם שם כי הנתבעת מוותרת על זכויותיה בתביעה שהוגשה על ידה כנגד קבלת הזכויות בחלקה 62. ברי כי הכוונה וההסכמה המשותפת של הצדדים היתה שהמנוח יהיה זכאי להירשם כבעלים של שתי החלקות הנ"ל גם אם אלה לא צויינו במפורש. שנית, לאחר חתימת הסכם הפשרה הנ"ל, שקיבל, כאמור, תוקף של פסק דין, חתמה הנתבעת בפני באת כוחה דאז עו"ד מהא ח'ורי, על כתב התחייבות לפיו היא הותירה את וויתורה על חלקות האדמה שקיבלה בירושה מאביה בתוקף (המוצג ת/3). שלישית, וכאן העיקר, עסקינן בהסכם פשרה משנת 1985. אם היו בפי הנתבעת טענות ו/או השגות כלשהן באשר להסכם וטיבו, בין אם טענות הנוגעות להטעייה, לפגיעה בחובת הגילוי או כל טענה אחרת, שומה היה עליה להשמיען בסמוך לחתימת ההסכם. יתכן שהיה על הנתבעת להגיש תביעה נפרדת, חדשה, לביטול אותו הסכם. ההסבר שסיפקה הנתבעת בעדותה על כך שלא פעלה בזמנו לביטול ההסכם "כי לא רצתה להעציב את אח שלי ולהגיש את התלונה אז, הוא היה חולה" (בעמ' 46 לפרוטוקול, שורה 8) אינו יכול לעמוד. כפי שהנתבעת הגישה כנגד המנוח תביעה משפטית בה הביעה את התנגדותה לרישום הערת אזהרה על החלקות (ת"א 964/07 שהוגשה ביום 2.10.07) ימים מספר לאחר פטירת המנוח (ביום 23.9.07), כך יכולה היתה הנתבעת לעשות כן במהלך השנים הרבות שחלפו מאז. רביעית, הנתבעת הודתה ואישרה בעדותה כי במהלך השנים שחלפו מיום חתימת הסכם הפשרה ועד היום היא לא ביקרה בחלקות נשוא התובענה, וכי המנוח ובניו הם המחזיקים בהן (עדות הנתבעת בעמ' 43 לפרוטוקול). על שום כל אלה, אני קובע כי הנתבעת מושתקת ומנועה מלהעלות את הטענות שהיא מעלה כיום כנגד הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. ממילא, על כן, יש להותיר על כנו את וויתורה של הנתבעת על החלקות נשוא התובענה. ג. ואם לא די בכל אלה, הרי שלפנינו מעשה בית דין נוסף. זאת, בהכרעות השיפוטיות שנקבעו על ידי בית המשפט בפסק הדין שניתן בתובענה השנייה שהגישה הנתבעת כנגד המנוח (ת"א 964/07). כזכור, במסגרת התובענה שבת"א 964/07 (נספח ת/28 להמרצת הפתיחה) עתרה הנתבעת לקבל צו מניעה קבוע האוסר על המנוח לבצע כל דיספוזיציה בחלקות 1 ו- 80. בתביעה זו העלתה הנתבעת (התובעת שם), פעם נוספת, את כל הטענות שהיא מעלה, בפעם השלישית, בתובענה שלפני (ראו לעניין זה: תיאור טענות הנתבעת כפי שהופיע בפסק דינו של בית המשפט, נספח ת/46 להמרצת הפתיחה, בעמ' 5, שורות 7 - 9 וכן שורות 18 - 23). בפסק דין חלוט מיום 28.1.08 (נספח ת/46 להמרצת הפתיחה הנ"ל) דחה בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג) את טענות הנתבעת אחת לאחת והתביעה נדחתה על הסף מחמת מעשה בית דין. בית המשפט קיבל את טענות התובעים ואת גרסתם העובדתית במלואה, מזה, ודחה את גרסת הנתבעת, מזה. בין היתר נקבע בפסק הדין הנ"ל שקיים פסק דין חלוט (בת"א 740/85) לפיו הותירה הנתבעת את העברת הזכויות למנוח בכלל החלקות, וביניהן שתי החלקות מס' 1 ו- 80, על כנה. זאת, עשתה הנתבעת כנגד קבלת זכויות בחלקה 62 בגוש 19035. על כן, ומשהוכח כי הזכויות בחלקה 62 אכן הועברו על שם הנתבעת, נקבע, שם, כי הנתבעת מנועה מלחזור ולתבוע בנושא זה. ד. הלכה למעשה מבקשת הנתבעת, בהליך שלפני, כי בית המשפט יידרש לטענותיה בפעם השלישית. סבורני כי אין לאפשר לה לעשות כן. התובעים הוכיחו בראיות ובמסמכים רבים כי אביהם המנוח זכאי להירשם כבעלים של שתי החלקות נשוא התובענה. אין בפי הנתבעת טענה חדשה ומבוססת כלשהי שיש בה כדי לסתור את טענות התובעים. ה. כך גם סבורני כי אין מקום לטענת השיהוי שהעלתה הנתבעת בסיכומיה. אכן, לאחר שהמנוח פעל לרישום החלקות השונות בשנת 1985, הוא שב ופנה בעניין זה לרשם המקרקעין רק בשנת 2006. ואולם, הואיל והוכח שהמנוח פעל הן בפעם הראשונה והן בפעם השנייה על פי זכות שבדין שהייתה קיימת לו; ומאחר שהוכח שהנתבעת לא שינתה את מצבה לרעה בעקבות "השתהות" המנוח, כביכול (שכן הוכח כי היא קיבלה את השטח עליו הוסכם במסגרת הסכם הפשרה), הרי שאין מקום לטענת השיהוי ואני דוחה אותה. 8. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן: א. המנוח עומר X X X ז"ל, אשר נשא בחייו ת.ז. מס' X , יירשם כבעלים של 3/20 חלקים מתוך החלקה 1 בגוש 19028 הרשומים כיום על שם רוקייה X X Xי, וכבעלים של 3/60 חלקים מתוך החלקה 80 בגוש 19027 הרשמומים כיום על שם רוקיה X X X רישום הזכויות כאמור לעיל ייעשה רק לאחר שיומצאו כל האישורים הנדרשים על פי כל דין ולאחר שישולמו כל המיסים, האגרות, ההיטלים ותשלומי החובה הנדרשים על פי כל דין. ב. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.ירושהקרקעותמקרקעין