1. הערעור בתיק זה הוגש כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 5.11.01 (להלן: "הועדה") אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. 2. לטענת המערער יש לפסול את החלטת הועדה בשל הטעמים כדלהלן: 2.1. החלטת הועדה נגועה במשוא פנים. זאת מהטעם שהיה על הרופא האורטופד שישב בה פרופ' X (להלן: "הועדה" ולהלן: "פרופ' X") לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער וזאת בשל "סכסוך אישי חריף [שיש לב"כ המערער] עם פרופ' X, שהגיע עד כדי הגשת תלונה חריפה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי" המערער ציין, כי הוא ביקש מפרופ' X לפסול עצמו מלשבת בועדה עוד לפני תחילת הדיון בעניינו ובהזדמנות הראשונה אולם - פרופ' X סירב לעשות כן (ר' עמ' 1 להודעת הערעור מיום 20.12.01 [להלן: "הודעת הערעור"]). 2.2. התוצאות הבלתי סבירות של בדיקות הועדה ומסקנותיה התמוהות - אשר לטענת המערער אינן עולות בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה ועם שורת ההגיון - "מלמדים בעליל כי החלטת האורטופד שישב בועדה [פרופ' X] - נגועה בשיקולים זרים" (ר' עמ' 2 להודעת הערעור). 2.3 החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. שכן, יסודה בשיקולים הזרים שהנחו את פרופ' X. חוסר הסבירות הקיצוני מוצא ביטויו באי ההתאמה שבין תוצאות הבדיקות הקליניות שערכה הועדה לבין ממצאי הבדיקות השונות שהיו מונחות בפניה לרבות הממצאים ההדמייתיים (ר' עמ' 2-3 להודעת הערעור). 2.4. החלטת הועדה כי הקרעים בגיד ה -ECR אצל העורר מתאימים למצב לאחר ניתוח באותם המקומות ולא - לתוצאה של מחלה אף היא בלתי סבירה שהרי המערער נותח בשל מחלת המקצוע ממנה סבל. אי לכך, "ואם הניתוחים לא צלחו ולמערער נותרו קרעים בגיד ה ECR- בודאי זכאי הוא לקביעת נכות בגין מצב לא תקין זה" (ר' עמ' 3 להודעת הערעור). 2.5. לאחר הגשת הערעור ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה פסק דין [ת/1] בו הובעו תמיהות על ממצאיו של פרופ' X כחבר בועדה לעררים שדנה בעניינו של עורר אחר. פסק דין זה הורה על החזרת העניין שנדון בפני הועדה הנ"ל לועדה בהרכב אחר וזאת, על רקע אופיו והתנהגותו של פרופ' X כפי שעמד עליהם בית הדין בפסק דינו. לטענת המערער, ממצאיו של פסק הדין (ת/1) צריכים להשליך גם על מקרהו שלו (ר' ת/1).. 3. בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 28.4.02 הגיבה ב"כ המשיב לטענות המערער בציינה, בין היתר, כך: "אני מוכנה להחזיר לועדה ע"מ שתיקבע האם הניתוח שעבר המערער קשור או נובע ממחלת המקצוע שהוכרה. אם כן על הוועדה לבדקו מחדש ולקבוע, האם כתוצאה מהניתוח שעבר יש החמרה במצבו ותיקבע אחוזי נכות בהתאם אם תהא מסקנתה שלניתוח אין קשר למחלה שהוכרה - שתנמק החלטתה במפורט. ליתר התלונות אינני יכולה להסכים: אלו הנוגעות להרכב הועדה, לפסלות ו/או למשוא פנים הועדה נהגה כפי שמתחייב שהיא תנהג. היא רשמה את בקשת עורך הדין לפסול את פרופ' X. פרופ' X החליט שאין בנטען כדי להצדיק פסילתו. הדבר דומה לעורך דין המבקש פסילת שופט כי איננו "מסתדר" עם אותו שופט. פניה למנכ"ל המל"ל היא חסרת ערך כי אין הרופאים ממונים על ידו. הטענה חסרת כל בסיס ותביא לכך שעורך הדין הסבור שרופא מסויים אינו עונה על דרישותיו יוכל לפסול את אותו רופא. סכסוך בין עו"ד לרופא (להבדיל מסכסוך עם המערער עצמו) החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ובנושא מסוים שבו טעתה לדעתי - הסכמתי להחזיר." (ר' עמ' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 28.4.02 [להלן: "הפרוטוקול"]). 4. באשר לת/1 טענה ב"כ המשיב, כי הנימוקים המופעים בו אינם רלווונטים למקרה דנן ואין ללמוד ממנו כי יש לפסול כל ועדה בה חבר גם פרופ' X (ר' עמ' 3-4 לפרוטוקול). ולהכרעתנו: 5. הלכה פסוקה היא כי הועדה לעררים המוקמת מכוח חוק הביטוח הלאומי פועלת כ"ועדה מעין שיפוטית" ומשכך חלים עליה הכללים המסדירים את דרך פעולתם של גופים אלה, בעניין זה נפסק: "אף הוועדה הרפואית לעררים "פועלת כגוף 'מעין שיפוטי', מאחר ופעולתה 'פעולה פוסקת' - determinative function - להבדיל מפעולת ביצוע ומינהל" (דב"ע לו/0-6אלחטיב - הוועדה הרפואית לעררים ואח', פד"ע א', 157, 161). גם ועדה זו חייבת לנמק את החלטותיה, משום שהיא נתונה לביקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה" (דב"ע לד/258-0, הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו', 225, 226). עוד נפסק: "אופייה המעין-שיפוטי של הוועדה הרפואית מדרג ראשון ושל הוועדה הרפואית לעררים מחייב את חבריה לפעול על פי הכללים השוללים משוא פנים וניגוד עניינים... מבנה המינהל הציבורי בישראל כולל גופים מעין-שיפוטיים רבים, המכונים בשמות שונים והפועלים במסגרת משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות ותאגידים סטטוטוריים. חברי גופים אלה אינם נהנים מאי-תלות אישית במתכונת הקיימת לגבי הרשות השופטת, ולרוב הם נעזרים במנגנון המינהלי ובשירותים של הגוף שבמסגרתו הם פועלים (ר' דב לוין: טריבונלים שיפוטיים במדינת ישראל (1969), עמ' 22; יצחק זמיר:סקירה על בתי הדין המינהליים בישראל, חלק א', (1971), עמ' 130-135)." (ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור, ר' דב"ע נב/22-01 חבשה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כה 311, בעמ' 319-320). 6. לאור איפיונה זה של הועדה לעררים מצא בית הדין הארצי לעבודה להתוות גם את הכללים אשר על פיהם מחוייבות ועדות הערר לפעול וזאת בשים לב למהותם המעין שיפוטית ולעובדה ש"אין הן נהנות מאי תלות אישית במתכונת הקיימת לגבי הרשות השופטת". 7. לצורך התווית כללים אלה, נסמך בית הדין הארצי על פסיקתו של בית המשפט העליון בברע"א 5258/90 קצין התגמולים נ' אינגבר וסרוסי פ"ד מ"ה (3) 593, 597 שם נפסק לאמור: "כאשר מדובר בועדה מעין שיפוטית יש חשיבות מפליגה לכך שלא יווצר חשש של משוא פנים. צריך לקיים את מראית פני הצדק, ויחד עם זאת, צריך גם לדאוג לכך שלא רק המראית אלא גם התוכן יהיו משוחררים מכל חשש של משוא פנים או ניגוד עניינים" (ר' דב"ע נב/15-01 פתחי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 182, 184-185). 8. עולה אפוא מהדברים, כי אמת המידה לפיה יש לבחון את טענתו של מי שבא בפני הועדה לעררים וטוען בפניה טענת פסלות היא זו של "חשש למשוא פנים" ושאיפה לשמירה על "מראית פני הצדק". 9. יש לציין, כי אמות המידה הללו אינן זהות לאלה הנוהגות והמחייבות ביחס לבקשות לפסלות שופט המובאות בפני הרשות השופטת, אז אין די ב"חשש למשוא פנים" או ב"שאיפה לקיום מראית פני הצדק" לצורך קבלתה של בקשה לפסילת השופט היושב לדין ויש צורך בקיומו של חשש ממשי למשוא פנים. כך למשל נפסק בע"פ 4223/02 - אוסמה עליאן נ' מדינת ישראל . תק-על 2002(2), 1724, עמ' 1726 לאמור: "אכן, ישנה חשיבות כי הצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה, אך אמת המידה לפסלות שופט איננה צומחת מהשאיפה למראית פני הצדק. "השאלה אינה מה הרושם שיווצר בציבור הרחב או מה תגובתו של האדם הסביר (ר':גם מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, בעמ' 105)." מן הכלל את הפרט 10. אין חולק על כך, כי במקרה דנן לוקה החלטת הועדה בפגם העולה כדי טעות משפטית המצדיקה את החזרת עניינו של המערער לועדה לעררים המוסמכת לפסוק האם חלה החמרה במצבו אם לאו: נציגת המשיב אף היא הודתה בכך שהועדה טעתה שעה שנמנעה מלבחון ולנמק האם הניתוח שעבר המערער נובע ממחלת המקצוע שהוכרה, האם חלה החמרה במצבו של המערער כתוצאה מניתוח זה ומהם אחוזי הנכות שיש לקבוע לו עקב כך. 11. אוסיף על כך, כי לדעתי, הועדה אף לא נימקה כדבעי את אי ההתאמה שבין ממצאי הבדיקות הקליניות שערכה למערער ומסקנתה הסופית בדבר אי החמרה במצבו ובין - ממצאי הבדיקות שעמדו בפניה לרבות, תוצאות בדיקת הרנטגן של כפות הידיים מיום 22.7.01 (שהוגשה על פי בקשתה), תוצאות בדיקת האולטרה סאונד מיום 13.7.00 ותוצאות הבדיקות של המרפאה לרפואה תעסוקתית. 12. דא עקא שהנמקה בלתי מספקת קיימת לא רק ביחס להכרעה בעניינו הרפואי של המערער, כאמור לעיל, אלא אף ביחס להכרעה בבקשתו המקדמית לפסול את פרופ' X מלשבת בועדה בשל חשש למשוא פנים: 12.1. מפרוטוקול הועדה אכן עולה, כי לפני פתיחת הדיון בעניינו של המערער ביקש בא כוחו לפסול את פרופ' X מלשבת בה - כפי שאף נרשם בפרוטוקול הוועדה לאמור: "הופיע עו"ד פרוינד - יש לי עניין אישי עם פרופ' X הגשתי נגדו תלונה ישירה למנכ"ל, התלונה לא טופלה הופעתי אחר התלונה גם בפני פרופ' X בתיק אחר [ובקשתי] שיפסול עצמו והוא הסכים, אני מבקש גם היום מפרופ' X לפסול את עצמו" (ר' פרוטוקול הועדה הרפואית מיום 27.6.01 [להלן: "פרוטוקול הועדה"]). 12.2. על בקשת הפסילה הנ"ל הגיב פרופ' X לאמור: "לאחר שהתייעץ עם הנהלת ועדות רפואיות נאמר במפורש שאין התובע או נציגו יכול לקבוע את לבחור את הפוסקים ועל כן, פרופ' X לא פוסל את עצמו" (ר' פרוטוקול הועדה). 12.3. בתגובתו הנ"ל של פרופו' X אין כל התייחסות לטענות הפסלות הספציפיות שהעלה המערער לגופן, לא לטענה בדבר סכסוך אישי שבין ב"כ המערער לפרופ' X, לא לטענה בדבר הגשת תלונה נגד פרופ' X ולא לטענה כי בהזדמנות אחרת פסל עצמו האחרון מלישב בועדה על יסוד אותן טענות. אימרתו של פרופ' X כי הוא פועל למעשה מכוח הנחייה כללית לפיה אין להתיר לתובע (והכוונה לכל תובע באשר הוא) לבחור את מי שיפסוק, אינה יכולה לשמש צידוק לאי התייחסות לטענות המערער הספציפי שבא בפניו לגופן ולאי התמודדות עם טענותיו. 12.4. התעלמותו של פרופ' X מטענות המערער כאמור וחוסר ההתיחסות אליהן אינה מתיישבת עם השאיפה לשמירה על מראית פני הצדק כמו גם עם חובותיה של הועדה על פי ההלכה הפסוקה. בהקשר לכך נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה לאמור: "מעטפת המשפט המנהלי חובקת את המומחיות המקצועית של חברי הועדות הרפואיות. אכן, ראשית תכליתן של ועדות אלה - זו מדרג ראשון וזו של העררים - לקבוע את שיעורי הנכות של הבאים בפניהן. אך אין זו כל תכליתן אף לא האחת והיחידה ואין בלתה. שומה על הרופאים החברים בוועדות הרפואיות לתת את הדעת גם לזכויותיו של המבוטח ולטענותיו אף אם חורגות הן משאלה שברפואה בלבד... סמכותה רחבת ההיקף של הוועדה לעררים נושאת חובה בצידה והיא, להקפיד קלה כחמורה על התקיימותם של כללי המשפט המנהלי. אם עלה הספק אצל חברי הוועדה, שאינם משפטנים, מהי הדרך הנכונה ללכת בה, יכולים להיעזר בשירותיו של יועץ משפטי לוועדה, בחינת "הקדמת רפואה למכה" כדי שהוועדה לא תיכשל, שלא מדעת ושלא בכוונת מכוון בפגיעה שלא לצורך בזכויותיו של המבוטח הבא בפניה" (ר' עב"ל 464/99 המוסד לביטוח לאומי - ארבל עבודה ארצי כרך לג (100) 30, סע' 8 [להלן: "עניין ארבל"]). בעניין ארבל נפסק עוד, כי על הוועדה לעררים מוטלת חובה להיזקק לטענות העורר ביחס לפגמים העלולים לפגוע במראית פני הצדק ואף להידרש להם מיוזמתה, ככל שהיא מודעת להם ואפילו אין העורר מביאם בפניה. ועוד נקבע שם, כי הימנעותה של הועדה מלעשות כן פוגמת במראית פני הצדק וגוררת חשש מפני משוא פנים ושיקולים זרים. ובלשון בית הדין: "בנסיבות אלה אין מנוס מלקבוע כי מן הוועדה לעררים נעלם ההיבט הנורמטיבי שבטענותו של המשיב [העורר] דבר המגיע לכדי פגימה של ממש במראית פני הצדק והגורר בעקבותיו חשש מפני שיקולים זרים ומפני ניגוד עניינים. ונדגיש, אין אנו מטילים דופי אישי או מקצועי בעבודת הוועדה או בחבריה, אולם "שתיקתה" של הוועדה אל מול אותן טענות, עלולה לגרום לפגיעה באמון המשיב ואולי גם באמון הציבור במערכת כולה" (ר' עניין ארבל סע' 13). 13. לאור כל האמור לעיל, בשים לב להעדר ההנמקה לדחייתה של בקשת הפסלות שנותרה למעשה ללא מענה וללא התייחסות עניינית מצד פרופ' X נראה כי השבת עניינו של המערער לאותה הועדה אשר דנה בעניינו עלולה לפגום במראית פני הצדק ומשכך ובשל יתר הטעמים שפורטו לעיל, הריני מקבלת את הערעור ומורה כדלהלן: 13.1. ההכרעה ביחס לשאלה האם חלה החמרה במצבו של המערער אם לאו וביחס לקביעת אחוזי נכותו למקרה שתינתן תשובה חיובית לשאלה הנ"ל תוחזר לועדה רפואית לעררים שתדון ותכריע בעניינים אלה בהרכב שונה. 13.2 ועדה זו תיתן החלטה מנומקת לעניין ההחמרה או אי ההחמרה כאמור תוך התייחסות למסמכים הרפואיים ולממצאי הבדיקות הרפואיות שיובאו בפניה. 13.3. הועדה תתייחס אף לשאלה האם הניתוח שעבר המערער קשור או נובע ממחלת המקצוע שהוכרה ואם תהיה תשובתה לשאלה זו חיובית תקבע הועדה האם כתוצאה מהניתוח שעבר המערער חלה החמרה במצבו. 13.4. על מנת למנוע כל חשש למשוא פנים ופגיעה במראית פני הצדק לא יונחו בפני הועדה הפרוטוקולים של ועדת העררים מיום 27.6.01 ומיום 5.11.01. 14. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. 15. הצדדים זכאים לפנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום שיומצא להם. רפואהועדה רפואיתסכסוך