חשדות נגד עובד על העברת סודות עסקיים

בכתב ההגנה המקורי בתיק זה, טענה הנתבעת כי בשלב כלשהו, עלה חשד כי התובע מוסר סודות עסקיים שלה לאחרים, וכי לאחר שיחת ברור עימו חלה ירידה משמעותית באיכות עבודתו. 1. זוהי תביעתו של מר X X (להלן - התובע) כנגד מעסיקתו לשעבר X עיבוד שבבי בע"מ (להלן - הנתבעת), לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים והפרשי הודעה מוקדמת המגיעים לו לטענתו מהנתבעת. 2. המחלוקות בין הצדדים נסובו על השאלות הבאות: א האם נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת, מהוות התפטרות בהסכמה או פיטורים. ב. כפועל יוצא מכך, האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים מעבר לסכומי פיצויי הפיטורים ששוחררו לזכותו במסגרת פוליסת ביטוח המנהלים על שמו, והאם התובע זכאי להפרש הודעה מוקדמת בנוסף לשבועיים הודעה מוקדמת שניתנה לו. ג. בנוסף ובכפוף להכרעה במחלוקת כאמור לעיל, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה, מהי משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, והאם היא כוללת בחובה גם החזר הוצאות רכב בסך 500 ₪ ששולמו לתובע מדי חודש. העובדות: ואלו העובדות הדרושות לצורך הכרעתנו: 3. התובע עבד כחרט עיבוד שבבי אצל הנתבעת מיום 1.8.88 ועד ליום 28.6.00. 4. ביום 15.6.00 נמסר לתובע מכתב הנתבעת (צורף כנספח לכתב התביעה) שזו לשונו: "מכתב פיטורים אני מצטער להודיעך כי הנך מפוטר מתאריך 28.6.00 בגלל אי רצונך לעבוד במפעלנו. עם סיום עבודתך ייערך לך גמר חשבון, אשר ישולם במשכורת חודש יוני. אנו חברת X משחררת לך את קרן הפיצויים ששייכת לך". 5. בין הצדדים נטושה מחלוקת, האם המכתב הנ"ל נמסר לתובע ביום 15.6.00 כטענת הנתבעת או ביום 28.6.00 כטענת התובע. מכל מקום אין מחלוקת ביניהם כי התובע קיבל הודעה מוקדמת של שבועיים מיום 15.6.00 ועד ליום 28.6.00 ואף אין מחלוקת ביניהם כי ביום 15.6.00 נמסר לידי התובע מכתב נוסף שנערך על ידי הנתבעת ונחתם על ידי התובע, וזו לשונו: אני X X ת.ז. X מצהיר בזאת שחברת X שילמה לי כל אשר מגיע לי מיום עבודתי עד סיומה. מיום סיום עבודתי קיבלתי תשלום עבור שבועיים מראש ולא עבדתי בשום מקום מלבד X בע"מ. חברת X שילמה לי ולא חייבת לי עבור כל השנים שעבדתי לפי הפירוט הבא: פדיון חופשה. דמי הבראה. ימי עבודה לפי כרטיס שעון (חודש יוני). בטוח לאומי. פנסיה. בגדי עבודה. אני מתחייב בזאת לשמור על סודיות מפעל X בע"מ. אני מתחייב לא להגיע למפעל בשום צורה כלשהי ולא לעבוד ברדיוס 10 ק"מ משטח X". 6. אין חולק בין הצדדים, כי לאחר סיום עבודתו שיחררה הנתבעת לזכות התובע את פוליסת ביטוח המנהלים שעל שמו, ובכלל זה שיחררה לזכותו את רכיב פיצויי הפיטורים בסך כולל של 51,976 ₪. 7. בכתב התביעה המקורי, עתר התובע לתשלום הסך של 55,124 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים, בטענה כי משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, עמדה על סך 9,000 ₪ לחודש, ולסך של 9,000 ₪ בגין הודעה מוקדמת. בהמשך ההליכים, ובעקבות הדיון המוקדם שהתקיים בתיק, הוגש כתב תביעה מתוקן בו תוקן סכום המשכורת הקובעת ל- 5,433 ₪ אשר כוללים בחובם גם 500 שח"ח בגין רכיב אחזקת רכב, ומשך ההודעה המוקדמת הועמד על שבועיים ימים במקום חודש. בכתב התביעה המתוקן לא פורטו סכומי התביעה, ואף לא נכללה עתירה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אשר נכללה באופן כללי בכתב התביעה המקורי. 8. מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלה מר מוניה צסלר, והמצהירים נחקרו על תצהיריהם בפנינו. דיון והכרעה 9. נדון להלן במחלוקות שבין הצדדים, ותחילה המחלוקת בעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע. בכתב ההגנה המקורי בתיק זה, טענה הנתבעת כי בשלב כלשהו, עלה חשד כי התובע מוסר סודות עסקיים שלה לאחרים, וכי לאחר שיחת ברור עימו חלה ירידה משמעותית באיכות עבודתו. עוד צויין בכתב ההגנה המקורי, כי בעקבות כך ביום 28.5.00 הוסכם בין הצדדים, לפי בקשת התובע, על סיום עבודתו של התובע תוך שחרור הכספים שנצברו לזכותו בפוליסת ביטוח המנהלים. כמו כן לבקשת התובע נמסר לו מכתב המאשר את סיום עבודתו - הוא המכתב מיום 15.6.00, בו צויין "הינך מפוטר בגלל אי רצונך לעבוד במפעלנו". בכתב ההגנה המתוקן חזרה הנתבעת על עיקרי טענתה הנ"ל לפיה התובע יזם את סיום עבודתו והסכים לתנאי סיום עבודתו. בתצהיר העדות הראשית מטעם מנהל הנתבעת הוצהר בסוגיית סיום יחסי העבודה כדלקמן: "ביום 14.3.00 נמצא התובע בחדר הארכיון של המפעל כשהוא מחטט בתיקים, וזה בניגוד להוראות במפעל. ביום 7.5.00 זומן התובע לשיחה איתי. בשיחה התרעתי בפניו על ירידה דרסטית בתפוקתו, ועל הפרעה לעובדים לעובדים אחרים בעבודתם. ביום 15.6.00 מסרתי לידיו מכתב הפסקת עבודה. למכתב שמסרתי לו, בו נאמר במפורש כי עבודתו מופסקת בגלל אי רצונו לעבוד, לא באה כל תגובה". אין איזכור בתצהיר לנטען בכתב ההגנה המקורי בדבר הסכמה מיום 28.5.00 לפי בקשת התובע, לסיים את יחסי העבודה. בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, הוא העיד כי מאחר ומהתנהגות התובע הוא למד שהתובע אינו מעוניין לעבוד נמסר לו מכתב הפסקת העבודה (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול, ש':5). 10. סברתו של מנהל הנתבעת כי הפסקת עבודתו של התובע, לאחר שלדעתו התובע לא רצה לעבוד, מהווה התפטרות בהסכמה - בטעות יסודה. בסוגייה זו של סיים יחסי עבודה נפסק כי ניתוק קשר עבודה, בין על ידי פיטורים ובין על ידי התפטרות, מחייב הבעת כוונה חד-משמעית מאת המעביד או מאת העובד, וכי "התפטרות" של עובד אינה נקבעת על ידי אמירתו או קביעתו של המעביד בכך שהוא "רואה" את העובד כמתפטר (ראה: דב"ע נה/122-3 טהאה זבון - נפתלי מוצניק פד"ע כט', 228; דב"ע לה/45-3 נטשה מוחמד ואח' - "יזרום", פד"ע ז', 64; דב"ע לה/85-3 עירית כפר סבא - X כהן, פד"ע ז', 175; דב"ע שם/116-3 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע י"ב, 375). 11. הוא הדין אף בענייננו, התרשמותו של מנהל הנתבעת כי התובע אינו מעוניין לעבוד ואי תגובתו של התובע להודעה בעניין הפסקת עבודתו, אינן יכולות להפוך את נסיבות סיום עבודתו שבנדון להתפטרות, בפרט ובשים לב לכך שבעניננו נמסר לתובע מכתב שכותרתו "מכתב פיטורים", ובגוף המכתב צויין "הנך מפוטר מתאריך 28.6.00 בגלל...". אשר על כן, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה שבנדון, הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בדרך של פיטורים. משזו המסקנה אליה הגענו, התוצאה היא שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת כהגדרתם על פי דין, וכאן מגיעים אנו לפלוגתא הנוספת שבין הצדדים - דהיינו, מהי המשכורת הקובעת של התובע לעניין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, ומהו משך ההודעה המוקדמת המגיע לתובע על פי דין. 12. כאמור, אין חולק שמשכורתו הבסיסית של התובע עמדה על סך של 4,933 ₪, אלא שגדר המחלוקת בין הצדדים נסוב על השאלה, האם במסגרת המשכורת הקובעת לעניין פיצויי פיטורים, יש לכלול גם את הסך של 500 ₪ בגין אחזקת רכב שקיבל התובע מדי חודש. נקודת המוצא היא שהחזר הוצאות- אינו מהווה רכיב לצורך חישוב המשכורת הקובעת לעניין פיצויי פיטורים (ראה: תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואיםאותה כפיטורים), התשכ"ד-19641) אלא שלטענת התובע, רכיב אחזקת הרכב ששולם לו בסך 500 ₪, הינו רכיב פיקטיבי, באשר שולם באופן גורף מדי חודש, ללא קשר למספר הקילומטרים המדוייק שנסע התובע באותו חודש, ולדבריו שולם לו גם בעת שהיה בחופשה או מחלה (אם כי לעניין זה לא הובאה כל ראייה מטעם התובע). המצהיר מטעם הנתבע העיד, ועדותו זו לא נסתרה, כי התובע היה מגיע ברכבו לעבודה, כי המרחק מביתו של התובע לעבודה היה כ-8 ק"מ, וכ-4 תחנות אוטובוס בנסיעה ברכב ציבורי, וכי לא שולמו לתובע הוצאות נסיעה בנוסף לתשלום האמור (ראה: עמ' 5 לפרוטוקול, ש': 22-20). לשם הדיוק נציין כי גם התובע עצמו אישר הוא בעל רכב וכי היה מגיע ברכבו לעבודה, מדי יום (ראה: עמ' 1 לפרוטוקול, ש': 5). זאת ועוד, מסיכומי התובע, משתמע כי היו חודשים, גם אם לא כולם שבהם התובע השתמש ברכבו לצורך נסיעות בתפקיד (שם, בסעיף 5). 13. בכל הנוגע לתשלומים של אחזקת רכב נקבע קו מנחה בפסיקה, כי כאשר מתקיימים בעובד התנאים של בעלות ברכב, רישיון נהיגה ושימוש ברכב לצרכי העבודה (הכולל גם נסיעות מהבית למקום העבודה) - תשלום אחזקת הרכב הינו החזר הוצאות אמיתי ולא פיקטיבי, גם אם הוא משתלם ללא דיווח (ראה: דב"ע נו/22-3 דורית פני גיל - טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, עבודה ארצי, כרך כט [1], 11; דב"ע ל"ט/56-3 רשות הנמלים בישראל - מאיר מיקא ואח', פד"ע י"א 44; דב"ע מח/7-3 אדוין פפר - מדינת ישראל, פד"ע כ' 196; דב"ע נד/7-5 אלדג'ם - הממונה על תשלום הגימלאות (לא פורסם)). בענייננו הובהר כי התקיים בתובע התנאי של בעלות ברכב, רישיון נהיגה ושימוש ברכב לצרכי הגעה לעבודה ואף לצורכי העבודה עצמה. התשלום של 500 ₪ לחודש שאמורים לכסות נסיעה של כ- 350 ק"מ לחודש רק לצרכי הגעה לעבודה, לא כולל נסיעות לצרכי העבודה עצמה - הינו בהחלט תשלום סביר והגיוני בגין אחזקת רכב הכוללת בחובה לא רק הוצאות דלק בגין הקילומטראז' המבוצע מדי חודש. אשר על כן, אנו קובעים כי תשלום אחזקת הרכב, בנסיבות שבנדון הינו החזר הוצאות אמיתי ולא פיקטיבי, גם אם הוא משתלם ללא דיווח. התוצאה מן האמור לעיל היא איפוא, שרכיב הוצאות הרכב אינו חלק מן המשכורת הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. 14. אשר על כן ולאור האמור לעיל, עולה כי התובע זכאי כי לפיצויי פיטורים בסך של 58,748 ש"ח על פי החישוב שלהלן: 4,933 ₪ משכורת קובעת X 143 חודשי עבודה = 58,784 ₪. 12 כאמור, אין חולק בין הצדדים כי במסגרת שחרור פוליסת ביטוח המנהלים לטובת התובע, שוחרר גם הסך של 51,976 ₪ בגין פיצויי פיטורים, ומכאן שהתובע זכאי ליתרת פיצויי פיטורים בסך של 6,808 ₪. באשר לדמי ההודעה המוקדמת - במועדים הרלוונטיים לתביעה חל על הצדדים צו ההרחבה הכללי בדבר הודעה מוקדמת לפיטורים או התפטרות, ולפיו זכאי עובד חודשי בויתקו של התובע להודעה מוקדמת לפיטורים בהיקף של חודש ימים. בענייננו אין חולק בין הצדדים כי התובע קיבל הודעה מוקדמת של שבועיים בלבד, ומכאן שהתובע זכאי ליתרת הודעה מוקדמת בגובה של שבועיים ימיים. אי לכך, זכאי התובע ליתרת הודעה מוקדמת בסך של 2466.5 ₪. 15. אלא שלטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי להפרשי התשלומים כאמור לעיל, מן הטעם שחתם על כתב ויתור וסילוק מיום 15.6.00 - מוצג נ/1 לעיל. יצויין כי בסיכומיה, זנחה הנתבעת את טענת הויתור ככל שהיא מתייחסת למשך ההודעה המוקדמת, וטענותיה בעניין זה התמצו בכך שמוצג נ/1 מהווה כתב ויתור והודאת סילוק כאמור בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ד-1964. 16. בעדותו בפנינו טען העד מטעם הנתבעת כי הקריא לתובע את נ/1 וכי התובע ההין לאשורו את תוכן המכתב (ראה: עמ' 5 לפרוטוקול ש': 30-29). אף התובע עצמו אישר בעדותו בפנינו כי העד מטעם הנתבעת הקריא לו את נ/1 ואף אישר כי הבין את תוכנו (ראה: עמ' 1 לפרוטוקול ש':13) אלא שבכך לא סגי, ההלכה לעניין הכרה בכתב סילוק לפי סעיף 29 לחוק קובעת כי אין ויתור אלא מתוך ידיעת הזכות שעליה מותרים, לשון אחר, מאותו כתב שטוענים כי הוא עונה על סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורין, צריך לעלות ברורות כי אכן בויתור או בפשרה מדובר, היינו, צריך לעלות כי העובד היה מודע שמגיע לו סכום גדול מזה שהתפשרו עליו, או שהיו תביעות מכאן ומכאן והצדדים הגיעו לפשרה. הצהרה כללית האומרת "אני מוותר או אנו מתפשרים", היא כשלעצמה לא תספיק (ראה: דב"ע לו/3-11 X משיח - חברה לבניין ועבודות ציבוריות סולל בונה, עבודה ארצי כרך ח[1], 375). 17. בענייננו, במוצג נ/1 אין כל התייחסות לסכומים המגיעים לתובע בגין פיצויי פיטורים ולא ניתן להבין ממנו כי הצדדים התפשרו ביניהם בקשר לסכום מסויים. למעשה, ספק בעינינו האם אף מנהל הנתבעת עצמו היה מודע לסכומים המגיעים בגין פיצויי פיטורים. בעדותו בפנינו העיד כי סבר שבשחרור פוליסת ביטוח המנהלים לתובע הוא שילם את כל המגיע לתובע בגין פיצויי פיטורים (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול ש':8-7), ואנו מאמינים לדבריו אלו. נסיבה זו בהחלט יכולה לשקול לעניין תום ליבו של המנהל ולעניין קיומה של מחלוקת אמיתית בין הצדדים בדבר הזכאות להפרשי פיצויים, אלא שהעולה ממנה שאם מנהל הנתבעת לא היה מודע לסכומים עליהם "ויתר" התובע, הכיצד יכל הוא להסביר לתובע את משמעותו האמיתית של כתב הויתור. ברי, כי בעת שחתם התובע על המסמך נ/1 הוא לא היה מודע לזכות עליה הוא מוותר, וכבר בכך נשמט הבסיס תחת "כתב הויתור" הנטען. על האמור לעיל נוסיף כי בכל מקרה ספק בלבנו האם הביטוי שולם לי עבור רכיב שכונה במסמך נ/1 - "פנסיה", עונה על הדרישה הבסיסית שבסעיף 29 לחוק, לפיה: פשרה לענין פיצויי-פיטורים והודאת סילוק לא יהא להן תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהן במפורש שהן לגבי פיצויי-הפיטורים". אשר על כן, אנו קובעים כי בנסיבות שבנדון, אין תוקף ל"ויתור" התובע על הפרשי פיצויי פיטורים, בהסתמך על מוצג נ/1. אי לכך, התובע זכאי להפרשי הפיצויים וההודעה המוקדמת, כפי שנקבעו בסעיף 14 לעיל. 18. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: יתרת הודעה מוקדמת בסך של 2,466.5 ₪. יתרת פיצויי פיטורים בסך של 6,808 ₪. לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לאחר שהתרשמנו כי הפרש פיצויי הפיטורים לא שולם עקב חילוקי דעות שיש בהם ממש בדבר עצם הזכות, בפרט ובשים לב לכך שרכיב זה לא נתבע בכתב התביעה המתוקן שהוגש מטעם התובע, ואף בכתב התביעה המקורי נטען באופן כוללני לגבי רכיב זה ולא כרכיב ברור ומפורט. זאת עוד, לאחר שלקחנו בחשבון את סכום התביעה שנפסק לטובת התובע ביחס לסכום התביעה המקורי, כמו גם את העובדה שעל פי החלטת כב' הרשם קוגן מיום 24.4.02, נקבע כי שאלת ההוצאות בבקשת התובע לתיקון כתב התביעה תישקל בעת מתן פסק - מצאנו לנכון לחייב הנתבעת בהוצאות התובע ושכ"ט פרקליטו בסך כולל של 750 ₪ בלבד. 13. סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: יתרת הודעה מוקדמת בסך של 2,466.5 ₪. יתרת פיצויי פיטורים בסך של 6,808 ₪. הסכומים כאמור לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.00 ועד התשלום המלא בפעל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע ושכ"ט פרקליטו בסך כולל של 750 ₪ לתשלום תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.הפרת סודיות