1. תיק זה עניינו תביעה לפיצויי פיטורים, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בגין פיטורי התובע ביום 31.1.99, על-פי מכתב פיטורים שניתן לתובע, לאחר פיטוריו, ביום 24.2.99, בחתימת מנהל הנתבעת.   2. תמצית טענות ההגנה: א. התובע הוא זה שהתפטר "ללא כל סיבה ובאופן מפתיע ביותר" ואף בלא מתן הודעה מוקדמת. ב. "התובע קיבל כל המגיע לו די ויותר". ג. התובע אף חתם על תצהיר, בו אישר, כי התפטר וכי קיבל את כל המגיע לו. ד. באשר למכתב הפיטורים טענה הנתבעת, כי המכתב לא נמסר כלל לתובע ע"י הנתבעת וכי מדובר ב"מסמך מזוייף שהוכן ע"י התובע לצורכי המשפט". ה. במידה ויפסק לזכות התובע סכום כלשהו, יש לנכות דמי הודעה מוקדמת בגין עזיבת התובע "מהיום למחר". יצויין, כי הנתבעת הגישה, בנוסף, תביעה שכנגד בה עתרה לחיוב התובע בתשלום דמי ההודעה המוקדמת.       3. בכתב התשובה שהגיש התובע, בהתייחס לתביעה שכנגד, חזר ועמד על טענותיו בכתב התביעה, בדבר פיטוריו ע"י הנתבעת, הכל כאמור במכתב הפיטורים מיום 24.2.99. באשר לתצהיר החתום על-ידו הבהיר התובע, כי נדרש ע"י הנתבעת לחתום עליו כתנאי לקבלת מכתב הפיטורים ופיצויי פיטורים. התובע הדגיש, כי נשלח לחתום על התצהיר בפני עורך דינה של הנתבעת. בשובו אל מנהל הנתבעת, לאחר החתימה, סירב זה האחרון לשלם לו את פיצויי הפיטורים בהסתמך על האמור בתצהירו, כי התפטר. אליבא דתובע, נהגה כלפיו הנתבעת בחוסר תום-לב ואף בתרמית.   4. אין מחלוקת באשר לתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, שהיא החל מיום 1.9.94 ועד 31.1.99, שהיה יום עבודתו האחרון. אין גם מחלוקת, כי התובע הועסק על בסיס שכר חודשי שעמד על-סך 3,436 ₪ - בחודש עבודתו האחרון - ינואר 1999. יצויין, כי זהו אף הסכום הנתבע ע"י הנתבעת בתביעתה שכנגד וכסכום לקיזוז - על-פי כתב הגנתה. 5. השאלה העיקרית העומדת, איפוא, להכרעה בתיק זה היא האם פוטר התובע או התפטר ולאורה תוכרע, ממילא, התביעה שכנגד.   6. נביא להלן את העובדות הרלוונטיות להכרעה בשאלה הנ"ל, ככל שהובאו בפנינו בהליך זה.   א. התובע העיד בפנינו, כי בסוף חודש ינואר 1999 פוטר ע"י מנהל הנתבעת בשיחה שהתקיימה בין השניים, בלא נוכחות עדים. לטענת התובע, הבהיר לו המנהל - מר אנואר סאמר - כי הפיטורים הם "בגלל צימצום במקומות העבודה" וכי עליו לחפש מקום עבודה חילופי. עוד הודע לו, כי עליו להתייצב במשרדי הנתבעת ביום 24.2.99 על-מנת לקבל את מכתב הפיטורים ואת פיצויי הפיטורים.     ב. התובע הוסיף והעיד, כי בבואו למשרדי הנתבעת, ביום 24.2.99, כמוסכם, נשלח ע"י מר אנואר הנ"ל לעורך דינה של הנתבעת - עו"ד פייסל - על-מנת לחתום בפניו על מסמך הנחוץ, לטענת מר אנואר, "להשלמת הענין מבחינה משפטית" והובהר לו חד-משמעית, כי רק לאחר שיחתום, כאמור, בפני עו"ד פייסל, יקבל את מכתב הפיטורים ואת פיצויי הפיטורים. התובע חזר והדגיש, כי מנהל הנתבעת - מר אנואר הנ"ל - "אמר לי, כי אם לא אחתום בפני עו"ד פייסל, לא אקבל את מכתב הפיטורים ואת הפיצויים".   ג. לגרסת התובע, "הפרוצדורה אצל עו"ד פייסל היתה מאוד מהירה", שכן - בהגיעו אליו, התצהיר המיועד לחתימתו "כבר היה מוכן ומודפס על שולחנו... זה לא שאני אמרתי לעו"ד פייסל מה צריך להיות כתוב בתצהיר עליו נשלחתי לחתום... הכל היה מנוסח ומודפס מראש ואני רק התבקשתי לחתום על אותו נוסח מוכן". בחקירתו הנגדית בבית הדין, הגם שהתובע אישר, כי "עו"ד פייסל קרא בפני את התצהיר" הטעים, כי הדבר נעשה "במהירות" והדגיש עוד, כי "לא ייחסתי לכך שום חשיבות, כי ידעתי שהייתי חייב לחתום ולעבור תחנה זאת על-מנת לקבל את פיצויי הפיטורים... חתמתי על המסמך בתום-לב והכל על-מנת לקבל את כספי כמה שיותר מהר".   ד. בתצהיר, שנחתם ביום 24.2.99 (להלן: "התצהיר"), נאמר בזו הלשון: "1. הנני מצהיר, כי עבדתי אצל מג'ד סאמר ו/או חברה אחרת בניהולו ו/או בשליטתו החל מיום 1.9.94 ועד לחודש ינואר 1999, לשביעות רצוני המלאה. 2. הריני להצהיר, כי החלטתי להתפטר מעבודתי אצל המעביד מסיבות אישיות. 3. הריני להצהיר, כי קיבלתי את כל זכויותיי מהמעביד ואין לי כל טענות ו/או דרישות מכל מין וסוג ובכלל זה חופש, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חגים... כנגד המעביד בכל הנוגע לתקופת העבודה ו/או כל חלק ממנה. 4. הריני מתחייב לפצות את המעביד על כל נזק ו/או הפסד שיגרם לו בעתיד בגין העסקתי אצלו ו/או התפטרותי ו/או בכל ענין הנוגע להעסקתי אצלו בתקופת העבודה.   5. הריני להצהיר, כי תצהירי זה ניתן מרצוני הכן והחופשי לאחר שהבנתי את תוכנו ומשמעויותיו ולאחר שהתייעצתי עם עורך-דין. זהו שמי, זאת חתימתי ותוכן תצהירי אמת ונכון".   ה. התובע הוסיף, כי בו ביום, בשובו למשרדי החברה הנתבעת, לאחר שחתם כאמור על התצהיר בפני עו"ד פייסל, קיבל את מכתב הפיטורים בחתימת מנהלה השני של הנתבעת - מר אנואר סאמר - הוא המכתב אשר תצלומו צורף לכתב התביעה. יצויין, כי המכתב נושא אף הוא תאריך 24.2.99. וזו לשונו של מכתב הפיטורים, הכתוב על נייר פירמה של הנתבעת: "לכבוד... תאריך: 24.2.99   הנדון: העובד דיאב שאדי, ת.ז:נ...   אני מאשר בזה שהעובד הנ"ל - דיאב שאדי - עבד אצלי בחברה בתור פקיד מתאריך 1.9.94 ועד תאריך 31.1.99 ובתאריך הנ"ל אני פיטרתי אותו מהעבודה עקב צימצומים בעבודה. סוף.   בכבוד רב, סאמר אנואר, מנהל (-)." יובהר, כי לא מולא שם הנמען במכתב הפיטורים הנ"ל.   ו. התובע אישר, כי בהסתמך על מכתב הפיטורים, קיבל דמי אבטלה מאת המוסד לביטוח לאומי. מנהל הנתבעת - מר אנואר - טען בתצהירו, כי התובע קיבל את דמי האבטלה "במירמה, ביודעין וע"י העלמת פרטים ומסירת פרטים כוזבים".     ז. מנהל הנתבעת - מר אנואר סאמר - חזר והכחיש בפנינו את טענת התובע, כי פוטר. לגרסתו (ראה תצהיר עדותו הראשית - נ / 3) "ביום 31.1.99 ובאופן פתאומי ביותר התפטר התובע מהעבודה, מהיום למחר...". מר אנואר אף הכחיש את הטענה כאילו היו אצל הנתבעת צימצומים בעבודה, בתקופה הרלוונטית.   ח. בבית הדין הבהיר מר אנואר, בתשובה לשאלה מפורשת, כי בהעידו, כי התובע "התפטר", "התכוונתי לכך, כי התובע אמר לי שיש לו אח שיש לו חנות מחשבים והוא מוכרח ללכת לעזור לו ולכן, לא יוכל להמשיך לעבוד". עוד העיד, כי לשיחה הנ"ל היו עדים - מר עבאד סאמר - שעבד בעסק הנתבעת כאיש מכירות וכן, הקופאי אצל הנתבעת ששמו אף הוא מר עבאד סאמר. מר אנואר אף הרחיב ופירט בעדותו, כי הדברים הנ"ל נאמרו לו ע"י התובע, בנוכחות העדים הנ"ל, כאשר כולם היו במחסן הנתבעת. דא עקא, שהקופאי - מר עבאד סאמר - אשר העיד מטעם הנתבעת (!), לא זו בלבד שלא תמך בגרסתו הנ"ל של מנהל הנתבעת, אלא הכחיש אותה מכל וכל בהעידו, כי "התובע לא הודיע לאף-אחד שהוא מתפטר... אני לא יודע אם התובע דיבר עם מר אנואר או לא... אני לא שמעתי את התובע מודיע, כי הוא מתפטר..." ובסיכומו של דבר אישר, במפורש, כי כל הכתוב בתצהיר עדותו הראשית (נ / 5) אינו אלא בגדר דברים אותם שמע מן המנהל - מר אנואר - שיצויין, כי הוא אחיו של העד וכי הדברים אינם ידועים לו כלל מידיעתו האישית.   ט. לא למותר יהא לציין עוד, כי מטעמים השמורים עימו, מר אנואר לא מצא לנכון להתייחס כלל בעדותו לטענת התובע, כי נדרש לחתום על התצהיר כתנאי לקבלת מכתב הפיטורים וכתנאי לתשלום פיצויי הפיטורים (הפיצויים - שלא שולמו לבסוף). באשר למכתב הפיטורים העיד, כי חתם עליו לאחר שהתובע אמר לו, כי מדובר במכתב שהוכן ע"י רואה החשבון של הנתבעת, המאשר את תקופת עבודתו בחברה ובלא שקרא את המכתב.   בשלב זה, לאחר שאישר כאמור, כי הוא חתום על המכתב (בניגוד לאמור בכתב ההגנה שם נטען, כזכור, כי המכתב מזוייף, כי נכתב ע"י התובע עצמו וכי לא נכתב כלל ע"י הנתבעת) טען מר אנואר, כי המכתב "בלתי מחייב היות ואין עליו חותמת החברה". עוד הוסיף, כי "המכתב הוצא מהחברה במירמה ע"י התובע, ללא הסכמת הנתבעת או מי מטעמה...". האומנם ? "שכח", מסתמא, מר אנואר, כי עו"ד פייסל, אשר בפניו נחתם התצהיר ע"י התובע, העיד בבית הדין, במפורש, כי הכין את התצהיר לחתימת התובע לאחר שקיבל הנחייה טלפונית לעשות כן, מאת מנהלה השני של החברה - מר מאג'ד סאמר (אחיו של המנהל - מר אנואר סאמר). מר מאג'ד הנ"ל אמר לו טלפונית, כי "על-מנת לעזור לעובד, מר מאג'ד מוכן לתת לו (לתובע - ע.ק.) את מכתב הפיטורים, בכפוף לכך שהעובד יחתום על תצהיר, כדי שלא תהיינה תביעות הדדיות". ברי, כי הדברים אינם מתיישבים עם גרסתו דלעיל של מר אנואר לפיה המכתב הוצא ע"י התובע במירמה, ללא הסכמת הנתבעת או מי מטעמה. עו"ד פייסל תמך, למעשה, בגרסת התובע, כי מכתב הפיטורים ניתן לו בהסכמת מנהל הנתבעת ומרצונו, לאחר שהתובע חתם על התצהיר, בפני עו"ד פייסל. עו"ד פייסל אף אישר בעדותו את גרסת התובע, לפיה נוסח התצהיר אינו מבוסס כלל על דברים שנמסרו מפי התובע, בטרם הועלו על הכתב ובטרם חתימתו על התצהיר, אלא, כי "התצהיר היה מוכן במחשב כאשר התובע הגיע אלי על-מנת לחתום עליו; אני מאשר גם, כי הנוסח של נ / 2 (התצהיר - ע.ק.) נוסח על-ידי בהתאם לנתונים אותם קיבלתי בשיחה הטלפונית מאת מר מאג'ד, מטעם הנתבעת. בבוא התובע אל המשרד, כל שהוסף לתצהיר הוא מספר תעודת הזהות של התובע, לאחר שזיהיתי אותו והתובע הוסיף את חתימתו...". עוד הבהיר עו"ד פייסל ואישר בעדותו, כי הגם שנרשם בתצהיר, כי התובע הבין את תוכן התצהיר ומשמעויותיו "לאחר שהתייעץ עם עורך-דין", הרי כל שהוסבר לתובע ע"י עו"ד פייסל התייחס לאפשרות הגשת תביעות בעתיד.     בכך הסתכם, איפוא, "הייעוץ" שקיבל התובע מעורך-דין (עורך דינה של הנתבעת). עוד העיד עו"ד פייסל, כי לא הבהיר לתובע משמעות המושג "פיטורים" ו"התפטרות", או ההבדל ביניהם, הגם שציין, כי על-פי התרשמותו (התרשמות עו"ד פייסל) "התובע חכם, מבין ענין והשוני בין המושגים הנ"ל ברור" (ברור למי ? - ע.ק.). עו"ד פייסל הוסיף והבהיר, כי התובע אמר לו, כי "אין לו טענות נגד החברה ואם רוצים שיחתום על התצהיר - הוא יחתום".   עד כאן העובדות הרלוונטיות.   דיון והכרעה:   7. נקדים ונאמר כבר בשלב זה, כי לאחר ששמענו טענות הצדדים ועדויותיהם ולאחר ששקלנו גרסאותיהם נחה דעתינו, כי התובע הוכיח תביעתו בדבר פיטוריו מעבודתו אצל הנתבעת. לא זו בלבד שלגרסאות הנתבעת לא הובאו תימוכין כלשהם, אלא שהתגלו בהן סתירות למכביר, המקעקעות את אמינותן. מנגד, עדות התובע בדבר פיטוריו היתה עקבית לאורך כל הדרך ונתמכה במכתב הפיטורין, המדבר בעד עצמו. ובמה דברים אמורים ?   א. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי "התובע התפטר מרצונו החופשי, ללא כל סיבה...". בבית הדין העיד מנהל הנתבעת, כי התובע התפטר בהסבירו, כי לא יוכל עוד לעבוד אצל הנתבעת, מאחר ואחיו זקוק לו בחנותו והוא רוצה לעבוד אצלו. בשלב הדיון בבית הדין "נמצאה", איפוא, ע"י הנתבעת, סיבה "להתפטרות", הגם שקודם לכן טענה הנתבעת, במפורש, כי התובע התפטר ללא כל סיבה.     ב. לא זו אף זו. גרסתו האחרונה הנ"ל של מר אנואר, בדבר תוכן הודעת ההתפטרות, כמו גם נסיבות מתן ההודעה ע"י התובע בהעידו, כי ההודעה ניתנה בנוכחות עדים ובהם מר עבאד סאמר, קועקעה אף היא מכל וכל ע"י מר עבאד סאמר הנ"ל, עד הנתבעת (!) שהוא, להזכיר, אחיו של מר אנואר. העד הכחיש את הגרסה בהבהירו, כי למעשה כל שידוע לו לגבי נסיבות סיום יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת - הוא בגדר עדות שמועה, מפי אחיו, הנוגע בדבר וכי הוא עצמו לא שמע כלל את התובע מודיע על התפטרותו.   ג. הוא הדין לגבי מכתב הפיטורים. בעוד שבכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי המכתב לא ניתן כלל ע"י הנתבעת או מי מטעמה, כי מעולם לא מסרה לתובע את מכתב הפיטורים וכי "אינו אלא מסמך מזוייף שהוכן ע"י התובע לצורך המשפט", הרי בעדות מנהלה בבית הדין שונתה הגרסה. בשלב זה אישר מר אנואר, כי המכתב נכתב ע"י מנהל חשבונות של הנתבעת וכי הוא - מר אנואר עצמו - מנהל הנתבעת, אכן חתום על המכתב. יחד עם זאת ועל-אף שנאלץ להודות באותנטיות של המכתב (בניגוד לגרסתו הראשונה) ניסה, בשלב זה, להמעיט מערכו של המכתב ומתוקפו, בהעלותו שתי טענות לענין זה: (1) כי לא קרא את המכתב בטרם חתם עליו; (2) המכתב אינו חתום בחותמת החברה ואינו מחייבה. להזכיר, עד הנתבעת - עו"ד פייסל (ענ / 2) - שהעיד מטעמה בבית הדין אישר בעדותו, כי מנהלה השני של הנתבעת אמר לו במפורש, כי הוא מוכן לתת לתובע מכתב פיטורים "על-מנת לעזור לעובד" ובלבד שהתובע יחתום על תצהיר "כדי שלא תהיינה תביעות הדדיות". ברי, כי בכך קועקעו אף שתי גרסאותיו האחרות של מנהל הנתבעת, כמפורט לעיל.   לא זו בלבד שיש בדברים הנ"ל (של עו"ד פייסל) אישור לכך, כי המכתב אינו "מזוייף", אלא יש בכך משום הודאה מפורשת, כי מכתב הפיטורים ניתן ע"י הנתבעת מרצונה, באישורו המפורש של מנהלה ובכוונה מוצהרת "לעזור" בכך לתובע. הטענות, לפיהן מנהל הנתבעת "לא קרא את המכתב" או, כי המכתב אינו מחייב, שכן - לא הוטבעה עליו חותמת החברה - מוטב היה שלא תועלנה מלכתחילה, בנסיבות אלו, בהן הובאה ראייה להסכמתה המפורשת של הנתבעת ליתן לתובע מכתב פיטורים על-אף, שלטענתה, לא פוטר ובנסיבות בהן המכתב נכתב על נייר פירמה של החברה ונחתם ע"י מנהלה (טענה שהוכחשה, לכשעצמה, קודם לכן). אין זאת אלא שהטענות הנ"ל הועלו משכלו כל הקיצים והסתבר לנתבעת, כי טענותיה האחרות, שהועלו בראשית ההליך, אין בהן כל ממש וכי תופרכנה בבית הדין, בשלב ההוכחות, כפי שאכן אירע בפועל. באשר לתוכנו של מכתב הפיטורים נוסיף ונציין: במכתב הפיטורים לא צויין, כזכור, נמען ספציפי והוא מופנה, איפוא, כלפי כולי עלמא, בלא הגבלה. ברי, לכן, כי הנתבעת צפתה ואמורה היתה לצפות, כי יעשה במכתב שימוש לצרכים שונים ובין השאר - לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי אבטלה; בכך, מסתמא, "העזרה לעובד" אותה היו מוכנים מנהלי הנתבעת ליתן לתובע. רוצים אנו ליתן לנתבעת, כמעבידה, את הקרדיט, כי אין בכוונתה לרמות את שלטונות המדינה ולהנפיק אישורים בהם מאשרת היא עצמה (כך לגרסתה) דברי שקר וזאת, הן בהתייחס לנסיבות סיום יחסי עובד-מעביד (פיטורים) והן בהתייחס לסיבה שהביאה לפיטורי התובע; וכי מה לה - לנתבעת - להוסיף ולאשר במכתבה, כי לא זו בלבד שהתובע פוטר, אלא שפוטר עקב צימצומים, אם לא היו דברים מעולם אין זאת אלא שהמכתב מדבר בעד עצמו ואין אנו מקבלים את הגרסה, כי מכתב שכזה מונפק ע"י מעביד, בניגוד גמור למציאות ולאמת, על כל ההשלכות הנובעות מכך וזאת אך ורק "על-מנת לעזור לעובד".     מעבר לכך נוסיף ונציין, כי מעביד המשתף פעולה עם עובד ונותן בידו מכתב פיטורים, על-מנת שהעובד יעשה בו שימוש (כדברי הנתבעת: "על-מנת לעזור לעובד") וברי, כי מדובר בשימוש לא כשר, לאור טענת הנתבעת, כי לא היו דברים מעולם, מעביד כזה אינו יכול לטעון אחר-כך, כי הוא תם-לב וכי המכתב נועד מראש למטרה מסויימת אחת ויחידה בלבד ולא אחרת. על מעביד העושה כך לדעת, כי כוחו של מכתב הפיטורים יפה לכל זכות הנטענת ע"י העובד, לרבות תביעה לדמי אבטלה ולפיצויי פיטורים ובענין זה אין לו, למעביד, להלין אלא על עצמו. ד. באשר לתצהיר שנחתם ע"י התובע: שוכנענו, כי התצהיר חסר תוקף משפטי וזאת, הן לאור הנסיבות בהן נחתם ע"י התובע והן לאור תוכנו. באשר לנסיבות החתימה: בכתב הגנתה טענה הנתבעת, סתמית וכללית, כי התובע חתם על התצהיר, בלא שטרחה לגלות את נסיבות החתימה, כך שניתן היה להבין כאילו התובע הוא זה שיזם את החתימה על התצהיר וניסוחו. מן העדויות שהובאו בפנינו במהלך הדיון הסתבר, כי לאמיתו של דבר התובע אולץ לחתום על התצהיר כתנאי לקבלת מכתב הפיטורים וכתנאי לתשלום פיצויי פיטורים, על-פי דרישתו. כן הוכח, כי התצהיר נחתם בפני ב"כ הנתבעת וכי זה האחרון ניסח את התצהיר עוד בטרם שמע את גרסת התובע ובהתבסס על "הכתבה" טלפונית של מנהל הנתבעת, באשר לתוכן התצהיר. גרסת התובע לענין זה נתמכה ע"י עד הנתבעת - עו"ד פייסל - וקיבלה חיזוק נוסף בעובדה, כי שני המסמכים (הן התצהיר והן מכתב הפיטורים) נחתמו שניהם ביום 24.2.99. לא נסתרה גם גרסת התובע, כי מכתב הפיטורים ניתן לו רק לאחר שחתם על התצהיר בפני עו"ד פייסל.       ברי, כי בנסיבות אלו, משנחתם התצהיר בלחץ הנתבעת, על-פי דרישתה ולאחר שהובהר לתובע, כי חתימתו עליו מהווה תנאי למתן מכתב פיטורים - הרי מדובר בחתימה תחת לחץ, שאינה מחייבת, הכל כגרסת התובע שהעיד, כי חתם על התצהיר בתום-לב ואך ורק על-מנת לקבל את מכתב הפיטורים ופיצויי הפיטורים, כפי שהובטח לו ע"י מנהל הנתבעת. לענין זה נוסיף ונציין, כי אף מבחינת תוכנו, הרי לאמיתו של דבר התצהיר מהווה "כתב ויתור" וחלות לגביו ההלכות המשפטיות שנקבעו בפסיקה לענין מסמך ויתור. על-פי ההלכות הללו, כתב ויתור שנחתם באילוץ, כתנאי לקבלת זכות חוקית ומשהוצהר בו, כי "התקבלו זכויות" - שהן בגדר זכויות מגן - בלא לנקוב בסכומים ובלא שניתן פירוט באשר לשיעורי ה"זכויות" עליהן "מוותר" העובד במסמך - הרי אין לו כל נפקות. הדברים מקבלים משנה תוקף בעניננו, בנסיבות בהן אין מחלוקת לגבי העובדה, כי על-אף שבתצהיר "מאשר" התובע, כי קיבל פיצויי פיטורים, הרי אלה לא שולמו לו כלל. למותר לציין, כי משאולץ התובע לאשר בתצהיר, כי קיבל פיצויי פיטורים, כאשר ברור לשני הצדדים, כי לא היו דברים מעולם, הרי יש בכך כדי להעיד על אמיתות "הצהרותיו" האחרות שהוכתבו אף הן ע"י הנתבעת ונחתמו באילוצה, לרבות ההצהרה בדבר "התפטרותו". על יסוד כל האמור לעיל במצטבר, הננו קובעים, כי לתצהיר התובע אין כל תוקף משפטי מחייב. בטרם סיום נציין, כי לא נעלמה מאיתנו טענת מנהל הנתבעת, שהועלתה בבית הדין ולפיה "קיבל" התובע את "כל המגיע לו" על דרך הלוואה פרטית ממנהל הנתבעת, בשיעור 5,000 ₪. דא עקא, שהנתבעת לא הביאה כל תימוכין לטענה זאת, שהוכחשה מכל וכל ע"י התובע ובנסיבות אלו, לא הוכחה. מעבר לכך, יצויין, כי הסך 5,000 ₪ אינו מכסה כלל את שיעור פיצויי הפיטורים לו זכאי התובע, אף לו הוכחה הטענה (וזו לא הוכחה, כאמור).     בטרם סיום פרק זה נוסיף ונציין, כי לא מצאנו כל ממש בטענות ב"כ הנתבעת בסיכומיו לפיהן לא הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו מכוח הכלל בדבר "המוציא מחברו - עליו הראיה" ולא הוכיח, על-כן, כי פוטר. ואלה טעמיו של ב"כ הנתבעת לטענה הנ"ל: א. נוכח הכלל הקבוע בסיפא סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני, "התובע אינו יכול לטעון בעל-פה כנגד הצהרתו בכתב" לפיה התפטר; ב. התובע לא הביא כל "סיוע" לטענתו בדבר פיטוריו. טענתו זאת מבוססת על עדות יחיד - עדותו שלו בלבד. התובע לא זימן עובדים אחרים של הנתבעת על-מנת להוכיח טענתו, כי פוטר מחמת צמצומים. אליבא דב"כ הנתבעת, "היה עליו להביא לפחות אחד העובדים שלטענתו פוטרו בשל הצמצום הנטען... אי הבאת עדות חשובה - אומרת דרשני"; ג. התובע נמנע מהבאת ראיות. התובע לא צירף את מכתב הפיטורים לתצהירו ולפיכך, אינו רשאי להסתמך עליו ואין לקבל את המכתב כראיה.   להלן התייחסותנו: א. ככלל, אכן מוטל נטל ההוכחה על התובע להוכיח תביעתו ובעניננו - כי פוטר. ואולם, לכלל - חריגים. אחד החריגים הוא בנסיבות דוגמת הנסיבות דנן, בהן מחזיק התובע במכתב פיטורים מאת הנתבעת, המדבר בעד עצמו. במקרה כגון זה, מעביד הטוען, כי המכתב אינו משקף את המציאות - עליו (על המעביד) נטל ההוכחה. ראה לענין זה דב"ע נ"ב/3/10 - המוזכר בסיכומי ב"כ התובע, שם נקבע: "מאחר ועשה שבידי העובד מכתב פיטורים, אין הוא (העובד - ע.ק.) חייב להוכיח, כי פוטר והנטל, כי המכתב אינו משקף את שנאמר בו - עובר לצד שכנגד".   בשלב זה, אין לנו אלא לחזור ולהפנות לקביעותינו דלעיל בפסק-דין זה, לפיהן לא הרימה הנתבעת - המעבידה - את הנטל שהועבר אליה, כאמור, הכל כמפורט לעיל. ב. באשר להפניה לסיפא סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני (להלן: "סעיף 80"): תשומת-לב ב"כ הנתבעת מופנית לכך, כי הסעיף הנ"ל חל על סוגי מסמכים כנקוב ברישא הסעיף, קרי - הסכמים לביצוע עסקה, בחתימת שני הצדדים להסכם. ברי, כי תצהיר התובע בו עסקינן בתיק זה - אינו נמנה כלל עם המסמכים בהם מדובר בסעיף 80 ועליהם הוא חל. למען תנוח דעתו של ב"כ הנתבעת נוסיף ונציין, כי אף אם לקבל טענתו בדבר חלות הסעיף הנ"ל על תצהירו של התובע, הרי אין בכך כדי לסייע לנתבעת וזאת מן הטעמים הבאים: (1) בעל דין המבקש ליישם את הוראות סיפא סעיף 80 הנ"ל חייב להתנגד במפורש להשמעת עדות בעל-פה לסתירת תוכן המסמך, בניגוד להוראות סיפא הסעיף; מקום שלא התנגד כאמור, רואים אותו כמי שויתר על זכותו להתנגד והעדות הופכת לראיה כשרה לכל דבר. יודגש, כי את ההתנגדות להשמעת העדות בעל-פה כאמור, יש להציג בעת השמעתה והצגת ההתנגדות בשלב מאוחר יותר - אינה מועילה. ראה לענין זה סיפרו של כב' השופט (בדימוס) י. קדמי "על הראיות", חלק שלישי, בעמוד 1103 ואילך. בעניננו, לא התנגד ב"כ הנתבעת להשמעת עדות התובע לגבי תוכן תצהירו ועל-פי ההלכה הנ"ל, עדות התובע לענין זה - כשרה לכל דבר. משהועלתה ההתנגדות לראשונה בשלב הסיכומים - אין בכך כדי להועיל לנתבעת. (2) דין הוא, כי אף במקרה בו חל הכלל על-פי סיפא סעיף 80, האוסר עדות בעל-פה כנגד מסמך בכתב, הרי ניתן לסתור את תוכנו של המסמך - במסמך אחר.     ראה ספרו הנ"ל של כב' השופט (בדימוס) י. קדמי, בעמוד 1117. בעניננו, נסתר תוכנו של התצהיר במכתב הפיטורים, הכל כמפורט לעיל בפסק-דין זה. (3) למעלה מן הצריך נוסיף ונציין, כי ככל שהכלל חל על התצהיר, אם בכלל (כך לטענת ב"כ הנתבעת, אותה אין אנו מקבלים כאמור) הרי חל הוא, בה במידה, על מכתב הפיטורים. דא עקא, שב"כ הנתבעת, מטעמים השמורים עמו (?), בחר שלא להחיל את הכלל הקבוע בסיפא סעיף 80 הנ"ל על "מכתב הפיטורים".   ג. באשר ל"סיוע" לטענת הפיטורים - למותר לומר, כי הסיוע נמצא במכתב הפיטורים, בו נכתב, כי התובע פוטר מחמת צמצומים. להזכיר, המכתב הונפק ע"י הנתבעת ומדבר בעד עצמו, הכל כמפורט לעיל בפסק-דין זה.   ד. באשר לטענה, כי אין לקבל את מכתב הפיטורים כראיה משום שלא צורף לתצהיר עדותו הראשית של התובע (הגם שצורף לכתב התביעה): למותר לומר, כי אין מקום להעלות את הטענה בשלב זה, לאחר שלא זו בלבד שלא הועלתה התנגדות כלשהי לעדויות שהושמעו בהתייחס למכתב הפיטורים, במהלך הדיון, אלא שמנהל הנתבעת עצמו התייחס למכתב הפיטורים בתצהיר עדותו הראשית, ובמהלך הדיון בבית הדין התייחסו אליו שני הצדדים בעדויותיהם ונשאלו לגביו באריכות, בחקירתם הנגדית. בנסיבות אלו, תמהים אנו על העלאת הטענה בשלב הסיכומים ומוטב היה - אלמלא הועלתה. באשר לתצהיר מנהל הנתבעת שצורף לראשונה לסיכומי התובע - נציין, כי התעלמנו מתצהיר זה ולפיכך, אין אנו נדרשים להזדקק לטענות שהועלו לענין זה בסיכומי ב"כ הנתבעת.     8. בטרם סיום נוסיף ונציין, כי אף לא מצאנו כל ממש בטענות ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ככל שהן מתייחסות ל"סתירות" שהתגלו, כביכול, בעדות התובע. הגם שהתייחסנו באריכות בפסק-דין זה לרוב הנושאים, נחזור ונפנה למספר דוגמאות עליהן הצביע במפורש ב"כ הנתבעת בסיכומיו: א. טען ב"כ הנתבעת, כי התובע העיד, כי נשלח אל עו"ד פייסל על-מנת לחתום על התצהיר, ע"י מר אנואר - מנהל הנתבעת - בעוד שעו"ד פייסל העיד, כי מנהלה האחר של הנתבעת - מר מאג'ד - הוא זה שהתקשר אליו והנחה אותו באשר לתצהיר אותו ביקש לנסח ולהחתים עליו את התובע. למותר לציין, כי אין כל סתירה בין השניים, שכן - התובע העיד על זהות מנהל הנתבעת שהורה לו לגשת לעו"ד פייסל בעוד שעו"ד פייסל העיד על זהות מנהל הנתבעת שהיה עמו (עם עו"ד פייסל) בקשר טלפוני, לענין תוכן התצהיר.   ב. לא מצאנו גם כל סתירה בעדויות התובע באשר למועד סיום עבודתו. התובע חזר ונקב בתאריך 31.1.99 כמועד סיום עבודתו וברי, כי כשנקב, פעם אחת ויחידה, בתאריך 24.2.99 - דיבר על מועד קבלת מכתב הפיטורים.   ג. כך גם לגבי זהות מוסר הודעת הפיטורים: אין כל סתירה בין העדות, כי היה זה מר אנואר ובין העדות, כי מנהלי החברה הודיעוהו על פיטוריו. ככלות הכל, מר אנואר נמנה על מנהלי החברה.   ד. באשר לעדות התובע לפיה "לא קראתי את המסמך" (הוא התצהיר - ע.ק.) - אין כל סתירה בין עדותו זאת לבין עדותו לפיה "עו"ד פייסל קרא בפני..." - אכן, התובע לא קרא בעצמו, אלא עו"ד פייסל הוא שקרא בפניו.   ה. הוא הדין לגבי טענת ב"כ הנתבעת, לפיה נמצאו תימוכין לעדות מר אנואר בדבר התפטרות התובע משום שנחוץ הוא לעבודה בחנות המחשבים של אחיו: ב"כ הנתבעת הפנה לענין זה לעדות התובע שאישר, בחקירתו הנגדית, כי לאחיו חנות מחשבים והפנה, בנוסף, לעדות עו"ד פייסל, כי "התובע אמר לי שהוא רוצה לעבוד עם אחיו".   ברי, כי אין באמור לעיל כדי לתמוך בגרסת מנהל הנתבעת; העובדה, כי לאחיו של התובע חנות מחשבים אין בה כדי להעיד על-כך, כי התפטר בכלל ומסיבה זאת בפרט. הדברים לא נאמרו במפורש ואף לא ברמז. ובאשר לעדות עו"ד פייסל - בה במידה ניתן להסיק מדבריו, כי התובע אמר שחפץ הוא כעת, לאחר פיטוריו ובגין פיטוריו - לעבוד עם אחיו. מכל מקום, אין להסיק מן הדברים - כי התובע התפטר.   9. לסיכום, ומכל הטעמים כמפורט לעיל במצטבר בפסק-דין זה, הננו קובעים, כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים בסך 15,175 ₪. ברי, כי לאור קביעתנו זאת, התביעה שכנגד, לתשלום חלף הודעה מוקדמת, אשר הוגשה בעילה של התפטרות התובע - דינה להדחות.   10. התובע תבע במפורש פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ואולם, תביעה זאת דינה להדחות מחמת התיישנות לאור העובדה, כי מדובר בפיטורים מיום 31.1.99 בעוד שהתביעה לבית הדין הוגשה רק ביום 27.8.00. יחד עם זאת, את החוב יש לשלם בערכיו הריאליים ולפיכך, יתווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.   11. אשר על-כן, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 15,175 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.2.99 ועד התשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד - נדחית. הנתבעת תשלם לתובע, בנוסף, הוצאות הליך זה בסך 2,000 ₪.   12. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.      מסמכיםזיוףפיטוריםמכתב פיטורים / סיום העסקה