1. התובע, תושב קלקיליה שברשות הפלסטינית, הועסק כארבע שנים אצל הנתבעת, באזור התעשייה ברקן. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של התובע, וכפועל יוצא מכך, זכאותו לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. כמו כן, נתבע פדיון חופשה. 2. הרקע העובדתי א. התובע עבד בנתבעת כפועל ייצור, החל מחודש מרץ 2005 ועד חודש פברואר 2009. ב. התובע הועסק במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, תמורת שכר מינימום. ג. שכר המינימום עובר לסיום העבודה היה 3,850.18 ₪ לחודש, שהם 177.7 ₪ ליום (י"פ 5824 התשס"ח 3625). ד. לתובע היה רשיון עבודה שהיה בתוקף עד יום 28.2.08 (נספח א' לתצהיר מנהל הנתבעת, מר X). ה. החל מחודש פברואר 2008, הופקו לתובע אישורי כניסה זמניים, באישורו של קצין הביטחון של איזור התעשייה, מאחר שהתובע היה מנוע מלהכנס לשטחי איזור התעשייה ברקן, מסיבה ביטחונית. ו. התובע עבד בפועל אצל הנתבעת עד חודש פברואר 2009, באישורו של קב"ט אזור התעשייה ברקן (סעיף 33 לתצהיר מנהל הנתבעת). ז. ביום 16.3.09 שלחה הנתבעת לתובע מכתב וזו לשונו (נספח ח' לתצהיר מנהל הנתבעת): "הנדון: הפסקת עבודה להזכירך, בתאריך 3 בפברואר 2009, קיבלת מכתב ובו נתבקשת להסדיר את היתר העסקתך. מחד עד לרגע זה, לא הוסדר היתר העסקתך בחברתנו אביג טכנולוגיה, ומאידך נודע לנו כי הינך עובד במקום עבודה אחר. לפיכך אנו רואים בזאת הפסקת עבודה מצידך. בכבוד רב יעקב X מנכ"ל" בשולי המכתב נכתב בכתב יד: "31/3 ביום ראשון 5/4 מהראן יגיע לאביג העובד לא מוכן לחתום על המסמך ניסים 2/4/09 " ח. בחודש מאי 2009 התובע נאסר בישראל, בעקבות ביצוע עבירות של זריקת אבנים ואחזקת נשק (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 29 עד עמוד 4, שורה 1). 3. תצהיר עדות ראשית מטעם התובע ניתן על ידי אחיו. מאחר שלישיבת ההוכחות התובע התייצב, הוסכם כי האמור בתצהירו של האח ישמש כתצהיר עדות ראשית מטעמו של התובע (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 11-12). מנכ"ל הנתבעת, מר יעקב X וקב"ט אזור התעשייה ברקן בתקופה הרלוונטית, מר נתנאל בן יוסף, העידו מטעם הנתבעת (להלן ובהתאמה - X ובן יוסף). סיום עבודתו של התובע 4. אין חולק כי התובע היה מנוע מלהכנס לאיזור התעשייה ברקן מסיבות בטחוניות. כך העיד התובע - "אחרי 6 חודשים לקחו ממני את האישור הזה, משרד הבטחון לקח, השומרים שבכניסה" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 10-11) וכן - "נכון שאמרו לי ואמרו לי שאני מסורב, ושאין לי אישור" (שם בשורות 17-18). על פי עדות מנהל הנתבעת, הנתבעת פנתה לגורמים המוסמכים על מנת להמשיך ולהעסיק את התובע, אולם פניותיה העלו חרס - "מבחינתנו בקטע הזה עשינו מה שרק יכולנו, על מנת לאפשר לו להיכנס... כתבנו מכתבים, ניהלנו שיחות כולל עם נתנאל הקב"ט" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 11-13). 5. בתי הדין לעבודה נדרשו פעמים רבות לסוגיית הפסקת עבודתם של עובדים תושבי הרשות הפלסטינית עקב סגר (ע"ע (ארצי) 300366/97 נזאל - סטרפלאסט תעשיות (1976) בע"מ, פד"ע לה 502 (1999); ע"ע (ארצי) 1344/00 מועצה מקומית ערערה- אבו הייזם, פד"ע מ 682 (2005)). בהקשר זה נקבע: "הפסיקה, כפי שהובהר לעיל, קובעת באופן חד משמעי כי מקום בו הסיבה היחידה לסיום עבודתו של העובד הינה בשל מניעה אובייקטיבית אמיתית - הסגר בשטחים, הרי שאין לחייב את המעביד לשאת באחריות כלשהי כלפי העובד. זאת שעה שהמעביד (בענייננו סולל בונה) עשה את כל המאמצים על מנת לאפשר לעובד לחזור לעבודה." (ע"ע (ארצי) 450/08 סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ - נצרי אלחאג', (10.1.11); ההדגשה הוספה - ד.ו.) בענייננו, אי התייצבותו של התובע לעבודה לא נבעה מסגר, אלא ממניעה חוקית לכניסתו של התובע לאזור התעשייה. עם זאת, הדברים שהובאו לעיל יפים אף לענייננו, שכן בשני המקרים מדובר במצב בו המניעה להתייצבות העובד לעבודה היא תוצאה מהחלטת גורם שלישי, חיצוני ליחסי העבודה. 6. מהמסמכים שהוצגו בפנינו עולה שהנתבעת ניסתה להסדיר את כניסתו של התובע לאזור התעשייה ופנתה בעניין למנהלת התיאום והקישור ולבן יוסף, קב"ט איזור התעשייה. א. ביום 12.3.08 שלחה הנתבעת בעניינו של התובע "בקשה להסרת מניעה בטחונית" למנהלת התיאום והקישור. הנתבעת נימקה בקשתה בטענה: "להערכתנו נפלה טעות במחשבים" ואף צרפה מכתב המלצה (נספח ב' לתצהיר X). ב. ביום 29.7.08 שלחה הנתבעת מכתב לבן יוסף (נספח ג' לתצהיר X) וזו לשונו: "הנדון: העסקת פלסטינים ללא היתר בא.ת. ברקן (מכתבך מיום 17/7/08) בהמשך לשיחתך הטלפונית עם דורין להלן שמות העובדים שהיו מנועים וקיבלו ממך אישור זמני 1. מהראן X ת.ז. X מס' כרטיס מגנטי 7000166554(מטופל אצל עו"ד) 2. עלי גאנם ת.ז. ... מס' כרטיס אדום .... (מטופל אצל עו"ד) ראוי לציין כי במפעלנו מועסקים כ-30 עובדים פלסטינאים (2 מנועים) 28 עובדים מתוכם מקבלים ללא כל בעיה אישורי תעסוקה ויש ברשותם כרטיסים מגנטיים. לא היינו רוצים לסכן את מפעלנו בהטלת הסנקציות המפורטות במכתבך. מהראן X ועלי גנאם הינם עובדים חיוניים ללא בעיות משמעת ו/או בעיות אחרות ולא היינו רוצים לפטר אותם. אנא עדכן אותי בהקדם האפשרי לגבי הסרת המניעה במידת האפשר. בכבוד רב, דרור חכם מנהל המפעל" ג. ביום 2.12.08 שלח בן יוסף מכתב לתפוצת התעשיינים באישור התעשייה ברקן, ביניהם הנתבעת, לפיו: "מיום 1.1.09 לפי הוראות צה"ל יבוטלו האישורים הזמניים (האדומים) ולא יורשה לעובדים בעלי אישורים זמניים להיכנס לתחומי א"ת ברקן." (נספח ד' לתצהיר X). ד. ביום 21.12.08 שלחה הנתבעת לתובע מכתב שעניינו הסדרת אישור כניסה לאיזור התעשיה וזו לשונו (נספח ה' לתצהיר X): "מהראן שלום, הנושא הנ"ל הובא לידיעתך מספר רב של פעמים במהלך השנה האחרונה, אנו מודעים לכך שהנושא מטופל אצל עו"ד מטעמך. הי לכך אנו מבקשים שעד לתאריך 31/12/08 תדאג להסדיר את הנושא ותדאג לאישור מת"ק. בכבוד רב יעקב X מנכ"ל מצ"ב מכתב ממועצה אזורית שומרון מ-2/12/08 בנושא" ה. ביום 3.2.09 שלחה הנתבעת מכתב לתובע שעניינו "עובדים מנועים" וזו לשונו: "בעקבות החלטת מערכת הביטחון/צה"ל ושלילת היתר העסקתך, הנך מתבקש לדאוג להשגת אישור/היתר תעסוקה חדש. אנו מאפשרים לך לנצל את יתרת ימי החופשה שברשותך על מנת להסדיר את הנושא. עד להשגת אישור חדש מגורמי צה"ל חל עלינו איסור מוחלט להעסיקך. בכבוד רב יעקב X מנכ"ל" ו. בנוסף, ביום 3.3.09 הגישה הנתבעת למנהל האזרחי בקשה ל"הזמנת תושב אוטונומיה לעבודה באיו"ש", בה ציינה את פרטי התובע. המסמך נחתם על ידי הקב"ט, בן יוסף ובכתב יד צוינה ליד שמו של התובע, המילה "מנוע" (נספח ז' לתצהיר X). 8. מכל המסמכים הנ"ל עולה כי הנתבעת נקטה באמצעים סבירים, פעלה בשקידה ואף למעלה מכך, על מנת להמשיך ולהעסיק את התובע. מסקנה זו מתיישבת עם עדות התובע בעניין (עמוד 3 לפרוטוקול שורה 1). עדות התובע לפיה יוצג על ידי עורך דין לשם הסדרת אישור כניסה לאזור התעשייה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 24-28), מתיישבת עם האמור במסמכים שצרפה הנתבעת (נספחים ג' ו-ה' לתצהיר X, שנזכרו לעיל). בכך חיזוק נוסף למסקנה כי כניסתו של התובע לאזור התעשייה ברקן סורבה חרף כל ניסיונות הנתבעת. 9. בנסיבות אלו, שוכנעו כי הנתבעת עשתה את כל המאמצים על מנת להסיר את המניעה לכניסת התובע לאזור התעשיה ברקן. נוסיף, כי הנתבעת פנתה לתובע ונוסף על ניסיונותיה היא, ביקשה מהתובע להסדיר מעמדו פעמים מספר, עובר לסיום עבודתו. גם פניות אלה לא נשאו פרי. בנסיבות אלה, על פי הדין, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לתמורת הודעה מוקדמת. 10. איננו מקבלים את טענת התובע לפיה הנתבעת המשיכה להעסיקו ללא היתר. הטענה אינה עולה מהראיות שבפנינו, שכן על פי עדות הקב"ט, בן יוסף, נושא כניסת עובדים לאזור התעשייה לעובדים שאין להם אישור הוסדר בהדרגה ולכן ניתנו אישורים זמניים, תחילה לשלושה חודשים ולאחר מכן, לששה חודשים (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 12-14 ועמוד 5 לפרוטוקול, שורות 28-30). 11. התובע טען בסיכומיו מספר טענות חדשות. כך, למשל, נטען שהנתבעת יצרה מצג שבכוונתה להמשיך ולהעסיקו אף ללא אשרת עבודה. עוד נטען שהנתבעת לא פנתה לגורמים המוסמכים על מנת להאריך את אשרת עבודתו של התובע ואף נטען שבן יוסף לא היה מוסמך ליתן את אישורי העבודה הזמניים עליו חתם. מדובר בטענות המהוות הרחבת חזית. מאחר שהנתבעת התנגדה לה במפורש (סעיפים 4, 18, ו - 49 לסיכומי הנתבעת), איננו נדרשים לטענות אלה, מה גם שאף לגופם של עניין אין בהן ממש, נוכח העדויות ששמענו ובמיוחד העדר כל ראיה לטענת חוסר הסמכות. 12. פדיון חופשה א. על פי ההלכה הפסוקה, "המנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה מעביר אליו את הנטל להוכחת יתרת החופשה לעובד" (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט - קסטנר, פד"ע ג 215, 219 (1972)). ב. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה (בעניין זה ר' עדות X בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 21-31), אלא טענה שהתובע קיבל כל המגיע לו בגין רכיב זה וכי יתרת ימי החופשה שעמדה לזכותו שולמה לו בתלוש חודש פברואר 2009 (נספח ט' לתצהיר X). לא הוצג רצף תלושים שיכול להעיד שהרישום בתלושים משקף את ניצול ימי החופשה בפועל ומהווה תחליף לניהול פנקס חופשה. ג. משלא הוצג פנקס חופשה ומעדות התובע עולה שניצל רק ימי מחלה וחג, אך לא ימי חופשה (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 9-11), הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ועל כן התביעה ברכיב זה מתקבלת, בניכוי הסכום ששולם לתובע כפדיון חופשה (308.43 ₪, כעולה מתלוש 2/09, נספח ט' לתצהיר X). היינו, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 5,022 ₪. 13. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 5,022 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. מאחר שעיקר התביעה נדחה, כל צד ישא בהוצאותיו. משפט פליליעובדי שטחים / פלסטיניםהפסקת עבודהפלסטיניםעבירה פלילית של עובד