1. לפני תביעתו של X (להלן: "התובע") להכיר בפגיעה מיום 15.11.06 בברך ימין כפגיעה בעבודה כמשמעותה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 2. ביום 3.10.10 ניתן פסק-דין חלקי ע"י כב' השופטת (בדימוס) אהובה עציון, לפיו הוכיח התובע אירוע תאונתי במועד הנטען וד"ר צינמן מונה כמומחה - יועץ רפואי. 3. ד"ר צינמן קבע כי אינו יכול לשלול את קיומו של הקשר הסיבתי. 4. ביום 17.5.11 ניתן פסק-דין בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר צינמן הדוחה את התביעה. 5. התובע הגיש ערעור על פסק דין זה וביום 7.5.12 הסכימו הצדדים כי עניינו של התובע יוחזר לבית הדין קמא על מנת שימנה מומחה רפואי נוסף. 6. לאחר חזרתו של התיק מבית הדין הארצי ולאור פרישתה של כב' השופטת עציון הועבר התיק לטיפולי. 7 ד"ר אסא לב אל התמנה למומחה - יועץ רפואי וזאת בהסתמך על העובדות הבאות: א. התובע יליד שנת 1965. ב. ביום 15.11.06 עבד התובע כנהג רכב ציבורי בהסעת חיילים ושהה במחנה צבאי (מתקן אדם). ג. התובע ירד במדרגות המוליכות מהמקלחות למגורים, כשבצמוד למדרגות היתה מסלעה. התובע זז הצידה כדי לאפשר לחיילים לעלות במדרגות הנ"ל, מעד ונפל וחש כי הרגל הימנית "הסתובבה". ד. האירוע המתואר בסעיף ג' דלעיל נקבע ע"י בית הדין כאירוע תאונתי בעבודה. ה. התובע חש כאבים בשתי הרגליים אך ייחס זאת בעיקר לברכו השמאלית שנפגעה בתאונת עבודה בשנת 2001. ו. רק ביום 15.4.07 פנה התובע לאורטופד, ד"ר חורב, והתלונן על כאבים בברכו הימנית ומאוחר יותר נותח בברך זו. 8. ביום 9.7.12 ניתנה חוות דעתו של המומחה הרפואי לפיה: "א. יש קשר סיבתי בין האירוע התאונתי בעבודה כמפורט בסעיף 3 בהחלטת בית המשפט מיום 25.6.12, לבין הפגיעה בברכו הימנית של התובע. יצויין כי התובע דיווח לראשונה על כאב בברכו הימנית ב- 11.12.06 כלומר מעט פחות מחודש מאז האירוע התאונתי. התלונה נמסרה לד"ר פיוטר שניידר. ב. אין סיבה להסיק כי עובר לאירוע התאונתי בעבודה היה בברכו הימנית של התובע מצב רפואי קונסטיטוציונלי". 9. לבקשת הנתבע הועברו למומחה הרפואי שאלות ההבהרה הבאות: א. הנך מופנה לכך, שהתובע אכן דיווח על כאבים בברכו הימנית ביום 11.12.06, אך טען כי נפל בגלל הכאבים בברך שמאל ולא שהתגלגל במדרגות. יתרה מזו, רישום זה (מיום 11.12.06) מתייחס לתאונת עבודה מיום 2.5.01, תאונה שהוכרה זה מכבר, ולא לתאונה נשוא תיק זה (מיום 15.11.06). בהתחשב באמור לעיל, כיצד הנך קושר בין הרישום מיום 11.12.06 לבין תאונה מיום 15.11.06? אנא נמק תשובתך. ב. הנך מופנה לכך, שכבר ביום 9.6.04 (דהיינו כשנתיים וחצי קודם לכן) דיווח התובע כי נחבל בברכו הימנית, וגם הפעם התייחס לתאונה שארעה ביום 2.5.01. בהתחשב בכך שחבלה בברך ימין ארעה כבר בשנת 2004, נא בחן מחדש את תשובה ב' בחוות דעתך, ונמק אותה. ג. לאור הדיווח על חבלה בברך ימין בשנת 2004, לעומת דיווח על חבלה בעכוז ימין בלבד ביום 17.11.06, האם נכון כי לא ניתן לקבוע שהחבלה בברך ימין ארעה ביום 15.11.06? לעניין זה הנך מופנה גם לכך שברישום מיום 11.12.06 דווח על כאב בברך ימין ולא על חבלה. אם אינך סבור כאמור לעיל, אנא נמק תשובתך. ד. הנך מופנה לכך שביום 17.1.08 דיווח התובע לד"ר מסארווה (נ/8) שהכאבים בברך ימין החלו לפני "מספר חודשים" - ולא לפני שנה וחודשיים. האם לאור רישום זה ניתן לקשור בין הארוע מיום 15.11.06 לבין החבלה בברך ימין? אנא הסבר כיצד. ה. כיצד הנך מסביר את פער הזמנים המשמעותי (קרוב לחודש) בין האירוע לבין התלונה הראשונה על כאבים בברך ימין? וכיצד הנך מסביר העדר תיעוד של חבלה בברך ימין (להבדיל מכאבים בלבד) עד שחלפו 5 חודשים מיום האירוע? ו. האם נוכח פערי הזמן המשמעותיים הנ"ל יש מקום לבחון מחדש את מסקנתך לעניין הקשר הסיבתי? אם לא - אנא נמק מדוע לא. ז. הנתבע טוען כי נפילת התובע היתה אדיופטית ולא תאונתית. הנך מופנה לטופס 250 (נ/2) בו נרשם כי התובע נפל בשל בעיותיו הרפואיות ברגל שמאל (שהיו ידועות מאז שנת 2001), וכן לרישום אליו הפנית בעצמך מיום 11.12.06, שגם בו נרשם כי הנפילה היתה עקב הכאבים בברך שמאל (דהיינו הפגיעה הישנה), ולא נרשם כי נבעה מסיכון כלשהו הטמון בעבודתו באותו יום. האם נכון לומר, כי מדובר בנפילה שנבעה ממצבו הרפואי הקודם של התובע? אם לא - אנא נמק מדוע לא. 10. ביום 3.12.12 ניתנו תשובותיו של המומחה: א. אשר לרישום הביקור מיום 11.12.06 על ידי ד"ר שיינדר, הרי שסיבת הנפילה אינה משנה, והעיקר הוא קרות האירוע כפי שנקבע בהחלטת בית הדין. לגבי רישום תאריך התאונה 2.5.01, הרי תאריך זה נוצר באופן אוטומטי על ידי תוכנת הניהול של התיק הרפואי, כאשר הרופא המטפל בוחר למלא את השדה המכונה "סוג ביקור" ב"תאונת עבודה". לתובע היתה תאונת עבודה ב- 2.5.01 וזו היתה הסיבה העיקרית לביקור. ב. אשר לרישום מיום 9.6.04, אין מדובר בדיווח על חבלה בברך ימין אלא לכל היותר דיווח על בקשת התובע להיבדק על ידי רופא תעסוקתי. לדעתו של המומחה, חלה טעות בציון הברך הפגועה. ג. המומחה מסתמך בקביעת מועד החבלה על קביעת בית הדין. העובדה שברישום מיום 11.12.06 מדובר על כאב ברגל ללא ציון חבלה לא שוללת את האפשרות שסיבת הכאב היא חבלה. ד. כך אין גם ברישום של ד"ר עבד אלעזיז מיום 17.1.08 לנתק את הקשר בין האירוע מיום 15.11.06 לבין מחלת התובע בברך ימין. ה. "בתקופה בה נפגע התובע בברכו הוא סבל מכאב מתמשך בברך שמאל וכן מכאב במפרקים שונים. מחלת הברך השמאלית היתה הסיבה העיקרית לפניותיו המרובות לבדיקת אורתופד. בתקופה שבין יום החבלה ובין היום שבו הוא התלונן על מחושי הברך הימנית הוא ביקר כ- 5 פעמים אצל אורתופד כשהוא מתלונן על כאב ברך שמאל. בתקופה זאת אף עבר בדיקת מר"י של ברך שמאל. במקביל הוא סבל באותה תקופה ממכאובים בחלקי גוף שונים עבר ברור ראומטולוגי ואף אובחן כסובל ממחלת הפיברומיאלגיה. לאור כל אלה קל להבין שהתובע הדחיק או הכחיש את עניין הברך הימנית בתקווה שמחושיו יחלפו מאליהם. ו. דעתי אינה נוחה מאיכות הרישומים בתיק הרפואי ומהעדר מסמך המתאר בצורה מפורטת את נסיבות התאונה. עם זאת עומדים בפני הדברים הכתובים בפרק העובדות שבהחלטת בית הדין שחזקה עליהם שבחנו את העובדות לאשורן. לאור זאת ולאור הדברים שכתבתי למעלה איני רואה מקום לבחון מחדש את מסקנתי לעניין הקשר הסיבתי. ז. התובע נפל בנסיבות מסויימות מאד כפי שתוארו בפרק העובדות בהחלטת בית המשפט. טענה כי הנפילה היתה אידיופתית - כלומר מסיבה לא ידועה - מתכחשת לאמור בפרק זה. זאת ועוד, אם התובע היה לוקה בנטיה ליפול מחמת מחלת הברך השמאלית צפוי היה שירבה ליפול בכל מני נסיבות ומצבים דבר שאין לו סימוכין". 11. הנתבע ביקש למנות מומחה רפואי חלופי מהטעם שהמומחה התחמק ממענה לשאלות ההבהרה אשר הופנו אליו. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 18.3.13. 12. לטענת התובע, יש לקבל את התביעה בהתבסס על חוות דעתו של המומחה הרפואי. 13. הנתבע חזר וטען כי התובע לא הוכיח אירוע תאונתי וכל עוד לא קם בית הדין מכסאו, מתבקש בית הדין לשקול עניין זה במסגרת שיקוליו בפסק הדין. המומחה התבסס על עובדות אשר לא נקבעו על ידי בית הדין. טענת הנתבע בדבר אירוע אדיופטי היתה יסוד מרכזי בעמדת הנתבע מראשית הדיונים בתיק והסתמכה על רישומים רפואיים חד משמעיים ועל גרסת התובע עצמו. לפיכך, היתה חובה על המומחה הרפואי להתייחס לנושא זה במסגרת חוות דעתו. לפיכך אין לקבל את מסקנת המומחה הרפואי כי סיבת הנפילה אינה משנה. המומחה לא ענה על השאלות כנדרש ולפיכך אין להסתמך על חוות דעתו, אלא על חוות הדעת של ד"ר צינמן אשר כבר נקבע בשתי ערכאות כי אינה מרימה את נטל ההוכחה. ההכרעה - 14. הנתבע מבקש כי בית הדין יחזור בו מהקביעה כי התובע הוכיח קיומו של אירוע תאונתי ביום 15.11.06. קביעה זו של בית הדין התבססה על האמינות הרבה שבית הדין רכש לתובע ולעד מטעמו מר X, וכך נאמר על ידי בית הדין: "עדויותיהם של התובע ושל מר X היו אמינות ביותר ולא נסתרו בראיות או עדויות מטעם הנתבע. אנו מייחסים משקל נכבד לעובדה שהעד X היה אדם זר לתובע, חייל אשר שירת במחנה שבו אירעה הפגיעה, לא הכיר את התובע באופן אישי קודם לאירוע ואף לא היה עמו בקשר לאחריו". משכך אין מקום לשינוי המסקנה כי התובע הוכיח אירוע תאונתי ביום 15.11.06. 15. הנתבע טוען כי אין מקום לייחס משקל לחוות הדעת של המומחה הרפואי. טענות אלה של הנתבע נדחו בהחלטה הדוחה את בקשת הנתבע למינוי מומחה חלופי, ואין מקום לחזור עליהן. 16. אין בנימוקי הנתבע כדי לסטות מן ההלכה לפיה חוות דעתו של המומחה מטעמו של בית הדין הינה בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי. לא מצאתי כאמור כי קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי ולפיכך אני מאמצת אותה. 17. בהסתמך על חוות דעת המומחה הרפואי, אני קובעת כי התובע הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 15.11.06 לבין מצבו הרפואי של התובע בברך ימין, כפי שאובחן לאחר האירוע. התוצאה איפוא כי התובע הוכיח קיומה של פגיעה בעבודה בתאריך הנקוב ותביעתו מתקבלת. 18. הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום שיומצא לנתבע פסק הדין. הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ברכייםנפילה