תאונת עבודה בנגריה

1. הוגשה תביעה בעקבות דחיית תביעתו של התובע להכיר בפגיעה מיום 6/9/07, כפגיעה בעבודה. לאור הסכמת הצדדים (פרוטוקול ישיבת 12/2/12) הדיון התקיים בפני מותב דן יחיד. 2. ביום הארוע הנטען, התובע פונה באמצעות אמבולנס, לבית החולים, עבר ניתוח ושוחרר מבית החולים ביום 17/9/07. לפרמדיק אמר התובע שנפל בעת שעשה מתח במקום העבודה. כך סיפר גם בבית החולים והדברים תועדו במכתב השחרור. 2. בטופס בל/ 250 מיום 17/9/07 (כעשרה ימים לאחר הפגיעה, יום בו התובע שוחרר מבית החולים) נכתב: "בזמן הרמת פלטת עץ החליקה ונפלה על הרגל". 3. בטופס התביעה למל"ל מיום 4/11/07 (כחודשיים לאחר הפגיעה) נכתב: "עזרתי להחזיר לוחות של עץ והלוחות החליקו ונפלו עליי". 4. התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל פעמיים. פעם אחת, ביום 25/11/07. בחקירה זו סיפר: "הייתי בנגריה ... יש פלטות עץ בגובה של יותר מ- 2 מ' ... הפלטות היו שוכבות על הקיר, היינו 3 אנשים בנגריה ... אלכסיי רצה להוציא פלטה מסויימת מתוך הפלטות ששכבו על הקיר, הפלטה הזו היתה מתחת לפלטות האחרות, שנשענו על אותו קיר והיתה שונה מהם ... אני עמדתי מול הפלטות, אלכסיי הזיז פלטה והשעין עליי. כאשר טימור עומד ממולו ועזר לי מהצד להחזיק את הפלטות, כאשר זה עבר 90 מעלות וכאשר היו עליי ונשענו עליי כ- 10 פלטות לפחות, כל הפלטות נפלו עליי ...". 5. בחקירה השניה, מיום 3/2/08, הופנה לדו"ח מד"א שבו נרשם "עשה מתח ונפל ...". התובע אמר לחוקר שאכן אמר את הדברים, ואולם הסיבה היא שחברו לעבודה - טימור, אמר שאם יגיד שנפל במסגרת העבודה, צפויות להגרם לבעל הבית אלכסיי, בעיות. לכן, לטענתו, אמר שעשה מתח וכך אמר גם בבית החולים לאחר הניתוח. לטענתו, רק לאחר הניתוח, כאשר אלכסיי ביקר אותו בבית החולים, אמר לו שהוא רוצה טופס בל / 250 ורוצה להגיד איך בדיוק קרו הדברים, ואלכס הסכים לתת לו את הטופס. 6. בתצהירו אמר התובע: "5. בנגרייה עבדתי כעוזר, אלכסיי המעביד רצה ללמד אותי לעשות רהיטים ולהיות מקצועי. אין לי הכשרה בנגרות, זו פעם ראשונה שעבדתי בזה. 6. עבדתי בנגריה שנמצאת בקריית שאול (סמוך לבית הקברות) בכתובת בקרית שאול 20 בת"א. בנגרייה יש פלטות של עץ בגובה של יותר מ- 2 מטר וברוחב של כ- 1.5 מטר, הפלטות היו שוכבות על הקיר. 7. בזמן התאונה היינו 3 אנשים בנגרייה: אלכסיי בעל הבית, אני ועוד עובד אחד טימור. 8. אלכסיי רצה להוציא פלטה מסויימת מתוך הפלטות ששכבו על הקיר, הפלטה הזו הייתה בתוך ערימה של לפחות 10 פלטות שנשענו על אותו הקיר והייתה שונה מהן (לא יכול להגיד במה היתה שונה מהאחרות). אני עמדתי מול הפלטות, אלכסיי הזיז פלטה והשעין עלי, כאשר טימור עמד ממולו ועזר לי מהצד להחזיק את הפלטות, כאשר זה עבר 90 מעלות, וכאשר היו עלי/נשענו עלי כ- 10 פלטות לפחות. לפתע הם לא יכלו להחזיק את הפלטות והן נפלו עלי. 9. לא הרגשתי שזה עומד לקרות, זה גם לא היה כבד לי, זה פתאום קרה. 10. כשהפלטות נפלו קפצתי לצד, מה שאני זוכר זה שמצאו אותי אני הייתי שכוב על הצד הימני של הגוף והפלטות נפלו על הצד השמאלי שלי והיו עלי מכף הרגל ועד למותן שמאל. אני זוכר שנפלתי על הצד, אך אינני זוכר הכל כי אינני יודע להסביר כיצד קיבלתי מכה גם בראש בצד האחורי של הראש". 7. בדיון הוכחות מיום 7/3/10 נשאל התובע מדוע לא הביא לעדות את מעסיקו אלכסיי ואמר שהוא כבר לא בקשר איתו. כן טען שאינו בקשר עם העובד טימור. בעדותו אישר שסיפר באמבולנס כי נפל בעת שעשה מתח ואולם עשה זאת כי שמע את טימור אומר לאלכסיי שיכולות להיות לאלכסיי בעיות עם הביטוח. התובע נשאל מדוע הסכים לשקר ואמר: "...לא רציתי לסבך את החבר שלי. הוא אפילו לא בא אליי לבית חולים. אני לא מדבר איתו". התובע הופנה לחקירתו של אלכסיי בפני חוקר המל"ל, שם אמר שאינו מאשר את דברי התובע וכי לא ראה מה שקרה ואינו יודע כיצד התובע נפצע. התובע השיב בתגובה שהעובדה היא שאלכסיי מילא את טופס בל / 250 וזו הראיה שהוא משקר. 8. התובע התבקש להסביר את הסתירה בין טופס בל / 250 שם כתוב שהפלטה החליקה ונפלה לו על הרגל, לבין עדותו לחוקר שלפיה, אחת הפלטות נפלה והפילה אותו. 9. חקירת המעסיק אלכסיי X, צורפה כמוצג נ/4. מעדות המעסיק עולה ראשית, שלא ראה את האירוע כלל. שנית עולה שלטענתו, לאחר שהתובע עשה מתח, אחת הפלטות נפלה עליו. כך אמר: "מה שאני יודע זה שמיכאל נפל ואח"כ הפלטה נפלה עליו". וכן: "אני יודע שהם עשו משהו, שהפלטה נפלה עליו, כי אני הייתי מאחורי הפלטות האלה ...". 10. בתום הדיון ביקש המל"ל לזמן את המעסיק למתן עדות. התובע ביקש לשקול זימון העובד טימור. מאוחר יותר הודיע המל"ל שאינו מבקש לזמן את המעסיק למתן עדות. בעקבות הודעתו זו, הודיע התובע כי הוא זה שמבקש לזמן את המעסיק למתן עדות והעד הוזמן. 11. בישיבת 12/2/12 העיד המעסיק אלכסיי X. לדבריו, רצו להזיז או להעביר פלטות בעבודה והן נפלו על הרגל של התובע. כך אמר: "לטענתך שמיכאל אמר שהרגל נשברה כשהוא נפל ממתח אני משיב שאולי מפני שהוא רק התחיל לעבוד אצלי ואולי מתמימות או שהוא רצה להגן עליי, הוא סיפר את זה. אני ראיתי את התאונה. הייתי מאחורי הפלטות. או שהם היו נופלים עליי או לצד השני והן נפלו לצד השני". בחקירה נגדית טען שלא יכול להיות שהתובע עשה פעולת ספורט בקרבת הלוחות. עוד אמר שאינו יודע דבר לגבי טענת התובע ששיקר ואמר שנפל ממתח, על מנת להגן על מעסיקו אלכסיי. לדבריו, אין לו שום בעיות עם הביטוח. 12. בתום שמיעת העדויות, הוגשו סיכומים בכתב. לטענת התובע בסיכומים, אין ספק שהתובע נפגע ביום 6/9/07 בהיותו בעבודה. כן טען שיש לקבל את גירסת התובע המאוחרת, הנתמכת בעדות המעסיק. 13. בסיכומי המל"ל נטען כי טענות התובע בטופס התביעה, אינן תואמות את המסמכים הרפואיים מזמן אמת וכי ההסברים שנתן התובע בעדותו, אינם מיישבים את הסתירה. נטען כי יש ליתן משקל למסמכים הרפואיים ממועד סמוך לתאונה. עוד נטען כי ראיה לאי נכונות הגירסה המאוחרת של התובע, היא כי לא היו סימני חבלה חיצוניים. 14. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן פסק הדין. 15. כפי שעולה מחומר הראיות, מיד לאחר התאונה הוזמן אמבולנס שפינה את התובע לבית החולים. בדו"ח הפארמדיק (נ/3) נכתב: "בן 25, הוזמנו על ידי אמבולנס ... בהגיענו, בהכרה מלאה, לדבריו עשה מתח ונפל, לא ברור מאיזה גובה ...". 16. במסמך סיכום אשפוז מיום 17/9/07 נכתב: "נפילה מגובה, שבר ... שמאל, חבלת ראש ... ביום פנייתו למיון לדבריו נפל מגובה כ- 2 מטרים ...". 17. ממועד השחרור מבית החולים, ביום 17/9/07 ואילך, גירסת התובע באשר לאירוע ביום 6/9/07 היתה שונה לחלוטין. מאז, הטענה היא שהפגיעה היתה עקב נפילה של לוחות על הרגל. כך נכתב בטופס בל / 250 שתאריכו תואם את תאריך השחרור מבית החולים - 17/9/07. 18. התובע סיפר בחקירתו לחוקר המל"ל, שבעת האשפוז, רצה לחפות על המעסיק ולא לגרום לו נזק, ולכן אמר שנפל ממתח, וכי כשהמעסיק ביקר אותו בבית החולים, אמר לו שהוא רוצה לספר את האמת ומבקש טופס בל / 250. מאידך, בחקירתו בפנינו העיד כי המעסיק כלל לא ביקר אותו בבית החולים. כך אמר: לשאלתך למה הסכמתי לשקר אני משיב שלא רציתי לסבך חבר שלי. הוא אפילו לא בא אליי לבית החולים. אני לא מדבר איתו". 19. סתירה זו, מעמידה בספק ניכר את הגירסה המאוחרת של התובע, שלפיה הפגיעה אירעה כתוצאה מנפילת משטח עץ. 20. הלכה היא כי יש לתת משקל משמעותי לגירסה הראשונית, שבאה לידי תיעוד במסמכים הרפואיים, בטרם היה לתובע זמן לשקול את הדברים ולהתייעץ בדבר זכויותיו. במיוחד לאור הפציעה החמורה שממנה סבל התובע, שהצריכה פינויו באמבולנס והרדמתו בבית החולים לצורך ניתוח. חולה שמפונה לבית החולים במצב כה קשה, וסובל מכאבים כה קשים, יש להניח שלא יהיה טרוד בחיפוי אחר מעסיקו, אלא יספר את האמת כדי לקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר. 21. במיוחד אמורים הדברים שעה שלטענת התובע, לא היה זה המעסיק אלכסיי שאמר לו שישקר כדי שלא יסתבך עם הביטוח. לטענת התובע, היה זה חברו לעבודה טימור, שהתובע "שמע אותו אומר לאלכסיי" שהוא עשוי להסתבך עם הביטוח ולכן התובע, על דעת עצמו, החליט לשקר ולהגיד שנפל ממתח. אין כל הגיון בדברים אלה, במיוחד נוכח חומרת הפציעה. 22. באשר לעדות המעסיק בפנינו, הרי שלחוקר אמר שכלל לא ראה את האירוע ואילו בעדותו בפנינו אמר שהיה עד לאירוע. כמו כן, המעסיק שלל שיחה כלשהי עם טימור בעניין הביטוח והעיד שאין לו שום בעיה עם הביטוח. 23. כל האמור לעיל מביא למסקנה שיש לקבל את הגירסה המקורית שמסר התובע בזמן אמת, ולפיה נפל בעקבות עשיית מתח, ללא כל קשר לעבודה. הטענה לנפילה כתוצאה מלוח עץ שנפל, עלתה בשלב מאוחר, עשרה ימים לאחר הארוע. לגבי הטענה כי הסיבה למסירת המידע הכוזב בבית החולים היתה על מנת להגן על המעסיק, הובהר מעדות התובע כי המעסיק לא אמר לו דבר בענין זה אלא, אם בכלל, חבר לעבודה שלא הובא למתן עדות. המעסיק העיד שלא היתה לו כל בעיה עם הביטוח ואכן, עשרה ימים לאחר הארוע, לבקשת התובע, הוציא טופס בל 250. 24. סוף דבר, התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. נגריהנגרותתאונת עבודה