1. לפנינו תביעה לתשלום הפרשי פנסיה, הפרשי הפרשות סוציאליות, הפרשי פדיון ימי מחלה, השלמת 2.33% לפיצויי פיטורים, הפרשי מענק פרישה, הפרשי דמי הבראה והפרשי קידום שכר. 2. התובע, יליד 1947, עבד בנתבעת החל משנת 1971. הנתבעת הינה חברה שעיסוקה בתחום התקשורת ומוצריה. 3. הצדדים הגישו לבית הדין רשימת מוסכמות ופלוגתאות. על מנת לפרוש את התשתית העובדתית הרלבנטית, נביא את הפרק העוסק במוסכמות כלשונו: "מוסכמות: התובע הועסק בנתבעת החל מיום 5.10.71 עד לפיטוריו החל מיום 4.1.08. תפקידו האחרון של התובע היה מנהל קו מוצרי ה- WIRELINE. ביום 3.6.99 וביוזמת הנתבעת, חתם התובע על הסכם עבודה (נספח א' לכתב ההגנה). קיומו של הסכם העבודה נספח א' לכתב ההגנה. עובדי הנתבעת שפרשו ערב החתימה על ההסכם האישי של התובע היו זכאים לדמי הבראה והכללת חלקם היחסי בפנסיה. משכורתו האחרונה של התובע עמדה על 33,159 ₪. בין הצדדים התנהלו שיחות, לרבות פרוטוקולים ותכתובות דוא"ל, בעניין זכויותיו של התובע עקב פיטוריו. הפנסיה והסכומים שקיבל התובע עם פרישתו (בכפוף לפלוגתאות בעניין גובהם ובסיס החישוב והשנים לחישוב) הנם כדלקמן (נספח ט' לכתב התביעה): פנסיה מוקדמת עד גיל 65 בסך 13,808 ₪ ברוטו (על בסיס 15,866 ₪ ברוטו בצירוף שתי דרגות בסך 3,682 ₪ ותוספת יוקר בסך 159 ₪). בפנסיה המוקדמת נכללים דמי הבראה כרכיב נפרד בסך של 473 ₪. 8.3 מענק 1/3% 2 בסך 200,356 ₪. 8.4 מענק אי ניצול מחלה בסך 152,367 ₪." 4. הצדדים חלוקים, בין השאר, באשר לשאלות האם חלו על העסקת התובע כל ההסכמים הקיבוציים וההסדרים שחלו על הנתבעת ועובדיה, מהם התנאים אשר חלו על עובדי הנתבעת טרם חתימת ההסכם האישי עם התובע והאם הוסכם בין הצדדים כי התובע יקבל תנאים אלו, מהי המשכורת הקובעת לפנסיה ועד איזה גיל זכאי התובע לפנסיה תקציבית. 5. ביום 22.1.08, בסמוך לאחר פיטוריו של התובע. נשלח לתובע מכתב שכותרתו "פרוט תשלום גמר חשבון" מאת מר אלי חן- מנהל מדור השכר בנתבעת. במכתב זה מפורטים התשלומים שהועברו לתובע (נספח א' לתצהיר מר חן). ההליך 6. התובע העיד בעצמו. עוד העידו מטעמו: מר בצלאל לוין- עבד בנתבעת בין השנים 1982-1998, מתוכן שימש חמש שנים כמנכ"ל הנתבעת, מר יונה אליעד- עבד בנתבעת בין השנים 1998-2001 כסמנכ"ל משאבי אנוש ותפעול, ומר שמחה גוטגולד- עבד בנתבעת בין השנים 1981-2001, מתוכן שימש סמנכ"ל כ-9 שנים ובין השנים 1998-2000 שימש כמנהלו של התובע. מטעם הנתבעת העידו: מר יוסי בן הרוש- עבד בנתבעת משנת 1990. בשנים 2002 עד 2006 שימש כסמנכ"ל תפעול ומשנת 2006 עד 2009 שימש כמנכ"ל הנתבעת, מר אלי חן- מנהל מדור שכר בנתבעת רן לאור- סמנכ"ל כספים בנתבעת מנובמבר 2004 עד יולי 2009. תמצית טענות התובע: 7. במסגרת המו"מ לקראת מעבר להעסקה בחוזה אישי, הובטח לתובע כי יקבל את התנאים שהיו בנתבעת ערב חתימת ההסכם וכי יוטבו תנאי העסקתו בהסכם האישי. בנוסף, לטענתו, המשיכו לחול על העסקתו התנאים שנקבעו בהסכם העבודה הקיבוצי לעובדים במפעלי כור תעשיות בע"מ (1981), בו נקבע כי עובד הפורש לפנסיה יהיה זכאי למענק פרישה על ידי השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2 ו- 1/3 אחוז מן המשכורת הכוללת ולפי המשכורת האחרונה. לטענת התובע זכאי לקבל פנסיה מוקדמת על בסיס שכרו האחרון ערב פרישתו, כמו כן על הנתבעת להמשיך להעביר עבורו הפרשות סוציאליות וביטוח מנהלים. בנוסף, זכאי כי הנתבעת תשלם לו את הפנסיה בשיעורה הנכון עד גיל 67, תשלים את המענק בגין ימי המחלה, % 1/3 2 פיצויי פיטורים וכן תשלים את מענק הפרישה. לטענת התובע, הנתבעת ומנהליה ביצעו עוולת גרם הפרת חוזה ופעלו בחוסר תום לב. בסיכומיו מדגיש התובע כי נוכח התנהלותה של הנתבעת והפסקת תשלומי הפנסיה המוקדמת בגיל 65, נותר ללא מקור הכנסה החל מחודש דצמבר 2010, שכן עתיד לקבל פנסיה מקרן הפנסיה רק עם הגיעו לגיל 67. תמצית טענות הנתבעת: 8. לטענת הנתבעת, הפנסיה התקציבית המקובלת בחברה הייתה לפרק זמן של עד 10 שנים או עד מלאת לעובד 65 שנים, על פי המוקדם. לטענתה, בעת החתימה על ההסכם האישי, כוונת הצדדים הייתה לתת לתובע זכות עקרונית לפנסיה מוקדמת שתנאיה יהיו כאילו יצא לפנסיה מוקדמת ערב חתימת ההסכם ובשל כך, המשכורת הקובעת הייתה המשכורת שקיבל התובע ערב חתימת ההסכם בתוספת הדרגות שניתנו למהנדסים עליהם חלים ההסכמים הקיבוציים. עוד טענה כי בעקבות החתימה על ההסכם, הוטבו תנאי שכרו של התובע- שכרו הועלה וההפרשות לקרן פנסיה גדלו. החל ממועד העסקת התובע בהסכם אישי, לא חלו על היחסים בינו ובין הנתבעת הוראות הסכמים קיבוציים כלשהם. לטענתה, אין בסיס לטענת התובע לפיה זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, משהופרשו לביטוח מנהלים 8.33% בגין פיצויי פיטורים. הנתבעת טוענת כי על פי הנהוג בחברה, בשנת 1999 לא הופרשו דמי גמולים לקרן פנסיה בגין עובד שפרש לפנסיה ואשר מלאו לו 60 שנה בנתבעת והוא הועסק בה במשך 30 שנה. על פי תנאי הפנסיה המקובלים, כפי שהיו בחברה ערב חתימת ההסכם, שולמה הפנסיה המוקדמת לעובדים עד הגיעם לגיל 60 וזאת במידה ועבדו עד אותו מועד בחברה 30 שנה. לטענת הנתבעת החל מחודש 10/2006, עת צבר התובע את מלוא זכויותיו בקרן הפנסיה, הורה לנתבעת שלא להפריש עוד בגין חלק משכרו לקרן הפנסיה, כך שכל שכרו מאותו מועד ואילך בוטח בביטוח מנהלים. הנתבעת מוסיפה כי לא ניתן לאף אחד מעובדי הנתבעת שהועסקו בהסכמים אישיים, לפרוש לפנסיה מוקדמת בת 10 שנים על פי השכר שנקבע בהסכם האישי. נקודת המוצא בעת חתימת ההסכם האישי הייתה כי במידה ויפוטר התובע, יהיה זכאי לפנסיה מוקדמת על פי שכרו הקיבוצי האחרון. הנתבעת מציינת כי בעקבות העלאת גיל הפרישה בחוק גיל פרישה, נקבע כי ממשלת ישראל (ולא הנתבעת) תממן את העלות הנוספת הכרוכה בהפיכת הפורשים המוקדמים לפנסיונרים, כך שהם יהיו זכאים לקבל מקרן הפנסיה את הפנסיה שנצברה לזכותם אלמלא נחקק גיל פרישה. לסיום טוענת הנתבעת כי לא הפרה כל הסכם בינה ובין התובע וכפועל יוצא מכך, לא גרמו מנהליה לגרם הפרת חוזה. דיון והכרעה: 9. אין חולק כי בשנת 1999 פנתה הנתבעת לתובע ביוזמה לעבור לעבוד בחוזה אישי (מוסכמה מס' 3) וביום 3.6.99 חתם התובע על הסכם עבודה אישי. עוד אין חולק כי לאחר מעבר להעסקה בדרך של הסכם עבודה אישי, אין עוד התובע חוסה תחת ההגנה הקיבוצית שמוענקת מכוח ההסכמים הקיבוציים הקיימים בנתבעת (סעיף 44 לסיכומי התובע). 10. בסוף שנת 1998 ובמהלך שנת 1999 הוצע לחלק מהעובדים בנתבעת להיות מועסקים בהסכמים אישיים והתובע, כאמור, נמנה עם עובדים אלה. ההסכם האישי נחתם על רקע רצונה של הנתבעת לצמצם את מצבת העובדים על ידי מתן תנאי פרישה משופרים. 11. בשנת 2003, יזם מנכ"ל הנתבעת דאז- מר ראובן אביטל, פגישות עם התובע, במטרה לבחון אפשרות הוצאתו לפנסיה מוקדמת. לתובע הוצעו תנאי פרישה מופחתים מהתנאים שבהסכם האישי. משנוכח מר אביטל שהתובע אינו מסכים לפרוש בתנאים הגורעים באופן מהותי מזכויותיו, חזר בו מכוונת הפרישה והודיע לתובע כי ייערך להמשך עבודה בנתבעת עד לגיל 67 (סיכום פגישה מיום 23.9.03 והמכתב מיום 23.10.03, נספחים י"א וי"ב לתצהיר התובע). גם בשנת 2006 זומן התובע לפגישה בנושא פרישתו. הפעם עם מר יוסי בן הרוש- המנכ"ל באותה עת, ועם מר רן לאור- סמנכ"ל הכספים באותה עת. גם בפגישות אלה הוצעו לתובע סכומים נמוכים משמעותית מהמגיע לו בהתאם להסכם האישי . 12. לטענת התובע, מפאת גילו בעת החתימה על ההסכם האישי (גיל 54), עמד על כך שבמקרה של סיום עבודה יהיה זכאי לפנסיה מוקדמת עד למועד בו יוכל לקבל פנסיה מקרן הפנסיה, וכן כי בתנאי הפרישה שלו יכללו התנאים שהיו נהוגים בנתבעת ערב חתימת ההסכם האישי, ובין היתר: השלמת חוסר פנסיוני של 2.33%, מענק אי ניצול ימי מחלה, מענק פרישה, תוספות שכר, תשלום רטרואקטיבי של תוספות שכר, המשך הפרשות סוציאליות בתקופת הפנסיה המוקדמת ממלוא השכר כולל שעות נוספות גלובאליות ועוד. התובע מדגיש כי לא סוכם עימו שבתקופת הפנסיה המוקדמת יגזרו תנאיו בהתאם לשכרו כפי שהיה ערב חתימת ההסכם האישי, ובוודאי לא בהתאם לשכרו כפי שהיה כחצי שנה לפני חתימת ההסכם האישי, טרם מונה לראש אגף. 13. על מנת להכריע בסוגיות שבמחלוקת, יש לדון תחילה בשאלת שכרו הקובע של התובע ובפרק הזמן בגינו על הנתבעת לשלם לתובע את הפנסיה המוקדמת. מסוגיות אלו נגזרים מרביתם של רכיבי התביעה. השכר הקובע לחישוב זכויותיו של התובע: 14. כאמור, טוען התובע כי השכר על פיו יש לחשב את זכויותיו בתקופת הפרישה הינו השכר ערב הפרישה ואילו הנתבעת טוענת כי השכר הקובע הוא השכר ערב המעבר להסכם האישי. 15. בסעיף 11 ג. סייפא להסכם האישי שכותרתו "בביטוח מנהלים/ ביטוח פנסיוני/ תוכנית משולבת", נכתב: "במקרה בו יפוטר העובד על ידי החברה יצא העובד לפנסיה מוקדמת בהתאם לתנאים המקובלים בחברה ערב חתימת חוזה זה". 16. התובע מדגיש כי בסעיף הנ"ל נקבע במפורש כי במקרה בו יפוטר יהיה זכאי לפנסיה מוקדמת בהתאם "לתנאים" שהיו בנתבעת ערב חתימת החוזה, וודאי שלא נכתב, כטענת הנתבעת, כי שכרו הקובע יהיה השכר אותו קיבל ערב החתימה על ההסכם. התובע מנמק כי הפרשנות בה נוקטת הנתבעת ולפיה יסכים התובע לתניה כה מקפחת, יוותר על מעמדו ותנאיו ולמעשה ישוב אחורה בזמן כעשור, איננה מתיישבת עם ההיגיון ואינה עולה בקנה אחד עם תורת המשפט ויחסי העבודה. התובע מוסיף כי משהנתבעת ניסחה את ההסכם, ממילא חל גם הכלל לפיו יש לפרש את ההסכם לרעת המנסח. 17. באשר למחלוקת בדבר פרשנות הסיפא לסעיף, מושכלות יסוד הן כי יש לתת בראש ובראשונה עדיפות ללשון החוזה. יפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי: "יש ליתן ללשון החוזה משמעות נכבדה וראשונה במעלה בבואנו לעמוד על אומד דעתם של הצדדים" (ע"ע 356/07 י.ב.מ ישראל נ' פלוק, מיום 14.1.10). וכן תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 שהתקבל ביום 17.1.11 במסגרתו נקבע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו " (סעיף 25(א)). לאחרונה ניתן פסק דין מאת בית המשפט העליון (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 26.2.12) (להלן "הלכת סהר") המתייחס לתיקון מספר 2 הנ"ל ובו נפסק ברוב דעות (דעותיהם של המשנה לנשיאה ריבלין והשופט ס' ג'ובראן, אל מול דעתו של השופט הנדל), כי תיקון מספר 2 לחוק החוזים, לא הביא לשינוי אמיתי במצב המשפטי הנוהג לגבי פרשנות חוזים. נקבע כי לאחר המעבר בפסק דין אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט (2) 265), ובפסק הדין בעניין מגדלי הירקות (דנ"א 2045/05 מגדלי הירקות- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא (2) 1, 37), לשיטה פרשנית חד-שלבית לפיה יש ללמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו על מנת לאתר את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, עדיין נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בתהליך הפרשנות. בעניין זה, אף הודגשו שני כללים פרשניים: האחד - כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו; והשני - כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב - היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי. בעניין סהר אומצה השיטה הפרשנית שהונהגה בעניין אפרופים, תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות. 18. הנתבעת טוענת כי יש לפרש את המילים בסעיף 11ג "בהתאם לתנאים המקובלים בחברה ערב חתימת הסכם זה" באופן הבא: לטענתה, ערב חתימת ההסכם היה מקובל בנתבעת כי פרישה לפנסיה מוקדמת על חשבון הנתבעת נעשית אך ורק לעובדים שחלים עליהם ההסכמים הקיבוציים ומכאן לטענת הנתבעת יש לחשב את הפנסיה המוקדמת לתובע על בסיס השכר הקבוע בהסכם הקיבוצי. 19. איננו מקבלים פרשנות זו של הנתבעת. סעיף 11 ג להסכם האישי, תכליתו העיקרית לטעמנו הינה להדגיש כי על אף שאכן היה מקובל בנתבעת כי פרישה לפנסיה מוקדמת תוענק רק לעובדים שחלים עליהם ההסכמים הקיבוציים, הרי שגם לתובע, חרף העובדה שעבר להיות מועסק בהסכם אישי, תוענק האפשרות ליציאה לפנסיה מוקדמת על חשבון הנתבעת. הדברים אף מתחדדים על רקע הסבריו של התובע באשר לנסיבות שהביאו אותו להתעקש על הכללת סעיף זה בהסכם האישי- החשש כי מפאת גילו המתקדם לא יוכל להשתלב בשוק העבודה ולא יקבל פנסיה מוקדמת במקרה שיפוטר . מכאן כי המסקנה שאליה הגיעה הנתבעת ולפיה יש לחשב את הפנסיה המוקדמת על בסיס השכר בהסכם הקיבוצי, איננה עולה כלל מלשון ההסכם האישי. 20. מצאנו כי לשון ההסכם ברורה וממנה עולה כי במקרה שהתובע יפוטר, יהיה זכאי לצאת לפנסיה מוקדמת בהתאם לתנאים שהיו נהוגים בנתבעת ערב חתימת ההסכם. ברי כי בשימוש במילה "תנאים", הכוונה לפדיון ימי מחלה, מענק פרישה, תוספות שכר וכל תנאי נוסף שהיה נהוג בנתבעת ערב חתימת ההסכם. לא עולה בשום אופן מלשון הסעיף כי במקרה בו יפוטר התובע, משכורתו "תוקפא" וזכויותיו יגזרו ממשכורתו ערב החתימה על ההסכם. אין הגיון בטענה לפיה, לאחר שנים בהם התקדם התובע בסולם השכר, ימצא עצמו עם פרישתו, מקבל את זכויותיו על בסיס שכר שהינו כמחצית משכרו האחרון. יתרה מכך, גם לו הייתה מתקבלת הטענה כי יש הגיון כלכלי בהעמדת תשלומי הפנסיה המוקדמת על השכר האחרון כפי שהיה ערב חתימת ההסכם האישי, הרי שתוצאה אליה היינו מגיעים הייתה גורמת לתובע לעיוות גדול, שכן היה מקבל את זכויותיו על בסיס שכר נמוך בהרבה מהשכר אליו הגיע לאחר טיפוס בסולם השכר והדרגות לאורך השנים. 21. במהלך הדיון נדונה השאלה האם קיימים בנתבעת עובדים נוספים אשר בהסכם האישי שנחתם עימם נכלל סעיף המתייחס לפנסיה מוקדמת במקרה של פיטורים. מעדותו של מר בן הרוש עלה כי הנתבעת לא נהגה לכלול סעיף המעניק אפשרות לפנסיה מוקדמת בחוזי העסקה אישיים שנחתמו עם עובדיה. לעניין זה העיד מר גוטגולד בחקירתו כי ההסכם שנחתם עם התובע ובו הסעיף המתייחס לפנסיה המוקדמת במקרה של פיטורים, היה יחידי בנתבעת ולא היה הסכם נוסף בו נכלל סעיף דומה (עמ' 7, ש' 33-34). מר לאור העיד כי אין עובד בהסכם אישי שיצא לפנסיה מוקדמת (עמ' 25, ש' 32). לעומתם העיד מר אליעד כי הוא מניח שהיו עוד עובדים שהובטחה להם פנסיה מוקדמת במסגרת ההסכם האישי, וכי הוא לא חושב "שאריאלי היה בן יחיד". (עמ' 4 ש' 46-47 ועמ' 5 ש' 1-7). כך או כך, לא הובאו בפנינו ראיות המעידות על כך שהיו עובדים נוספים בנתבעת שנכלל סעיף המאפשר להם לצאת לפנסיה מוקדמת בהסכם האישי שנחתם עימם. אלא שאין בכך שהתובע לא הצביע על עובד נוסף שבהסכם עימו נכלל סעיף דומה, על מנת לשלול את הפרשנות שמעלה התובע לסעיף 11ג להסכם, פרשנות אשר לטעמנו הגיונית ועולה במפורש מלשון הסעיף. 22. יתרה מכך, במידה והצדדים כיוונו בעת החתימה על החוזה לפרשנות אותה מציעה הנתבעת, נראה היה סביר יותר לבטא זאת במפורש בחוזה, כלומר לכתוב באופן ברור כי העובד יצא לפנסיה מוקדמת כאשר התשלום יהיה בהתאם להשתכרותו ערב חתימת ההסכם האישי. ולא כפי שנכתב: "בהתאם לתנאים המקובלים בחברה ערב חתימת הסכם זה". נציין בקצרה, כי גם הפרשנות אליה מכוונת הנתבעת אינה מתיישבת עם התנהלותה, שכן הפנסיה של התובע חושבה על בסיס משכורתו כשישה חודשים טרם חתם על ההסכם האישי ועוד לפני שמונה לראש ענף. 23. התיקון לסעיף 25(א) לחוק החוזים, מבטא את העמדה הנורמטיבית בה בחר המחוקק, עמדה הנותנת משקל מכריע ללשון החוזה, אך אינה שוללת פניה לנסיבות החיצוניות לצורך פרשנותו מקום בו הלשון החוזית אינה ברורה (ראו: כב' השופט דנציגר בעא 11039/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, מיום 6.7.11). בהקשר זה נציין כי בהלכת סהר נקבע שיש להעניק ללשון החוזה משקל משמעותי - אך לא משקל מכריע. כפי שציינו לעיל נקבע כי יש לבצע בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו. לפיכך, על אף שמצאנו כי לשון ההסכם ברורה דיה, בבואנו לפרש את ההסכם ננסה להתחקות אחר הנסיבות החיצוניות וכוונת הצדדים במסגרת המו"מ לקראת חתימת ההסכם האישי. 24. הנתבעת טוענת כי בעת חתימת ההסכם, כוונת הצדדים ותכלית ההסכם הייתה ליתן לתובע זכות עקרונית לפנסיה מוקדמת שתנאיה יהיו כאילו יצא לפנסיה מוקדמת ערב חתימת ההסכם והמשכורת הקובעת ממנה תיגזר הפנסיה המוקדמת תהיה המשכורת שקיבל התובע ערב חתימת ההסכם. לטענתה, מסקנה זו מתיישבת עם ההגיון העסקי והכלכלי שכן הנתבעת רצתה להעניק לתובע זכות יתר, אולם לתחום אותה לתנאים שהיו בנתבעת בשנת 1999. עוד טענה כי נושא הפנסיה המוקדמת היא זכות חוזית עודפת שאינה מעוגנת בחוקי המגן הקוגנטיים ולנתבעת לא הייתה כל חובה להעניק לתובע פנסיה מוקדמת. לטענתה אין באי מתן פנסיה מוקדמת בכלל, וקל וחומר במתן פנסיה מוקדמת לפי שכר הנמוך מהשכר האחרון, משום פגיעה בזכויות קוגנטיות המוקנות לתובע. הנתבעת הזמינה חוות דעת משפטית לחיזוק עמדתה הפרשנית. 25. כאמור, שוכנענו כי במסגרת המו"מ שנערך בשנת 1999 לקראת החתימה על החוזה האישי, התובע התנה את המעבר להעסקה תחת החוזה האישי, בקבלת פנסיה מוקדמת במקרה של פיטורים (עמ' 7, ש' 10-11). התובע, כאמור, הסביר כי עמד על תנאי זה מפאת גילו המתקדם וחששו כי תיפגע אפשרותו לפנסיה במקרה שיפוטר. 26. לא הובאו עדים מטעם הנתבעת מהתקופה הרלבנטית לחתימת ההסכם האישי עם התובע, מהם ניתן ללמוד מה הייתה כוונת הצדדים במועד חתימת ההסכם. מנגד, העדים שהובאו מטעם התובע היו אלו אשר ניהלו עימו את המו"מ לקראת החתימה על ההסכם האישי. מר גוטגולד הצהיר כי לא סוכם עם התובע שבמקרה של יציאה לפנסיה מוקדמת תהיה משכורתו הקובעת, המשכורת שקיבל טרם חתימת החוזה. בחקירתו העיד כי במסגרת המו"מ לקראת החתימה על ההסכם האישי, כלל לא עלה עניין העמדת שיעור הפנסיה המוקדמת על השכר ערב המעבר להסכם האישי ולמעשה לא עלתה השאלה כיצד תיקבע הפנסיה המוקדמת במקרה שיפוטר (עמ' 7, ש' 43-47). מר אליעד הצהיר כי לא זכור לו שדיבר עם התובע על הקפאת משכורתו ערב החתימה על ההסכם האישי לצורך חישוב הפנסיה. כאשר נשאל מר בן הרוש בחקירתו לעניין כוונת הצדדים בעת החתימה על ההסכם האישי והעמדה המובאת בחוות הדעת לפיה הכוונה הייתה ליתן לתובע זכות עקרונית לפנסיה מוקדמת שתנאיה יהיו כאילו יצא לפנסיה ערב חתימת ההסכם האישי, השיב כדלקמן: "זה לקוח מכמה סיבות. אחת, ההבנה שלנו את מה שכתוב שם. שנית הבדיקות והשיחות שעשינו עם מנהלים בכירים קודמים שהיו אמונים על ההסכמים האלו, שלישית ההגיון הכלכלי שבמתן רשת ביטחון פנסיוני עם תקרה בלתי מוגבלת במעבר של עובד מהסכם קיבוצי להסכם אישי. כיוון שלא היה מקובל בהסכם אישי לתת רשת ביטחון פנסיוני." (עמ' 14, ש' 30-38). עוד העיד: "...רוח הדברים שנחתמו על הסכמים מסוג זה זה שרשת הבטחון הפנסיונית שנתנת לעובדים בכירים שעברו להסכם אישי היתה מבוססת על השכר ערב ההסכם." (עמ' 13, ש' 20-23). בנוסף הודה כי חוות הדעת התקבלה בעקבות פניה של הנתבעת (עמ' 14, ש/ 20-21). 27. בהקשר זה נציין עוד כי לא הוכח ואף לא נטען כי קיימים בנתבעת עובדים אשר במועד פרישתם חושבו זכויותיהם שלא על פי שכרם האחרון. מר בן הרוש העיד כי לא ידוע לו על עובד שעבר לעבוד בהסכם אישי והפנסיה שלו חושבה לפי שכרו בהסכם הקיבוצי (עמ' 13, ש' 24-27). עוד העיד מר בן הרוש כי לא ידוע לו על מקרה בו חושבו זכויותיו של עובד שפרש, לפי השכר ההיסטורי שקיבל, בטרם העלאות השכר ועדכוני השכר (עמ' 13, ש' 1-3), וכן כי אינו מכיר עובד נתבעת שפרש לפנסיה מוקדמת שלא על פי משכורתו האחרונה (עמ' 14, ש' 44-46). מר לאור העיד בעניין זה כדלקמן: "ש. שאלתי אם חישבתם למי שהועסק בחוזים האישיים את המענקים, פיצויי פיטורים וכל התשלומים לפני הפרישה לפי השכר ערב חתימת ההסכם האישי? ת. ברור שלא. הם קיבלו בדיוק מה שמופיע להם בהסכם האישי" (עמ' 26, ש' 2-4). בהמשך הדגיש מר לאור כי לטעמו קיים הבדל בין פיצויי פיטורים לבין פנסיה מוקדמת (עמ' 26, ש' 6). מר לאור הודה כי גם השלמת 2.33% שולמה על בסיס השכר האחרון. לגבי פדיון מחלה העיד כי סביר להניח ששולמו על בסיס השכר האחרון (עמ' 26, ש' 13-22). 28. מכאן כי גם לאחר בחינת נסיבות כריתתו של ההסכם האישי, שוכנענו כי הנסיבות שאפפו את כריתת ההסכם, אינן תומכות בפרשנות אותה מבקשות הנתבעת לייחס לסעיף. לאחר שנדרשנו לכוונת הצדדים, לא מצאנו אחיזה של ממש בטענת הנתבעת לפיה סוכם כי זכויותיו של התובע יגזרו ממשכורתו טרם החתימה על ההסכם האישי- כעשור לפני שפרש. הנתבעת לא הצביעה על אף עובד שזכויותיו בעת פרישתו לפנסיה, חושבו שלא על פי שכרו האחרון. כמו כן לא הוצגה בפנינו תשתית משפטית התומכת בפרשנות הנתבעת לפיה יש לחשב את הפנסיה המוקדמת של התובע על בסיס השכר שקיבל כשישה חודשים לפני לחתם על ההסכם האישי ואף עוד בטרם קודם להיות מנהל אגף בנתבעת וקיבל שעות נוספות גלובאליות. גמול שעות נוספות גלובאליות: 29. הנתבעת קשרה בין מעברו של התובע להעסקה תחת הסכם אישי לבין הגמול שקיבל עבור שעות נוספות גלובאליות. לטענתה גמול השעות הנוספות הגלובאליות הוענק לתובע כהטבה על כך שעבר לעבוד תחת חוזה אישי. 30. מתלושי שכרו של התובע אשר צורפו כנספח ו' לתצהירו עולה כי התובע קיבל גמול שעות נוספות גלובאליות מהן בוצעו הפרשות סוציאליות, עוד בטרם נחתם עימו החוזה האישי, עת עבד תחת ההסכם הקיבוצי. 31. כאשר נשאל מר גוטגולד בחקירתו האם במשכורתו של עובד שעבד תחת הסכם קיבוצי לא נכללו שעות נוספות גלובאליות, השיב כי ראשי אגפים קיבלו שעות נוספות גלובאליות גם כשהמשיכו לעבוד בהסכם קיבוצי. מר גוטגולד הוסיף כי הוא עצמו עבד כך בין השנים 1984 עד 1998 (עמ' 6 ש' 46, עמ' 7 ש' 1-6). 32. מהעדויות עולה כי גמול השעות הנוספות הגלובאליות שולם לתובע בעקבות מינויו לראש אגף ולא בעקבות מעברו להסכם האישי. לא הוכח כי גמול השעות הנוספות ניתן כהטבה לתובע עקב מעברו לעבוד תחת הסכם עבודה אישי (עדותו של מר חן בעמ' 16 לפרוטוקול וכן עדותו של מר לאור בעמודים 23-24). בהסכם האישי לא נכתב כי גמול השעות הנוספות הגלובאליות לא ייכלל בתחשיב גמלתו של התובע. ההיפך הוא הנכון, על פי ההסכם, יבוצעו הפרשות לתנאים סוציאליים, כולל הפרשות לפנסיה, ממלוא השתכרותו של התובע, ובכלל זה רכיב השעות הנוספות הגלובאליות. 33. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי לפנסיה מוקדמת בהתאם לשכרו ערב פרישתו, היינו, 33,159 ₪. 34. משקבענו כי התובע זכאי לפנסיה מוקדמת בהתאם לשכרו האחרון ערב הפרישה וכי שכרו ערב הפרישה עמד על 33,159 ₪ וכן בהעדר תחשיבים נגדיים מטעם הנתבעת, אנו קובעים כי 70% מסך זה הינו 23,211 ₪ ולפיכך ההפרש לו זכאי התובע בגין הפנסיה המוקדמת עומד על סך 9,403 ₪ לחודש (13,808- 23,211). סכום זה יש להכפיל ב-35 חודשים, עד הגיעו של התובע לגיל 65. 35. נוכח חילוקי הדעות באשר לאופן חישוב הפנסיה המוקדמת, אשר היה בהם ממש, יופחתו פיצויי ההלנה לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד,החל ממועד כל תשלום גמלה וגמלה מאז הפרישה המוקדמת בהתאמה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. פרק הזמן בגינו על הנתבעת לשלם לתובע את הפנסיה המוקדמת: 36. בעוד שהתובע טוען כי מועד זכאותו לפנסיה מוקדמת הינו עד לגיל 67, שאם לא כן יוותר מחוסר הכנסה מחודש דצמבר 2010 למשך שנתיים, טוענת הנתבעת כי זכאותו של התובע לפנסיה המוקדמת הינה עד לגיל 65 בלבד. 37. ההסדר הנוהג בנתבעת במועד החתימה על ההסכם האישי היה זכאות לפנסיה מוקדמת בת 10 שנים או עד גיל הפרישה, לפני המוקדם מבין השניים. 38. המחלוקת הנטושה בין הצדדים נובעת מכך שבמועד החתימה על ההסכם האישי, גיל הפרישה החוקי היה 65 ואילו במועד בו פרש התובע גיל הפרישה הועלה ל- 67. 39. התובע פרש בחודש ינואר 2008 והוא בן 62. 40. לטענת התובע, הוא זכאי לתשלומי הפנסיה המוקדמת עד גיל 67 הן מכוח הוראות הדין והן מכוח ההסכם האישי, התנהגות הנתבעת והמצגים שיצרה כלפיו. התובע מדגיש כי לא נאמר בחוזה שזכאותו לפנסיה מוקדמת תהיה עד גיל 65 בלבד. ואולם לטענתו, על פי הפסיקה, אף אם היה נכתב במפורש בחוזה כי זכאותו לפנסיה מוקדמת הינה עד גיל 65, הרי שהיה על הנתבעת לפרש ניסוח זה כך שזכאותו לפנסיה מוקדמת הינה עד גיל 67. [עס"ק 54/09 ידיעות אחרונות בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2009; בג"צ 8365/09 ידיעות אחרונות בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה, 2009; וכן עב 6168/06 אברון יורם ואח' - אל על נתיבי אוויר בישראל בע"מ, 2010). בנוסף מפנה התובע, לתמיכה בעמדתו, לפסק הדין בעניין טלרד (ס"ק 157/07 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - טלרד נטוורקס בע"מ, 2010); בו נקבע כי על הנתבעת להפריש ולנכות מהפנסיה המוקדמת מושא ההסכם את דמי הגמולים כנדרש לפי תקנון הקרן, החל מיום שהפסיקה לעשות כן ועד תום מיצוי 10 שנות פנסיה מוקדמת של כל עובד או עד מועד קבלת פנסיה מהקרן לפי תקנונה, לפי המוקדם. עוד טוען התובע כי הנתבעת יצרה בפניו מצגים לפיהם תמשיך לשלם לו פנסיה מוקדמת עד גיל 67. לטענתו, בפגישה שנערכה בינו ובין מר אביטל בשנת 2003, הובהר לו כי עליו להיערך להמשך עבודה עד גיל 67 (נספח י"ב לתצהיר התובע). כמו כן בשיחות שקיים עם מר לאור ועם מר בן הרוש, דובר מפורשות על זכאותו לתשלומי פנסיה מוקדמת עד לגיל 67. 41. לטענת הנתבעת, ערב חתימת ההסכם האישי שולמה הפנסיה המוקדמת לעובדי הנתבעת עד גיל 65 בלבד. לפיכך לטענתה, אין בהסכם האישי כל התחייבות מצידה כי תמשיך לשלם לתובע פנסיה מוקדמת מעבר לגיל 65. הנתבעת טוענת כי תביעת התובע להאריך את תקופת הפנסיה המוקדמת בשנתיים הינה תביעה לשינוי תנאי החוזה או ל"התאמתם" לאור חוק גיל פרישה ומשכך בחינתה מחייבת זהירות רבה מחמת פגיעה אפשרית בחופש החוזים. הנתבעת התייחסה לפסק הדין של בית הדין הארצי ולבג"צ בעניין ידיעות אחרונות אליהם הפנה התובע, והדגישה כי בפסק הדין של בית הדין הארצי לא נקבעה כל הלכה ואין לו השלכות רוחב, שכן בבג"צ בעניין ידיעות אחרונות נקבע כי בכל מקרה ומקרה יש לפרש את ההסכם הספציפי הנתון במחלוקת על פי אומד דעתם של הצדדים להסכם. הנתבעת הפנתה לפסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 8652/07, 8838/07 אביב אהרון נ' אגד אגודה שיתופית בע"מ, בו נקבע כי אין לקבל את העמדה לפיה בציון גיל 60 בהסכם התכוונו הצדדים לגיל הפרישה כפי שיהיה מעת לעת ולא לגיל 60 עצמו. עוד הפנתה הנתבעת לדעתו של כב' השופט צור בעניין ידיעות אחרונות. לטענת הנתבעת, פסק הדין בעניין טלרד, אליו הפנה התובע, אינו רלבנטי כלל לענייננו. באשר למצג לו טען התובע, נטען כי נספח י"ב אליו מפנה התובע ועליו מסתמך, מתייחס לאופק עבודה פוטנציאלי ולא לתקופת הפנסיה המוקדמת. באשר לתמלולי השיחות בין התובע למר לאור ומר בן הרוש, טענה הנתבעת כי שיחות אלו הוסברו על ידי מר לאור בחקירתו כך שהכוונה בהן הייתה כי יחולקו תשלומי הפנסיה המוקדמת המגיעים לתובע עד גיל 65, ויפרסו ליותר שנים- עד לגיל 67 וזאת על מנת שלא יהיה לתובע "חלון" של שנתיים בו אינו מקבל הכנסה כלשהי (עמ' 30, ש' 7-12). הנתבעת מסכמת כי לא הוצג בפני התובע כל מצג כאילו בכוונת הנתבעת לשלם לו פנסיה מוקדמת עד גיל 67. 42. אנו סבורים כי פרק הזמן בגינו על הנתבעת להעביר לתובע תשלומי פנסיה מוקדמת הינו עד גיל 67. מקובלים עלינו טעמיו של התובע לעניין זה. אין חולק כי במועד החתימה על ההסכם האישי, ההסדר הנוהג בנתבעת היה הענקת פנסיה מוקדמת בת 10 שנים, או עד הגיל בו העובד יוכל לקבל פנסיה מקרן הפנסיה, לפי המוקדמת מבין השניים. כמו כן אין חולק כי באותו מועד גיל הפרישה היה 65. איננו מקבלים את טיעונה של הנתבעת לפיו מאחר שערב חתימת ההסכם האישי שולמה הפנסיה המוקדמת לעובדי הנתבעת עד גיל 65, חובתה להעביר לתובע תשלומי פנסיה מוקדמת על הגיעו לגיל זה. בהסכם האישי שנערך עם התובע, לא נכתב עד לאיזה גיל ישולמו לתובע תשלומי הפנסיה המוקדמת. כל שנכתב הוא כי התשלומים יועברו לתובע בהתאם לתנאים המקובלים בחברה ערב חתימת ההסכם. כאמור, ערב חתימת ההסכם היה נהוג בנתבעת כי עובד שפורש לפנסיה מוקדמת יקבל את תשלומי הפנסיה עד לגיל הפרישה אך לא יותר מ-120 חודשים (10 שנים), לפי המוקדם מבין השניים. הנתבעת נאחזת בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין אגד לפיו אין לפרש הסכם כך שישית על מעסיק חוזה לשלם סכומים נוספים מכוח שינויים שנעשו בעקבות שינויי חקיקה. עוד מפנה הנתבעת לדעתו של כב' השופט צור בעניין ידיעות ארונות. אין בידינו לקבל טיעוניה של הנתבעת והאסמכתאות אליהן מפנה. ראשית, ההלכה בעניין אגד, לעניין שינויי החקיקה לרבות שינוי חוק גיל פרישה, שונתה בפסק הדין בעניין ידיעות אחרונות בו נקבע במפורש כי יש הפרשנות שיש להעניק למילים "עד גיל 65", הינה עד גיל הפרישה החוקי. מקל וחומר כי במקרה דנן בו לא נכתב במפורש בהסכם האישי כי תשלומי הפנסיה המוקדמת יועברו "עד גיל 65", יש לפרש את האמור בהסכם כך שהתשלומים יועברו לתובע עד הגיעו לגיל הפרישה החוקי במועד בו יפרוש. שנית, עמדתו של כב' השופט צור בעניין ידיעות אחרונות, הינה בדעת מיעוט. יתרה מכך, עולה במפורש מנספח י"ב לתצהיר התובע, אשר נכתב בשנת 2003 על ידי מר אביטל- מנכ"ל הנתבעת באותה עת, כי על התובע להניח שיצטרך לעבוד עד גיל 67. בכך ניתן למצוא חיזוק לכוונת הצדדים הן באשר לאופק העבודה הפוטנציאלי והן באשר לתקופת הפנסיה המוקדמת. בנוסף, אנו סבורים כי אכן, כפי שטוען התובע, מתמלולי השיחות בינו ובין מר לאור ומר הרוש עולה כי דובר על 59 חודשי פנסיה מוקדמת, היינו, עד הגיעו לגיל 67. בשיחה עם התובע התבטא מר לאור כך: "בעצם אם עשיתי את החישוב נכון יישארו לך אחרי חודשי ההודעה המוקדמת באזור של 56 חודשי פנסיה, בין 56-59 לא יודע בדיוק... אם זה נובמבר זה יהיה 59..." (נספח י"ח לתצהיר התובע). מכאן כי אף הנתבעת יצאה מתוך נקודת הנחה, במועד בו פרש התובע, כי זכאי הוא לתשלומי הפנסיה המוקדמת עד הגיעו לגיל 67. בשולי הדברים נציין כי לטענת התובע, חוות הדעת המשפטית התייחסה לשאלת גובה השכר לצורך תשלום הפנסיה המוקדמת בלבד. לטענתו, יתר הנושאים לרבות הגיל שעד להגיעו תשולם הפנסיה המוקדמת, כלל לא היו שנויים במחלוקת, ומשכך לא נדונו בחוות הדעת. התובע טען כי לאחר שהנתבעת הבינה כי אין בדעתו להיכנע לתחשיביה, החליטה לפגוע בו גם ברכיבים שכלל לא היו שנויים במחלוקת, ובין השאר ברכיב זה. חשש זה אושש במידה מסויימת בעדותו של מר לאור, עד הנתבעת שאישר בחקירתו כי השאלה היחידה שהייתה שנויה במחלוקת ונדונה בחוות הדעת הינה פרשנות סעיף 11ג. להסכם (עמ' 25, ש' 16-17). 43. לאור האמור לעיל, זכאי התובע לתשלומי פנסיה בסך של 23,211 ₪ לכל חודש, במכפלת 24 החודשים שבין גיל 65 לגיל 67, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהמועד של כל תשלום גמלה וגמלה בהתאמה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. לא ראינו מעבר לכך לחייב בפיצויי הלנה, בשים לב למחלוקות בדבר תקופת תשלום הפנסיה המוקדמת. הפרשי דמי גמולים בתקופת הפנסיה המוקדמת: 44. לטענת התובע, כחלק מתנאי הפרישה לפנסיה מוקדמת, היו זכאים הפורשים להמשך ביצוע הפרשות סוציאליות לקרן פנסיה/ ביטוח מנהלים על מלוא השכר עד מועד קבלת פנסיית הזקנה מקרן הפנסיה. 45. לטענת הנתבעת, התובע צבר את מלוא זכויותיו בקרן הפנסיה והורה לנתבעת החל מחודש אוקטובר 2006 שלא להפריש עוד משכרו לקרן הפנסיה. עוד טענה הנתבעת כי על פי תנאי הפוליסה המקובלים בקרן הפנסיה נתיב, שולמה הפנסיה המוקדמת לעובדים עד הגיעם לגיל 60 במידה ובאותו מועד עבדו בנתבעת 30 שנה (להלן "מסלול פנסיה 30-60"). מאותו מועד ואילך לא הופרשו בגינו של העובד דמי גמולים כלשהם לקרן הפנסיה. 46. נציין בהקשר זה כי אין חולק כי התובע לא היה במסלול פנסיה 30-60. 47. התובע העיד לעניין רכיב זה כדלקמן: "ש. נכון שבשנת 06' צברת את מלוא הזכויות בקרן הפנסיה? ת. בשנת 06' צברתי 35 שנות ותק בנתיב. ש. זו הפנסיה המקסימלית? ת. אכן. ש. נכון שאז בקשת מטלרד שכל ההפרשות משכרך היא תעביר לביטוח מנהלים? ת. אכן ביקשתי ב-06 להעביר את כל ההפרשות לפי המלצת טלרד וחתמתי על טופס לבצע את המעבר. אם טלרד לא היה ממליץ הייתי נשאר בנתיב. מר חן העיד לעניין זה כי קיבל מהתובע אימייל להפסיק להפריש כספים לנתיב ולהפריש רק לביטוח מנהלים (עמ' 16 ש' 44-45). התובע הוסיף כי גב' מרים גולדבלט, חשבת השכר, אישרה כי בתקופה בה חתם התובע על ההסכם האישי, קיבלו הפורשים הפרשות לגמולים בתקופת הפנסיה המוקדמת. התובע העלה דברים אלו על הכתב (נספח ט' לתצהירו). 48. בנוסף הפנה התובע לעניינו של מר יוסי לברן אשר שימש ראש אגף ופרש באמצע שנת 1999, תוך שהנתבעת המשיכה להפריש עבורו לגמולים גם לאחר פרישתו לפנסיה מוקדמת. בשונה מהתובע, מר לברן היה במסלול פנסיה 30-60 והנתבעת המשיכה ושילמה לו פנסיה מוקדמת כולל הפרשות לגמולים, גם לאחר שצבר את מלוא 35 שנות הוותק בנתיב. מר לברן החל לקבל פנסיית זקנה מנתיב, תוך שהנתבעת ממשיכה להפריש עבורו לגמולים לקרן אחרת מרכיב שעות נוספות גלובאליות עד הגיעו לגיל הפרישה החוקי. התובע צרף לתצהירו תמליל הקלטה המתעד את השיחה שלו עם מר לברן (נספח כ'). התובע מדגיש כי בשונה ממר לברן, הוא איננו נמצא במסלול פנסיה 30-60 והוא צפוי לקבל פנסיית זקנה מנתיב רק בגיל 67 (ולא כבר בגיל 60). 49. לטענתו, החל משנת 2006, עת צבר 35 שנות ותק בנתיב, מבוטח בביטוח מנהלים ולשם הנתבעת ביצעה את ההפרשות במלואן. התובע מציין כי צבירת 35 שנות הוותק בנתיב לא מנעה מהנתבעת להמשיך ולהפריש עבורו הפרשות לגמולים על כל שכרו לביטוח מנהלים, כל עוד עבד. כעת תובע כי הנתבעת תמשיך להפריש עבורו לביטוח מנהלים, בתקופת הפנסיה המוקדמת, עד הגיעו לגיל 67. 50. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את ניסיונו של התובע להשוות את עניינו למר לברן מהטעם שעדותו של התובע בעניין לברן הינה עדות שמיעה. בית הדין התיר לתובע להזמין לעדות את מר לברן, אך התובע לא עשה כן. משכך, מנוע התובע מלהסתמך על דברים שלא עמדו במבחן החקירה הנגדית. בהקשר זה העיד מר לאור כי התשלומים שהועברו למר לברן מקורם בטעות (עמ' 22, ש' 25-32). 51. כשנשאל מר בן הרוש לגבי המשך הפרשות שביצעה הנתבעת לקופות עבור עובדים שפרשו לפנסיה מוקדמת, השיב כי להערכתו, הנתבעת המשיכה להפריש בתקופת הפנסיה המוקדמת (עמ' 15, ש' 30-31). לעומתו העיד מר לאור בתצהירו כי על פי התנאים שהיו מקובלים בנתבעת לעניין פנסיה מוקדמת בשנת 1999, עובד שמלאו לו 60 שנה, הועסק בנתבעת 30 שנה לפחות ופרש לפנסיה מקרן הפנסיה "נתיב", לא הופרשו בגינו דמי גמולים לפנסיה (סעיפים 19-20). 52. שוכנענו כי על אף שצבר התובע 35 שנות וותק בנתיב, המשיכה הנתבעת להפריש עבורו הפרשות לגמולים לביטוח מנהלים, כל עוד עבד. עובדה זו ממוטטת את טענת הנתבעת כי אין להפריש לתובע לגמולים לאחר שצבר 35 שנות ותק בנתיב. בנוסף, על אף שמר לברן לא העיד בפנינו, עולה מתמליל הקלטת השיחה שנערכה עימו כי הנתבעת המשיכה והפרישה עבורו לגמולים גם בתקופת הפנסיה המוקדמת ולאחר שצבר את מלוא זכויותיו בקרן הפנסיה. 53. הנתבעת הגישה בקשה להוצאת התמלילים וההקלטות מתצהירו של התובע. ביום 11.3.10 ניתנה החלטה לפיה אין מקום להוצאת התמלילים וההקלטות ומשקלן יהפוך לפלוגתא בתיק העיקרי. מצאנו כי ניתן להסתמך על ההקלטות שהוקלטו על ידי התובע ותומללו בסיוע אשתו. 54. עמדת התובע מקבלת חיזוק גם מפסק הדין בעניין טלרד בו נקבע באשר להסכם קיבוצי שנחתם בין הנתבעת לבין ארגון העובדים היציג בה ביום 14.6.00, ואשר נועד להסדיר את תנאי הפרישה המוקדמת של כ- 200 מעובדי הנתבעת, כי מכוח הסכם קיבוצי על הנתבעת להפריש ולנכות מהפנסיה המוקדמת את דמי הגמולים כנדרש לפי תקנון קרן נתיב, החל מיום שהפסיקה לעשות כן ועד תום מיצוי 10 שנות פנסיה מוקדמת של כל עובד או עד מועד קבלת פנסיה מהקרן לפי תקנונה, לפי המוקדם. מפסק הדין עולה כי הנתבעת נהגה לבצע הפרשות פנסיוניות לפורשים גם על תשלומי הפנסיה המוקדמת. 55. לא נעלם מעיננו כי אין מדובר בפסק דין חלוט משתלוי ועומד בעניין זה ערעור בבית הדין הארצי (עס"ק 34395-09-10), כמו כן לא נעלם מעיננו כי פסק הדין בעניין טלרד מתייחס לפרשנות הסכם קיבוצי ספציפי משנת 2000 ולא לתנאי הפרישה שהיו נהוגים בנתבעת ערב חתימת ההסכם האישי עם התובע, בשנת 1999. יחד עם זאת, מצאנו כי ההכרעה שניתנה בפסק הדין מתאימה והולמת, בשינויים המחויבים, אף לענייננו. 56. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי החלטת הנתבעת באופן חד צדדי להפסיק לבצע הפרשות לגמולים לביטוח מנהלים בתקופת הפנסיה המוקדמת הייתה שלא כדין. משכך, על הנתבעת לפצות את התובע בגין רכיב זה בשיעור ההפרשות לגמולים בסך של 4,420 ₪ לחודש (13.33% הפרשות) במכפלת 59 חודשי פנסיה מוקדמת, וסך הכל בסך של 260,780 ₪. כיוון שהתובע העמיד תביעתו בגין רכיב זה על 248,460 ₪ בלבד, הרי שעל הנתבעת לשלם לו סך זה בלבד, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, נוכח חילוקי הדעות בין הצדדים. השלמת 2.33% לפיצויי פיטורים: 57. לטענת התובע חישבה הנתבעת שלא כדין רכיב זה ממשכורתו ערב חתימת ההסכם האישי בתוספת שתי הדרגות (19,726 ₪), שעה שעל פי דין היה עליה לחשב את הזכאות ל- 2.33% פיצויי פיטורים על פי שכרו האחרון- ערב הפרישה. התובע הדגיש כי תבע רכיב זה רק עבור חלק השכר בגינו בוצעו הפרשות לקרן נתיב (ולא בגין השכר שבוטח בביטוח מנהלים). 58. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי תביעה זו משוללת יסוד מן הטעם ששכרו של התובע היה מבוטח בביטוח מנהלים, שם הופרש עבורו 8.33%. בסיכומיה טענה הנתבעת כי מאחר שהתובע עבר לעבוד בהסכם אישי, לא חלות עליו עוד הוראות הסכם העבודה הקיבוצי לעובדים במפעלי כור תעשיות, (והוראות הסכמים קיבוציים אחרים), ממנו ניתן לחייב את הנתבעת לשלם השלמת פיצויי פיטורים עם פרישתו לפנסיה מוקדמת. יחד עם זאת מוסיפה הנתבעת כי על פי התנאים שהיו מקובלים ערב חתימת ההסכם האישי, עובד שפרש לפרישה מוקדמת קיבל השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33% ומטעם זה קיבל התובע השלמת פיצויי פיטורים אולם על פי שכרו ערב המעבר להסכם האישי. לטענת הנתבעת זכאי התובע לרשת הביטחון הפנסיונית, על סמך התנאים שהיו מקובלים בנתבעת ערב חתימת ההסכם האישי ונגזרת של שכרו ערב חתימת ההסכם. 59. איננו מקבלים טענה זו של הנתבעת. כפי שדנו באריכות לעיל בפרק העוסק בשכר הקובע, חישוב זכויותיו של התובע היה צריך להתבצע בהתאם לשכרו האחרון ערב הפרישה. על פי דין פיצויי פיטורים משולמים על בסיס המשכורת האחרונה. כך גם העידו מר חן ומר לאור (עמ' 18-19 וכן עמ' 26 לפרוטוקול). חיזוק לעמדת התובע עולה מחקירות מר בן הרוש, מר חן ומר לאור וכן מתמליל השיחה עם מר לאור, מהם עולה כי הנתבעת חישבה את זכאותו של התובע להשלמת פיצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון (עמ' 15, עמ' 18 ועמ' 29 לפרוטוקול וכן נספח י"ח 1 לתצהיר התובע). 60. כיוון שחלק משכרו של התובע היה מבוטח בביטוח מנהלים, שם הופרש עבורו 8.33%, תבע התובע הפרשי 2.33% רק על חלק השכר שהיה מבוטח בקרן הפנסיה נתיב ואשר בגינו לא בוצעו הפרשות של 2.33%. 61. שכרו המבוטח של התובע בנתיב ערב פרישתו היה 24,819 ₪. התובע ערך תחשיביו על שכר בשיעור של 24,400 ₪. השלמת 2.33% ממשכורת של 24,400 ₪, במכפלת מספר החודשים והשנים שעבד התובע, ובהפחתת הסכום שקיבל בגין רכיב זה, מותירה לזכותו יתרה של 47,474 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה, וזאת נוכח חילוקי הדעות אשר הוכרעו בפסק דין זה לעיל. הפרשי פדיון ימי מחלה: 62. גם באשר לרכיב זה טוען התובע כי היה על הנתבעת לערוך תחשיביה על פי השכר האחרון ולא על בסיס המשכורת ערב חתימת ההסכם האישי. 63. הנתבעת מפנה שוב להוראות ההסכם הקיבוצי וטוענת שאינו חל על התובע. 64. אלא, שכפי שקבענו לעיל, התובע זכאי לפדיון ימי מחלה לאור התנאים שהיו נהוגים בנתבעת ערב חתימת ההסכם האישי. איננו מוצאים לנכון לחזור על הדיון שנערך בהרחבה באשר לשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של התובע. בנוסף, הנתבעת לא הביאה ולו מקרה אחד בו שולמו זכויותיו של העובד, לרבות פדיון ימי המחלה, שלא על פי שכרו האחרון. 65. משכך, התובע זכאי לחישוב זכויותיו ובכללם פדיון ימי המחלה על בסיס שכרו האחרון. בהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת ומשהנתבעת אינה חולקת על תחשיביו של התובע, הרי שאלו מתקבלים. בהתאם לתחשיביו של התובע בסעיפים 126-129 לסיכומיו, זכאי הוא להפרשי פדיון ימי מחלה בסך של 165,106 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה. הפרשי פנסיה בגין קידומי שכר: 66. אין חולק כי הפנסיה המוקדמת של התובע שולמה על בסיס 15,866 ₪ ברוטו בצירוף שתי דרגות בסך 3,682 ₪ ותוספת יוקר בסך 159 ₪. כך עולה במפורש ממסמך המוסכמות שהגישו הצדדים. 67. אלא שלטענת התובע, היה זכאי לקידום שכר בשיעור של 2 דרגות בהתאם לשכרו ערב הפרישה וסך הכל להפרשי פנסיה בגין קידומי דרגות בסך 770,000 ₪ שהועמדו לצורכי התביעה על סך 224,000 ₪. 68. לטענת הנתבעת, הוסיפה לתובע שתי דרגות שניתנו לעובדים בסקטור המהנדסים בהתבסס על משכורתו האחרונה של התובע עת חלו על היחסים בינו ובין הנתבעת ההסכמים הקיבוציים. 69. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין זה. אנו סבורים כי דין תביעתו זו של התובע להדחות. אין חולק כי משכורתו האחרונה של התובע עמדה על סך של 33,159 ₪. מכאן, שלאחר החתימה על ההסכם האישי קודם התובע מעבר לשתי הדרגות בהן קודמו העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי. בנוסף, התובע לא הוכיח כי במסגרת "התנאים המקובלים בחברה" ערב חתימת הסכם האישי, נהגה הנתבעת לקדם את עובדיה בשתי דרגות ערב פרישתם. התובע העיד בחקירתו הנגדית בהקשר זה כי אינו יודע מה קיבלו עובדים בהסכם קיבוצי (עמ' 9, ש' 29-30). לאור האמור, התובע אינו זכאי להפרשי פנסיה בגין קידומי שכר. הפרשי מענק פרישה ודמי הבראה: 70. רכיבים אלו נגזרים מתביעתו של התובע להארכת תשלומי הפנסיה המוקדמת בשנתיים- עד גיל 67. 71. לטענת התובע זכאי היה לתשלום מענק פרישה בסך 7,500 ₪ עבור כל שנת פנסיה. הנתבעת העניקה לתובע מענק עבור 2.9 שנים- עד הגיעו לגיל 65 ולכן לטענת התובע עליה להשלים מענק עבור שנתיים נוספות- עד גיל 67 ובסך הכל 15,000 ₪. 72. באשר לדמי הבראה טוען התובע כי זכאי לקבלם עד גיל 67. לטענתו, מאחר ותשלומי הפנסיה המוקדמת כוללים דמי הבראה (כפי שפורט במסמך המוסכמות לעיל), ואלו שולמו לו עד גיל 65, זכאי להמשך תשלומים בגין הבראה בסך של 453 ₪ לחודש למשך תקופה של 24 חודשים ובסך הכל ל- 10,872 ₪. 73. לטענת הנתבעת גם אם יקבע (כפי שאכן נקבע), כי יש להאריך את תקופת הפנסיה המוקדמת עד גיל 67, אין מקום להשית עליה תשלומים נוספים אותם לא הביאה בחשבון בעת החתימה על ההסכם האישי ואשר לא היו חלק מהתנאים שהיו מקובלים בחברה ערב חתימת ההסכם האישי. 74. לעניין רכיבים אלו, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, כי אין מקום להשית עליה תשלומים נוספים אשר ודאי שלא לקחה אותם בחשבון בעת החתימה על ההסכם האישי, טרם שינוי חוק גיל פרישה. קבלת מענק פרישה בגובה 7,500 ₪ עבור כל שנת פנסיה אינה זכות קוגנטית, אלא נובעת מנוהג נטען בנתבעת ובנוסף, לא עלה בידי התובע להוכיח כי נוהג זה היה חלק מהתנאים המקובלים בנתבעת ערב חתימת ההסכם האישי. באשר לדמי ההבראה, הרי שגם זכות זו- לקבלת תשלומי הבראה, לאחר הפיטורים, בתקופת הפנסיה המוקדמת, איננה זכות שבדין ואף בנוגע אליה לא הוכח כי הייתה מקובלת בנתבעת בשנת 1999. סוף דבר: 75. התביעה מתקבלת ברובה המכריע. 76. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: א. הפרשי פנסיה מוקדמת בסך של 9,403 ₪ לחודש, כפול 35 חודשים. נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום גמלה וגמלה מאז הפרישה המוקדמת בהתאמה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. ב. הפרשי פנסיה מוקדמת בסך של 23,211 ₪ לכל חודש, כפול 24 חודשים (בין גיל 65 לגיל 67), נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום גמלה וגמלה בהתאמה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. ג. הפרשי דמי גמולים בתקופת הפנסיה המוקדמת בסך של 248,460 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום תקופת הפנסיה המוקדמת ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. ד. השלמת 2.33% לפיצויי פיטורים בסך של 47,474 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. ה. הפרשי פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים בסך של 165,106 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. 77. הנתבעת תישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.חוזה עבודהחוזה