ביטול מחיקת תביעה עקב אי הגשת תצהיר

לבית הדין הוגשה בקשה מטעם התובע לביטול פסה"ד מיום 12/9/12, אשר מחק את תביעתו, לאור העובדה שלא הגיש תצהיר מטעמו, במועד שנקבע. עיקר טענות התובע:לטענת התובע, ועל פי מדיניות בתי הדין לעבודה, בית הדין נוהג במשורה במחיקת תביעות, ולא היה מקום למחוק את תביעתו. זאת, במיוחד לאור דברי בית הדין הארצי בהחלטתו בבקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגשה על ידו (אף שהבר"ע עצמה נדחתה), כי :"באשר למועד הגשת תצהיר, בעניין זה על המבקש לפנות לבית הדין האזורי אשר יקבע את המועד להגשת תצהיר... תוך התחשבות בכך שהמבקש אינו מיוצג", ועל בית דין זה היה למלא אחר הוראה זו. עוד טען כי לא הבין מהחלטת בית הדין כי אם לא יגיש את התצהירים במועד - תימחק תביעתו. לדבריו, אכן התקשרו אליו מבית הדין (בטרם המחיקה), אך לא היה יכול להשיב לטלפון של מזכירת בית הדין כיוון שהיה אותה עת בשיעור , וכשחזר למספר הטלפון של בית הדין הופנה בהודעה הקולית למרכז המידע. בנוסף - לדבריו ניתנו מספר החלטות על ידי בית הדין כשהן סותרות ומבלבלות, באופן שלא הבין כי אי הגשת תצהיריו עלולה לגרום למחיקת התביעה, וכי לו היה יודע - היה עושה הכל על מנת להגיש את התצהיר ובמועד. עוד טען כי אמנם בית הדין נתן את החלטתו בעניין התצהיר ב-30/4/12, אלא שהגיש על כך בקשת רשות ערעור, ולא היה טעם שישקיע זמן רב בהכנת תצהירים כל עוד לא קיבל את הכרעת בית הדין הארצי. לדברי התובע, את החלטת בית הדין הארצי מיום 4/7/12, קיבל ב-29/7/12, אלא שאז היה לו קושי טכני להגיש את תצהיריו , בשל הפגרה, מה גם שהיה במילואים עד ליום 9/8/12, ואף לא היה בקו הבריאות. התובע קובל על כך שבית הדין קבע את הדיון להמשך הוכחות ל-10/10/12, בטרם התקבלה הכרעת בית הדין הארצי בשאלת הגשת התצהירים על ידו.יצויין, כי בטרם חלף המועד שקבע בית הדין למתן תגובת הצד השני לבקשה שהגיש התובע לביטול פסה"ד (ואף שבית הדין הבהיר כי פגרת בתי המשפט בסוכות לא תובא במניין הימים), הוגשה בקשה מטעם התובע למתן החלטה על ביטול פסה"ד, בהיעדר תגובה. עיקר טענות הנתבעת:ראשית - לאור מועד קבלת החלטת בית הדין בעניין הגשת תגובה לבקשה לביטול פסה"ד, ולאור פגרת הסוכות, הנתבעת עמדה בזמנים שקבע בית הדין להגשת תגובתה לבקשה לביטול פסה"ד שהגיש התובע (ובדיקה במחשב בית הדין הראתה כי כך הדבר). לדברי ב"כ הנתבעת, כאשר התובע טען כי אינו יכול להגיש תצהירים "שכח" את התנהלותו שלו בדיון מיום 30/4/12, אשר בגינה ניתנה החלטה על תצהירים, כאשר בית הדין עשה עימו חסד בכך שאיפשר לו להגיש תצהיר מסודר, אך הוא לא הגישו למרות חלוף המועד. עוד נטען, כי התובע הגיש בתיק זה אין סוף בקשות ונקט בהליכים מתישים, שגרמו לנתבעת נזק של ממש והוצאות כספיות ניכרות, וכי במצב זה, ולאור התנהלותו בתיק כולו - בצדק נמחקה תביעתו. לעניין טענת התובע כי לא יכול היה להגיש את התצהיר במהלך הפגרה - הדבר אינו נכון, וניתן היה להגיש (או לשלוח בפקס ) את התצהיר לבית הדין גם בפגרה. התובע ציין כי היה במילואים, אך לא צירף אישור, ובאשר לטענתו שלא הרגיש טוב - לא צורפו אישורים מתאימים, ואין בהפניה למומחה רפואי (או קבלה על תשלום), כאישור על כך שהתובע לא יכול היה להגיש תצהיר מטעמו - מה גם שלאורך כל התקופה (כולל התקופה בה טען שלא יכול היה להגיש את התצהיר) שב והגיש בקשות שונות לבית הדין , למרות המילואים והמצב הבריאותי שלו. עוד נטען כי בבקשתו, מודה התובע כי קיבל שיחת טלפון ממזכירות בית הדין- ואף הופנה לבירור במרכז המידע (שם מצוי המידע ביחס להחלטות שניתנו בתיק ). לכן לא יכול לבוא בטענות כי לא ידע על החלטת בית הדין, או לא ידע שעליו להגיש תצהיר מטעמו. מכל מקום, לתובע היה די זמן (מאז ה-30/4/12), לנסח ולהגיש תצהיריו, ואעפ"כ לא עשה כן, אלא ניסה למשוך את הדיון ולנקוט בסחבת, תוך התשת הצד השני. בנסיבות אלו ולאור כל אופן ניהול ההליך על ידי התובע עד כה - אין כל הצדקה לביטול פסה"ד שהורה על מחיקת התביעה. התקנות הרלבנטיות לענייננו:תקנה 40 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 קובעת כי:"בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו". תקנה 44 קובעת כדלקמן:"בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילה; (2) מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני; (3) בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד". 5. דיון: א. בית הדין מודע היטב לפסיקות בית הדין הארצי לעבודה, על פיהן נוהג בית הדין במשורה בכל הקשור למחיקה או דחיה של כתבי טענות בטרם ניהול התיק במלואו. זו גם הסיבה שבית הדין לא נעתר לבקשות הנתבעת (עד להחלטה האחרונה) למחוק/לדחות את התביעה. אלא שהתנהלותו של התובע לאורך כל ההליך- כפי שיפורט להלן - מצביעה על סירבול וסיבוך הדיון באופן שלא ניתן היה להמשיכו, כששיאו היה באי הגשת תצהירים במועד. יוער, כי אי הגשת תצהירים במועד על ידי התובע - גרמה למעשה לצורך בדחיה נוספת של הדיון שנקבע להוכחות, על מנת שיהיה לצד השני די זמן להגיש תצהירים מטעמו - ומבלי שאף הוגשה על ידו בקשה לדחיית הדיון עקב אי הגשת תצהיריו במועד. ב. התובע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין מיום 30/4/12, המחייבת אותו להגיש תצהיר אף שאינו מיוצג ע"י עו"ד, אך ערעורו נדחה, ועל כן היה עליו להגיש ללא דיחוי את תצהירו. על מנת לסבר את האוזן, יצויין , כי בתיק זה (שנפתח בשנת 2008), קויימו לא פחות משלושה דיונים מוקדמים אצל כב' הרשמת (כולל בקשות רבות ותיקון כתב התביעה), ושני דיונים נוספים בטרם הוכחות - בפני מותב זה. על פי רישומי המחשב, הוגשו בתיק זה עד כה למעלה מ-80 בקשות, מרביתן על ידי התובע. חלק מהבקשות משתרעות על פני עמודים רבים (כולל מסמכים, שחלקם לא רלבנטיים), וחלק ניכר מהן - בקשות הבהרה חוזרות ונשנות ובקשות נוספות שלא לצורך, ושלא על פי סדרי הדין הנהוגים בבית הדין. אך לפנים משורת הדין לא פסק בית הדין לתובע הוצאות בגין הגשת בקשות מיותרות אלו , מתוך רצון שלא לחסום בפני התובע את האפשרות לנהל את תביעתו, ותוך התחשבות רבה בכך שאינו מיוצג. בית הדין שב וייעץ לתובע - מחוץ לפרוטוקול - לשקול לקבל ייצוג של עו"ד , על מנת שניתן יהיה לייעל ולקדם את התיק. בסופו של דבר התובע בחר , מטעמיו, שלא להיות מיוצג על ידי עו"ד, אך מאידך פעל באופן שלא איפשר להתקדם בדיון, ולהתמקד בשאלות האמיתיות שבמחלוקת, כפי שיובהר בהמשך. יצויין, כי בית הדין הציע גם לצדדים להגיע לגישור, ולחלופין - לאפשר לבית הדין לפסוק על פי סעיף 79 א' (כולל לאחר שמיעת הצדדים), וזאת בהתחשב בעובדה שהתובע אינו מיוצג , אולם בפועל דרכים אלו לא התקבלו. להלן יצויינו מס' נקודות - כולל החלטות - אשר יש בהן כדי ללמד על התנהלות התובע בתיק (אף אם אלו חלקיות בלבד), ואשר גרמו בסופו של דבר למחיקת התביעה. ג. לאחר הליך מקדמי ארוך ובקשות רבות שהוגשו, נקבע מועד להוכחות, ליום 27/9/11 (ללא תצהירים). ביום 21/9/11 , מספר ימים בטרם המועד שנקבע, הגיש בקשה לדחיית הדיון, כשלדבריו: "לאחר שראיתי את החלטת בית הדין מיום 18/9/11, השכלתי להבין שלדעת בית הדין הנכבד אינני מנהל את התיק כראוי, ומטעם זה הגעתי למסקנה שטוב אעשה אם אהיה מיוצג על ידי עו"ד". ד. בהחלטה מיום 22/9/11 נאמר: "לפנים משורת הדין, ייעתר בית הדין לבקשת התובע, והדיון שנקבע ל-27/9/11 יבוטל. התיק יובא לעיוני בעוד 90 יום. עד למועד זה יודיע התובע מי עוה"ד המייצג אותו בתיק. בהיעדר הודעה אחרת לעניין הייצוג - תימחק התביעה. למען הסר ספק יובהר כי ביה"ד לא יאפשר לתובע לנצל הארכה זו להגשת בקשות נוספות בתיק (באשר הדחייה לא נועדה להמשיך ולהגיש בקשות, אלא אך ורק על מנת שהתובע ימצא עו"ד שייצג אותו, לאור דבריו כי הבין כי לא יוכל לנהל את התיק ללא ייצוג)". ה. על החלטה זו (כמו גם על החלטת בית הדין שלא להתיר לו להזמין את מלוא העדים שביקש לזמן - 32 במספר), הגיש התובע בר"ע , וזו נדחתה. למרות שהדחייה הייתה על מנת שהתובע יקבל ייצוג של עו"ד, בסופו של דבר, ולקראת תום המועד שנקבע על ידי בית הדין, הודיע התובע, כי אינו יכול לממן עו"ד ועל כן ימשיך את ניהול התיק בעצמו. ו. ביום 30/4/12 קויים דיון להוכחות, במהלכו העיד התובע בחקירתו הראשית. במועד זה החל התובע להקריא באריכות את עדותו מתוך דפים שהוכנו על ידו, למרות שבית הדין שב והבהיר לו כי עליו להעיד בע"פ ובתמציתיות. בנוסף, במהלך הדיון ביקש להגיש קלטות שונות בהם הקליט נציגים שונים של הנתבעת (שספק אם יש בהם רלבנטיות לשאלות האמיתיות שבמחלוקת), ושלא הוצגו קודם לכן לצד השני. עקב כך נאלץ בית הדין להפסיק את הדיון ולהורות לתובע להגיש תצהיר מטעמו ולאפשר לצד השני לעיין במסמכים שבכוונתו להגיש. ז. וכך נקבע בהחלטה מיום 30/4/12: "לאור העובדה שהתובע מבקש להסתמך על קלטת שלא הוצגה לצד השני, אין מקום להגישה מבלי שניתנה לצד השני הזדמנות לשמוע אותה ולעיין בתמליל. לאור זאת יפסיק בית הדין את הדיון בשלב הזה. בנוסף, ומאחר שהתובע ממילא מקריא את הדברים מהכתב, יוצג תצהיר מסודר תוך 14 יום בצירוף המסמכים שבדעתו לבקש. הנתבעת תגיש תצהירים מטעמה תוך 30 יום שלאחר מכן וייקבע מועד נוסף לדיון." ואכן, (בשלב מאוחר יותר) , ועל מנת לשמוע את התיק תוך זמן סביר, נקבע מועד להוכחות ליום 10/10/12. ח. על החלטה זו המחייבת את התובע להגיש תצהיר מטעמו - הוגשה בר"ע נוספת, שאף היא נדחתה. ט. יצויין כי ב-13/5/12 ביקש התובע ארכה להגשת תצהירים מטעמו - תוך 30 יום, כיוון שלדבריו לא יהיה סיפק בידו - כמי שאינו עו"ד - להגיש את התצהיר במועד. בקשה זו התקבלה למעשה, כאשר בית הדין קבע בהחלטתו מיום 5/6/12 לעניין הצעת בית הדין כי ימונה חשב מוסכם, כי: "... ככל שהצדדים לא יודיעו את עמדתם לעניין ההצעה מיום 9/5/12, תוך 10 ימים אלו, יסיק בית הדין כי ההצעה אינה מקובלת עליהם ועל כן ההליך יימשך בדרך הרגילה. למען הסר ספק תצהירי התובע יוגשו תוך 14 יום מתום 10 ימים אלו (למידה וההצעה לא תתקבל כאמור)". כיוון שההצעה לא התקבלה על ידי שני הצדדים, וחלפו 10 ימים אלו - הרי שהיה על התובע להגיש תצהיריו - לכל המאוחר ב-1/7/12. לטענת התובע, מכיוון שקיבל לידיו את החלטת בית הדין רק ביום 26/6/12, הרי שהימים שנקצבו לו היו עד ליום 9/9/12. יצויין, כי אין כל הסבר מדוע התובע מקבל כמעט באופן קבוע את דברי הדואר שנשלחים אליו , במועד מאוחר (והאם הוא מוציא את דברי הדואר הרשום מאוחר, או שמשום מה הבעייה היא בדואר), מכל מקום גם לשיטתו של התובע עצמו, היה עליו להגיש את תצהיריו לכל המאוחר ב-9/9/12 - דבר שלא נעשה. י. בית הדין המתין עד ליום 12/9/12, כשברור היה שלא יוכל להתקיים דיון ב-10/10/12 , כיוון שלא נותר די זמן לצד השני להגיש תצהירים בטרם הדיון, ואז נתן פס"ד המורה על מחיקת התביעה. לעניין זה יוער, כי גם אם התובע לא קיבל אותה עת את ההחלטה הנוספת מיום 4/9/12, (ולא התעדכן ממרכז המידע על ההחלטה הקובעת אף היא כי התצהירים יוגשו עד ליום 9/9/12 ) - הרי שהיה עליו ,לפי חישובו הוא, להגיש תצהירו עד למועד זה. עוד יצויין שבכל מקרה, לאור החלטת בית הדין מיום 5/6/12, לא היה כל מקום לשוב ולהגיש לבית הדין בקשה ב-2/9/12, למתן החלטה בעניין ההצעה למנות חשב מוסכם. ההחלטה מיום 5/6/12 הייתה ברורה וחד משמעית, על פיה משלא הייתה הסכמה של שני הצדדים למנות חשב - ההצעה בטלה. לפיכך הבקשה הייתה מיותרת, והתובע אכן ידע כי לפי כל תחשיבי הזמנים היה עליו להגיש לכל המאוחר את תצהיריו עד ליום ה-9/9/10. גם הבקשה מיום 2/9/12 "להאריך את זמן הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו בעקבות אי משלוח ההחלטה מיום 9/7/12", הייתה בקשת סרק. גם אם מכל סיבה שהיא לא קיבל החלטה זו (אשר עניינה היה בקשתו לתיקון הפרוטוקול), לא היה בכך כדי הוות כל סיבה שהיא לדחיית מועד הגשת התצהירים, מה גם שהתובע הגיע מספר פעמים למזכירות בית הדין ויכול היה להתעדכן בתוכן ההחלטה. עצם הגשת הבקשה לבית הדין (ובמיוחד שאין בה כל טעם של ממש), לא מהווה כשלעצמה סיבה לדחייה! כל שהיה על התובע לעשות היה להגיש תצהיריו במועד (ולמרות הפגרה, לא הייתה כל מניעה להגיש תצהיריו עד ליום 9/9/12). תחת זאת בחר התובע לשוב ולהגיש בקשות שונות שלא לצורך - וכפי שבית הדין הבהיר בהחלטות קודמות - אין בבקשות ההבהרה שהוגשו כדי לדחות את המועדים שנקבעו להגשת תצהירים. יא. כיוון שהתובע מייחס חשיבות רבה לכך שלא קיבל את החלטת בית הדין מיום 9/7/12 (ואכן אין אישור מסירה במחשב בית הדין להחלטה זו) יבהיר בית הדין ביתר פירוט נקודה זו: התובע הגיש בקשה (שנייה ) לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 30/4/12). ביום 9/7/12, ולמרבה הצער, לאחר השמצות הדדיות של שני הצדדים - ניתנה החלטה ובסיומה נאמר כי: "בסיום יאמר בית הדין כי אף שנהג עד כה באיפוק ביחס להוצאות - תוך הבנה כי נושא ההוצאות ייבחן בסיום ההתדיינות, הרי שמכאן ואילך ישקול בית הדין מתן הוצאות מתאימות למי שיפעל בצורה לא הולמת, תוך התבטאות בלתי ראויה, או יגיש בקשות שלא לצורך (כולל הוצאות לטובת אוצר המדינה). ההחלטה לעניין הגשת תצהירי עדות ראשית - בעינה עומדת" (ההדגשה לא במקור - י.ש). יב. משלא קיבל התובע החלטה זו בדואר, הרי שלא ידע , לדבריו, גם על הסיפא של ההחלטה הקובעת כי "ההחלטה על תצהירי עדות ראשית בעינה עומדת". אלא שכאמור - גם ללא החלטה זו - היה עליו להגיש תצהיריו כפי שנקבע לכל המאוחר בהחלטה מיום 5/6/12. כפי שנאמר, התובע הגיע מספר פעמים למזכירות בית הדין במהלך תקופה זו, והתעדכן בתיק, ואף ידע ממרכז המידע כי ניתנה החלטה בבקשתו לתיקון הפרוטוקול. אין זה סביר, אפוא, כי התובע לא עיין בהחלטת בית הדין או לא ידע על תוכנה, לאחר שידע על קיומה של החלטה ממרכז המידע. התובע מנסה, אפוא, להיבנות מכך, שפורמאלית, לא הגיע אליו הדואר הרשום שנשלח אליו - בעוד שאין התובע מתייחס כלל לאפשרות (הסבירה), כי התעדכן בפועל במזכירות בית הדין או במרכז המידע ,וידע על תוכן ההחלטה. מכל מקום, וכאמור - לא היה בהחלטה מיום 9/7/12 (אפילו אם לא ידע על תוכנה) כדי לשנות את ההחלטה (שנקבעה עוד קודם לכן) להגיש תצהיריו. לכן גם לא הייתה כל הצדקה להגשת בקשתו מיום 2/9/12, לדחות את מועד הגשת תצהיריו "בעקבות אי משלוח ההחלטה מיום 9/7/12", כאמור. יג. ונקודה נוספת - ביום 2/9/12 הודיע התובע לבית הדין כי בקשת רשות הערעור שהגיש לבית הדין הארצי נדחתה, וכי הוא "יעדכן את בית הדין בתוך מספר ימים". גם בהודעה זו, על פיה יעדכן את בית הדין על תוכן החלטת בית הדין הארצי - לא היה כדי לדחות את מועד הגשת התצהירים, מה גם שלא הוגשה בקשה לבית הדין לדחיית המועד להגשת התצבירים, בשל מועד מתן ההחלטה בבית הדין הארצי (וכאמור - הבקשה היחידה שהוגשה הייתה דחייה בשל "אי משלוח ההחלטה מיום 9/7/12"). יד. אכן, בהחלטתו בעניין דחיית הבר"ע שהוגשה, קבע בית הדין הארצי כי "באשר למועד הגשת תצהיר, בעניין זה על המבקש לפנות לבית הדין האזורי אשר יקבע את המועד להגשת תצהיר... תוך התחשבות בכך שהמבקש אינו מיוצג". אלא שהתובע הגיש בקשת דחייה בשל אי משלוח ההחלטה מיום 9/7/12 (שנדונה לעיל), אך לא הגיש כל בקשה כאמור בהחלטת בית הדין הארצי, אף שידע (אליבא דגרסתו שלו) כי לכל המאוחר עליו להגיש את תצהיריו ביום 9/9/12. בכל מקרה, גם לגרסתו, החלטת בית הדין הארצי הגיעה אליו ב-29/7/12, ועל כן יכול היה מיד עם סיום הפגרה, להגיש בקשה לעניין זה - אך לא עשה כן. טו. הנתבעת מצידה הגישה בקשה לדחיית/מחיקת התביעה בשל אי הגשת תצהירי התובע והתובע אף הגיב לבקשה זו ב-2/9/12. טז. לאור בקשה זו ניתנה ביום 4/9/12 החלטה כדלקמן: "התובע לא הגיש עד כה תצהיר מטעמו, למרות החלטת בית הדין. אעפ"כ, לאור מועד הכרעת בית הדין הארצי בבר"ע שהוגשה (אף שלא הוגשה בקשה לדחיית מועד הגשתם, בשל הבר"ע), ומאידך, על מנת שהדיון שנקבע ל-10/10/12 לא יידחה, יתיר בית הדין לתובע להגיש תצהיר מטעמו עד ליום 9/9/12... תשומת לב התובע כי ככל שלא יוגש תצהיר במועד - ישקול בית הדין להיעתר לבקשה". (ההדגשות לא במקור - י.ש). יז. בקשה זו נשלחה בדואר רשום, אולם מעבר לצורך (ולאור טענות קודמות של התובע לעניין אי קבלת דברי דואר הנשלחים לכתובתו )- עשתה מזכירת בית הדין מאמצים - להשיג את התובע טלפונית ולהודיעו על ההחלטה (כאשר לתובע אין תא קולי בטלפונים שלו , והמזכירה לא הצליחה להשאיר לו הודעה בדרכים אחרות). התובע טוען בבקשתו - כי היה על המזכירה להשאיר לו הודעת S.M.S, אותה כן היה מקבל! מוטב היה שהתובע לא היה מעלה טענה מעין זו! מזכירת בית הדין איננה מזכירתו הפרטית, ואינה אמורה להשאיר לו הודעות מהטלפון הפרטי שלה (ואף לחשוף בפניו את מספר הטלפון הפרטי שלה). נסיונה לאתרו אינה בגדר חובתה, והדבר נעשה מעבר למקובל ומעבר לנדרש בתקנות! בכל מקרה - גם לולא החלטה זו (אשר לדברי התובע לא הגיעה אליו במועד), היה על התובע להגיש תצהיריו לכל המאוחר עד ליום 9/9/12 - ואין חולק כי לא עשה כן. יח. כאמור, בית הדין המתין עד ליום 12/9/12 (מועד בו כבר היה ברור כי לא ניתן יהיה לקיים את הדיון להוכחות במועד שנקבע), ונתן פס"ד המורה על מחיקת תביעתו. יט. בבקשתו לביטול פסה"ד (ואף שעולה ספק האם הדרך הנכונה הייתה להגיש בקשה מעין זו או להגיש ערעור לבית הדין הארצי), טען התובע, כאמור, כי על בית הדין היה ללכת לקראתו בהיותו לא מיוצג, כי חלק מהחלטות בית הדין לא הגיעו אליו , וכן כי בשל הפגרה /מילואים/מחלה לא הגיש את תצהיריו במועד. כאמור, את החלטת בית הדין הארצי, קיבל, לדבריו ב-29/7/12, המילואים הסתיימו (אף שלא הומצא אישור) ב-10/8/12, ולא הוגשו תעודות מחלה רלבנטיות המעידות כי לא היה יוכל להגיש תצהיר במועד, ולפיכך היה לתובע די זמן - עד ליום 9/9/12 (מעבר לזמן שעמד לרשותו מאז ניתנה לראשונה ההחלטה על הגשת תצהירים, ב-30/4/12) כדי לנסח את תצהיריו ולהגישם במועד. לעניין הטענה כי לא חש בטוב וכד' - התובע המשיך להגיש בקשות לבית הדין כולל ביום 2/9/12, 6/9/12 ו-9/9/12, כך שלא הייתה כל מניעה להגיש גם תצהיר מטעמו (במקום הבקשות שהוגשו שלא לצורך). כ. התובע טוען כי בית הדין נתן בעניינו החלטות סותרות ומבלבלות, כמו, למשל, כאשר בית הדין נתן החלטה ביום 9/9/12 בתשובה לבקשתו לתת החלטה בעניין מינוי החשב, למרות שזה היה המועד בו קבע בית הדין כמועד אחרון להגשת תצהיר, מבלי שבית הדין ציין כי מדובר ביום האחרון לפני המחיקה. בעניין זה אין לתובע אלא להלין על עצמו על כמות הבקשות שהגיש, כאשר ההחלטות ניתנו בהתאם למה שהגיש התובע באותה בקשה. אכן, בית הדין בהחלטתו זו לא חזר והבהיר לתובע (פעם נוספת) כי עליו להגיש תצהיר, אך זאת מן הטעם שהחלטה בעניין זה כבר ניתנה. אם אכן היה סירבול מה בהחלטות בית הדין, כפי שטוען התובע, אין זאת, אלא שזו תוצאה של הבקשות הרבות שהוגשו על ידי התובע אשר גרמו לעיקר הסירבול. כא. השאלה שנשאלת היא האם במצב שנוצר, בו בית הדין מחק בסופו של דבר את תביעתו, יש מקום לביטול המחיקה , והאם על בית הדין להמשיך ולהתחשב בתובע אשר בחר שלא להיות מיוצג, למרות שאף לדבריו שלו אינו יודע כיצד לנהל את התיק. אכן, בית הדין אינו נוהג כדבר שבשגרה למחוק תביעות בטרם שמיעתן המלאה, אלא במשורה, אך כפי שניתן לראות, בית הדין לא הזדרז למחוק את התביעה, ולהיפך, נהג זמן רב עם התובע בסבלנות (אף מעבר למקובל), לא מחק את תביעתו בעבר (למרות בקשות הצד השני) ואף לא פסק לו הוצאות, גם כשהגיש בקשות שלא לצורך ובניגוד להחלטות בית הדין. אלא שבבוא בית הדין לשקול את החלטתו, רואה לנגד עיניו את כלל התנהלות התובע - מאז הגשת תביעתו בשנת 2008, כשאי הגשת התצהיר במועד שנקבע מבטאת לא רק עניין נקודתי - אלא באה כתוספת להתנהלות בלתי סבירה בהליך כולו מצד התובע, ששיאו היה באי הגשת תצהיר במועד. יוער כי בצד ההתחשבות בתובע שאינו מיוצג על ידי עו"ד (והייתה התחשבות רבה בו לאורך כל ההליך), יש מקום להתחשב גם בנתבעת אשר נאלצה לשכור שירותי עו"ד ולהגיב לאין סוף בקשות, ולסבול מהתארכות הדיונים מעבר למקובל, על כל המשתמע מכך. כב. בנסיבות שנוצרו - ומשמחד לא ניתן היה להתקדם בתיק ללא תצהירי ם (כפי שניתן היה ללמוד מניהול הדיון על ידי התובע ביום 30/4/12), ומאידך משהתובע לא הגיש תצהירים מטעמו, לא הגיש בקשה לדחיית הדיון כתוצאה מאי הגשת תצהיריו במועד, ומנהל את התיק כולו באופן מסורבל, מבלי שניתן להתקדם בו ולהכריע בשאלות האמיתיות שבמחלוקת - ההחלטה על המחיקה נשארת על כנה (כולל לעניין ההוצאות שנפסקו). כג. יצויין, כי בית הדין אינו סוגר את הדלת בפני התובע, וכי מדובר במחיקת התביעה ולא בדחייתה, וכי התובע רשאי להגיש תביעה חדשה (במגבלות ההתיישנות). יחד עם זאת, ככל שהתובע אכן מתכוון להגיש תביעה חדשה, ימליץ בית הדין כי הפעם ייעשה זאת באופן מושכל תוך קבלת סיוע משפטי, על מנת שלא להגיע פעם נוספת לניהול תיק באופן מסורבל, כפי שקרה בענייננו, ולחלופין - ישוב וידבר עם הנתבעת על מנת להגיע להבנה מחוץ לכותלי בית הדין, כפי שגם הוצע בדיונים. לפנים משורת הדין, אין בית הדין פוסק הוצאות נוספות לתובע בגין הגשת בקשה זו. סוף דבר: הבקשה לביטול פסה"ד נדחית. אין צו להוצאות בגין הגשת בקשה זו.אי הגשת תצהירמסמכיםמחיקת תביעה / הליך