לפנינו תביעה שהגישה התובעת, אדוויס אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "אדוויס" ו/או "התובעת") כנגד הנתבע, מר שלומי X (להלן: "X" ו/או "הנתבע") לתשלום פיצויים בגין אובדן עסקאות, אובדן רווחים, הפרת חוזה וגרם הפרת חוזה. זאת, לטענתה, בשל העברת סודות מסחריים של אדוויס למתחרה שלה. עוד תבעה אדוויס פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת הוראות חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). X, מצידו, הגיש כנגד אדוויס תביעה שכנגד לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר עבודה ותשלומים נוספים הנובעים מתקופת עבודתו באדוויס. העובדות לענייננו: אדוויס הינה חברה פרטית הרשומה בישראל העוסקת, בייבוא ושיווק ציוד אלקטרוני. ביום 1.8.01 החל X את עבודתו באדוויס בתפקיד איש מכירות בתחום ספקי הכוח. החל מתחילת עבודתו באדוויס ועד לחודש אוגוסט 2006 עבד X תחת ניהולו של מר אבי X (להלן: "X"). בחודש אוגוסט 2006 עזב X את עבודתו באדוויס, וכחצי שנה לאחר מכן הקים X את חברת "אביב אנרג'יטק" (להלן: "אביב"). אין חולק על כך שהיחסים בין X לבין X לא נותקו לחלוטין לאחר עזיבתו של X את אדוויס. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאופי הקשר שהתקיים בין השניים. לטענת התובע הקשר לא חרג מהמקובל בין עמיתים לשעבר למקום עבודה שנפגשים בכנסים מקצועיים ומתקשרים לאחל זה לזה "חג שמח". לעומת זאת, לטענת התובעת מדובר בקשר פסול, שבמסגרתו X העביר לX סודות מסחריים של התובעת, וקיבל בתמורה לכך עמלות. על רקע האמור לעיל נבהיר, כי ביום 13.2.08 זומן X לשיחה עם מנכ"ל ובעליה של אדוויס, מר אלי נחום (להלן: "נחום"). בשיחה זו הטיח בו נחום כי יש בידיו מידע, לפיו העביר מידע סודי של אדוויס לחברת אביב לגבי עסקאות פוטנציאליות ואף קיבל מX עמלות על כך. אין חולק כי בשיחה זו הציג נחום בפני X, הקלטה שבה נשמע קולו של X, מספר כי הוא משלם עמלות לX תמורת מידע על עסקאות שהאחרון מעביר אליו. לנוכח ההאשמות שהוטחו בפניו, ביקש X (באותה שיחה) להיבדק במכונת פוליגרף להוכחת חפותו. לאור בקשתו, תיאם נחום לX בדיקת פוליגרף שנערכה למחרת היום במכון המתמחה בכך. ביום 14.2.08 נערכה לX בדיקת הפוליגרף. בטרם בדיקת הפוליגרף חתם X על הסכמתו לבדיקת הפוליגרף לפיה: "לאור החשדות שהועלו כנגדי, הריני להצהיר בזאת כי אני מסכים שכל תוצאה שתמצא בבדיקת הפוליגרף תוכל לשמש בכל הליך משפטי שיתקיים בעתיד ביני לבין מעסיקתי חברת אדווייס. הסכמה זו ניתנת מרצוני החופשי ומבחירתי". באשר לתוצאות בדיקת הפוליגרף נרחיב בהמשך פסק הדין, בשלב זה די אם נציין כי ממצאי הבדיקה היו כי הנבדק איננו דובר אמת ביחס לשאלות שהוצגו לו. ביום 18.2.08 הודיע נחום לX כי לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף, הוא מפוטר לאלתר מעבודתו. טענות הצדדים: אדוויס טוענת, כי בזמן עבודתו אצלה, העביר X מידע סודי לחברת אביב על עסקאות פוטנציאליות וקיבל מX עמלות על כך. לטענתה, התברר לה כי גם לאחר פיטוריו עושה X שימוש בסודות המסחריים שלה ומשתמש ברשימת לקוחותיה על מנת להציע להם הצעות מתחרות. זאת, במסגרת עבודתו בחברה מתחרה אחרת- "טראנסאלקטריק י.א בע"מ" (להלן: "טראנסאלקטריק"). עוד הוסיפה אדוויס, כי במסגרת חוזה העבודה שנחתם בין הצדדים ביום 5/10/06, התחייב X שלא לעבוד אצל חברה מתחרה במשך 24 חודשים לאחר הפסקת עבודתו באדווייס. למרות זאת, מיד לאחר פיטוריו מאדוויס, התחיל כאמור לעבוד בחברת טראנסאלקטריק. על כן, לטענתה, בפעולותיו אלה הפר X את התחייבויותיו בחוזה העבודה ואת חובות תום הלב והאמון המוטלות על הצדדים במסגרת יחסי העבודה. לאור זאת, לטענתה, היא זכאית לתשלום פיצויים מX בגין אובדן עסקאות, אובדן רווחים, הפרת חוזה וגרם הפרת חוזה. כמו כן, לטענתה, היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין גזל "סוד מסחרי", וזאת בהתאם לחוק עוולות מסחריות. מנגד, X מכחיש את טענות אדוויס כנגדו וטוען כי מעולם לא שיתף פעולה עם X ולא קיבל כל טובת הנאה ממנו. לטענתו, גם לאחר פיטוריו לא עשה כל שימוש במידע סודי ו/או ב"סוד מסחרי" השייך לאדוויס, לרבות שימוש ברשימת הלקוחות שלה. עוד טוען X כי סעיף "אי התחרות" במסגרת חוזה העבודה, עומד בניגוד להלכות שנקבעו בעניין הגבלת חופש העיסוק. דיון והכרעה: מטעם אדוויס העידו: נחום; מר חיים מלס- עובד כאיש מכירות באדוויס (להלן: "מלס"); מר חיים לזמי- עובד כאיש מכירות באדוויס (להלן: "לזמי"). מר מר מיכאל דדיה- מנהל הכספים באדוויס (להלן: "דדיה"). כן הוגש מטעם אדוויס חוות דעת מומחה מטעם מר יוסי ארוך (להלן: "ארוך"), אשר ערך לX את בדיקת הפוליגרף מיום 14.2.08. ארוך נחקר על האמור בחוות הדעת. X העיד בעצמו. כן הוגשה מטעם X חוות דעת של מומחה פוליגרף מטעמו, מר ויקטור כהן (להלן: "כהן"), לעניין ממצאי בדיקת הפוליגרף מיום 14.2.08. כהן נחקר על האמור בחוות הדעת. נסיבות סיום עבודתו של X באדוויס, התשתית העובדתית: נחום העיד בתצהירו כי גילה שX נהג להעביר מידע על עסקאות פוטנציאליות של אדוויס וקיבל על כך עמלות מX. לטענתו, לזמי העביר לידיו שתי הקלטות של שיחות שקיים עם X, במשרדו של X, ואשר הוקלטו על ידי לזמי בסתר (סע' 20-21 לתצהיר; נספחים ב' ו-ג' לתצהיר). על יסוד האמור בשיחות הללו, זומן X לישיבת שימוע בדבר המשך העסקתו. ההקלטה הראשונה התמליל הראשון שהציגה התובעת בפני בית הדין (נספח ב' לתצהירי התובעת) מחזיק 44 עמודים. לזמי, אשר הקליט את השיחה בסתר, העיד בתצהירו כי מדובר בפגישה אקראית שהתקיימה במשרדו של X: "6.בתחילת ינואר 2008 בעת שביקרתי אצל לקוח של חברת אדוויס ברח' העבודה 7, בראש העין, הבחנתי בשלט של אביב אנרג'יטק ונכנסתי לבקר את אבי X. 7.באותה פגישה אקראית במשרדו של אבי X, טרח אבי X בין היתר לספר לי כי הוא פועל במרץ אצל לקוחותיה הקבועים של אדוויס ואף הצליח 'לקחת מספר עסקאות' מאדוויס, תוך שהוא מזהיר אותי לשמור את המידע בצורה דיסקרטית. 8.עוד גיליתי להפתעתי הרבה כי אבי X מצוי בפרטי פרטים של עסקאות ומידע באדוויס למרות שהוא שגם הוא וגם מיכה אינם עובדים עוד באדוויס. 9.לשאלתי מהיכן הבקיאות בפרטים אלה ענה לי אבי X, לתדהמתי הרבה "שלומי מקור מהימן". כשנשאל לזמי בחקירתו כיצד מדובר בשיחה אקראית, אם עולה בבירור שהוא הקליט אותה החל מתחילתה, הציג לפתע גרסה שונה לפיה מדובר למעשה בשתי שיחות שונות- השיחה המוקלטת ושיחה אקראית שנעשתה עוד קודם לכן (עמ' 14 לפרוטוקול): "ש.למה לא פירטת בתצהירך על הפגישה הקודמת? ת.תמיד אמרתי שהייתה עוד פגישה, לא הסתרתי את זה, אין לי מה להסתיר... ש.הפנית את תשומת הלב של העו"ד שהייתה פגישה קודמת? ת.לא שמתי לב לזה. אני מפנה לסעיף 7 לתצהירי. זה כן מופיע בתצהיר. זאת פגישה שלא הקלטתי.... ש.אני אומר לך שמסעיפים 9-6- תאשר לי שאתה מבין שמדובר בפגישה אחת? ת.יכול להיות שאני הוספתי את המשפט הזה. התצהיר הוא סיכום של כל מה שהיה, סעיף 7 מדבר על הפגישה הראשונה, סעיף 9 כבר הייתה פגישה שנייה" (ההדגשה לא במקור- א' ד"ט). מכל מקום, הגם שמעדותו של X עולה כי הוא הגיע למשרדו של X בכוונת מכוון, על מנת לתעד אמירות שיוכיחו כי בידי X מצוי מידע סודי על אדוויס אשר הועבר אליו על ידי X, הרי שעיון בתמליל, לא מעלה כי לזמי העלה נושאים שקשורים לסודות מסחריים של אדוויס, ולא עולה מהשיחה שX יודע פרטים סודיים הנוגעים לאדוויס. ההתיחסות היחידה לX, על פני כל 44 העמודים היא כדלקמן (ר' עמ' 20 לתמליל): "חיים לזמי: אני רוצה רק קפה וסיגריה ואני הולך. עוד מעט יש את זה, יש לי פה פגישה. אבי X: איפה? חיים לזמי:בחוץ, מה...בואנה, אתה יודע הכל מה שקורה באדוויס, כל הכבוד לך, זה... אבי X:שלומי מקור מהימן. חיים לזמי: שלומי מקור מהימן? שלומי תותח. אבי X: אוי ואבוי לי. חיים לזמי: אתה יום אחד תיקח אותו אליך. או טו טו- אה? אבי X: את מיכה וילדר; את שלומי? חיים לזמי:שלומי, כן, שלומי מספר לאבי הכל". בשיחה הראשונה, כפי שהונחה לפנינו, מלבד המשפט "שלומי מקור מהימן", לא הוצגה בפנינו כל ראיה שיהיה בה כדי לאשש במשהו את גרסתו של נחום, לפיה X העביר לX מידע קונקרטי על עסקאות פוטנציאליות או מידע סודי אחר. לא כל שכן הטענה לפיה X קיבל עמלות על כך. עם כן, עיון בתמליל ההקלטה הראשונה (נספח ב' לתצהירי הנתבעת), איננו מעלה כי בידי X היה מצוי מידע סודי כלשהו שהגיע לאוזניו שלא כדין, בעניין הנתבעת ולקוחותיה. הגם שמדובר בשיחה שבה הגיע לזמי למשרדו של X בכוונת מכוון, על מנת לאסוף ראיות על כך שבידי X מצוי מידע סודי שהועבר אליו על ידי X, הרי שעיון בתמליל מעלה שהנושאים שהועלו בשיחה נוגעים בעיקרו של דבר לתנאי העבודה של עובדי אדוויס מול התנאים במקומות עבודה אחרים ולזמי כלל איננו מנסה לנתב את השיחה לנושאים עסקיים. במהלך השיחה, הגם שלא נשמעה מפיו של X כל אמירה שיש בה משום מידע סודי על עסקיה של הנתבעת, פנה לזמי לX במשפט: "בואנה אתה יודע הכול מה שקורה באדוויס, כל הכבוד לך, זה..." ובתגובה עונה לו X: "שלומי מקור מהימן" (עמ' 20 לתמליל). בהנחה שהשם "שלומי" מכוון לנתבע, מהאמור בתמליל לא ניתן להסיק דבר לעניין מהות המידע שמסר X לX, על פי הנטען, והקשרו. גם בהמשך השיחה, ממשיכים הצדדים לדבר בענייני פלאפונים, בהמשך מדברים על מכרים משותפים ולזמי בעצמו מנדב מידע ביחס לעובדים של אדוויס (עמ' 25 לתמליל) ושוב נסובה השיחה על עניינים הנוגעים לתנאי העבודה של לזמי באדוויס, על כך שהוא איננו מרוצה בעבודתו. כאשר לזמי מעלה שוב את שמו של X בהמשך השיחה (עמ' 35 לתמליל) X כלל לא מגיב, והשיחה בין הצדדים נמשכת, בענייני דיומא מבלי שלזמי מנסה לנתב את השיחה לנושא סודותיה המסחריים של אדוויס, בלא שעולה ממנה כי בידי X מידע סודי בעניין אדוויס, לא כל שכן מידע שמקורו בX. לזמי בעדותו, נשאל בעניין זה והתקשה תחילה להסבירו (ר' עמ' 16 לפרוטוקול): ש. אני מפנה לעמ' 20 שורה 16 - קראתי את עמודי השיחה ולא מצאתי שום אינפורמציה מיוחדת על התובעת, למה התייחסת כשאתה אומר "אתה יודע הכל"? ת.        אני לא זוכר על מה זה היה, אבל כשאמרתי לו את זה הוא אמר "שלומי מקור נאמן". ובהמשך הדברים: אני מפנה לשורה 16 בעמ' 20 - לא מצאתי שום אינפורמציה כזו? ת.        אני הקלטתי הכל. אני ישבתי בחדר עם מיכה בצד ימין, אבי X הכין קפה במטבח בצד שמאל, הוא זרק משהו על התובעת, משהו על כנס, כנראה שלא שומעים את זה בהקלטה, כי הוא היה במטבח ואז אמרתי את המשפט. הוא יצא מהמטבח לכיוון שלי וצעק לי "שלמה מקור מהימן". ש.       מפנה לשורה 22 - זה אתה אומר? ת.        כן, בהמשך לשאלה. ש.       כתוב "לא נשמע" - ניסית לעזור למתמלל מה נשמע שם? ת.        כן, אני לא זוכר מה נאמר שם. כלומר, מעדותו של לזמי עולה כי המשפט "שלומי מקור מהימן" המופיע בתמליל השיחה הראשונה, נאמר על ידי X בקשר למידע על כנס שהתובעת קשורה אליו בדרך כלשהי, אשר לא הובררה בפנינו או לעניין דומה. ההקלטה השניה ההקלטה השניה שהוצגה בפני בית הדין נושאת תאריך 24/2/08 כלומר, על פני הדברים נראה כי מדובר בהקלטה שהתקיימה במועד המאוחר למועד הפיטורים. כאשר נשאל נחום כיצד יתכן כי השיחה מאוחרת למועד הפיטורים השיב נחום: "ש. אני מציג לך שלפי תמליל השיחה השנייה של הנתבע עם לזמי, היא נערכה ביום 24.2.08 כלומר 11 יום לאחר השיחה במשרדך, מה תגובתך? ת....כנראה שהוא הגיע אז עם הקלטה אחת". כלומר נחום איננו שולל את האפשרות שנערכו הקלטות סתר של X לאחר שהתובע כבר פוטר מעבודתו, כפי שעולה לכאורה מהתאריך המופיע על התמליל. ואולם, גרסתו זאת של נחום אף היא מעוררת קושי, שהרי כפי שכבר ציינו, אין חולק כי בשיחת הפיטורים מיום 13/2/08 הוצגה לתובע הקלטה שבה דובר על עניין העמלות, ונושא זה איננו מופיע בתמליל הראשון כפי שהוצג בפנינו. מהאמור לעיל עולה אי בהירות באשר למועד ביצוע ההקלטה השניה, וכן עולה אפשרות כי פרט להקלטות שבפנינו בוצעו הקלטות נוספות של שיחות עם X, אשר אינן בפנינו. לגופו של עניין, בהתיחס להקלטה השניה ניתן לומר כי עיון בתמליל מעלה כי לזמי, בדרך זו או אחרת, העלה את האפשרות שהוא עצמו "יערוק" לשורותיו של X. מהקשר הדברים ברור כי מטרת השיחה מבחינתו של לזמי (שהקליט את השיחה בסתר) הייתה לדלות מידע לגבי התקשרויות עסקיות בין X לX. זאת, על מנת להציג את הקלטת השיחה לנחום לצורך הוכחת טענותיו כנגד X. עולה מתמליל השיחה כי X איננו שולל על הסף את הרעיון כי לזמי יעבוד עבורו בעת שהוא ממשיך לעבוד באדוויס, ובין השניים מתקיים מו"מ בעניין. מעמ' 5-4 לתמליל השיחה עולה, כי לזמי הוא שמשרבב את שמו של הנתבע לשיחה: "חיים לזמי: אוקיי, איך אתה בעיקרון רוצה לעבוד אתי? איך נעבוד? אבי X:אני חושב על זה, צריך לחשוב על זה מולך שיתאים גם לך וגם לי. חיים לזמי:שמה, לעבוד על רווחיות, נכון? לא על מכירות. אתה רוצה לעבוד על מכירות או על רווחיות? אבי X:ת.רווחיות, רווחיות. ... חיים לזמי: תגיד לי, כמה אתה רוצה מהעסקה. איך אתה עובד?איך אתה עובד עם שלומי? כמה רווחיות? אבי X: גם כן, שבעה אחוז בערך". לכאורה ניתן ללמוד מהשיחה כי קדמה לה שיחה אחרת, שבה אמר X ללזמי כי הוא משלם עמלה לX, אלא שמטעמים שלא הובררו, שיחה זו, אשר לא ברור אם הוקלטה, לא הובאה בפנינו. מכל מקום, עולה מתמליל השיחה, כי X מנסה ליצור את הרושם שגם עובד בכיר יותר באדוויס, מקיים עימו מו"מ עסקי ואף הציע להיות משקיע סמוי בעסקו. כך, באשר למנהלו של X- מר שלמה אוסטרובסקי, טען X בשיחה כדלקמן (עמ' 13 לתמליל): "אבי X:תראה, שלמה לא בא ואמר לי "בוא נדבר". חיים לזמי:כן, שלמה? אבי X:כן... חיים לזמי:שלמה מאדוויס? אבי X: שלמה מאדוויס, בא ואמר לי, הוא אמר לי. חיים לזמי: ואללה? הוא גם רוצה להיכנס אליך? אבי X: כן. חיים לזמי:מה אתה אומר. אבי X:בתור משקיע סמוי. חיים לזמי:להישאר כאילו באדוויס ולהיות משקיע סמוי? אבי X:כן, כן. יש כאן ניגוד אינטרסים. חיים לזמי:ואי, ואי, אי אפשר להאמין באף אחד, אה? אבי X:אני אומר לך...". חשוב להדגיש כי X חותר לכך שיהיה מידור בין לזמי לבין X, הגם ששניהם אמורים לעבוד בשבילו בזמן עבודתם באדוויס (עמ' 14 לתמליל): "חיים לזמי:..שלומי לא יגיד מילה, נכון? אבי X:איזה שלומי? חיים לזמי: שלומי שינמן. אבי X:איך הוא יודע עליך? חיים לזמי: בסדר, אם הוא יידע, אם אנחנו נעבוד ביחד, לא יודע מה. תעסיק את שנינו בסוף. לא יודע מה.. אבי X: הוא לא יודע, אתה לא יודע. חיים לזמי: בסדר. אבי X: אתה לא יודע. חיים לזמי: אני לא מדבר איתו. לא משנה". נראה כי גם נחום אינו נוטה לתת אמון רב בדבריו של X. הגם שלזמי אישר בחקירתו כי סיפר לנחום את דברים אלה ששמע לגבי שלמה אוסטרובסקי (עמ' 15 לפרוטוקול) הרי שלא ננקטו בעניינו של אוסטרובסקי כל מהלכים: "ש.הלכת לאלי נחום ואמרת לו ששלמה אוסטרובסקי מעורב בעסק? ת.אמרתי לו שזה מה ששמעתי. ש.שלמה אוסטרובסקי עוד עובד בתובעת? ת.כן. ש.אתה יודע אם נערכה לו בדיקת פוליגרף? ת.לא יודע. ש.שאלת את שלמה אוסטרובסקי אם הדברים שנאמרו נכונים? ת.לא ניגשתי אליו. אני לא יודע למה הוא לא פוטר". ודוק- המדובר בבעל תפקיד בכיר באדוויס (לעומת X שהיה איש מכירות שלא ממונה על אף עובד- ראו עדות מלס עמ' 8 לפרוטוקול). למרות זאת, המשיך מר אוסטרובסקי לכהן בתפקיד ואף לא הוזמן לבירור. וראו לעניין זה עדותו של נחום (עמ' 30 לפרוטוקול): "ש. שיחה כמו שעשית עם הנתבע ב-13.2.08 עשית גם עם שלמה אוסטרובסקי? ת. לא עשיתי עם אף אחד שיחה דומה אפילו". כך, לא מן הנמנע שתכלית הדברים שנאמרו על ידי X בעניין הנתבע, כמו הדברים שאמר לגבי אוסטרובסקי, נועדו על מנת לשכנע את לזמי לעבוד עבורו, ולא על מנת לשקף את תמונת המציאות לאשורה. בכל הנוגע לדברי X כי הוא משלם לX באמצעות חשבוניות על שם אחיו (של X) שעובד בתחום המחשבים (עמ' 5 לתמליל)- עולה מהראיות כי פנקסי חשבוניות העסק של אחיו של X הוצגו בפני התובעת. ראו לעניין זה עדותו של X, שלא נסתרה, כי הציג את כל הקבלות של אחיו בפני נחום (עמ' 43 לפרוטוקול): " ש...למה הקבלות שנמצאות בידיים שלכם לא צורפו לכתב ההגנה שלכם? ת.כל הקבלות נמסרו לאלי נחום. לקחנו את פנקס חשבוניות העסק של אחי, הוא היה עוסק זעיר, לקחנו את זה בסדר רץ לתקופה הרלוונטית, אחרי שאני פוטרתי אפילו אשתי ניסתה לדבר ללבו של אלי נחום והביאה לו את כל הקבלות בסדר רץ שמראה שזה עסק קטן שכל הקבלות קשורות לעיסוק של אחי בקידום אתרים באינטרנט. אני חושב שהשארנו לו את זה וגם הצגנו את זה בפניך". ניתן איפה ללמוד כי עיון בפנקס החשבוניות של אחיו של X לא אושש את טענת התובעת לפיה X שילם לX עמלות באמצעות שימוש בפנקס חשבוניות של אחיו. חשוב להדגיש, כי עולה בבירור מתמליל השיחה, כי נכון למועד השיחה (שהתקיימה לכאורה שבועיים לאחר פיטוריו של X מאדוויס), X כלל לא ידע כי X פוטר מעבודתו. הדעת נותנת, כי אם אכן היה קשר עסקי בין X לX, הרי שX היה אמור לשמוע מיד על הפיטורים, והדעת נותנת כי לא היה "מתוודא" בפני לזמי על קיום הקשרים עם X אילו ידע כי האחרון פוטר. נזכיר כי התובעת לא מצאה לזמן את X לעדות בבית הדין מטעמה. נדמה כי ניתן ללמוד מכך כי התובעת סבורה שX לא יהסס לשקר בעדותו בבית הדין. כאשר זו עמדתה של התובעת ביחס למהימנותו של X, אין יסוד לבקשתה כי בית הדין יתן משקל משמעותי לדברים שאמר אותו X בשיחה לא פורמלית, אשר ביסודה כוונות נכלוליות של שני הצדדים, ואין כל עילה לייחס מידה רבה של אמינות למי מהדוברים בשיחה המוקלטת. אכן גם התובע לא זימן את X לעדות, אלא שהתובע גילה דעתו כי לדידו מדובר באדם שאיננו מהימן, אשר כבר סיבך אותו בגין שקריו. בנסיבות העניין, אי זימונו של X לעדות, מטעם מי מהצדדים, איננה יכולה ללמד אלא על כך ששני הצדדים מסכימים כי לא מדובר באדם מהימן במיוחד, וגם מן הטעם הזה, יש קושי ליתן משקל כלשהו לדברים שאמר בשיחה המוקלטת. זאת ועוד, כפי שיפרט להלן, ממצאי בדיקת הפוליגרף עליהם נעמוד להלן, תומכים במסקנה כי המידע העסקי שהועבר מX לX (אשר לא ברור מה היה טיבו ומה היתה חשיבותו), נמסר מבלי שX קיבל תמורה או טובת הנאה משמעותית. גם מן הטעם הזה, אנו סבורים כי לא ניתן לתת משקל של ממש לדברים שהושמעו על ידי X בהקלטה ביחס לעמלה ששילם לX. בדיקת הפוליגרף אין חולק כי בשיחה, מיום 13.2.08, במהלכה הודיע נחום לX על הכוונה לפטרו, ביקש X מיוזמתו לעבור בדיקת פוליגרף על מנת להפריך את החשדות שהועלו כנגדו. עוד אין חולק, כי בדיקת הפוליגרף נקבעה ליום שלמחרת במכון פוליגרף אשר נבחר על ידי נחום (וראו לעניין זה עדותו של נחום- עמ' 33-32 לפרוטוקול). באשר לקבילות בדיקת הפוליגרף- כידוע, מידת המהימנות והתוקף הראייתי של ממצאי בדיקות פוליגרף שנויים במחלוקת ומוטלים בספק (ראו גרשון בן שחר, מיה בר הלל וישראל ליבליך "הפוליגרף (מכונת האמת) בשירות המשפט- סוגיות מדעיות ומשפטיות" משפטים ט"ז 269 (1986-7 ); שימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 3.11.02 (התשס"ד). קיימת הסכמה, גם בקרב המצדדים בשימוש בפוליגרף, כי לבדיקה שיעור לא מבוטל של תוצאות שגויות. לאור זאת, הלכה פסוקה היא כי תוצאות הפוליגרף לא יהיו קבילות כראיה- גם לא במשפט אזרחי- אלא בהסכמת הצדדים. אולם גם משניתנה הסכמה שכזו, לא יהיה בה להפוך ממצאי הפוליגרף לראיה מכרעת, אלא אם הצדדים הסכימו במפורש כי תוצאות הבדיקה הן שיכריעו בשאלה שבמחלוקת (ראו ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446 (1988); ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות "שער ציון" נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, מיום 3.11.94); ע"א 8987/05 מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ, מיום 9.10.07). על בית המשפט לבדוק קיומה של הסכמה ממשית של הצדדים, הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה (ע"א 678/86 חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח, פ"ד מג (4) 177, 181). בענייננו, כאמור לעיל, בטרם בדיקת הפוליגרף חתם X על הסכמתו לבדיקת הפוליגרף ולפיה: "לאור החשדות שהועלו כנגדי, הריני להצהיר בזאת כי אני מסכים שכל תוצאה שתמצא בבדיקת הפוליגרף תוכל לשמש בכל הליך משפטי שיתקיים בעתיד ביני לבין מעסיקתי חברת אדווייס. הסכמה זו ניתנת מרצוני החופשי ומבחירתי". לאור זאת, הרי שעולה בבירור כי בענייננו הצדדים הסכימו לכך שתוצאות הבדיקה יהוו ראיה קבילה במכלול הראיות. ברור כי לא הוסכם בין הצדדים כי תוצאות הבדיקה הן בלבד שיכריעו בשאלה שבמחלוקת. כפי שיפורט להלן, לדידנו, בתוצאות בדיקת הפוליגרף לא היה כדי לבסס את החשד כי X העביר לX מידע על עסקאות פוטנציאליות של אדוויס וקיבל עמלות על כך. ניתן להסיק מממצאי הבדיקה, במידת הזהירות המתחייבת, כי X העביר לX מידע עסקי של התובעת, כאשר לא ברור מה בדיוק העביר, והאם מדובר בסוד מסחרי או עד כמה היה בהעברתו כדי לפגוע באינטרס של התובעת. מהמסמכים שבפנינו עולה כי בבדיקת הפוליגרף, מיום 14.2.08, נשאל X שלוש שאלות: האם בשנה האחרונה העברת מידע עסקי כלשהו של חברת אדוויס לאבי X או למישהו מטעמו? (R1) האם קיבלת כסף או טובת הנאה מאבי X תמורת מידע שמסרת לו? (R2) האם השתמשת בטלפון או סים נוסף לתקשורת עם אבי X בשנה האחרונה? (R3) בחוות הדעת שהגיש ארוך, אשר כאמור ערך לX את בדיקת הפולגרף, צוין כדלקמן: "ממצאי הבדיקה: בפענוח מדפסי רישום בדיקתו של הנידון אובחנו תגובות המעידות על אמירות שקר לשאלות הבדיקה. סיכום חוו"ד לאור ממצאי הבדיקה, הנדון דובר שקר ביחס לשאלות הבדיקה". בחוות הדעת הנגדית אשר הגיש כהן מטעמו של X, ציין המומחה כי לטעמו שאלות 1 ו-3 הן שאלות רחבות ביותר הכוללות בתוכן שאלות אודות אירועים שחלקם אינם קשורים כלל לריגול תעשייתי (ראו לעניין זה גם עדותו- עמ' 39-37 לפרוטוקול). כהן העיד לעניין זה כי (עמ' 37 לפרוטוקול): "..השאלה אם העברת אי פעם מידע עסקי היא לא בסיס מידע טוב לקבל החלטה. גם אם מבהירים קודם זה לא מספיק, צריך לשאול שאלה יותר ממוקדת. במקום לעשות עיקוף, צריך לשאול את השאלות ישירות, זו הדרך הנכונה". בחוות דעתו ציין כהן כי לדידו אסטרטגיית שאלות הבדיקה היא: "בבדיקה שלפנינו ניכרת אסטרטגיה של שימוש בשאלות שיקטינו את ההסתברות לטעות מסוג 'דובר שקר יאובחן כדובר אמת' וזאת במחיר של הגדלת ההסתברות לטעות מסוג 'דובר אמת יאובחן כדובר שקר' וניכר חוסר האיזון בין השניים". לדידנו, בשים לב לאופן בו נוסחה שאלה R1 שלגביה נמצא X דובר שקר, יש קושי להגיע לממצא חד משמעי ביחס לטיב המידע שהעביר X לX במהלך השיחות שהתקיימו ביניהם לאחר שX עזב את עבודתו באדויס. נזכיר כי X, בתחילת הבדיקה, הודה בפני החוקר ארוך כי במספר הזדמנויות נפגש עם X ושוחח איתו טלפונית וכי שיחות אלה עסקו בצורה מסוימת גם בענייני עבודה. כך כתב ארוך בחוות דעתו לעניין גרסתו של X בפניו עובר לבדיקה: "...במהלך השנה וחצי האחרונות פגש את אבי X 3-4 פעמים בתערוכות בארץ. השיחות היו קצרות מאוד וכללו שיחות חולין במשך 5 דקות בכל פעם...לדבריו מעבר ל-3-4 פגישות בתערוכות לא פגש את אבי X. במהלך השנה וחצי האחרונות שוחח בטלפון עם אבי X 4 פעמים לכל היותר. 3 פעמים הנדון התקשר אליו טלפונית, מתוכן פעמיים לאחל לו חג שמח בחגים. פעם אחת לפני חודשיים שלושה התקשר לאבי ואמר לו שהוא מבזבז זמן בעסקאות שהוא מציע ללקוחות כי אדוויס תנצח בכל מחיר. על השיחה הזו דיווח לממונה עליו- שלמה אוסטרובסקי. לפני שלושה חודשים התקשר אליו אבי X ואמר לו שהוא מייצג את SUPLET חברת הממירים מטיוואן/סין ואם צריך משהו לפנות דרכו". בעדותו בפנינו העיד ארוך כי עובר לביצוע הבדיקה, במסגרת השיחה המקדימה, הובהר לX כי בעת שיישאל על "מידע עסקי", אין הכוונה לרכילות, אלא שבמינוח מידע עסקי הכוונה למוצרי התובעת, מחירים שהתובעת קבעה לעצמה, לקוחות ושיטות מכירה של מוצרי התובעת. כפי שכבר ציינו, X נמצא דובר שקר בעת שהכחיש כי בשנה שלפני הבדיקה מסר לX מידע עסקי. ואולם בשים לב למגוון האפשרויות שכולל המונח "מידע עסקי" לא ניתן לדעת איזה סוג של מידע מסר X לX, מה טיבו ומה מידת הרגישות והסודיות שלו. בהקשר זה ראוי להזכיר כי לטענת התובעת, בסמוך לאחר עזיבתו של X את עבודתו באדוויס, הוברר, כי X סיפר לX על שינויים בחלוקת אנשי המכירות לאזורים. X ננזף באופן קשה על כך שמסר לX מידע כאמור, התובעת ראתה עניין זה בחומרה יתרה, וX התחייב כי לא יעביר לX מידע עסקי של התובעת. אין לכחד כי ממצאי בדיקת הפוליגרף מלמדים כי X הראה סימני אי נוחות כאשר נשאל לעניין העברת מידע לX, וזאת בהשוואה לשאלות נטראליות. ואולם, על רקע האמור, ובשים לב לכך שהמונח "מידע עסקי" הוא בעל מגוון רחב של משמעויות, אין לשלול את האפשרות שX נמצא דובר שקר ביחס לשאלה R1 על רקע מסירת מידע עסקי שמבחינת מידת רגישותו ופגיעתו הפוטנציאלית בנתבעת הוא מינורי, וספק אם מדובר בסודות מסחריים של ממש. מן הראוי להזכיר בהקשר זה את ההקלטה הראשונה, ממנה עולה כי X טען כי שמע מX מידע ביחס לכנס שהתובעת היתה קשורה אליו בדרך כלשהי, או מידע דומה. כך, לא מן הנמנע שהמידע העסקי שהעביר X לX קשור לאותו כנס, או מידע מסוג דומה, שהוא לאו דווקא מידע סודי או רגיש. באשר לשאלה R2 בבדיקת הפוליגרף, שעניינה בקבלת טובת הנאה מX ציין כהן בחוות דעתו: "שאלה זו קיבלה אצל עורך הבדיקה ציון מסכם של 1- בעוד שהמינימום לקבלת החלטה על היות הנבדק מאובחן כדובר שקר הינו הציון 3- ומטה [לגבי דובר אמת 3+ ומעלה]. כל ציון שבין 3- ל-3+ מוביל למסקנה שהממצא אינו חד משמעי. נעיר כי המסקנה הן שלנו והן של הבודק מניתוח התרשימים של שאלה 2 צריכה להיות כי אין מסקנה ודאית מבחינה פוליגרפית לגבי היות הנבדק מאובחן כדובר אמת או שקר בשאלה זו. ממצא מסוג זה סביר כי יתקבל מנבדק שהעביר מידע כלשהו אולם לא בהקשר של ריגול תעשייתי". יצוין, כי ארוך אישר בחקירתו כי הסולם לפיו בדק את X היה פלוס מינוס 3, קרי תוצאה של 3 ומעלה מעידה על דובר אמת ותוצאה של מינוס 3 ומטה מעידה על דובר שקר (עמ' 23-24 לפרוטוקול). עם זאת, למרות שהציון המסכם של X לגבי שאלה זו עמד על מינוס 1, קבע ארוך כי הוא דובר שקר. בחוות הדעת לא מופיע כל הסבר למסקנה הנ"ל, שכאמור סותרת את הסולם פלוס מינוס 3 שקבע בעצמו. רק בחקירתו סיפק ארוך הסבר לכך בציינו (עמ' 27 לפרוטוקול): "..מבחינת הטרנד, או המגמה של הנבדק ביחס לשאלת R2 כאשר בתגובותיו לא מצליח באף מדפס להוציא תוצאה חיובית של פלוס 1 הדבר אומר דרשני והנטייה היא לאמירת שקר". כהן העיד לעניין זה בעדותו המשלימה כדלקמן (עמ' 35 לפרוטוקול): "ש. שאלתי את המומחה מטעם התובעת, מר ארוך לגבי שאלה R2 שהציון שניתן לה הוא מינוס 1. שאלתי את מר ארוך לפי איזה סולם הוא ביצע את הניתוח הוא אמר שלפי סולם פלוס מינוס שלוש. כאשר שאלתי מדוע קבע לעניין שאלה R2 כי העד נמצא דובר שקר, הוא הסביר שבאף אחד מהמדפסים לא הייתה לעד ציון חיובי. נא התייחסותך. ת.זה נוגד את תיאוריית הבסיס של הפוליגרף. באבחון אדם של פול' קיימות שלוש תוצאות, דובר אמת, דובר שקר ולא ממצא. כלומר אם אין לך תגובה של דובר שקר זה בטח ובטח לא דובר אמת או להיפך, אלא שהמסקנה צריכה להיות ללא ממצא. זה שהוא לא נמצא דובר אמת באף אחד מהצ'רטים והוא גם לא נמצא דובר שקר באף אחד מהצ'רטים (גם בזה שיש בו מינוס הוא רחוק מהרמה המספיקה לממצא החלטי של דובר שקר, המסקנה צריכה להיות שאין ממצא). אם ניקח אנאלוגיה ואחליט שלמר בר אין כרגע הפרעת לב, זה בטח לא אומר שאין לו בכלל אלא שאני לא יודע, ולקבל מסקנה על סמך לא יודע זה מסוכן. יותר מזה, צריכם גם להסתכל על תוכן השאלות ואפשר להסיק עליהן משהו- על התוכן של R2- אני רואה שהוא מקבל ציונים בערכים גבוהים והחלטיים ב-R1 ו-R3 והמסקנה היא שמיקוד הקשב שלו נמצא ב-R1 ו-R3 ולא נמצא ב-R2. ולכן המסקנה שלי היא שלגבי שאלה R2 ההסתברות היותר גבוהה היא שהוא דובר אמת". לדידנו, העובדה שמסקנתו של ארוך סותרת את סולם הדרגות שקבע בעצמו, בצירוף עדותו של המומחה כהן, המקובלת עלינו, מטילים ספק גדול גם באשר למסקנה הסופית אשר הגיע אליה מר ארוך לגבי שאלה R2 אשר עניינה בקבלת טובת הנאה בתמורה למסירת מידע. אנו נוטים לקבל את מסקנתו של מר כהן לפיה הסיכוי שבתשובה לשאלה זו אמר הנבדק אמת גבוה. אשר לשאלה R3 נזכיר את עדותו של מר כהן (עמ' 37 לפרוטוקול): ש.שאלה של R3? ת.דובר שקר מובהק. לטעמי השאלה בכלל לא רלוונטית לנושא והיא רחבה. יכול להיות שהנבדק בכלל לא יודע את התשובה וכתוצאה מכך התשובה יוצאת מינוס 5. הפול' לא בודק ישירות אם אתה משקר או דובר אמת. אין דבר שאתה שואל שאלה ומקבל תשובת אמת או שקר. כל שאלה שתשאל תשאל למצב של דחק או מתח. מה שהפול' עושה זה השוואה בין רמות הדחק לשאלות, לפי זה הוא מסיק את חלוקת הקשב בין השאלות וכך הוא מסיק אם אתה דובר שקר או אמת. אין מדידת שקר ישירה". כפי שכבר ציינו, שאלות R1 ו- R3 שעניינן בהתקשרות עם X ובהעברת מידע בלא תמורה, לגביהן נמצא הנתבע דובר שקר, מנוסחות באופן רחב, כך שקשה לגזור מהן מסקנות ביחס למעשים שניתן לייחס לX בפועל, באשר לא ברור איזה מידע הועבר על ידי X לX. אנו סבורים כי תוצאות בדיקת הפוליגרף מתיישבות יותר עם המסקנה כי X לא קיבל טובת הנאה כספית מX. חוקיות הפיטורים ושלילת פיצויי הפיטורים: אין בידינו לקבל את טענת X (כפי שמופיעה בכתב התביעה שכנגד), לפיה בנסיבות העניין פיטוריו היו שלא כדין. אנו סבורים כי בנסיבות העניין החלטת התובעת להפסיק באופן מידי את העסקתו היא החלטה שנתקבלה משיקולים עניינים, לנוכח החשד שעוררו הדברים של X בהקלטות, כשהצטרפה אליהם העובדה כי התובע נמצא דובר שקר בבדיקת פוליגרף, אשר בוצעה על ידי בודק מוסמך, בעל נסיון רב. לזאת נוסיף, כי X לא פנה להבדק במכון פוליגרף אחר מטעמו ואף לא התוודה בפני התובעת בדבר המידע שכן העביר לX, על מנת לנקות את החשד ולשפוך אור על ממצאי הפוליגרף. לנוכח האמור לעיל, ובשים לב למכלול נסיבות העניין, אנו סבורים כי אדוויס היתה רשאית להודיע לX אל אתר כי אין לה עניין להמשיך להעסיקו. עם זאת, אנו סבורים כי התובעת לא הוכיחה כי בענייננו התקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים באופן מלא או חלקי. כידוע, בעת שבית הדין שוקל שלילת פיצויי פיטורים, עליו לשקול את חומרת המעשה המיוחס לעובד, הנזק שנגרם למעביד עקב מעשיו של העובד או שעלול היה להגרם לו, היקפו והשלכותיו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים, וכן יש לשקול את תקופת עבודתו של העובד, את הזכויות שצבר במקום עבודתו, ואת נסיבותיו האישיות (ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניקוב. כפי שכבר הבהרנו בהרחבה, אנו סבורים כי ממכלול הראיות שבפנינו, ניתן להסיק כי התקיימו קשרים בין X לבין X במהלך השנים, לאחר שX עזב את עבודתו באדוויס. במסגרת השיחות שניהלו השניים, נראה כי X מסר לX פרטים אודות הנעשה באדוויס, לרבות פרטים שאפשר היה להגדירם כ"מידע עסקי", ואולם אין בידינו לקבוע כי בזמן אמת X העביר מידע שהוא בגדר "סוד מסחרי" שהיה בו כדי לפגוע באינטרס של אדוויס, וכי עשה כן ביודעין, באופן שיצדיק שלילת פיצויי פיטורים. נזכיר כי מדובר בעמיתים לשעבר, שבפגישות שביניהם, מטבע הדברים מדברים על מכרים משותפים ועל נושאים הקשורים לתחום עיסוקם, כך שהגבולות בין רכילות לבין מידע עסקי עשויים לעיתים להטשטש. על רקע האמור לעיל, ובשים לב לממצאי בדיקת הפוליגרף אותם בחנו בזהירות המתחייבת, אנו סבורים כי ניתן להניח שבשיחות שהתקיימו בין X לX, אגב דיבורים על מכרים משותפים ועל ענייני הברנג'ה, החליפו השניים גם מידע שעשוי להחשב כמידע עסקי. נזכיר כי מעדותו של לזמי עולה כי המשפט "שלומי מקור מהימן" מתייחס למידע שהחזיק X ביחס לכנס שהתובעת קשורה אליו בדרך כלשהי, שלזמי לא זכר. כך, אנו סבורים כי במסגרת השיחות שהתקיימו בין X לבין X עלתה האפשרות שיפגשו בכנס כלשהו, ואפשר אף ששינמן בעת ששוחח עם X מעת לעת, מסר לו מידע אחר כלשהו הנוגע לענייניה של אדוויס, תוך שהוא מודע לכך שהוא מסתכן בהליכה על חבל דק, שהרי התובעת הבהירה לו, כי היא לא רואה בעיין יפה כל קשר עם X. נבהיר כי התובעת רשאית היתה לבקש מX להתייצב לבדיקת פוליגרף נוספת, במסגרתה תברר האם המידע העסקי שהעביר לX הוא מידע "סודי" הפוגע באינטרסים של אדוויס, או שמא מדובר בעניינים המצויים באזור שעשוי להחשב בעיני רבים כלגיטימי, בשיחה בין עמיתים לשעבר. בנסיבות שפורטו לעיל, לאור מסקנתנו לפיה X לא קיבל טובת הנאה בגין המידע שהעביר, ומשלא הוברר באמצעות בדיקת הפוליגרף איזה מידע עסקי הועבר לX, נדמה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הועבר על ידי X מידע סודי או מידע בעל משמעות. לנוכח האמור לעיל, יש קושי לייחס חומרה מיוחדת לעצם קיומם של קשרי חברות בין X לX, גם אם נניח שבמסגרתם התקיימו שיחות שהיו קשורות לתובעת או לעובדיה. במצב דברים זה, אנו סבורים כי לא עלה בידי התובעת להוכיח ברמת הוודאות הדרושה, כי יש עילה לשלול מX את זכותו לפיצויי פיטורים על רקע הטענות כי העביר מידע סודי לX. חוזה העבודה- סעיף "אי תחרות" אדוויס מבססת את כתב תביעתה, בין היתר, על חוזה העבודה אשר נחתם ביום 5.10.06, ועל כך שהתובע הפר את החוזה כאשר עבר לעבוד אצל מתחרה לאחר פיטוריו. סעיף 9 להסכם שכותרתו "אי תחרות" קובע כדלקמן: "מבלי לגרוע מהאמור בסעיפים 7 ו- 8 לעיל, העובד מתחייב כי כל עוד הוא עובד החברה וכן במשך 24 חודשים לאחר הפסקת עבודתו בחברה, או בתאגיד הקשור עמה, הוא לא יעסוק, במישרין ו/או בעקיפין, בכל עסק המתחרה בעסקי החברה בכל מקום אחר במדינת ישראל ולא יתקשר בפרק זמן זה עם ספקיה, יועציה, סוכניה, מפיציה, לקוחותיה וקבלני משנה מטעמה. העובד מצהיר כי מגבלה זו נתקבלה על דעת שני הצדדים בהתחשב בכך, שמכוח עבודתו בחברה ייחשף העובד לסודותיה המקצועיים, לרבות שמות ספקים, מחירים, אנשי קשר, יהיה מודע לגבי פילוח השוק והלקוחות, ואין כל דרך מעשית להבטיח שמירה על הסודיות כאמור בסעיף 8, אלא באמצעות הגבלה זו על עיסוקו של העובד. הצדדים מצהירים כי ההגבלה היא סבירה ומשקפת איזון ראוי בין זכותו של העובד לחופש העיסוק לבין רצונה של החברה להגן על סודותיה המסחריים, אלא אם כן הוסכם בכתב אחרת בין הצדדים וזאת במעמד סיום יחסי העבודה ביניהם". אין חולק כי לאחר פיטוריו מאדוויס, החל X לעבוד בחברת טראנסאלקטריק בתפקיד מנהל תחום ספקי כוח. אדוויס טוענת כי גילתה כי במסגרת עבודתו בטראנסאלקטריק פעל X אצל לקוחותיה, הציע להם הצעות מתחרות, ניצל את המידע הסודי שקיבל באדוויס והתחרה בה בניגוד להתחייבות שנטל על עצמו במסגרת חוזה העבודה. התנאים להגבלת עיסוק כפי שנקבעו בפסיקה: כידוע, הלכת צ'ק פוינט (ע"ע 164/99 דן פרומר ואח'- רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999) (להלן: "עניין צ'ק פוינט") הגדירה מחדש את איזון האינטרסים בכל הנוגע לאפשרות להגביל עיסוקו של עובד לאחר סיום עבודתו, בכך שקבעה נקודת מוצא חדשה. נקודת המוצא הינה כי לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו (ראו גם ע"א 6601/96 AES Systems Inc נ' סער, פ"ד נד(3) 850 (2000) להלן: "עניין סער"). היה ויוכיח המעסיק "אינטרס לגיטימי"- לא די בכך, ועל בית הדין לבחון את סבירות התניה בהתאם למבחנים שהיו מקובלים בעבר (דוגמת משך זמן ההגבלה, היקפה, התחום הגיאוגרפי עליו היא חלה). בעניין צ'ק פוינט ניתנו ארבע דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" להגבלת עיסוק- קיומו של "סוד מסחרי"; הכשרה מיוחדת; תמורה מיוחדת; וחובות תום הלב והאמון- כאשר הודגש כי אין זו רשימה סגורה (ראו גם ע"ע 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ- אבנר ספקטור, מיום 21.4.05; להלן: "עניין דיירקס"). בפסיקה שלאחר מכן, ובפרט בפסק הדין בעניין גירית (ע"ע 189/03 גירית בע"מ- מרדכי אביב, פד"ע לט 728 (2003; להלן: "עניין גירית") הושם דגש על חובות תום הלב בהקשר זה, והובהרו על ידי בית הדין הארצי לעבודה הדברים הבאים: "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו... יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי הנתבעים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל'סוס טרויאני אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו". עוד הובהר, כי חובות תום הלב והאמון- החלות גם לאחר סיום יחסי העבודה- יש בהן כדי להוות בסיס להטלת הגבלת עיסוק במקרים המצדיקים זאת, גם ללא תניה חוזית מפורשת (עניין צ'ק פוינט; ע"ע 62/08 דוד לבל- חברת הדקה ה-90 בע"מ, מיום 27.12.09 (להלן: "עניין לבל"); דב"ע נג/3-17 טוני טועמה- טכנו גומי ליסיצקי בע"מ, פד"ע כה 227 (1992)). האם הוכח קיומו של "סוד מסחרי": סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות קובע כי "סוד מסחרי" הינו: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". לעניין זה נקבע בעניין צ'ק פוינט: "'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד...אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת הסוד המסחרי על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן". בענייננו, אדוויס טענה בכתב התביעה כי "המידע הסודי" אשר X עשה בו שימוש הוא כדלקמן: "הנתבע, בסיועה ובאמצעיה של טרנסאלקטריק, פועל במרץ אצל לקוחותיה של התובעת, מנצל את המידע הסודי שהועבר אליו במסגרת עבודתו בתובעת לרבות רשימת הלקוחות, אנשי קשר, פרויקטים פעילים אצל הלקוחות של התובעת, מפרטים טכניים של מוצרים, ספקים בחו"ל אצלם רוכשת התובעת את מוצריה עבור לקוחותיה, מחירים והנחות שמעניקה התובעת ללקוחותיה, מידע סודי שהוא קניינה הבלעדי של התובעת בו השקיעה הון ומשאבים ומהווה את יתרונה היחסי בשוק בו היא פועלת". עם זאת, מכיוון שלא הוצג ע"י אדוויס כל מידע בדבר מפרטים טכניים של מוצרים שנעשה בהם לכאורה שימוש ו/או בדבר רשימת ספקים מחו"ל, הרי שלמעשה הטענה היחידה שמקבלת ביטוי קונקרטי היא הטענה לשימוש ברשימת הלקוחות של אדוויס. הסוגיה אימתי ובאילו נסיבות תחשב רשימת לקוחות ל"סוד מסחרי", נדונה בהרחבה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ- פודליין בע"מ, פד"ע לח 72 (2002);ע"ע 86/08 שחל טלרפואה בע"מ נ' רוני תובל, מיום 23.9.08; עניין לבל, לעיל. בפסק הדין ב-ע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ, מיום 7.10.10 סיכם בית הדין הארצי לעבודה את ההלכה בעניין סיווגה של רשימת לקוחות כסוד מסחרי, כדלקמן: "סיכומם של דברים עד כאן מעלה כי אין לקבוע באופן גורף שרשימת לקוחות הינה סוד מסחרי, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון האינטרסים של העובד, המעביד והציבור. על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, בספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן". כמפורט להלן, לדידנו אדוויס לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי רשימת הלקוחות שלה הייתה בגדר "סוד מסחרי". למעשה, בכתב התביעה מופיעים 3 לקוחות/ספקים בלבד אשר לטענת אדוויס נעשה בהם שימוש על ידי X: חברת סלנט, חברת אנטקו, וחברת ראד. באשר ללקוח חברת סלנט- אדוויס טענה כי גילתה שX פועל אצל לקוח זה שהינו לקוח גדול שלה. לטענתה, מנהל המכירות של אדוויס עמל במשך 3 שנים רצופות בכדי להתאים את מוצרי אדוויס לצרכי חברת סלנט. לטענתה, מדובר במידע ייחודי שX היה יכול להגיע אליו אך ורק דרך רשימת הלקוחות שלה. עם זאת, עולה מהראיות כי לא הוצג על ידי אדוויס כלל מהו אותו מידע ייחודי שאליו נחשף X וכלל לא הוכח באיזה מידע נעשה שימוש על ידו במסגרת עבודתו בחברת טראנסאלקטריק (וראו לעניין זה עדותו של מלס כי אין בידו ראיה לפיה X מכר ללקוח זה מוצר כלשהו- עמ' 11 לפרוטוקול). בנוסף, לא נסתרה טענת X כי חברה זו הייתה לקוחה של טראנסאלקטריק עוד קודם לתחילת עבודתו בחברה זו. באשר ללקוח חברת אנטקו- אדוויס טענה כי מדיווח שהגיע ממנהל המכירות של אנטקו, התברר לה כי X פועל אצל אנטקו כדי למכור לה את אותו סוג של ספקי כוח שמוכרת לה אדוויס, וזאת במחיר זול יותר. עם זאת, אדוויס לא טרחה להעיד מטעמה את אותו מנהל מכירות שלטענתה העביר לה דיווח זה. אדוויס לא הוכיחה, ולו בראשית ראיה, כי X אכן הציע לאנטקו מוצר זה. לגבי לקוח חברת ראד- אדוויס טענה כי איש הקשר מטעם ראד מסר לה כי X ביקר אצלם והציע להם את אותו סוג של ספק כוח במחיר זול יותר. עם זאת, גם במקרה זה, אדוויס לא העידה מטעמה את אותו איש קשר שכביכול העביר לה מידע זה. כלל לא הוכח שX העביר לראד הצעת מחיר זולה יותר והשתמש לצורך כך במידע שהשיג מאדוויס. גם כאן, כלל לא נסתרה טענת X כי מדובר בלקוח של טראנסאלקטריק עוד בטרם תחילת עבודתו בחברה זו. נדגיש כי לגבי שלוש חברות אלה, לא הוצג על ידי אדוויס הסכם המעניק לה איזושהי בלעדיות בהספקת ספקי הכוח. למעשה, כלל לא נסתרה טענת X כי שוק מערכות ספקי הכוח הוא שוק מצומצם בו פועלות 10 חברות המתמחות בכך ואותן חברות מתחרות זו בזו על אותם הלקוחות ואין כל ייחודיות במוצרים הנמכרים להם. זאת אף ציין לזמי בעצמו בשיחה המוקלטת עם X (עמ' 22-21 לתמליל): "חיים לזמי: אפשר לחשוב כמה ספקים יש, אתה עובד עם אותם ספקים בטח. אבי X: אני עובד עם כולם. חיים לזמי: נו מה זה משנה, יש לו (הכוונה לאלי נחום- מנכ"ל ובעלי אדוויס- א' ד"ט) בלעדיות? אין לו בלעדיות, נו מה זה משנה? הוא יכול להגיד לך משהו על זה?". בנוסף, מלס אישר בחקירתו כי לכל אנשי המכירות הייתה גישה לתוכנת האופיסר, אשר כללה מידע על אנשי הקשר אצל הלקוחות (עמ' 10 לפרוטוקול): "ש.תאשר לי שלך ולשלומי הייתה אותה רמת גישה למידע שבמחשב? ת.הוא יכל לראות מידע על הלקוחות שלי ואני על שלו... ש.תאשר לי שתוכנת האופיסר הייתה פתוחה לכל אנשי המכירות. ת. נכון". כמו כן, מלס אף אישר בחקירתו כי את אנשי הקשר של הלקוחות ניתן היה לדלות בקלות בדפי זהב (עמ' 9 לפרוטוקול): "ת....ברשימה היה שם הלקוח, הטלפון שלו והכתובת. שאם הייתי פוגש בלוגו שלו או לחילופין הייתי רוצה במהלך היום לבצע מספר פגישות, לא הייתי צריך לזכור בעל פה את כל הפרטים. ש. במידה ואין לך את הרשימה אתה יכול לאתר פרטי הלקוח גם ב-144 או דפי זהב? ת.נכון". עוד העיד מלס כי שוק ספקי הכוח הוא שוק דינמי בו המחירים משתנים לעיתים קרובות והלקוחות מתחלפים (עמ' 12 לפרוטוקול). הנה כי כן, ברור כי בענייננו לא הוכח כי רשימת הלקוחות של אדוויס מהווה "סוד מסחרי". למעשה, לא הוצגה על ידי אדוויס כל רשימת לקוחות, אלא צוינו שלושה לקוחות בלבד שכאמור לא מצאנו לגביהם כל סוד מסחרי שנעשה בו שימוש ע"י X. לא הוצג כל מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, או מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ. אף הוכח כי מדובר בלקוחות שניתן לדלות בקלות בספר טלפונים ולא הוכח כי יש ערך מוסף בקבלת רשימת לקוחות אלו מן המוכן. למעשה, לא הוכח, אף בראשית ראיה, כי נעשה שימוש כלשהו על ידי X ברשימת לקוחות כלשהי של אדוויס, וטענה זו נטענה בעלמא ללא כל הוכחה מצידה. נציין כי בסעיף 4 לתצהיר שהוגש מטעם מנהל החשבונות באדוויס, מר מיכאל, שכותרתו: "השוואת מכירות לקוחות שלומי X בשנים 2007-2006 בהשוואה לשנים 2009-2008", כלל לא צוינו שלושת הלקוחות שאוזכרו לעיל, אלא נבדקו לקוחות אחרים שלא צוינו כלל בכתב התביעה. באשר ללקוחות חדשים אלה, אף לא נטען בכתב התביעה כי X עשה שימוש ברשימת לקוחות שכללה אותם. הכשרה מיוחדת/תמורה מיוחדת: טענת אדוויס בדבר הכשרה מיוחדת המצדיקה את הגבלת חופש העיסוק של X, כלל לא הוכחה. לא הוכחו משאבים מיוחדים שהושקעו בהכשרתו, שבעקבותיהם התחייב לכאורה לעבוד במשך תקופה מסוימת. נדגיש כי אף בסעיף "אי התחרות" לא צוין כי ההגבלה היא בשל הכשרה מיוחדת, אלא צוין כי ההגבלה היא לצורך שמירה על סודות מסחריים (טענה שכאמור נדחתה). כך גם באשר לתמורה מיוחדת. לא נטען, וקל וחומר שלא הוכח, כי שולמה לX תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד באדוויס עם תום סיום יחסי העבודה. הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל, הרי שלא הוכח כל "אינטרס לגיטימי" להגבלת חופש העיסוק של X. משכך, התחייבות זו היא התחייבות "ערומה" שדינה להיפסל בהיותה נוגדת את תקנת הציבור. ראו לעניין זה את דברי הנשיא ברק בעניין סער באשר לסעיף "אי תחרות" זהה לסעיף שבענייננו: "נמצא, כי ככלל, התחייבות 'ערומה' לאי תחרות, שאינה מגנה על אינטרסים של המעביד, מעבר לאינטרס אי התחרות 'כשלעצמו' (כגון אינטרסים שלו בשמירה על סודות מסחריים ורשימת לקוחות), אינה מעצבת 'אינטרס לגיטימי' של המעביד, ודינה להיפסל בהיותה נוגדת את תקנת הציבור... ... התחייבות זו- על פי פרשנותה לפי לשונה ותכליתה- נועדה להגן על המערערת מפני תחרות 'בתור שכזו'. כאשר ביקשה המערערת להגן על עצמה מפני פגיעה בקניינה, היא עשתה כן במסגרת התחייבות נוספת שעליה חתם המשיב, ובה "התחייבות לשמירת סודיות", שלפיה התחייב המשיב לשמור בסודיות מידע שעשוי להגיע לידיו במסגרת העסקתו. אכן, התחייבותו של המשיב שלא להתחרות במערערת- וזו ההתחייבות היחידה שהופרה על ידי המשיב- אינה מגנה על אינטרס "קנייני" או "מעין קנייני" של המערערת. היא אינה מגנה על 'אינטרס לגיטימי" של המערערת. היא נוגדת את "תקנת הציבור", ועל כן יש להכריז על בטלותה. כל שביקשה המערערת להבטיח לעצמה היא חסינות מפני תחרות. זאת היא אינה רשאית לעשות, שכן חסינות כזו נוגדת את 'אינטרס הציבור'. לעניין זה אין כל חשיבות לסבירותה או למידתיותה של ההתחייבות שנטל על עצמו המשיב. אין מקום לבחון אם הגבלה לשמונה עשר חודש היא סבירה או מידתית. ההתחייבות כולה בטלה היא ומבוטלת". חובות תום לב, אמון והגינות: כפי שנפסק בעניין צ'ק פוינט, אינטרס לגיטימי נוסף להגבלת חופש העיסוק הוא חובת תום הלב והאמון. לעניין זה כבר נקבע כי גם שימוש במידע שאינו מגיע לכדי "סוד מסחרי", אך מהווה "מידע קונפידנציאלי" של המעסיק- עשוי להיחשב, במקרים המתאימים, כהפרה של חובות האמון ותום הלב (עניין דיירקס, לעיל). בנוסף, בית דין זה כבר עמד על כך שהאינטרס של המעביד בהגנה על מאגר לקוחותיו, ראוי שיעשה, במקרים המתאימים, באמצעות מתן משקל לחובות תום הלב וההגינות, ולא באמצעות הכללים המגנים על סודות מסחריים: ראו החלטת כבוד השופטת דוידוב ב-עב 2395/04 (בש"א 2334/04) פרודקטיב משאבי אנוש בע"מ ואח' נ' ברק ענבר, מיום 10.2.04: "בעבר, ההגנה על הקשר על לקוחות נעשתה כחלק מההגנה על רשימת הלקוחות, שהוכרה במקרים המתאימים כ"סוד מסחרי"..כיום לאור השינויים בפסיקה שתוארו לעיל, נראה כי המקום הראוי להגן על הקשר האמור הנו- במקרים המתאימים כמובן-באמצעות חובות תום הלב וההגינות. זאת, בפרט כאשר מדובר בענפים בהם יש חשיבות מיוחדת לקשר האישי.. ובפרט כאשר עסקינן במנהלים בכירים דוגמת המשיב, אשר ייצגו את המעביד מול אותם לקוחות באופן בלעדי או כמעט בלעדי". נוכח זאת, יש לבדוק האם התנהלותו של X הייתה נגועה בחוסר תום לב. לדידנו, אדוויס לא הוכיחה כי X הפר את חובות תום הלב והאמון המוטלות עליו במסגרת יחסי העבודה. בהתיחס לטענות התובעת נבהיר, לא הוכח כי X הפר את חוזה העבודה. לא הוכח כי קיבל תשלום או טובת הנאה אחרת בקשר ישיר או עקיף לעבודתו (ראו סעיף 7.2 לחוזה העבודה); לא הוכח כי עשה שימוש בסודות מסחריים של אדוויס; לא הוכח גם הפרת חובת תום הלב והאמון בפעולותיו. על כן, אדוויס לא זכאית לכל פיצוי בגין הפרת חוזה/גרם הפרת חוזה. מעבר לדרוש, נציין כי לא ברור לפי מה העמידה אדוויס את סכום התביעה (ובפרט כאשר התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן במסגרתו ביקשה להעלות את סכום התביעה מ- 500,000 ל- 1,000,000 ש"ח). נחום אישר בעדותו כי סכום התביעה מבוסס על "הערכה" (עמ' 28 לפרוטוקול). התצהיר שהוגש מטעם מנהל הכספים באדוויס, מר מיכאל, כלל אינו ברור ולא הוצג כל הסבר מדוע נבחרו דווקא הלקוחות שהופיעו בתצהיר. מיכאל אישר בעדותו כי נחום הוא זה שתדרך אותו באלו לקוחות ספציפיים לבחור לצורך השוואת המכירות (עמ' 20-19 לפרוטוקול). עוד העיד כי כלל אינו יודע אם רשימת הלקוחות שנתבקש לבדוק קשורה בכלל לX. למעשה, עולה מהתצהיר עצמו כי חלק מהלקוחות המופיעים כלל אינם קשורים לX (ראו סעיף 3 לעומת סעיף 4 לתצהיר מיכאל; ראו גם עדות מלס לעניין הלקוח תדיראן- עמ' 11 לפרוטוקול). בנוסף, מיכאל אף העיד כי לא חלו כלל ירידות במכירות של אדוויס (עמ' 21 לפרוטוקול): "..אני יודע שסה"כ נתוני החברה בשנים האלה היו שהמכירות עלו". לאור זאת, הרי שבכל מקרה סכום התביעה אינו ברור ולא מכומת כדין. עוד נבאר כי לדידנו מקום שנדונה שאלת חופש העיסוק של עובד לעבור לעבוד אצל מתחרה של מעבידו הקודם, יש ליתן משקל למכלול תקופת ההעסקה של העובד ולנסיבות סיומה. יש לזכור, כי בעקבות פסקי הדין בעניין סער ובעניין צ'ק פוינט, נקודת המוצא היא כי קיים אינטרס ציבורי בשמירה על חירותו של העובד, ובכלל זה איש מכירות, ליטול את הידע והנסיון שצבר בתקופת עבודתו, ולהתחרות במעבידו (בין באמצעות עסק עצמאי משלו ובין באמצעות מעבר לעבודה אצל מעביד אחר). כך, רק במקרים מיוחדים, מעבר של עובד לעבוד אצל מתחרה, או פתיחה של עסק עצמאי שיתחרה במעביד, תחשב להתנהלות בחוסר תום לב. בענייננו, לא התרשמנו כי מדובר בעובד שבתקופת עבודתו פעל בחוסר תום לב על מנת לבנות לעצמו עסק מתחרה תוך שימוש בעסק של המעביד כפלטפורמה, אלא במי שהמעבר לעבודה אחרת נכפה עליו בגין פיטוריו. מקום שמדובר בעובד שפוטר מעבודתו לאחר שנים בהן עסק בתחום מסוים, ככלל, איננו סבורים כי יש לצפות מהעובד, במסגרת חובת תום הלב שלו, כי יפתח בקריירה בתחום חדש שאיננו מוכר לו, אלא שהדעת נותנת, כי ינסה למצוא מקור פרנסה בענף שבו הוא מצוי. מטבע הדברים, לא אחת המשמעות היא שיעבור לעבוד אצל מתחרה של מעבידו הקודם. כפי שכבר ציינו, מאז פסק הדין בעניין סער אלה הם כללי המשחק המוכרים והמקובלים, ויש להצטער על כך שהתובעת לא הפנימה את הכללים, ותחת זאת בחרה לנהל הליך משפטי כנגד X, לרבות באמצעות בקשה למתן צווים למניעת עיסוקו אצל מתחרים. משלא הוכח קיומו של סוד מסחרי ו/או הפרת חובות תום הלב והאמון בפעולותיו של X, הרי שנדחות גם שאר טענות אדוויס בדבר הפרת חוק עוולות מסחריות פגיעה במוניטין וכו'. סיכומו של דבר, אנו דוחים במלואה את תביעת אדוויס כנגד X. תביעה שכנגד: פיצויי פיטורים: בהתאם לאמור לעיל בעניין הזכות לפיצויי פיטורים, X זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו באדוויס. משלא הוגש תחשיב נגדי לזה שהגיש שיימנן, ואדוויס אף לא טרחה להתייחס לעניין זה בסיכומיה, מתקבל תחשיב X. X זכאי לפיצוי פיטורים בסך 104,439.75 ₪. לא מצאנו לחייב את אדוויס בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, לאור חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים. הודעה מוקדמת: התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 16,837 ₪. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין: בהתאם לאמור לעיל, קבענו כי X לא זכאי לכל פיצוי בגין פיטורין שלא כדין. הפרשי שכר עבודה חודש 2/2008: X טען כי הוא זכאי להפרשי שכר בגין חודש פברואר 2008 בסך 5,566 ₪. אדוויס כלל לא התייחסה בסיכומיה לעניין רכיב זה. על כן, X זכאי להפרשי שכר עבודה בגין חודש 2/2008 בסך 5,566 ₪. לא מצאנו לחייב את אדוויס בפיצויי הלנה לאור חילוקי דעות של ממש בדבר עצם החוב. יתרת פדיון חופשה: X טען כי הוא זכאי ליתרת פדיון חופשה בגין 5.75 ימי חופשה. על כן, לטענתו, הוא זכאי ליתרת פדיון חופשה בסך 3,056 ₪. הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה הוא על המעביד: "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215 (1972). דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ' מ.ת.מ תעשייה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584 (1997)). אדוויס כלל לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה וגם כלל לא התייחסה לעניין זה בסיכומיה. על כן, מתקבל תחשיב X והוא זכאי ליתרת פדיון חופשה בסך 3,056 ₪. החזר קצובת אש"ל: X טען כי בחודש דצמבר 2007 נסע לסמינר מקצועי במסגרת תפקידו ושהה 5 ימים באמסטרדם. לטענתו, העביר לאדוויס חשבוניות בגין אוכל ונסיעות ששילם במהלך שהותו, אך אדוויס לא שילמה לו את קצובת האש"ל המגיעה לו. אדוויס כלל לא התייחסה לעניין זה בסיכומיה. על כן, X זכאי לקצובת אש"ל בסך 2,829.5 ₪. שחרור כספי תגמולים , טופס 161, מכתב אישור תקופת העסקה: על אדוויס להעביר לX מכתב שחרור לכספי התגמולים שנצברו לזכותו בביטוח המנהלים בחברת מגדל. כמו כן תמציא אדוויס לX אישור על תקופת העסקתו, וטופס 161 חתום כדין. סוף דבר: משנדחתה במלואה תביעת אדוויס, והתקבלה בעיקרה התביעה שכנגד, תשלם אדוויס לX את הסכומים כדלקמן: פיצוי פיטורים בסך 104,439.75 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.08 ועד לפירעון. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 16,837 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.08 ועד לפירעון. הפרשי שכר עבודה בגין חודש פברואר 2008 בסך 5,566 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.08 ועד לפירעון. יתרת פדיון חופשה בסך 3,056 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.08 ועד לפירעון. החזר קצובת אש"ל בסך 2,829.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.08 ועד לפירעון. לעניין ההוצאות-מאחר שתביעת אדוויס נדחתה במלואה, ואילו התביעה שכנגד התקבלה בעיקרה, ובשים לב למכלול נסיבות העניין, אנו קובעים כי אדוויס תשלם לX, בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, סך כולל של 40,000 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. סוד מסחרי