לפנינו תביעה להכיר במחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע, כפגיעה בעבודה. התובע יליד 6/8/1959, מהנדס במקצועו, טוען כי נחשף במהלך עבודתו, בין במגע ובין בנשימה, לחומרים רעילים ומסוכנים. 3. בין השנים 1984 ל- 1988 עבד התובע במפעל תרכובות ברום. במסגרת עבודתו שם התובע טוען כי נחשף לחומרים הבאים : דקהברומודיפניל אתר, ברום, דיפניל אתר, מתילן כלוריד, כלורוברומומתן, דיברומומתן, חומצה ציטרית, סודה קאוסטית, סודיום ביסולפיט, HBR, אלומיניום כלוריד, מימן ברומי, מימן כלורי, פחם פעיל, אמוניה אל מימית, אוקטה ברומודיפניל אתר, הידרזין הידרט, חומצת מלח, פוטסיום ביקרבונט, פרהברומופנול, דיברו מונאופנטיל גליקול, פנול, אתילן דיברומיד, פנטא אריתריטול, אצטיק אנהידריד, טולואן, סודיום ביקרבונט, מתיל ברומיד, ממסים אורגניים, DBM, CBM. התובע טוען כי לא היו בשימוש באותה תקופה אמצעי בטיחות וכובע וקסדה הוכנסו לשימוש בשלב מאוחר יותר.   4. הנתבע טוען כי התקופה הראשונה במסגרתה עבד התובע בתרכובות ברום היתה כסטודנט בין התאריכים 4/11/84 עד 16/8/86 בהיקף העסקה מצטבר של 550 שעות - סה"כ 3 חודשי עבודה נטו. בתקופה השנייה בין 17/8/86 עד 31/3/88 התובע עבד כמהנדס תהליך ביחידה האורגנית במשרה מלאה והשתמש לדברי המעסיק בציוד מגן נשימתי הכולל מסיכה ופילטר. הנתבע טוען כי הכנת רשימת חומרים מסוכנים אינה יכולה להפוך את המנוי בה לחומרים אליהם נחשף התובע בעבודתו. 5. התובע העיד בנושא זה : "ש. מפנה לסעיף 8 לתצהירך, כתבת ששעות מ רובות בכל יום הסתובבת בקרבת החומרים, תסביר מה זה שעות מרובות ומה זה הסתובבתי בקרבת חומרים? ת. אז הייתי סטודנט ואחר כך עבדתי במשרה מלאה, כסטודנט למדתי Tת המתקנים, אמנם לא היו הרבה שעות אך כולן היו בשטח. בקרבת חומרים הכוונה בסמיכות חד ערכית לחומרים, במרחק של מגע. נגעתי בפליטות שהתרחשו. הייתי חשוף לגמרי לחומרים כי אז לא הייתה מודעות לבטיחות לחשיפה אישית. ש. מה זה נגעת בפליטות? פליטה זה לא אירוע? ת. אז זה לא היה נחשב לאירוע. מתוקף תפקידי כסטודנט הייתי צריך לעדכן את השרטוטים לפי המצב הקיים בשטח וזה הכריח אותי ל עבור על הצנרת ועל כל יחידות הציוד בצורה אישית, של שלושה מתקנים. ש. אתה עובד שם כסטודנט, אתה לא פועל יצור, לא מפעיל, לא בקבוצת ההצלה או החירום, אתה לא פועל ניקיון, אני מבינה מכך שפיזית לא היית נוגע בחומרים, כפי שנוגע פועל ייצור או ניקיון או מפעיל? ת. נגעתי בחומרים, הכל היה רטוב ומלוכלך וכשאני עובר ליד הצינורות, אתה בה במגע בין אם אתה רוצה ובין אם אתה לא רוצה בחומרים. ש. באיזו צורה נמצאים החומרים שנגעת בהם? ת.  אם זה אבקות שהיו מפוזרות בשטח. ש. אז למה היית צריך לנגוע בהם? ת. אני רוצה לציין שאחר כך כמהנדס הרצות עבדתי עם המפעילים עצמם. כשהייתי סטודנט לא הייתי אמור לגעת אבל העבודה היא לא משרדית היא בשטח ואתה נחשף לחומרים מסוכנים ולא הייתה מודעות. ש. המלה נחשף ניתן לפרש או לגעת או לנשום, זה שאתה מריח את הריח זה לא אומר שאתה נחשפת לחומרים, האם מתוקף תפקידך כסטודנט היית צריך להיות במגע ישיר עם איזה שהוא חומר? ת. גם כאשר יש ריח הוא מעבר לסף החשיפה המותר. " (פרוטוקול יום 15/9/09 עמ' 1 שורות 10-19, עמ' 2 שורות 1-15) העד מטעם תרכובות ברום, מר אמיתי עצמון העיד בחקירה נגדית: " יש שלבים בהרצה שאתה יכול לשבת במשרד ולכתוב דו"ח אבל זה נכון שחלק בלתי נפרד זה להיות בשטח, ולראות איפה יש תקלה, למה היא קרתה, ולהיות עם היד על הדופק."   (פרוטוקול יום 18/4/10 עמ' 13 שורות 26-27) בנסיבות אלה, בית הדין מקבל את הטענה של התובע לפיה נחשף לחומרים המפורטים לעיל כפי שתיאר בעדותו, כלומר 3 חודשים נטו בין השנים 1984-1986 ולאורך שעות יום עבודה במשרה מלאה משנת 1986 ועד 1988. כמו כן לגבי אי שימוש בציוד מגן כפי שפירט בעדותו. זאת במיוחד לאור העובדה כי בעדות מר עצמון לא יכול היה להעיד במדויק על עבודת התובע, אולם אישר כי עבודת התובע היתה גם בשטח המפעל. 6. בין השנים 1991 ל- 1995 עבד התובע בנגב פרויקטים בע"מ. במסגרת עבודתו הוצב התובע בין השנים 1993-1994 במפעל מטל-טק. המפעל היה בשלבי הרצה ובמחצית השנה הראשונה טען התובע כי היו במפעל מפגעים רבים. לטענת התובע נחשף שם במשך מרבית שעות היום לאבקות מתכתיות מרחפות של טונגסטן, טונגסטן אוקסיד וטונגסטן קרבייד. בנוסף נחשף התובע לחומצות אמוניה, NOX ולליתיום. 7. הנתבע לא מתייחס בסיכומיו לתקופת עבודה זו, אלא לשנת 1998 וטוען כי התובע עסק בתכנון ופיקוח ועל כן, לא בא במגע עם החומרים אותם מפרט. 8. התובע בעדותו ציין כי : "ש. אני מפנה לתקופה של 91 - 95, הבאת אישור על עבודתך עם נגב פרוייקטים, מה עשית, החברה כיום אינה קיימת ולא ניתן לבדוק? ת. זאת חברת הנדסה. בתקופה הזו עבדתי במתקנים שיש לי אישורים של המתקנים בהם עבדתי. עבדתי בטבע טק, אני מפנה לסעיף 10 בפרק ג' סעיף 13. במסגרת עבודתי בנפרו הוצבתי בשנים 93 - 94 במטל טק ועל כך יש נתונים. ש. נעבור למטל טק, הגשנו מכתב למעביד (נ/7) ובסעיף 4 רשום שאתה למעשה לא עבדת בשום מחלקה ולא היית במגע עם חומרים. ת. מגדל שטיפה לאמוניה היה בתיכנון וביצוע ובהפעלה שלי. אז החשיפה הייתה עצומה ובעצם אני הייתי זה שנחשף הכי הרבה לסקבר C10 . ש. אתה אומר שנחשפת, אתה אומר שאתה היית המתכנן, מה הייתה צורת המגע שלך? ת.  כמהנדס ביצוע נמצאתי בקו הראשון של המערכת, כל סתימה ודליפה אתה עובד עם המפעילים. ש. כמה זמן מתוך תקופת עבודתך במטל טק, היית בתקופת ההפעלה של המתקן? ת.  כל תקופת ההפעלה של המתקן הייתי שם. בערך חצי שנה. כל היתר זה עבודה עם פרוייקטים בשטח. כאשר המתקן היה גמור היו תוספות למתקן ו אני הגעתי לשלב התוספות צריך למצוא טוואיים חדשים לציוד."             (פרוטוקול יום 15/9/09 עמ'2 שורות 25-31, עמ' 3 שורות 1-9)   העד מטעם מטל טק, מר מיכאל הולין, העיד כי :   "ש. זה נכון שיצאו עננים חומים או צהובים מהארובות ת. כן , בתנורים מתרחשת ריאקציה כימית. במידה ואתה מחמיץ את החומר סודיום ניטרט בכמות גדולה ולא על פי ההוראות, עודף החומר שאיננו מגיב מתפרק ל- NOX ונפלט בצורת ענן, קוראים לזה אירוע אצלנו ש. זה נכון שכאשר היו ארועים כאלה העובדים לא פונו מהמפעל ת.  נכון "               (פרוטוקול יום 18/4/10 עמ' 11 שורות 14-19)   לנוכח המסמכים המצויים בתיק והעדויות המופיעות לעיל, וכן לאור העובדה שהנתבע לא התייחס לשנים אליהן הפנה התובע, מקבל בית הדין את טענת התובע כי נחשף לcg חומרים שפירט בעדותו. 9. בשנת 1997 עבד התובע באמצעות חברה בבעלותו בשם "שהם- שירותים הנדסיים" כמפקח על ההקמה של מתקן השבת ממיסים אורגניים של חברת טבע טק ברמת חובב, ובהמשך כמהנדס הרצה של מתקן ההשבה החדש. במהלך עבודתו זו טוען התובע כי נחשף לחומצות אמוניה, ליתיום ולאלומיניום במשך שעות רבות ביום. הנתבע לא התייחס לתקופה זו, ועל כן בית הדין מקבל את דבריו של התובע באשר לחשיפה בטבע טק. 10. באוגוסט 1999 עד סוף יולי 2001 עבד התובע במשרה מלאה במפעל מכתשים ברמת חובב. בשנתיים אלה שימש התובע כמנהל פרויקטים להקמה ולהרצה של שלושה מתקנים חדשים: תיונקס, פירינקס דל ריח (כותניון) ומתקן רב תכליתי לייבוש מוצרים (כגון: מיראז', אבץ, בנזואיל אוריאה, אימזליל טכני, זינק כלוריד). הקמת מתקנים אלה נעשתה בסמוך למתקן הכותניון הקיים. יצוין כי החומרים הכימיים להם טוען התובע כי נחשף מסווגים כחומרי הדברה ומשתייכים למשפחת החומרים הזרחתיים -אורגניים. התובע כמנהל פרויקט, טען כי אולץ לשוטט שעות רבות באתרי הגרוטאות של מכתשים ובאתר הוותיק בבאר שבע (שניהם רוויים בחומרים מסוכנים) בכדי לאתר ציוד משומש וממוחזר לצורך חיסכון בעלויות הקמת המתקנים. עוד טען התובע כי מתוקף תפקידו אשר דרש שיטוט בין המתקנים במשך שעות רבות ולאורך תקופה ארוכה, נחשף לחומרים נוספים ובכללם : חומרי הדברה, קוטלי עשבים, קוטלי חרקים (המבוססים על תרכובות אורגנו - זרחתיות, ממסים וכד' לרבות : סופרתיון, TDZ, DMA, כלור גזי, אדיגן,HEL , ממסים אורגניים למיניהם. 11. הנתבע טוען כי במפעל מכתשים לא קיימים ליתיום ואלומיניום כחומרי גלם או כתוצרים. בנוסף, התובע כמנהל פרויקט וכבעלים של חברת שהם- שירותים הנדסיים, דרכה עבד במכתשים, התחייב בהסכם (החלק הרלוונטי מופיע בנ/9) לספק לעובדיו ציוד מגן הכולל ציוד מגן נשימתי. 12. התובע העיד : "ש. כמנהל פרוייקט ומהנדס אתה חוזר בתצהירך על המילה נחשפתי לחומרים, תסביר באיזו צורה ולאיזה חומרים? ת. אחד משלושת המתקנים שהיו באחריותי בוצע מיחזור של ציוד מיד שניה שפירקו מאיזור הגריטה וכך חסכנו 40% מעלות המתקן אבל זה חייב אותי לבחון מקרוב יחידות ציוד משומשות, שחלקם היו עם חומרים פעילים. שלושת המתקנים שהכנסתי לעבודה אני הייתי גם מהנדס ההרצה שלהם, ונחשפתי לכל התקלות ובהן שפיכות, פליטות. ש. אתה לא עובד מפעל, ת. אבל יש לי אחריות מלאה. ש. אתה לא עובד במעבדה ולא פועל יצור, במקצועות אלה אנשים באים במגע, תפקידך היה להשגיח על יישום פרוייקט ת.  אני יותר מהמפעיל, כי המפעיל לא מעז להתקרב לאיזור השפיכה. אני אמנם לא עובד מפעל אבל הייתי עם אחריות מלאה יותר מעובד המפעל הרגילים. ש. מה היו אמצעי המיגון? ת. משקפיים, נעלי עבודה וקסדה, לא היו מערכות נשימה סגורות או פתוחות." (פרוטוקול יום 15/9/09 עמ' 3 שורות 23-30, עמ' 4 שורות 1-6)   העד מטעם מכתשים, מר אילן וקסלר העיד :   "ש. יש לך הוכחה שהוא קיבל את אמצעי המיגון שלו , האם ראית את התובע עם ציוד מגן ת. אני לא ראיתי את התובע עם אמצעי מיגון כי לא ראיתי אותו מסתובב שם " (פרוטוקול יום 18/4/10 עמ' 8 שורות 25-26) 13. מר וקסלר כתב מכתב לנתבע (נ/9) לפיו התובע כלל לא נחשף לחומרים להם טוען אולם במהלך חקירתו ציין כי לא יודע מה שכתוב במכתבים מידיעה אישית. התובע העיד באופן סדור ועל כן בית הדין מקבל את גרסת התובע כי נחשף לחומרים אותם פירט ללא ציוד מגן נשימתי. 14. משנת 1999 ואילך עבד התובע במפעל תדיראן סוללות - במפעל זה טוען התובע כי נחשף התובע לאלקטרוליט- תיוניל כלוריד, לליתיום וכן למלחים המכילים יונים מתכתיים כגון אלומיניום כלוריד. 15. הנתבע מתייחס לתקופת עבודתו של התובע בתדיראן משנת 2002 וטוען כי המסמכים שהציג התובע בדבר עבודתו בתדיראן אינם קודמים לשנת 2002. כמו כן המעסיק מתעקש שהתובע לא נחשף לחומרים מסוכנים בתקופה שכן עבד בתדיראן. 16. התובע העיד באשר לעבודתו בתדיראן : "ש. אני מפנה אותך לנ/5 - מכתב תדיראן - מה התייחסותך לנ/5. ת. זה לא נכון. השתתפתי ב-2 פרוייקטים במפעל, אחד זה ייעול והשמשה של המתקן הקיים ליצור חומר, והשני כשהמתקן נשרף עד היסוד פעלנו להתקין את המתקן הזמני, כדי שיהיה להם כושר ייצור עד שנבנה את המתקן הקבוע. ש. האם אתה במו ידיך בנית, הקמת או שתפקידך זה מהנדס השגחה על תקינות העבודה. ת. אני לא בונה יש קבלנים. יש צוות אבל אני מפעיל בעצמי את המפעל. צוות ההרצה כפוף אלי ואני נמצא איתו בשטח וחווה כל התקלות והפליטות, היו פליטות גזים רעילים בעיקר של אלקטרוליט. ש. תדיראן כותב שעבדת כיועץ לסירוגין. ת. זה היה על בסיס יום כן יום לא. היו ת קופות שהיה לי יותר כשהיה המתקן הזמני, אז הייתי הרבה שעות. (פרוטוקול יום 15/9/09 עמ' 5 שורות 13-23) העד מטעם תדיראן, מר אבי מולר, העיד בחקירה נגדית: "ת. אני רוצה רק להדגיש, הדיווחים זו עבודה על פי נהלים שאני הקמתי ב-2002. לפני 2002 אינני יודע איך דיווחו ולמי, אני יודע מ- 2000 והלאה איך בוצעו הדיווחים ש. וכיצד בוצעו הדיווחים בתקופה שלך ת. אירוע נקרא אצלנו כל אירוע שהגלאי מצפצף ויש התרחשות של פליטת חומר. אנחנו חוקרים אותו והדיווח הוא פנימי בלבד, מאחר שזה לא מוגדר כתאונת עבודה. הדיווח לרשויות חיצוניות רק אם מוגדר כתאונת עבודה ש. אם יש חשיפה לחומר, למשל אדם נחשף לחומר לא ניתן לראות את זה על גופו, אז אתם לא מדווחים על זה ת. אדם לא אמור להיחשף לחומר." (פרוטוקול יום 18/4/10 עמ' 4 שורות 12-20). 17. עיון במסמכי התיק אכן מעיד שאין תיעוד לעבודתו של התובע לפני שנת 2002. לאור העדויות, בית הדין מקבל את גרסת התובע כי נחשף לחומרים להם טוען, אולם משנת 2002 ואילך. 18. על יסוד המפורט לעיל, סבור בית הדין כי הונחה תשתית עובדתית לצורך מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. 19. בהחלטה זו במסגרתה נפרשת התשתית העובדתית, באנו לקראת התובע, וברוב המקרים הבאנו את טענות התובע כפי שהן, מבלי לקבוע מסמרות לגבי אמיתותן, וזאת כדי שהמומחה ייקח אותן בחשבון - ככל שניתן בחוות דעתו. כאמור, הבאנו את תיאור התובע ביחס חומרים להם טוען כי נחשף. למומחה שבית הדין ימנה יהיה שיקול דעת להכריע אם יש בתיאור זה כדי ללמד על חשיפה חריגה. אולם, יש לזכור כי בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו, מכריע המומחה על בסיס נתונים מוכחים. מסד הנתונים בתיק זה הוא התיאור מטעם התובע בלבד ועובדה זו צריכה אף היא להישקל על ידי המומחה הרפואי. 20. אשר על כן, ובהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 2.8.12 הננו ממנים את ד"ר שיינר עינת כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר תתבקש להשיב על השאלות הבאות :   א. מהי המחלה ממנה סובל התובע ? ב. האם קיים קשר סיבתי, בין על דרך של גרימה ובין על דרך של החמרה, בין המחלה והחומרים אליהם נחשף התובע (בין בנשימה ובין במגע) בעבודותיו כמפורט לעיל ? ג. האם לתובע היו גורמי סיכון אחרים, ואם כן מה היה משקלם ביחס לתנאי העבודה בגרימת המחלה ? 22.חשיפה לחומרים מסוכנים