התקף לב בגלל שעות עבודה מופרזות

זוהי תביעתו של X (להלן- התובע) כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) להכרה באוטם הלבבי בו לקה ביום 16.2.07 (להלן- האירוע) כפגיעה בעבודה . גרסת התובע כעולה מתצהירו- התובע יליד שנת 1952, מהנדס תעשיה וניהול במקצועו, הינו המייסד והמנהל של חברת מבט"מ - המרכז לבטיחות מתקדמת בע"מ. התובע עוסק מזה שנים רבות במתן יעוץ ותכנון בתחום הבטיחות. עבודת התובע כוללת פרוייקטים גדולים בתחום הקמת מערכות לניהול סיכונים אופרטיביים במפעלים גדולים וכרוכה באחריות רבה מאד ובהתנהלות מול גורמים רבים ומנוגדים , עמידה בלוחות זמנים , וסיכונים כספיים. בסוף שנת 2006 נדרש התובע להקמת מערכות לניהול סיכונים אופרטיביים במפעל התעשיה הכימית ברמת חובב . כמו כן עמד התובע להתחילבמקבילפרויקט נוסף במפעל "מכתשים". הפרויקטים הצריכו מהתובע ביקורים רבים במפעל התעשיה הכימית ברמת חובב, טיפוס על מתקני הייצור הגדולים וישיבות עבודה רבות עם כל גורמי המפעל הקשורים לביצוע הפרויקט. לצורך הפרויקטים , שכר התובע 12 עובדים חדשים והתחייב לשלם את שכרם והוצאותיהם. הפרויקט נתקל בהתנגדויות קשות מצד עובדי מפעל התעשייה הכימית. בכל פעם ניתנו לתובע הנחיות סותרות בקשר לפרויקט,בעוד התובע מחויב לשאת בהוצאות העובדים והמערכת אותה החזיק. הדבר גרם לתובע לחרדות לא מעטות, לילות ללא שינה ומתח רב. בתאריך 15.2.07 (יום חמישי) בשעה 9.00 התקיימה ישיבה נוספת של ועדת הבטיחות במפעל התעשיה הכימית על מנת לדון בהתנגדויות שהועלו. הישיבה היתה סוערת ובסיומה עלתה אפשרות סבירה כיהפרוייקט כולו יבוטל, כפי שאכן ארע בסופו של יום. בעקבות תוצאות הישיבה, עלה מפלס הלחץ הנפשי אצל התובע נוכח ההתחייבויות הכספיות הכבדות שנטל על עצמו בפרוייקט. התובע היה אמור לקבל אישור להתחיל בעבודה בפרויקט בחברת "מכתשים"ביום 15.2.12 אולם, בפגישה אשר התקיימה באותו יום ביטלה חברת מכתשים ברגע האחרון את ביצוע הפרויקט באופן שהתובע נותר קירח מכאן ומכאן. התובע שב לביתו כשהוא במצוקה נפשית קשה ללא שינה כל הלילה מתוך דאגה כבדה לגורל העסק ולהתחייבויות שנטל על עצמו. למחרת, ביום 16.2.07 לאחר לילה ללא שינה התיישב התובע לחשב כיצד יוכל לנסות ולהציל את עסקו ולעמוד בהתחייבויות כלפי העובדים , ספקים וגורמים אחרים. בעודו יושב ועורך חישובים ליד מחשב ביתו, תוך שהוא מצוי בדחק נפשי בלתי רגיל, חש התובע ברע ונסע מיד למרכז רפואי קפלן . בבית החולים אובחן כי התובע לקה באוטם שריר הלב על כן אושפז ועבר צינטור. טענות התובע - דוח החוקר בנוי משאלות ותשובות . ן אין ליחס משקל לדברים שלא אמר התובע שעה שלא נשאל שאלה ספציפית שמפורטת בהודעה עצמה. התובע מסר את הדברים לב"כ ללא כחל וסרק. התובע הגיש שתי תביעות קודמות למל"ל בגין אירועי לב - בשתיהן התביעה נדחתה. התובע המשיך בחייו מאחר והוא איש מעשה. מדף היומן שצורף לתצהיר התובע ניתן לראות כי התקיימו שתי פגישות באותו יום וניתן ללמד על המצב הקשה אליו נקלע התובע כמתואר בתצהירו. התובע שכר עובדים לצורך הפרוייקטים והתחייב בתשלומים שונים. אין לייחס לתובע אחריות על מה שנרשם ומה שלא נרשם במועד קבלתו לבית חולים. הרופא רשם אנמנזה לצורך טיפול ולא לצורך התביעה. התובע מדייק בדבריו ולא מנסה לתרץ מקום שאינו יכול לתת הסברים. טענות הנתבע - 16. על התובע מוטל נטל הוכחה כבד משמדובר בעצמאי. האירוע המתואר ארע בביתו הפרטי, לא היו עדים לארוע וכן בעברו של התובע אירועים לבביים קודמים שאף אחד מהם לא הוכר כפגיעה בעבודה. התובע הגיש בעבר תביעות לדמי פגיעה לפחות פעם אחת ולכן מוחזק כמכיר את ההליך. 17. כשנה ושלושה חודשים לאחר אשפוזו נזכר התובע לראשונה כי ארע לו אירוע חריג בעבודה. מדובר בגרסה מאוחרת שהועלתה באיחור ולאחר קבלת ייעוץ משפטי. 18. במסמכים רפואיים מזמן אמת אין זכר לאירוע בעבודה .כמו כן בהודעה שמסר התובע לחוקר לא צוין אירוע חריג בעבודה. 19. בנוסף, במכתב אשר נכתב לנתבע מתואר מתח מתמשך בלבד ללא אזכור של ארוע חריג. 20. אין לקבל את טענת התובע כי פעל בתום לב. 21. התובע לא הביא עדים לתמיכה בגרסתו ואף לא הביא כל ראיה לעניין ביטול הפרויקטים. 22. כעולה מהחקירה הנגדית מדובר במתח מתמשך ולא באירוע חריג. דיון והכרעה- 23. המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב "תאונה בעבודה" הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד" (דב"ע מו/0-139 דן יצחק - המל"ל , פד"ע יח 411; בג"ץ 1063/91 משה פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מה (4) 267; דב"ע שן / 0-91 זהר פרץ - המל"ל לא פורסם ; דב"ע נב/0-248 המל"ל- דליק וולינץ לא פורסם; עב"ל 318/96 איאן מיקלס - המל"ל , פד"ע לד 385). 24. בחינת "חריגות" האירוע נעשית באופן סובייקטיבי, מנקודת מבטו של הנפגע עצמו (דב"ע נו/7,11 נורית חזאם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75, 8.3.00), אלא שהבחינה הסובייקטיבית טעונה הוכחה בראיות אובייקטיביות, ולא די בעצם אמירת התובע (עב"ל 1269/00 לוי רפאל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, 28.6.01). 25. בהעדר הוכחה בדבר אירוע חריג תדחה התביעה מבלי להיזקק לחוות דעת של מומחה רפואי ( בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי פ"ד מז (5) 734; בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי , פ"ד נח (5) 104). 26. בטופס התביעה שהגיש התובע למוסד בסעיף תאור הפגיעה צוין "התקף לב במהלך הכנת עבודה וחמרים במחשב". 27. במכתב התובע מיום 12.4.07 (סומן נ/1) נרשם ע"י התובע כדלקמן - "ביום ה- 16.2.07 במהלך עבודתי בביתי , לקיתי בליבי. מאחר והנני מנהל כללי ובעלי החברה, נתון עליי עומד גדול ולחץ רב . כמו גם שעות העבודה הן ללא הגבלה "... לשאלה איפה מצויין במסמך זה עניין ביטול פרוייקטים וישיבת הביקורת כפי שצוין בכתב התביעה ובתצהיר השיב התובע - "לא סברתי שצריך לציין זאת פה. זה לא אני. אני איש צבא ואני איש בכיר , לא נמצא בהוויה הזאת בכלל " (עמ 2-3 לפר' שורות 33 ואילך). 28. בהודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע ביום 20.6.07 נתבקש התובע לספר את אשר ארע והשיב כדלקמן - .."ב 16.2.07 עבדתי על מסמך מאד כבד של תרכובות ברום , מדובר ביום שישי סיימתי את המסמך סמוך לשעה 14 , עבדתי עליו שעות שלחתי אותו ונגשתי להכין כוס קפה לפתע הרגשתי שאני נשטף בזיעה, כאבים שמוקרנים לכתף ויד שמאל והבנתי שאני חווה את אותו הכאב והדבר כמו בעבר". בהמשך נשאל , איך הרגשת בימים שקדמו לאירוע ובאותו יום בבוקר וכך השיב - "כעקרון היה בסדר אבל באותה תקופה עבדתי על פרויקט מאד גדול של תרכובות ברום , עבודה שכרוכה בלחץ שהתחלה מחודש דצמבר , העבודה השם עדיין ממשיכה" (עמ' 1- 2 להודעה). בחקירתו הנגדית, נשאל התובע לעניין ביטול הפרוייקט "איפה הישיבה של ועדת הבטיחות , איפה מכתשים או ביטול פרויקטים זה ההפך ממה שאתה מספר עתה?" וכך השיב- "לא הרחבתי. נשאלתי ועניתי. על בסיס של העובדות הנייר הזה לא יכול לשנות את העובדות הללו. העובדות מתוארות גם עתה ובתצהיר. זה סיפור חיי". (עמ' 3 לפר' שורות 9-10). ובהמשך - "בפעם הראשונה אחרי שנה ושלושה חודשים פתאום הגיע תאור של ישיבת ועדת בטיחות, מה קרה שנזכרת לספר" השיב - "נשאלתי ופרטתי. אני מניח שנשאלתי ע"י העו"ד שלי" ( עמ' 3 לפר' שורות 28-30). לשאלה מדוע כאשר נשאל ע"י החוקר מה ארע בימים הקודמים לא נאמר על ידו דבר השיב- "אין לי הסבר" (עמ' 3 לפר' שורות 31-33). 29. הנה כי כן, במסמכים עובר להגשת התביעה לבית הדין וטרם פניית התובע לייצוג משפטי, אין כל תיעוד בדבר אירוע חריג בעבודה דוגמת ישיבה סוערת אשר בסיומה עלתה אפשרות סבירה כי הפרויקט יבוטל. כמו כן אין כל זכר לטענה כי באותו יום ביטלה חברת מכתשים ברגע האחרון את ביצוע הפרויקט הנטען בכתב התביעה ובתצהיר. התובע טען באופן סתמי כי לא סבר שצריך לציין ולהרחיב מאחר וזהו סיפור חייו. מעבר לכך אין כל הסבר להעדר הנתונים. 30. בקביעה העובדתית אם היה אירוע חריג, יש לייחס משקל מכריע להודעת המבוטח בפני החוקר על פני התבטאויות מאוחרות יותר בנסיבות בהן לפי הודעת המבוטח לחוקר, הויכוח ביום האירוע לא היה חריג ובכל המסמכים הרפואיים הרלוונטים הסמוכים למועד הויכוח , לא אוזכרה התרגשות חריגה כשלהי (עב"ל 506/06 שמואל גונן - המל"ל , לא פורסם). 31. עוד נציין כי ממסמכי התובע עובר להגשת התביעה עולה כי התובע התייחס דווקא לעומס גדול ולחץ רב מזה תקופה. ההלכה הפסוקה קבעה כי "מתח נפשי מתמיד אינו מהווה צירוף של אירועים זעירים - מיקרוטראומות , ולכן מחלת לב שנגרמה כתוצאה ממתח מתמיד כזה לא תוכר כתאונת עבודה" (דב"ע לה/ 0-60 דוד יצחקי- המל"ל פד"ע ז 332; דב"ע תשן/ 0-42 נתן מישורי - המל"ל פד"ע כא 436; עב"י 1198/01 יעל רזיאל - המל"ל פד"ע לט 165; עב"ל 481/99 המל"ל- דוד מכלוביץ פד"ע לח 461) . בחקירתו החוזרת הבהיר התובע "כל מה שהעו"ד שאל אותי זה לא ארוע חד פעמי , זה לא יש מאין. זו התרחשות שמתגלגלת ונבנית מלחצים. לא נכון להציג את הארוע בודד עם תוצאה בודדת . זה תהליך שנמשך ימים ...לא ידעתי אם יהיה צמצום כוח אדם או לא. בתוך הדבר הזה מאד לא פשוט" (עמ' 5 לפר' שורות 23-27). 32. בנוסף התובע צירף לכתב התביעה דף יומן מתאריך 15.2.07 ממנו מבקש הוא ללמוד כי הפרוייקטים בוטלו. סבורים אנו כי לכל היותר ניתן ללמד מדף היומן בו צוין ליד תאור הפגישה - "cancelad" כי הפגישות אכן בוטלו ולא הפרוייקטים. הדברים עולים מחקירת התובע בפני חוקר המוסד שם טען התובע כי פרוייקט רמת חובב (המאוחר ליום 15/2/07) נמשך. הדברים אושרו על ידי התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 4 לפר' שורות 27-29). 33. מכל המקובץ עולה כי הטענה בדבר אירוע חריג העולה מכתב התביעה ומתצהיר התובע הינה גרסה מאוחרת אשר איננה מתיישבת עם גרסת התובע כפי שנמסרה על ידו בזמן אמת, על כן אין בידינו לקבלה. המסמכים הרפואיים 34. הנתבע הציג לתובע מסמכים רפואיים מחדר מיון בית חולים קפלן (נ/1, נ/2 ונ/3) ,במסמכים אלה אין זכר לאירוע הנטען. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם הרופאים ידעו כי ארע דבר מה בעבודה, השיב- "בודאי. סיפרתי להם את השתלשלות האירועים. לא יודע איפה זה נעלם לשאלתך. ובהמשך כאשר נשאל ע"י בית הדין למה כוונתו במילים "השתלשלות האירוע" השיב-"לא מתוך זיכרון אלא מתוך היכרותי עם עצמי. שאלו אותי שאלות אמרתי שבמהלך העבודה במחשב והתקופה האחרונה ולהבין את ביטולי הפרויקטים הרגשתי רע, והזעתי, הגיוני בעיני שספרתי " (עמ' 3 לפר' שורות 11-23). 35. דומה כי הדברים אשר נקבעו בעניין עב"ל 507/07 עפרוני- המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.3.08) יפים בהתאמה לעניינו, וכך נקבע:   "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד הארוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר הארוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם, אלא נרשם כי התקבל בשל כאבים בחזה, הא ותו לא. דבר הארוע אף לא נזכר בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 15.12.2002, וזאת למרות שהמערער נשאל על המצב בעבודתו, וענה כי הוא עובד בעבודה רווית מתח. יש לייחס משקל רב להעדר הרישום במסמכים הרפואיים בבוא בית הדין להכריע, האם התקיים ארוע חריג בעבודתו של המערער כפי הנטען, אם לאו. " נציין כי ככל שהדברים נאמרו לרופא בית החולים, חזקה על הרופא כי היה הוא רושם את את דברי התובע . מעבר לאמור לגרסת התובע הגיוני כי הדברים נאמרו. דהיינו אין כל תיעוד או אסמכתא כתובה אלא הגיונם של דברים הוא אשר לשיטת התובע מלמד כי ציין את קרות האירוע. 36. ערים אנו לכך כי ההלכה בעניין משקל האנמנזה אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין, אלא משמשת כאחת העדויות והראיות מתוך המכלול הכולל של הראיות אשר בפני בית הדין. כמו כן אין ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט לדחיית התביעה כל אימת שלא מזכיר מבוטח במפורט ובמדויק בהיותו בבית חולים את אירועי העבודה (עב"ל 176/99 דניאל גרץ-המל"ל, לא פורסם; עב"ל 37/03 משה פרומברג - המל"ל , לא פורסם). אולם בענייננו אין כל ראיות נוספות או עדים, מלבד גרסת התובע. אין מדובר במקרה בו התובע לא הזכיר ב"מפורט ובמדויק" בהיותו בבית חולים את אירועי העבודה אלא התובע התקבל בשל כאבים בחזה הא ותו לא, ללא כל אזכור לארוע החריג בעבודה. 37. לכל האמור מצטרפת העובדה כי חרף טענת התובע כי ביום 15.2.07 התקיימה ישיבה סוערת לא הובא לעדות מי מבין הנוכחים בישיבה לתמיכה בגרסתו. משנשאל התובע מדוע לא הביא מי מבין הנוכחים בישיבה להעיד בפני בית הדין השיב- "אני פועל מתוך היכרותי עם עצמי, לא חשבתי שחושדים בי. אתה מחפש את מה שאני אומר. זה כללי המשחק" (עמ' 5 לפר' שורות 1-2). 38. בנוסף נחזור ונזכיר כי מדובר במבוטח עצמאי אשר אין חולק כי האירוע אירע בביתו (עמ' 6 לפר שורות 3-6). בהתאם להלכה הפסוקה "כאשר מדובר בתאונה שאירעה בביתו של עובד עצמאי , יש להחמיר בדרישת ההוחכה בדבר קשר הדוק בין העיסוקים שבמהלכם אירעה התאונה ,לבין משלח היד , הואיל ובבית הפרטי קורה שהתחומים מתערבבים זה בזה ולא קל להפריד ביניהם. כדי להוכיח כי התאונה אירעה עקב העיסוק במשלח ידו על המבוטח להראות , כי הפעולה נעשתה לצורך העיסוק במשלח ידו, בין כפעולה ישירה ובין כפעולה נלווית לעיסוק" (עב"ל 652/08 צילה טמיר - המל"ל, לא פורסם). בענייננו כאמור לא הוגשה כל ראיה או עדות התומכת בטענות התובע. כמו כן, ככל שאכן בוטל פרויקט "מכתשים" לא הוצג בפנינו מסמך כלשהו התומך באמור. 39. אשר על כן, באנו לכלל מסקנה כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה. לפיכך, דין התביעה להדחות. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות . לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. התקף לב / אוטם שריר הלבשעות עבודה ומנוחה