התובע טכנאי אלקטרוניקה במקצועו, עבד במספנות חיל הים בצה"ל החל מ- 2/1964 ועד 5/2008. השאלה העומדת לפתחנו היא - האם מחודש 12/1999 ועד לפרישתו מעבודתו ב - 5/2008 עבד התובע בחשיפה לרעש מזיק. עד שנת 1999 עבד התובע בבית מלאכה למערכות נשק. החל מחודש 12/99 ועד פרישתו מעבודתו ב - 5/2008 עסק התובע בהבטחת איכות. ביום 21/5/2003 הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד וגם הנתבע) להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה". תביעתו זו הוכרה על ידי הנתבע. בתאריך 21/1/2004 ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לתובע נכות בשיעור 5% בגין ליקוי השמיעה ונכות בשיעור 0% בגין הטנטון. ביום 5/9/2006 הגיש התובע לנתבע תביעה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 10/12/2006 כי לאור העובדה שהתובע אינו חשוף לרעש מזיק החל מ - 12/1999 לא ניתן לייחס את ההחמרה הקלה במצבו של התובע לחשיפתו לרעש עד לשנת 1999. לפיכך קבעה הועדה כי לא חלה החמרה במצבו של התובע הקשורה בחשיפה לרעש. התובע ערער על החלטה זו בפני הועדה הרפואית לעררים וזו קבעה ביום 23/10/2007 כי חלה החמרה במצב שמיעתו של התובע וקבעה לו נכות בשיעור 10% בגין ליקוי שמיעה. באשר לטנטון קבעה הועדה כי לא חלה החמרה. המוסד ערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים לבית הדין בתיק בל 3898/07. בפסק דינו מיום 2/4/2008 קבע בית הדין כי עניינו של התובע יושב לוועדה הרפואית לעררים להכרעה בשאלה האם נחשף התובע לרעש מזיק בתקופה החל מ- 12/1999 ואילך. הועדה הרפואית לעררים, שהתכנסה בעקבות פסק הדין מיום 2/4/2008, קיבלה את ערעור המוסד וקבעה ביום 12/8/2008 כי הואיל ובהתאם לאישור המעסיק התובע לא היה חשוף לרעש מזיק מ-12/1999, היא חוזרת בה מההחלטה מיום 23/10/2007 וקובעת כי ההחמרה במצב שמיעתו של התובע אינה קשורה בחשיפה לרעש מעבודה, ומשכך לא חלה החמרה מבחינת הפגיעה בעבודה. התובע הגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 12/8/2008 בתיק מושא דיוננו. ב"כ המערער/התובע ביקש להעביר את הערעור לפסים של תביעה רגילה ושמיעת ראיות, מן הטעם שעולה שאלה עובדתית בדבר חשיפתו של המערער/התובע לרעש מזיק. באת כח המוסד הסכימה ומשכך הועבר הערעור לפסים של תביעה רגילה ושמיעת ראיות בפני מותב (ר עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 29/3/2009). התובע טוען, כי היה חשוף לרעש מזיק במסגרת עבודתו גם לאחר שעבר לתפקיד ממונה הבטחת איכות בחודש 12/99 וזאת עד לשנת 2006. מנגד טוען הנתבע, כי התובע לא היה חשוף לרעש מזיק החל מ - 12/1999 וזאת לפי הצהרתו של התובע עצמו לחוקר הנתבע, אישור המעסיק ולפי דבריו כפי שנרשמו בתעודה הרפואית הראשנה לנפגע בעבודה מיום 9/2/2003.   דיון והכרעה בתצהירו (מוצג ת/1) ציין התובע, כי רוב תקופת עבודתו במספנות חיל הים, משנת 1970 ועד 12/1999 עבד במחלקת הנשק, שם היה חשוף לרעש מזיק לפחות 8 שעות ביום. החל משנת 1999 ועד לפרישתו מעבודתו ב- 5/2008 שימש התובע כממונה הבטחת איכות. במסגרת תפקידו זה נהג להסתובב רוב זמן עבודתו בין המחלקות השונות בבתי המלאכה, שם היה חשוף לרעש מזיק ומאז שהסתיים פרוייקט איזו 2000 בשנת 2006, עסק התובע בעבודה משרדית. בעדותו בפנינו, חזר התובע וסיפר, כי החל מ - 12/1999 עבר לתפקיד ממונה הבטחת איכות. במסגרת תפקידו זה עסק התובע בכתיבת נהלי עבודה אשר יתאימו לתקן איזו 2000 (Iso 2000). כתיבת הנהלים התבצעה במשרדו והטמעתם התבצעה בבתי המלאכה השונים. לדבריו "לפעמים עבד במשרדו ימים שלמים ולפעמים עבד ימים שלמים בבתי המלאכה" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 9-23). במקביל עסק התובע בהכנת תיקי מוצר - כתיבת תהליכי עבודה בייצור מוצרים שונים, ובאישור תיקי מוצר - עבודה שהיא עבודה משרדית. עוד העיד התובע בפנינו כי בשנת 2000 התבצעו שינויים מבניים במקום עבודתו ולצורך כך התבצעו עבודות שיפוץ בבניין בו היה ממוקם משרדו. מדובר בעבודת חציבה וניסור שנמשכה כמעט שנה. בחקירה נגדית ציין התובע כי פרוייקט איזו 2000 הסתיים בשנת 2003 ומשנת 2003 הוא עסק בעיקר באישור תיקי מוצר. עבודה זו התבצעה על ידי התובע במשרדו, כאשר התובע אף בודק בבית המלאכה אם העובד ביצע את העבודה כפי שמצוין בתיק המוצר (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). התובע ציין כי משנת 2003 רוב עבודתו הסתכמה בתיקי מוצר והתבצעה במשרדו (ר' עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 28-32). התובע הוסיף עוד כי משרדו נמצא בסמוך לבתי המלאכה והוא היה חשוף לרעש הבוקע מהם גם בעת ביצוע העבודה המשרדית. לראשונה, ובשונה מתצהירו ומעדותו הקודמת, ציין התובע בחקירתו החוזרת, כי למעשה החל משנת 2003 עבד מחוץ למשרדו אחת לחצי שנה במשך חודש וחצי (ר' עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 2-6). עד הנתבע, מר עמיחי יורמן, ראש ענף הנדסת איכות, שהיה מפקדו של התובע בשנים 2003-2006, העיד בפנינו כי במסגרת תפקידו היה התובע אחראי על כל תהליך הסמכת עובדים הכולל קריאת תיקים, הליכה לבית המלאכה בו מתבצעת העבודה, צפייה בעבודה. לדבריו, רוב העבודה היא עבודה משרדית מול ניירת (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 16-18). עוד העיד בפנינו מר יורמן כי תפקידו של התובע היה לבדוק האם תיק המוצר מתאים לנהלים, ולא היה זה מתפקידו לפקח על העבודה בבית המלאכה (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 8-9). כמו כן העיד מר יורמן ביחס לאופי עבודתו של התובע: "ת. עיקר העבודה זה לבדוק את התיעוד הניירת. רוב העבודה מתבצעת במשרד. יכול להיות שחלק מהעבודה מתבצעת בבית המלאכה אבל עיקר העבודה היא בדיקת ניירת ולא בדיקת מוצר. ש. לאחר שהתובע בודק את הניירת ייתכן שהוא בודק בתוך בית המלאכה? ת. כן יכול להיות אבל זה לא כאשר המכונה פועלת וזה לא עיקר העבודה. עיקר העבודה הוא במשרד. ש. אתה יכול להעריך באחוזים מה החלק שהתובע נמצא בבית המלאכה ולא במשרד ? ת. עד 10% לא יותר. מקסימום שעה ביום וזה לא נעשה כל יום." (ר' עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 11-19). כמו כן ציין מר יורמן כי במסגרת תפקידו כממונה הבטחת איכות התובע נהג לעבור בכל בתי המלאכה (10 במספר) מפעם לפעם, כאשר להערכתו לוקח דקה שתיים לעבור בבית המלאכה ולהגיע למשרד המנהל. בנוסף ציין מר יורמן כי לא כל בתי המלאכה מרעישים וגם לא כל המכונות (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 11-14). באשר למשרדו של התובע ציין מר יורמן כי משרדו של התובע הוא פינתי ובאזור מבודד ואינו גובל בבתי המלאכה (ר' עמ' 9 ש' 24 עד עמ' 10 ש' 6). לאחר שבחנו את עדויות הצדדים והמסמכים שהוגשו, לא שוכנענו כי התובע נחשף לרעש מזיק במסגרת עבודתו, החל מ - 12/1999. להלן טעמנו.1 מהתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 9/2/2003 (מוצג נ/4) עולה כי לדברי התובע הוא עבד בחשיפה לרעש בין השנים 1964 - 1999. עדותו של התובע בפנינו איננה עולה בקנה אחד עם הודעתו לחוקר המוסד (הודעה מיום 4/9/2003 - מוצג נ/3). בהודעתו לחוקר המוסד מסר התובע, כי במסגרת תפקידו כממונה הבטחת איכות החל מ - 12/1999 הוא לא היה חשוף לרעש כלל (ר' עמ' 3 להודעה ש' 1-5 ועמ' 5 ש' 19-20). התובע אמנם טען בפנינו כי בדבריו אלו התכוון למסור כי אינו חשוף לרעש בכל יום, אך עדיין היה חשוף לרעש הסביבתי (עמ' 5 לפרוטוקול ש: 1-7). בית הדין הארצי חזר ופסק כי ההודעה לחוקר עדיפה, על פני העדות בפני בית הדין, מן הטעם שיש לתת עדיפות לגרסה הקודמת של המבוטח, בטרם ידע מהם השיקולים לדחיית תביעתו (ר' דב"ע נה/0-193 אברהם ברנט - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 97 בעמ' 103; דב"ע נב/0-13 מירון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 87,82; דב"ע מח/0-42 ורטנסקי -המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט, 471, בעמוד 473). בנסיבות אלה אנו מעדיפים את גרסתו של התובע, כפי שהיא עולה מהודעתו לחוקר המוסד לפיה משנת 1999 אין הוא חשוף לרעש כלל. עוד יוטעם כי גרסתו של התובע איננה עקבית ויש בה סתירות. בתצהירו ציין התובע כי החל משנת 1999 הוביל פרוייקט חדש שנקרא איזו 2000 ותפקידו חייבו להסתובב ברוב זמן עבודתו בין המחלקות השונות וכי פרוייקט איזו 2000 הסתיים בסוף 2006 ומאז התחיל להתעסק עם תיקי מוצר בעבודה משרדית (ר' סעיפים 4-6 לתצהיר התובע - מוצג ת/1). בשונה מכך העיד בבית הדין, כי פרוייקט איזו 2000 הסתיים בסוף 2002 תחילת 2003 וכי משנת 2000 עד 2003 עבד 50% במשרד ו-50% הסתובב ומשנת 2003 ואילך עבד 80% - 90% במשרד (ר' עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 16-30). כך גם הביא התובע גרסה חדשה לראשונה בחקירתו החוזרת, שלא נזכרה קודם לכן, לא בתצהירו ולא בחקירתו הראשית והנגדית - והיא שמשנת 2003 העבודה מחוץ למשרד היתה אחת לחצי שנה במשך חודש וחצי, שאז היה נמצא בתוך בתי המלאכה בין חודש לחודש וחצי כל חצי שנה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 1-6). הנה כי כן, התרשמנו כי גרסת התובע כפי שהוצגה בפני בית הדין, היא מגמתית ומשופצת, ונעשתה לצורך הדיון ומשכך אינה מהימנה, אינה אמינה ואינה מקובלת עלינו. עוד יצוין כי אנו מעדיפים את עדותו של מר יורמן, אשר עשתה עלינו רושם מהימן, על פני עדותו של התובע. מעדותו של מר יורמן עולה כי התובע עסק בעיקר בעבודה משרדית. עוד עולה מעדותו כי רק 10% מעבודתו של התובע כללה ביקורים בבתי המלאכה, וגם זאת במשרדי מנהל בית המלאכה כאשר התובע רק נאלץ לעבור בבית המלאכה (משך דקה או שתיים) ולהגיע למשרד המנהל. כך גם ציין מר יורמן כי כאשר עסק התובע בבדיקות בתוך בית המלאכה, היה זה בעת שהמכונות אינן פועלות. בנוסף נציין, כי אנו מעדיפים את עדותו של מר יורמן על פני עדות התובע, גם באשר למיקום משרדו של התובע. לא למותר לציין, כי התובע לא הציג בפנינו ולו ראשית ראיה כדי לתמוך בטענתו בדבר חשיפה לרעש מזיק כממונה הבטחת איכות. התובע לא הציג בפנינו ראיות ברורות בהתייחס לפרטי חשיפתו לרעש, כגון נתונים ביחס לעוצמות הרעש אליהן נחשף לטענתו, סוגי המכונות/מכשירים בבתי המלאכה, מרחק התובע מהמכונות המרעישות, ומשך הזמן בו נחשף לרעש לטענתו. התובע טוען כי הוא עומד בתנאי הקבוע בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד-1984, של עבודה ברעש מזיק במשך 200 שעות לפחות בשנה. גם טענה זו לא הוכיח התובע. משהתובע לא השכיל להוכיח כי בתקופה מ- 12/1999 ואילך נחשף בעבודתו לרעש מזיק התקפי ומתמשך - תביעתו וערעורו נדחים. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. טכנאיםשמיעה